שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך ד תתקכז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
מכאן למדנו שאם ה"משה" דקהלה או קבוץ בישראל מקהיל מבני קהלתו ושם לומדים אודות הדרך אשר ילכו בה, הרי זה קילוס של שמו הגדול יתברך ויתעלה, וכידוע אשר כל ענין השם בכלל הרי אינו נצרך אלא כשיש זולת, וכן הוא כביכול גם למעלה שעצמותו ומהותו ית' לא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ, ושמותיו ית' הם בשייכות לבריאת העולמות, וכמרז"ל (מנחות כט, ב) ביו"ד (של שם המפורש - הוי' -) נברא עוה"ב כו' מוסיף עליהם שמו הגדול שהוא על שם היכולת לברוא עולמות, אבל עוד קודם שנבראו, וכמרז"ל (פרדר"א פ"ג) עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו הגדול בלבד, וגם לקדושה אלקיית כזו, יכולים להגיע לשבח ולקלס על ידי שמדברים בקהלה והתועדות בדברי חסידות המורים ומוכיחים מהו אסור ומהו מותר ואיזוהי הדרך והמסילה העולה בית א-ל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת יום ועש"ק ערב פסח ה'תנש"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
פת קו השלישי), דרגא חמישית, "חמישית לפרעה", "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין", שנמשכת ומתגלה וחודרת בעוה"ז שנברא באות ה' — ה' ד"יה" שבשם הוי', ועד לאות ה' כפי שהיא בפ"ע — בחינה החמישית (ה'), שלמעלה מד' אותיות שם הוי'.
54 כדרשת חז"ל על הפסוק "כי ביה הוי' צור עולמים"[ednref_35_*], "אלו שני עולמות שברא הקב"ה אחד בה"י ואחד ביו"ד . . כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. . בה"י בראם, הוי אומר העולם הזה בה"י" [ednref_36_**] (מנחות כט, ב. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א — הובא בפרש"י בראשית ב, ד ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
יחד עם זה שילמד תורה ואפילו לאבות ומשה רבינו, יעסוק גם עם דלים, כמו שנאמר:
33 ראה לקו"ת צו (יז, א). שער האמונה פנ"ו. מנחות כט, ב. ובקה"ר (יא, ח) תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח קרח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
העולם הזה נברא ודומה לאות ה"א.
52 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח קרח שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
כאשר אדם שקוע בגשמיות, כנרמז באות קו"ף, הוא מכיר בדרגתו הנחותה, ובודאי יחזור בתשובה .
77 ראה שבת קד, א: "כרעי' דקו"ף תלוי' דאי הדר בי' לעייל" – בדוגמת מה שאמרו (מנחות כט, ב) בנוגע לה"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט וזאת הברכה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
"שתוק , כך עלה במחשבה" .
37 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
7 *5ן) וי"ל דזהו ג"כ הענין דלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו (עירובין יג, ב), ולא הי" יודע מה הן אומרים (מנחות כט, ב). וצ"ע. וראה שערי אורה לאדמו"ר האמצעי ובד"ה חייב אינש לבסומי תשיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
4 ראה לקו"ת צו (יז, א). שער האמונה פ"ט. מנחות כט, ב. ובקה"ר (יא, ח): תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט ח"י אלול שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
לכן זהו חידוש (כי משה לא למד פרט זה בפועל, כלשון חז"ל שמשה "לא היה יודע תלין תלין של הלכות" , שדרש רבי עקיבא ).
28 מנחות כט, ב. וראה שער מאמרי רז"ל שם. חדא"ג מהר"ל מנחות שם. עץ יוסף לע"י שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט ח"י אלול שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ובדוגמא שהובאה לעיל בענין לימוד התורה, דומה הדבר למסופר בגמרא על רבי עקיבא, שכאשר שמע משה רבינו כיצד לומד רבי עקיבא עם תלמידיו "ולא היה יודע מה הן אומרים" , אז "תשש כחו" , עד אשר "אמרו לו תלמידיו , רבי מנין לך , אמר להם:
28 מנחות כט, ב. (משיחת ש"פ תבא, ח"י אלול, תשמ"ג)
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט נצו"י שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
אך זו מבוססת על הכללים אותם משה קיבל בסיני , וה"חידוש" מתבטא – בכך שהוא מגלה את הסברא וההלכה הפרטית מן הכלל – כהלכה
36 ו(לפעמים) חידוש גדול הוא זה ועוד ש"תשש כחו" של בעל הכלל (מנחות כט, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת משיחת י"ב תמוז ה'שי"ת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ובפרט כשיתבונן שהתורה היא בעילוי שבאין-ערוך לגבי העולמות , שהרי, בריאת העולם היא בב' אותיות בלבד, כמארז"ל "ביו"ד נברא העולם הבא בה"א נברא העולם הזה" , ולמעלה מאותיות הדיבור בכללותם הם אותיות המחשבה, ולמעלה מאותיות המחשבה הם המדות, ולמעלה מהמדות הם המוחין, שזהו"ע התורה, חכמתו של הקב"ה, שהוא וחכמתו אחד.
643 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
– כפי שמצינו בגמרא שכשהראה הקב"ה למשה את רבי עקיבא שדורש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות, "לא הי' (משה ) יודע מה הן אומרים" , ו"תשש כחו" , עד שהגיע לדבר אחד שאודותיו אמר רבי עקיבא "הלכה למשה מסיני" , ואז "נתיישבה דעתו" .
814 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ד
ויש לומר, שרבי אליעזר, שהי' מזרעו של משה רבינו, ונקרא כשם בנו של משה רבינו, "ושם האחד אליעזר" [ומודגש גם במארז"ל ש"לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם", כי אם, מה ששמע מרבו, ורבו מרבו כו' עד משה רבינו, היינו, שהוא ורבותיו היו מציאות אחת עם משה רבינו] – לא הונח בשכלו ששייך שתהי' מכה בחומר ההיולי, שענינו ברוחניות הוא בחינת היחידה שבנפש; משא"כ רבי עקיבא , שהוא מזרע גרים – ידע והבין ששייך שתהי' מכה גם בחומר ההיולי, בבחינת היחידה שבנפש.
115 דובר גם אודות המעלה של ר"ע לגבי ר"א – שכיון שאין לו זכות אבות (כמו ר"א ששייך למשה רבינו), מודגשת אצלו יותר מעלת העבודה בכח עצמו. ועד כדי כך, שמעלת רבי עקיבא היא גם ביחס למשה רבינו עצמו – כפי שמצינו בגמרא (מנחות כט, ב) שכשהראה הקב"ה למשה שרבי עקיבא דורש "על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות" , "לא הי' (משה ) יודע מה הן אומרים" ! – אלא שאעפ"כ, אמר רבי עקיבא עצמו שדברים אלה הם "הלכה למשה מסיני" (מנחות שם). – חסר אריכות הביאור בענין זה ( המו"ל ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג', י"ח תשרי, ב' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
בנוגע לג' הקוין דאות ה' – שבתמונתן הם ג' הדפנות דסוכה – ידוע שב' הקוין המחוברים מורים על מחשבה ודיבור שיש חיבור ביניהם, והקו הג' שהוא קצר ונפסק מב' הקוין מורה על המעשה, שהוא לבוש הנפרד ובא ע"י הפסק.וזהו שאמרו חז"ל "בה' נברא העולם הזה" – לפי שבריאת עוה"ז היא ע"י ג' הענינים דמחשבה דיבור ומעשה:
116 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ואף דכללות התהוות העולם היא ע"י אות ה', כמארז"ל על הפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם , בה' בראם , דעולם הזה נברא באות ה', מ"מ, ההתהוות היא ע"י התלבשות האות ה' בשאר האותיות, שיש להם שייכות יותר לגשמיות, שזהו"ע בעשרה מאמרות נברא העולם, שההתהוות ע"י אות ה' היא ע"י התלבשותה בכל פרטי האותיות שבעשרה מאמרות.
23 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, זאת חנוכה ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
וענין הגביע דיוסף הוא בחי' אותיות התורה שהוא כלי גדול כבחי' הגביע, וכידוע שאותיות התורה נקראים אתוון רברבן בכלל, אבל האותיות דעשרה מאמרות שנבראו בהם שמים וארץ נקראים אתוין זעירין, וכמ"ש אלה תולדות השמים כו' בהבראם , וארז"ל בה' בראם , דה"ה הוא זעירא כידוע, להורות על שבא האור האלקי בתכלית הצמצום וההסתר .
83 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יו"ד שבט ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ישנם ריבוי ענינים בתושבע"פ שהיו תחילה בהעלם, ונתגלו במשך הזמן – כפי שמצינו בגמרא שהקב"ה הראה למשה רבינו את רבי עקיבא דורש "על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות" , "ולא הי' יודע מה הם אומרים, תשש כחו כו'".
103 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו ההפרש בין ב' המדריגות דיתרון ארץ בכל היא, ומלך לשדה נעבד, דיתרון ארץ בכל היא הוא בארץ הרוחנית, דהיינו גן עדן, דאף שהוא נעלה ביותר מעוה"ז, כמארז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, וכפי שדרשו רז"ל עה"פ כי בי"ה הוי' צור עולמים , ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז, דמ"ש שעוה"ז נברא בה"א קאי על ה"א תתאה שהיא הה"א אחרונה, ומ"ש ביו"ד נברא עוה"ב קאי על היו"ד כפי שמאיר באות ה"א ראשונה, וא"כ גדלה מעלת עוה"ב על עוה"ז, ובכללות הוא כמו החילוק בין עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, דעלמא דאתכסיא הוא כמו דגים שבים דמיד שפורשים מהים מתים, והיינו לפי שהם בטלים לגמרי למקור חיותם, הרי מ"מ אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, דאף שבעוה"ב ישנו הענין דיתרון ארץ בכל היא, מ"מ, הרי זה המשכה ששייכת להשתלשלות, שהיא המשכה מצומצמת, וכמו שנמשכה במלכות היא מתצמצמת ביותר, כמ"ש להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, דבשביל המלכות צ"ל הצמצום דגבורות, ועז"נ שהעבודה בעוה"ז היא יפה מכל חיי עוה"ב, היינו מגילוי בחי' כל שבעוה"ב, וכמ"ש עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב מרב כל, היינו מכל בחי' כל, דבכללות נחלק הג"ע לב' בחי', געה"ת וגעה"ע, אבל בפרטיות יש ריבוי מדריגות בג"ע לאין קץ, ועז"נ מרוב כל, היינו כל הריבוי מדריגות דגילוי בחי' כל, ולמעלה מזה הו"ע קיום המצוות בשמחה ובטוב לבב, דבכדי שיהי' השמחה צ"ל טוב לבב שהו"ע רעו"ד, דתענוג תלוי ברצון, דכאשר רוצה בדבר אזי יתענג וישמח בו, וע"י עבודה זו באופן של רעו"ד שלמעלה מהכחות, אזי מגיעים לבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן, שלמעלה לגמרי מהשתלשלות.
45 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, יג
כי בי"ה הוי' צור עולמים , ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז, עובדי' הוא עובד י"ה, חזון עובדי' – מה שהעובד רואה.
177 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום א' פ' פנחס, י"ג תמוז, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ויתירה מזה, שאפילו במדות שלמעלה מהמוחין, מדות שברצון, יש גם ענין השינוי, והיינו, לפי שגם בהרצון ישנו טעם כמוס, שהרי מש"נ שאין טעם לרצון, היינו שאין טעם גלוי, אבל מ"מ ישנו טעם כמוס (אַ באַהאַלטענער שכל והטעמה), וכמו בהענין דשתוק כך עלה במחשבה , הרי אין הכוונה שזהו"ע של עקשות ח"ו, אלא שזוהי מדריגה במחשבה שאינה יכולה לבוא לידי גילוי, אבל טעם כמוס יש בזה.
27 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ב) וממשיך בהמאמר בסעיף החדש, שהיו"ד שבאות ד' שהוא מאחוריו, עם שהוא אות זעירא מכל האותיות (שהו"עהביטול, אזעירת גרמה, כנ"ל), הנה הוא ראש לכל האותיות, דכל אות הרי תחלתו אות יו"ד, והוא מה שביו"ד נברא העולם הבא .
25 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
אבל מ"ש אית לון חולקא בעלמא דאתי, אינו מובן, שהרי עוה"ב נברא ביו"ד , ומהיו"ד נמשך בחי' ה"א, בחי' בינה, וא"כ, איך אפשר שע"י שמירת הברית, שהוא בבחי' יסוד, יהי' לו חולקא בעלמא דאתי, בחי' בינה, הרי בחי' היסוד הוא במדות,ומדות ומוחין (בינה) הם באין ערוך זל"ז, וכמשנת"ל בקצרה שהמדות הם בשביל הזולת, הן בחסד הן בגבורה והן ברחמים, ששייכים אל הזולת, וכמו שהוא בחג"ת שהם עיקרי המדות, כן הוא גם בשאר המדות (כולל גם יסוד), משא"כ המוחין אינם שייכים להזולת, והם רק לעצמו.
39 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשח"י ליל ש"ק פ' בשלח, י"א שבט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
והיינו, דעם היות שבירידת הנשמה למטה יורדת היא מגעה"ע לגעה"ת, וכידוע בפירוש מארז"ל דע מאין באת ולאן אתה הולך, שהנשמה באה מאין, שהוא ביו"ד , דקאי על געה"ע, כמארז"ל ביו"ד נברא עוה"ב, וע"י עבודתה באה רק לבחי' אן, שהוא בלי יו"ד, דקאי על געה"ת שהוא בגדר העשי', היינו בגדר זמן ומקום, ובפרט ע"י ירידתה בעוה"ז ממש שבאין ערוך לעוה"ב שהוא געה"ע, ומ"מ, ע"י העבודה נעשה ענין של התחדשות, וכמשי"ת.
55 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ב), ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וכפי שמבאר אדמו"ר מהר"ש שההפרש בין אין לאן, שבחי' אין יש בו יו"ד, ותיבת אן היא בלא יו"ד, והוא בחי' היו"ד שבו נברא העוה"ב, בחי' בינה, וגם ג"ע העליון הוא מבחי' בינה, וביו"ד דחכמה נברא העוה"ב.
85 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וביאור ענין האירוסין והנישואין שבתורה, דהנה ידוע שיש בתורה אותיות תגין נקודות וטעמים, ומה שמתגלה מתורה שבכתבבתורה שבעל פה הרי זה רק האותיות שבתורה, אשר מיתור ודקדוק אות אחת לומדים כמה וכמה הלכות , אבל ענין התגין שבתורה לא נתגלה בתושבע"פ, דהגם שר"ע הי' דורש על כל קוץ תילי תלים של הלכות , מ"מ אין זה דומה לענין האותיות , שהרי מה שנתגלה מהתגין הוא מיעוט מועט ביותר, וכן גם בענין הנקודות שבתושב"כ שלא נתגלו בתושבע"פ כי אם מיעוט מועט ביותר, ובפרט בבחי' הטעמים שבתושב"כ שלא נתגלו בתושבע"פ, דגילוי בחי' הטעמים יהי' לעתיד דוקא, שזהו"ע טעמי תורה שיתגלו לעתיד , שבזה נכלל גם ענין הטעמים שבתושב"כ.
16 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
התהוות כל הנבראים היא מספירת המלכות – אות ה', כמארז"ל "בה' נברא העולם הזה" .
5 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תש"כ שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והנה, בסדר בריאת העולמות מצינו שלכל לראש נבראו כל העולמות במחשבה אחת (כדאיתא בזהר, ומרומז גם בנגלה דתורה); ואח"כ נמשך למטה יותר – שהעולם נברא באות ה', כמ"ש "בהבראם", בה' בראם, אות אחת בלבד, ו"אתא קלילא דלית בה מששא"; ואח"כ נמשך למטה יותר – "שכל בריאת העולם הוא בדיבור אחד כביכול כמ"ש בדבר הוי' כו' וכמארז"ל במאמר אחד כו'"; ועד שנמשך למטה יותר – "בעשרה מאמרות נברא העולם" , ועד כפי שעשרה המאמרות באים בריבוי צירופים ע"י חילופים ותמורות האותיות, חילופים דחילופים ותמורות דתמורות (כמבואר בשער היחוד והאמונה), שמהם נעשו כל פרטי הנבראים באופן ד"מה רבו מעשיך" ו"מה גדלו מעשיך".
83 מנחות כט, ב. הובא בפרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ה) וביאור הענין, דהנה, בחי' בינה נקראת בן י"ה, דהיינו, שבחי' בן נמשך מבחי' י"ה, כי, בן הוא בחי' אהבה, זכר חסדו, ואהבה זו נמשכת מבחי' י"ה, דהיינו מההתבוננות בענין כי בי"ה הוי'צור עולמים, שבריאת העולמות היא בשני אותיות בלבד, כמארז"ל ביו"ד נברא עוה"ב ובה"א נברא עוה"ז, כמ"ש בהבראם, בה"א בראם, שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא, וכשמתבונן איך שכל העולמות הם רק משני אותיות אלו שאינם תופסים מקום כלל, ועד"מ שני אותיות באדם שאינם תופסים מקום כלל לגבי עצמיות כח הדיבור, וכ"ש לגבי כח המחשבה, וכ"ש לגבי עצמיות הנפש ממש, שכלא ממש חשיבי, וכמו"כ יובן שכל העולמות עוה"ז ועוה"ב אינם תופסים מקום כלל לגבי' ית', הנה ע"י התבוננות זו יתעורר באהבה ותשוקה לעצמותו ומהותו ית' ממש.
64 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ויש להוסיף, שהמדובר אודות הדרגא הכי נעלית כפי שהעולם הוא מצד שם הוי' - קאי לא רק על עולם הזה , אלא כולל גם התענוג דעולם הבא (שעל זה אמרו "עולמך תראה בחייך"), שהרי אמרו חז"ל "בה"א נברא עולם הזה ביו"ד נברא עולם הבא" , היינו, שעוה"ז הוא אות ה"א דשם הוי', ועוה"ב הוא אות יו"ד דשם הוי' .
51 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ויתירה מזה, שגם בענין הרצון שייך ענין השינוי, כי, אף שאין טעם לרצון, הרי זה רק טעם גלוי, אבל טעם כמוס יש גם ברצון, וכידוע בפירוש שתוק כך עלה במחשבה , שאין זה ענין של עקשנות ח"ו, אלא שהטעם שבדבר נשאר במחשבה ואינו יכול לירד בדיבור.
47 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ יתרו, כ"ף שבט, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו גם מה שענין התורה הוא גילוי רצון העליון ממש, שזהו בחי' רצון הפשוט שלמעלה מהשכל, וע"ד שמצינו בנוגע לר' עקיבא שהקב"ה אמר שתוק כך עלה במחשבה , והרי אצל ר' עקיבא הי' ענין שהוא היפך השכל (כפי שהקשה משה וכי זו תורה וזו שכרה 28), והיינו, שזהו"ע שאינו מושג כלל בשכל כו' .
404 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ קדושים, ו' אייר (מאמר ב), ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ומסיים, אך מחמת צוק העתים וקוצר רוח דעת המשיג ועומק המושג, עכ"פ לפחות ישתדל לקבל עוז ותעצומות לקנות ולחקוק במוח הזכרון שבנפשו ה' חומשי תורת משה אשר כתב מפי הגבורה, שהן שרש כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה, כנודע שרבי עקיבא הי' דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות , רק שהן בהעלם גדול, בעלמא דאתכסיא.
533 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכפי שמצינו אפילו אצל משה רבינו, תכלית שלימות החכמה (נוסף על שלימותו בענין האמונה, כמארז"ל "פתי יאמין לכל דבר , זה משה"), שהתורה נקראת על שמו, כמ"ש "זכרו תורת משה עבדי", שכאשר ראה מה שאירע לרבי עקיבא [עליו נאמר בנוגע לעשרה הרוגי מלכות (בגלל עשרת השבטים שמכרו את יוסף) ש"בא במקום השכינה" ], וטען "רבש"ע, זו תורה וזו שכרה" , לא היתה אפשרות להסביר לו ע"פ טו"ד, אלא "אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני" !...
1087 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי, שמחת בית השואבה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכמו"כ גם ענין הנענוע שבתורה, "לאפשא לה", שייך לכל אחד מישראל, אפילו מי שבערך האתרוג שביחד עם הלולב הרי הוא בבחינת "ערבה" – שהרי "ישראל" ר"ת י ש ש שים ר יבוא א ותיות ל תורה (כמ"ש במגלה עמוקות ), והיינו, שכל אחד מישראל יש לו אות בתורה – תורה-שבכתב, אשר, מכל אות שבה באים כו"כ ענינים בתושבע"פ, ומכ"ש וק"ו מהתגין, שהיו דורשין מהם "תילי תילין של הלכות" , ועאכו"כ בנוגע לאותיות .
386 עירובין כא, סע"ב. מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ההתבוננות ש"בדבר הוי' שמים נעשו גו'" , "ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז" , שתי אותיות בלבד, שאינם בערך כלל לגבי' כו' – יהי' לומד תורה ומקיים מצוות.
1541 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
איתא בגמרא שכאשר הקב"ה הראה למשה את ר"ע "שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות", אמר משה רבינו להקב"ה, "יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי" , היינו, שמשה רבינו טען שהתורה ראוי' להינתן ע"י ר"ע.
1705 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו מ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים, ואמרו חז"ל ביו"ד נברא העולם הבא , היינו, שכדי שיוכל להיות התהוות עולם הבא הרי זה ע"י אות יו"ד, שהו"ע הצמצום.
132 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו שאמרו חז"ל ביו"ד נברא העולם הבא , דהנה, ענינו של עולם הבא הוא שצדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה , שהוא גילוי התענוג (נהנין כו'), אלא שגילוי התענוג שבעוה"ב אינו אלא זיו והארה בלבד מעצמות העונג העליון שבאוא"ס ב"ה (בחי' סוכ"ע, שהו"ע הרצון והתענוג, כנ"ל) שנמשך להיות מזה גילוי התענוג בפרטי המדריגות דעוה"ב, ג"ע העליון וג"ע התחתון (שחלוקים זמ"ז מצד גילוי אור הממכ"ע ).
170 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצאי ש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט (מאמר ב*), ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
העילוי שנעשה בהאותיות (סוס ורוכבו) מצד הענין דגאה גאה, יובן ע"פ ביאור אדמו"ר מהר"ש בד"ה ועתה יגדל נא כח אדנ-י, בפירוש מארז"ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהי' קושר כתרים לאותיות , ומבאר, שענין קשירת הכתרים לאותיות התורה (הלא כה דברי) היינו בחי' הטעמים, או אפשר גם התגין, שלהיותם בבחי' ומדריגה גבוהה מאד, לכן לא נתגלו כמו אותיות התורה, שלכן רק רבי עקיבא שהי' נשמה נעלית ביותר, הי' דורש על כל קוץ וקוץ (שהם בחי' התגין) תילי תילין של הלכות , כיון שמצד עצמם הרי הם בהעלם, ועאכו"כ ענין הטעמים שהם למעלה גם מהתגין כו'.
125 מנחות כט, ב. וראה לקו"ת ברכה צה, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו גם תוכן המענה על טענת משה "זו תורה וזו שכרה" – "שתוק כך עלה במחשבה" , כמבואר בחסידות ש"שתוק" הו"ע ההפסק, והיינו, שדרגתו של משה – חכמה – נפסקת לגבי הדרגא היותר עליונה, שאין ביכלתו להגיע אלי'.
342 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
דובר אודות הרמז בג' האותיות "קרח", שהם ג' אופנים בשינוי צורת אות ה' (שבו נברא עולם הזה ), שמורה על מחשבה דיבור (קו למעלה וקו מימין) ומעשה (קו השמאל שנפסק ואינו מחובר לב' הקוין):
534 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ולאח"ז באה הברכה וההמשכה מלמעלה למטה, מן הבינה אל המלכות, מעוה"ב לעוה"ז, והיינו, דכשם שביו"ד נברא העולם הבא , היינו, שבעוה"ב (בחינת בינה) מאיר הגילוי דאות יו"ד (חכמה וכתר), כך יאיר (לעתיד לבוא) גילוי זה גם בעוה"ז, בחינת מלכות.
534 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ביחד עם זה שילמד תורה ואפילו לאבות ומשה רבינו , יתעסק גם עם דלים, כמ"ש "ושפט בצדק דלים", ועד שיפעל גם על ה"צפעוני" והנהגתו.
1641 ראה לקו"ת צו (יז, א). שער האמונה פנ"ו. מנחות כט, ב. ובקה"ר (פי"א, ח) תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
והענין בזה – כמ"ש "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו", ש"חבל" הוא בציור אות וא"ו, וכאשר כופלים הוא"ו באות יו"ד (שלפני פניו), ה' פעמים (כמרומז באות ה' שלפניו), אזי עולה המספר ששים ריבוא (ואות ה' האחרונה מורה על הירידה וההמשכה לעוה"ז, ע"ד מארז"ל "בה' נברא העולם הזה" ).
61 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והם הם העמידו תורה" , ועד כדי כך, שכאשר הראה הקב"ה למשה רבינו תורתו של ר"ע, "אמר לפניו , רבונו של עולם , יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי" (בתמי') – שזהו ש"אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו".
2489 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, ערב חג השבועות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וע"ד המבואר בענין כי בי"ה הוי' צור עולמים , ביו"ד נברא עולם הבא ובה"א נברא עולם הזה , שהו"ע ההמשכה מיו"ד לה"א, מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא, והיינו, שתחילה נמשך בה' ראשונה, בחי' בינה, עולם הבריאה, ומשם נמשך לאות ו' ועד לה' אחרונה, שהם עולמות יצירה ועשי'.
2835 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, התשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
גם ענין מצות חלה ע"ד הרמז (ככל עניני התורה שישנם גם כפי שהם ע"ד הרמז), דהנה איתא בתיקוני זהר שחלה הוא חל ה', שזהו כמו ההפרש בין ח' לה', חמץ (בח') ומצה (בה') , שחמץ מורה על היצה"ר, כמ"ש מכף מעול וחומץ, וענין המצה, מלשון מצה ומריבה , הו"ע מה שאמרו רז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו', וכדאיתא בגמרא בנוגע לאות ה', מ"ט תליא כרעי' (רגל הפנימי של ה' תלוי באויר ואינו דבוק לגגו), דאי הדר בתשובה מעיילי לי' (בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו), והרי ענין התשובה הוא תיקון החטא, שעי"ז נעשה העולם כפי שהי' בתחילת הבריאה.
842 מנחות כט, ב (ובפרש"י).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, התשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
והענין בזה, שתבואת ה' קאי על הצמיחה דמציאות העולמות שהתהוותם ע"י אות ה', כמאמר רז"ל על הפסוק אלה תולדות השמים והארץ בהבראם , בה' בראם .
1985 מנחות כט, ב. פרש"י בראשית ב, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וילך, שבת תשובה, וא"ו תשרי, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יג
ובלשון הגמרא הו"ע עוה"ב ועוה"ז שביו"ד נברא עולם הבא ובה"א נברא עולם הזה .
155 מנחות כט, ב. פרש"י בראשית ב, ד .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ועל זה מפרש רש"י, שהכתוב מוסיף שדברי אהרן הוטבו בעיני משה ביותר עד שמצא לנכון "לומר (גם לאחרים) לא שמעתי" – כפשטות הלשון – שלא שמע מהקב"ה החילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות (ולא כפירוש המפרשים ע"פ דברי הגמרא שאמר "שמעתי ושכחתי").
1207 על השאלה (א) איך יתכן שמשה לא שמע מהקב"ה, הרי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני , (ב) ואם אהרן לא שמע ממשה , איך הורה אהרן הלכה בפני רבו? – ענה כ"ק אדמו"ר שליט"א: (א) הרי עדיין לא שמע כל הנאמר מפרשה זו ואילך. ועוד יתרה מובן ממנחות כט, ב*. (ב) אהרן לא הורה הלכה , כי אם הסברה למה נשרף, ובמענה לשאלת משה .
*) ושם , שהראה הקב"ה למשה את ר"ע דורש בפני תלמידיו , " ולא הי' (משה ) יודע מה הן אומרים ", ומסיים , " אמר להן (ר"ע לתלמידיו ) הלכה למשה מסיני ".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י, יא, יג
ורז"ל פירשו בראשית ברא שית, דפירושו הששה מדות (שעל ידם היתה התהוות העולם , כמ"ש כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ , בששת לא נאמר אלא ששת , שהם הו' מדות שעל ידם נברא העולם , באמצעות ספירת המלכות שהיא מקבלת מו' המדות, וכמ"ש בהבראם , בה' בראם , דהיינו ה' אחרונה, ספירת המלכות).
1461 מנחות כט, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
לכאורה יש מקום לומר, שכאשר הנשמה היא למעלה יש בה מכל האותיות של שם הוי', אבל בעת המשכת וירידת הנשמה לעוה"ז – שנברא באות ה', כמארז"ל על הפסוק "כי בי"ה הוי' צור עולמים", "ביו"ד נברא עולם הבא , בה' נברא עולם הזה" – יש בה רק מאות ה"א תתאה.
1606 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב', בדר"ח מרחשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכ"ז הוא ג"כ הכנה לקבלת פני משיח צדקנו "שילמד תורה את כל העם כולו", תורתו של משיח , בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה.
1715 ראה לקו"ת צו (יז, א). שער האמונה פ"ט. מנחות כט, ב. ובקה"ר (פי"א, ח): "תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ יתרו, כ"ד שבט, מבה"ח אדר ראשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ותגין הם כתרי האותיות , כמארז"ל כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות , שהם למעלה מהאותיות עצמם, והם בבינה74, דתפארת דאימא נעשה כתר לז"א , אבל מ"מ יש להם שייכות לאותיות שענינם גילוי, שהרי מצינו שר"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות , ומזה מובן, שלגבי אדם כמו ר"ע, הרי זה ענין של גילוי, שהרי למד מזה הלכות ממש.
1468 מנחות כט, ב ובפרש"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו"ע שתוק כך עלה במחשבה , שאצל משה שמדריגתו היא מדריגת החכמה, הי' צ"ל ענין הביטול (שתוק ).
531 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
– כאשר משה רבינו זעק בנוגע לרבי עקיבא "זו תורה וזו שכרה" , הנה גם לאחרי המענה "כך עלה במחשבה" , לא הבין זאת בשכלו, ולכן אמרו לו "שתוק" .
820 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והענין בזה, דהנה מ"ש יעמיד במשפט כל יצורי עולמים הרי זה כולל כל העולמות, מלשון העלם , ע"ד מש"נ כי בי"ה ה' צור עולמים , ואמרו רז"ל ביו"ד נברא העוה"ב בה' נברא העוה"ז, שבזה נכללים כל העולמות , עלמין סתימין ועלמין דאתגליין, ועד לבחי' הגילוי כמו שהוא קודם הצמצום, ששייך ג"כ לקרותו צור עולמים , דכיון שהוא בחי' גילוי, ולא עצמות, הרי גם זה נכלל בצור עולמים .
54 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ועלמא דאתי יש תרין עלמין, עלמא דין הוא ה' אחרונה ומלואו הוא ג"כ ה', עלמא דאתי הוא ה' ראשונה ומלואו הוא ה'".
2570 כמ"ש (ישעי' כו, ד) "בי"ה .. צור עולמים" , ודרשו רז"ל (מנחות כט, ב) "בה' נברא עולם הזה" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כו', ועד כפי שמצינו ברבי עקיבא ש"על כל קוץ וקוץ" שבתושב"כ הי' דורש "תילין תילין של הלכות" , והיינו, שאפילו אופן הלימוד של ר"ע שאין מי שיכול לדרוש "תילין תילין של הלכות" כמותו, צריך להיות קשור עם תושב"כ; תושבע"פ מוכרחת לקבל מתושב"כ:
2141 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, פ' פרה, כ"ף אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ואף שבשם "יהודי" חסרה אות ה' אחרונה, הרי (נוסף לכך שהשם "יהודי" בפשטות הוא ע"ש "יהודה" ) ידוע שה' ראשונה כוללת גם ה' אחרונה [כמובן גם מביאור רבינו הזקן באגה"ק בפי' מארז"ל ע"פ "כי בי"ה ה' צור עולמים" , "בה' נברא עוה"ז ביו"ד נברא עוה"ב", הגם שבריאת עוה"ז היא בה' אחרונה שבשם הוי', שעז"נ "בהבראם", בה' בראם, ורז"ל דרשו זה על פסוק "כי בי-ה", שזהו ה' ראשונה], וגם:
1958 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו שמדייק בעל ההגדה "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" – שהתורה, שכל אות וקוץ שבה הוא בדיוק (עד שרבי עקיבא הי' דורש "על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות" ), מדברת (לא רק ברמז, אלא בגלוי ובאריכות, בכמה פסוקים) לא רק אודות הבנים כפי שהם בשרשם ומקורם בבחי' "טהורה היא", אלא גם כפי שהם למטה באופן של התחלקות ל"ארבעה בנים", מן הקצה אל הקצה.
698 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
– במכ"ש ממה שמצינו שרבי עקיבא הי' דורש תילין תילין של הלכות אפילו על קוץ אחד בתורה [ומזה מוכח שביכלתו של כל אחד מישראל לעשות כן, ורק מצד קוצר המשיג אין זה בא בפועל], ועאכו"כ בנוגע לפרשה שלימה בתורה –
640 ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו וירא ישראל את היד הגדולה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
דהנה ענין העוה"ב הוא אשר הנשמות נהנין מזיו כו' שבא בבחי' השגה שהוא בחי' התפשטות אורך ורוחב כו' וביו"ד נברא העוה"ב הוא בחי' הצמצום של אור האלקי בתחלה כו' ובו נברא העוה"ב מאין ליש כו' וזהו בעולם הבריאה ועד"ז יובן למעלה ג"כ והוא בעולם הנאצל שהיו"ד הוא הצמצום בבחי' האצי' והה"א התפשטות כו' וכידוע שכללות עולם האצי' הוא רק שם הוי' א' היו"ד בחכמה והה"א בבינה כו'
65 וביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו מאמר הזוהר נשא בחללא דגולגלתא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וביאור ענין ההפרש שבין חכמה הגלוי' לח"ס הוא דחכמה הגלוי' בז"א מתחלקת לל"ב נתיבו' שהוא עד"מ הנתיב לילך בו ובו מתפשטי' החכמה במדות שיהי' חסד או גבורה שבא מסיבת ההתבוננת בשכל ולפי ערך גילוי השכל כך יהי' ערך המדה כו', וכמו בגשמיות החכמה שביד לעשות מלאכה ושברגל לילך בו משא"כ ח"ס שבכתר הוא חכמה נעלמת והיינו ע"ד דוגמא מ"ש גבי ר"ע שסרקו את בשרו במסריקות של ברזל ושאלו המלאכים זו תורה כו' שעפ"י החכמה הגלוי' שבתורה אין ראוי' להיות שר"ע שלמד תורה הרבה ונקנס במיתה רעה כזו, אך השיב להם שתוק כך עלה במחשבה כאדם האומר לזולתו השואלו על איזה דבר שעושה נגד דעתו מה איכפת לך אני רוצה כן וכמו המלך שמצוה לעבדיו לעשות כך וכך בלי טעם כו' שבוודאי יש לו טעם בפ"ע על אותו הדבר אלא שא"א לו לפרשו לזולתו ונק' טעם הכמוס שנעלם ברצון והיינו מ"ש אין טעם לרצון כו' ולמטה מטה יש בחי' כזו עקשנות קשה עורף היפך הדעת לגמרי שגם בפ"ע אין לו טעם כו' והוא בחי' קליפה כו'.
3 ר"ע שסרקו. . שתוק כך עלה במחשבה : מנחות כט, ב. וראה ביאוה"ז בשלח מז, א. תו"ח וירא קב, א. מאמרי אדה"א ויקרא כרך ב' ע' תתטז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו וידעת היום
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
בחי' גילוי זיו בלבד כמ"ש בי"ה צור עולמי' ביו"ד נברא העוה"ב כו' והיו"ד הוא רק בחי' אות א' משמו ית' משא"כ בחי' עצמו' אלקו' דאנכי כו' שאינו אלא במעשה המצות דוקא כנ"ל וע"כ יפה שעה א' במע"ט בעוה"ז גם מכל חיי העוה"ב וד"ל וזהו אשר אנכי מצוך היום דוקא היום כי היום לעשותם ולמחר כו' וידוע דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום כו' ואח"כ אמר ושננתם לבניך ודברת בם כו' פי' שבא לפרש באיזה דבר הוא שמתגלה בחי' אנכי שאמר קודם ואומר שע"י הדיבור בד"ת דוקא הוא בא בגילוי והטעם הוא כי הנה האהבה בלתי יראה אתערותא דלעילא ג"כ כמים הפנים באהבה כזאת והוא מ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקיני פי' תחבקיני הוא ענין הארת המקיף בלבד שחופף מלמעלה עד"מ החיבוק שמחבק ביד שאין האהבה הזאת מגעת בתוך האדם בפנימיותו ותוך תוכו וע"כ מיד אחר התפלה חולפת ועוברת.
47 ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו כי תשמע בקול
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
שנברא העולם כי אין בחי' ממלא כ"ע תופס מקום כלל עד שלא יש שינוי בזה כלל כמ"ש אני הוי' לא שניתי כו' וכידוע ואפי' הארת הזיו בג"ע כלא חשיב לגבי עצמו' אלקי שהרי אמרו דביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז שנא' כי בי"ה ה' צור עולמי' באותיו' יו"ד ה"א והרי עד"מ בנפש האדם אותיו' מחשבתו המה בטילים בתכלית לגבי עצמותו ובפרט אותיו' יו"ד וה"א בלבד שחולפים ועוברים במחשבה כרגע בלי תפיסת מקום כלל וכלל כך גם העוה"ב שנברא ביו"ד דבודאי הוא בטל ונכלל לגבי אור עצמו' בחי' מחשבתו ית' וכמ"ש וחשב מחשבות כו' וכן כי לא מחשבותי כו' מפני שנא' מה מאד עמקו מחשבותיך כו' וכך כל העולמו' דממלא כ"ע כלא ממש חשיבי לגבי בחי' העצמו' וכאשר <שכד>
23 דביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
דהנה הה"א ראשונה שבשם הוי' הוא בחי' בינה והוא בחי' ההתפשטו' שאחר הצמצום דיו"ד דחכמה כידוע דחו"ב נק' תרין ריעין והן אותיו' י"ה כמ"ש בי"ה ה' צור עולמי' כו' ביו"ד נברא העוה"ב שהוא מאין דחכמה ליש דבינה כמ"ש להנחיל אוהבי יש כו' ולמטה באדם היינו בחי' רשפי אש שבלב בהתלהבו' שבאה דוקא מבחי' ההתבוננו' בהשגה במוח שמזה בא התפעלו' הלב כי ההתפעלו' בלב הוא בחי' ההתפשטו' כענין השמחה שהיא התפשטו' הלב והיא באה מצד בחי' התפשטו' שבמוח בהשגה שבאה במרחב דוקא וכמ"ש אם הבנים שמחה דהשמחה היא מבחי' בינה שנק' <שמב>
29 ביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב. ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'רנה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו כי כארץ תוציא צמחה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
לעצמיו' השמש כך כתיב כי שמש ומגן הוי' אלקי' וע"כ נא' בהוי' אני הוי' לא שניתי כידוע ולזה הטעם או' המלאכי' איה מקום כבודו כו' אך הנשמו' שמקיימין המצות בעוה"ז בהתלבשם בגופים דוקא בזה הן מגיעי' לבחי' עצמותו ומהותו ית' בקדש העצמי שלמעלה מקדוש בוי"ו שהמלאכי' אינם משיגי' ואו' איה כו' וזהו אשר קדשנו במצוותיו פי' בקדש עצמו כי המצות הן הן רצונו ממש ונק' רצון העליון שלמעלה מן החכמה והטעם כו' כענין שתוק כך עלה במחשבה לפני לפי שאין טעם כלל לרצון ולכך נק' תרי"ג מצו' דאוריי' וז' דרבנן בשם תר"ך עמודי אור לפי שהם בבחי' כתר שהוא בחי' רצון העליון ועי"ז קדשנו בקדש העליון שלמעלה <שמח>
21 שתוק כך עלה במחשבה : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ובזה יובן ג"כ מה שאמר הקדב"ה שתוק כך עלה במחשבה לפני כי ר"ע שרש נשמתו מבחי' אור החכמה דאצי' וכמבואר בע"ח בשרש ענין י' הרוגי מלוכה שהי' בשביל להעלו' מ"ן לאו"א כי גלוי וידוע הי' לפני המאציל אריכות גלות בית שני והענין של הגלות ידוע שהוא רק כדי לברר ברורי' דרפ"ח ניצוצ' שבע' שרים כענין גלו לאדום שכינה עמהם שהוא שם ב"ן המברר כו' ואין הבירור אלא בחכמה כמאמר בחכמה אתברירו דוקא ואמנם גלוי וידוע הי' לפניו שאין כח בחכמה דכנ"י בגלות לברר כל הברורי' דרפ"ח כו' והיו צריכי' להשתקע שם זמן ארוך מאד ע"כ הקדים עצה טובה בי' הרוגי מלוכה שהיו מבחי' החכמה דוקא שבמס"נ שלהם הם ביררו מרפ"ח כו' כל מה שהי' צריך להתברר ע"י כנ"י כי הרי נשמתם עלו במס"נ לאור חכמה העליונה הנק' מחשבה עילא' סתימאה כו' ושם הי' עי"ז הבירור היותר גדול מכל מה שעתיד להתברר ע"י חכמה שבכאו"א מישראל בגלות ולא עוד אלא שבכל דור ובכל זמן לא יש כח לחכמה שבכנ"י לברר בגלות כ"א ע"י כח החכמה עילא' לפי שי' הרוגי מלוכה שמסרו נפשם לחכמה עילא' המה הנותנים כח ועוז תמיד לברר למטה בחכמה כמ"ש בע"ח ע"פ א"ל נקמות ה' כו' ע"ש.
15 שתוק כך עלה במחשבה : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בית בכלל, אך עדיין לא נגלה שום אור מאורות הללו בחכ' שבתורה רק הן סתומי' ונעלמי' עד"מ שסתום ונעלם אוצר הטמון בחדרי הבית ונק' מטמון כי הנה מבואר למעלה דאותי' תשב"כ למעלה נקראו בתים והחכ' גנוזה בצירופי' הללו ובהן גנוז כל אורו' הסתומים ונעלמים בפרט בנגינות והטעמים כו' (וגם על כל קוץ וקוץ הי' ר"ע דורש כו') ולמטה באותיו' הכתובי' שבתורה הרי ג"כ לא מובן ומושג מהם כלל ענין וטעם לאיזה מצוה וגם לא ידוע איך לעשות המצוה אלא סתום ונעלם בתורה כל פרטי הרצון שברצה"ע הנק' כתר אך בתושבע"פ בהלכות ודינין המבוארין שמה בטעמיהם שמה באין בבחי' גילוי והיינו בתבונה יתכונן שהוא תשבע"פ שהיא בבחי' בינה כידוע שתשב"כ בבחי' חכ' ונק' ספר ובחי' תושבע"פ נק' סיפור להיותה בבחי' בינה ותבונה כו' והוא בחי' יסוד וקיום לתשב"כ כו' וד"ל, אבל בדעת חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים פי' בדעת הוא בחי' דעת עליון הנ"ל שלמעלה מחו"ב שהן תשב"כ ותשבע"פ והוא המחבר לחו"ב דאצי' כי שרשו בפנימי' הכתר דוקא וע"כ בדעת זה דוקא כל חדרים של בית זה דחכ' ימלאון מכל הון יקר ונעים פי' מכל הון ביתו הנ"ל שהוא כל בחי' אורות עליונים הסתומי' ונעלמי' בכתר, ודרך כלל הן שית סדרי משנה שנק' ששה מדות שבחכ' ובפרט הן ס' מסכתות, ויותר בפרט הן כל פרטי הדיני' וההלכות דתושבע"פ שבכאו"א הרי יש גילוי רצה"ע ממש איך להביאו לידי גילוי במעשה או בדיבור כו' והוא עצם רצה"ע שהוא גנוז בחדרי הבית שהוא תשב"כ ושבע"פ ודוקא ע"י בחי' ד"ע מתגלה להיותו מביא וממשיך לרצה"פ לידי גילוי למטה בחו"ב דאצי' כנ"ל וזהו ובדעת חדרי' ימלאון כל הון יקר ונעי' פי' יקר הוא בחי' אור הכתר שנק' יקר ונק' נעים מב' טעמי' הא' מענין יוקר שהוא הפלגת דבר הטוב והוא הפלאת העונג שנק' נעים והב' מענין הפלגת כבוד שנק' יקר כמ"ש למי יחפוץ המלך לעשות יקר כו' והכל שרש וענין א' כי הכתר לשון עטרה כמו כתרו כו' כידוע וד"ל.
102 על כל קוץ וקוץ הי' ר"ע דורש : מנחות כט, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ג
הנה תיבת מצה בה"א מורה על בחי' המל' שהוא בחי' ה"א אחרונה דשם הוי' אך הנה ידוע דכל ה"א המילוי שלה ג"כ אות ה"א כזה ה"ה (כמו שם ס"ג שהוא במילוי הה"א כידוע) וידוע דכל מילוי הוא בא בבחי' ההעלם דוקא וכמו מילוי דיו"ד אותיות ו"ד שבו הן בהעלם כי עצם היו"ד אינו אלא נקודה א' רק כשצריך לפרש אותו צריך לומר גם אותיות ו"ד וכך הה' השנית הבאה במילוי באות הה' היא באה בהעלם כי עצם אות הה"א אינו אלא אות ה"א ולא שתים וכך יובן למעלה דבבחי' אות ה' דמל' דאצי' כמ"ש בהבראם בה' בראם כו' כידוע הנה ודאי יש בה בהעלם אות ה"א שנית והיינו בחי' מל' דא"ס שנק' ה"א ג"כ לגבי עצמות א"ס כנ"ל שנק' שמו בבחי' התגלות בלבד אך בחי' מל' דא"ס הוא מאיר רק בהעלם על כל העולמות בבחי' מקיף ומפני שנעוץ תחב"ס דוקא כידוע לפי שסוף מעשה דוקא עלה במח"ת ע"כ דוקא בה' אחרונה דשם הוי' שהוא בחי' מל' דאצי' שמה שוכן בהעלם בחי' מל' דא"ס דהיינו ה' השנית שהוא בחי' המילוי דה' ה"ה כנ"ל וד"ל.
37 בהבראם בה' בראם : מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. ובכ"מ. וראה לקו"ת ר"פ פקודי ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ולהבין בתוספת הביאור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בהבראם בה' בראם ובחי' השיעור של הה"א היינו בחי' הפנימי' של בחי' הה"א והוא בחי' המשכת האור מלמעלה שיהי' חפץ המאציל במדה זו להיות מלך על עם כענין הידוע בפי' אמרו לפניו מלכיות כו' דהיינו שמעוררי' מלמטה שיהי' רצון המאציל במדת המלוכה דבאמת הלא ממך הכל כתיב ואין לך דבר חוץ ממנו ואיך שייך בחי' מלוכה כו' רק שנמשך רצון לזה באתדל"ת כמו ע"י המלאכים שעושין הכתר כמו כתר יתנו לך וכמו מט"ט שיושב וקושר כתרים וז"ש גיבורי כח עושי דברו כו' כמ"ש בזהר ע"פ שחורה אני כו' ומטעם זה נק' שעורה שיעור ה"א.
34 בהבראם בה' בראם : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו השמיעני את קולך כי קולך ערב פי' ע"י קול דתורה ותפלה הנ"ל להיותו בחי' ממוצע וממוזג יפה מבחי' רו"ש הנק' קול ער"ב הנה עי"ז נעשה ונמשך בחי' שמיעה למעלה כמ"ש השמיעני לשון מפעיל כנ"ל כי נמשך בחי' עונג העליון בבינה ע"י שמיעת קול ערב זה (דהיינו שנמשך אור עתיק בבינה) (ומזה נברא העוה"ב כמו שאמרו ביו"ד נברא העוה"ב כי העוה"ב הוא בחי' תענוג עליון הנמשך מן החכמה בהשגה דבינה כידוע ונמשך ע"י בחי' יו"ד דחכמה דוקא כמ"ש ונהר יוצא מעדן וכמשי"ת) וזהו השמיענ"י שנעשה בחי' שמיעה דבינה מהארת עונג העליון בבינה ע"י קול"ך ער"ב דתור"ה כו' וד"ל.
85 ביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א. זח"א ד , א. ובכ"מ. וראה אגה"ק ס"ה ובליקוט פירושים ומ"מ שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו הראינ"י בבחי' ראי"ה את מראיי"ך כו' ע"י המצות כנ"ל, דהנה שרש המצות הוא בבחי' כת"ר תר"ך עמודי אור עד"מ העמוד שמחבר הגג אל הקרקע ויש בו מעלה ומטה כך שרש המצות נעוץ ראשן למעלה מעלה בחי' כת"ר עליון וירדו למטה ונשתלשלו בהתלבשו' בעשי' גשמית כמו מצות סוכה בסכך גשמי ומצות תפילין בקלף גשמי וכה"ג והיא הנותנת דמשום ששרש המצות למעלה מאד ע"כ אין התלבשותן למטה רק במעשה גשמית כי כל הגבוה יותר יותר לא יוכל להתלבש כ"א במדרגה היותר תחתונה (וע"ד דוגמא אנו רואי' ממה שהאריה הוא מן החיות הטמאות שלמטה מבחי' נוג"ה שהרי טמא לגמרי ולא בבחי' נוג"ה שמעורב טו"ר שיש בו מבחי' הטו"ב ג"כ והן חיות הטהורות כי מפני שרש האריה למעלה גבוה מאד ע"כ לא נמצא לו כלי רק למטה מטה ביותר והוא בחיות הטמאות כמ"ש בס' אור החיים) וביאור ענין כת"ר עליון היינו בחי' רצון העליון שלמעלה מבחי' החכמה וע"כ שרש המצו' למעלה משרש התורה כי אוריי' מח"ע נפקת וכתי' והחכמ"ה תחי' בעלי"ה פי' בעלי"ה דחכמ"ה הוא בחי' רצון העליון עד"מ באדם הרי הרצון למעלה מן השכל והטעם כי הרצון לא יבא בבחי' גבול כלל וכמו שאמר בגמ' שתוק כך עלה במחשבה לפני כי אע"פ שאין השכל והטעם מורה כך מ"מ שתוק כי זהו למעלה מן השכל והטעם רק כך ההסכם ברצון שלמעלה מן גדרי הגבלת השכל כו' וז"ש כך עלה במחשבה שהוא הרצון שנק' כת"ר כו' וזהו שלא נמנו וגמרו דתלמוד גדול מן המעשה רק מפני הטעם שמפרש לפי שמביא לידי מעשה בלבד הרי המעשה עיקר להיותו גדול בשרשו מן החכמה כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן שרשם בתרי"ג ארחי' דגלגלתא דא"א שלמעלה גם מבחי' ח"ס דא"א שרש חכמה שבתורה כידוע וע"כ ירדו המצות בהתלבשו' במעשה גשמי' והתורה לא ירדה למטה כ"כ רק בקול כנ"ל וד"ל.
93 שתוק כך עלה במח' : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרש ענין יונתי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
הראיני את מראיך כו' הנה מבואר שהמראה הוא בחי' המצות כו' ולהבין זה הנה ילה"ק את הענין הידוע שנראה כסותר זא"ז דלפעמים משמע בגמ' דמעלת התו' גבוה ונעלה ממעלת המצות כמו שגזרו הדין בהמשנה דאלו דברים כו' ות"ת כנגד כולם ואמרו עוד שנמנו וגמרו דתלמוד גדול מן המעשה כו' ומי שתורתו אומנתו פטור מן הק"ש כו' ולפעמים משמע בגמ' להיפוך דמעלת המצות גבוהות ממעלת התורה כמ"ש מבטלין ת"ת להלוית המת כו' וקאמ' בגמ' ולית לי' לרשב"י הלומד שלא ע"מ לעשות כו' ובכמה דוכתי אמרו לא המדרש עיקר אלא המעשה כו' וגם בפסוקי' יש כתובי' שמורים על מעלת התורה יותר כמו נר מצוה ותורה אור ויש פסוקים שמורי' על מעלת המצות יותר כמו ארור האיש אשר לא יקים את דברי הברית לעשות אותם דוקא כו' וכן ושמרתם ועשיתם כו' וכהנה רבות וכו', אך הענין הוא דשניהם אמת משום דלא ראי זה כראי זה ויש מעלה בתורה משא"כ במצות ויש מעלה במצות מה שאינו בתורה כו' כי הנה אנו רואי' בתו' הנגלית לנו שיש מעלה מש"א במצות והוא מה שהתו' היא חכ' ושכל וטעם למעשה המצות ונק' טעמי המצות והפשוט מורה שהטעם של איזה דין והלכה היא בחי' אור וחיות אליו משא"כ הדין והלכה שבלא טעם אין לו חיות ואור כלל כמו חוקי המלך וגזירותיו שבלא טעם כלל אין להם חיות חזק אמנם מצד אחר יש מעלה במצות שהן גילוי הרצון בלא טעם שהוא מורה על היותו למעלה מן השגה והטעם לגמרי כי הנה הרצון העצמי הוא למעלה מן החכ' והטעם לגמרי דהיינו שאין כח באור החכ' להשיגו ולהכילו כלל כמאמ' שתוק כך עבמ"ח כלומר אין טעם לרצון
89 שתוק כך עלה במחשבה : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט והתהלכתי בתוככם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
כי המצות שרשן בבחי' רצה"ע הפנימי דהיינו בחי' הרצה"פ הנק' רצה"ע שלמעלה מן השכל והטעם, כי אית רצון ואית רצון כו', רצון התחתון המתלבש בשכל וטעם למה ירצה כך , אבל רצה"ע הוא אשר לא יוכל להתגלות בשכל וטעם כלל (גם לא בבחי' טעם כמוס הנק' ח"ס כו') וכמ"ש שתוק כך עלה במח' לפני , פי' שתוק שאין כאן רק שתיקה כי א"א לגלות בדיבור כלל איזה טעם לרצון זה אלא רצון זה כך עלה במח' למעלה מן הטעם לגמרי כי הוא רק בחי' רצו"פ בלתי טעם כלל (גם לא יש טעם כמוס לרצון כלל) אלא כך רצונו בלבד כאדם שאומר כך רצוני בלי טעם כלל וכלל וע"כ אמר שתוק (גם בשכל הנעלם יש לשתוק , ומ"ש סייג לחכ' שתיקה הכוונה גם על בחי' שכל וטעם הנעלם הנק' ח"ס שהוא הטעם הכמוס לרצון כמ"ש במ"א גם שם יש בחי' שתיקה ששרשה למעלה מח"ס וע"כ הוא סייג לח"ס כו' וד"ל).
32 שתוק כך עלה במח' לפני : ראה מנחות כט, ב, זח"ג כז, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
אך הענין הוא דמטעם זה אדרבא היא הנותנת לומר דבעוה"ב יוכלו גם הגופים לקבל לפי שמעלתו גבוה יותר להיות ידוע שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע והוא מטעם שלגבי מדריגת אא"ס שנק' בחי' מקיף וסוכ"ע שוין רוחניי' וגשמיו' נשמו' וגופי' וגם הגופי' יוכלו לקבל כמו הנשמות משום דקמי' ממש כחשכה כאורה כו' כמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה כו' וידוע דעוה"ב שרשו מבחי' כתר שבחכ' והוא מ"ש ביו"ד נברא העוה"ב ביו"ד דחכ' שנמשך מאור הכתר והוא מ"ש עין לא ראתה כו' לפי שהנשמו' שבג"ע דעכשיו אינם רואים ומשיגים בג"ע התחתון רק בבחי' בינה שבמל' או בבינה שבבינה בג"ע העליון (והוא הנק' גן לעדן אבל עדן עצמו עין לא ראתה כו') והיינו ההפרש בין עצם התענוג שבחכ' לבחי' גילוי התענוג שבבינה כידוע ומבואר במ"א שזהו כמשל התגלות התענוג שבא בהשגת איזה שכל וסברא שאין לזה ערך לעצמות התענוג שמתלבש בנקודת חכ' ולמעלה היינו בחי' עונג העליון שמלובש במעשה המצות שנקראין תר"ך עמודי אור שבכתר (דהיינו [י"ג] חיוורתי דע"י בחי' הלבנונית שמשם נמשך תרי"ג ארחין כו' וד"ל).
66 ביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א. זח"א ד , א. ובכ"מ. וראה אגה"ק ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט עולת תמיד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
דא"ס עצמו כנ"ל להיותו מרומם ומנושא מכל ההשתלשלו' דאבי"ע, וכמ"ש כי עמך מקור חיים פי' מקור כל התענוגים דעוה"ב שנברא רק ביו"ד כו' להיותו בבחי' א"ס ממש כנ"ל בפי' אני ה' לא שניתי כו', וזהו עדי עד בבחי' נצחיות דא"ס בלי הפסק ושיעור כלל מטעם הנ"ל וד"ל.
11 דעוה"ב שנברא רק ביו"ד : מנחות כט, ב. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט הללו את ה' כל גוים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
הנה ילה"ק תחלה מ"ש תחת אשר לא עבדת את הוי' בשמחה וטוב לבב מרוב כל כו', פי' עבודה זו היא עבודת מעהמ"צ כידוע ואומר שהשמחה וטוב לבב מעבודת המצוה שנק' שמחה ש"מ הוא למע' במדריגה גם מרוב כל, ויובן זה ע"פ מארז"ל דיפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב, פי' חיי עוה"ב הנה הוא בחי' זיו השכינה שהנשמות נהנין כו' כידוע ופי' שכינה הוא בחי' ממכ"ע מבחי' הארת הקו שאינה אלא הארה א' מעצמות אוא"ס שלפני הצמצום כו' שנק' סוכ"ע בכלל כידוע, וידוע דביו"ד נברא העוה"ב מאין ליש שהוא רק בחי' הארה דממלא הנ"ל, וא"כ אינו רק בחי' הארה דהארה בנשמות שנהנין מזיו זה כמ"ש כי עמך מקו"ח באורך נראה אור כו' אבל בחי' מקור כל התענוגי' שלמע' מבחי' זיו ואור ע"ז אמר כי עמך מקו"ח והוא בחי'
10 דביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א. זח"א ד , א. ובכ"מ. וראה אגה"ק ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב שוש תשיש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ואשה, ופי' אשה כי תזריע כלומר שזרעה קודם לזרע האיש דהיינו שיש אתעדל"ת מלמטה ואח"כ נמשך עי"ז אתדל"ע והוא זרע האיש הבא אח"כ, אזי יולדת זכר פי' שההולדה שהאשה יולדת אח"כ מטפת האיש הוא זכר, ובנמשל למעלה בכנס"י היינו שההולדה שנעשה בנשמות ישראל מאתעדל"ע אשר ה' ית' מערה רוחו עליהם ממרום אחר קדושת אתעדל"ת שלהם הוא בחי' זכר והוא בחי' אהבה רבה ועצומה לה' ית', שהוא הנק' בשם זכר כמ"ש זכר חסדו כו', והוא מ"ש דוד מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ שאינו חפץ בשום דבר מה שהוא בחי' עמך כלומר אפי' ג"ע התחתון וג"ע העליון שבו יושבין הנשמות ונהנין מזיו כו' בכולם אין לו חפץ להיותם בחי' עמך כלומר שהם רק הארה בלבד מעצמותו ית' כו' הרי מהותו ועצמותו ית' אין לו תחילה ותכלה וא"א לשום נברא שהוא בע"ג ומחודש מאין ליש להיות נהנין ממנו כו' כ"א מבחי' זיו בלבד ממנו ית' שהוא המאיר ומתגלה בהשגות הנשמות שבג"ע וזהו שאמרז"ל ע"פ כי בי"ה הוי' צור עולמים ביוד נברא העולם הבא שהיוד הוא נקודה א' במדור הנשמות הצדיקים הנהנין מזיו כו'.
7 שאמרז"ל ע"פ כי בי"ה הוי' צור עולמים ביוד נברא העולם הבא : ישעי' כו, ד. מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
כ ואם נפסקה אחת מאותיות הפשוטות שאין להם אלא ירך אחת כגון וא"ו או זיי"ן או נו"ן פשוטה וכיוצא בהן אין שיעור הכשרן כמלא אות קטנה שהיא יו"ד כמו ברגל הה"א וכיוצא בה שהרי וא"ו שלא נשתייר ממנה אלא כמלא יו"ד אין זה וא"ו כלל וכן בשאר אותיות הפשוטות אלא הכשרן תלוי בקריאת התינוק שאינו חכם ולא טפש שאם התינוק יודע לקרותן כהלכתן כשרות ואם לאו פסולות אבל תינוק חכם שמבין הענין דהיינו פירוש המלות הרי הוא אומר האות הנפסקת מתוך הבנתו שמתפרש יפה לפי הענין ואין סומכין עליו אבל אם אינו חכם כל כך להבין הענין אע"פ שהוא חכם בהכרת האותיות היטיב סומכין עליו וזהו לא טיפש שאמרו.
קצה ר' זירא במנחות כט, ב. שו"ע סעיף טז. וראה לקמן סעיף לו וקו"א י. וסי' לו סעיף ד וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין כא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כא אין מכשירין ע"י קריאת התינוק אלא כשאנו מסופקים אם אורך האות הוא כשיעור או אם רוחב האות הוא כשיעור כגון ד שנכתבה קטנה כעין יו"ד שאם התינוק קוראה ד' כשרה.
רח תוספות מנחות כט, ב ד"ה זיל אייתי ינוקא .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לו דין דקדוק כתיבתן ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ג צריך שיהא ראשה עב ורגל ימין דקה תהיה לכתחלה ויורדת מעט למטה יותר מירך שמאל וירך שמאל לא תהיה עקומה אלא משוכה בשוה ומוגבהת קצת כלפי דלי"ת לכתחלה ויש מי שקבלה בידו שגוף הגימ"ל יהיה כמו זיי"ן שימשוך רגל ימין מאמצע הראש ולא מקצהו כמו בוי"ו וכן כל ראשי שמאל שבאותיות שע"ט נ"ז ג"ץ יהיו דומים לזיי"ן ועל כן התגי"ן שעליהם נקראו זייני"ן אבל קבלת האר"י ז"ל אינו כן כמו שיתבאר וירך שמאל תהא נמוכה כדי להמשיך אות אצל ראש הגימ"ל כי כן קבלה מהחסיד ולכשיכתוב וא"ו אצל נו"ן כפופה יכתבנה בתוך כפיפת הנו"ן כדי להסמיך ראשיהן זה אצל זה וכשיכתוב ך' פשוטה אצל צד"י כפופה טוב לעקם צואר הצד"י מעט לצד ימין כדי שיקרב קצת כ"ף הפשוטה לראשי הצד"י אבל בלי צורך לא יעקם שום אות כי כן קבלה מהראשונים שיהא כולם בעמידה פשוטים ולא מוטים לא לימין ולא לשמאל:
כט מנחות כט, ב. וראה לקמן סעיף ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לו דין דקדוק כתיבתן ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יד
ה צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה מצד שמאל וגם באחוריה יעשה עוקץ קטן שתהא מרובעת כמו דלי"ת ולא עגולה כר' והנקודה שבתוכה לא תהא סמוכה לגגה אלא יהא ביניהם חלק כל כך בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבימה כשקורא בו ואם נגעה ממש בגגה אפילו נגיעה דקה כחוט השערה פסולה ולא תהא הנקודה נגד אמצע הגג אלא נגד סופו בצד שמאל ואם עשאה באמצע פסולה וצריך לתקנה אלא א"כ אין תיקון מועיל אזי יש להכשיר אפילו לכתחילה כמ"ש סי' ל"ב ויש מי שקבלה בידו שהנקודה תהא דקה למעלה ועבה קצת למטה כעין יו"ד כי תמונת הה' היא דלי"ת ויו"ד (בכל ההי"ן חוץ מההי"ן של שם הוי"ה ב"ה שיש בהם קבלה אחרת כמו שיתבאר) ותהיה הנקודה עקומה למטה לצד ימין ולא לצד שמאל פן תדמה לתי"ו:
מב מנחות כט, ב לפרש"י ד"ה אית לי' תגא. רא"ש הל' ס"ת סי"ב. הגהות מיימוניות פ"א מהל' תפילין אות צ. טור.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לו דין דקדוק כתיבתן ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ה אותיות שעטנ"ז ג"ץ והוא הדין נו"ן פשוטה וצ' כפופה בכל מקום שהם צריך לזיינן בג' תגין קטנים וצריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האותיות וכל אחד נפרד מחבירו ואם אינן נוגעין בגוף האות או שנוגעין זה בזה פסולין וצריך לתקנן לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא עשה להן כלל תגין כשרין ויש פוסלין אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורה ולתקנן ואפילו בתפילין מועיל תיקון ואין בזה משום שלא כסדרן הואיל וגוף האות צורתו עליו:
קעב רבא מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ו כל המאריך בדלי"ת של אחד מאריכין לו ימיו ושנותיו וגם לא יחטוף בחי"ת אלא יאריך בה קצת כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ שז' רקיעים והארץ כמנין חי"ת ולזה רמז החטוטרת שבאמצע הגג של חי"ת כלומר חי הוא ברומו של עולם אבל בדלי"ת צריך להאריך יותר כדי שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם וא"צ להאריך יותר מכשיעור זה ויש נוהגין להטות הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות:
לה מנחות כט, ב. טור ושו"ע שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
רק שהתורה מצד עצמה אין קץ ותכלית אפילו לפשטי דרשותיה הצפונים בה ורבי עקיבא היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ולא הגיע לתכלית דרשותיה עדיין וכן אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן ובדרשותיהן במדות שהתורה נדרשת ועל ידי זה יתחדשו ג"כ חידושי הלכות לאין קץ ותכלית למי שזוכה לזה אחר שגמר תחלה כל התורה שבעל פה המסורה לנו ונגלות לעין כל כמו שאמרו חכמים ליגמר אינש והדר ליסבר שהוא עיון בעומק הטעמים וכמו שיתבאר:
קלז מנחות כט, ב. וראה גם עירובין כא, סוע"ב. סוטה מט, א וברש"י שם ד"ה בטל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת עב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יג
והתעוררות רחמנות זו היא באה מהתבונה והדעת בגדולת ה', איך שאפילו העולמות העליונים למעלה מעלה עד אין קץ כלא ממש חשיבי קמיה, כי כל שפעם וחיותם אינו רק מזיו והארה מאות אחד משמו יתברך, כמאמר ביו"ד נברא עוה"ב כו'.
4352 כמאמר ביו"ד : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת עט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ויובן בהקדים מאמר רז"ל על פסוק כי ביה ה' צור עולמים , בה' נברא עולם הזה ביו"ד נברא עולם הבא , פירוש שהתענוג שמתענגים נשמות הצדיקים ונהנין מזיו השכינה המאיר בגן עדן עליון ותחתון, הוא שמתענגים בהשגתם והשכלתם שמשכילים ויודעים ומשיגים איזה השגה באור וחיות השופע שם מא"ס ב"ה בבחינת גילוי לנשמתם ורוח בינתם להבין ולהשיג איזה השגה, כל אחד ואחד לפי מדרגתו ולפי מעשיו .
4537 מאמר רז"ל: מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת עט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
והנה באדם התחתון למשל, מי שהוא חכם גדול להשכיל נפלאות חכמה, ומצמצם שכלו ומחשבתו באות אחד מדבורו, הנה זה הוא צמצום עצום וירידה גדולה לחכמתו הנפלאה, ככה ממש עד"מ ויתר מזה לאין קץ הי' צמצום גדול עצום ורב כאשר בדבר ה' שמים נעשו בששת ימי בראשית וברוח פיו כל צבאם, היא אות ה' של שם הוי' ב"ה, אתא קלילא, כמ"ש בהבראם בה' בראם , היא מקור הט' מאמרות שנמשכו ממאמר ראשון בראשית דנמי מאמר הוא , היא בחינת חכמה הנקראת ראשית .
4587 בה' בראם : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כנודע ממאמר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא , שהוא רק זיו והארה מבחי' הנק' שכינה השוכן כו', ונברא ביו"ד א' משמו ית' כו', אבל תשובה ומעשים טובים מקרבין ישראל לאביהם שבשמים ממש, למהותו ועצמותו כביכול, בחי' אין סוף ממש, וכמ"ש הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו', אשר קדשנו במצותיו כו' .
4702 ונברא ביו"ד : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
שהרי כל נשמות הצדיקים והתנאים והנביאים שהם עתה בגן עדן העליון ברום המעלות יתלבשו בגופותיהם לעתיד ויקומו בזמן התחייה ליהנות מזיו השכינה, לפי שההארה והגילוי שבגן עדן היא בחינת ממלא כל עלמין, שהוא בחינת השתלשלות ממדרגה למדרגה על ידי צמצומים עצומים, וכמארז"ל ביו"ד נברא עולם הבא , והיא בחינת חכמה עילאה הנקראת עדן העליון, המשתלשלת ומתלבשת בכל העולמות , כמ"ש כולם בחכמה עשית כו', והחכמה תחי' כו' , ובגן עדן היא בבחינת גילוי ההשגה לכל חד לפום שיעורא דילי' .
5390 ביו " ד נברא עוה " ב : מנחות כט, ב. [נתבאר ב]אגה"ק סי' ה [לעיל אגרת עט].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לו דין דקדוק כתיבתן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ה צריך לעשות לה לכתחלה תג קטן למעלה מצד שמאל, וגם באחוריה יעשה עוקץ קטן, שתהא מרובעת כמו דלי"ת, ולא עגולה כר' .
1072 מנחות כט , ב (ומאי טעמא אית ליה תאגא ), לפרש"י (כתר קטן בסוף גגו דה " י). הובא ברא"ש הל' ס"ת סי"ב. הגהות מיימוניות פ"א מהל' תפילין אות צ (נראה כפירש"י שפירש שיש לה תג מלמעלה בצד שמאל).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לו דין דקדוק כתיבתן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ה אותיות שעטנ"ז ג"ץ , והוא הדין נו"ן פשוטה וצ' כפופה, בכל מקום שהם, צריך לזיינן בג' תגין קטנים.
1209 רבא מנחות כט , ב (אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין , ואלו הן , שעטנ"ז ג"ץ ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ולזה רמז החטוטרת שבאמצע הגג של חי"ת, כלומר חי הוא ברומו של עולם.
1111 מנחות כט , ב (מר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגיה דחי"ת ... כלומר חי הוא ברומו של עולם). טור ושו"ע שם (שלזה רומז החטוטרות שבאמצע הגג החי"ת).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב להבין מה שבברכה כו' משמח חו"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אמנם באמת ודאי כל ידיעת חידושי הדינים וההלכות שבתושבע"פ גם מה שכל תלמיד ותיק עתיד לחדש כו' ניתנה למשה בסיני כו' והכל הוא בתושב"כ דוקא, כמו ר"ע שהי' דורש על כל קוץ כו' תילי תילים של הלכות כו', א"כ אצל המשפיע שהן אותיות תושב"כ יש בהם כל הפרטי' דהלכות דתושבע"פ, כמ"ש וקשרתם כו' כלול בזה כל הלכות תפילין בפרט באמרו וקשרתם וכן ועשו להם ציצית בסוכות תשבו וכה"ג כלול בזה כל הלכות ציצית וכל הלכות סוכה כו', רק שהוא בהעלם באותיות הללו ולא נודע רק למשפיע ולא למקבל, וגם מה שיש כח בתושבע"פ לברר וללבן הלכות בעיון ודיוק כו' ולעשות פירוש וביאור בפרט על כל מה שכתוב בתושב"כ גם זה נמשך מכח המשפיע דתושב"כ כידוע דח"ע הוא דאתמשך בח"ת כמ"ש תנו עוז לאלקים כו' ואין כח ועוז זה בח"ת דתושבע"פ רק כפי שנמשך מן המשפיע באותו המדה והשיעור שהוא לפי שעלה ברצון וחכמה הקדומה דתורה שלמעלה כשהיתה אצלו אמון כו' באופן הצריך לתקן לעה"ד להעלות לרפ"ח כו' ולא יותר וכמ"ש אשר ברא אלקי' לעשות לתקן כו' שזהו ענין מה שסוף מעשה בתכלית הבירורים דח"ת עלה במח"ת דוקא, וא"כ איך אפשר לומר שיש כח וחכ' ובינה יתירה בתושבע"פ יותר מתושב"כ כנ"ל.
244 ר"ע שהי' דורש : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא וידבר אלקים וגו' וארא אל אברהם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
[oldpage_180] ואמנם הנה גם מסתעף מזה בחי' התפעלות האהבה והדביקות לימשך אחרי ה' בכל לב ונפש וכמ"ש ואהבת את ה' אלקיך כו', להיות שמתבונן בגדולתו העצמי' ממש שלפני הקו"ח כנ"ל שהוא ית' מקורא דכולא והוא עיקרא ושרשא דכולהו עלמין גם לעוה"ב (כמו שאו' אין זולתך לחיי העוה"ב כו') וכולא קמי' כלא ממש חשיב, שהן בחי' אותיות לבד דאפי' העוה"ב עצמו ביו"ד נברא כו'.
84 העוה"ב. . ביו"ד נברא : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בא ועבר ה' לנגוף את מצרים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
[ו]גם מ"ש דשרש יניקת או"א מב' מזלות דא"א ונוצר ונקה היינו ג"כ רק מבחי' חיצוני' דח"ס שצומח ממנו [ב]בחי' שערות שנק' ת"ד הוא [ש]נעשה בחי' שרש ומקור להתהוות החו"ב כמ"ש ד[אור] אבא יונק ממזל הח' וכמו שצומח כח עצם השכל מלמעלה מן השכל שנק' כח המשכיל בגידול וריבוי הימים ושנים עד שנק' זקן שקנה חכ' כו' כמ"ש במ"א כי ימים ידברו כו', אבל פנימי' ח"ס הוא עצם כח המשכיל ההיולי שלמעלה מהיות גם מקור לגילוי שכל, וגם למעלה מהיות מקור לתולדות המדות שברצון שנק' טעם כמוס לרצון, דטעם כמוס לרצון הוא המביא לרצון להתחלקות לב' קוין דחו"ג ונק' טעם לרצון עכ"פ כמו ענין שתוק כך עלה במח' לפני כו' כידוע ומבואר במ"א, וכ"ז הוא הנק' בחי' ז"ת דא"א שהן מלובשי' בנאצלים להיות להם מקור בבחי' התחלקות הקוין (ושרשם
156 שתוק כך עלה במח' לפני : מנחות כט, ב. ראה סידור דרושים לחתונה קל, סע"ג ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתטז. וש"נ. לקמן קל, ג. פ' בשלח ר, ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח אשירה לה' כי גאה גאה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
אך ע"י עסק התו"מ בעוה"ז הרי תדבק הנשמה במהו' חכמתו ורצונו העצמי ממש בכל דבר ה' זו הלכה ומקרא כמ"ש ואשים דברי בפיך כו' כמ"ש ז"ל דהקורא [oldpage_474] בתורה קורא בשמותיו ממש כו', וע"כ גזרו אומר דיפה שעה א' בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, דגם שחיי העוה"ב נמשך מבחי' התענוג הפשוט שלמעלה מחכ' ורצון דמע"ב ונק' עדן (שנק' שעשועי המלך כו', אבל שעשועי' שבתורה יותר עצמיי' כו') מ"מ המצוה עצמה גבוה יותר כמא' דשכר מצוה מצוה עצמה וכידוע דהעוה"ב נברא ביו"ד לבד וכמו שאנו או' אין זולתך מלכינו לחיי העוה"ב כו' (וזהו שארז"ל דת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנא' ילכו מחיל כו' לפי שעולי' ע"י לבוש דאור דתורה למעלה מחיי העוה"ב באמתת מהו"ע ית' ממש שאין לו שיעור למעלה כו' למעלה הרבה מבחי' העדן דעוה"ב כמ"ש במ"א).
221 דהעוה"ב נברא ביו"ד : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא הוא אהרן ומשה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו ואהבת את הוי' אלקיך אחר מצות יחו"ע במס"נ בא' ממש שא' הוי' אלקינו ה' אחד שלמעלה מבחי' סובב וממלא הכללי', כי עיקר התשוקה [ל]מס"נ צריך להיות בעצמותו ומהותו לבדו ולא גם למקיף הכללי שהוא עכ"פ רק בבחי' שם משמותיו והוא שם הוי', וגם לא יחפוץ לקנות חיי עוה"ב שהוא נברא ביו"ד דשם הוי' שנק' ע"מ לקבל פרס (ומ"ש אליך הוי' נפשי אשא כו' היינו לשם הוי' שבמהותו ועצמותו ממש כמו ושמי הוי' כו' שהוא בהוי' דחכ' שבתו' שנחשב מעצמותו ממש וכמ"ש אחר ואהבת כו' ודברת בם כו' וכמו שית'), [ו]כ"ש שאינו חפץ לגעה"ע שאינו רק הארה אחת משם אלקי' בבינה שבמל' כו'.
325 עוה"ב שהוא נברא ביו"ד : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכנראה בחוש שע"י היראה דוקא נגלה ההעלם דאוצר החכ' שכל חכם אינו מתחכם בחכמה ממקורה כזקן שקנה חכ' כו', וכן אמר קנה חכמה רק ע"י היראה שירא מאד מענין אלקי ע"כ מדקדק בכל כחו לידע הדין וההלכה על בוריו ולהוסיף בה דינין מחודשי' בעיון רב ופלפול גדול לבוא לאמיתית הרצון העליון דוקא, ומזה יחודש חכמה רבה לחדש דינין והלכות חדשי' לאין שיעור כר"ע שהי' דורש על כל קוץ כו'.
312 כר"ע שהי' דורש על כל קץ : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כך הוא עד"מ זה בח"ע דתושב"כ שנמשך לח"ת דתושבע"פ דכל מה שיש כח במקבלי' שהן חכמי תושבע"פ לדרוש בדיני התורה בפרטו' בכל המדות הידועי' ובאותיות וגם בתגין כמו ר"ע הי' דורש על כל קוץ תלי תלים של הלכות וכה"ג הכל בא מכח דח"ע שנמשך בח"ת, כמ"ש בזהר ע"פ חכמות בחוץ דח"ע אתמשך בח"ת שהוא חכ' שבדיבור שנק' חכ' בסוף שמקבל מחכ' בראש כו', וכמ"ש תנו עוז לאלקי' שהוא שם ב"ן דח"ת שנק' תושבע"פ אימא תתאה או בבינה אימא עילאה כידוע, וכמ"ש חגרה בעוז מתני' בעוז דתושב"כ שנק' ח"ע דאור אבא וח"ס וכה"ג והיינו מבחי' מ"ה דח"ע דמשה כמ"ש מה שמו מה שם בנו כו', וראי' לזה ממ"ש תורה צוה לנו משה דוקא, דגם מה שנמסר הלכו' בע"פ שלא נכתב בתושב"כ ציוה לנו משה בע"פ בהל"מ וכה"ג גם בכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש דין והלכה במשנה ותלמוד ניתן למשה בסיני ומשה ציוה לנו כו', לפי שכח מה דח"ע דמשה שגנוז בתושב"כ הוא שנמשך גם בדיבור בע"פ בח"ת דתושבע"פ מטעם הנ"ל, וזהו כמו שבחי' מ"ד נמשך למ"ן ליתן בו כח הבירור שמקום הבירור בגילוי וכח הגידול ותולדה וההתפשטו' הרי הוא מה שבחכ' שבתו' שבע"פ מתפשט לפרטי דינים בגילוי גמור בכל פרטי מעשה המצות שנזכרים בתושב"כ בקיצור ובהעלם ותמצית שגנוז בצירופי אותיות המועטו' שבכל מצוה ומצוה והיינו כמו [oldpage_28] בחי' המ"ן דנוק' שמגדל הולד ברמ"ח אברים ונתהוה ברי' מאין ליש בצו"ח שלא הי' ניכר כלל [ב]מ"ד רק בהעלם גדול כו'.
440 ר"ע הי' דורש : מנחות כט, ב. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תע. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
לנו ויש שנדרשי' ממקראות וע"פ המדו' בק"ו וגז"ש כו', ועכ"פ הרי נתחדשו הלכות אלו מן ההעלם לגילוי בחידוש גמור כמו מאין ליש ממש כולד שנצמח ונגדל בט"ח ממ"ן דנוק' כנ"ל, וכן בסדר קדשים בקרבנות הכתובי' בפ' מתבאר כל פרטי הדינין שבהן איך שיבאו למעלה כמו במס' זבחים ומנחות כו', והעיקר מה שנבררו ונתלבנו ההלכות דמשנה וברייתא ע"י הפלפול בתלמוד שזהו מקום הבירור כמו מצרף לכסף שמצרף ומלבן כו', כך בחכמה שבתושבע"פ מתברר ומתלבן כל הלכה שנק' ליבון הלכתא (כמו ליבון וצירוף הולד בבטן שנבדל החיצוני' מן הפנימי' (ואוכל מה שאמו אוכלת כו' שזהו המ"ן דנוק' כו' (אך זהו בקטנות דעיבור כמו שמלמדי' לולד כל התורה כולה כמ"ש מי יתנני כירחי קדם כו', ואח"כ נולד כברי' בפ"ע בגידול ימי היניקה כמ"ש מי יתנך כו' יונק שדי אמו וזהו פנימי' התורה שיתגלה במשיח כמ"ש במ"א) (וזהו שא' בכמה דוכתי משה שפיר קאמרת שמבורר [הדבר] הלכה זו כאלו אמרה משה בע"פ כמו תורה ציוה לנו שנמשך מכח הח"ע (ששרשו ממ"ע וא' בו וגם דלה דלה לנו ממ"ח שבעומק הבאר שהוא תושבע"פ כו') (ובזה יובן מארז"ל [ב]מה שא' שעלה משה למרום וראה שהקב"ה קושר כתרים (שהן תגין ) לאותיות א"ל עתיד תלמיד תלמידך לדרוש כו' וחזר לאחוריו וראה ר"ע דורש על כל קוץ כו' והרי נעלם ממשה כל מה שדרש ר"ע בתושבע"פ (דכולהו סתימא' דמתני' אליבא דר"ע וכל המשנה מיוסדת מתלמידיו ר"מ ור"י ור"ש כו'), והיינו לפי שבתושבע"פ בחי' מל' מתחדש ומתרבה לאין שיעור יותר מעצם ההשפעה דמ"ד דאותיות דתושב"כ, רק עכ"ז כח הבירור והגידול הזה בא מבחי' ח"ע דמשה ולכך נתקררה דעתו כששמע שאומ' הל"מ כו' (ולפי שבינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש כו' (וכנ"ל בענין א"ח עט"ב כו') דאו"ח עולה למעלה מאו"י כו' (וזהו שא' וכי זו תורה כו' א"ל שתוק כך עלה במח' לפני, משום דעמל תורה בא מביטול היש לאין במס"נ בגוף דוקא כמ"ש אדם כי ימות באהל תורה שזהו כמו ר"ע וחביריו, וה' ממית ומחיה שחיות זה בתחה"מ שיעלו למעלה מעוה"ב כנ"ל וד"ל).
455 שעלה משה למרום : ראה מנחות כט, ב. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תקמא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח וירא ישראל את היד הגדולה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
אך הנה יש להקדים תחלה מה שא' דביו"ד נברא העוה"ב והעוה"ב עצמו הוא בחי' הה"א שהוא ההתפשטות לאורך ורוחב והיו"ד הוא בחי' הצמצום שמצמצם א"ע להיות בחי' התפשטות ההשגה לנשמו' הצדיקים כו' כמו כל שפע מן המשפיע אל המקבל שצ"ל ע"י ד' אותיות אלו יו"ד ה"א כו' כנ"ל, ואין זה מובן דהלא מבואר למעלה בשרש העוה"ב שהוא בחי' התגלות אור העצמות דא"ס ממש כמו שהוא כמ"ש להנחיל אוהבי יש י"ש האמיתי מקורא דכולא כו' שזהו למעלה משם הוי' בד' אותיות צמצום והתפשטות כו' אלא שם אהיה אנא [זמין] כו' כנ"ל ואיך א' דביו"ד נברא העוה"ב כו'.
517 דביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב. לקמן פ' פקודי תמג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח תפול עליהם אימתה ופחד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו ג"כ ביו"ד נברא העוה"ב דאע"פ שהעוה"ב ה[ו]א בהשגה דבינה דוקא בעונג מורגש שישבעו ויתענגו מרב טוב העליון כו', אבל עונג זה נמשך מעונג הנעלם האין דחכ' כמו שהוא ג"כ עצמו ואין בחי' הקרומא הנ"ל מפסקת כלל, שזהו ג"כ סיבת גילוי כל ההעלם דחכ' ברזין וסודות התו' במשיח דכתי' בי' ישכיל עבדי כו' ממקור [ד ]ח"ס ע"ד דכל רז לא אניס לי' ונק' פלא יועץ חכם חרשים כו', וכך הי' בגילוי אור דח"ע מפנימי' הכתר במ"ת רק שהי' נמשך בגילוי בלבוש גשמי בנגלה שבתורה בעה"ד טו"ר ולע"ל יהי' זה עצמו בפנימי' התו' שלזה [י]הי' הכנה דהעברה בנהר דבינה דוקא כמשי"ת.
695 ביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה להבין שרשי הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
בהיות ידוע שיש בנפש האדם ב' מיני רצון, הא' נק' רצון העליון והוא אשר אינו נלקח באדם מצד השכל וההתבוננו' אלא הוא רצון שלמעלה מן הטעם כמו ענין המאמר שתוק כך עלה במחשבה כו' כלומר אין טעם לרצון זה כו'.
10 שתוק כך עלה במחשבה : מנחות כט, ב. ראה גם שעה"י קכה, א ובהערה 11.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וכך יובן למעלה דכתי' בי"ה ה' צור עולמים באותיות י"ה נבראו ב' עולמות עוה"ב ביו"ד ועוה"ז בה"א ולמעלה יותר הן הנה בכלל בחי' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגליא והיינו בחי' סוכ"ע ובחי' ממכ"ע, בחי' סובב הוא הבחי' העלם בחי' הצמצום שביו"ד כו' ואח"כ נמשך ובא בבחי' הגילוי והוא בחי' התפשטות אורך ורוחב בבחי' ממכ"ע וד"ל.
35 בי"ה ה' צור עולמים : ישעי' כו, ד . ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי אלה פקודי המשכן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וביאור טעם הדברים הנה תחלה יש להקדים ביאור ענין י"ה כו', דהנה כתיב והחכמה מאין תמצא שהחכמה היא בחי' ראשית הגילוי בהשתלשלו' וכמ"ש ראשית חכמה כו' והיינו מפני שהחכמה נק' כח מ"ה כו' והוא היו"ד דשם הוי' כמארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב פי' בחכמ"ה נברא העוה"ב שהוא בחי' בינה והשגה באלקו' להיו' נהנין מזיו כו' ונק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש כו' והיינו מאין ליש, ואמנם לפני התהוו' גם אור החכמה מאי"ן כו' הוא עדיין לפני כל ההשתלשלו' דשם הוי' כו', ושם אמרו בס"י לפני אחד מה אתה סופר מפני שהוא למעלה מחושבן י"ס וכמאמר אנת הוא
55 ביו"ד נברא העוה"ב פי' בחכמ"ה : ראה מנחות כט, ב. ראה גם לעיל פ' בשלח קנט, ד . תצוה שסז, א. לקמן תנג, ד . מאמרי אדה"א בראשית ע' קנב. וש"נ. ש"א מא, א ובהערה 7.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יג
להבין ביאור הענין איך הוא ענין כס י"ה למעלה [ו]איך הוא בנפש כ"א מישראל ה[נה] י[ש] להק[דים] ביאור מ"ש עזי וזמרת י"ה [דוקא] אז ויהי לי לישועה מהו ענין זמרת י"ה דוקא [כו'], דהנה ארז"ל עמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז וידוע דעוה"ז נק' עלמא דאתגלי' דבה"א בראם בה' מו[צאות] הפ[ה] שבדב[ור] הע[ליון] דיו"[ד ] מ[א'] כידוע, וביו"ד נברא העוה"ב שזהו בחי' עלמא דאתכסי' דמח' בהעלם שנמשך [oldpage_תקמג] בבינה מנקו' דחכ' שנק' יו"ד ובכלל הן ב' מדרגות דסוכ"ע וממכ"ע שז"ש ברוך ה' מן העולם ועד העולם כו' וד"ל.
209 ביו"ד נברא העוה"ב. . העוה"ז : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יג
להבין ביאור הענין איך הוא ענין כס י"ה למעלה [ו]איך הוא בנפש כ"א מישראל ה[נה] י[ש] להק[דים] ביאור מ"ש עזי וזמרת י"ה [דוקא] אז ויהי לי לישועה מהו ענין זמרת י"ה דוקא [כו'], דהנה ארז"ל עמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז וידוע דעוה"ז נק' עלמא דאתגלי' דבה"א בראם בה' מו[צאות] הפ[ה] שבדב[ור] הע[ליון] דיו"[ד ] מ[א'] כידוע, וביו"ד נברא העוה"ב שזהו בחי' עלמא דאתכסי' דמח' בהעלם שנמשך [oldpage_תקמג] בבינה מנקו' דחכ' שנק' יו"ד ובכלל הן ב' מדרגות דסוכ"ע וממכ"ע שז"ש ברוך ה' מן העולם ועד העולם כו' וד"ל.
212 דבה"א בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. לעיל פ' שמות לד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ועשית ציץ זהב טהור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו דפנים מסבירות דתושבע"פ כמו שדרש על כל קוץ וקוץ דתושב"כ תלי תלים של הלכות גדול שרשה יותר משרש דתושב"כ שהוא החכ' שמאין דכתר תמצא שנק' פנים מאירות שמאיר לבינה שהיא תושבע"פ כידוע דתושב"כ ושבע"פ נק' ספר וסיפור וזהו שאמר דבינה יתירה ניתנה באשה שהיא תושבע"פ יותר מבאיש תושב"כ וד"ל (וזהו ענין נבונים דגדולים מחכמים כידוע שזהו המבין דבר מתוך דבר כמו בחי' פנים מסבירות לנקוד' דחכ' להביא' בהשגה ששרשה יותר עליון מגוף הדבר החכ' שנמשך בנקוד' ממקורה מטעם הנ"ל).
251 על כל קוץ . . תלי תלים של הלכות : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולהבין זה בתוס' ביאור · ולהבין זה בתוס' ביאור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והנה להבין טעם הענין בתוס' ביאור יש להקדים תחלה ענין א' בביאור ענין הידוע בב' מדרגות דסובב כ"ע וממלא כ"ע שזהו שם הוי' ושם אלקים בכלל כידוע, ונק' ג"כ בדרך כלל בב' מדרגות דהעלם וגילוי ובלשון הזהר עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלייא, וכמו בי"ה הוי' צור עולמים ב' עולמי' וזהו ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם כידוע.
749 בי"ה הוי' צור עולמים : ישעי' כו, ד. מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכך הוא בתשבע"פ שמקבל מתשב"כ [ש]לאחר שנמשך כח ועוז במ"ת דתשבע"פ מח"ע דתשב"כ אז יש בה כח גדול מעצמה הרבה יותר לחדש מאי"ן ליש הלכות ודינים לאין שיעור וכמ"ש ועלמות אין מספר כנ"ל, וכר"ע שהי' דורש על כל קוץ תלי תלים של הלכות ולכך גם משה שהי' עיקר המשפיע לתשב"כ חלשה דעתי' ממה שר"ע דורש כו', והוא מ"ש א"ח עט"ב שהוא תשבע"פ שמבררת בעה"ד טו"ר כמו הצמיחה בארץ שאחר הזריעה מתשב"כ שיהי' לאין שיעור.
1420 וכר"ע. . תלי תלים של הלכות : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת וירא ויאמר ה' גו' ארדה נא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ולהבין ביאור ענין בחי' ד"ע הנ"ל הנה ידוע בשרש ענין הכתר שהוא בחי' הרצון שבעצם הרצון כמו שהוא אין טעם לרצון כלל וכלל ונק' רצון פשוט (וכענין שא' שתוק כך עלה במחשבה לפני (מנחות כט, ב) כלומר כך עלה ברצוני למעלה מן הטעם שאין טעם לדבר כלל אפי' טעם כמוס לרצון כו') וכאשר הרצון בא בהתחלקות דהיינו בבחי' מדות שברצון כמו רצון של חסד או רצון של דין שנק' חו"ג שברצון ה"ז למעלה מן השכל וטעם הגלוי (ונק' טורי חשוכא מדות שבכתר שלמעלה מטורי נהורא מדות שבחו"ב כו' או ימי קדם (מיכה ז, כ) שלמעלה מימי עולם וכה"ג) ואמנם אע"פ שמדות הללו דחו"ג שברצון שנק' כתר הן למעלה משכל וטעם גלוי מ"מ יש להן בחי' שכל וטעם להיות בא מזה בהתחלקות ב' נטיות כאלה מן ההיפוך להפוך והוא ענין הטיית הרצון שנק' כתר ע"י המוחין שבו שהן חו"ב שבכתר והיינו בחי' החכמה שברצון שנק' טעם כמוס לרצון שמטה את הרצון להיות בא במדות לחסד או לדין עד שנק' רצון של חסד או רצון של דין כו'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת בראשית וייצר ה' אלקים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
(וזהו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (ב"ר פי"ב ב) בה"א בראם בה"א תתאה כמאמר (מנחות כט, ב) בה"א נברא העוה"ז ואע"פ שנא' כולם בחכ' עשית אין זה בחי' החכמה שמאיר בבינה אלא הוא בחי' נקודה דאין דחכ' שבא רק בגלוי בבחי' ה"א תתאה דוקא משום דנתב"ס יו"ד בה"א תתאה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים בראשית ח"א פרשת וירא ויאמר ה' גו' ארדה נא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
(כב) אך שרש הענין הוא כידוע שיש ב' מדרגות בחכ' שבכתר שנק' ח"ס דא"א א' בחי' החיצוניות שבו שנחלק לקוין ימין ושמאל והוא הנק' טעם כמוס לרצון לחסד או להיפוכו לדין (כמו בר"ע שא' (מנחות כט, ב) זו תורה וזו שכרה והשיב שתוק כך עלה במח' לפני וכמ"ש במ"א) שממנו בא תולדות המדות שברצון של חסד או רצון של דין לפי אופן ההטייה דחכ' שבכתר שנק' טעם כמוס (כמו בשכל הגלוי שיש ב' קוין להטות כלפי חסד או דין) (והתחלקות זו דשכל הגלוי לחו"ג נובע ממקורו שהוא בחי' ח"ס הנ"ל שהוא המשכיל כל שכל וטעם לזכות מן ההעלם לגילוי או להיפוך שממנו נובע כל שכל וטעם לדין וחוב כמו (ירמי' ד, כב) חכמים המה להרע שמשכיל לדין וחוב תמיד כו') וב' קוין הללו שקולין הן ואין בא' כח להכריע לשכנגדו כמו ב' כפות המאזניים שעומדים בשוה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה נ, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אך הנה ידוע בענין לרוקע הארץ על המים דתחלה היו המים ע"ג הארץ מקיפים וסובבים כדור הארץ ואח"כ ציוה ה' יקוו המים כו' ותראה היבשה וירדו המים למטה והארץ נעשה בגובה על המים וז"ש יורדי הים שמן הארץ לים שייך לשון ירידה וז"ש לרוקע הארץ כו' והענין למעלה בהיות מבואר למעלה בענין שמים קדמו או ארץ קדמה כו' ויש להקדים לזה שיש ב' מיני השתלשלות יש מיש ויש מאין כידוע ויש מיש הוא כסד' ההשתלשלו' עו"ע כמו מן המח' אל הדבו' דאותיות המחשבה הן בחי' יש ומתלבשים באותיות הדיבור שהן יש ומהות בפ"ע וכן אותיות השכל במחשבה דאין התחדשות דבר מעיקרו כלל רק מה שהמציא בשכל נתגלה במח' ומן המח' בא בדיבור וזהו הנק' העלם וגלוי שהוא מיש ליש דמה שהיה בהעל' בא בגלוי ואין זה דבר מחודש מעיקרו כלל אע"פ שהשינוי בא ממהות למהות דהיינו מה שהיה בשכל בא בהתלבשות מהות מח' ומה שהיה במח' בא במהות הדיבו' אבל הוא אותו הדבר עצמו ואין כל חדש בו כלל כי אין כאן חידוש מהות למהות שלא נשתנה מהות השכל להיות במהות מחשבה להיות המח' דבר מחודש כו' ולזה נק' יש מיש (רק שהמח' היה כלול' בשכל בהעלם ויצא לגלוי לבד וכן מה שידבר כלול תחלה במח' ויצא לגלוי לבד וכן המדו' היו כלולי' בשכל ויצאו לגלוי ונמצא שאין כאן בחי' חידוש בעצם מהות השכל או מח' כו') ולפ"ז הרי לא נק' יש מיש ג"כ אלא מיש לאין היינו שהשכל עיקר היש והמחשבה הכלולה בו כאין וכלא וכן הדיבור לגבי המחשבה היה בטל בתכלית תחלה רק שיצא לגלוי ועכ"ז נק' יש מיש רק שהיה כלא וכאין בהיות העלול בעילה ואח"כ יצא לגלוי יש בפ"ע) ויהיה איך שיהיה יש להבין למה נק' ההשתלשלות בשם יש מאין הלא נהפוך הוא דלפ"ז כל הגבוה גבוה יותר הכל הי' בהעלם בו ולא נחשבו שם למציאות בפ"ע כלל וכמו הדיבור היה בתכלי' הביטול במח' ומח' בשכל ושכל בכח שלמעלה מן השכל עד קמי' ממש כלא חשיב הכל ונמצא למעלה הוא עיקר היש באמת דקמי' כלא חשיב הכל וכל שנשתלשל יותר למטה מהעלם לגלוי בשכל ומו"ד כנ"ל בבי"ע עד עוה"ז השפל יותר כלא חשיב כאות ה"א דנברא בו העוה"ז דכלא ממש חשיב לגבי אות א' שבמח' והמח' בטל לשכל כו' ולהיות כן איך יקרא מאין ליש נהפוך הוא שנק' מיש לאין כנ"ל אך הענין הוא דב' מיני השתלשלות הם א' מיש לאין או יש מיש והב' מאין ליש שהוא התחדשו' דבר מעיקרו היינו מאין ממש שלא היה כלול תחלה באיזה מציאו' גם לא בבחי' העלם ועיבור כלל ואמנם בחי' מאין ליש אינו אלא בב' מקומות היינו בתחל' ובסוף ולא באמצע והענין הוא דבתחל' היינו מאור התחלת השפע מעצמו' המאציל כשעלה ברצונו להאציל (אע"פ דקמי' כלא כו' שזהו מיש לאין היינו בחי' הרצון הזה שנק' אור הכתר
11 כאות ה"א. . בעוה"ז : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה סא, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ז
החכמה מאין בא בדילוג הערך מאין המוחלט ליש משא"כ בשאר מאמרים שמסתעפים מן החכמה הכל הוא בבחי' יש מיש שנקרא עו"ע כנ"ל באריכות כמו משכל למדות וממדות למו"ד כו' אך הנה יש להבין בזה דלכאורה מצינו מפור' דהחכמה שרשה היא מקדם ונק' חכמה הקדומה דהיינו שהיא כלול' במהו"ע המאציל שנקרא חכים ולא בחכמה ידיעא כו' שהרי נאמר ונהר יוצא מעדן ועדן זה הוא מקדם הנ"ל כמ"ש ויטע גן בעדן מקדם וידוע שהעדן הוא בחינת הח"ע שנאמר בו עין לא ראתה כו' שעדיין לא בא מן ההעלם לגלוי כלל והוא העוה"ב שנברא בי' דחכמה דוקא כידוע ואיך אמר כאן במע"ב דבראשית נמי מאמר הוא שנתהווה החכמה מאין ליש כנ"ל (ועוד ראיה מח"ע דאורייתא נפקת מיניה דהתור' קדמ' לעולם כמ"ש ואהיה אצלו אמון כו' ונקרא משל הקדמוני וכן ח"ע נקרא ים הקדמוני דוקא כידוע) והנ' יש להקדים לזה ענין א' והוא שהעדן נקרא עונג באמת ויש בו ב' מדריגות א' עונג הנעלם ונקרא עדן עילאה סתימאה והב' ענג הנרגש הבא בגלוי מן ההעלם בג"ע ועל עדן עילא' הנעלם אמר עין לא ראת' כו' כמו שהוא כי הוא סתום ונעלם בבחי' סדכ"ס דלמת"ב כלל רק בעוה"ב יתגלה והוא הנקרא שעשועי המלך בעצמותו ממש כידוע ועדן שבגן שנטעו ה' לגן בעדן שיבא בו גלוי אור עדן עילא' אפס קצהו רק מדי חדש ושבת לבד לנשמות בג"ע העליון וג"ע התחתון ומשם נמשך ויורד בהשתלשלות עו"ע עד המלאכים דבי"ע וכל צבא השמים שאומרים שירה שהשיר הזה הוא בחינת הענג האלקי הבא בירידת המדריגה כ"כ ברבוי צמצומים עד שיש לכל מלאך ענג אלקי בשיר שלו וזהו עיקר ומקור חיותו וקיום מציאותו מאין כו' אבל העדן עצמו עין לא ראתה עדיין גם בג"ע ולמעל' מעל' עד רום המעלות ולהיותו בשרשו בקדם קדמונו ש"ע שנקרא שעשועים העצמיי' כנ"ל שנקרא מקור כל התענוגים עליונים ועונג שבחו"ב ומדות ומחו"ד הכל רק מבחינת ירידת העונג הבא במורגש ובגלוי אפס קצהו לבד (וכידוע שזהו ההפר' בין עתיקא קדישא עונג שבחכמה המורג' לבין עתיקא סתימא' שזה עת"ס מסוף עולם הא"ס וע"ק בחי' מקור לחכמה ומדות כו' והן רק ז"ת דע"י שמלוב' בנאצלים שע"ז אמר וקראת לשבת עונג וכה"ג):
19 העוה"ב שנברא בי' דחכמה : מנחות כט, ב ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' קנב. וש"נ. שמות ח"ב ע' תנו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קכה, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וביאור ענין פנימית הכתר דנאצלי' שנק' כתר שבכתר (והוא בחי' כתר דע"י וא"א כו') היינו בחי' הרצון והתענוג הבא בגלוי שנק' אור הכתר שגם הוא כלול מי"ס ובחי' חכמה שבכתר זהו הטעם לרצון ונק' טעם כמוס לרצון וכן יש בו חסד ונצח והכל בבחי' הרצון שהוא בלתי מוגבל גם שבא בגלוי מעצם העלם הרצון כנ"ל וע"כ המדות שברצון ותענוג נק' ימי קדם לגבי מדות שבחו"ב שבאים בהגבלה כפי הגבלת השכל הגלוי בלבד כמשי"ת עד בחי' מל' שבכתר ומבחי' חיצוניות דכתר נחלק לג' קוין מפני שבטעם הכמוס לרצון נק' התחלקות הרצון לחו"ג וממוצע כו' אבל בכתר שבכתר שלמעלה מטעם כמוס לרצון עדיין רק רצון פשוט ועצמי בלא טעם כלל כי אין טעם לרצון כלל גם לא טעם כמוס כענין שתוק כך עלה במח' כו' וכמ"ש במ"א ע"כ הוא למעלה מהתחלקות ימין ושמאל כו' הגם שבא בגלוי מבחי' האחרונה שבהעלם הרצון דבחי' א"ק (כנ"ל בסוף אות י"ט) ועז"א והבדילה הפרוכת בין הקדש כו' בחי' פרסא שבין כתר דכתר לחכמה כו' והוא בחי' קרומא דאוירא כמ"ש במ"א באריכות וע"כ או' יהי רצון מלפניך מלפני הפרסא כו' לשנות מרצון של דין לרצון של חסד וכה"ג כו' וד"ל:
11 שתוק כך עלה במח' : מנחות כט, ב. ראה גם סה"מ תקס"ט ע' קלד. אמ"ב שער הק"ש פצ"ט. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתטז. נ"ך ע' תפג. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער היחוד קמה, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דבריאה ששם יורד אור מל' דמל' דאצי' להיות כתר לבריאה ע"כ אמר לו בני ברכני וא"ל י"ר מלפניך כו') ומבחי' התענוג והרצון הזה להיות הבריאה כו' נמשך בחו"ב דרצון ותענוג הזה ונק' או"א דבריא' ומאו"א שהוא בחי' חו"ב של זה הרצון והתענוג נמשכו בחי' המדות שנק' ז"א דבריאה ומז"א למל' דבריאה שהוא מקור המהוה עולם הבריאה נשמות ומלאכי' מאין ליש ממש כו' ויש בע"ס דבריאה ג"כ בחי' או"כ ולבושי' והיכלות וכידוע בענין ז' היכלות דבריאה ובהיכל ק"ק שהוא היכל הז' שם יחוד דזו"נ כו' ומבחי' מל' דבריאה נעשה בחי' כתר וע"י דעולם היצי' ג"כ ע"י בקיעת מסך שבין בריאה ליצי' ע"ד הנ"ל במסך שבין אצי' לבריאה דכמו שעלה ברצונו לברוא כך עלה ברצונו ליצי' ועשי' רק שצריך להיו' הפסק פרסא בין סוף מעשה דרצון דבריא' לתחל' הרצון דיצי' כו' וכמ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו וידוע דבי"ע הנק' ג' עולמות הנפרדי' מאין ליש ממש היינו כדוגמת התהוות אותיות המח' ודו"מ שבאי' בבחי' יש נפרד לעצמו ממש כך מבחי' אותיות המח' דמדו' האלקי' דבריאה הנק' ז"א דבריאה כנ"ל נבראו מזה בחי' עלמין סתימין דלא אתגליין שהן נשמות ומלאכי' דעולם הבריא' מאין ליש ממש כמו נשמת אברהם אוהבי מבחי' פנימי' הכלי' דחסד דז"א שבמל' דבריאה ומיכאל דעולם הבריא' מבחי' חיצוניות הכלים ואותיות דחסד דז"א דבריאה כו' וכן ג"ע העליון דבריאה היינו מבחי' אור הכתר דבריאה שהוא התענוג העליון שנק' עתיק דבריאה שמתצמצם בבינה שבמל' דבריא' שהנשמו' דבריא' נהנין מזיו כו' (וכידוע דאימא עילאה מקננא בכורסייא שהוא אור בינה דאצי' ע"י השתלשלו' רבות עד בינה דמל' דאצי' בבינה שבמל' דבריאה כו' ועד"ז ז"א דאצי' מקנן ביצירה ומל' בעשיה כו') וכך הוא ענין השרפים שהם בעולם הבריאה כו' והן בני האלקים שמתייצבים על הוי' שהוא בחי' ז"א דבריאה ובחי' כלים דז"א דבריאה הוא בחי' מט"ט שרו של עולם הבריאה שנא' בו כי שמי בקרבו שהוא הוי' דז"א דאצי' כו' (ונק' נער אנפי זוטרי לגבי בחי' אנפי רברבי בחי' ז"א דאצי' כידוע) ובכלל נק' עולם הבריא' עולם המחשבה בחי' עלמין סתימין כו' (כמו ביו"ד נברא העוה"ב שהוא יו"ד דמח' דבינ' דמל' דבריא' כו' ובה' נברא העוה"ז בחי' היצירה והעשיה) ועולם היצי' עולם הדבור עלמין דאתגליין כו' (וכמו נבואות ישעי' בשרפים דבריאה שאומ' קדוש ויחזקאל בחיות ואופני' שאומרים ברוך כו') וע"ד הנ"ל בע"ס דבריאה כך הוא בע"ס דיצי' וע"ס דעשי' דרך פרטי פרטיות באו"כ ולבושי' והיכלות כו' והתהוות המלאכים ונשמות דיצי' הוא כמו סנד"ל כו' שכל נבואת הנביאים מבחי' נו"ה דז"א דיצי' כידוע ועד"ז יש מסך מפסיק בין יצי' לעשי' ובחי' מל' דמל' דיצי' נעשה כתר וע"י לעשי' שזהו מ"ש כל אשר חפץ ה' עשה והן נשמות ומלאכים דעשי' ובחי' ג"ע התחתון דעשי' עד האופנים
40 ביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב. ראה גם מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'רנה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת נז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואמרתי דרוש קטן על רבי עקיבא ששקלו בשרו , ושאלו זו תורה וזו שכרה , והשיב עלה במחשבה כו'.
2437 רבי עקיבא ששקלו . . עלה במחשבה : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת נח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ועל מה שאמר ברבי עקיבא שתוק כך עלה כו', אמרתי לו , שרבי עקיבא הי' מקור לתורה שבעל פה, דכולהו סתימאה אליבא דרבי עקיבא , ועל כל קוץ כו', שלמעלה מתורה שבכתב דמשה (ולמעלה משעשועים דתורתינו הקדושה כו'), דנעוץ תחלתן בסופן , ובינה יתרה נתנה באשה כו', על כן אמר לו שתוק כו', ובזה ראי' להנ"ל וד"ל.
2468 שתוק כך עלה : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת נח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ועל מה שאמר ברבי עקיבא שתוק כך עלה כו', אמרתי לו , שרבי עקיבא הי' מקור לתורה שבעל פה, דכולהו סתימאה אליבא דרבי עקיבא , ועל כל קוץ כו', שלמעלה מתורה שבכתב דמשה (ולמעלה משעשועים דתורתינו הקדושה כו'), דנעוץ תחלתן בסופן , ובינה יתרה נתנה באשה כו', על כן אמר לו שתוק כו', ובזה ראי' להנ"ל וד"ל.
2470 על כל קוץ : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ועמדו רגליו כו' אותיות כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, ט
ובכ"ז יובן שרש ההפרש בין ועלמות אין מספר, לבחי' המוציא במספר צבאם, שכל העולמות שנבראו מהאותיות הם בבחי' מספר וגבול, אבל בחי' האותיות שנשארו למעלה הם בלי מספר, ומ"ש בזהר תליסר אלפי ריבוא עלמין שהם בבחי' מספר, י"ל בשני דרכים הא' שבאמת אין הכוונה כלל על האותיות שהם בלי מספר רק הכוונה שכמו שיש אותיות שנק' עולמות ואינם בחי' עולמות מוגבלים כ"א רק אותיות שכשימשכו למטה יהי' מהם עולמות , כמו"כ עד"ז למעלה יותר יש בחי' אותיות שנק' ג"כ עד"ז עולמות והם בלי מספר ממש, וכמו בחי' אותיות דרגליו הנ"ל, והדרך הב' שגם באותיות אלו דגלגלתא הם בלי מספר, והיינו שכאשר יומשכו למטה יתהוה מאות אחד עולמות בלי מספר, וכמו ביו"ד נברא העוה"ב, ובה' נברא העוה"ז שרק ע"י ב' אותיות אלו נבראו כלליות עוה"ב והעוה"ז הגם שיש בהם מספר עצום, כמו"כ י"ל שמאותיות דגלגלתא שהם אותיות היותר גבוהים אם הי' מתהוה מהם עולמות היו בלי מספר ממש, וע' בספר יהושע ישעי' ע"פ בטחו כו' כי ביה הוי' צור עולמים , ומכ"ש מבחי' האותיות דבחי' רגליו כו', וכ"ז נכלל בשרש ההפרש בין ש' שדי לש' הוי' שבחי' המוציא במספר נמשך מש' שדי, ובחי' אין מספר הוא מש' הוי' כו'.
222 ביו"ד נברא העוה"ב : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח להבין ענין אכילת מצה כו' אך מה שיש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
הנפש המדברת ולא עצמותו, ובאמת כלליות הבריאה היא רק מב' אותיות לבד כמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים וארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב, ובה' נברא העוה"ז שרק בשני אותיות נבראו כלליות העוה"ב והעוה"ז שאינו תופס מקום כלל, אפי' לגבי דבור האדם וכ"ש לגבי' ית' כו', ולכן אני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי כלל לפניו ית' ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנברא העולם בלי שום שינוי כלל כי כלליות ההשתלשלות היא מהארה בעלמא שאינו נוגע כלל, ולכן לא שניתי כלל, וגם כי כלליות ענין הבריאה הוא בכדי שיהי' מלך על עם שזהו רק בחי' התפשטות לבד ולא עצמותו וכנודע כי מלך שמו נק' עליהם שרק התפשטות שמו ולא עצמותו כו', רק מפני שהוא ית' א"ס לכן גם התפשטות הארתו היא ג"כ התפשטות עד נון אלפים יובלות שהיא בחי' עליות המדריגות והכל בבחי' שמו היינו מדת מלכותו לבד, בחי' כח הפועל בנפעל כו', אשר בבחי' זו הכל מודים, ואין בזה שבח באמונת נש"י מאחר שהכל מודים גם חסידי כו', רק מפני שהנה"א נתלבשה בלבוש שק לכן צריכה להתבוננות בבחי' יש מאין שזהו רק כדי להסיר העורון לבד דעיני בשר שרואים את הטפל לעיקר, ואמנם עיקר בחי' האמונה הוא בבחי' אוא"ס הסוכ"ע באמרו ה' אלקינו ה' אחד בחי' אוא"ס עצמותו ולא מציאותו כמו כח הפועל בנפעל שהיא רק בחי' ידיעת מציאותו לבד כו', ויובן עד"מ הנשמה שמחי' את הגוף הגם שלא ראה את
206 כי בי"ה. . ובה' נברא : ישעי' כו, ד . ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח וזהו דכתיב אם בחוקותי תלכו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אינו חייב במזונותיה, ורק מפני כי נשמתה מעלמא דנוק' והמל' משועבדת לז"א בעלה , ולכן גם בעודה נערה פטורה ממ"ע שהזמן גרמה אבל אין לה מי שיפטור אותה עד הנשואין, ועכ"ז קצת חיות נותן לה משלו ע"י שאוסרה לכל העולם ומזמן אותה לו ע"י קדושין שקידשה כו', ועד"ז יובן בתושב"כ ותושבע"פ שנק' חתן וכלה, דהנה כל מה שנת"ל שהתושבע"פ הוא פי' וביאור דתושב"כ זהו רק מבחי' אותיות התורה לבד, וכמו שמצינו בגמ' מ"ט אמר קרא, וכן דברים הדברים אלה הדברים למדו מזה ל"ט מלאכות דשבת שזהו רק מאותיות לבד או פ' השואל מוא"ו דוכי ישאל שזהו רק אותיות , ועל כל דבר ודבר שבתושב"כ יש ס' ריבוי פירושים בפשט וכן בדרוש וכן ברמז וכן בסוד, וכ"ז הוא באותיות התורה, אמנם הנה נודע שיש טעמים נקודות תגין ואותיות ומה שנתגלה הוא רק אותיות התורה לבד ונקודות ותגין מעט מן המעט אשר נתגלו כמארז"ל על ר"ע שהי' דורש על כל קוץ תלי תלים של הלכות , אמנם מעט מהם אשר נתגלו, אבל טעמי שבתורה לא נתגלו כלל עדיין, והיינו נובלות חכ' שלמעלה תורה שכל גילוי התורה שנתגלה הוא רק נובלות לבד, ולכן יש ך"ד ספרים שזהו בחי' כד לבד מים החכמה עד"מ השואב בכד מן הים או המעיין שאין ערוך כלל הנשאב בכד לגבי עצם הים או המעיין כך התורה היא רק נובלות חכ' שלמעלה, ואמנם ענין הנשואין הוא שיומשך המשכה עצמיות מעצם החכ' ולא הארת החכ' שהוא בחי' אותיות בחי' דבור שנמשך בתושבע"פ שנק' מל' פה תושבע"פ קרינן לה, אמנם ענין הנשואין הוא שיומשך המשכה עצמיות מבחי' החכ' וח"ס, כמו שע"י יחוד חתן וכלה נעשה הולדה שהיא הולדה בדומה לו ממש עם בחי' מוחין כמותו ושיהי' יכול להיות גם יפה
1046 ותגין. . ר"ע שהי' דורש : ראה מנחות כט, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפב. אוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקנח. סה"מ תרכ"ז ע' קכח. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח שלח לך אנשים כו' ועתה נבוא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
תשבע"פ כמ"ש במדרש תלים ע"פ זה והוא המברר עה"ד טו"ר וזהו יחוה דעת, והנה מבואר במ"א בד"ה לך לך מארצך שיש בבחי' בינה מעלה יתירה מבחכמה כו' כי התגלות עתיק הוא בבינה כו' שכדי להיות כח הגילוי למטה נמשך מבחי' עליונה יותר, וכן בתשבע"פ שהיא מבינה יש בה מה"ט ג"כ מעלה יתירה מבחכמה וזהו בינה יתירה ניתנה באשה שהיא תשבע"פ, וזהו כתר לי זעיר ואחוך באיוב רסי' ל"ו, כתר הוא ענין המתנה ושתיקה כי סייג לחכמה שתיקה, סייג היינו גדר שהוא מקיף על הדבר כמ"כ פי' סייג לחכמה, כי השתיקה הוא מה שא"א להתגלות בשכל, כמו שתוק כך עלה במחשבה שהוא מה שלמעלה מההשגה, וכן בקי"ס נא' ואתם תחרישון כו', ועמ"ש בביאור ע"פ אלה פקודי המשכן בענין מ"ע ומל"ת בחי' לא הוא כענין שתיקה כו', ומבואר לעיל אשר בחי' הבינה שהוא להיות גלוי החכמה צ"ל <סה>
1505 שתוק כך עלה במחשבה : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ישמח משה במתנת כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ענין שמע שם ע' ע' רבתי היינו ז"ת דאימא ששם הן אתוון רברבין בחי' לך ה' הגדולה והגבורה וההמשכה שנמשך מהמדות להחיות העולמות הוא רק בבחי' שם בהבראם בה' בראם ה' זעירא, שם העלאת ב"ן ורפ"ח לשורשם ע"י אם ישים אליו לבו, להבין דבר מתוך דבר ואהבת בכל לבבך ימינא ושמאלא ועי"ז רוחו ונשמתו אליו יאסוף, והמשכה זו זהו ענין השמים כסאי כו', אש ומים הם חו"ג, וזהו וידבר ה' אל משה שהוא בבחי' מן המים משיתיהו כי גם שמים עיקרו מים והאש נרמז רק בשין ונק' תורת חסד ופיה פתחה בחכמה ששם ההמשכה בבחי' חסד כו', וזהו חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה במד"ר ר"פ ויהי ביום השמיני.
56 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ואעשך לגוי גדול
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ריבוי בחי' דומם כמו מן האבנים הפשוטי' עד אבנים טובות שמאירים בזוהר ניצוצים שנתזי' מהם שיש ריבוי מינים בהם שכל אחד מובדל מזולתו הן באיכותו והן בזיו זוהרו כו', וכן בצומח יש ריבוי מינים אילנות ודשאים וצמחי' רבים מספר עצום מאד, וכל מין נבדל מזולתו במראיתו וטעמו ופעולתו, וכן בחי יש ריבוי מינים מאד בהמות חיות ועופות ושקצים ורמשים, וכל א' מובדל מזולתו בטבעו והנהגתו וציורו כו', וכן באדם יש כמה וכמה מינים וכל אחד טבעו משונה מזולתו ובציורו אין אחד מהם דומה לחבירו הגם כי כל אחד נטבע בחותם של אדה"ר כמארז"ל במשנה בספ"ג דסנהדרין, ועז"נ מה רבו מעשיך ה', וכתי' מה גדלו מעשיך ה' שקאי על נבראי' הגדולים מלאכי' שכלים נבדלים שמלאך בשליש העולם עומד, והשמש והירח וכוכבי' ומזלות וגלגלי' שהם נבראי' הגדולי' וג"כ כ"א מובדל מזולתו בכל פרטי פרטיהם וכחותיהם אשר ניתן להם ועבודתם משונה זמ"ז ועלי' נא' מה גדלו מעשיך ה', וכלליות כולם נבראו מאות א' בהבראם בה' בראם, וכלליות עוה"ב הוא ג"כ מאות א' ביו"ד נברא העוה"ב, וכמארז"ל ע"פ כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז שדעת לנבון נקל
45 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד . ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וביאור כו' משכן יצה"ר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אלא שהשם הוא אותיות המחיים את הדבר ההוא א"כ השם אינו זיו אלא מקור חיותו, אמנם הנה זהו ברוחניות, והתהוות הגשמיות מן הרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, א"כ מוכרח לומר שדבר המהוה והמחי' מסתתר מדבר המתהוה ואינו מתגלה אלא הארתו לבד שז"ע בחי' זיו בלבד, רק שלפ"ז זיו דשם הוא במעלה יותר עליונה מעצם האדם, וכן נא' בבחי' המ' שגבוה מאד נעלה, שבאמת כן הוא שהרי בחי' המל' שרשה בכתר, ובמק"מ איתא ששרש המל' הוא מרדל"א, ובת"ז כ"ע דאיהו כתר מל', אבל מ"מ הוא רק בחי' זיו בלבד, והארת זיו זה הוא המחי' כלליות בי"ע, וזהו שבבשכמל"ו נא' ג' לשונות שם כבוד מלכותו, וכולם לשון זיו שהרי מלך שמו נק' עליהם, וכבוד הוא בחי' לבוש כמארז"ל ר"י קארי למאנא מכבדותא, שזהו בחי' לבוש מל', וא"כ למה כפל לאמר ג"פ ענין א', אלא שזהו נגד ג' עולמות בי"ע שיש הבדל בין עולם לעולם , והיינו שבחי' המל' מתלבש בלבוש מל' ושם מבחי' כבוד זה מחי' ומהוה בחי' העשיה, וזהו שם צבאות שא' חנה שהוא השם שבבי"ע כמ"ש בת"א ס"פ בא, והיינו כי אות הוא בצבא שלו, אות לשון סימן, וגם לשון אות ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, וע"ז הם מרעישים בבחי' הרעש גדול כי להיות חידוש גדול ונורא מאד מי יכילנו, וכל דבר אשר לא יכול הרוח לסבול מחמת גודל עוצם מעלת חידוש דבר נורא כזה עד שאין השכל תופסו מתהוה אצלו בחי' רעש גדול וה"ז קרוב לפי מה שנת' לעיל ס"ג שזהו מפני העדר השגתם רק שלשם נת' שזהו מפני שמשיגי' שיש בחי' שלמעלה מהשגתם אבל
72 ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב.
[edn_28_ד] צויין בהמשך מים רבים תרל"ו פקנ"ז ובהערה.
[edn_29_ה] נדפס גם בספר החקירה ע' עט.
[edn_30_ו] ע"ב.
[edn_31_ז] שה"ש ו, יב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [ואתה תצוה] וז"ע שארז"ל על שלא ברכו בתורה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כמו ד' בחי' דצח"ם שבאמת הדומם גבוה יותר בשרשו, כמ"ש בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית דרוש השני, ולכן בתושבע"פ לא נז' שום ביאור על הטעמים, כי כל החכמה שבתושבע"פ זהו נמשך מהאותיות שבתושב"כ שמפסוקי' המדברים במצות שבת נעשה בתושבע"פ כל אורך ורוחב מס' שבת וכן מס' עירובין, ומפסוק בסוכות תשבו ולקחתם לכם כו' נעשה כל מס' סוכה והיינו רק מהאותיות והתיבות, אבל על הטעמים שבפסוקים לא נמצא שום ביאור בתושבע"פ, ועל התגין ארז"ל קווצותיו תלתלים שהי' ר"ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות , והיינו על התגין, וכן על הנקודות יש לפעמים לימוד בתושבע"פ כמו יש אם למקרא ויש אם למסורת, וכן למה נקוד על איה, רק על הטעמים לא נמצא שום לימוד בתושבע"פ, והיינו כי תושבע"פ היא בחי' בינה כמ"ש בלק"ת בד"ה ביום השמיני עצרת, כנישין שז"ע שמע בני מוסר אביך זה תושב"כ, ואל תטוש תורת אמך זהו תושבע"פ, כי אם לבינה תקרא, ולפעמים מצינו שאמרו בת"ז מל' פה תושבע"פ קרינן לה, והיינו שתושב"כ ותושבע"פ הם ח"ע וח"ת, והנה בינה הוא בחי' השגה והבנה והוא הנמשך מאור החכ', ולכן הטעמים שהם למעלה מן החכ' א"א שיבואו בבחי' השגה בבינה, ע"ד רבי לא שנה חייא מנין לו, והנה לפעמים אמרו בענין טנת"א טעמים בחכ' נקודות בבינה תגין בז"א אותיות במל', אך הענין הוא דיש ב' בחי' באותיות היינו אותיות שמהם נבראו שמים וארץ ואותיות התורה,
614 ארז"ל קווצותיו תלתלים. . הלכות : כ"ה בכ"מ[ednref_55_א]. שה"ש ה, יא. ראה ערובין כא, סע"ב. מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם מצה זו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
(ג) והנה עדן הוא בחי' חכמה עילאה חכים ולא בחכ' ידיעא, וזהו בעדן מקדם הוא בחי' תענוג העליון ומשם נמשך הנהר להשקות, וכנ"ל שבחי' הארה נמשך מקדמות השכל להיות התפשטות הנהר כו' רק שהוא הארה בעלמא, וזהו ביו"ד נברא העוה"ב שכל בחי' ההשגה שמושג בעוה"ב הוא מהארה המלובשת באות יו"ד לבד, שהוא הארה מצומצמת מאד וגם מעצם היו"ד דהיינו
69 ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם המזבח עץ כו' וביאור ענין ערבים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יג
וביאור הענין דהנה כתי' הנסתרות לה' אלקינו, שנודע פי' ב' שמות אלו ה' אלקינו הם בחי' חו"ב י"ה כו', שהם למעלה מבחי' ו"ה דש' הוי', ונק' בשם נסתרות ולפי דכתי' והחכמה מאין תמצא, פי' שהחכמה היא ראשית הגילוי בהשתלשלות והוא היו"ד דש' הוי', וע"ז ארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב פי' שמהחכ' נמשך בבחי' בינה שהוא הבנת והשגת אלקות שממנה שרש בחי' העוה"ב שיושבין ונהנין מזיו השכינה, ועז"נ להנחיל אוהבי יש, וזהו בחי' יש מאין כי החכ' היא עדיין בחי' אין כנ"ל בחי' כח <59>
1250 ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב. וראה גם לעיל רפ"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [אלא עלמא אמאי קאים] ועד"ז יובן ג"כ בנ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ברא אלה דלשון ברא אלה היינו מה שנתגלה בחי' זו הן ברוחניות והן בגשמיות, ובפרט לפי משנת"ל שבחי' א"ק נק' אדם דבריאה הנה זה כולל הכל מריש ההשתלשלות ועד סופה, ונמצא כי בדברי אגדה יש כלליות בחי' ההעלאה וכלליות בחי' ההמשכה, ולכן קדיש דרבנן שתקנו לומר אחר לימוד דברי הגדה יש בו קדושת השם, דהנה בזהר פי' ע"פ האספו ואגידה לכם שתי' ואגידה רומז למילי דחכמתא, והיינו ראשית ההמשכה שזהו בחכ' כו', והנה בתי' ואגידה מרומז כללות ההמשכה, דהנה ארז"ל בשבת פ' הבונה, ג"ד גמול דלים והיינו ההשפעה שנמשך מהגימל לד', והוא היו"ד שבסופו כמ"ש במ"א, ולזה רומז היו"ד שבתיבת ואגידה שהוא ההמשכה מהגימל לד', וכשנמשך ההשפעה בדלת אז נעשה מד' ה', ושרש ההמשכה נמשך מבחי' א' הוא בחי' אנכי מי שאנכי, והוא"ו רומז על בחי' הקו וחוט מאוא"ס ב"ה, שנמצא בתיבת ואגידה מרומז כלליות בחי' המשכת הקו איך שנמשך משרשו ומקורו בה' דבהבראם בה' בראם מקור דבי"ע, ובזהר נק' הק"ו בלשון חוטא יקירא קדישא, ונודע כי המשכת הקו הוא מבחי' מל' דא"ס שנק' שמו, א"כ אמירת איש"ר בחי' שמו הגדול כנ"ל אחר לימוד הגדה בחי' המשכת הק"ו נק' קדושת השם כו', ועפ"ז יובן דקדוק בדברי רש"י שפי' על קדושה דסדרא קדושת השם ועל יש"ר דאגדתא קידוש השם ל' יחיד שקאי על הק"ו כמו שמאיר בא"ק שהוא יחיד שהכל שלו כנ"ל, ולכן עליו קאים עלמא, והיינו שהגם כי ובטובו מחדש בכי"ת, ודברך נצב בשמים לעולם וכן בכל הנבראים עכ"ז הלא משחרב בהמ"ק בכ"י קללתו מרובה מחבירו, ואלא על מאי קאים עלמא שישאר תקומה שיוכלו לישאר תקומה בארץ זהו על בחי' איש"ר דאגדתא שעי"ז
1739 דבהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ישקני מנשיקות פיהו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וביאור הענין דהנה בתורה יש ד' בחי' טעמים נקודות תגין אותיות , אותיות הם בחג"ת דהנה אותיות הם כמו כלים שע"י נוטלין את השכל דאינו שייך שכל בלתי אותיות וכמו עד"מ הנהר מפני שהוא מלא על כל גדותיו א"א שישפוך ממנו בכלים קטנים רק בדרך שאיבה אבל בדרך שפיכה אינו שייך מהנהר עצמו רק ע"י הצינור שהמים נמשך בהצינור ומשם אפשר שיומשך בכלים קטנים, כמו"כ האותיות הם כלים אל השכל, והנה באותיות יש ך"ב אותיות וה"ז כמו עד"מ גבורות גשמים שנק' גבורות מפני שיורדים טיף טיף ובאמת ה"ז תגבורת החסדים שאם לא הי' נחלק לטיפין לא הי' העולם יכול לקבלם, וכמו"כ מה שהאותיות נחלקו זהו תכלית הטוב והחסד ולכן האותיות הם בחג"ת, ועוי"ל דהנה האותיות כמו שהם א' ב' ג' ד' אין בהם שום צירוף אך שמצרפן כמו ב ר ו ך ה"ז תיבת ברוך ומי הוא המצרפן הרי אין זה האותיות וזהו תגבורת החסדים, וכמ"ש בתניא יש צירופים דעשרה אותיות כו' ועוד זאת עולה על כולנה כח עליון המצרפן ומחברן, ולכן האותיות בחג"ת, ועוי"ל שכן אי' בס"י שיש אותיות דחסד ואותיות דגבו' ואותיות דאמצעים, ומה שנת' במ"א דאותיות הם במל' זהו אותיות דע"מ ואותיות דעה"ד הם בחג"ת, ותגין הם כתרי אותיות דהנה ארז"ל כשעלה משה למרום מצא את הקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות וס"א תגין לאותיות והכל א' דתגין הוא כתר וכמו דאישתמש בתגא והוא כמ"ש בעטרה שעטרה לו, ועטרה הוא ע"ג הראש,
57 כשעלה משה למרום : ראה מנחות כט, ב. שבת פט, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ישקני מנשיקות פיהו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
רננא דאורייתא שהוא בחי' טעמי תורה, וזהו ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך ומשוש חתן על כלה הוא בחי' אותיות התורה עי"ז ישיש כו' יתגלה לע"ל טעמי תורה שזהו ישיש ב"פ יש דהנה קנה חכ' קנה בינה בגימ' יש והוא פעם א' יש וישיש הוא ב"פ יש והוא מחצה העליון דכתר, (פ"ג, ומשוש חתן כו' הוא תגין שזה יש, ואפ"ל דהנה משוש הוא ג"כ כתר אך הוא כתר דתגין שמת"ת דאימא כו' וזה יש בתורה שנתגלה עכשיו וע"י יגיעה יכולים להשיג בחי' תגין וכמו ר"ע שהי' דורש על כל קוץ כו' ועי"ז יתגלה לע"ל בחי' כתר עליון שהוא כתר גם לחו"ב דאצי', וזהו שנת"ל דאמרז"ל דלילה הוא עוה"ז דע"י עסק התורה בעוה"ז זוכה שיתגלה לע"ל בחי' טעמי תורה).
79 תגין וכמו ר"ע שהי' דורש : ראה מנחות כט, ב. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקפב. אוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקנח. סה"מ תרכ"ז ע' קכח. וש"נ. תרל"ח ע' קנט.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ואתה תצוה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו שבתושבע"פ לא יש פי' וביאור על טעמי תורה דרובו של תושבע"פ הוא על האותיות של תושב"כ כמו מס' שבת בתושב"כ הוא בקיצור נמרץ ובתושבע"פ נעשה מזה כל מס' שבת ומס' עירובין ששייך ג"כ לשבת וכן סוכה מפסוק בסכת תשבו וכמו מ"ט דר"מ אמר קרא, וכן יש ביאור על תגין וכמ"ש קוצותיו תלתלים ואמרז"ל שר"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות , וכן נקודות יש אם למקרא יש אם למסורת ואפי' נקודות שאינם נוגעים להאותיות דורשין ג"כ כמו למה נקוד על איה, אבל על טעמים לא יש פי' וביאור, והוא מפני שתורה הוא השגה והבנה וטעמי תורה הם למעלה מהשגה לכן אינו שייך שיהי' ע"ז פי' וביאור בתושבע"פ, הגם שנת' במ"א דטעמים בחכ' ונקודות בינה ותגין ז"א ואותיות מל', הנה יש ב' בחי' אותיות אותיות דע"מ הם במל' בדבר ה' שמים נעשו ואותיות התורה ואותיות התפילה הם בז"א.
25 קוצותיו תלתלים. . הלכות : שה"ש ה, יא. ראה ערובין כא, סע"ב. מנחות כט, ב. לעיל (בחלק המאמרים) בההמשך כאן רפכ"ב ובהערה 614.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ואתה תצוה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והנה מובן מכל הנ"ל שיש ב' מדרי' בתורה , והנה אותיות דע"מ הם במל' ואותיות (דחיצוניות) התורה הם בז"א, ומאחר שאותיות הם בז"א הנה טעמים בכתר, הגם שנת' במ"א שטעמים בחכ' אך בטעמים יש ג"כ ב' מדרי' א' טעם הגלוי היינו שמושג ומובן הטעם והוא חכ' דאצי' ב' טעם הכמוס ונק' סדכ"ס דסתימין הם או"א וזה סתים גם מסתימין וכמו רעווא ורעדכ"ר רזא ורזא דרזין, וזהו"ע שתוק כך עלה במח' שאינו עקשות ח"ו אלא יש בזה טעם אלא שאינו מושג וזהו שטעמים הם בכתר.
62 שתוק כך עלה במח' : מנחות כט, ב. ראה ביאוה"ז שם. לקו"ת בחוקתי מו, ג. שלח מח, ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתטז. וש"נ. סה"מ תרכ"ט ע' רנג. וש"נ. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וזהו שרש ענין יונתי על יד הערה 72.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם מצה זו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
וזהו ביו"ד נברא העוה"ב באור השכלה דיו"ד וגם בעצם אות יו"ד וא"כ צ"ל ביו"ד בכל היו"ד בהאור השכלה וגם בעצם היו"ד וא"כ צ"ל יש ב' מדרי' בג"ע, ואפ"ל כמו שאנו רואין למטה דכשמשכיל איזה השכלה ה"ה מתענג א"ע והתענוג אינו ההשכלה כלל שהם ב' ענינים רק שהתענוג נתלבש בההשכלה כמו שהאותיות הם כלים לההשכלה כמו השכל הוא כלי להתענוג כמו"כ יובן בג"ע שכל ההשכלה דג"ע כמו אבות העולם שהם בג"ע כמה אלפים שנה ומשיגים השגות הכל מאור השכלה דיו"ד והתענוג העליון שיש בג"ע הוא מצד עצם האות יו"ד, אך הנה מ"מ הוא רק הארה מצומצמת דמה תופס מקום אות יו"ד לגבי כל האותיות שהם ך"ב קל [וכ"ש] לגבי כללות הדיבור, ומה גם האות היו"ד שהוא נקודה חדא דיש אות שיש לו אורך ורוחב אבל היו"ד הוא רק נקודא חדא וא"כ ה"ז רק צמצום עצום הן באור השכלה דג"ע שהוא מצד אור השכלה דיו"ד ה"ז צמצום עצום והן מצד הענג העליון שהוא מצד עצם אות היו"ד ה"ז ג"כ מצומצם מאד, וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה להמשיך תוס' אורות בג"ע, וכן כל העבודה דעכשיו הוא להמשיך תוס' אורות בג"ע, ועל ל' הקבלה הוא להמתיק דיני לאה, לאה הוא אותיות המח' ואותיות הם מגבילים את השכל, דבלי האותיות אפשר להתפשט השכל הרבה והאותיות מגבילים אותו, שהשכל הוא כמה שיש בהאותיות, וע"י לימוד התורה לשמה לשם התורה להמשיך אוא"ס בתורה ממתיקים דיני לאה, דהנה בתורה יש ב' מדרי'
48 ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וזהו שרש ענין יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יג
שהענין שכך הוא הרצון שלמעלה מהשכל, ולא שאין לזה טעם כלל, כ"א שגבהו דרכיו למעלה מהחכ' והדעת שהם מע"ס שנק' בשם ממכ"ע, אבל בחי' המצות הוא סוכ"ע בלי גבול וע"כ אינו מושג, וכמו עד"מ שאין העין הגשמי משיג מהות השכל הרוחני, כך עד"ז אפי' ח"ע לית מח' (מח' ויובלא כמ"ש בזהר ) תפיסא בי' כלל בבחי' אוא"ס ב"ה ממש, וזהו כצינה רצון תעטרנו שהרצ"ע נק' בשם צינה שהוא מקיף, ולכן כתיב היום לעשותם דוקא, ויפה שע"א בתשומע"ט בעוה"ז מכל כו' כי בג"ע שהוא קיבול שכר נהנין מזיו כו' זהו רק מבחי' ממכ"ע, וכמארז"ל ביו"ד נבה"ע הבא וע' באגה"ק סי' י"ז ד"ה נודע דבאתעדל"ת, ולכן שם לא מהני התשובה, כ"א צ"ל בגיהנם תחלה, כי צריך לילך מדרגא לדרגא וא"א לדלג מדריגות כו', ואפי' מי שהוא בג"ע כשעולים למעלה ומדריגה גבוה יותר צריך לטבול בנהר דינור וכמ"ש במ"א בד"ה מראיהם ומעשיהם, משא"כ בעוה"ז היום דוקא לעשותם מועיל התשובה, ולכן המקדש כו' ע"מ שהוא צ"ג כו' מקודשת שמא הרהר תשובה כו', ופ"י מלאים מצות כרימון שבעוה"ז דוקא יוכל לבוא למדריגה גבוה כזו כי ע"י המצות ממשיך התגלות מסוכ"ע המקיף את כולם בשוה כו', ועפי"ז יובן ענין בכי"ו יהי' בעיניך כחדשים היינו התגלות האור מסוכ"ע שהוא אור חדש ממש, דהיינו מה שלא האיר עדיין בסדר השתלשלות עילה ועלול, ומשם היינו מבחי' שלמעלה מהשתלשלות נמשך ומאיר או"ח בבחי' ממכ"ע, וע"י התבוננות זו עצמה יהי' עשיית המצות בעיניך כחדשים ממש כי היום בעוה"ז דוקא אנו יכולים להמשיך בחי' או"ח זה כו', וזהו אין כל חדש תחת השמש, תחת השמש הוא בחי' ממכ"ע, ע' זח"ג ר"פ חקת בפי' תחת השמש, משא"כ עמלא דאורייתא לעילא מן שמשא שממשיך מבחי' סוכ"ע ממש כו'.
79 ביו"ד נבה"ע הבא : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרכ"ז זכור את יום השבת כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ואפ"ל היינו העוה"ב והעוה"ז כמארז"ל ברבות בראשית פי"ב דט"ו ע"ב, וכ"ה במנחות דף כ"ט ע"ב, ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, וע' בישעי' ע"פ בטחו בהוי' (כ"ו ד' ) דקס"ד ב'.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וירא ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י, יא, יג
אך הענין הוא, דהנה יש ב' בחי' יראה, יראה תתאה ויראה עילאה, והנה מ"ש יראו מה' כל הארץ היינו בחי' יר"ת דהיינו בחי' יראה הנמשכת מהתבוננו' התהוות העולמות וכמ"ש שם יראו מה' כל הארץ כו' כי הוא אמר ויהי, דהיינו כשיתבונן איך שבאמירה אחת דוקא נברא העולם וכמשארז"ל בעשרה מאמרות נבה"ע ומה ת"ל והלא במאמר א' יכול להבראות, וכן נאמר ברוך שאמר והי' העולם דהיינו שבאמירה אחת נבה"ע, וכשיתבונן בזה אז תפול עליו יראה ופחד, אך עכ"ז נק' בחי' יר"ת לפי שיראה זו נמשך מהתבוננות העולמות שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא, ששרש העולמות נמשך רק מבחי' מאמר ודבור לבד בהבראם בה' בראם שהיא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא, ולזה נק' בחי' יראה תתאה.
22 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א רני ושמחי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ג) והנה כתיב כי בי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, פי' עוה"ב הוא מ"ש להנחיל אוהבי יש, קנה חכ' קנה בינה גימ' יש.
58 ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב. לעיל מאמר ד"ה מגילה נקראת ובהערה 94.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א רני ושמחי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יג
ובה' נברא העוה"ז יובן ממה שכדי שתוכל שרה להוליד הוסיפו לה ה"א, והלא היו"ד גבוה יותר, אך שרה ל' שררה בחי' מל' ואם הי' ע"י יו"ד מחמת ריבוי הצמצומים הי' נמשך יניקה לחיצונים, אבל עוה"ב צ"ל דוקא ביו"ד , וכמו שער באשה ערוה, ולמעלה עיקר ההמשכות הוא ע"י שערות דוקא, קדושה תלוי בשערות ואבא יונק ממזלא, והנה מתחלת הבריאה הי' מחמת כי חפץ חסד הוא, אבל עכשיו באתעדל"ת תליא מילתא, והינו ע"י לעבדה בה"א ולשמרה בה"א רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת, ב' ההי"ן ה' ראשונה עוה"ב, שעוה"ב נברא ביו"ד , אבל עצם העוה"ב הוא בחי' ה' עילאה, וה' אחרונה בהבראם בה' בראם, וזהו כל הנשמה תהלל ל' בהלו נרו, י"ה היינו מה שביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז.
94 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד . ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א את חג המצות תשמור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ההתחברות, ואז זמן כי השעורה אביב פי' שיעור ה' בהבראם בה' בראם ושיעור ה' כחו"ח לפום שיעורה דלי' לפום מה דמשער בליבי', דלפ"ע ההתבוננות במקור התהוות העולמות מבחי' ה' לפ"ע זה ההתקשרות באלקות, כי בו יצאת ממצרים, מצרי' הוא ערות הארץ וישראל שהיו שם היו משוקע במ"ט שע"ט, וע"י המצה יצאו ממצרים, וזהו תחילת העבודה כמ"ש זה השער לה' דא תרעא לעלאה, בזאת יבא אהרן אל הקדש, וכמ"ש בזהר ובא לקרן בקדמיתא, דהקרן בפ"ע הוא אינו מציאות כלל והו"ע קבעומ"ש, וכמו טלית ותפילין, דתפילין גבוהים מטלית דציצית הם תשמישי מצוה ותפילין תשמישי קדושה, ומ"מ מקדימים טלית לתפילין מפני שהוא פריסא דמלכא, וכן תש"י ותש"ר דתש"ר קדושתו חמור ומ"מ מקדימים התש"י מפני שצ"ל כסדר המדרגות, וכמו"כ כאן צ"ל תחילה בחי' שעורה.
40 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א והמים להם חומה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
והענין דאף שיש כמה פרטים ביראה, בד"כ הם ב' מדרי' יר"ת ויר"ע, יר"ת הוא היראה הבאה מההתבוננות דהתהוות העולמות, וכמ"ש יראו מה' כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא אמר ויהי, דכל העולמות נתהוו מאמירה א' וכמ"ש במשנה בע"מ ברא הקב"ה את עולמו והלא במאמר אחד יכול להבראות, ובפתקא דב"ש אומרים ברוך שאמ"ר והי' העולם שנתהווה מאמירה, וכתי' אלה תולדות השמים בהבראם בה' בראם בה' נברא העוה"ז, ואין הכוונה על עוה"ז לבד כ"א על כלליות עלדאת"ג, ומה תופס מקום אות א' לגבי כללות עולם הדיבור ובפרט אות ה' דהוא אתא קלילא דלית בי' מששא, וכשיתבונן בזה תפול אימה ופחד על האדם, וזהו יראו מה' יראה מרחוק דאין הפי' מהוי' מעצם שם הוי' אלא מהארה דשם הוי' דמע"ב כתי' ל"ב פעמים שם אלקים ולא נזכר כלל שם הוי', דגבי שם הוי' כתי' יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו בדרך מאיליו וממילא, ולהיות כח הפועל בנפעל הוא ע"י שם אלקים דוקא, אך מ"מ הארה משם הוי' מאיר בשם אלקים וכמ"ש כי הוא אמר ויהי צוה ויעמד, והוא כמ"ש יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם כו', ועז"נ יראו מה' כל הארץ שכל הברואים יכולים לבוא ליראה זו, ומ"ש יראו את ה' קדושיו הוא בחי' יר"ע, ולהגיע לבחי' זו דוקא קדושיו היינו המקיימים תומ"צ שמברכים אשר קדשנו במצותיו, ועי"ז יבא לבחי' יראה עילאה יראת הרוממות שאוא"ס הוא קדוש ומובדל ומרומם, וצ"ל למה
30 בהבראם בה' בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
השמים והארץ בהבראם בה' בראם , ועצרת על האילן הוא תבואת וא"ו הוא בחי' כי אדם עץ השדה.
10 בהבראם בה' בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, יג
והענין הוא דשעורה הוא שיעור ה', ה' הוא בחי' בהבראם, בה' בראם, ושיעור ה' היינו שנמשך בכל חד וחד לפום שעו"ד, דהיינו להתבונן איך שבי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז, וכמו שאנו רואים שאינו תופס מקום שני אותיות אצל אדם לגבי כללית הדיבור ומכ"ש לגבי עצם הנפש כן עאכו"כ שאינו תופס מקום לגבי א"ס שני אותיות, וכאשר יתבונן ברוממות אלקות איך שכללות העוה"ז הוא רק מבחי' ה' שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא, עי"ז נופל עלי' ופחד מאלקו', לפי שע"י התבוננות מהרוממות עי"ז נמשך בחי' היראה, ובעבודה זהו"ע קעומ"ש.
89 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד . ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א שלש רגלים תחג לי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, יג
והענין הוא דשעורה הוא שיעור ה', ה' הוא בחי' בהבראם, בה' בראם, ושיעור ה' היינו שנמשך בכל חד וחד לפום שעו"ד, דהיינו להתבונן איך שבי"ה ה' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז, וכמו שאנו רואים שאינו תופס מקום שני אותיות אצל אדם לגבי כללית הדיבור ומכ"ש לגבי עצם הנפש כן עאכו"כ שאינו תופס מקום לגבי א"ס שני אותיות, וכאשר יתבונן ברוממות אלקות איך שכללות העוה"ז הוא רק מבחי' ה' שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא, עי"ז נופל עלי' ופחד מאלקו', לפי שע"י התבוננות מהרוממות עי"ז נמשך בחי' היראה, ובעבודה זהו"ע קעומ"ש.
92 ביו"ד נברא עוה"ב : ראה מנחות כט, ב. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה מגילה נקראת על יד הערה 92 ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב סעודת פורים צב"ר בישיבת תו"ת דריגא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכמו בהשגת ענין מ"ש אני הוי' לא שניתי, וכמאמר אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע שהוא הכל בהשואה גמורה, וכתיב בי"ה הוי' צור עולמים , וארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז, דעוה"ז ועוה"ב כולל כללות ההשתלשלות מרכ"ד עד סוכ"ד ובראם הקב"ה בב' אותיות, ויתבונן בהעדר תפיסת מקום דב' אותיות, ובהתבוננו היטב בזה נתחדש לו בהבנתו כי ב' אותיות אינם תופסים מקום גם בהאדם לגבי הדיבור שלו ובפרט לגבי המחשבה ומכש"כ לגבי הנפש שמלאה אותיות, שכ"ז הוא בנפש שהוא נברא הנה ב' אותיות אינם תופסים מקום, וא"כ הרי מובן העדר תפיסת מקום דב' אותיות למעלה ב"ה, ומאיר אצלו הענין במוחו וגם בלבו, ועי"ז מתעורר באהבה אל האלקות המושג במוחו ונגלה אליו, אבל ענין ההודאה הוא שמודה דהדבר הוא כן, והיינו דהגם שאינו משיג הענין בשכלו, שז"ע חשך שהדבר נעלם ממנו ומ"מ הוא מודה על האמת, דאם הי' מבין הדבר ברוח בינתו הרי אינו צריך להודאה, כי הי' מחזיק הדבר כן מצד השגתו והבנת כלי שכלו, וכל ענין ההודאה הוא רק בדבר שאינו משיג, והיינו דכשאינו משיגו ה"ה מודה, אבל בענין הביטול הרי הביטול דהודאה הוא למעלה יותר מהביטול דהשגה, דהנה בהשגה הרי מאיר לו אור וגילוי וה"ה נמשך אל האור, והביטול שלו הוא מצד חיוב השכל, דהשכל עצמו מחייב את הביטול, ולזאת הנה עצם הביטול הרי אינו בהנחת עצמותו, מאחר שזהו ע"י השגה וגילוי ומצד חיוב השכל, אבל בהודאה שאינו משיג ואין בו גילוי אור ומ"מ הוא בטל ה"ז פלא יותר, והיינו להיות שיש בו מבחי' האמת בעצם, ע"כ הוא מודה ובטל למה שהוא אמת, ועצם הביטול הוא בבחי' הנחת עצמותו שהוא הביטול בעצם המהות, ומ"מ הרי יש יתרון בבחי' ברכה שהוא בחי' גילוי אור, משא"כ בהודאה שאין בזה גילוי אור, ועיקר העבודה הוא שאחר ההודאה יהי' בחי' ברכה והיינו ההמשכה והגילוי שע"י הודאה, וזהו ואמונתך בלילות אשר בעוה"ז שנמשל ללילה שבה חשך כפול ומכופל ואינו מאיר גילוי אלקותו ית' בגילוי לעין כל, והיינו מצד כי מלכותך מלכות כל עולמים |75 דהתהוות העולמות הוא מבחי' מל' שהוא בחי' שם והארה לבד, וכנודע בענין מלך שמו נקרא עליהם, דכל עיקר ענין הנהגת המדינה בכל סדרי' ועניני' מה שהוא טובת המדינה, הוא ע"י מנהיג המלוכה, ולכן הרי כל הפקודות והגזירות בעניני הנהגת המלוכה נאמרים בשמו, שהוא הגוזר והפוקד, ואינו אלא שם בלבד, שהרי אין זה מה שמנהיג המדינה בעצמו הוא בכל מקום, אלא התפשטות שמו בלבד
128 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ ואתחנן רצ"ב דרוזגעניק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, דכללות התהוות העולמות הוא מהארה לבד וכתיב בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז, וכשלומד ענין זה הרי מבינו בהנחה טובה, דער ענין לייגט זעך באַ אים גוט אָפּ וחושב ומהרהר בזה ומעמיק דעתו בההתבוננות בהענין אז מתחדש לו בהענין הסבר עצמו בהטעמת הענין והבנתו בדוגמא בכחות ולבושי הנפש, דהאדם הוא נברא מוגבל, ומ"מ הנה ב' אותיות אינם תופסים מקום לגבי ריבוי האותיות שאדם מדבר במשך יום חדש ושנה ומכש"כ העדר תפיסת מקום של ב' אותיות לגבי כללות כח הדיבור, ובפרט לגבי כח המחשבה, וכ"ש לגבי עצם הנפש שמלאה אותיות הרי ב' אותיות אין להם שום תפיסת מקום כלל, ויעמיק להתבונן ומה האדם שלאחר כל העילוים שלו הוא נברא מוגבל, דהן אמת אשר ב' אותיות אינם תופסים שום מקום לגבי זה דעצם הנפש מלאה אותיות, אבל העדר תפיסת מקום זה הוא כמו שאין תופס מקום מספר א' לגבי המספר דריבוי רבבות אלפים פעמי' ריבוי רבבות אלפים, דמ"מ הלא כל המספר המרובה דריבוי רבבות אלפים פעמים ריבוי רבבות אלפים הוא מקובץ מריבוי רבבות אלפי' פעמים ריבוי רבבות אלפים אחדים, וכאשר יחסר מספר א' הלא יחסר אותו המספר א"כ הרי גם מספר א' יש לו מקום ורק דלגבי עוצם הריבוי דריבוי רבבות אלפים פעמים ריבוי רבבות אלפים הנה מספר הא' הוא מספר בלתי תופס מקום גלוי, אבל מספר לגבי בלי מספר ה"ה בהעדר תפיסת מקום לגמרי, וכן הוא בענין זה דבהאדם הנה ב' אותיות הגם שהם בגדר מספר מ"מ אינם תופסים מקום, וא"כ להבדיל הבדלות אין קץ למעלה הרי ב' אותיות אינו תופס מקום כלל, והיינו דכללות ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד אינו תופס מקום כלל לגבי עצמות ולכן לא שניתי, והוא ההתבוננות דהוי' אחד איך דכולא קמי' כלא חשיבי ממש, וזהו דע את אלקי אביך שצ"ל דעת והשגה והוא ללמוד הענין בטוב עד שיונח ויוקלט אצלו בהנחה וקליטה טובה, ולבאר ולהסביר לעצמו כפי השגתו, דיש מעלה בהשגה שעי"ז הוא הגילוי בנפש דכאשר משיג ענין אלקי ה"ז מאיר בגילוי בנפשו, דחכ' הוא בחי' הביטול עצמי שלמעל' מטו"ד המושג, ה"ז אינו בבחי' גילוי ואינו שייך בזה תפיסא והשגה וכמאמר ולית מח' תפיסא בי' כלל, אבל בהשגה ה"ז בבחי' תפיסא, וזהו דהתגלות עתיק הוא בבינה דעיקר גילוי התענוג הוא בבינה בהשגה דוקא, והיינו מפני דהשגה שרשה מבחי' התענוג, ובכחות הנפש דחו"ב עם היות דבסדר עמידתן והתגלותן הרי החכ' קדומה לבינה ונעלית יותר ומ"מ הנה יש יתרון בבינה שלמעלה
39 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב ש"פ ראה רצ"ב לודמיר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו דכתיב דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם וגו' שבכדי שיהי' העבודה בלב שלם הוא ע"י הדעת והשגה, וכל כמה שיש ביכולתו להבין ולהשיג צריך לייגע עצמו ביגיעת נפש וביגיעת בשר, והעיקר בזה הוא שיבין את ההשכלה ההיא בהנחה טובה, מיט אַ גוטין אָפּלייג עפ"י שכלו דוקא, וכמו שאנו רואין במוחש בתלמיד היושב לפני רבו ושומע איזה לימוד בסוגיא ומקבלה בטוב הנה כשהתלמיד חוזר את הסוגיא אם כי שומר דברי הרב כאמירתן אבל הוא מטעימו בהסבר עצמי, ובהטעמה זו דוקא נראה וניכר הבנתו בהענין על בוריו, כי כאשר חוזר דברי ההלכה כמו שהם ואינם מתרגמם לעצמו בלשונו אז לא הוי עוד הבנה והשגה גמורה כ"א העיקר הוא כאשר מסבירו לעצמו באותיות שלו בביאור על דברי הרב בהסוגיא ההיא, וכן הוא בענין ההתבוננות שצריך ללמוד אותו הענין בטוב בדברי הרב בדיוק ולקבל את הענין בכל פרטיו, אבל לאחר שכבר קיבל דברי הרב ה"ה צריך לבאר ולהסביר לעצמו באותיות שלו, וכמו כאשר לומד הענין דאני הוי' לא שניתי, שלא יש שום שינוי ח"ו בין קודם הבריאה ולאחר הבריאה, וכמאמר אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, דכללות התהוות העולמות הוא מהארה לבד וכתיב בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז, וכשלומד ענין זה הרי מבינו בהנחה טובה, דער ענין לייגט זעך באַ אים גוט אָפּ וחושב ומהרהר בזה ומעמיק דעתו בההתבוננות בהענין אז מתחדש לו בהענין הסבר עצמו בהטעמת הענין והבנתו בדוגמא בכחות ולבושי הנפש, דהאדם הוא נברא
131 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות י"ט כסלו תש"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
עכ"פ לפחות ישתדל לקבל עוז ותעצומות לקנות ולחקוק במוח הזכרון שבנפשו ה' חומשי תורת משה אשר כתב מפי הגבורה שהן שרש כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה כנודע שרבי עקיבא הי' דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות .
32 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע אשה כי תזריע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
הנה כנ"י נק' אשה כמ"ש לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, והענין הוא כי הנה אשה הוא אש ה' והה' הוא מ"ש בה' בראם שהוא ענין ה' מוצאות הפה שמהם נמשכו העשרה מאמרות וחילופיהן ותמורותיהם ונמשך מזה ריבוי הצירופים לאין שיעור להוות רבוי הנבראים לאין קץ ולהחיותם, ומקור הדיבור שהוא מקור כל הצירופים הוא אות ה' אתא קלילא דלית בה מששא כמו למטה באדם הברת הה' שהוא הארה בעלמא הנמשך מהבל הלב לפה להיות מקור הדיבור והוא הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמות ומהות הנפש כי הוא התפשטות חיצוני' הנפש שאין בזה מפנימיותה כלל כו', כן למעלה מקור המחי' והמהווה את כל עולמות הנבראים מאין ליש בדרך או"פ הנק' ממכ"ע וגם אור המקיף את כולם בהשוואה הנק' סוכ"ע הכל הוא רק זיו והארה מעצמות אלקות די"ס דאצי' שהוא בחי' מדת מלכותו ית' שאינה אלא זיו והתפשטות מי"ס דאצי' כמו למטה באדם מדת המלוכה שאינה אלא זיו והתפשטות על זולתו להיות מלך על עם משא"כ בעצמי' הנפש כשהוא לבדו אין לה מציאת כלל כו' כן למעלה מדת המלוכה הוא התפשטות מעצמות אלקות להיות מלך על עם שהם הנבראים מאין ליש שנק' עם מלשון עוממות ועי"ז הם בטלים אליו ית' כמו למטה העם הם בתכלית הביטול אל המלך כו' [רק למעלה גם התהוותם נמשך מבחי' מדת המלוכה כו'], ולהיות מדת המלוכה אינה רק זיו והתפשטות לזאת נק' בשם ה' אתא קלילא דלית
6 בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי וזכרתי את בריתי יעקב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז, ט, יג
אך הנה כתי' בי"ה הוי' צור עולמים ודרז"ל ביו"ד נברא העוה"ב והיינו שגם מן היו"ד אין יכולים לקבל רק עולמות עליונים שנק' העוה"ב [והוא בחי' אצי'] והגם שהם מקור לבחי' שפע פרטית בלבד כמו בחי' חכים הוא מקור להיות ממנו בחי' חכ' בלבד ולא השפעה אחרת וכ"ה עד"ז כל הי"ס כו' מ"מ הם בתכלית הביטול והיחוד אבל כשצריך להתהוות בחי' יש נפרד צריך להיות נמשך בחי' ה' מבחי' היו"ד והיו"ד מתלבש בו שזהו בחי' בינה, ובחי' בינה נמשך ע"י הוי"ו שהוא מדות דז"א ומתלבש בבחי' ה' אחרונה שהוא בחי' המל' שיש בה ג' קוין שזהו מקור ג'
20 ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
כי כל העולמות אינם אלא פרט א' מעצמות המאציל כענין ויצא כברק כו' וביו"ד נברא כו'], משא"כ בחי' החכמה הגם שהיא ג"כ בחי' כלי מ"מ מאחר שהיא בחי' כח מ"ה שהיא בחי' ביטול ונק' בחי' אין ולכן שורה בה כללות האא"ס כמ"ש בעצמותו שאינו בחי' מקור להשפעה כלל כידוע דעצמות אא"ס לאו מכל אינון מדות כלל וכל יכול, וכח ואור הזה הוא מתלבש בחכמה [וכידוע בלק"א בשם הה"מ נ"ע שחכמה הוא בחי' אמת ולכן מתלבש בה בחי' אחד האמת אשר הוא לבדו הוא ואין בלתו כו'], ובזה יובן מה שנאמר בחי' טהרה בלוים ובחי' קדושה בכהנים כי עבודת הלוים הוא במורגש לארמא קלא לכן העלאת מ"ן שלהם הוא בבחי' בינה ולכן גם ההמשכה אינו רק מבחי' בינה שנק' טהרה כנ"ל משא"כ עבודת הכהנים הוא בחשאי ובחי' ביטול לכן עבודתם מגיע עד בחי' החכמה ששם שורה עצמות אא"ס דלאו מכל אינון מדות כלל ולכן גם ההמשכה משם ולכן נאמר בהם וקדשתו כו'.
26 וביו"ד נברא : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור להבין ענין ההפרש בין שבת ליו"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ה
אך אתה בראת יצרתה והיינו שנתלבשה בחי' זאת בנר"נ ומצד זה כח זה הוא בבחי' הסתר והעלם מצד הלבושים דנר"נ ומצד הסתר דנה"ט, לכן ניתן בנשמה כח התשובה שהוא בחי' התבוננות באלקות וכמ"ש בלק"א פ' כ"ה (כי מקובלים ראשונים קורין לבינה בשם תשובה והיינו פנימי' בינה שהוא בחי' התבוננות איך דכולא קמי' כלא ממש כו' ולא בחי' התבוננות איך דהוא חייך שזהו חיצוני' בינה שאינו נק' בשם תשובה כו', והיינו כשמתבונן ענין ביו"ד נברא עוה"ב כי הנה יש בחי' עוה"ב ועוה"ז היינו בחי' המקום וזמן גשמי' הנגלה לעינינו נק' העוה"ז אך למעלה בחי' זמן ומקום הוא בבחי' פני ארי' פני שור פני נשר שהו"ע מעלה ומטה ברוחני' ובחי' זמן ברוחניות ועוד למעלה יותר בו"ק דאצי' נק' סדר זמנים כנ"ל, וכ"ז נברא רק ביו"ד אחת שהוא ענין הברקה אחת מעצמי' המאציל, והנה ע"ד ביטול אחת לגבי כח המח' שאינו תופס מקום כלל כן ויותר ע"כ הוא ביטול היו"ד לגבי עצמי' המאציל (וכמ"ש במ"א בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם שיש הפרש בין מחשבת האדם שנתפס במחשבתו עד שבשעת מעשה אינו יכול להתפס במח' אחרת א"כ המח' תופסת מקום קצת לגבי כח המח' משא"כ למעלה אע"פ שנתפס במחשבה זו שהוא מקור העולמות מ"מ אינו תפיסא גמורה כי לית מאן דתפיס בי' ולכן יכול להתפס בשעת מעשה במח' אחרת וא"כ מח' אחת הנ"ל שהוא בחי' היו"ד הנ"ל אינו תופס מקום כלל לגבי עצמי' המאציל כו'), וכשמתבונן בזה נגלה בחי' מזלא בנר"נ עד שנעשה אצלו בחי' ביטול נכללין בלב שלא לחפוץ בשום דבר גשמי' ורוחני' רק להכלל ולהבטל בעצמי' המאציל וכמ"ש מי לי בשמים שזהו ג"ע העליון ועמך לא חפצתי בארץ שזהו געה"ת רק כלה שארי ולבבי לעצמותו ומהותו ממש, ובחי' זאת נק' תשובה שפועל שהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה והיינו שנכלל במקורו אשר לוקח משם שזהו בחי' שרש הנשמה בבחי' חשב מה דחכ' שהוא ענין כלות הנפש לבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא שזהו בחי' אוא"ס עצמו ששורה בחכ', וזהו"ע תשובה קדמה לעולם היינו שמגעת לבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא אשר הוא
77 ביו"ד נברא עוה"ב : ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך יג ד'שכד
מקור מפורש
בדף זה
מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יז ו'רעג
מקור מפורש
בדף זה
ואף שלכאורה יש מקום לאמר גם אחרת, ובמכש"כ מנגלה דתורה, ע"ד המסופר מרז"ל (מנחות כט, ב) בכל זה האמת הוא שהשיג מדריגות האמורות, וכמ"ש בספרי קבלה ומבואר בתורת החסידות, שמדריגת משה רבינו היתה מדריגת החכמה דאצילות, ז.א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תתקסט
מקור מפורש
בדף זה
מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ
מקור מפורש
בדף זה
און דוקא פון "אני" (יש האמיתי) ווערט "אברכם", די המשכת ברכות צו אידן, ביז למטה מטה אין זייערע ענינים גשמיים.
39 ויש לומר שענין זה מרומז גם בלשון הגמרא שבפנים (בענין "ואני אברכם") "מפי גבורה": "גבורה" הוא תואר שמורה על גדלות וגבורת הקב"ה; ו"מפי גבורה" מורה על ההמשכה והגילוי דגבורתו וגדלותו ית' ע"י ה' מוצאות הפה — גילוי הדיבור להזולת, עד שנמשך בעוה"ז שנברא בה' (מנחות כט, ב), כנגד ה' מוצאות הפה. ועאכו"כ שנמשך בהי' שבו נברא העוה"ב (מנחות שם), ועד שנעשה החיבור דעוה"ז ועוה"ב (גשמיות ורוחניות) ע"י הגילוי ד"פי גבורה" בשניהם יחד, וע"ד המבואר לקמן בפנים (ס"ז) בנוגע לחיבור גשמיות ורוחניות בערב יוהכ"פ וביוהכ"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א בא שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
אך יש לו פתח מלמעלה – אפשרות של יציאה ממצבו ועשיית תשובה.
8 ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א יו"ד שבט שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
אך יש לו פתח מלמעלה – אפשרות של יציאה ממצבו ועשיית תשובה.
8 ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ז אחרי שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
גם רבי אלעזר בן עזריה הכיר בכך, לפי הכבוד ולפי השורה שבה ישב בבית המדרש וכדומה, אך כאשר אשתו אמרה לו "לית לך...", מובן, שהתעורר אצלו ספק לגבי כך, עקב ענוותנותו.
36 ראה מנחות כט, ב. חולין קלז, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ה
מקור מפורש
בדף זה
5 ואהבת לרעך כמוך: קדושים יט, יח. ובפרש"י שם: א"ר עקיבא זה כלל גדול בתורה (וי"ל דמדייק להעתיק שרע"ק אמרו -- שאמר משה שתנתן התורה על ידו (מנחות כט, ב)). ראה שיחת ליג בעומר ה'תש"ח (לקו"ד כרך ג' תקיד, ב) מהבעש"ט הה"מ ואדה"ז בזה,
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז קדושים שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
רבי עקיבא מדבר על הכלל של אהבת ישראל, כפי שצריך לקיימו למעשה כלפי יהודי אחר שהוא נשמה בגוף גשמי, בהתאם לגבולות של התורה, ועל־כך אי־אפשר לומר שזוהי "כל התורה כולה", כי לפי זה היו ח"ו, מתבטלים כל הסייגים של התורה בגלל אהבת ישראל (דוגמת:
69 עפמשנ"ת (שיחת ש"פ יתרו תש"מ) השייכות ד"ומקרבן לתורה" ל"הוי מתלמידיו של אהרן" – שהוא כענין "חסד ואמת נפגשו" (תהלים פה, יא. שמו"ר פ"ה, י), שגם בחסד דאהרן שלמעלה מהשתל' (ורב חסד), שמצד זה הענין דאוהב את הבריות הוא למעלה ממדוה"ג, צ"ל האמת דתורה (שמצד משה) – יש לבאר השייכות דב' המאמרים להלל ורע"ק. כי הלל ענינו חסד (זח"ג (רע"מ) רמה, א. תניא בהקדמה. ובכ"מ), ולכן מדגיש הענין דאהבת ישראל כמו"ש למעלה מ(מדידות ה)תורה: משא"כ רע"ק שענינו תורה (ראה מנחות כט, ב. סנה' פו, רע"א), והי' "משל ב"ש" (רש"י ב"מ לז, ב. שד"ח כללים מע' ע' כלל פז. וש"נ) שענינם אמת (ראה לקו"ת שה"ש מח, ג) – מדגיש הענין דאהבת ישראל כמו"ש "כלל גדול בתורה".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט ח"י אלול שיחה א
מקור מפורש
בדף זה
כיצד ייתכן לומר שמשה רבינו למד במשך זמן כה קצר את כל התורה כולה עם כל החידושים של כל תלמיד ותיק עד סוף כל הדורות, במיוחד שזה כולל גם את "חידוש תורה מאתי תצא", תורתו של משיח, שתהיה נרחבת עד מאד?
25 וביותר קשה ע"פ מחז"ל (מנחות כט, ב) הובא לקמן בפנים.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות שיחה ב
מקור מפורש
בדף זה
4 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשט"ו
מקור מפורש
בדף זה
ועפ"ז יובן מאמר הגמרא:
58 מנחות כט, ב. וראה לקו"ש שם. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
דהנה, אש ה"א הוא בחינת מלכות שהיא מקור העולמות, כמ"ש בהבראם בה"א בראם, דבחינת מלכות הוא שם והארה בלבד, כמ"ש מלך שמו נקרא עליהם, וכמו"כ למעלה שהתהוות כל העולמות היא מבחינת שם והארה בלבד, כמ"ש יחיד חי העולמים מלך, דאלקות בעצמו הוא יחיד, וחי העולמים הוא רק מבחינת מלך, שהוא שם והארה בלבד.
16 בראשית ב, ד. מנחות כט, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשי"ז
מקור מפורש
בדף זה
כל מי שיש לו איזו שייכות ("עפּעס אַ שייכות") אל בעל השמחה – ברור הדבר שמכניסים אותו להיכלו של בעל השמחה; החילוק הוא רק אם מושיבים אותה בשורה זו או בשורה אחרת (כפי שמצינו בגמרא שישנו כו"כ שורות), אבל בכל אופן נמצאים בהיכל זה.
232 ב"ק קיז, סע"א. מנחות כט, ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויק"פ, פ' החודש, מבה"ח ניסן ה'תשי"ב
מקור מפורש
בדף זה
הפתח מלמעלה - באות ה"א - משמעותו, שהאדם נמצא אמנם במצב של "לפתח חטאת רובץ", אבל אעפ"כ, יש לו פתח למעלה - שעל ידו יכול לצאת ממצבו ולעשות תשובה.
14 ראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (מאמר א), ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
ומה שאמרו רז"ל שרבי עקיבא הי' דורש
339 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
בדף זה
העבודה בכח עצמו, ולא את המעלות שבאים במתנה מלמעלה (בניגוד לר' יוחנן, שהי' מיוחס , שמדגיש את מעלת האדם משעת יצירתו), ומצד ענין העבודה מודגש תחילה החסרון של האדם, ואילו מעלתו תבוא לאח"ז – ע"י העבודה, שמאדם שנוצר מן האדמה נעשה אדם מלשון אדמה לעליון , מציאות חדשה , ועי"ז מתגלה כח העצמות.
516 ולהעיר מהמסופר בגמרא (ברכות כז, סע"ב) שהחליטו למנות את ר' אלעזר בן עזרי' לנשיא בגלל ש"אית לי' זכות אבות", ולא את ר' עקיבא "דלית לי' זכות אבות", אף שמצד עבודתו גדלה ביותר מעלת ר"ע, עד כדי כך, שאפילו משה רבינו לא הי' יכול להשיג את דברי ר"ע (ראה מנחות כט, ב. וראה גם תוד"ה דחשיב – כתובות קה, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א*
מקור מפורש
בדף זה
ולכן צריך להיות ענין השביתה גם בשם הוי', בכל הד' אותיות דשם הוי', כי ההתהוות היא מכל ד' האותיות, היינו, לא רק מבחינת ה' אחרונה ספירת המלכות, כמ"ש בהבראם, בה' (אחרונה דשם הוי') בראם , אלא גם מבחינת הוא"ו שהוא ענין המדות, וכמ"ש ששת ימים עשה גו', בששת לא כתיב, אלא ששת כו' .
143 מנחות כט, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
ע"פ משנת"ל שבשביל ענין הבחירה כו' הוצרכה להיות הבריאה בעשרה מאמרות דוקא, צריך להבין לאידך גיסא, למה הוצרכה להיות בריאת העולם באופן שתחילה תהי' הבריאה במאמר אחד, בבחי' המחשבה, ואח"כ הבריאה בעשרה מאמרות כפי שנפרטו מבחי' המחשבה, ולא באופן שמלכתחילה תהי' בריאת העולם בעשרה מאמרות, דמי מעכב בידו .
2647 ע"ד לשון חז"ל בבא בתרא טז, א. מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
ואח"כ באה אות ה' אחרונה, שקאי על מעשה המצוות , שעל ידם פועלים בעוה"ז שנברא באות ה', כמ"ש בהבראם, בה' בראם, שיהי' ניכר בו בגילוי התהוותו וחיותו וקיומו משם הוי', שזהו"ע גדול הוי' בעיר אלקינו.
2394 בראשית ב, ד. וראה מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
בדף זה
וכדמוכח גם מסיפור הגמרא שכאשר משה ראה מה שאירע לרבי עקיבא, אמר להקב"ה:
971 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ג תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
שם הוי' שבסדר ההשתלשלות [שהרי בסדר השתלשלות יש ד' עולמות אבי"ע , שזהו ענינם של ד' אותיות שם הוי', יו"ד באצילות, ה"א ראשונה בבריאה, וא"ו ביצירה, וה"א אחרונה בעשי' (שעז"נ20 בהבראם, בה' בראם, ה"א אחרונה שבה נברא עוה"ז התחתון )], ושם הוי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות .
188 מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א
מקור מפורש
בדף זה
ולכן צריך להיות ענין השביתה גם בשם הוי', בכל הד' אותיות דשם הוי', כי ההתהוות היא מכל ד' האותיות, היינו, לא רק מבחינת ה' אחרונה ספירת המלכות, כמ"ש בהבראם, בה' (אחרונה דשם הוי') בראם, אלא גם מבחינת הוא"ו שהוא ענין המדות, וכמ"ש ששת ימים עשה גו', בששתלא כתיב, אלא ששת כו'.
49 מנחות כט, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי
מקור מפורש
בדף זה
וביאור הדבר הנה ידוע שיש ד' מדריגות בתורה טנת"א הנקודות הן בבחי' חכמה, וביאור הדבר הנה ידוע שיש בחכמה ב' מדריגות הא' בחי' גילוי השכל כמו שהוא בא ונמשך מלמעלה מן השכל דוקא שהוא בא בבחי' נקודה בעלמא כברק המבריק עד"מ והוא אשר אנו רואים שימצא אדם איזה שכל בהברקה בעלמא ועדיין לא בא השכל בהתגלות גמור זהו הנק' בחי' נקודה דחכמה ואח"כ מתפשט בהתגלות גמור כמו שמן הנקודה ימשיכו קו לאורך ורוחב אבל הנקודה בעצמה היא בהעדר ההתפשטות לגמרי אבל קצת גילוי יש בה בצמצום גדול והוא אשר נתגלה מעט מזעיר מאד מלמעלה מן השכל הנק' העלם השכל כמו שהוא במקורה בכח המשכיל ההיולי שנק' בשם חכמה נעלמה וכך הענין בבחי' נקודות שבתורה שהוא בחי' נקודה דחכמה הבאה בגילוי ממקור החכמה הנק' ח"ס, אבל מדריגה השנית בחכמה הוא בחי' העלם החכמה כמו שהיא קודם שבאה לידי גילוי כלל וכלל גם לא בבחי' נקודה והיא המתלבשת בהעלם בנגינות וטעמים שבתור' כמו ניגון דזרק"א מקיף סגולת"א כו', דהנה הניגון הזה דזרק"א וכיוצא אינו שייך לגוף האותיות כלל כי ניגון דזרקא על תיבה זו דומה לניגון דזרקא שעל תיבה אחרת כו' מפני שבהעלם גנוז בניגון זה בחי' העלם החכמה שבתיבה זאת ולא בחי' גילוי החכמה כנקודה שהרי הנקודה שייך עכ"פ אל האות כידוע בענין נקודה קו שטח שמן הנקודה נעשה קו ומן הקו נעשה שטח האות, וא"כ יש יחוס לאות עם הנקודה וכמו שאמרו למה נקו"ד על וישקה"ו כו' ומכש"כ התגי"ן של האותיות שהי' ר"ע
22 שהי' ר"ע דורש עליהם תלי תלים : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת עט
מקור מפורש
בדף זה
ולכן ארז"ל שעוה"ז נברא בה'.
4559 ולכן ארז"ל: מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויהי בשלח פרעה
מקור מפורש
בדף זה
וז"ש והייתם ברכה בקרב הארץ כו', פי' ברכה הוא ההמשכה והשפע שנוסף על העצם בכפלי כפליים כמו הברכה גשמי' במעשה ידיו של אדם כו', כך ע"י ישראל נתברך שם הוי' בקרב הארץ בחי' עלמא דאתגלייא שהוא העוה"ז בה' בראם כו', שלזה נק' ישראל זרע ברוכי ה' כו', וכמ"ש ברוך הוי' אלקי ישראל דוקא מן העולם ועד העולם, פי' מעלמא דאתכסיי' לעלמא דאתגלייא כידוע.
66 בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות
מקור מפורש
בדף זה
[טז] ושם השנית פועה שמדברת עם הולד כו', פי' שם השנית הוא בחי' ה"א אחרונה דשם הוי' בחי' עלמין דאתגליין שהוא בחי' עולם הדבור בחי' מל' כידוע בפי' בהבראם בה' בראם שהן ה' מוצאות הפה וכמ"ש בס"י וקבען בפה כו' שנק' עלמא דאתגלייא בכלל כו', וביאור הענין הנה מבואר למעלה שיש ב' מיני כלים, כלים פנימי' וכלים חיצוני' שהן ב' מיני אותיות א' אותיות עצמיי' שבעצמות הנפש כו' והוא השרש של נשמות ישראל כמו שעלו במח' הקדומה כו', והן הנק' עלמין סתימין דלא אתגליין כנ"ל בענין עלמין דכסופי' שמבחי' פנימי' ועצמות התענוג כו', דהגם שיורד ונמשך בלבוש דהשגה דבינה שה[י]א [ה"א] ראשונה שנק' שפרה כו' הרי הוא עדיין בבחי' הסתימות וההעלם בעצמות שא"א [oldpage_96] לבוא לגילוי בדבור בפה כלל, להיות ידוע בענין מ"ש בזהר ע"פ ועבד הלוי הוא דא הוא ע"י כו' דבחי' התגלות ע"י בבינה הוא יותר מבחכ', וזהו ענין הג' קוצין שביו"ד דקוץ התחתון שמתפשט בבינה הוא קוץ העליון כו' וכמו הבן בחכ' וחכם בבינה שזהו בחי' התפשטות התענוג העצמי בבינה יותר בהתרחבות מפני שהוא למעלה בשרשו מן החכ' שאינו רק נקודה די' לבד ושרש השגה דבינה הוא בעצמות התענוג ממש שלמעלה ממקור החכ' כו'.
343 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. שע"ת צא, ג. שה"א לב, ב. לקמן פ' וארא פא, ב. תצוה שסז, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תרומה ועשית שנים כרובים זהב
מקור מפורש
בדף זה
אחרונה דשם הוי' בה"א ברא"ם כו' מאין ליש באות יו"ד הדבור העליון, וכמ"ש בס"י וקבען בפה כו' שהוא בחי' הגילוי מן ההעלם דע"ס דאצי' בכלל, ובפרט זהו בתורה שנק' ח"ת חכמה בסוף שזהו הארת אור השכל וחכ' ומדות שבאים בגילוי באותיות הדבור דיו"ד מאמרות כמו במאמר יהי אור יהי רקיע כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו כו'.
211 בה"א ברא"ם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולקחת את שתי אבני שוהם
מקור מפורש
בדף זה
ע"י הצמצום דשם אלקי' דוקא, והיינו בחי' ה"א אחרונה דשם הוי' שבה"א בראם כידוע [ונק'] אתא קלילא דלית בי' מששא שאין הה"א נרגש במבטא כלל להיותו רק [oldpage_1032] הבל חיצוני שז"ש וברוח פיו כו', וע"כ גם העבודה דמלאכים היינו [ב]בחי' רוח שאומרים שירה בהתכללו' וביטול דרוח שה[וא] התעוררות קול ורוח, ואמנם אינו נק' רוח הוי' רק רוח אלקי' כמו ברן יחד כו' ויריעו כל בני האלקי' וכן כל המלאכים דעשי' שנזכר בפסוד"ז.
238 שבה"א בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ואתה תצוה את בנ"י
מקור מפורש
בדף זה
ואמנם גם בבחי' אותיות הללו אין שינוי והתפעלות וערך עם הנבראים ונתפס ואינו נתפס כנ"ל, לפי שגם שנק' האותיות בשם אור וחיות כמו ואתה מח"י' את כולם את"ה זה דכ"ב אותיות דקבען בפה העליון וה' מוצאות כו' דבה"א בראם מאין ליש והוא ה"א אחרונה דשם הוי' שמאיר בשם אלקים ע"י צמצום כשמש ומגן המעלים כו', זהו בענין שם המושאל שאינו בבחי' אור וכח וחיות ממש, שא"כ ה"ז בבחי' יש מיש שיש בזה ערך כו'.
361 דבה"א בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה לב, ב
מקור מפורש
בדף זה
אך הנה כ"ז יובן בהקדים ענין קריעת ים סוף תחלה שהי' בו מעין דלע"ל בגלוי העלם העצמות עד שראתה שפחה כו' כנ"ל וזה הי' בז' ש"פ דוקא (שהוא יום הששי לספי' כידוע) דהנה ידוע דקריעת י"ס היה עיקר הכנה למ"ת דוקא ולא לטבוע מצרים בלבד שזה היה דרך אגב בלבד ולכאורה מה שייך הליכה בי"ס למ"ת אך יש להקדים תחלה מ"ש במ"א על מ"ש ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך ואמרז"ל מה שביעי רשות אף ו' ימים כו' דהנה יפלא זה שאמר דיום השביעי עצרת לה' כו' מהו ענין עצרת ביום זה להוי' אלקיך דוקא יותר מששת ימים שקדמו אליו כו' והנה כללות ענין קי"ס ידוע על מ"ש הפך ים ליבשה כו' שזהו בחי' גלוי ההעלם דעלמא דאתכסיא הוא שנקרא ים ועלמא דאתגליא נקרא ארץ ויבשה וכמ"ש בזוהר ותראה היבשה עלמא דאתגליא כו' דהנה נס דקי"ס הי' בדרך כללו' כל ההשתלשלות שאינו בא רק בבחי' העלם וגלוי שנק' סובב וממלא בכלל וישנו דרך פרט עד למטה מטה בבחי' עו"ע דרוחניות וגשמיות שלמטה בגידול הדצח"מ מן המזלות וכה"ג ונק' זה בשם ים ויבשה בחי' העלם וגלוי שבכלל ובפרטי פרטו' דהנה ידוע שבחי' הדיבור נק' עלמא דאתגליא והוא בחי' ה"א תתא' בה"א בראם בה"א מוצאות הפה העליון שבדבר ה' כו' וברוח פיו כמו בי' מאמ' יהי אור יהי רקיע וכל פרטיהם כידוע ונק' מאמר פתוח ובחי' המחשבה העליונה שמקפת לאותיות הדיבור נק' מאמר סתום שהוא בהעלם כי א"א שיבא אמיתית המחשבה בגלוי הדיבור רק נשאר בהעלם ומקיף לדיבור כידוע וזהו הנק' ים העליון והדיבור נק' ארץ עלאה והן ב' עולמים כמ"ש מן העולם כו' דמ"ש תראה היבשה היינו שהי' היבש' תחלה כלול' בים ואח"כ אמר
18 בה"א בראם. . הפה : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. שע"ת שם צא, רע"ג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח והי' מספר בנ"י כו'
מקור מפורש
בדף זה
וכ"א הוא דבר שבמנין שאין לו ביטול כלל להיותו דבר חשוב ונעלה, וזהו שבזמן שאעשרש"מ אז המספר ע"ד עוה"ז שיש קץ וגבול להמספר שהמספר הוא לגריעותא אבל המספר דעוה"ב אם כי בגדר מספר הוא מ"מ אין קץ למספרו והיינו מפני כח המספר הסופר המספר שיש במספר שמצד בחי' המספר הסופר אין בבחי' המספר בחי' גבול כלל, וע"ד שנת' בד"ה ויצום אל בנ"י כו' שהגם שהספירות הם בבחי' מדה וגבול עכ"ז כל ספי' מתפשטת עד אין סוף ושיעור מפני כח הא"ס שבה כו', וזהו ההפרש בין כל שדרכו למנות ובין את שדרכו למנות, שבחי' כל הוא מספר העוה"ז, כי בהבראם בה' בראם שעוה"ז נברא בה' וה' פעמים יוד עולה כל, משא"כ את הוא ל' ריבוי שמרבה מספר עוה"ב שאין להמספר שיעור מחמת כח המספר הסופר א"ס ב"ה כו'.
316 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ובחודש השביעי הב' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מר"ן מוויליז)
מקור מפורש
בדף זה
ובאמת כשיעמיק דעת יותר בהתבוננות יהי' לו אהבה וכליון לא"ס עצומ"ה, והוא כשיתבונן דכלליות השתל' העולמות הוא רק מהארה בעלמא ולכן אני ה' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בשוה, ולכאורה איך אפ"ל שהוא בשוה והלא מתחילה לא הי' העולם ואח"כ נבה"ע אלא מפני שכלליות השתל' העולמות הם משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות כלל, וזהו בהבראם בה' בראם אתא קלילא דלית בי' מששא, ואי
96 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם שובה ישראל הנחה א' תתקיז
מקור מפורש
בדף זה
וזהו אתה אמרת והי' ה' לי לאלקים חייך כל טובות ונחמות יהי' בלשון הזה, והי' ביום ההוא יצאו מים חיים לשון והי' היינו שהו"ה קודם לי"ה כי שם הו' י"ה קודם לו"ה וכאן ו"ה קודם לי"ה, פי' וא"ו היינו ששה מדות ששת ימים עשה וה' הוא בחי' בהבראם בה' בראם, כי לע"ל יהי' ו"ה קודם לי"ה.
191 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ושאבתם מים
מקור מפורש
בדף זה
ולהבין זה צ"ל בכלל ענין הנסכים הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, וענין הנסכים הוא בכלל המשכות, ובנסכים הי' ג' דברים שמן יין וסולת, שמן הוא חכ' יין הוא בינה וסולת הו"ע דעת כמארז"ל אין התינוק יודע לקרוא אבא עד שיטעום טעם דגן ומאחר שמפעיל דעת ה"ה בעצמו דעת, ובכלל הוא המשכות חב"ד, וע"כ כל הקורא כו' עולה בלא מנחה עולה הוא העלייה ממטלמ"ע שעולה כולה כליל ומנחה הוא מ"נ ח"ה שע"י העליות מ"ן ממשיכים מחכ' בה' בהבראם בה' בראם, או למעלה יותר ח' הוא ממזל שמיני ונוצר ממשיכים בה' בראם, וזבח הוא מלמטלמ"ע בלא נסכים המשכה מלמעלמ"ט ובנסכים הי' ב' מד' נה"י ונה"מ.
24 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ומעתה כו' הוקבעו המועדים
מקור מפורש
בדף זה
והענין הוא דהנה ארז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן דוקא דהיינו שכדי שידע התינוק לקרוא אבא כו' אף שהיא הכרה שלא ע"פ שכל רק שהוא נמשך אחר אביו בלי טו"ד כלל זהו ע"י טעם דגן דוקא, כך כדי שיהי' התחברות נש"י עם אלקות זהו ע"י טעם דגן דוקא שהוא בחי' מצה, והיינו כי מצה הוא בחי' ביטול ושפלות שאין בה שום טעם כלל, משא"כ חמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות שהוא בחי' כעס וגאוה, וע"כ עי"ז לא יוכל להיות התחברות נש"י עם אלקות לפי שאין אני והוא יכולים לדור, רק ע"י מצה דוקא שהוא בחי' ביטול ושפלות, וזהו שפסח הוא בחדש האביב, כי אביב הוא בחי' א"ב י"ב, אב הוא בחי' כי אתה אבינו, וי"ב הם י"ב שבטים ונתחברים ונעשים אחד, כי אביב הוא ג"כ לשון התחברות וכמשארז"ל קישות שהתליעו באבי' שפירשו במחובר כו', והיינו שאז נעשה התחברות נש"י עם אלקות וע"כ נק' חדש האביב, וזהו מ"ש החדש הזה לכם כו' ראשון הוא לכם כו', והיינו שראשון הוא בחי' אני ראשון ואני אחרון יהי' לכם שיתחבר עמכם, וזהו שפסח נק' חדש האביב דהיינו שנש"י שנק' ראשית תבואתה אז הם אביב שיתחברו אז עם אלקות, אך בפסח אז הוא רק גמירת השעורים, וכמ"ש כי השעורה אביב, והיינו ששעורה הוא בחי' שיעור ה' בהבראם בה' בראם שהוא בחי' התבוננות איך שהוא מחי' ומהוה את כל העולמות שהוא בחי' ה' אחרונה של ש' הוי', ושיעור ה' היינו כל חד וחד לפש"ד שמתבונן באלקות עי"ז הוא נתחבר, ומה שבפסח דוקא הוא רק מבחי' שעורה, והיינו לפי שבפסח יצאו ממצרים, מצרים הוא בחי' ערות
32 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וחג הקציר בכורי מעשיך
מקור מפורש
בדף זה
ובזה יובן מה שהמועדים נקבעו בזמן הקציר, פסח הוא ע"ש קצירת שעורים, והענין הוא דהנה שעורים הוא שיעור ה', ה' הוא בחי' בהבראם בה' בראם, ושיעור ה' הייינו שנמשך בכל חד וחד לפום שיעורא דילי', דהיינו להתבונן ברוממות אלקות איך ששרש כל העולמות הוא רק מבחי' ה' שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא שהוא רק בחי' זיו והארה בעלמא ועי"ז נופל עליו יראה ופחד מאלקות, לפי שע"י התבוננות הרוממות עי"ז נמשך בחי' יראה, וזהו ענין קבלת עומ"ש, והנה פסח הוא ענין התגלות היראה וכמ"ש בפסח ובמורא גדול, שאז ביצ"מ קבלו עליהם עומ"ש, וע"כ נק' הפסח ע"ש קציר שעורים
74 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה'
מקור מפורש
בדף זה
וזהו קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וכתי' בה' וניקוד בקמץ וכולל פירות האילן ופירות האדמה ונק' תבואתה שפרי האילן נכלל בכלל פרי אדמה ולכן אם ברך על פר"א בורא פ"א יצא לבד איזה פרטים שאינו יוצא, וב' בחי' אלו הו"ע בפסח על התבואה בעצרת על פה"א, בפסח אז זמן בישול שעורים בחי' שיעור ה' והו"ע בהבראם בה' בראם, לכן נק' חדש האביב ר"ת אב י"ב, הם י"ב צירופי ה' וא"ב דכתיב החדש הזה לכם כו' ראשון הוא לכם כו' וכל מקום שנא' לישראל לכם שרשו מלכם שכ"כ, ובחודש ש' הוי' ככתבו לכן נק' אב ואח"כ ע"י בירורים דחמשים יום קבלו התורה בשבועות והו"ע בעצרת על פה"א, שהוא בחי' כי אדם עץ השדה לכן הניקוד בחולם, ומ"מ כתיב בה' שאף בחי' אילן דבעצרת הוא ג"כ חטה שאז זמן שתי הלחם וחטה גימ' ך"ב אתוון דאורייתא ומ"מ נק' אילן צ"ל
180 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ועשית ציץ
מקור מפורש
בדף זה
ומה הי' כתוב על ציץ קדש לה' ויש בזה ב' פי', הפרדס מפרש שיומשך מקדש בש' הוי' וכמ"ש שאו ידיכם קדש וברכו את הוי', דהנה יש קדש וקדוש, קדוש ו' הוא המשכה שיהי' ה' מקור ההתהוות בהבראם בה' בראם אות הוא בצבא דילי', וזהו קדוש כו' ג"פ הוי' צבאות אות הוא בצבא דילי', וקדש הוא מה שקדוש ומובדל, ומבחי' קדש נמשך בשם הוי' וכמ"ש שאו ידיכם קדש, ידיכם הוא יחו"ע ויחו"ת וברכו את הוי' שיתברך ויומשך בשם הוי' וכמו"כ כאן מקדש יומשך בש' הוי' והוא שם הוי' דסדר השתל'.
78 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
בדף זה
והענין הוא כי הלחם הוא המחי' ובשרשו ברוחני' הוא בחי' האותיות שהם ג"כ הממשיכים החיות מהעלם אל הגילוי ויש ב' מיני אותיות בד"כ הא' בחי' האותיות שהמה מקור החיות דהשתלשלות והוא האותיות דבהבראם בה' בראם כי מקור כל האותיות דהשתלשלות היא אות ה' אתא קלילא דלית בה מששא ונק' אותיות אלו
7 דבהבראם בה' בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח מה נשתנה
מקור מפורש
בדף זה
אבל יש נשמו' שנק' בעלי תורה אותם שהם מדת יום אצלם האהבה בגילוי בתמידות מצד שנתגלה אצלם שורש נשמתם כמ"ש מתקשראן באורייתא ואורייתא וקוב"ה כולא חד, ולכן נק' תורה אור שהיא מאירה את ההעלם דקוב"ה שהוא סדכ"ס [מפני שהוא סתום ונעלם אפי' מעלמין סתימין שלמעלה מיוד שנברא בי' עוה"ב והם נק' נפלאותיך כו'], ושם אין החושך דלילה מסתיר כלל ונק' בחי' ישראל זהו תוכן הדברים בקיצור.
12 שנברא בי' עוה"ב : מנחות כט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
בדף זה
ההשתל' וכמ"ש בהבראם ומאחז"ל ע"ז בה' בראם כו', שאות הה"א הוא אות זעירא שמורה ג"כ על קטנות וצמצום כו' כידוע, הוא ג"כ ע"י שיעור וצמצום כו', וכידוע הענין בכהאריז"ל שיש בבחי' מל' ב' מיני גבורות, ה' גבורות לצורך עצמה, ובחי' ה"ג לצורך בנינה שהוא בחי' המשכה להשתל' כו' כמו שיבואר.
15 בהבראם. . בה' בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. וראה גם לקמן מאמר ד"ה וזכרתי הר"ת על יד הערה 24 ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח ענין יצי"מ וקי"ס
מקור מפורש
בדף זה
מעצמות הנפש והם מיוחדים במקורם בתכלית כדוגמת כחות הנפש הנ"ל, ואח"כ מבחי' ע"ס נמשך ג' לבושים המל', לבוש הפנימי' דמל' הוא כדוגמת אותיו' המחשבה נמשך ממנו נשמות דבריאה, לבוש האמצעי הוא כדוגמת הדיבור נמשך ממנו נשמות דיצירה, לבוש החיצון הוא כדוגמת כח המעשה נמשך ממנו נשמות דעשי', וע"ז נאמר לבושין תקינת לון דמינייהו פרחין נשמתין לב"נ, וזהו בראתיו יצרתיו אף עשיתיו אף הפסיק הענין כי היצירה עם הבריאה יש להם התחברות בגילוי כדוגמת המח' עם הדיבור אבל העשי' עם היצי' הגם שנמשך ממנו (כי אינו דומה המשל עם הנמשל [כי] במשל כח המעשה יכול למשוך בלא הדיבור משא"כ למעלה עולם העשי' נמשך מעולם היצירה כו') מ"מ נעלם אור היצי' לגמרי בבחי' עולם העשי' עד שאופן ההרגשה דנשמות ומלאכים דעשי' הוא מרחוק בבחי' הודאה בלבד, וזהו בהבראם בה' בראם כדוגמת ג' קווי הה' ששני הקווין באורך ורוחב מחוברים זב"ז ורגל הקצר הוא נפסק מן הה' כו' וד"ל.
25 בהבראם בה' בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי וזכרתי את בריתי יעקב
מקור מפורש
בדף זה
העולמות דבי"ע ששני העולמות דבריאה יצירה הוא כנגד ב' קוי הה' ובחי' עשי' כנגד רגל הקצר הנפסק שהוא בחי' אף עשיתיו, וזהו בה' נברא העוה"ז שעוה"ז הוא ג' עולמות הנבראים שנראים בבחי' יש נפרד וזהו"ע בהבראם בה' בראם [...
24 בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר