303
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
א) הקמת בתי חב"ד*, בתי תורה, בתי תפלה ובתי גמ"ח וצדקה -- בכל מקום ומקום וואו עס געפינען זיך אידן, ב) ,עשה לך רב"*:
הערות
- 8. ראה שיחת יום שמח"ת - סה"ש תשמיז חיא ע' 35 ואילך. וש"נ.
- 9. ראה לקו"ש חכ"ט ע' 247 ואילך.
- 0. שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת (ברכות ו, א. רמב"ם הל' תפלה רפ"ח), והקב"ה מצוי בבית הכנסת (ברכות שם. ירושלמי שם פ"ה ה"א (וראה אוה"ת שבת שובה ע' א'תעה)).
- 4. ומטעם זה ,לעולם ישתדל אדם להתפלל בבהכ"נ עם הצבור, ואע"פ שיכול להתפלל בביתו בעשרה מ"מ ברב עם הדרת מלך וגם אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ" (שו"ע אדה"ז או"ח ס"צ ס". עיי"ש).
- 5. וגם תפלת יחיד עדיף בביהכניס -- ,מפני שהוא מקום קבוע ומיוחד לתפלת צבור ותפלתו של אדם נשמעת שם כו', וגם מפני שהקביה מצוי בבהכזנ כו'" (שו"ע אדה"ז שם. וראה ר"י בשם הגאונים -- ב"י לטור או"ח שם ד"ה לא יתפלל. שו"ע שם סיט).
- 51. פרטי דיני ביהכנ"ס -- ראה רמב"ם הל' תפלה פ'"ו ואילך. טושו*ע ושו*ע אדה"ז או"ח סר"צ. טושו"ע שם הל' בית הכנסת (סי' קג ואילך). וראה אנציקלופדי' תלמודית בערכו. וש"נ.
- 2. מגילה כז, רע"א.
- 3. פרטי דיני ביהמ"ד (ויחס שלו לביהכניס) -- ראה רמב"ם שם פ"ח ה"ג. פי*א. ועוד. טושו"ע או*ח שם. וראה אנציקלופדי' תלמודית בערכו. וש'נ.
- 9. ש"פ נח, ו' מרחשון תשמ"ז
- 4. ולהעיר מרמב"ם שם ה"ג: וחכמים גדולים אע"פ שהיו להם בעירם בתי כנסיות הרבה לא היו מתפללין אלא במקום שהיו עוסקין שם בתורה.
- 5. נוסף על זה שעצם הקמת בית חב"ד תלוי (לא ביחיד, כ"א) בהשתתפות ואחדות של כמה וכמה.
- 6. וזהו גם ענין שמע"צ (ה,יום אחד* ששולל ,פרידתכם"), שנכנסים אז מסוכה, דירת עראי, ל,ביתי, דירת קבע -- שזהו"ע המשכת מקיפים בפנימיות ובאופן של קביעות (ראה בארוכה לקו"ש ח"ט ע' 229).
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳ - הטקסט מספריא
תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע.
ומצוה לרוץ לבית הכנסת שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את יי' וכשיצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה אלא ילך מעט מעט וכשיכנס בבית הכנסת יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל לקיים מה שנאמר לשמור מזוזות פתחי.
בית המדרש גדול מבית הכנסת וחכמים גדולים אע"פ שהיו להם בעירם בתי כנסיות הרבה לא היו מתפללין אלא במקום שהיו עוסקין שם בתורה והוא שיתפלל שם תפלת הציבור.
וכיצד היא תפלת הציבור יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין ושליח ציבור אחד מהם ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן משלימין להם לעשרה והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו וכן אין אומרים קדושה ולא קוראין בתורה ומברכין לפניה ולאחריה ולא מפטירין בנביאים אלא בעשרה.
וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעים ועונין אחריו אמן אלא בעשרה וזה הוא הנקרא פורס על שמע ואין אומרים קדיש אלא בעשרה ואין הכהנים נושאים ידיהם אלא בעשרה והכהנים מן המנין שכל עשרה מישראל הם הנקראים עדה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' והיו עשרה שהרי יצאו יהושע וכלב.
וכל דבר קדושה לא יהא אלא בתוך העדה מישראל שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וכל אלו הדברים אם התחילו בהם בעשרה והלכו מקצתם אף על פי שאין רשאין יגמרו השאר.
וצריך להיות כולם במקום אחד ושליח ציבור עמהם במקום אחד חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה והיו תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה ויחיד בגדולה אין מצטרפין ציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה יוצאין ידי חובתן ציבור בקטנה ושליח ציבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן שהרי הוא מופלג מהם ואינו עמהם במקום אחד מפני שיש בגדולה פסין מכאן ומכאן הרי היא כמו מופלגת מן הקטנה ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה אלא הרי היא כקרן זוית שלה.
וכן אם היתה צואה בגדולה אסור להתפלל ולקרות ק"ש בקטנה היתה צואה בקטנה מותר להתפלל ולקרות ק"ש בגדולה אם לא היה שם ריח רע מפני שהיא מופלגת ממנה.
שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן כיצד בשעה שהוא מתפלל והם שומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה הרי הן כמתפללין בד"א כשאינו יודע להתפלל אבל היודע אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו.
במה דברים אמורים בשאר ימות השנה חוץ מראש השנה ויום הכפורים של שנת היובל אבל בשני ימים אלו שליח ציבור מוציא את היודע כשם שמוציא מי שאינו יודע מפני שהם ברכות ארוכות ואין רוב היודעים אותן יכולין לכוון דעתן כשליח ציבור לפיכך אם רצה היודע לסמוך בשני ימים אלו על תפלת ש"ץ להוציאו ידי חובתו הרשות בידו.
אין ממנין שליח ציבור אלא גדול שבציבור בחכמתו ובמעשיו ואם היה זקן הרי זה משובח ביותר ומשתדלין להיות שליח ציבור אדם שקולו ערב ורגיל לקרות ומי שלא נתמלא זקנו אע"פ שהוא חכם גדול לא יהא ש"ץ מפני כבוד ציבור אבל פורס הוא על שמע משיביא שתי שערות אחר שלש עשרה שנים.
וכן העלג כגון מי שקורא לאל"ף עי"ן או לעי"ן אל"ף וכל מי שאינו יכול להוציא את האותיות כתיקונן אין ממנין אותו שליח ציבור והרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור הסומא פורס על שמע ונעשה שליח ציבור אבל מי שכתפיו מגולות אף על פי שהוא פורס על שמע אינו נעשה שליח ציבור לתפלה עד שיהיה עטוף.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.