תצה
ולמה א' כאן רק קדושיו, ועוד צ"ל מהו הנתינת טעם כי אין מחסור ליראיו דלכאו' אין לו פי' כלל. והענין דאף שיש כמה פרטים ביראה, בד"כ הם ב' מדרי' יר"ת ויר"ע23, יר"ת הוא היראה הבאה מההתבוננות דהתהוות העולמות, וכמ"ש יראו מה'24 כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא אמר ויהי25, דכל העולמות נתהוו מאמירה א' וכמ"ש במשנה בע"מ ברא הקב"ה את עולמו והלא במאמר אחד יכול להבראות26, ובפתקא27 דב"ש אומרים ברוך שאמ"ר והי' העולם שנתהווה מאמירה28, וכתי' אלה תולדות השמים בהבראם29 בה' בראם30 בה' נברא העוה"ז, ואין הכוונה על עוה"ז לבד כ"א על כלליות עלדאת"ג31, ומה תופס מקום אות א' לגבי כללות עולם הדיבור ובפרט אות ה' דהוא אתא קלילא32 דלית בי' מששא33, וכשיתבונן בזה תפול אימה ופחד על האדם, וזהו יראו מה' יראה מרחוק34 דאין הפי' מהוי' מעצם שם הוי' אלא מהארה דשם הוי' דמע"ב35 כתי' ל"ב פעמים שם אלקים36 ולא נזכר כלל שם הוי', דגבי שם הוי' כתי' יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו37 בדרך מאיליו וממילא, ולהיות כח הפועל בנפעל38 הוא ע"י שם אלקים דוקא, אך מ"מ הארה משם הוי' מאיר בשם אלקים וכמ"ש כי הוא אמר ויהי צוה ויעמד39, והוא כמ"ש יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם40 כו', ועז"נ יראו מה' כל הארץ שכל הברואים יכולים לבוא ליראה זו, ומ"ש יראו את ה' קדושיו הוא בחי' יר"ע41, ולהגיע לבחי' זו דוקא קדושיו היינו המקיימים תומ"צ שמברכים אשר קדשנו במצותיו42, ועי"ז יבא לבחי' יראה עילאה יראת הרוממות שאוא"ס הוא קדוש ומובדל ומרומם, וצ"ל למה
הערות
- 23. ב' מדרי' יר"ת ויר"ע : ראה הנסמן באוה"ת שבהערה הבאה.
- 24. יר"ת . . יראו מהוי' : ראה לקו"ת במדבר יג, ב. ד"ח שער התפלה נב, א ואילך. אוה"ת בשלח כאן ע' תלב. ע' תס ואילך. לעיל מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א פ"ג.
- 25. כי הוא אמר ויהי : תהלים לג, ט.
- 26. בע"מ ברא . . להבראות : אבות רפ"ה. ראה לעיל הנחה ד"ה הקבצו ושמעו הערה 29.
- 27. ובפתקא : אוצ"ל: ובפסקא.
- 28. ברוך שאמ"ר . . מאמירה : נוסח ברכת ברוך שאמר. ראה גם שע"ת עג, א ובהערה 26. לקו"ת ואתחנן ב, א.
- 29. אלה תולדות השמים בהבראם : בראשית ב, ד [בדילוג].
- 30. בהבראם בה' בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
- 31. בה"א נברא העוה"ז . . עלדאת"ג : ראה גם תו"א ויחי מו, ב. לקו"ת בשלח א, ב.
- 32. ה' דהוא אתא קלילא : ראה לקו"ת האזינו עד, ד: והה' הוא אתא קלילא דלית בי' מששא כמבואר באקדמות. תו"ח ח"ש קכא, ג ובהערה 48.
- 33. מששא : תיבה זו אינה ברורה כ"כ.
- 34. יראה מרחוק : ראה גם בענין יראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה הים ראה וינוס על יד הערה 75.
- 35. דמע"ב : אוצ"ל: דבמע"ב.
- 36. דבמע"ב כתי' ל"ב פעמים שם אלקים : נמנו בפרטיות בתקז"ח קיב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכה. וש"נ. שעה"י קלב, א ובהערה 3.
- 37. יהללו . . צוה ונבראו : תהלים קמח, ה [בדילוג]. ראה גם לקמן הנחה ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו ובהערה 29. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 79.
- 38. כח הפועל בנפעל : בלקו"ת שלח מז, א: בספרים. ראה הנסמן במ"מ לשם. ספר הישר (לר"ת) סוף ש"ג.
- 39. כי הוא אמר . . ויעמוד : תהלים לג, ט [בדילוג]. ראה גם לקמן הנחה ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו על יד הערה 30.
- 40. ויעמידם : תהלים קמח, ו.
- 41. יראו את ה' . . יר"ע : ראה לעיל הערה 24.
- 42. שמברכים אשר קדשנו במצותיו : נוסח ברכת המצות.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
בראשית רבה י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהִבָּרְאָם בְּה"א בְּרָאָם. (ישעיה סו, ב): וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.