99
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בעת הדלקת בין הערביים57, על־ידי אהרן58.
ט. רש"י מוכרח לומר כך, למרות שהמצוה היא "נר תמיד"
אך עדיין צריך להבין: גם לפי רש"י נראה, שעיקר המצוה היא בעירת המנורה כל הלילה, כפי שמובן מפירושו של רש"י על59 "להעלות נר תמיד – כל לילה ולילה קרוי תמיד"60, ורש"י אף סובר61 שנר שכבה באמצע הלילה צריך שוב להיטיבו ולהדליקו, מדוע הוא מוכרח לומר דבר שאינו נרמז כלל בפשוטו של מקרא, שאהרן הדליק את המנורה בין הערביים ביום השמיני למילואים, והרי ייתכן, שעל־ידי הדלקת משה בבוקר נשארה המנורה דלוקה גם בלילה, ובכך קויימה מצות ההדלקה62?
על כך יש לומר, שלדעת רש"י בפירושו על התורה63 הכניסו שמן במנורה תמיד באותה מדה ובאותו אופן "שתהא דולקת מערב ועד בוקר" של "לילי טבת הארוכין", אותו מספר שעות64. ואם כך, הדלקת משה יכלה לדלוק שעות מועטות ביותר בלילה, והיתה צריכה להיות הדלקה על־ידי אהרן.
י. הדלקת הנרות בזרים
לפי האמור לעיל מתורצת קושיה נוספת: נאמר בגמרא65 ש"הדלקה לאו עבודה היא", ולכן פוסק הרמב"ם66 ש"הדלקת הנרות כשרה בזרים". נשאלת השאלה67: הרי נאמר "בהעלותך את הנרות" – הדלקה על־ידי אהרן68?
הערות
- 57. ראה פרש"י מנחות שם ד"ה אי לאו "וכיון דמנורה נתחנכה בערב".
- 58. אבל להעיר מפרש"י מנחות שם ד"ה בד"א דחינוך המזבח הוא פ' וזה אשר תעשה בפרשת ואתה תצוה (כט, לח) המדובר בז' ימי המלואים. וראה השגות הרמב"ן לסהמ"צ להרמב"ם שורש ג' ד"ה אבל, דחינוך המזבח מצוה לדורות כמו שכ' בפ' ואתה תצוה כו' ומזה שנינו (מנחות מט) אין מחנכין את המזבח כו'. וראה בהמשך דבריו שם, ובמפרשי סהמ"צ שם. וראה רמב"ן ר"פ שמיני. צ"פ מהד"ת שם.
- 59. תצוה כז, כ.
- 60. ומשמע שתמיד קאי ע"ז שדולק בכל לילה לא על פעולת ההעלאה בכל ערב. וכן משמע מפרש"י חגיגה שם. וראה רא"ם תצוה שם.
- 61. מנחות פח, ב.
- 62. ראה ע"ד ההלכה – זית רענן ליל"ש ריש פרשתנו שאסור לכבות הנרות. וצ"ע בפרש"י ר"פ תצוה "ואם יותר אין בכך כלום". ואולי י"ל כוונתו (בדוחק): ואם יותר ובמילא ידלק גם בבוקר. וידועה הפליאה במדרש תנחומא תצוה ג שהיו מדליקין פעם א' בשנה (נסמן בתו"ש תצוה ס"ק צג). ובפרש"י שבת כב, סע"ב משמע שס"ל שההדלקה עושה מצוה במנורה. וראה הדיעות בזה בתו"ש מילואים לחלק כג.
- 63. פרש"י ר"פ תצוה. וראה ג"כ בפ' אמור כד, ג.
- 64. משא"כ ע"ד ההלכה – ראה מנחות פט, סע"א בפרש"י כת"י שם ד"ה ומ"ד מלמטה. בפרש"י שם ד"ה ושיערו חכמים בסופו. וראה תוד"ה אין עניות שם.
- 65. יומא כד, ב.
- 66. הל' ביאת המקדש פ"ט ה"ז.
- 67. תוס' ישנים יומא שם.
- 68. ע"פ פשש"מ אינה קושיא כי לא מצינו בפשטות הכתובים שהדלקה כשרה בזר, ובכ"מ נאמר אהרן או אהרן ובניו (בתחלת וסוף פ' תצוה. אמור שם). וגם ע"ד ההלכה לדעת הראב"ד (הל' ביאת המקדש שם. וראה כס"מ שם) צריכה להיות בכהן.
ספר המצוות, שורשים ג׳ - הטקסט מספריא
שאין ראוי למנות מצות שאין נוהגות לדורות.
דע כי אמרם (מכות כ"ג:) תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני מורה על היות זה המספר מהמצות הנוהגות לדורות, כי מצות שאין נוהגות לדורות אין קשר להן בסיני הן שנאמרו בסיני או בזולתו. ואמנם כוונו באמרם בסיני לפי שעיקר התורה היה בסיני. והוא אמרו יתעלה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך. ובבאור אמרו מאי קראה תורה צוה לנו משה מורשה, רוצה לומר מספר תורה והוא תרי"א ואנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום ובהם נשלמו תרי"ג מצות, ירצו בזה הסימן שהדבר שצוה לנו משה ולא שמענוהו כי אם ממנו הוא מספר תור"ה וקראה מורשה קהלת יעקב, ומצוה שאינה נוהגת לדורות אינה לנו מורשה שאמנם יקרא לנו מורשה מה שיתמיד לדורות כמו שאמר כימי השמים על הארץ, ומאמרם גם כן כי כל אבר ואבר כאלו הוא יצוה האדם בעשיית מצוה ומצוה, וכל יום ויום כאילו יזהיר אותו מעבירה, ראיה על היות זה המספר לא יחסר לעולם, ואילו היה מכלל המנין מצות שאין נוהגות לדורות, הנה זה הכלל יחסר בזמן שיכלה בו חיוב המצוה ההיא ולא היה המאמר הזה שלם כי אם בזמן מוגבל. וכבר טעה גם כן זולתנו בשרש הזה, ומנה בעבור שדחק הצורך ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומנה ולא יעבוד עוד הכתוב בלוים, ואלו גם כן לא היו נוהגות כי אם במדבר. ואף על פי שאמרו (סנהדרין פ"א:) רמז לגונב את הקסוה מנין שנאמר ולא יבאו לראות כבלע את הקדש, יש די ספוק באמרם רמז, ופשטיה דקרא אינו כן, ואינו גם כן מכלל מחוייבי מיתה בידי שמים, כמו שיתבאר בתוספתא ובסנהדרין. ואני נפלא מזה שמנה אלו הלאוין למה לא מנה במן איש אל יותר ממנו, ואמרו יתברך אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, וכן האזהרה שבאה בבני עמון אל תצורם ואל תתגר בם, וכן ימנה גם כן בכלל מצות עשה אמרו עשה לך שרף ושים אותו על נס, ואמרו קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן, כמו שמנה תרומת המכס וחנוכת המזבח, וכן ימנה היו נכונים לשלשת ימים, וכן גם הצאן והבקר אל ירעו ופן יהרסו לעלות ורבים כמו אלה, ולא יסופק לבעל שכל כי אלו כולם מצות נאמרו לו למשה בסיני צווי ואזהרה, אך היו כלם לפי שעה ואינן נוהגות לדורות, ולכן לא ימנו, ובעבור השרש הזה אין ראוי למנות ברכות וקללות שנצטוו בגריזים ועיבל, ולא בנין המזבח שנצטוינו לבנות בבואנו בארץ כנען, כי אלו כלם מצות לפי שעה, ולא הצווי שצונו שנקריב כל בהמה שנרצה לאכול ממנה שלמים, כי זה צווי לפי שעה לבד, והוא אמרו והביאום לה' אמרו בספרי והביאום זו מצות עשה, אבל היא במדבר לבד, כמו שבאר במשנה תורה היתר בשר תאוה לדורות, והוא אמרו בכל אות נפשך תאכל בשר, ואילו היה ראוי למנות כל מה שהוא מזה המין היה מה שצווה בו משה מיום שנתנבא עד יום מותו חוץ מהמצות הנוהגות לדורות יותר משלש מאות מצות כשנמנה כל הצווי שבא במצרים וכל מה שבא במלואים וזולתם כולם כתובים בתורה מהם עשה ומהם לא תעשה, ואחר שהוא נמנע למנותם כלם יתחייב בהכרח שלא תמנה גם אחת מהן, ולא כמו שעשה זולתנו שלקח מהם דברים על צד העזר כאשר יגע למצוא המספר, וזה מה שכוננו לבארו בשרש הזה:
מדרש תנחומא, תצוה ג׳ - הטקסט מספריא
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה מְּנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ לַאֲכִילָה, טְעוּנָה שֶׁמֶן זַיִת זָךְ. מְנָחוֹת שֶׁהֵן לַאֲכִילָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּהְיוּ טְעוּנִין שֶׁמֶן זַיִת זָךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר: זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא זָךְ כָּתִית לַמְּנָחוֹת. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַעֲשֵׂה נִסִּים הָיָה בַּמְּנוֹרָה. מִשֶּׁהָיוּ מַדְלִיקִין אוֹתָהּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, לֹא הָיְתָה מִתְכַּבָּה עַד שָׁנָה אַחֶרֶת. וּפַעַם אַחַת לֹא עָשׂוּ הַזֵּיתִים שֶׁמֶן, הִתְחִילוּ הַכֹּהֲנִים לְכַבּוֹת. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: אֲנִי הָיִיתִי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמָצָאתִי מְנוֹרָה דְּלֵקָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה דְּלֵקָה כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רְאֵה מַעֲשֵׂה נִסִּים. לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּתִית לַמָּאוֹר וְלֹא לַמְּנָחוֹת. וְלָמָּה כֵן? אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה יִהְיוּ מַדְלִיקִין אֶת הַמְּנוֹרָה, לְפִיכָךְ יִהְיוּ מַדְלִיקִין שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית. אֲבָל לַמְּנָחוֹת שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין בְּכָל יוֹם, לֹא. לְכָךְ נֶאֱמַר בָּהּ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מַדְלִיקִין הַמְּנוֹרָה, כָּל חָצֵר שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, הָיְתָה מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְאוֹרָהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית.
רש"י על ויקרא כ״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
לפרכת העדת. שֶׁלִּפְנֵי הָאָרוֹן שֶׁהוּא קָרוּי עֵדוּת; וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ עַל נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁהוּא עֵדוּת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַתְחִיל וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּם (שבת כ"ב; מנחות פ"ו):
יערך אתו אהרן מערב עד בקר. יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ עֲרִיכָה הָרְאוּיָה לְמִדַּת כָּל הַלַּיְלָה, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לֹג לְכָל נֵר וָנֵר, וְהֵן כְּדַאי אַף לְלֵילֵי תְּקוּפַת טֵבֵת, וּמִדָּה זוֹ הֻקְבְּעָה לָהֶם (מנחות פ"ט):
לפרכת העדת [WITHOUT] THE PARTITION VAIL OF THE TESTIMONY — i. e. the Partition Vail which is before the Ark which on account of its contents (the Tablets, termed לחות העדות in Exodus 37:15) is called “Testimony”. Our Rabbis, however, explained it (the word העדות) as referring to the western light of the candlestick which was a testimony (עדות) to mankind that the Shechinah dwelt in Israel through the miracle wrought in connection with it; for he (the priest) put only as much oil into it as was the quantity put into the other lamps and yet he began the lighting of the other lamps in the evening by it and finished the work of cleaning with it [since it continued to burn miraculously until the following evening] (Sifra, Emor, Section 13 9; Shabbat 22b; Menachot 86b).
יערך אתו אהרן מערב עד בקר AARON SHALL SET IT IN ORDER FROM EVENING UNTO MORNING — The meaning is not that he shall occupy himself the whole night with setting the lights in order, but he shall arrange it in such a manner (lit., by such an arrangement) that will prove adequate for the length of the whole night. Our Rabbis by experiment (cf. Menachot 89a) fixed the quantity at a half log oil for each lamp, ascertaining that this would suffice also in the long nights of the Teveth quarter; and this quantity therefore became to them the fixed measure [for all the seasons of the year].
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳:ז׳ - הטקסט מספריא
וכן הדלקת הנרות כשירה בזרים לפיכך אם הטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליקן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- תורת מנחם ש"פ תצוה, י"א אדר-ראשון, ה'תשכ"ה שם פט, א · מנחות פח, א
- לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה-שק"מ כסלו שיחה א מאותו ספר מנחות פט, א
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ז מנחות פט, א
- רשימות מנורה טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה מנחות פט, א
- אגרות קודש כרך יב ג'תתסו מנחות פח, א
- לקוטי שיחות כרך י חיי שרה שיחה א מאותו ספר מנחות פח, א
- לקוטי שיחות כרך טז תרומה שיחה ה מאותו ספר מנחות פח, ב
- לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יב מאותו ספר מנחות פח, א
- לקוטי שיחות כרך כא תשא שיחה א מאותו ספר מנחות פח, ב
- לקוטי שיחות כרך כח בהעלותך שיחה א מאותו ספר מנחות פח, ב
- תורת שמואל תרל"א ת"ר נר חנוכה כו' מנחות פח, ב
- רשימות מנורה טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה מנחות פח, ב