שג, ב

מאד מזה, וכ"ש הרגשת הטוב והמעלה שבולט בעצמו ביותר בישות גדולה, וגם שיוגדל אור הביטול באין ומ"ה האלקי בנפשו עד שלא ירגיש כ"כ בעצ[מו] הטוב כו', מ"מ נשאר החושי'⁵⁵⁵ דגסות וישות דנחה"ק שנעשה ע"י שטעם מעה"ד כו' שהוא המקור דז' מדות דרע שמזה יבא ממילא כל רע וטומאה בתאוו' עד שיחטיא לאדם בעבירות חומריו'⁵⁵⁶ רק שבצ"ג לא ישלוט יצה"ר שהוא הנחה"ק כי הכניע אותו בתכלית אבל רושם שלו [ש]נעשה בחטא עה"ד והיינו מ"ש דבא נחש על חוה⁵⁵⁷ והטיל בה זוהמא כו' שמזה נסתעף המות בבנ"א כידוע וזהו הנשאר גם בצ"ג שבאים לכלל מות עכ"פ. וראי' לזה ממ"ש ד' מתו בעטיו של נחש⁵⁵⁸ כו' ורמז בזה שד' צ"ג אלה [היו] מופשטי' בתכלית מכל ז' מדות דק"נ ולא היו ראוים למות [כלל] רק מצד עטיו של נחש להאשה [לאכול] מעה"ד לבד [כו' ש]מ"מ נשאר בהם איזה שמץ רושם בעלמא מבחי' זוהמא של נחה"ק שהטיל בחוה כו' שלא הוסר [מ]כל וכל עדיין וע"כ מתו ולא מצד חומריות גופם כו' [וכמ"ש ישראל שעמדו בהר סיני פסקה זוהמתן⁵⁵⁹ כו'] וד"ל. אבל בשאר בנ"א בחי' זוהמא זו דנחה"ק נמשך במורגש בחומר גופ[ם ש]הוא בחי' הגסות הקשה שבא מן הרגשה החומרי[ת] בטו"ר בטבע האדם מצד עה"ד עד שמזה דוקא יבא לכל מיני רע כו'. ואע"פ שאין עיקר ענין עה"ד טו"ר יבא רק מבחי' דקו[ת] ההרגשה כמו ותרא האשה כו'⁵⁶⁰ כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים כו' ואמנם ע"י אכילתה נמשך בה זוהמא של נחש שהוא מקור [לכל תאוות הרעות כו', משא"כ קודם החטא לא הי' באדם וחוה מבחי' ההרגש בעצמם לא בחסרון שבעצמם ולא מטוב ומעלת ש]בעצמם כלל, רק שהי[ו ב]תכלית בחי' הביטול בעצמו'⁵⁶¹ [ל]אלקו' בהשגה וראי' תמידי' ולא היו מרג[י]שי' שהן ערומים כו', ומיד שטעמו מעה"ד כתיב ויתחבא כו' וא' עוד את קולך שמעתי ואירא⁵⁶² כו'. וכדוגמא זאת שקודם החטא הי' בכמה צדיקים כמו במשה שהי' עניו מכל אדם⁵⁶³ כו' שנא' בו כי טוב הוא בטי"ת רבתי⁵⁶⁴ שהוא מבחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד, וכן משיח שנא' בו חיים נתת לו חיים נצחי דעה"ח כו', וכן באלי' וחנוך שעלו למעלה⁵⁶⁵. וכה"ג גם בת"ח כמו שיהב[ו רבנן] עינייהו בר[ב עולא בר] אבא⁵⁶⁶ דגריס באורייתא תדיר[א] ולא [מ]חזיק טיבותא לנפשו כלל וכלל שהוא האיש שראוי שתשרה שכינה עליו⁵⁶⁷ מטעם הנ"ל, וכן כשר ששמשו בבהמ"ק⁵⁶⁸ הי' שמואל הקטן⁵⁶⁹ הי'⁵⁷⁰ ראוי להשרות שכינה כו' וכן רבי ור'⁵⁷¹