[תכון תפלתי] והנה כו' אכלתי יערי
מו[תכון תפלתי] והנה כו' אכלתי יערי
בס"ד פ' וארא
(ח) והנה כל מה שנת"ל בענין הקרבנות זהו הכל מה שהוא בבחי' או"פ ועז"נ אכלתי יערי129 עם דבשי130, שכשם שנת"ל בענין עבודת המלאכים כן בעבודה שבלב בתפלה <11>
שכנגד תמידין תקנו יוצ"א הוא בדוגמת עבודת המלאכים, ולכן ביוצ"א שם נא' כל עבודת המלאכים שרפים חיות ואופנים, ודבשי מזהוא ק"ש שהוא בחי' המתיקות דק"ש בחי' עריבות ידידות מתיקות ונעימות131 שנמשך ע"י ההתבוננות דשמע ובשכמל"ו יחו"ע ויחו"ת כו', אמנם כ"ז הוא בבחי' הפני' רק שבק"ש יש בחי' בכל מאדך132 שהו"ע לצאת מהגבלת הכלי לגמרי שלזה נק' בשם מאד כו'.
אך עוד עבודה א' הי' במקדש שהיא בבחי' מקיף לבד, והוא בחי' הקטרת הקטרת, ולא היתה קריבה על מזבח החיצון כ"א על מזבח הפנימי133 לבד, והוא רק בחי' ריח דבר שהנשמה נהנית134 ממנה ולא הגוף, רק בחנוכת המזבח שחנכו הנשיאים היתה הוראת שעה שהקטירו קטרת גם על מזבח החיצון135 וזהו בשביל החנוכה שחנכו את המזבח וכמשל התינוק שמחנכי' אותו שילך לביה"ס הולכים עמו הגדולים כנ"ל136 ונותנים לו מתנה מרובה ויתירה שלא ע"צ ההרגל אתו בשאר הימים שהכל הוא בכדי לחנכו ולהרגילו לילך לביה"ס, משא"כ כשכבר הרגיל א"ע לילך לביה"ס אז הנהוג אתו כמו שהוא לפי ערכו כו', וזהו דכתי' הבו לה' כבוד ועוז137, שלכאו' אינו מובן כלל מ"ע הבו לה' כבוד הלא לי הכבוד אמר ה' צבאות138 ומה"ע הבאת הכבוד לו ית' כו'. אך הענין הוא דכבוד הוא בחי' מקיף שהרי זהו דבר שאינו רק מה שנמשך בבחי' הפנימיות לבד כ"א רובו ככולו הוא בחי' מקיף ומה שיש בו שנמשך בבחי' הפנימיות זהו הארת והסתעפות לבד, והוא מה שהארת המקיף מאיר מחבפנימיות, וכל ענין מקיף דבחי' הכבוד הזה זהו הארה יתירה בשביל שעי"ז יומשך אח"כ כל הז' קולות שנא' אח"כ כו', ועם היות כי לי הכבוד אמר ה' עכ"ז הלא באמת כולם בחכ' עשית139 שגם ל"ב נ"ח שבגימ'140 כבוד141 כעשי' גשמיות142 נחשב כו' לכן צריכים להמשיך בחי' הכבוד הזה וזהו הבו לה' כבוד כו', וכן אנו רואים שלכבוד חו"כ נותנים מתנות יקרות שכ"ז הוא בשביל שיומשך אח"כ בחי' יחוד חדש שעי"ז יומשך בחי' אור חדש שלא הי' לעולמים, והיינו כי חתן הוא חות דרגא143, שזהו ירידה והשפלה לפניו לירד מבחי' ההתקשורת באו"א שהי' תחלה ויעזוב את או"א שבאצי', ודבק באשתו144 להשפיע לה בחי' שפע הפנימי שלו, והכלה היא גם היא כלתה נפשה145 מלמטלמ"ע בבחי' תשוקה נפלאה כמ"ש ואל אישך תשוקתך146, שע"י העלאה והמשכה זו נמשך או"ח לגמרי מה שלא הי' לעולמים כלל להוליד בדומה לו ממש, גם נמשך בחי' המשכות חדשות כו' ע"י יחוד ב' הפכי' אלו, ולכן כדי שיומשך בחי' זו צ"ל תחלה בחי' כבוד חו"כ שהוא בחי' תוספת הארה בבחי' מקיף, ולכן הקריבו הנשיאים קערות כסף, כפות זהב147, הגם שמנחת נדבה היו מביאין בכפיפה מצרית148, רק עשו כן לכבוד ולתפארת ליחוד הקב"ה עם נש"י כמ"ש ונועדתי לך שם149, אותיות ונודעתי150 מל' והאדם ידע151, והעלאות והמשכת וקירוב הכחות והשמות שע"י הקרבנות כו'.
<12>
קיצור. וכ"ז הוא בחי' או"פ, ויש בחי' או"מ והיא הקטרת, דבר שהנשמה נהנית, וזהו הבו לה' כבוד, וכן ענין כבוד חו"כ, או"ח נש"ח כו', וזהו הקערות וכפות זהב מליאה152 קטרת כו'.
(ט) ואמנם כדי שיהי' בחי' המשכת הקטרת שהוא בחי' מקיף צ"ל משיחת המזבח בשמן המשחה, כי הנה ענין ובחי' שמן המשחה הוא בחי' הממוצע בין פנימי למקיף, כי השמן הוא משקה ובשמן הזה הי' מעורב בשמים ראש, מר דרור מטקנמן בשם153 כו' שהוא ענין הריח, א"כ הי' תערובות בחי' פנימי ומקיף, והיינו להיותו בחי' הממוצע בין פנימי למקיף לכן הי' יכול לסבול שניהם, ועכ"ז מהותו הוא שמן שהוא משקה היינו מה שנמשך בבחי' הפנימיות, והיינו כי עיקר המכוון מהמקיף שיומשך בחי' או"פ רק שא"א בלי ממוצע כו', ומ"מ בחי' מקיף נקרב ביום המשח אותו שהכל בחי' אחד, משא"כ שארי הקרבנות שהם אכילת מזבח, ולזבח השלמים154, כל הבקר לעולה155 הי' אחרי המשח, שמתחלה הי' צ"ל בחי' המקיף שז"ע בחי' החינוך, ואח"כ הי' אכילת מזבח, ולכן בקרבנות שהם אכילת מזבח כתי' אחרי המשח אותו, ובקטרת והבאת הקערות שהם בחי' מקיף ובחי' כבוד כתי' ביום המשח156 כו'.
ועפ"ז יובן ג"כ ענין קריאת שם חנוכה שכינו רז"ל על המצא הפך, והצלתם בהצלחתם שגברו מ' בית חשמונאי, דהנה פי' שטמאו כל השמנים157 שהי' בהיכל, זהו שכמו שיש בקדושה160 בחי' חכ'159 כן בלעו"ז יש בחי' חכ' דקלי'158 שהיא לעומת בחי' הקדושה ממש, ולכן הפליגו כל ספרי המוסר בלימוד חכ' חיצוני'161, ובגמ' אמרו שילמוד בשעה שלא יום ולא לילה162, וע' בסש"ב שביאר איך שמטמא חב"ד שבנפשו163, והיינו שנמשך בחי' או"מ דטומאה ששרשה נמבחי' אבי אבות הטומאה164, ונמצא מובן ענין שטמאו כל השמנים היינו שע"י הסטה הסיטו והזיזו ממקומו את בחי' חכ' דקדושה שיומשך עלי'165 בחי' מקיף דקלי' ע"ד טומאת החב"ד ע"י הלימודי' בס' חיצוני', ולהיות כן לא הי' מקום כלל על בחי' השראת הקדושה בבהמ"ק וממילא לא הי' באפשרי להיות בחי' בירור הקרבנו' וכנ"ל ששמן המשחה הוא הממוצע כו', ואם כי בו יש בשמים ראש בחי' ריח עכ"ז מהותו הוא שמן, וכשטמאו כל השמנים אז גם מבחי' שמן זה לא הספיק שיוכל להיות גם עבודת הקרבנות כו', ולכן כשמצאו פך א' של שמן חתום166 בחותמו של כה"ג שענין החותם הוא שלא יקרב וישלוט בו ידי זרים, והפך מוקף צמיד פתיל שזהו בחי' או"מ כו' וממילא לא שרה עליו רוח הטומאה שהרי או"מ דוחה167 ומסמא168 כו' כידוע ולא הי' בו אלא כדי להדליק יום א' והיינו כמו שנמשך בסדר המדרגות שע"י הממוצע הנ"ל נמשך בחי' הפנימי' בכ"י תמיד, נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים, ענין בחי' שמונה נודע כי בחי' הבינה היא תמינאה169, ובינה מקור כל המקיפי'170 שבז"א, וכלליות השמונה ימים הן מן הבינה עד המל', להורות על חיבור <13>
המקיף עם הפנימי שזהו כמו שמן המשחה שהוא עצמו שמן ובו בשמים ראש כו' ריח מקיף, לכן קראו שם יו"ט זה בשם חנוכה, והיינו שזהו כדוגמת חנוכת המזבח והמקדש וכל כליו, והגם שעיקר הנס לכאו' הוא מה שגברו כו' ונצחום, מ"מ בלתי הפך הזה של כה"ג שהוא חיבור בחי' המקיף עם הפנימי לא הי' בחי' השראת הקדושה, ולכן קראו אותו שם חנוכה171 שכשם שכששרה הקדושה במעשי' ש"י עשו הנשיאים חנוכת המשכן והמזבח בקערות וזבחים ועולות, כ"ה כשטמאו כו' ומצאו פך חתום כו' ה"ז ג"כ כמו חנוכה הנ"ל, ולכן קורין פ' הנשיאים בחנוכה כו'.
קיצור. שכדי להיות המשכת בחי' הקטרת זהו ע"י ממוצע והוא שמן המשחה שהי' שמן ובו בשמים ריח, ומ"מ במקיף נא' ביום המשח ובקרבנות אחרי המשח, ועפ"ז יובן ענין שם חנוכה שמצאו פך חתום חיבור המקיף עם הפנימי, והדליק שמונה ימים שיומשך המקיף בבחי' פנימיות כו'.
נא(יו"ד) והנה 172 אהרן הוא הרועה הממשיך עד בי"ע, וזהו דכתי' מחוץ לפרוכת174, והיינו כי אהרן הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא175 שהוא הוא המעלה כנס"י להעלותם בעילוי אחר, והוא ע"י שממשיך המשכת אוא"ס בבי"ע עד שגם הנשמות דבי"ע יתעלו, וזהו מחוץ לפרוכת היינו בבי"ע יערוך אהרן176 בחי' שושדמ"ט את הנרות177 הם נש"י178 להעלותם בעילוי אחר עילוי כמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות179, וכתי' בהעלותך את הנרות180 כו', וכל העלי' הוא רק עד האצי' כי באצי' א"צ לשושבין כלל, להיות כי שם איהו וחיוהי חד וכמשנת"ל181, ולכן רק מחוץ לפרוכת היינו בבי"ע יערוך את הנרות דנש"י, היינו שממשיך להם סיוע שיוכלו להעלות כמו הרועה הרועה צאנו במרעה טוב ועי"ז הם הולכים ורצים כדרכם, כן בכדי להעלות נש"י מבי"ע לאצי' זהו ע"י אהרן שלכן נק' בשם רועה173 כו', וע"ד שמצינו בגמ' ב"מ דפ"ה ב' לבר מגוהרקא דר"ח דמנפשי' סליק, ולכולם יש מלאכים המסייעים אותם כו', כמש"ש בכולהו יש מלאכי כד סלקין ונחתין, ועד"ז יובן ענין יערוך אהרן את הנרות, וכ"ז הוא מחוץ לפרוכת כו'.
וביאור 182 הענין דהנה פרוכת מתרגמינן פרסא183, וא"כ זהו הפרסא שמפסיק בין האצי' לבי"ע184, וענין הפרסא הוא בחי' ש' אלקי' כמ"ש מזה בכ"ד, וכמ"ש שמש ומגן185 ה' אלקי' שנמשל ש' אלקי' למגן הוא נרתק נבהשמש186, ובדרז"ל מוציא הקב"ה חמה מנרתיקה187, שהוא הסתר דש' אלקי' המעלים על אור ה' וקדושתו והבהקת אורו בריבוי לגבי הנבראים דבי"ע, וכנודע שבכדי שיהי' מציאות ההתהוות דבי"ע זהו ע"י ש' אלקי'188 כו', ולכן בכדי להעלות נש"י דבי"ע לאצי' שהוא למעלה מן הפרסא דשם אלקי', זהו ע"י השושבין אהרן כהנא רבא, שמעריך את הנרות ומעלה אותם כו'. ואמנם עדיין צ"ל הלא נהוג עלמא שהשושבין הוא רק בעת החתונה לבד, משא"כ אח"כ אינם צריכים לשושבין כלל וכלל, ובענין הערכת <14>
והעלאת הנרות זהו בכ"י תמיד, אשר לכאו' אינו מובן כלל מ"ע השושבין בכי"ת כל בין הערבים, אך הענין הוא דהנה ענין החתונה הוא להיותה דבר חדש לזווג חו"כ הבלתי מכירים זא"ז כלל ואשר היו נפרדים ורחוקים זמ"ז מאז נולדו, ומקרבים אותם189, בכדי שיולידו בנים שז"ע המשכת או"ח ממש כו' לזה צריכים שושבין דוקא, ומזה נמשך שמחה נפלאה על בחי' האו"ח כו', ועד"ז יובן שבכל בין הערבים יש בחי' התחדשות בירורי' שנתחדשו ע"י העבודה ביום שעבר, מרפ"ח ניצוצין190 שנפלו, וזהו דכתי' ותקם כו' ותתן טרף191, טרף הוא רפ"ח עם הכולל192 שז"ע בחי' הבירורי' והניצוצים שעולים ע"י בחי' הבירורים, והניצוץ כשעולה ה"ז דבר חדש, והיינו כמו שני אוהבים שלא ראו זא"ז זמן רב שמתחדש אצלם הקירוב לבבות והאהבה מזל"ז ביתר שאת ויתר עז ותגדל שמחתם עד למרבה מפני עוצם הקירוב שנעשה אחר הריחוק, ועד"ז יובן בענין ההעלאת הניצוצות דרפ"ח ניצוצין שנפרדו מאז הי' שבה"כ, והיו בעמקי הקלי' וסט"א, וע"י התלבשות הנשמה שבעצם טהורה היא193 היינו בלתי שום דבר נוסף על עצמיות אוא"ס שהיא חלק אלק' ממעל, ולכן נק' טהורה כי ענין הטהרה הוא היותר מנוקה מכל, כמו הבגד טהור שפירושו שנקי הוא מכ"ד טומאה ומכל לכלוך כו', כמ"ש מזה בד"ה גור ארי' יהודה194, ונשמה הטהורה הלזה ירדה להתלבש בגוף ונה"ב בכדי נגלבררם ולהעלותם עם הניצוצות שנפלו בהם195 בשה"כ כו', ולזאת בכדי שיעלו ניצוצות אלו זהו ע"י השושבין, וז"ע אהרן שושבינא דמט' שהוא הממשיך המשכת אלקות בכדי שיעלו הנרות הם נש"י בכל בין הערבים, וז"ע הטבת והעלאת הנרות בכל בה"ע196 בכי"ת שהו"ע העלאת הניצוצות המתבררים בכי"ת כו'.
קיצור. שאהרן הוא שושדמ"ט להעלות הנרות דנר ה' נשמת אדם197, וההעלאה היא מחוץ לפרוכת, מבי"ע לאצי', ולכאורה השושבין הוא רק בעת החתונה אלא שזהו לפי שבכ"י מתחדשי' העלאת הניצוצות מרפ"ח ניצוצין וזהו הטבת הנרות דבין הערבים כו'.
הערות
עמוד מו
- 129. והנה כו' אכלתי יערי : מאמר זה הוא מאמר הד' מההמשך וכולל פרקים ח-יו"ד. חלק הראשון של המאמר מיוסד על מאמר ד"ה זאת חנוכת המזבח שבבוך 1116 כנ"ל בריש ההמשך (ומקבילו בלקו"ת נשא כט, א. וראה הנסמן במ"מ לשם). חלק השני — פ"י — מיוסד על מאמר ד"ה הנה ענין מחוץ לפרכת שנדפס במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שנא ואילך. והנחה אחרת בתו"א תצוה קי, א. וראה הנסמן לעיל בריש ההמשך. לקמן בחלק ההנחות נדפסה הנחה ממאמר זה ושם הפתיחה: תכון תפלתי קטרת לפניך. מאמר זה נזכר בסה"מ תרמ"ג ע' סה .
- 130. אכלתי יערי עם דבשי : שה"ש ה, א. ראה זהר פינחס רכו, ב. לקו"ת פ' ראה יט, ד. שה"ש לד, ב.
- . להלן נעתק חלק המאמר מבוך הנ"ל שנתבאר בדרוש זה : ”אכלתי יערי עם דבשי אבל יש בחי' א' והיא בחי' מקיף שהוא ענין הקטרת שהוא רק ריח שהנשמה נהנה בו ולא הגוף אינו נכנס בגוף כלל בבחי' פנימי' רק שהוא בבחי' מקיף מלמעלה הנה הקטרת לא היתה קריבה ע"ג מזבח החיצון כ"א ע"ג מזבח הפנימי רק בנשיאי' היתה הוראת שעה שהקריבו קטרת ע"ג מזבח החיצון והיינו בשביל חנוכת המזבח כמשל התינוק המחנכין אותו ללימוד נותנין לו מתנה יתירה כדי להרגילו להתחיל בלימוד משא"כ כשהוא כבר הרגיל א"ע והתחיל כו' וזהו ענין הבו לה' כבוד שכבוד הוא ענין מקיף והארה יתירה כדי להיו' נמשך אח"כ הז' קולות והכבוד הזה צריך להמשיך מתחלה וכן נותנין מתנה לכבוד חתן וכלה לפי שנעשה יחוד חדש כי החתן חות דרגא וכלה כלתה נפשי ממטה למעלה והם שני הפכים שמתייחדים וכדי להמשיך יחוד חדש כזה צריך להמשיך תחלה בחי' כבוד שהוא תוספת הארה בבחי' מקיף ולכן הקריבו הנשיאי' קערות כסף וכפות זהב אף שמנחת נדבה מביאין בכפיפה מצרית רק הנשיאי' עשו לכבוד ולתפארת אך כדי להיו' המשכת קטרת שהיא בבחי' מקיף צ"ל משיחת המזבח בשמן המשחה כי שמן המשחה הוא ממוצע בין פנימי למקיף כי שמן הוא משקה ובשמן המשחה היה מעורב בשמים ראש מר דרור קנמן בשם כו' שהוא ענין הריח הרי שהי' תערובת בחי' פנימי ומקיף ומ"מ בחי' מקיף נקרב ביום המשח שהכל בחי' א' משא"כ שאר הקרבנות שהם אכילת המזבח ולזבח השלמים כל הבקר לעולה כו' היו אחרי המשח שמתחלה הי' צ"ל בחי' המקיף לחינוך ואח"כ היתה אכילת המזבח וד"ל ולכך בקרבנות שהם אכילת המזבח כתי' אחרי המשח אותו ובקטרת והבאת הקערות שהם בבחי' מקיף ובחי' כבוד כתי' ביום המשח כו'".
עמוד מז
- 131. עריבות. . ונעימות : ראה אוה"ח ר"פ אחרי ד"ה א"י עז"ה. מובא בכ"מ בדא"ח ומהם מאמרי אדה"א בראשית ע' קעו. וש"נ. תו"ח תרומה ח"ב שו, א. וש"נ.
- 132. בכל מאדך : ואתחנן ו, ה. ראה לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן ובהערה 30.
- 133. הקטרת. . מזבח הפנימי : ראה תצוה ל, א. ז. ח. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע כח. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"א, הי"א. הל' תמידין ומוספין רפ"ג.
- 134. ריח. . שהנשמה נהנית : ראה ברכות מג, ב. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן פיסקא והנה בבהמ"ק. ראה גם ש"א ז, ב. יא, ב. לקמן מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 59. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה שם על יד הערה 77. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת על יד הערה 69. (בחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 86.
- 135. הוראת שעה. . קטרת. . מזבח החיצון : נשא ז, יד וברש"י שם ממנחות נ, א.
- 136. וכמשל התינוק. . כנ"ל : ראה לעיל פ"א ובהערה 5.
- 137. הבו לה' כבוד ועוז : תהלים כט, א.
- 138. לי הכבוד אמר ה' צבאות : כ"ה גם בהמשך הנדפס. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 39: ה' צבאות הוא מלך הכבוד.
עמוד מח
- 139. כולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
- 140. ל"ב. . שבגימט' כבוד : זהר רע"מ צו לג, א.
- 141. ל"ב נ"ח שבגימ' כבוד : ראה פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"א מערכת כבוד. מאמרי אדה"א בראשית ע' ג ואילך. דברים ח"ב ע' שפ. וש"נ.
- 142. כעשי' גשמיות : ראה תניא פ"ב בהגהה. (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן ובהערה 46. הנסמן במאמרי אדה"א קונטרסים ע' רנב. סה"מ תרל"ח ע' קג הערה 223.
- 143. חתן הוא חות דרגא : ראה יבמות סג, א.
- 144. ויעזוב את או"א. . ודבק באשתו : בראשית ב, כד.
- 145. כלה. . כלתה נפשה : ע"פ תהלים פד, ג.
- 146. ואל אישך תשוקתך : בראשית ג, טז.
- 147. הקריבו הנשיאים קערות כסף כפות זהב : נשא ז, יג. יד.
- 148. שמנחת נדבה. . בכפיפה מצרית : ראה לקו"ש ויקרא כרך ז ע' 205. נשא כרך כח ע' 320 ואילך (נדפס גם באג"ק שלו ח"ג ע' רלד ).
- 149. ונועדתי לך שם : תרומה כה, כב.
- 150. ונועדתי. . ונודעתי : ראה גם לקו"ת במדבר א, סע"ב.
- 151. והאדם ידע : בראשית ד, א.
- 152. נש"ח. . מליאה : לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן פיסקא ובזה יובן: נשמות חדשות. . בהמשך הנדפס: מלאות.
- א. ושם : ”זאת חנוכה תר"ס" ואולי צ"ל: זאת חנוכת תר"ם.
עמוד מט
- 153. בשמים. . קנמן בשם : תשא ל, כג.
- 154. ולזבח השלמים : נשא ז, (יז) פח [ושם: וכל בקר זבח השלמים].
- 155. כל הבקר לעולה : נשא ז, פז.
- 156. בקרבנות. . אחרי המשח. . ובקטרת והבאת הקערות. . ביום המשח : ראה לקו"ת צו ח, ב. כאן כט, סע"ב. אוה"ת נשא כרך ד ע' א'תסו .
- 157. חנוכה. . המצא הפך. . שטמאו כל השמנים : שבת כא, ב. ראה לעיל רפ"א.
- 160. בקדושה בחי' חכ'. . חכ' דקלי' : ראה גם לקו"ת אחרי כז, ג. שע"ת סט, א ובהערה 10. סה"מ תרל"ח ס"ע קלד. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן.
- 159. השמנים. . חכ' : ראה זהר יתרו פז, ב תרומה קמז, ב ובהגהת הרח"ו שם. מאורי אור מערכת שמן אות מח וביאיר נתיב שם. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' תקמה. וש"נ. תו"א מקץ מ, ד. לקמן ספי"ג. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה רני ושמחי על יד הערה 72 מלקו"ת צו ט, ג. סה"מ תרל"ח ע' כג. וש"נ. לקמן המשך מצה זו פכ"ד על יד הערה 746 מתו"א מג"א צ, סע"ד [ח"ע]. שם רפנ"ט. ש"א עו, א.
- 158. שטמאו כל השמנים. . חכ' דקלי' : ראה לקמן המשך מצה זו רפנ"ט. (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 68 ואילך. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואלא עלמא אמאי קאים על יד הערה 41 ואילך. תו"א מקץ לד, א. מא, א. ג. סהמ"צ להצ"צ ס"ע 142 ואילך. ש"א מב, א ובהערה 14. סה"מ תרמ"ג ע' מח. תרמ"ד ע' רח. סה"מ מלוקט ב' ע' יח וע' כ.
- 161. ספרי המוסר בלימוד חכ' חיצוני' : ראה גם של"ה מס' שבועות קפג, א. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג, ה"ז ובהנסמן בהערות וציונים לשם. וראה גם בענין חכ' חיצוני' לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 66 ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' ערה ואילך. תק"ע ע' קפב. ענינים ע' קסה. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ט ואילך ובהנסמן שם. פירוש המלות מב, ב ובשולי הגליון שם [במהדורת תשנ"ג]. אוה"ת ישעי' כרך ב ע' תשפג. תצא כרך ו ע' ב'שנו. מגדל עז ע' תלט ואילך.
- 162. חכ' חיצוני'. . בשעה. . לילה : ראה מנחות צט, ב (הובא בהל' ת"ת שם). לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן.
- 163. בסש"ב. . שמטמא חב"ד שבנפשו : ספ"ח וראה מ"מ הגהות והע"ק שם.
- ב. במהדורת תשנ"ה נשא בהוספות ע' 117.
עמוד נ
- 164. אבי אבות הטומאה : ראה רש"י פסחים יד, ריש ע"ב. יז, א. הנסמן באנציק' תלמודית בערכו.
- 165. עלי' : בהמשך הנדפס: עליהם.
- 166. חתום : בשבת כא, ב: מונח. אבל כ"ה גם בטור או"ח הל' חנוכה סתר"ע. וראה ב"ח שם ד"ה ה"ג — סה"מ מלוקט ב' ע' יח הערה 25. וכ"ה גם בשאילתות חנוכה במהדורת מירסקי שאילתא כז בתחלתה. וברי"ף שם חתום ומונח בחותמו. תו"א מקץ לד, א. לעיל בריש ההמשך ובהנחה שם.
- 167. או"מ דוחה : ראה תו"א בראשית ה, ג: ”כנראה בציור האילן שבפרד"ס". ע"ח שער לאה ורחל של"ז, פ"ז: שהמוחין דאבא הם הדוחין את החיצונים.
- 168. או"מ. . ומסמא : ראה מאמר ד"ה הוא הי' אומר תרל"א [קונט' בר מצוה תרנ"ג ע' לט]: כמ"ש האריז"ל שאור אבא מסמא. ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פי"ג. סה"מ תרל"ח ע' שי ואילך. ע' תצט ואילך.
- 169. הבינה היא תמינאה : ראה זהר תרומה קסה, א.
- 170. ובינה מקור כל המקיפים : ראה ע"ח שער טנת"א ש"ה, פ"ג. לקו"ת להאריז"ל תהלים סנ"ג.
- 171. קראו. . חנוכה : ראה לעיל פ"א הערה 7.
עמוד נא
- 172. והנה : מכאן מיוסד על מאמר ד"ה הנה ענין מחוץ לפרכת שנדפס במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שנא ואילך (וראה לקמן שולי הגליון להערה 183). והנחה אחרת בתו"א תצוה קי, א. וראה הנסמן לעיל בריש ההמשך. פיסקא זו מיוסדת על הנדפס שם ע' שנב ס"ב שו"ה הנ"ל — והנה אהרן.
- 174. מחוץ לפרוכת : תצוה כז, כא. אמור כד, ג.
- 175. אהרן. . שושבינא דמטרוניתא : ראה זהר רע"מ ויקרא כ, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קג. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שטו וע' שמ.
- 176. יערוך אהרן : המשך הכתוב תצוה ואמור שם [בדילוג].
- 177. יערוך.. את הנרות : אמור שם, ד.
- 178. הנרות הם נש"י : ראה לקו"ת ר"פ בהעלותך. תו"ח תצוה ח"ב שלו, ג. וש"נ.
- 179. ובהעלות אהרן את הנרות : תצוה ל, ח.
- 180. בהעלותך את הנרות : בהעלותך ח, ב.
- 181. וכמשנת"ל : פ"ו.
- 173. אהרן הוא הרועה. . נק' בשם רועה : לעיל במאמרי אדה"ז כאן ספ"א הובא לקמן ספי"א (ובההנחה כאן): אהרן שהוא משבעה רועי'. נסמן לקמן הערה 231.
- 182. וביאור : פיסקא זו מיוסדת על הנדפס במאמרי אדה"ז שם ע' שנא. וראה הנסמן לעיל בריש ההמשך.
- 183. פרוכת מתרגמינן פרסא : לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 90: ות"א. וכ"ה בתו"א לך יב, סע"א. במאמרי אדה"ז תקס"ז כאן ע' עג: ”שתרגום פרכת פרסא" בתו"א כאן: ”שתרגום יונתן פרכת פרגוד והיינו פרסא". ראה הנסמן במ"מ במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א לע' שמט. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שכה. וש"נ. בבוך 1824 מח, א : פרסא. . והיינו והבדילה הפרוכת לכם כו' כי תרגום של פרוכת פרסא.
- 184. הפרסא. . האצי' לבי"ע : ראה ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, פ"ב. לקוטי הש"ס להאריז"ל חולין ס, ב ד"ה לכי ומעטי (כ, ב). הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתפא.
- 185. שמש ומגן : תהלים פד, יב. ראה (בנוסף להערה 1) שהיחוה"א רפ"ד. אוה"ת (יהל אור) תהלים ס"ע ש ואילך.
- ג. הנדפס במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה כאן הוא כנראה קיצור מההנחה שנעתקה בבוך זה.
עמוד נב
- 186. נרתק השמש : ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקב. וש"נ. בהערה הבאה.
- 187. מוציא הקב"ה חמה מנרתיקה : ראה נדרים ח, ב.
- 188. ההתהוות. . ש' אלקי' : בראשית א, א. ראה גם לקו"ת צו י, ג. יד, ד. המשך תער"ב ח"א ע' שדמ. ח"ב ע' תתלא. ע' א'קלב. לקמן מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 26. המשך מצה זו על יד הערה 1453. (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה סמכוני באשישות על יד הערה 32.
- 189. החתונה. . ומקרבים אותם : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת. סה"מ תרל"ח ע' תפ ובהערה 68.
- 190. מרפ"ח ניצוצין : ראה ע"ח שער רפ"ח שי"ח, פ"ב. לקו"ש וישב כרך טו ע' 524 (אג"ק שלו ח"ב ע' כא). וש"נ. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קעד. וש"נ.
- 191. ותקם. . טרף : משלי לא, טו.
- 192. טרף הוא רפ"ח עם הכולל : ראה פע"ח שער ק"ש שעהמ"ט שט"ז, פ"ה. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתקלא. מאמרי אדה"א בראשית ע' קמו. וש"נ.
- 193. הנשמה. . טהורה היא : ברכת אלקי נשמה (מברכות ס, ב). וראה לעיל רפ"ו. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ויהי הענן והחשך ובהערה 22. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים פיסקא והענין דהנה. לקמן ח"ב (בחלק ההנחות) ד"ה יפה שעה הא' על יד הערה 64.
- 194. בד"ה גור ארי' יהודה : מפ' ויחי, נדפס לעיל קודם ההמשך ולפנינו שם ליתא. ואולי הכוונה שבעת אמירת הדרוש נתבאר זה. וראה גם בהערה שלפנ"ז.
עמוד נג
- 195. בהם : בהמשך הנדפס: ליתא.
- 196. הטבת והעלאת. . בה"ע : רמב"ם הל' תמידין ומוספים פ"ג, ה"י. הל' עבודת יוה"כ פ"ב, ה"ב ובכ"מ שם.
- 197. דנר ה' נשמת אדם : משלי כ, כז.
ספר המצוות, מצוות עשה כ״ח - הטקסט מספריא
היא שצוה הכהנים להקטיר קטרת בכל יום פעמים על מזבח הזהב והוא אמרו יתברך והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ומעשה הקטרת בכל יום בתחלת כריתות ובמקומות ממסכת תמיד. (ואתה תצוה, תמידין ומוספין פרק ג'):
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו א׳:י״א - הטקסט מספריא
אין מושחין את המלך אלא על גבי המעיין ואין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו ויואש מפני עתליה ויהואחז מפני יהויקים אחיו וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו אלא בשמן אפרסמון ודבר זה מסורת ביד החכמים:
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ג׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה להקטיר הקטורת על מזבח הזהב שבהיכל פעמים בכל יום בבקר ובין הערבים שנאמר והקטיר עליו אהרן קטורת סמים לא הקטירו בבקר יקטירנו בין הערבים אפילו היו מזידין ואין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערבים:
כמה מקטירין ממנה בכל יום משקל מאה דינרין חמשים בבוקר וחמשים בין הערבים מזבח שנעקר מקטירין הקטורת במקומו וקטרת שפקעה מעל המזבח אפילו קרטין שבה אין מחזירין אותן:
בעת שמקטירין הקטורת בהיכל בכל יום פורשין כל העם מן ההיכל ומבין האולם ולמזבח לא יהיה שם אדם עד שיצא זה שהקטיר הקטרת וכן בשעה שיכנס בדם חטאות הנעשות בפנים פורשים הכל מבין האולם ולמזבח עד שיצא שנאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש וגו' בנין אב לכל כפרה שבקודש שלא יהא שם אדם:
כיצד סדר הקטרת הקטורת בכל יום מי שזכה בדישון המזבח הפנימי נכנס בכלי קודש וטני היה שמו ושל זהב היה ומחזיק קביים וחצי מניח הטני בארץ לפניו וחופן בידיו האפר והפחם שבתוך המזבח ונותן לתוך הטני ובאחרונה מכבד את השאר לתוכו ומניחו שם בהיכל ויוצא ומי שזכה בקטורת נוטל כלי מלא קטורת גדוש וכסוי היה לו ובזך היה שמו ונותן הבזך בתוך כלי אחר וכף היה שמו ומכסה את הכף בבגד קטן ואוחז הכף בידו ונכנס עמו אחד במחתה של אש בידו:
וכיצד חותה זה שזכה במחתה לוקח מחתה של כסף ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלים אילך ואילך ונוטל מן הגחלים שנתאכלו במערכה שניה ויורד ומערן לתוך מחתה של זהב אם נתפזרו מן הגחלים כמו קב או פחות מכבדן לאמה ובשבת כופה עליהן הפסכתר ואם נתפזר יתר על קב חוזר וחותה:
שלשה דברים היה הפסכתר משמש כופין אותו על הגחלים ועל השרץ בשבת ומורידין בו את הדשן מעל המזבח:
ומקדים לפניהם זה שדשן המזבח הפנימי ונוטל הטני שבו דשון המזבח ומשתחוה ויוצא וזה שבידו המחתה צובר את הגחלים על גבי המזבח הפנימי ומרדדן בשולי המחתה ומשתחוה ויוצא וזה שבידו הכף נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו ורואה אם נתפזר מן הקטורת מעט בכף אוהבו או קרובו נותן לו לתוך חפניו זה שנתפזר עם הקטורת שבבזך ומשתחוה ויוצא:
ואומרין לזה המקטיר הזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תכוה ומתחיל ומשליך הקטורת על האש בנחת כמי שמרקד סולת עד שתתרדד על כל האש:
ואין המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם כהן גדול הוא אומר לו הממונה אישי כהן גדול הקטר ואחר שאומר יפרשו כל העם ויקטיר המקטיר וישתחוה ויצא:
דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מצות עשה שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להן זמן שנאמר להעלות נר תמיד:
וכמה שמן הוא נותן לכל נר חצי לוג שמן שנאמר מערב עד בקר תן לו כמדה שיהיה דולק מערב עד בקר ואין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותיה בין הערבים:
מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר במידה והוא חצי לוג וזה שהסיר משליכו במקום הדשן אצל המזבח עם דישון המזבח הפנימי והחיצון ומדליק נר שכבה והדלקת הנרות היא הטבתם ונר שמצאו שלא כבה מתקנו:
נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דשונו אלא ממזבח החיצון אבל שאר הנרות כל נר שכבה מהן מדליקו מנר חבירו:
וכיצד מדליקו מושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה לפי שהנרות קבועים במנורה ואינו יכול להדליק בנר אחר משום בזיון:
כל הפתילות שאסור להדליק בהן בשבת אסור להדליק בהן במקדש במנורה שנאמר להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאליה:
לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואחר כך נכנס ומטיב השנים כדי להרגיש את כל העזרה:
כל נר שכבה מדליקין אותו מנר אחר מהן כמו שביארנו וכיצד סדר ההטבה זה שזכה בדישון המנורה נכנס וכלי בידו וכוז שמו ושל זהב היה דומה לקיתון גדול מדשן בו את הפתילות שכבו ואת השמן הנשאר בנר והטיב חמשה נרות ומניח הכוז שם לפני המנורה על מעלה שנייה משלש מעלות שלפניה ויוצא ואח"כ נכנס ומטיב שני הנרות ונוטל הכוז בידו ומשתחוה ויוצא:
חביתי כהן גדול מצות עשה להקריבן בכל יום מחצה בבקר עם תמיד של שחר ומחצה בין הערבים עם תמיד על בין הערבים ולישתן ואפייתן דוחין את השבת ואת הטומאה ככל קרבן שקבוע לו זמן שנאמר תופיני שתהא נאה ולא תאפה מבערב ועוד אם תאפה מבערב תפסל בלינה שהמרחשת מכלי הקדש היא כמו שביארנו:
טחינת סולתן והרקדן בחוץ ואינן דוחין את השבת:
כהן שהקריב מחצה בשחרית ומת או נטמא או נולד לו מום ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרון של ראשון אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה ומחצה אבד:
נמצאו שני חצאים קריבין ושני חצאין אובדין ואלו שני החצאין האובדים מניחין אותן עד שתעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה וכן אם אבד או נטמא החצי של בין הערבים והיכן שורפין אותן בעזרה:
מת כהן גדול בשחרית אחר שהקריב חצי העשרון ולא מינו כהן אחר מביאין היורשין עשרון שלם עבור כפרתו ועושין אותו חביתין ושלימה היתה קריבה מת כהן גדול קודם שיקריבו בבקר ולא מינו כהן אחר מקריבין אותו עשרון שלם בבקר ועשרון שלם בין הערבים ואין כופלין שמנה ולבונתה אף על פי שנכפלה הסלת אלא מפרישין להם שלשה לוגי שמן וקומץ לבונה לוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעשרון של בקר ולוג ומחצה שמן וחצי קומץ לבונה לעשרון של בין הערבים:
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
נדרים ח׳ ב - הטקסט מספריא
כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים.
רָבִינָא הֲוָה לַהּ נִדְרָא לִדְבֵיתְהוּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי, אָמַר לֵיהּ: בַּעַל מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ? אֲמַר לֵיהּ: אִי מְכַנְּפִין — אִין, אִי לָא — לָא.
שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת. שְׁמַע מִינַּהּ: בַּעַל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לַחֲרָטַת אִשְׁתּוֹ. וּשְׁמַע מִינַּהּ: לָא שְׁרֵי לְמִישְׁרֵי נִדְרָא בְּאַתְרָא דְרַבֵּיהּ. וּשְׁמַע מִינַּהּ: כִּי מְכַנְּפִין שַׁפִּיר דָּמֵי.
וְשַׁמְתָּא — אֲפִילּוּ בְּאַתְרָא דְרַבֵּיהּ, וְיָחִיד מוּמְחֶה שָׁרֵי שַׁמְתָּא.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר זְבִיד, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר טַבְלָא, אָמַר רַבִּי חִיָּיא אֲרִיכָא דְּבֵי רַבִּי אַחָא, אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי מְיָאשָׁה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַאי: מַאי דִּכְתִיב ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי (שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וְגוֹ׳)״ אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן יְרֵאִין לְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. ״שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא״. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ חִרְגָּא דְיוֹמָא מַסֵּי.
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר: אֵין גֵּיהִנָּם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ וּרְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ וְגוֹ׳״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק״.
וְהָרְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְגוֹ׳״.
so too, it is impossible to dream without idle matter. It is possible that the excommunication was real and the dissolution was not real, and he must have the ostracism dissolved by ten people.
The Gemara relates that Ravina’s wife had taken a vow that he had not immediately nullified as a husband is entitled to do, and she wished to have it dissolved. Ravina came before Rav Ashi and said to him: What is the halakha with regard to whether a husband can become an agent to express his wife’s regret to a court so that they can dissolve her vow? Rav Ashi said to him: If three people who can dissolve the vow were already assembled, yes; if they are not already assembled, no, a husband cannot serve as an agent to express his wife’s regret to the court.
The Gemara comments: Learn from this incident three halakhot: Learn from this that a husband can become an agent to express his wife’s regret. And learn from this that a Sage is not permitted to dissolve a vow in the location of his teacher, which is why Ravina, a distinguished Sage, did not dissolve the vow without consulting Rav Ashi. And learn from this that when three people were already assembled, it seems well for a husband to serve as an agent to express his wife’s regret, but if the three people were not yet assembled he cannot serve as her agent.
The Gemara adds: And one may dissolve excommunication even in the location of his teacher. And an individual Sage who is an expert can dissolve excommunication even without two other judges.
§ Rabbi Shimon bar Zevid said that Rabbi Yitzḥak bar Tavla said that Rabbi Ḥiyya Arikha, the tall, of the school of Rabbi Aḥa said that Rabbi Zeira said that Rabbi Elazar said that Rabbi Ḥanina said that Rabbi Meyasha said in the name of Rabbi Yehuda bar Elai: What is the meaning of that which is written: “But to you that fear My name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings; and you shall go forth and leap as calves of the stall” (Malachi 3:20)? “You that fear My name”; these are people who are afraid to mention the name of Heaven in vain. The verse states that a sun of righteousness with healing will arise to heal them. Abaye said: Learn from this verse that the dust [ḥirga] that is illuminated by the rays of the sun during the day heals, as it states: “With healing in its wings.”
The Gemara comments: Abaye disagrees with the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish, who said: There is no Gehenna in the World-to-Come. Rather, the Holy One, Blessed be He, will remove the sun from its sheath [minartika], and the righteous will be healed by it and the wicked will be punished by it. The righteous will be healed by it, as it is stated: “But to you that fear My name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings”; and moreover, not only will they be healed by it but they will even be rejuvenated by it, as it is stated: “And you shall go forth and leap as calves of the stall.”
And the wicked will be punished by the same sun, as it is stated: “For behold, the day is coming, it burns as a furnace; and all the proud, and all that work wickedness, shall be stubble; and the day that comes shall set them ablaze” (Malachi 3:19). Consequently, Rabbi Shimon ben Lakish holds that the sun heals only in the World-to-Come, whereas Abaye interprets the verse as referring to this world.
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ג׳:י׳ - הטקסט מספריא
דישון המנורה והטבת הנרות בבוקר ובין הערבים מצות עשה שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להן זמן שנאמר להעלות נר תמיד:
משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כל עת שישנה הבגדים ויפשוט בגדים ולובש בגדים אחרים טעון טבילה שנאמר ופשט את בגדי הבד ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו וחמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום כיצד בתחלה פושט בגדי חול שעליו וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ושוחט את התמיד ומקטיר קטורת של שחר של כל יום ומטיב את הנרות ומקטיר איברי התמיד עם החביתין והנסכים ומקריב הפר ושבעה כבשים של מוסף היום ואח"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי הזהב וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו ועובד עבודת היום כל הוידויים עם ההגרלה וזריקת הדמים בפנים והקטרת הקטורת בקודש הקדשים ומוסר השעיר למשלחו לעזאזל ומוציא אימורי הפר והשעיר הנשרפים ומוסר שארן לשריפה ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי לבן וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ומקריב שעיר חטאת של מוסף היום ואילו ואיל העם והם עולות ומקטיר אימורי פר ושעיר הנשרפין ומקריב תמיד של בין הערבים ואח"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו ונכנס לקדש הקדשים ומוציא משם את הכף ואת המחתה ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי לבן וטובל ועולה ומסתפג ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ומקטיר קטרת של בין הערבים של כל יום ומטיב את הנרות בין הערבים ומקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב ולובש בגדי חול ויוצא:
מצוטט ב־4 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 4
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ וידעת היום ‹ קכב סה"מ תר"ם ח"א ע' מז
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ מגילה נקראת ‹ קמה סה"מ תר"ם ח"א ע' נב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ועוי"ל ענין ק"נ דאצי' ‹ רה סה"מ תר"ם ח"א ע' נב
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ כי תשא ‹ תנ סה"מ תר"ם ח"א ע' מז

