98
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ח. מעניני ההלכה שבפרש"י
מן הענינים המופלאים שבפירוש רש"י גם בהלכה:
ידועה דעת הרמב"ם45, שהדלקת המנורה צריכה להיעשות גם בבוקר, ולא רק בין הערביים, ושבפסוק "בבוקר בבוקר בהיטיבו את הנרות" הכוונה היא "בהיטיבו – בהדליקו"46. לעומת זאת לפי רש"י47, כדלעיל, ההדלקה היא רק בין הערביים וההטבה בבוקר היא ניקוי.
יוצא, שהשאלה אם הדלקת המנורה על־ידי אהרן בין הערביים בשמיני למילואים היתה ענין של חנוכה, תלויה במחלוקת זו בין רמב"ם לרש"י: לדעת הרמב"ם התחילה כבר בבוקר השמיני למילואים חנוכת המנורה, כי מצוות ההדלקה היא גם בבוקר.
זאת במיוחד לפי פירוש דעת הרמב"ם, שהמצוה היא שהנרות ידלקו תמיד בבית המקדש48, כלשונו בספר המצוות49 "שנצטוו הכהנים להדליק הנרות תמיד לפני ה'", ואם כך, גם בעירת המנורה ביום, על־ידי הדלקת משה, היא חלק מן המצווה, ולכן – התחלת ה"חנוכה".
אמנם הרמב"ם פוסק50 במשנה51 "ואין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערביים"52, אך יש לומר שזאת רק לדורות, ואילו על תקופת משה נאמר בגמרא53, ונפסק ברמב"ם54: "כל הכלים שעשה משה – משיחתן מקדשתן (מכאן ואילך עבודתן מחנכתן)". וכיוון שמנורת משה התקדשה במשיחה, הרי ההדלקה, שהיתה לאחר המשיחה ובזמן שחלה חובת המצוה, היא חנוכה55.
לעומת זאת, לדעת רש"י חובת הדלקת הנרות היא רק בין הערביים, ובבוקר אין זו מצוה כלל, ולכן, למרות שקידוש המנורה נעשה על־ידי משיחתה, התחיל כל ענין החנוכה56
הערות
- 45. הל' תמידין ומוספין שם הי"ב. וראה שם ה"י ובנ"כ שם.
- 46. כס"מ הי"ב שם.
- 47. וכ"ה דעת כמה ראשונים – הובאו באנציקלופדיא תלמודית ערך הדלקת הנרות.
- 48. ראה שו"ת צפע"נ ווארשא סי' נב. קונטרס השלמה טז, א. וראה שם צפע"נ הל' מת"ע פ"ב ה"ח (לב, ג). ובכ"מ. חי' הר"ח לרמב"ם שם. כלי חמדה ר"פ תצוה. ובכ"מ.
- 49. מ"ע כה.
- 50. שם הי"א.
- 51. מנחות מט, א.
- 52. ועפ"ז הדלקת משה ביום הח' בבוקר – ה"ז ציווי מיוחד ואינה שייכת להדה"נ לדורות – ולכן גם לא לחינוך (והתחלת) עבודה זו.
- 53. שבועות טו, רע"א. וש"נ.
- 54. כלי המקדש פ"א הי"ב.
- 55. דברי החינוך במשנה וגמ' מנחות שם הו"ע "התחלת העשיי' כאלו מרגילים כלי זה לעבודה זו כו'" (פיה"מ מנחות פ"ד מ"ד). ולהעיר מצפע"נ מהד"ת י, א (ועוד): עי' מנחות דמ"ט דאף במשכן שנמשחו בשמן המשחה בעי גם חנוך עבודה. וראה ע"ד כהנ"ל אוצר הספרא (להר"מ זעמבא) סי"א ואילך.
- 56. דאף שבכלי שרת נאמר כנ"ל "מכאן ואילך עבודתן מחנכתן", דכפשוטו הוא שע"י התחלת העבודה "עבודתן מחנכתן לקדושה" (פרש"י שבועות שם) – הרי גם בכליו של משה הי' מצוה וגדר חנוכה (התחלת העבודה) מלבד משיחתן מקדשתן – ראה צפע"נ מהד"ת שם. אוצר הספרא שם. ולהעיר מצפע"נ שנסמנו לקמן הערה 69. וראה מנחות נ, א דכל חינוך למדין מהכתובים בהמשכן. וראה הערה 58.
משנה תורה, הלכות מתנות עניים ב׳:ח׳ - הטקסט מספריא
המקדיש שדהו והיא קמה חייבת בפאה קצרה הגזבר ואחר כך פדאה פטורה שבשעת חיוב הפאה היתה קודש שאינו חייב בפאה.
משנה מנחות ד׳:ד׳ - הטקסט מספריא
התמידין אינן מעכבין את המוספים. ולא המוספים מעכבין את התמידים. ולא המוספים מעכבין זה את זה. לא הקריבו כבש בבקר יקריבו בין הערבים. אמר רבי שמעון אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבקר. לא יקריבו בין הערבים. לא הקטירו קטרת בבקר. יקטירו בין הערבים. אמר רבי שמעון וכולה היתה קרבה בין הערבים. שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר. ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת. ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.
- אגרות קודש כרך א פא מנחות מט, א
- לקוטי שיחות כרך ל הוספות חנוכה מאותו ספר מנחות מט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשכ"ג מנחות מט, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רפו דיני תפלת מוסף בשבת ג מנחות מט, סע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפו דיני תפלת מוסף בשבת מנחות מט, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כב צו שיחה ב מאותו ספר מנחות נ, ב
- לקוטי שיחות כרך כב צו שיחה ב מאותו ספר מנחות נ, ב
- לקוטי שיחות כרך כג נשא שיחה א מאותו ספר מנחות נ, סע"א ואילך
- לקוטי שיחות כרך כח נשא שיחה ב מאותו ספר מנחות נ, סע"א ואילך
- מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ מקץ, זאת חנוכה ה'תשמ"ג מנחות נ, סע"א ואילך
- תורת שמואל תר"ם [תכון תפלתי] והנה כו' אכלתי יערי מנחות נ, א
- תורת שמואל תר"ם תכון תפלתי מנחות נ, א
- רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש מנחות נ, א
- תורת מנחם ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ח מנחות נ, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב מנחות נ, ב

