מו ג

א"ס (וע' מענין טה"ע בביאור ע"פ וכעצם השמים לטהר לעיל בפ' משפטים ובמק"מ בראשית ט"ו ד"ה בטהירו עילאה) משא"כ מהותו ועצמותו ית' אין שייך כלל לומר בו כן וכנודע ג"כ שהצמצום ומקום פנוי היה רק בהאור כו' כמ"ש במ"א. והענין כי הנה ידוע מחלוקת המקובלים אם הכתר נמנה מכלל ע"ס או שאינו מכלל כמו שהובא בפרדס שער ג' שיש מי שרצו לומר שהוא אינו בגדר הי"ס כלל רק הוא בחי' הארת אור א"ס כו'. ויש שחלקו ע"ז ואמרו שהוא מכלל הע"ס. והאר"י ז"ל הכריע (בע"ח שער מ"א פ"ג) שהוא בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו מבחי' תחתונה שבאין סוף והוא בחי' עתיק יומין וזו הבחינה האצילה את הבחי' הב' שבו שהוא שרש כל י"ס הנאצלים בבחי' העלם ודקות גדול והוא הנק' אריך אנפין וב' בחי' אלו יחד נק' כתר והיא בחי' הממוצע כו' יעו"ש. הרי מבואר דבחי' הכתר הוא למעלה מכל הע"ס שאפי' בחי' תחתונה שבו היא רק שרש הנאצלים בדקות גדול ולמעלה ממהות ספירות דאצילות. וזהו כעין ענין ע"ס הגנוזות הנזכר בלשון הגאונים ובלשון האר"י ז"ל הוא ענין ע"ס דעתיק ודא"א. וביאור הענין הנה יובן ע"ד דוגמא מענין מארז"ל (מנחות דכ"ט) גבי ר' עקיבא ששאל משה רבע"ה זו תורה וזו שכרה והיתה התשובה שתוק כך עלה במחשבה. פי' כי מבחי' חכמה עילאה היתה השגת משה רבינו שמשם נמשכה התורה שבכתב מבחי' נובלות ואחוריים דח"ע כמ"ש באגה"ק ד"ה עוטה אור כו'. וע"פ חכמה זו לא נתיישב זה הענין וכי זו תורה וזו שכרה אלא שהשיב לו הקב"ה כך עלה במחשבה שזה נמשך מבחי' חכמה סתימאה וזהו לשון עלה שהוא למעלה מעלה מחכמה עילאה הנק' תשב"כ אלא נמשך מחכמה סתימאה שהוא למעלה מעלה מבחי' הבנה והשגה הנמשך מחכמה דאצי' ועד"מ כמו שבאדם יש גילוי השכל ויש כח השכל שלמעלה מהשכל המושג ומובן. וכמו כשאדם מעמיק בשכלו באיזו סברא ויפול לו בשכלו איזה סברא חדשה שהיא ודאי נמשכת מבחי' כח השכל שלמעלה מהשכל המושג ומובן שהיה לו בתחלה שהשכל הראשון שהי' מושג לו כשהעמיק בסברא זו לא היה רק בחי' כלי בעלמא לקבל אותה שפע הבאה פתאום מלמעלה מהשכל. כך ע"ד משל זה יתפרש ג"כ ענין עלה במחשבה. פי' המחשבה סתם הוא חכמה דאצי' ולשם נמשך מבחי' חכמה סתימאה להיות כך וכך בענין ר' עקיבא, והל"ל ירד ונפל במחשבה שהרי הח"ס הוא למעלה מחכמה דאצילות ומבחי' ח"ס נמשך זה במחשבה שהיא חכמה דאצילות. אלא מפני שהח"ס נק' ג"כ מחשבה סתימאה ובזה שייך לומר באמת לשון עלה שכך עלה במחשבה זו לכך אמר בכלל לשון עלה. ועכ"פ מובן מזה איך בחי' הח"ס שהיא שרש הח"ע איך שהיא בכתר היא למעלה מעלה ממהות חכמה דאצי' עד שאינו מושג ומובן כלל בח"ע כנ"ל בשאלת זו תורה כו' עד שא"א להיות התשובה רק שתוק כו' כאלו אין לזה טעם לפי שהטעם הזה שבח"ס הוא למעלה מעלה מההשגה באצי' ששם היתה השגת משה רבע"ה. וע"ד זה יובן ג"כ בכללות בחי' הכתר אפילו בצד היותו שרש לאצי' הוא למעלה מעלה ממהות ע"ס דאצי' כי בו הוא הארת אור א"ס. וזהו בחי' עתיק יומין ונמשך ממנו שרש לי"ס דאצי' וזהו בחי' א"א, ולכן נמשל לחקיקה שהיא כאלו אין כאן שום דבר נוסף כלל זולת המהות שהיה קודם החקיקה כך הוא ג"כ עכשיו לאחר החקיקה כך ג"כ התהוות בחי' ע"י וא"א הם עדיין מכלל עולמות הא"ס, משא"כ בחי' התהוות י"ס דאצי' חכמה וחסד הרי כיון דאור א"ס לאו מכל אינון מדות איהו כלל וח"ע כעשי' גופניות נחשבת אצלו ית' לכך נמשלו לאותיות הכתב שהדיו הוא דבר זר רק שנתאחד עם הקלף משא"כ בחי' ע"י וא"א נחשבו מבחי' א"ס כנ"ל בשם האר"י ז"ל שהוא בחי' ממוצע לכך לא נמשלו לאותיות הכתב רק לבחי' חקיקה. ואף גם שבאמת אינם ג"כ מערך