קמז
על כל מצוה כי קוב"ה הוא בחי' העלם עצמות אא"ס שלפני התגלותו בעולמות כי27 קדוש פירושו מובדל כו' כידוע, ושכינתי' הוא בחי' גילוי האור כנ"ל. אך שיהא בחי' קוב"ה מתגלה שזהו גילוי אור הנעלם דוקא היינו יחוד עליון זה דקוב"ה ושכינתי' כו'. וזהו עיקר כוונת הברכות שעל המצות באמרו בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו, פי' ברוך הוי' הוא בחי' גילוי סובב הכללי הנ"ל להיות ממש בבחי' ממלא שהוא בחי' מלך העולם כמ"ש מלכותך28 כו' והיינו ע"י המצות דוקא, וז"ש אשר קדשנו במצותיו כי קדשנו לשון קדוש ומובדל שהוא בחי' סובב הנ"ל, והיינו ע"י המצות דוקא. כי הנה שרש המצות הוא בחי' פנימי' רצה"ע ב"ה, והוא הנק' בלשון המקובלים בחי' פנימי' כתר עליון דשם שורש פנימי' אא"ס ב"ה (כמ"ש29 בתיקונים אא"ס מלגאו כתרא עילאה מלבר כו' כי30 פנימיות הכתר אינו נמנה בע"ס להיותו מבחי' אחרונה דאא"ס שלפני הצמצום כו' וחיצוניות הכתר הוא שרש הנאצלים כידוע). כי המצות שרשן בבחי' רצה"ע הפנימי דהיינו בחי' הרצה"פ הנק' רצה"ע שלמעלה מן השכל והטעם, כי אית רצון ואית34 רצון כו', רצון התחתון המתלבש בשכל וטעם למה ירצה כך, אבל רצה"ע הוא אשר לא יוכל להתגלות בשכל וטעם כלל (גם לא בבחי' טעם כמוס הנק' ח"ס כו') וכמ"ש שתוק32 כך עלה במח' לפני, פי' שתוק שאין כאן רק שתיקה כי א"א לגלות בדיבור כלל איזה טעם לרצון זה אלא רצון זה כך עלה במח' למעלה מן הטעם לגמרי כי הוא רק בחי' רצו"פ בלתי טעם כלל (גם לא יש טעם כמוס לרצון כלל) אלא כך רצונו בלבד כאדם שאומר כך רצוני בלי טעם כלל וכלל וע"כ אמר שתוק (גם בשכל הנעלם יש לשתוק, ומ"ש סייג33 לחכ' שתיקה הכוונה גם על בחי' שכל וטעם הנעלם הנק' ח"ס שהוא הטעם הכמוס לרצון כמ"ש במ"א גם שם יש בחי' שתיקה ששרשה למעלה מח"ס וע"כ הוא סייג לח"ס כו' וד"ל). והוא שרש המצות שהן בבחי' פנימי' הכתר, כי כתר34 גי' תר"ך עמודי אור שהן תרי"ג מצות דאוריי' וז' דרבנן כידוע (כי34 שרשן הוא בתרי"ג ארחין דגלגלתא דא"א שלמעלה מבחי' ח"ס דא"א כו'). וזהו אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות להיות שרשם מפנימי' הכתר ששם גילוי אא"ס שלפני ההשתלשלות ע"כ אנו ממשיכים על ידם דוקא מבחי' סובב הכללי הנ"ל לידי גילוי ממש כנ"ל וד"ל.
הערות
- 27. כי קדוש פירושו מובדל : ראה פירש"י ורמב"ן ויקרא יט, ב. תניא פמ"ו.
- 28. מלכותך כו' : תהלים קמה, יג.
- 29. כמ"ש בתיקונים אוא"ס מלגאו כתרא עילאה מלבר : ת"ז סוף תי' כב.
- 30. כי פנימית הכתר אינו נמנה : ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 242.
- 34. אית רצון ואית רצון : ראה תו"א ויקהל פז, ד. דרמ"צ פח, א. לעיל בהביאור על מים רבים. ובכ"מ.
- 32. שתוק כך עלה במח' לפני : ראה מנחות כט, ב, זח"ג כז, ב.
- 33. סייג לחכ' שתיקה : אבות פ"ג מי"ג.
- 34. כתר גי' תר"ך עמודי אור שהן תרי"ג. . דרבנן : פרדס ש"ח פ"ג. אגה"ק סכ"ט. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 165.
- 34. כי שרשן הוא בתרי"ג ארחין דגלגלתא דא"א : ראה זח"ג קכט, א ובביאור האריז"ל שם. מ"ח מס' א"א ספ"ד. לקו"ת ראה כא, ד.
רש"י על ויקרא י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
דבר אל כל עדת בני ישראל. מְלַמֵּד שֶׁנֶּאֶמְרָה פָרָשָׁה זוֹ בְּהַקְהֵל מִפְּנֵי שֶׁרֹב גּוּפֵי תוֹרָה תְלוּיִּין בָּהּ (ספרא):
קדשים תהיו. הֱווּ פְרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה וְגוֹ' אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (ויקרא כ"א), וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ, אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ (שם), קְדֹשִׁים יִהְיוּ, אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה (שם):
דבר אל כל עדת בני ישראל SPEAK UNTO ALL THE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL — This (the addition of the words כל עדת) teaches us that this section was proclaimed in full assembly because most of the fundamental teachings of the Torah are dependent on it (contained in it) (Sifra, Kedoshim, Section 1 1; Vayikra Rabbah 24:5).
קדשים תהיו YE SHALL BE HOLY — This means, keep aloof from the forbidden sexual relations just mentioned and from sinful thoughts. [It is evident that this is the meaning of קדשים תהיו because] wherever you find in the Torah a command to fence yourself in against such relations you also find mention of “holiness". Examples are: (Leviticus 21:7) “[They shall not take] a wife that is a harlot, or a profane etc.", and in the next verse "for I, the Lord, who sanctifieth you, [am holy]"; (Leviticus 21:15) “Neither shall he profane his seed (by the forbidden unions mentioned in the preceding verses) for I the Lord do sanctify him"; (Leviticus 21:6) "They shall be holy… followed by (v. 7) "[they shall not take] a wife that is a harlot or a profane" (cf. Vayikra Rabbah 24:4-6).
רמב"ן על ויקרא י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תו"כ ריש הפרשה) שֶׁהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ נֶאֶמְרָה בְּהַקְהֵל מִפְּנֵי שֶׁרֹב גּוּפֵי תוֹרָה תְּלוּיִין בָּהּ, וְזֶה טַעַם "אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אֲבָל הֻזְכְּרָה כָּאן בְּתוֹרַת הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיְּדַבֵּר בָּהּ עַל קָרְבַּן הַשְּׁלָמִים, וּמִפְּנֵי שֶׁיַּזְכִּיר בָּהּ הַמִּשְׁפָּט שֶׁיְּצַוֶּה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹשֵׂי הַתּוֹעֵבוֹת הַנִּזְכָּרוֹת. וְהָעֲרָיוֹת וְהַתּוֹעֵבוֹת הֻזְכְּרוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה מִפְּנֵי הַטַּעַם שֶׁכָּתַבְנוּ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר:
קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ הֱווּ פְּרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על ויקרא י"ט:ב'). אֲבָל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרשה א ב) רָאִיתִי סְתָם, פְּרוּשִׁים תִּהְיוּ. וְכֵן שָׁנוּ שָׁם (שמיני פרק יב ג), "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי", כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי פָּרוּשׁ כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ פְּרוּשִׁים. וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין הַפְּרִישׁוּת הַזּוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָעֲרָיוֹת כְּדִבְרֵי הָרַב, אֲבָל הַפְּרִישׁוּת הִיא הַמֻּזְכֶּרֶת בְּכָל מָקוֹם בַּתַּלְמוּד שֶׁבְּעָלֶיהָ נִקְרָאִים "פְּרוּשִׁים". וְהָעִנְיָן כִּי הַתּוֹרָה הִזְהִירָה בָּעֲרָיוֹת וּבַמַּאֲכָלִים הָאֲסוּרִים, וְהִתִּירָה הַבִּיאָה אִישׁ בְּאִשְׁתּוֹ וַאֲכִילַת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן. א"כ יִמְצָא בַּעַל הַתַּאֲוָה מָקוֹם לִהְיוֹת שָׁטוּף בְּזִמַּת אִשְׁתּוֹ אוֹ נָשָׁיו הָרַבּוֹת, וְלִהְיוֹת בְּסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ, וִידַבֵּר כִּרְצוֹנוֹ בְּכָל הַנְּבָלוֹת, שֶׁלֹּא הֻזְכַּר אִסּוּר זֶה בַּתּוֹרָה, וְהִנֵּה יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה. לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב אַחֲרֵי שֶׁפֵּרֵט הָאִסּוּרִים שֶׁאָסַר אוֹתָם לְגַמְרֵי, וְצִוָּה בְּדָבָר כְּלָלִי - שֶׁנִּהְיֶה פְּרוּשִׁים מִן הַמֻּתָּרוֹת: יְמַעֵט בַּמִּשְׁגָּל, כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ (ברכות כב) שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן כַּתַּרְנְגֹלִין, וְלֹא יְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא כְּפִי הַצָּרִיךְ בְּקִיּוּם הַמִּצְוָה מִמֶּנּוּ; וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן בְּמִעוּטוֹ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָא הַכָּתוּב (במדבר ו ה) הַנָּזִיר - "קָדוֹשׁ", וְיִזְכֹּר הָרָעוֹת הַנִּזְכָּרוֹת מִמֶּנּוּ בַּתּוֹרָה (בראשית ט כא) בְּנֹחַ וּבְלוֹט; וְכֵן יַפְרִישׁ עַצְמוֹ מִן הַטֻּמְאָה, אע"פ שֶׁלֹּא הֻזְהַרְנוּ מִמֶּנָּה בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ (חגיגה יח), בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁים, וּכְמוֹ שֶׁנִּקְרָא הַנָּזִיר "קָדוֹשׁ" (במדבר ו ח) בְּשָׁמְרוֹ מִטֻּמְאַת הַמֵּת גַּם כֵּן; וְגַם יִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מֵהִתְגָּאֵל בְּרִבּוּי הָאֲכִילָה הַגַּסָּה וּמִן הַדִּבּוּר הַנִּמְאָס, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב (ישעיהו ט טז) "וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה", וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בָּזֶה עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַפְּרִישׁוּת, כְּמָה שֶׁאָמְרוּ עַל רַבִּי חִיָּא שֶׁלֹּא שָׂח שִׂיחָה בְּטֵלָה מִיָּמָיו. בְּאֵלּוּ וּבְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בָּאָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת הַכְּלָלִית, אַחֲרֵי שֶׁפֵּרֵט כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּכָּנֵס בִּכְלַל זֹאת הַצַּוָּאָה הַנְּקִיּוּת בְּיָדָיו וְגוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות נג) "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם" אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים, "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים, "כִּי קָדוֹשׁ" זֶה שֶׁמֶן עָרֵב. כִּי אע"פ שֶׁאֵלּוּ מִצְוֹת מִדִּבְרֵיהֶם, עִקַּר הַכָּתוּב בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה יַזְהִיר שֶׁנִּהְיֶה נְקִיִּים וּטְהוֹרִים וּפְרוּשִׁים מֵהֲמוֹן בְּנֵי אָדָם, שֶׁהֵם מְלַכְלְכִים עַצְמָם בַּמֻּתָּרוֹת וּבַכִּעוּרִים. וְזֶה דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה לִפְרֹט וְלִכְלֹל בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כִּי אַחֲרֵי אַזְהָרַת פְּרָטֵי הַדִּינִין בְּכָל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁבֵּין בְּנֵי אָדָם, לֹא תִּגְנֹב וְלֹא תִּגְזֹל וְלֹא תּוֹנוּ וּשְׁאָר הָאַזְהָרוֹת, אָמַר בִּכְלָל "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" (דברים ו יח), שֶׁיַּכְנִיס בַּעֲשֵׂה הַיֹּשֶׁר וְהַהַשְׁוָיָה וְכָל לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין לִרְצוֹן חֲבֵרָיו, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ (שם) בְּהַגִּיעִי לִמְקוֹמוֹ בִּרְצוֹן הקב"ה. וְכֵן בְּעִנְיַן הַשַּׁבָּת, אָסַר הַמְּלָאכוֹת בְּלָאו וְהַטְּרָחִים בַּעֲשֵׂה כְּלָלִי, שֶׁנֶּאֱמַר "תִּשְׁבֹּת", וְעוֹד אֲפָרֵשׁ זֶה (רמב"ן על ויקרא כ"ג:כ"ד) בע"ה:
וְטַעַם הַכָּתוּב שֶׁאָמַר כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, לוֹמַר שֶׁאֲנַחְנוּ נִזְכֶּה לְדָבְקָה בּוֹ בִּהְיוֹתֵנוּ קְדוֹשִׁים, וְהִנֵּה זֶה כְּעִנְיַן הַדִּבּוּר הָרִאשׁוֹן בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת (שמות כ ב) (ג). וְצִוָּה "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא י"ט:ג'), כִּי שָׁם צִוָּה עַל הַכָּבוֹד וְכָאן יְצַוֶּה עַל הַמּוֹרָא. וְאָמַר "וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", כִּי שָׁם צִוָּה עַל הַזְּכִירָה וְכָאן עַל הַשְּׁמִירָה. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ (שמות כ ח) עִנְיַן שְׁנֵיהֶם:
משנה אבות ג׳:י״ג - הטקסט מספריא
רבי עקיבא אומר שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. מסורת סייג לתורה. מעשרות סייג לעושר. נדרים סייג לפרישות. סייג לחכמה שתיקה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

