97
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"שחרית וערבית כמו שנאמר...". כלומר, הקטרת הקטרת היתה גם ביום זה כבכל השנה.
לעומת זאת היתה הדלקת המנורה על־ידי משה אז מיוחדת – רק בבוקר, והדלקת המנורה בין הערביים התבצעה גם בשמיני למילואים על־ידי אהרן39.
והנה, לפי שיטת רש"י בפירושו על התורה, וכך גם בפירושו לגמרא40, שמצוות הדלקת המנורה היא רק בין הערביים, ואילו בבוקר רק מטיבים את הנרות41, מובן, שחנוכת המנורה מתחילתה, שההדלקה בקביעות היא רק בין הערביים, התבצעה מיד החל ביום הראשון להקמת המשכן על־ידי אהרן, וחנוכה זו נמשכה על־ידי דיבור ה' עד לסיום חנוכת הנשיאים42.
לעומת זאת, את הקטורת על המזבח הפנימי הקטיר משה באופן הקבוע לדורות, וזאת היתה חנוכת עבודת הקטורת של השנה כולה43, ואי אפשר לומר על עבודת הקטורת של אהרן, המאוחרת יותר, ש"שלך גדולה משלהם"44.
הערות
- 39. עפ"ז יש ליישב בפשטות קושיית החדא"ג (גיטין ס, ב) "אמאי לא נקט נמי שאר עבודות תמידים כגון פרשת התמיד שבודאי בו ביום ג"כ התחילו" כי פ' התמיד וקטורת הוצרך כבר ליום ח' למלואים בבוקר, וא"כ מובן שנאמר לפני יום הח' למלואים (וראה פרש"י פינחס כח, ד. רמב"ן פקודי מ, כז), משא"כ נרות שהתחילו להדליק (בסדר קבוע) בו ביום בין הערביים לכן נאמר בו ביום.
- 40. שבת כב, ב. חגיגה כו, ב.
- 41. כפשטות הכתובים: בר"פ תצוה (כז, כא) מערב עד בוקר. ופרש"י שם. ובפרש"י שם, כ. בס"פ תצוה ל, ז. ופרש"י שם. אמור כד, ב־ג ובפרש"י שם. וראה כס"מ הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ב.
- 42. ועוד י"ל, לכאורה, דנכלל במענה הקב"ה "שלך גדולה משלהם": חנוכת הנשיאים בפשש"מ לא היתה חנוכה ממש של המזבח שהרי גם קרבן נחשון בא לאחרי הקרבת התמיד וכו' דיום השמיני למילואים, משא"כ "שלך", הדלקת הנרות דאהרן הוא חינוך דהמנורה ממש, חנוך (התחלת) עבודה הקבועה (להעיר מפרש"י לך יד, יד) כי הדלקת משה לפנ"ז אינה שייכת לזה. וראה לקמן בפנים ובהערה 58. אבל אינו מוכרח, כי הקרבת הכלים: הקערת כסף וגו' אפ"ל קודם הקרבת התמיד, חנכו המזבח בקטרת, פר וגו'.
- 43. ראה לקו"ש שם (ובהערה 15 שם) דגם הקטורת דבין הערביים בשמיני למילואים הקטיר משה, ומש"כ רש"י (שמיני ט, כג) דמשה נכנס ללמדו על מעשה הקטורת הי' לאחרי קטורת דבין הערביים.
- 44. בנוגע ללחם הפנים הרי עריכתו ע"י משה בשמיני למלואים היתה ביום א' בשבוע לדעת רש"י (ע"פ פשש"מ. וראה רמב"ן פקודי שם, כז*), ועריכת לחם בקביעות ה"ה ביום השבת (אמור כד, ח), וא"כ לכאורה י"ל שגם בזה מעשה אהרן בשבת לאחר ימי המלואים הי' חנוכת השולחן, ובפרט עפמ"ש הצפע"נ עה"ת פקודי מ, ד. תרומה כה, ל. פרשתנו ח, כ־כב. אבל: א) אין לומר ע"ז "גדולה משלהם" שהרי חנוכת הנשיאים הותחלה בר"ח ניסן ולחם הפנים ביום השבת שלאח"ז. ב) צ"ע בכלל (ע"פ פשש"מ) דכיון שבלחה"פ נאמר "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" (תרומה כח, ל), שתוכן המצוה הוא שיהי' על השולחן משבת לשבת (ראה פרש"י תצוה כז, כ. וראה רא"ם שם) – י"ל שגם ע"י עריכת משה שעי"ז הי' "לפני תמיד" בשבוע זה כבר הותחלה חנוכתו (משא"כ בנוגע המנורה, כדלקמן ס"ט). וראה מלבי"ם פקודי שם, כג. כלי חמדה ס"פ פקודי אות ג'.
- . משא"כ ע"פ התוספתא מנחות פ"ז, ב. ספרי פינחס כח, ד. וראה בהנסמן בפנים ההערה.
רש"י על במדבר כ״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
את הכבש אחד. אַעַ"פִּ שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" וְגוֹ' (שמות כט לח), הִיא הָיְתָה אַזְהָרָה לִימֵי הַמִּלּוּאִים וְכָאן צִוָּה לַדּוֹרוֹת:
את הכבש אחד THE ONE LAMB [SHALT THOU OFFER IN THE MORNING] — Although it has already been stated in the section beginning with the words ,ואתה תצוה (Exodus 29:38 39): “Now this is what thou shalt offer … [The one lamb thou shalt offer in the morning]”, that was an instruction for the days of the installation ceremony of the priests, but here it states the commands for all generations.
רמב"ן על שמות מ׳:כ״ז - הטקסט מספריא
וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים מֹשֶׁה הִקְטִיר עָלָיו כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים. וְאע"פ שֶׁלֹּא אָמַר בַּצַּוָּאָה (שמות מ':ה') וְהִקְטִיר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים, הֵבִין זֶה מִשְּׁאָר הָעֲבוֹדוֹת כֻּלָּן, שֶׁהֲרֵי צִוָּה אוֹתוֹ בְּכָאן (שמות מ':ד') שֶׁיְּסַדֵּר הַלֶּחֶם וְיַעֲלֶה הַנֵּרוֹת. וְכֵן "וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה" (שמות מ':כ"ט), מֹשֶׁה הוּא הַמַּעֲלֶה, שֶׁכֵּן נִצְטַוָּה (שמות כ"ט:ל"ח) "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ", שֶׁיַּתְחִיל הוּא לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּעָבְדוֹ בִּימֵי הַמִּלּוּאִים, כִּי הַצַּוָּאוֹת כֻּלָּן שָׁם (מפסוק א ואילך) עַל עֲבוֹדַת מֹשֶׁה. וְאָמַר אַחֲרֵי כֵן (שמות מ':מ"ב) "עוֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם", שֶׁיַּעֲשׂוּ כֵן הַכֹּהֲנִים לְדוֹרוֹת. וּלְכָךְ אָמַר בָּהּ בְּסֵדֶר פִּנְחָס (במדבר כח ו) "עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי", שֶׁהִתְחִיל אוֹתָהּ מֹשֶׁה שָׁם:
וְהִנֵּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת הַכֹּהֵן הָרִאשׁוֹן, וּלְפִיכָךְ הִקְטִיר גַּם הַקְּטֹרֶת, וְאוּלַי בִּכְלַל "וְנָתַתָּ אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת" (שמות מ':ה') שֶׁתַּקְטִירֶנּוּ עָלָיו מִיָּד. וּמַה שֶׁאָמַר בַּצַּוָּאָה (לעיל ל ו ז) "וְנָתַתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים", לְהוֹרוֹת עַל עִנְיָנוֹ מִיּוֹם שֶׁהִתְחִיל אַהֲרֹן בִּכְהֻנָּתוֹ וּלְעוֹלָם, שֶׁכָּךְ אָמַר (שם ל ח) "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם", וְאֵין הַדָּבָר אֶלָּא מִיּוֹם זֶה וְאֵילָךְ, כִּי בְּכָאן (שמות מ':ד') צִוָּה לְמֹשֶׁה בְּפֵרוּשׁ "וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ". וּבְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (בפסוק שלפנינו) רָאִיתִי, "וַיַּקְטֵר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת" שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ל ז ח) "בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת וְגוֹ', וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם" וְגוֹ'. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם הוּא טָעוּת סוֹפְרִים:
רש"י על שמות כ״ז:כ״א - הטקסט מספריא
מערב עד בקר. תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לֹג לְלֵילֵי טֵבֵת הָאֲרֻכִּין וְכֵן לְכָל הַלֵּילוֹת, וְאִם יִוָּתֵר אֵין בְּכָךְ כְּלוּם (מנחות פ"ט):
מערב עד בקר FROM EVENING TO MORNING — Give it its due measure of oil so that it may burn from evening to morning. Our Rabbis estimated half a log of oil as sufficient for the nights of Tebeth which are long, and they ordained a similar quantity for every night of the year, and if any were left over on the shorter nights it did not matter (Menachot 89a).
רש"י על שמות ל׳:ז׳ - הטקסט מספריא
בהיטיבו. לְשׁוֹן נִקּוּי הַבָּזִיכִין שֶׁל הַמְּנוֹרָה מִדֶּשֶן הַפְּתִילוֹת שֶׁנִּשְׂרְפוּ בַלַּיְלָה, וְהָיָה מְטִיבָן בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר:
הנרת. לו"שיש בְּלַעַז, וְכֵן כָּל נֵרוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּמְּנוֹרָה, חוּץ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם הַעֲלָאָה שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַדְלָקָה:
בהטיבו WHEN HE TRIMMETH — This word is an expression for cleansing the bowls of the candelabrum from the ashes of the wicks which had burnt out during the night; and he used to clean them (the lamps) out every morning.
הנרת THE LAMPS — luces in old French And this is the meaning of נרות whenever it is mentioned in connection with the candelabrum, except in any passage where the term העלאה “causing to ascend” (any verbal form which is the Hiphil of עלה), which denotes lighting is used, and there it signifies “lights”, (The translation here is therefore: “when he cleans out the lamps”, not “when he trims the lights”).
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ג׳:י״ב - הטקסט מספריא
מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במידה והוא חצי לוג וזה שהסיר משליכו במקום הדשן אצל המזבח עם דישון המזבח הפנימי והחיצון ומדליק נר שכבה והדלקת הנרות היא הטבתם ונר שמצאו שלא כבה מתקנו:
רש"י על שמות כ״ז:כ׳ - הטקסט מספריא
ואתה תצוה. זך. בְּלִי שְׁמָרִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִמְנָחוֹת מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת וְכוּ':
כתית. הַזֵּיתִים כּוֹתֵשׁ בַּמַּכְתֶּשֶׁת וְאֵינוֹ טוֹחֲנָן בָּרֵחַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בוֹ שְׁמָרִים, וְאַחַר שֶׁהוֹצִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה מַכְנִיסָן לָרֵחַיִם וְטוֹחֲנָן; וְהַשֶּׁמֶן הַשֵּׁנִי פָּסוּל לַמְּנוֹרָה וְכָשֵׁר לִמְנָחוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כָּתִית לַמָּאוֹר – וְלֹא כָתִית לַמְּנָחוֹת (מנחות פ"ו):
להעלות נר תמיד. מַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א):
תמיד. כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה קָרוּי תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עֹלַת תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם; וְכֵן בְּמִנְחַת חֲבִתִּין נֶאֱמַר תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעֶרֶב, אֲבָל תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא:
ואתה תצוה ... זך CLEAR — without lees; and this was effected not by straining the oil but as we learn in Treatise Menachoth 86a “He lets it (the olive) ripen on the top of the olive-tree etc.”
כתית BEATEN — he pounds the olives in a mortar and must not grind them in a mill, so that there may be no lees; and after he has thus extracted the first drop of oil he may bring them into the mill and grind them. The second oil (that obtained by grinding) is unfitted for use in the candelabrum but is permissible for the meal-offerings (which had to be mingled with oil) since it is said here, “Beaten for the light”, and hence it is not essential that it should be beaten for the meal-offerings (Menachot 86a; cf. Rashi on Exodus 29:40).
להעלות נר תמיד TO CAUSE THE LIGHT TO BURN (lit., to ascend) CONTINUALLY — he must enkindle it until the flame ascends by itself (Shabbat 21a).
תמיד CONTINUALLY — doing something every night, as is described here, may be termed תמיד, continually, just as you speak of (Numbers 27:6) “The continual (תמיד) burnt-offering”, although this was sacrificed only from day to day. So, too, in the case of the meal-offering made in a flat pan it is said, (Leviticus 6:13) that it should be brought continually (תמיד) and yet it was only brought thus: “Half of it in the morning, and half of it at evening”. However, the expression תמיד which is used in connection with the show-bread (Exodus 25:30) denotes the whole period without a break from Sabbath to Sabbath).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.