אגרת נח
אגרת נח
[קיץ תקפ"ה]
לחתני 2463 בן אחותי מנחם נ"י
זכרון דברים שפלפל עמי הגאון מניקלשבורג הר"ר מרדכי באנעט 2464 .
א) מה שכתב הרמב"ן בחומש 2465 על הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שעל דרך האמת זהו ויאמר לאדם הן יראת ה' כו'. וזה פירשתי לו מעט, וסוף מעשה שאמר לאדם 2466 בבחירה שלו בתורה ומצות (שאין הידיעה מכרחת הבחירה כלל), זהו שלימות דחכמה עילאה דתורתינו הקדושה שאז ראה ויספרה הכינה כו'. ועל מה שאמר 2467 ברבי עקיבא שתוק כך עלה 2468 כו', אמרתי לו, שרבי עקיבא הי' מקור לתורה שבעל פה, דכולהו סתימאה אליבא דרבי עקיבא 2469 , ועל כל קוץ 2470 כו', שלמעלה מתורה שבכתב דמשה (ולמעלה משעשועים 2471 דתורתינו הקדושה כו'), דנעוץ תחלתן בסופן 2472 , ובינה יתרה נתנה באשה 2473 כו', על כן אמר לו שתוק 2474 כו', ובזה ראי' להנ"ל וד"ל. וקבל בטוב.
ב) מה שעיין בבאורי הזהר ג' מאמרים, ואמר שעמוק הוא מאד, והוטב בעיניו מאד. אך בענין כשושנה בין החוחים 2475 כו', שיגמה"ר במלכות שנקראת מראה, שאין הגילוי רק בבריאה כו'. ואמרתי לו יש יגמה"ר במלכות מהארת אריך אנפין, שזהו אין אשה אלא ליופי 2476 , כי בחשך דקליפת נוגה יושבת וצריכה ליופי העליון כו', וזהו בין החוחים דע' שרים כו'. ואמנם על ידי הבירור נעשה היופי ביותר, כמו הבירור דה' דמים טמאים 2477 כו'. וזהו יברכוכה 2478 , והוא כוונת דשיר ושבחה כו' י"ג תיבין 2479 כו'. וכן בשיר השירים שלחיך פרדס רמונים 2480 כו' נרד וכרכום קנה קנמון כו'. וקבל, והודה בטוב ונחת.
ג) אמר בענין בעצי היער 2481 כו', שזהו שלמדו מערבין בתפוחים 2482 , דמשמע שהוא דבר חשוב, והיינו קב חרובין 2483 כו'. ואמרתי דתפוחים מיער גרועים 2484 מתפוחי שדה שנקרא חקל תפוחין קדישין 2485 , שזהו הארות אריך אנפין, כמ"ש רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני 2486 כו', ותפוח אפיק חמרא 2487 כו', ומתעורר ריעותא לתפוחי היער, היינו במלאכים שנקראים עצי היער 2488 , וכדמיון כשושנה בין החוחים בחי' כנסת ישראל וד"ל.
ד) שאלני מהו כל המחלה אשר שמתי במצרים כו' כי אני ה' רופאך 2489 , אם אין מחלה למה צריך לרפואה. וזה מה שכתוב וברך את לחמך ומימיך והסירותי מחלה 2490 כו'. ואמרתי דפירוש רופאך הוא לשון תואר שהוא מקור כל החיים. ואמר לי עדיין הקושיא כו'. ואמרתי לו מענין הדרוש דרפאות תהי לשרך 2491 , דתורה שנק' לחם מן השמים ולחם מן הארץ, שזהו בחינת עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע כמ"ש חכמות בחוץ תרונה 2492 כו', חכמה עילאה וחכמה תתאה, דבעץ הדעת מברר בין טוב ורע, וכמו למשמאילים בה 2493 כו', אחר שאמר ותורתך בתוך מעי 2494 , שהיא אכילה חיצונית דרך הפה בגירסא בלבד כו'. אבל תורה שבבחי' עץ החיים כולה פנימיות, ורזין דאורייתא שיתגלו טעמי המצות לימות המשיח 2495 . ודוגמא לזה מה שמלמדין לתינוק בט' חדשים כו', כמ"ש מי יתנני כירחי קדם 2496 , וכתיב בחדר הורתי 2497 כו', ואין צריך בירור כלל, וכמו ואכלתם אכול 2498 כו'. וז"ש רפאות תהי לשרך, שטבורו פתוח ופיו סתום ואוכל ממה שאמו אוכלת, ובלידה דגאולה נפתח הסתום 2499 כו'. וזהו דרפאות שבעץ החיים שאין מחלה כלל, ודוקא אחר שהאזנת למצותיו 2500 , וכמ"ש שם שם לו 2501 כו', בשלימות הבירור דעץ הדעת, כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא, ואז כל המחלה כו' כי אני ה' רופאך כו' וד"ל. ונתפעל מאד מאד.
ה) דרוש על זכור את יום השבת לקדשו 2502 כו' שעל הולכי מדבריות 2503 כו' כידוע, ואמר שהוא מתוק מדבש. ואמר לי שיש קושיא חזקה מ"ש שמור וזכור בדבור אחד 2504 נאמרו ששמור בדבור אחד 2505 . ובעיקר מצוה זו דזכור הלא שבת מיקדשא וקיימא 2506 מששת ימי בראשית, וזכור עם י"ה רמ"ח, כמו זכרי עם ו"ה 2507 . ובהיותו אצלי למחר ישמע לנכון. לעת עתה עוסק בד"ח, ואיני רוצה לבטלו.
ו) בענין הברכה על המים דכאן 2508 , א' בגמרא רפואות הן 2509 כי מן השמים הן כו'. וכמדומה לי שהם מנקים מכל רע ופסולת ומחזקים היטב הבריאות כבריאה חדשה כו', כידוע הרפואות (ולא כסממני הרפואות שעושים גרעון בנפש הטבעית גם אחר תיקונם). וזהו כדמיון מזון המן דכתיב ויענך וירעיבך 2510 כו', ולא הי' במן פסולת כלל, שהרי נבלע ברמ"ח 2511 אברים ממש, ומתדכי כלחם הפנים 2512 כו'. ואמנם הוא לגרש הרע, לפי שהוא מזוני דחכמה, בחי' עץ החיים, ולחזק הטוב כדי שיהי' בהם כח לברר עץ הדעת דתורה הנגלית. וזהו למען אנסנו הילך 2513 כו', וכמ"ש בזהר 2514 דהמן הי' לבדוק לחייביא כו'. וזהו כי על כל מוצא פי הוי' 2515 , דתורה הנגלית כו' וד"ל.
וקיבל נחת רוח גדול, ואמר אמת ויציב ומקובל כו', כי הוא איש אמת וירא אלקים כו', ולואי שיודו כמוהו 2516 כל רבני וגאוני ארץ כו'.
למחר רצוני לפלפל עמו במ"ש האור החיים על פסוק רפאים יחשבו 2517 כו', ומעט בענין קץ משיח 2518 . אך לא יכול לקבל רוב טוב כו'. וכשם שמצוה 2519 כו'. וקל וחומר הוא ממך 2520 כו', ואתך הסליחה כו'.
וחביב לפני חריפותך בענין הנ"ל 2521 , ואראנו לפני הגאון הנ"ל, כי הפלגתי מאד אותך לפניו.
וברגע זה הי' בנו של הרב 2522 אצלי, ובקש בשם אביו לשלוח לו על ידי אנשי שקלאוו כל ספרי אאמו"ר, דהיינו הד' חלקי שלחן ערוך, והלכות שחיטה, והתניא, וביאורי הזהר, וסידור, ואמרי בינה, וכל הספרים שלי. וכעת עוסק בביאורי הזהר ואמרי בינה ועטרת ראש.
דובער
הערות
- 2463. נדפסה בבית רבי צח, א. ס' התולדות אדהא"מ ע' 100. אגרות-קודש מהדורת תש"מ אגרת כו. ומועתקת בכת"י (93 ער, ב. 184 יז, א. 368 לה, ב. 499 קלא, א. 531 לח, א (הב'). 756 קכד, א. 1007 שו, א. 2178 רמא, א (רק שם מופיעה הפנייה אל אדמו"ר הצמח צדק שבראשה). ובכת"י ירושלים 2916 שכא, א. 3417 עט, ב. 3522 ק, ב. 5150 ע, ב). בבית רבי (צז, א) כותב שהפגישה עם הר"מ באנעט הייתה בקארילסבאד, ששם הי' רבינו מאמצע תמוז עד שלהי מנ"א, כנראה מהאגרת הקודמת. ואפשר שהי' זה בשבוע של פרשת ואתחנן, שבזה מדובר ברמב"ן המובא כאן. וראה לקמן בסוף האגרת, שכנראה אמר לפניו שם גם את הדרוש אל תצר, בשבוע של פרשת דברים.
- 2464. הגאון מניקלשבורג הר"ר מרדכי באנעט: בעל הבאור מרדכי ועוד.
- 2465. מה שכתב הרמב"ן בחומש: ואתחנן ה, כו (עה"פ מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה גו', פירש על דרך הפשט דהכל בידי שמים כו' (ברכות לג, ב), ועל דרך האמת כמו ויאמר לאדם הן יראת ה' חכמה (איוב כח, כח) ... השיב לו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה).
- 2466. וסוף מעשה שאמר לאדם: האמור באיוב שם "ויאמר לאדם הן יראת גו'", קאי על מ"ש לפני זה (איוב כח, כז) "אז ראה ויספרה גו'", והיינו שיראת ה' היא השלימות של אז ראה ויספרה גו' (התורה).
- 2467. ועל מה שאמר: ברמב"ן שם.
- 2468. שתוק כך עלה: מנחות כט, ב.
- 2469. דכו להו . . דר בי עקיבא : סנהדרין פו, א.
- 2470. על כל קוץ : מנחות כט, ב.
- 2471. משעשועים: משלי ח, ד. וראה תורה אור מקץ לב, א. לקוטי תורה במדבר יח, ג. ובכ"מ.
- 2472. דנעוץ תחלתן בסופן: ספר יצירה פ"א מ"ז.
- 2473. בינה . . באשה : נדה מה, ב.
- 2474. אמר לו שתוק: אמר הקב"ה למשה, שהוא תורה שבכתב, שתוק, שתורה שבע"פ דרבי עקיבא נעלית יותר. ראה לקו"ת בחוקותי מו, ג.
- 2475. בענין כשושנה בין החוחים: שה"ש ב, ב. שנתבאר בביאורי הזהר בתחלתו.
- 2476. אין . . ליופי : תענית לא, א.
- 2477. דה' דמים טמאים: נדה יט, א.
- 2478. יברכוכה: תהלים קמה, י.
- 2479. י"ג תיבין כו': ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ד ע' נו.
- 2480. שלחיך פרדס . . קנמון : שה"ש ד, יג-יד.
- 2481. בעצי היער : שה"ש ב, ג.
- 2482. מערבין בתפוחים : עירובין כט, א.
- 2483. קב חרובין: ראה ב"ב צ, ב. זח"ג רטז, ב.
- 2484. דתפוחים מיער גרועים: ראה סדר ברכת הנהנין פ"ו ה"ה. שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' רכא אות ב.
- 2485. מתפוחי שדה שנקרא חקל תפוחין קדישין: ראה זח"א קנא, ב. רכד, ב.
- 2486. רפדוני . . אני : שה"ש ב, ה.
- 2487. תפוח אפיק חמרא : זח"ג מ, א.
- 2488. במלאכים שנקראים עצי היער: ראה תהלים צו, יב. זהר פינחס רכו, סע"א ואילך. תורת חיים בראשית יט, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'קיד.
- 2489. כל . . רופא ך : בשלח טו, כו.
- 2490. וברך . . מחלה : משפטים כג, כה.
- 2491. הדרוש דרפאות תהי לשרך: משלי ג, ח. תו"א קכד, א. תורת חיים משפטים שג, ד.
- 2492. חכמות בחוץ תרונה : משלי א, כ.
- 2493. למשמאילים בה: שבת פח, ב.
- 2494. ותורתך בתוך מעי : תהלים מ, ט.
- 2495. שיתגלו טעמי המצות לימות המשיח: ראה רש"י שה"ש א, ב. מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ב ע' תקצ, וש"נ.
- 2496. שמלמדין . . כירחי קדם : איוב כט, ב. נדה ל, ב.
- 2497. וכתיב בחדר הורתי: שה"ש ג, ד.
- 2498. ואכלתם אכול : יואל ב, כו. וראה לקו"ת צו ז, א ואילך (שהוא בירור אחר בירור).
- 2499. שטבורו . . נפתח הסתום: נדה ל, ב. וראה נר מצוה ותורה אור פו, ב.
- 2500. שהאזנת למצותיו: בשלח טו, כו (תחלת הפסוק של אני ה' רופאך).
- 2501. שם שם לו : שבפסוק הקודם, בשלח טו, כה. נ"א: קץ שם (איוב כח, ג).
- 2502. זכור את יום השבת לקדשו: יתרו כ, ח.
- 2503. שעל הולכי מדבריות: שבת סט, ב (הי' מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת).
- 2504. שמור וזכור בדבור אחד: ר"ה כז, א.
- 2505. ששמור בדב ו ר אחד : נ"א: ששמור בדברות אחרונות.
- 2506. שבת מיקדשא וקיימא: ביצה יז, א.
- 2507. זכרי עם ו"ה: תיקוני זהר בהקדמה ד, סע"ב.
- 2508. דכאן : קארילסבאד.
- 2509. א' בגמרא רפואות הן: ראה ברכות לח, א "לרפואה קא מכוין לא לבריך עלויה כלל". וראה שו"ע רבינו סי' רד סי"ד וש"נ.
- 2510. ויענך וירעיבך : עקב ח, ג.
- 2511. שהרי נבלע ברמ"ח: יומא עה, ב.
- 2512. כלחם הפנים כו': ראה נר מצוה ותורה אור ע' ס.
- 2513. למען אנסנו הילך : בשלח טז, ד.
- 2514. בזהר : ח"ב סב, ב.
- 2515. כי . . פי הוי ': עקב ח, ג.
- 2516. ולואי שיודו כמוהו: ראה גם אגרת הקודמת: כה יהי' מכל רבני וואהלין ורבני ליטא.
- 2517. רפאים יחשבו: דברים ב, יא.
- 2518. במ " ש האור החיים . . קץ משיח : כנראה הכוונה לדרוש אל תצר, שנאמר בשבוע של פרשת דברים (ראה לעיל בשוה"ג לאגרת הקודמת ד"ה בפוזנא).
- 2519. וכשם שמצוה כו': יבמות סה, ב.
- 2520. וק ל וחומר הוא ממך : בבית רבי צט, א: הנה מ"ש לא יכול לקבל כו' וקו"ח הוא ממך כו' היינו כידוע שאדמו"ר הנ"ל [הצ"צ] הי' מחולק עם רבינו בענין אמירת הד"ח כי רבינו הי' אומר ד"ח באריכות המענה מאד מאד. ואדמו"ר הנ"ל רצה שיאמרו ד"ח בקצרה לשמור לשונו הזהב של רבינו הגדול נ"ע, ואם ירצו לומר ביאור על דבריו יאמרו זה בפני עצמו, וגם זה בקצרה כו', על כן כתב לו רבינו כזה כו'.
- 2521. בענין הנ " ל : בבית רבי שם: כי הררמ"ב שאל מרבינו ע"ד הברכה על המים כו', והי' צריך לזה פלפול ואריכות רב. וידוע שרבינו הי' דרכו בקדש להצניע את עצמו בענינים הנגלים כו', על כן אמר לו שיכתוב זה לחתנו אדמו"ר הנ"ל שהוא גאון כו', וכן עשה, ואדמו"ר הנ"ל השיב לו באריכות כו'.
- 2522. בנו של הרב: בנו של הרב מרדכי בנעט, הוא הרב ישעי' בנעט, אבד"ק קאליב. או הרב נפתלי בנעט, אבד"ק שאפה.
תענית ל״א א - הטקסט מספריא
לְאֵיזֶה שֶׁיִּרְצוּ יַעֲלוּ.
רַב מַתְנָה אָמַר: יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתֵּר לִקְבוּרָה. וְאָמַר רַב מַתְנָה: אוֹתוֹ יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתֵּר לִקְבוּרָה, תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, ״הַטּוֹב״ — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, ״וְהַמֵּטִיב״ — שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה.
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: יוֹם שֶׁפָּסְקוּ מִלִּכְרוֹת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְאֵילָךְ תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה, וְלֹא הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, לְפִי שֶׁאֵינָן יְבֵשִׁין.
אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא: וְקָרוּ לֵיהּ יוֹם תְּבַר מַגָּל. מִכָּאן וְאֵילָךְ, דְּמוֹסֵיף — יוֹסֵיף, וּדְלָא מוֹסֵיף — יֵאָסֵף. מַאי ״יֵאָסֵף״? אָמַר רַב יוֹסֵף: תִּקְבְּרֵיהּ אִימֵּיהּ.
שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: בַּת מֶלֶךְ שׁוֹאֶלֶת מִבַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, בַּת כֹּהֵן גָּדוֹל —מִבַּת סְגָן, וּבַת סְגָן — מִבַּת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, וּבַת מְשׁוּחַ מִלְחָמָה — מִבַּת כֹּהֵן הֶדְיוֹט, וְכׇל יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֲלִין זֶה מִזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא (יִתְבַּיֵּישׁ) [לְבַיֵּישׁ] אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.
כׇּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֲפִילּוּ מְקוּפָּלִין וּמוּנָּחִין בְּקוּפְסָא.
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. תָּנָא: מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, נִפְנֶה לְשָׁם.
מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן הָיוּ אוֹמְרוֹת: בָּחוּר וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: יְפֵיפִיּוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — תְּנוּ עֵינֵיכֶם לַיּוֹפִי, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיוֹפִי. מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — תְּנוּ עֵינֵיכֶם לַמִּשְׁפָּחָה, לְפִי שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. מְכוֹעָרוֹת שֶׁבָּהֶם מָה הָיוּ אוֹמְרוֹת — קְחוּ מִקַּחֲכֶם לְשׁוּם שָׁמַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתְּעַטְּרוּנוּ בִּזְהוּבִים.
אָמַר עוּלָּא בִּירָאָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה׳ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ״.
הֲדַרַן עֲלָךְ בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת תַּעֲנִית
that they may ascend to wherever they wish, i.e., they may go to Jerusalem, Bethel, or Dan.
Rav Mattana said: There was an additional salvation on this day, as it was the day that the slain of Beitar were brought to burial, several years after the battle at Beitar (see Gittin 57a). And Rav Mattana said: On the same day that the slain of Beitar were brought to burial, they instituted the blessing: Who is good and does good, at Yavne. Who is good, thanking God that the corpses did not decompose while awaiting burial, and does good, thanking God that they were ultimately brought to burial.
It is Rabba and Rav Yosef who both say: The fifteenth of Av was the day on which they stopped chopping down trees for the arrangement of wood that burned on the altar, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: From the fifteenth of Av onward, the strength of the sun grows weaker, and from this date they would not cut additional wood for the arrangement, as they would not be properly dry, and they would therefore be unfit for use in the Temple.
Rav Menashya said: And they called the fifteenth of Av the day of the breaking of the scythe, as from this date onward no more trees were cut down, and therefore it was a celebration for the trees. The Gemara adds: From the fifteenth of Av onward, when the days begin to shorten, one who adds to his nightly Torah study will add years to his life, and he who does not add [mosif] will be gathered [ye’asef]. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: He will be gathered? Rav Yosef said: It means that his mother will bury him, as he will be gathered to his grave (see Genesis 49:33).
§ The mishna taught: As on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, and on the fifteenth of Av they would go out to the vineyards and dance. The Sages taught this tradition in greater detail: The daughter of the king borrows white garments from the daughter of the High Priest; the daughter of the High Priest borrows from the daughter of the deputy High Priest; the daughter of the deputy High Priest borrows from the daughter of the priest anointed for war, i.e., the priest who would read verses of Torah and address the army as they prepared for battle; the daughter of the priest anointed for war borrows from the daughter of a common priest; and all the Jewish people borrow from each other. Why would they all borrow garments? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments.
The mishna further taught: All the garments that the women borrowed require immersion, as those who previously wore them before might have been ritually impure. Rabbi Elazar says: Even if the garments were folded and placed in a box [kufsa], an indication that they had not been touched for a long time, they nevertheless require ritual immersion before being worn.
The mishna also stated that the daughters of the Jewish people would go out and dance in the vineyards. A tanna taught: One who did not have a wife would turn to there to find one.
It is taught that those women of distinguished lineage among them would say: Young man, please lift up your eyes and see what you choose for a wife. The Sages taught this practice in greater detail in a baraita: What would the beautiful women among them say? Set your eyes toward beauty, as a wife is only for her beauty. What would those of distinguished lineage among them say? Set your eyes toward family, as a wife is only for children, and the children of a wife from a distinguished family will inherit her lineage. What would the ugly ones among them say? Acquire your purchase for the sake of Heaven, provided that you adorn us with golden jewelry after our marriage to beautify us.
The tractate concludes with a statement related to the topic of dancing. Ulla of the city of Bira’a said that Rabbi Elazar said: In the future, in the end of days, the Holy One, Blessed be He, will arrange a dance of the righteous, and He will be sitting among them in the Garden of Eden, and each and every one of the righteous will point to God with his finger, as it is stated: “And it shall be said on that day: Behold, this is our God, for whom we waited, that He might save us. This is the Lord; for whom we waited. We will be glad and rejoice in His salvation” (Isaiah 25:9). God will be revealed, so that every righteous individual will be able to say: This is our God, as though they were pointing at Him with a finger.
רש"י על שיר השירים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. זֶה הַשִּׁיר אוֹמֶרֶת בְּפִיהָ בְּגָלוּתָהּ וּבְאַלְמְנוּתָהּ: "מִי יִתֵּן וְיִשָּׁקֵנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כְּמוֹ מֵאָז, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹשְׁקִין עַל גַּב הַיָּד וְעַל הַכָּתֵף, אַךְ אֲנִי מִתְאַוָּה וְשׁוֹקֶקֶת לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג עִמִּי כַמִּנְהָג הָרִאשׁוֹן, כְּחָתָן אֶל כַּלָּה, פֶּה אֶל פֶּה":
כִּי טוֹבִים. לִי דוֹדֶיךָ מִכָּל מִשְׁתֵּה יַיִן וּמִכָּל עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָשׁוֹן עִבְרִי הוּא לִהְיוֹת כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג וְשִׂמְחָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן", "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן", "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם". זֶהוּ בֵאוּר מַשְׁמָעוֹ. וְנֶאֱמַר דֻּגְמָא שֶׁלּוֹ עַל שֵׁם שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָתוֹ וְדִבֵּר עִמָּהֶם פָּנִים אֶל פָּנִים. וְאוֹתָם דּוֹדִים עוֹדָם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם מִכָּל שַׁעֲשׁוּעַ. וּמֻבְטָחִים מֵאִתּוֹ לְהוֹפִיעַ עוֹד עֲלֵיהֶם לְבָאֵר לָהֶם סוֹד טְעָמֶיהָ וּמִסְתַּר צְפוּנוֹתֶיהָ, וּמְחַלִּים פָּנָיו לְקַיֵּם דְּבָרוֹ. וְזֶהוּ: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ":
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 29 עמודים.
- אגרות קודש כרך א טו נדה יט, א
- לקוטי שיחות כרך לב תזריע שיחה א נדה יט, א
- לקוטי שיחות כרך יב תזריע שיחה א נדה יט, א
- לקוטי שיחות כרך כג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב נדה יט, א
- לקוטי שיחות כרך כח נשא שיחה א נדה יט, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"א נדה יט, א
- תורת שמואל תרמ"א לה"ע וכו' זאת תהי' נדה יט, א
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים לא תהי' משכלה נדה יט, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים יז ב"ב צ, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים יח ב"ב צ, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים יט ב"ב צ, סע"ב
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים (ב) ב"ב צ, סע"ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יח ב"ב צ, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת כו ב"ב צ, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מד ב"ב צ, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מט ב"ב צ, ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קיג ב"ב צ, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות לולב (סימנים תרמה-תרנא) תרמח דברים הפסולים באתרוג נדה יט, רע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נטילת ידים קס איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה טו עירובין כט, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות בציעת הפת קסח על איזה מיני פת מברכין עירובין כט, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שפו דיני שיתוף בעירוב ז עירובין כט, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסב דין מי פירות אם מחמיצין יג עירובין כט, ב
- דובר שלום מים שנשתנו מחמת יין ושכר עירובין כט, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ח (סי' שסו-תח) שפו דיני שיתוף בעירוב עירובין כט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת עירובין כט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמו דיני עירובין מן התורה עירובין כט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנו דין אמת המים העוברת בחצר שם כט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנז דיני חצר פחות מארבע אמות וביב עירובין כט, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשל"א עירובין כט, א

