229

ולאחר ש"ממשיכים" בסוכות ובשמיני עצרת שני מקיפים אלו, מגיעים לענין של שמחת תורה, "למחר" של שמיני עצרת, שהשמחה העיקרית היא בזמן ההקפות³³, מלשון "מקיף", שאז נמשך "מקיף" הנעלה עוד יותר מה"מקיף" הנמשך בשמיני עצרת.

ו. שלוש דרגות ב"מקיף"

כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר, שבבחינת "מקיף" יש, באופן כללי, שלוש דרגות.

כדוגמא לשלוש הדרגות, ב"מקיף" של השכל, אפשר לציין: א) אצל המבין דבר מתוך דבר³⁴ – את הדבר לפני שהוא מבין בפועל. או יותר מכך: תן לחכם ויחכם עוד^* – השכל של "ויחכם" לפני שהוא ויחכם בפועל. ב) בדומה לטעם ולהגיון השכלי של ה"חוק" שבתורה, ועד לחוק של פרה אדומה, שהקדוש־ברוך־הוא אומר למשה: "לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר – חוקה...", וממשיך המדרש³⁵ ואומר: "דברים המכוסין מכם בעולם הזה עתידים להיות צופים בעולם הבא"³⁶. ג) בדומה להגיון שבדברים, שעל שאלת משה רבינו עליהם, הוא נענה: "שתוק, כך עלה במחשבה"³⁷.

כך גם ב"מקיף" בכללות, כמוסבר בהרחבה בכמה מקומות³⁸:

א) מקיף קרוב. בדומה לרב שמשפיע רעיון שכלי לתלמידו, שמפני המרחק הרב שבין התלמיד לרב, קולט התלמיד רק את החיצוניות של שכל הרב, ולא את העומק והפנימיות של הרעיון. אך בכל זאת הוא חש שיש כאן עומק: אמנם, אין הוא יודע מהו העומק, אך הוא מרגיש שיש כאן עומק יותר ממה שהוא מבין.

ב) מקיף הרחוק. בדומה לרעיון עמוק ביותר הנעלה לחלוטין מ"כלי" הלומד, כך שאין הוא חש כלל שיש בכך עומק.

בכל זאת, גם רעיון זה הוא בגדר של גילוי, אלא שלגבי אדם זה, תלמיד זה – מפני ריחוקו הרב – הרי לגביו הרעיון הוא בהעלם, עד שאין הוא חש כלל בקיומו. אך לגבי אנשים בעלי הבנה גבוהה יותר, יכול רעיון זה להאיר בגילוי. וכן לגבי האנשים בעלי ההבנה הנמוכה יותר: כאשר אדם זה יזכך את כלי שכלו על ידי יגיעה