מז
הוא ק"ש שהוא בחי' המתיקות דק"ש בחי' עריבות ידידות מתיקות ונעימות131 שנמשך ע"י ההתבוננות דשמע ובשכמל"ו יחו"ע ויחו"ת כו', אמנם כ"ז הוא בבחי' הפני' רק שבק"ש יש בחי' בכל מאדך132 שהו"ע לצאת מהגבלת הכלי לגמרי שלזה נק' בשם מאד כו'.
אך עוד עבודה א' הי' במקדש שהיא בבחי' מקיף לבד, והוא בחי' הקטרת הקטרת, ולא היתה קריבה על מזבח החיצון כ"א על מזבח הפנימי133 לבד, והוא רק בחי' ריח דבר שהנשמה נהנית134 ממנה ולא הגוף, רק בחנוכת המזבח שחנכו הנשיאים היתה הוראת שעה שהקטירו קטרת גם על מזבח החיצון135 וזהו בשביל החנוכה שחנכו את המזבח וכמשל התינוק שמחנכי' אותו שילך לביה"ס הולכים עמו הגדולים כנ"ל136 ונותנים לו מתנה מרובה ויתירה שלא ע"צ ההרגל אתו בשאר הימים שהכל הוא בכדי לחנכו ולהרגילו לילך לביה"ס, משא"כ כשכבר הרגיל א"ע לילך לביה"ס אז הנהוג אתו כמו שהוא לפי ערכו כו', וזהו דכתי' הבו לה' כבוד ועוז137, שלכאו' אינו מובן כלל מ"ע הבו לה' כבוד הלא לי הכבוד אמר ה' צבאות138 ומה"ע הבאת הכבוד לו ית' כו'. אך הענין הוא דכבוד הוא בחי' מקיף שהרי זהו דבר שאינו רק מה שנמשך בבחי' הפנימיות לבד כ"א רובו ככולו הוא בחי' מקיף ומה שיש בו שנמשך בבחי' הפנימיות זהו הארת והסתעפות לבד, והוא מה שהארת המקיף מאיר
הערות
- 131. עריבות. . ונעימות : ראה אוה"ח ר"פ אחרי ד"ה א"י עז"ה. מובא בכ"מ בדא"ח ומהם מאמרי אדה"א בראשית ע' קעו. וש"נ. תו"ח תרומה ח"ב שו, א. וש"נ.
- 132. בכל מאדך : ואתחנן ו, ה. ראה לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן ובהערה 30.
- 133. הקטרת. . מזבח הפנימי : ראה תצוה ל, א. ז. ח. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע כח. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"א, הי"א. הל' תמידין ומוספין רפ"ג.
- 134. ריח. . שהנשמה נהנית : ראה ברכות מג, ב. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן פיסקא והנה בבהמ"ק. ראה גם ש"א ז, ב. יא, ב. לקמן מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 59. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה שם על יד הערה 77. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת על יד הערה 69. (בחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 86.
- 135. הוראת שעה. . קטרת. . מזבח החיצון : נשא ז, יד וברש"י שם ממנחות נ, א.
- 136. וכמשל התינוק. . כנ"ל : ראה לעיל פ"א ובהערה 5.
- 137. הבו לה' כבוד ועוז : תהלים כט, א.
- 138. לי הכבוד אמר ה' צבאות : כ"ה גם בהמשך הנדפס. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 39: ה' צבאות הוא מלך הכבוד.
ספר המצוות, מצוות עשה כ״ח - הטקסט מספריא
היא שצוה הכהנים להקטיר קטרת בכל יום פעמים על מזבח הזהב והוא אמרו יתברך והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ומעשה הקטרת בכל יום בתחלת כריתות ובמקומות ממסכת תמיד. (ואתה תצוה, תמידין ומוספין פרק ג'):
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו א׳:י״א - הטקסט מספריא
אין מושחין את המלך אלא על גבי המעיין ואין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו ויואש מפני עתליה ויהואחז מפני יהויקים אחיו וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו אלא בשמן אפרסמון ודבר זה מסורת ביד החכמים:
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ג׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה להקטיר הקטורת על מזבח הזהב שבהיכל פעמים בכל יום בבקר ובין הערבים שנאמר והקטיר עליו אהרן קטורת סמים לא הקטירו בבקר יקטירנו בין הערבים אפילו היו מזידין ואין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערבים:
כמה מקטירין ממנה בכל יום משקל מאה דינרין חמשים בבוקר וחמשים בין הערבים מזבח שנעקר מקטירין הקטורת במקומו וקטרת שפקעה מעל המזבח אפילו קרטין שבה אין מחזירין אותן:
בעת שמקטירין הקטורת בהיכל בכל יום פורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח לא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטרת וכן בשעה שיכנס בדם חטאות הנעשות בפנים פורשים הכל מבין האולם ולמזבח עד שיצא שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש וגו' בנין אב לכל כפרה שבקודש שלא יהא שם אדם:
כיצד סדר הקטרת הקטורת בכל יום מי שזכה בדישון המזבח הפנימי נכנס בכלי קודש וטני היה שמו ושל זהב היה ומחזיק קביים וחצי מניח הטני בארץ לפניו וחופן בידיו האפר והפחם שבתוך המזבח ונותן לתוך הטני ובאחרונה מכבד את השאר לתוכו ומניחו שם בהיכל ויוצא ומי שזכה בקטורת נוטל כלי מלא קטורת גדוש וכסוי היה לו ובזך היה שמו ונותן הבזך בתוך כלי אחר וכף היה שמו ומכסה את הכף בבגד קטן ואוחז הכף בידו ונכנס עמו אחד במחתה של אש בידו:
וכיצד חותה זה שזכה במחתה לוקח מחתה של כסף ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלים אילך ואילך ונוטל מן הגחלים שנתאכלו במערכה שניה ויורד ומערן לתוך מחתה של זהב אם נתפזרו מן הגחלים כמו קב או פחות מכבדן לאמה ובשבת כופה עליהן הפסכתר ואם נתפזר יתר על קב חוזר וחותה:
שלשה דברים היה הפסכתר משמש כופין אותו על הגחלים ועל השרץ בשבת ומורידין בו את הדשן מעל המזבח:
ומקדים לפניהם זה שדשן המזבח הפנימי ונוטל הטני שבו דשון המזבח ומשתחוה ויוצא וזה שבידו המחתה צובר את הגחלים על גבי המזבח הפנימי ומרדדן בשולי המחתה ומשתחוה ויוצא וזה שבידו הכף נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו ורואה אם נתפזר מן הקטורת מעט בכף אוהבו או קרובו נותן לו לתוך חפניו זה שנתפזר עם הקטורת שבבזך ומשתחוה ויוצא:
ואומרין לזה המקטיר הזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תכוה ומתחיל ומשליך הקטורת על האש בנחת כמי שמרקד סולת עד שתתרדד על כל האש:
ואין המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם כהן גדול הוא אומר לו הממונה אישי כהן גדול הקטר ואחר שאומר יפרשו כל העם ויקטיר המקטיר וישתחוה ויצא:
דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מצות עשה שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להן זמן שנאמר להעלות נר תמיד:
וכמה שמן הוא נותן לכל נר חצי לוג שמן שנאמר מערב עד בקר תן לו כמדה שיהיה דולק מערב עד בקר ואין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערבים:
מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במידה והוא חצי לוג וזה שהסיר משליכו במקום הדשן אצל המזבח עם דישון המזבח הפנימי והחיצון ומדליק נר שכבה והדלקת הנרות היא הטבתם ונר שמצאו שלא כבה מתקנו:
נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דשונו אלא ממזבח החיצון אבל שאר הנרות כל נר שכבה מהן מדליקו מנר חבירו:
וכיצד מדליקו מושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה לפי שהנרות קבועים במנורה ואינו יכול להדליק בנר אחר משום בזיון:
כל הפתילות שאסור להדליק בהן בשבת אסור להדליק בהן במקדש במנורה שנאמר להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאליה:
לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואחר כך נכנס ומטיב השנים כדי להרגיש את כל העזרה:
כל נר שכבה מדליקין אותו מנר אחר מהן כמו שביארנו וכיצד סדר ההטבה זה שזכה בדישון המנורה נכנס וכלי בידו וכוז שמו ושל זהב היה דומה לקיתון גדול מדשן בו את הפתילות שכבו ואת השמן הנשאר בנר והטיב חמשה נרות ומניח הכוז שם לפני המנורה על מעלה שנייה משלש מעלות שלפניה ויוצא ואח"כ נכנס ומטיב שני הנרות ונוטל הכוז בידו ומשתחוה ויוצא:
חביתי כהן גדול מצות עשה להקריבן בכל יום מחצה בבקר עם תמיד של שחר ומחצה בין הערבים עם תמיד על בין הערבים ולישתן ואפייתן דוחין את השבת ואת הטומאה ככל קרבן שקבוע לו זמן שנאמר תופיני שתהא נאה ולא תאפה מבערב ועוד אם תאפה מבערב תפסל בלינה שהמרחשת מכלי הקדש היא כמו שביארנו:
טחינת סולתן והרקדן בחוץ ואינן דוחין את השבת:
כהן שהקריב מחצה בשחרית ומת או נטמא או נולד לו מום ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרון של ראשון אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד:
נמצאו שני חצאים קריבין ושני חצאין אובדין ואלו שני החצאין האובדים מניחין אותן עד שתעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה וכן אם אבד או נטמא החצי של בין הערבים והיכן שורפין אותן בעזרה:
מת כהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון ולא מינו כהן אחר מביאין היורשין עשרון שלם עבור כפרתו ועושין אותו חביתין ושלימה היתה קריבה מת כהן גדול קודם שיקריבו בבקר ולא מינו כהן אחר מקריבין אותו עשרון שלם בבקר ועשרון שלם בין הערבים ואין כופלין שמנה ולבונתה אף על פי שנכפלה הסלת אלא מפרישין להם שלשה לוגי שמן וקומץ לבונה לוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעשרון של בקר ולוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעשרון של בין הערבים:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 2
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וידעת היום ‹ קכב סה"מ תר"ם ח"א ע' מז
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ כי תשא ‹ תנ סה"מ תר"ם ח"א ע' מז
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה א מנחות נ, א
- לקוטי שיחות כרך כב צו שיחה ב מנחות נ, ב
- לקוטי שיחות כרך כב צו שיחה ב מנחות נ, ב
- לקוטי שיחות כרך כג נשא שיחה א מנחות נ, סע"א ואילך
- לקוטי שיחות כרך כח נשא שיחה ב מנחות נ, סע"א ואילך
- מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ מקץ, זאת חנוכה ה'תשמ"ג מנחות נ, סע"א ואילך
- תורת שמואל תר"ם תכון תפלתי מאותו ספר מנחות נ, א
- רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש מנחות נ, א
- תורת מנחם ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ח מנחות נ, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב מנחות נ, ב