96

ברוך־הוא "חייך שלך גדולה משלהם" קבעו: א) למרות שהדלקת אהרן היא לאחר הדלקת משה, בכל זאת זוהי חנוכה. ב) ועיקר: בכל שנים־עשר הימים של חנוכת המזבח על־ידי הנשיאים, היה הדלקת והטבת הנרות על־ידי אהרן חנוכת המנורה³³.

ולמרות שאהרן כבר ראה בחנוכת הנשיאים שהחנוכה נמשכה שנים־עשר יום – בכל זאת סבר שאין ללמוד מעבודה אחת במשכן שהי' עליו ציווי ה' (שהוא ענין של חנוכה), לגבי עבודה אחרת שלא היה עליה ציווי מה'. במיוחד כאשר: (א) חנוכת המזבח היא עבודה בחוץ, וקדשי שעה³⁴. (ב) הקרבנות הובאו כל יום על־ידי נשיא אחר, ולעומת זאת הדלקת המנורה: (א) היא עבודה בפנים, וקדשי דורות. (ב) נעשתה בכל יום על־ידי אהרן.

לכן הדגיש הקדוש־ברוך־הוא "חייך"³⁵: אל לאהרן לחשוב, שהעובדה שההדלקה וההטבה על־ידו היא ענין של חנוכה, באה רק כנחמה, ואינה חנוכה אמיתית, או שזוהי חנוכה הטפלה לקרבן הנשיא של אותו יום, שהיא חנוכה אמיתית. לפיכך אמר הקדוש־ברוך־הוא "חייך", כדי לקבוע שזוהי עבודת חנוכה מושלמת, ואדרבה: "שלך גדולה משלהם", ואין היא טפלה.

ז. השאלות על ביאור זה

אך יש להבין:

א) מדוע ניחמו הקדוש־ברוך־הוא בחנוכת המנורה, ולא בעבודות חינוך אחרות במשכן, כגון: עבודת הקטורת על המזבח הפנימי, היכולה להחשב כחנוכה על־ידי אהרן, למרות שביום השמיני למילואים הקטיר משה קטורת על המזבח הפנימי³⁶.

ב) לפי זה יוצא, שחנוכת המזבח על־ידי נחשון בן עמינדב התחילה ביום הראשון להקמת המשכן, ר"ח ניסן, חנוכה ממש, ואילו חנוכת המנורה על־ידי אהרן החלה רק לאחר הדלקת משה ביום הראשון. וכיצד אפשר, אם כן, לומר "שלך גדולה משלהם" – גם על חנוכת נחשון?

ההסבר לכך הוא: כבר דובר פעם בהרחבה³⁷ על שיטתו של רש"י לגבי קרבנות היום השמיני למילואים, שיש לחלקם לשניים: (א) לחם הפנים והדלקת הנרות. (ב) הקרבנות על המזבח והקטרת הקטורת על המזבח הפנימי:

על "ויקטר עליו קטורת"³⁸ על־ידי משה בשמיני למילואים, אומר רש"י