והמים להם חומה
תצדוהמים להם חומה
ליל אחש"פ
והמים להם חומה1 מימינם ומשמאלם2, ואי' במדרש מימינם זה ק"ש ומשמאלם זה תפלה3, והקשו המפרשים למה נק' תפלה שמאל, ופי' המת"כ4 דתורה הוא חיי עולם ותפלה חיי שעה5 ועוה"ז ועוה"ב, עוה"ב ימין ועוה"ז שמאל6 ובתפלה יש י"ב ברכות האמצעיות שאדם שואל צרכיו בהם7 לכן נק' התפלה שמאל, והוא תירוץ. אך י"ל תירוץ מרוחב יותר. והענין דהנה גבי קרי"ס כתי' וירא ישראל8 את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו9 העם את ה', ואי' במדרש10 דפרעה חטא במה שהתגאה ואמר מי הוי' אשר אשמע בקולו11 ופגם במי לכן ילקה בי"ם אותיות מי12, וכמה לקה נו"ן מכות דכתי' את היד הגדולה דבמצרים לקו באצבע13 לכן לקו עשר מכות ועל הים בחמשה אצבעות בכל אצבע י' מכות ולקו חמשים מכות אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות14, ולכאורה צ"ל והלא יד הגדולה הוא חסד15 ואיך נמשך מזה דין לפרעה16, אך מ"מ כ"ה דכתי' לך הגדולה17 ואמרז"ל זה קרי"ס18. ולהבין זה צלה"ק מ"ש ויאמינו בה'19 ולכאורה אחר דכתי' וירא ישראל מה שייך אמונה אח"כ דאמונה שייך בדבר שאינו רואה, וקושיא זו אי' במדרש20 אית מאן דחמי ומהימן בתמי'.
והענין דהנה מ"ש ויראו העם את ה' הוא כמ"ש יראו את הוי' קדושיו21 כי אין מחסור ליראיו, וג"ז צ"ל דבמזמור שלפני זה כתי' יראו מה' כל הארץ22 תצהולמה א' כאן רק קדושיו, ועוד צ"ל מהו הנתינת טעם כי אין מחסור ליראיו דלכאו' אין לו פי' כלל. והענין דאף שיש כמה פרטים ביראה, בד"כ הם ב' מדרי' יר"ת ויר"ע23, יר"ת הוא היראה הבאה מההתבוננות דהתהוות העולמות, וכמ"ש יראו מה'24 כל הארץ ממנו יגורו כל יושבי תבל כי הוא אמר ויהי25, דכל העולמות נתהוו מאמירה א' וכמ"ש במשנה בע"מ ברא הקב"ה את עולמו והלא במאמר אחד יכול להבראות26, ובפתקא27 דב"ש אומרים ברוך שאמ"ר והי' העולם שנתהווה מאמירה28, וכתי' אלה תולדות השמים בהבראם29 בה' בראם30 בה' נברא העוה"ז, ואין הכוונה על עוה"ז לבד כ"א על כלליות עלדאת"ג31, ומה תופס מקום אות א' לגבי כללות עולם הדיבור ובפרט אות ה' דהוא אתא קלילא32 דלית בי' מששא33, וכשיתבונן בזה תפול אימה ופחד על האדם, וזהו יראו מה' יראה מרחוק34 דאין הפי' מהוי' מעצם שם הוי' אלא מהארה דשם הוי' דמע"ב35 כתי' ל"ב פעמים שם אלקים36 ולא נזכר כלל שם הוי', דגבי שם הוי' כתי' יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו37 בדרך מאיליו וממילא, ולהיות כח הפועל בנפעל38 הוא ע"י שם אלקים דוקא, אך מ"מ הארה משם הוי' מאיר בשם אלקים וכמ"ש כי הוא אמר ויהי צוה ויעמד39, והוא כמ"ש יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם40 כו', ועז"נ יראו מה' כל הארץ שכל הברואים יכולים לבוא ליראה זו, ומ"ש יראו את ה' קדושיו הוא בחי' יר"ע41, ולהגיע לבחי' זו דוקא קדושיו היינו המקיימים תומ"צ שמברכים אשר קדשנו במצותיו42, ועי"ז יבא לבחי' יראה עילאה יראת הרוממות שאוא"ס הוא קדוש ומובדל ומרומם, וצ"ל למה תצוע"י מצות דוקא יבא ליר"ע. והענין דהנה במצוה יש ב' פי' א' ל' ציווי כמו צו אל בנ"י44, ב' ל' צוותא43 וחיבור כמארז"ל ע"פ כי זה כל האדם45 כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה46 פי' להתחבר לזה.
ולהבין זה הנה אמרז"ל ע"פ ויהי ביום השישי47 ה' יתירה תנאי התנה הקב"ה48 במע"ב אם יקיימו ישראל את תורתי מוטב וא"ל אחזור49 את העולם לתהו, וכן מ"ש וישב הים לפנות בקר לאיתנו50 אמרז"ל לתנאו51 דקי"ס הי' הכנה למ"ת52, ולכאו' צ"ל מה שייך תורה לעולם והרי תורה ניתנה לך"ו דור53. והענין דהנה אי' בזהר ובמדרש55 עשרה עשרה הכף56 בשקל57 עה"ד מכוון כנגד ע"מ54, דיבור אנכי נגד מאמר יהי אור58 כו' דאם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי59, וכתיב אנכי עשיתי ארץ60 ואדם עלי' בראת"י בגימ' תרי"ג61 דעיקר המכוון הוא בשביל תומ"צ. וביאור הענין דאף שאמרז"ל בע"מ נברא העולם62, ואמרז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה63 את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה כו' דכתי' ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה64 בדעתו תהומות נבקעו65 כו' אך מ"מ הרי כתי' רבות עשית אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך66, פי' נפלאותיך כמ"ש בס"י בל"ב נתיבות67 פליאות חכ' חקק י"ה הוי' צבאות וברא את עולמו, תצזומספר ל"ב הם ך"ב אותיות וע"מ68, ומחשבותיך הוא הארת החכ' שמאיר במדות דעיקר התהוות העולמות הי' ממדות וכמ"ש ששת ימים עשה69 בששת אכ"כ70 אלא ששת דכל יומא ויומא עביד עבידתא71 אך הרי ה' בחכ' יסד ארץ היינו הארת החכ' שמאיר במדות, וזהו שת"י בראשית בחוכמתא72, וזהו מחשבותיך דפעולת המח' הוא שיבא השכל לידי גילוי במדות, וזהו רבות עשית דרבוי הנבראים שנעשו הם מבחי' נפלאותיך ומחשבותיך.
וכ"ז אלינו אבל לגבי א"ס אין ערוך אליך שאינו תופס מקום כלל, וצריכים להמשיך שיאמר הע"מ וכמ"ש את ה' האמרת היום73 שיאמר הע"מ, דהנה כתי' לעולם ה' דברך נצב בשמים74 דדבר ה' עומד תמיד75 בשמים להחיותו ולקיימו ואם הי' מסתלק כרגע הי' נעשה אין ואפס, וכן כל הנבראים, דההתהוות הוא מיוחס בחיק הבורא דוקא דאלמלי מתכנשין כל באי עולם לא הי' יכולים לברוא אפי' כנף יתוש א'76, דמעשה אדם הוא יש מיש77 לכן אפשר להתקיים בלא האומן, אבל ההתהוות היא בחיק הבורא יש מאין ולכן אלמלי מתכנשין כו', לכן צריך הדיבור להיות תמיד בשמים להחיותו ולקיימו וזהו ע"י תורה, ואף שהיו ך"ו דור שהיו נזונין בחסדי' של הקב"ה78, זהו מצד בחי' כי חפץ חסד הוא79 דבתחילה כשעלה במח' לברא את העולם הוא מצד כי חפץ חסד טבע הטוב80 כו' אבל לאחר מ"ת ההמשכה היא ע"י תורה, ועה"ד כולל כללות התורה דאנכי מקור רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך מקור שס"ה ל"ת81. ובפרט יותר יובן דבתורה יש רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת82 וכמו"כ באדם יש רמ"ח אברים83 ושס"ה גידים84, תצחומבשרי אחזה85 שהם נכללים בעשר, הראש כולל ג' מוחין חב"ד וגולגלתא דחפיא על מוחא86, והגוף כולל חג"ת חסד דרועא87 ימינא גבו' דרועא שמאלא תפארת גופא, נצח והוד תרין שוקין יסוד סיומא דגופא אות ברית קודש, וכמו"כ בתורה עה"ד כוללים כל התורה. ועוד בפרט יותר י"ל דבעשרת הדברות יש תרי"ג אותיות וכל אות מרמז על מצוה, וז' או' הנוספות מרמזים על ז' מצות89 דרבנן88, וזהו שעה"ד הם קיום העולם. ואף שהמאמרות הם ג"כ עשר, ואמרז"ל בעשרה דברים ברא כו', י"ל דע"מ וע"ד90 הם במל'. ועוי"ל דע"מ הם במל' וע"ד הם עשרה מלכיות שמהם נבנה פרצוף מל' דמל' נאצל רק נקודה חדא91 ובנינה מהספי' שלמעלה ממנה ממל' שבחכ' נעשה חכ' שבמל'92 וממל' שבחסד נעשה חסד שבמל' (ע' בק"י ע' דב דבר93 הוא מל', ומספר עשרה מל' אפ"ל מל' דגולגלתא דחפי' על מוחא כו' וצ"ע). ועוי"ל דע"ד הם ע"ס דז"א ונכלל בזה גם חב"ד דז"א וע"מ94 הם ע"ס דחכ' דה' בחכ'.
ובד"כ (קיום העולם) הם (על) ג' דברים וכמארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על תורה ועל עבודה ועל גמ"ח95, עבודה הו"ע הקרבנות96 קו השמאל העלאה מלמטלמ"ע97 וגמ"ח המשכה מלמעלמ"ט98, ותורה הוא קו האמצעי. והנה שחיטת קדה"ק צ"ל בצפון99 וכמ"ש ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה'100, וכתי' הר ציון ירכתי צפון101 וכי בצפון הי' הלא בדרום מכאן דשחיטת תצטקדה"ק בצפון102, ואי' במשנה העולה קודש קדשים שחיטתן בצפון103 ולכאו' צ"ל הלא צפון הוא מקום הגבורה104, וא"כ למה שחיטת קדה"ק דוקא בצפון. והענין דהנה מצינו מעלה בגבו' שהם תגבורת החיות105, וכמו גשמים שהם השפעות חיים לעולם וכמ"ש מוריד הגשם מכלכל חיים106 בחסד ונק' גבו' גשמים107 ולכן אומרים אותו בברכת אתה גבור, וכתי' כאשר הרוה את הארץ והולידה והצמיחה108 והסימן הוא משיוצא החתן לקראת כלה109 הרי כתי' והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור110 כו', וכן דם שהוא עיקר החיות ה"ה גבו'111, וכתי' ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבו' שמונים שנה112, פי' בהם הוא בהמה113 לבירור נפה"ב ע' שנה ואם בגבורות פ' שנה, דגבו' הוא תגבורת החיות, לכן הקרבנות שמקריבים בהמה ע"ג המזבח ונכלל באש של מטה ואח"כ באש של מעלה114 צ"ל בקו השמאל דהעלאה הוא בקו השמאל דוקא, וזהו העולה קדה"ק שהוא עלי' גדולה מאד שחיטתן בצפון דוקא, ועכשיו תפלה במקום תמידין תקנו115 והוא ששורף ומכלה הרצונות זרות והרהורין בישין באהבה דרשפי אש (להפכם ג"כ, ע' בכתב116) לכן היא בשמאל דוקא, וזהו משמאלם זו תפלה.
ועוי"ל מה שהתפלה נק' שמאל הוא כמ"ש שמאלו תחת לראשי117 וימינו תחבקני, בחי' שמאל דוחה וכמארז"ל אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש118 תקהו"ע הכנה119 ושפלות. וזהו שאומרים בשמו"ע סלח לנו120 אבינו כי חטאנו ולכאו' הי' צ"ל זה קודם ולמה לאחר שא' אחד הוא למס"נ באחד121 וג' מיני אהבות ובד"כ התפלה היא סולם122 מוצב ארצה123 שמתחלת מדברי' פשוטים ברכת השחר עד שבא להודאה כו' ומאחר שכבר נתקרב מה אומר אח"כ סלח לנו כי חטאנו. אך הענין הוא דכתי' הגו סיגים מכסף124 ויוצא לצורף כלי, כמצרף לכסף וכור לזהב איש לפי מהללו125, דכסף כשהוא מעורב עם הפסולת גם הפסולת נראים ככסף אך כשצריך לעשות כלי הגו סיגים מכסף נותנים אותו בכור להפריד הפסולת מהכסף, כמו"כ איש לפי מהללו, דע"י ההילול והשבח מברר הרע דקודם התפלה דרך איש ישר בעיניו126 וכשעשה מצוה ולמד תורה נ"ל שהוא מקורב ואח"כ כשאומר פסוד"ז שהוא לזמר עריצים127 כמו כשנכנסים לכרם צריכים לכרות החוחים והקוצים כמו"כ ענין פסוד"ז הוא לזמר העריצים, וברכת בטול128 דשרפים ואופנים ושרש הנה"ב ג"כ משמרי אופנים129, וברכת ואהבת130 שהוא מעורר ר"ר על הנה"א, ואח"כ בק"ש אומר ה' אחד קבעומ"ש, ובד"פ פסוק ראשון יחו"ע וב"ש יחו"ת131, ואהבת שיהי' לו רצון ותשוקה לאלקות ואז מרגיש איך שהוא רחוק, וכל מה שיאריך בהתבוננות ירגיש יותר, ואפי' דקות הרע ירגיש וכמו"כ כסף כל מה שמצרפו יותר יפרד ממנו פסולת יותר עד שנעשה נקי מכל סיג כו', וזהו סלח אבינו כי חטאנו שמרגיש זה דוקא בתפלה לאחר הק"ש, וזהו"ע הכנעה ושפלות שמשפיל א"ע, וכל המשפיל א"ע132 הקב"ה מגביהו, וכמארז"ל רב יוסף ברי' דריב"ל133 חלש כו' א"ל מה ראית, א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, א"ל ריב"ל עולם ברור ראית, דמי שלמטה הוא תחתון בעולם העליון הוא למעלה וכל המגבי' א"ע בעולם התחתון הוא למטה בעולם העליון וכמו שאמר רב מתיבתא מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן תקאדאיהו זעיר איהו רב134, וזהו שהתפלה נק' שמאל בחי' שמאל דוחה הכנעה ושפלות ועי"ז נתעלה כו'.
ובחי' זו במקדש זהו תרומת הדשן135 וכמ"ש והרים את הדשן אשר תאכל האש כו' ושמו אצל המזבח136, וב' בחי' הי' בתה"ד, דכתי' והרים את הדשן כו' ושמו אצל המזבח, ואח"כ כתי' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור137, והוא מה שנתברר מן העפר, וזהו עפר ואפר138 דגבי יעקב כתי' ויאבק איש עמו139 מלמד שהעלו אבק140 עד תחת כסה"כ ואי' בזהר אבק דאשתאר מנורא141 הרי גם אבק אפשר להתעלות, וב' בחי' אלו בעבודה הוא מרירות ועצבות142, מרירות הוא כשמתבונן ריחוקו מאלקות יתמרמר ע"ז, אך מזה גופא צ"ל שמח דמרחוק ה' נראה לו143 דגם חשך לא יחשיך ממך כחשיכה כאורה144 כי אשב בחשך145 ה' אור לי, ועז"נ ושמו אצל המזבח שנבלע במקומו146 ג' טפחי' דרחם דנוק'147, משא"כ עצבות הוא כמיואש מכל ואז קונה הסט"א147 דאם לא הי' מיאש לא קני כלל, וזהו והוציא אל מחוץ למחנה שא"א להתעלות למעלה, וזהו שחכמים הרחיקו מאד את העצבות148 שכ"כ והוציא כו'.
והנה עבודת הקרבנות הי' ע"י כהן149 איש החסד150 דצריך לאכללא שמאלא בימינא151, דהנה כתי' אלה תולדות יצחק152 בן אברהם אברהם הוליד את יצחק וכתי' כאן ב"פ אברהם153, דכדי שיהי' אתעדל"ת הוא ע"י אתעדל"ע154, ואחר תקבהאתעדל"ת נמשך אתעדל"ע155, וכמו"כ בקרבנות צ"ל ע"י כהן דוקא לאכללא שמאלא בימינא, ולכן קרח שרצה להפריד156 שמאל מימין נענש, וזהו דקודם התפלה צ"ל ק"ש שהוא בחי' חסד דפ' ראשונה היא ופ'157 שניה אף שיש בה דברי' דגבו' מ"מ ה"ה בחי' שם159 ע"ב158 שהוא גימ' חסד160. וזהו והמים להם חומה מימינם ומשמאלם מימינם זה ק"ש שהם בחי' חסד ומשמאלם זו תפלה דהעלאה הוא ע"י קו השמאל דוקא והו"ע שמאל, וצריכים161 להקדים ק"ש קו ימין שאין שם יניקת החיצונים162 כ"כ, ולע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו163 דרוח הטומאה אעביר מן הארץ164 ובלע המות לנצח165 אבל עכשיו שהוא עדיין זמן הבירורים צלה"ק ק"ש לתפלה לאכללא שמאלא בימינא כו'.
הערות
עמוד תצד
- 1. והמים להם חומה : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה וירא ישראל את היד הגדולה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ. ולהעיר שהכותרת שם היא: ”שש"פ מ"א" הנחה זו כנראה נרשמה כשהי' כבר לפניו המאמר — ראה לקמן על יד הערה 116 שמציין להמאמר ”ע' בכתב" .
- 2. והמים להם חומה מימינם ומשמאלם : בשלח יד, כב. כט.
- 3. מימינם זה ק"ש . . תפלה : שהש"ר פ"א, ט (ד).
- 4. ופי' המת"כ : ראה שם ד"ה תפלה. וראה גם פי' זה ינחמינו על המכילתא בשלח יד, כח [אלא ששם הגירסא תורה ולא ק"ש].
- 5. דתורה הוא חיי עולם . . חיי שעה : שבת י, א.
- 6. עוה"ב ימין ועוה"ז שמאל : ראה ב"ר פנ"ט, ב. ערכי הכנויים לבעל סדה"ד מערכת ימין עה"ב. אוה"ת חנוכה ע' שלז ואילך.
- 7. י"ב ברכות האמצעיות . . בהם : ראה ברכות לד, א. שו"ע אדה"ז הל' תפלה סקי"ב.
- 8. וירא ישראל . . את ה' : בשלח יד, לא.
- 9. ויראו : אוצ"ל: וייראו.
- 10. ואי' במדרש : ראה שמו"ר פ"ה, יד. הועתק לשונו באוה"ת בשלח ע' תכח.
- 11. מי הוי' אשר אשמע בקולו : שמות ה, ב.
- 12. בי"ם אותיות מי : זהו פי' אחר במדרש שם.
- 13. דבמצרים לקו באצבע : וארא ח, טו.
- 14. אמור מעתה . . חמישים מכות : הלשון ע"פ מכילתא בשלח יד, ל.
- 15. יד הגדולה הוא חסד : ראה מאו"א מערכת יד אות ה.
- 16. ואיך נמשך מזה דין לפרעה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 9.
- 17. לך הגדולה : דבהי"א כט, יא [בדילוג השם].
- 18. הגדולה . . זה קרי"ס : ראה ברכות נח, סע"א.
- 19. ויאמינו בה' : המשך הכתוב וירא ישראל — בשלח יד, לא.
- 20. אי' במדרש : שהש"ר פ"ד, ח (ב). הועתק לשונו באוה"ת בשלח ע' תל.
- 21. יראו את הוי' קדושיו : תהלים לד, י.
- 22. יראו מה' כל הארץ : שם לג, ח [ושם: ייראו].
עמוד תצה
- 23. ב' מדרי' יר"ת ויר"ע : ראה הנסמן באוה"ת שבהערה הבאה.
- 24. יר"ת . . יראו מהוי' : ראה לקו"ת במדבר יג, ב. ד"ח שער התפלה נב, א ואילך. אוה"ת בשלח כאן ע' תלב. ע' תס ואילך. לעיל מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א פ"ג.
- 25. כי הוא אמר ויהי : תהלים לג, ט.
- 26. בע"מ ברא . . להבראות : אבות רפ"ה. ראה לעיל הנחה ד"ה הקבצו ושמעו הערה 29.
- 27. ובפתקא : אוצ"ל: ובפסקא.
- 28. ברוך שאמ"ר . . מאמירה : נוסח ברכת ברוך שאמר. ראה גם שע"ת עג, א ובהערה 26. לקו"ת ואתחנן ב, א.
- 29. אלה תולדות השמים בהבראם : בראשית ב, ד [בדילוג].
- 30. בהבראם בה' בראם : ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
- 31. בה"א נברא העוה"ז . . עלדאת"ג : ראה גם תו"א ויחי מו, ב. לקו"ת בשלח א, ב.
- 32. ה' דהוא אתא קלילא : ראה לקו"ת האזינו עד, ד: והה' הוא אתא קלילא דלית בי' מששא כמבואר באקדמות. תו"ח ח"ש קכא, ג ובהערה 48.
- 33. מששא : תיבה זו אינה ברורה כ"כ.
- 34. יראה מרחוק : ראה גם בענין יראה (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה הים ראה וינוס על יד הערה 75.
- 35. דמע"ב : אוצ"ל: דבמע"ב.
- 36. דבמע"ב כתי' ל"ב פעמים שם אלקים : נמנו בפרטיות בתקז"ח קיב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרכה. וש"נ. שעה"י קלב, א ובהערה 3.
- 37. יהללו . . צוה ונבראו : תהלים קמח, ה [בדילוג]. ראה גם לקמן הנחה ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו ובהערה 29. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 79.
- 38. כח הפועל בנפעל : בלקו"ת שלח מז, א: בספרים. ראה הנסמן במ"מ לשם. ספר הישר (לר"ת) סוף ש"ג.
- 39. כי הוא אמר . . ויעמוד : תהלים לג, ט [בדילוג]. ראה גם לקמן הנחה ד"ה וידבר כו' קדושים תהיו על יד הערה 30.
- 40. ויעמידם : תהלים קמח, ו.
- 41. יראו את ה' . . יר"ע : ראה לעיל הערה 24.
- 42. שמברכים אשר קדשנו במצותיו : נוסח ברכת המצות.
עמוד תצו
- 44. צו אל בנ"י : ראה גם לעיל הנחה ד"ה אז ישיר משה ובהערה 39.
- 43. במצוה . . ל' צוותא : ראה לקו"ת בחוקותי מה, ג. סה"מ תרל"ח ע' קכב. וש"נ. לקו"ש צו כרך ז ע' 30 ואילך.
- 45. כי זה כל האדם : קהלת יב, יג.
- 46. כל העולם . . לצוות לזה : ראה ברכות ו, ב.
- 47. ויהי ביום השישי : לשון הכתוב בשלח טז, כב. ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 45 שמביא הכתוב: ויהי ערב . . הששי: בראשית א, לא.
- 48. תנאי התנה הקב"ה : כ"ה בכ"מ — ראה גם לעיל הנחה ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 53.
- 49. אחזור : לעיל שם: אחזיר.
- 50. וישב הים . . לאיתנו : בשלח יד, כז.
- 51. לתנאו : ראה ב"ר פ"ה, ה. שמו"ר פכ"א, ו. ראה גם לקו"ש בשלח כרך ו' ע' 86 ואילך. וש"נ.
- 52. דקי"ס הי' הכנה למ"ת : ראה שער האמונה לב, ב ובהערה 9. תו"ח בשלח ח"א קמח, ג. וש"נ.
- 53. תורה ניתנה לך"ו דור : ראה פסחים קיח, א.
- 55. ובמדרש : ראה פסיקתא רבתי פיסקא עשה"ד פכ"א, יט-כ. מדרש לקח טוב ואתחנן ה, ו.
- 56. עשרה עשרה הכף : נשא ז, פו.
- 57. בשקל : אוצ"ל: בשקל הקדש.
- 54. אי' בזהר . . ע"מ : ראה זהר יתרו צג, ב. ויקרא יא, ב. לעיל הנחה ד"ה קדש ישראל לה' הערה 52.
- 58. דיבור אנכי . . יהי אור : יתרו כ, ב. בראשית א, ג. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 54. שע"ת יב, ג הערה 42. סה"מ תר"ם ח"א ע' קצ.
- 59. דאם לא בריתי . . שמתי : ירמי' לג, כה.
- 60. אנכי עשיתי ארץ : ישעי' מה, יב. ראה גם זהר תולדות קלד, ב. ויגש רה, ב.
- 61. בראת"י בגימ' תרי"ג : ראה רמ"ז לזהר ויגש שם (קז, ב בדפי הספר). לעיל הנחה ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 173.
- 62. בע"מ נברא העולם : אבות רפ"ה.
- 63. בעשרה דברים ברא הקב"ה : ראה חגיגה יב, א. לעיל הנחה ד"ה זכור את יום השבת ובהערה 49.
- 64. ה' בחכ' . . בתבונה : משלי ג, יט.
- 65. בדעתו תהומות נבקעו : משלי שם כ.
- 66. רבות עשית . . אין ערוך אליך : תהלים מ, ו [בדילוג]. ראה תו"א מקץ לא, ד. לקו"ת שה"ש מ, סע"ב ואילך.
- 67. כמ"ש בס"י בל"ב נתיבות : פ"א, מ"א.
עמוד תצז
- 68. ומספר ל"ב הם ך"ב אותיות וע"מ : ראה מאו"א מערכת ל"ב נתיבות אות יט וביאיר נתיב שם. ראה גם אוה"ת יתרו כרך ז ע' ב'תרפד.
- 69. ששת ימים עשה : תשא לא, יז. ראה זהר ויחי רמז, א. אמור צד, ריש ע"ב. האזינו חצר, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רז ואילך. וש"נ.
- 70. אכ"כ : אין כתיב כאן.
- 71. דכל יומא . . עבידתא : ראה זהר ויגש רה, סע"א. אמור שם. השמטות לזח"א רסד, ב.
- 72. שת"י בראשית בחוכמתא : ראה תרגום ירושלמי לבראשית א, א. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תקלג. וש"נ.
- 73. את ה' האמרת היום : תבוא כו, יז.
- 74. לעולם ה' דברך נצב בשמים : תהלים קיט, פט.
- 75. דדבר ה' עומד תמיד : ראה שער היחוה"א פ"א.
- 76. דאלמלי מתכנשין . . יתוש א' : ראה ירושלמי סנהדרין ספ"ז. ספרי ואתחנן ו, ה. ב"ר פל"ט, יד. וש"נ. אוה"ת בראשית כרך ו ע' 2040. המשך מים רבים תרל"ו פכ"ה. לקו"ש משפטים כרך כו ע' 366.
- 77. דמעשה אדם הוא יש מיש : ראה שער היחוה"א פ"ב.
- 78. ך"ו דור . . של הקב"ה : פסחים קיח, א. ראה גם לקו"ש בראשית כרך כה ע' 10 הערה 6.
- 79. כי חפץ חסד הוא : מיכה ז, יח.
- 80. טבע הטוב : ראה עמק המלך שער שעשועי המלך בתחילתו. שומר אמונים ויכוח שני סי"ד. שער היחוה"א פ"ד ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. ולהעיר משו"ת חכם צבי סי"ח.
- 81. דאנכי . . מ"ע ולא יהי' . . ל"ת : יתרו כ, ב. ג. ראה זח"ב (תוספות) רעו, א. (יתרו) צא. א. של"ה ר"פ יתרו שטו, ב. תניא רפ"כ.
- 82. רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת : מכות כג, סע"ב.
- 83. רמ"ח אברים : אהלות פ"א, מ"ח.
- 84. ושס"ה גידים : ראה תרגום יוב"ע בראשית א, כז. זהר וישלח קע, ב. ע"ח שער פנו"ח ש"מ, דרוש יב: אותן הגידין שזכרו רז"ל אינן אותן הלבנים. עשרה מאמרות מאמר חיקור דין ח"א, פי"א ובכנפי יונה ח"א, פע"א בשם הראב"ע בס' העצמים שס"ה גידין כפולין. סה"מ תרכ"ח ע' קכט ואילך בשם המד"ר.
עמוד תצח
- 85. ומבשרי אחזה : איוב יט, כו.
- 86. וגולגלתא דחפיא על מוחא : ראה זהר אד"ר נשא קכח, ב.
- 87. חסד דרועא . . קדש : ראה ת"ז בהקדמה יז, א.
- 89. תרי"ג . . ז' מצות דרבנן : ראה גם לעיל הנחה ד"ה קדש ישראל לה' ובהערות 131 ואילך.
- 88. דבעשרת הדברות יש תרי"ג אותיות . . דרבנן : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן פ"ב על יד הערה 85 בשם המד"ר. וש"נ.
- 90. וע"ד : ועשרה דברים.
- 91. דמל' נאצל רק נקודה חדא : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ועבדתם את ה"א ובהערה 90.
- 92. ממל' שבחכ' . . חכ' שבמל' : ראה ע"ח שער מיעוט הירח של"ו, פ"א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשצה. שעה"י קמא, ב ובהערה 41. תו"ח יתרו ח"ב רסח, ג. סה"מ תרל"ח ע' ח ובהערה 71.
- 93. בק"י ע' דב דבר : בקהלת יעקב ערך דב אות דבר.
- 94. וע"מ : אוצ"ל ועשרת הדברות.
- 95. על שלשה דברים . . גמ"ח : ראה אבות פ"א, מ"ב.
- 96. עבודה הו"ע הקרבנות : ראה מפרשים לאבות שם. סה"מ תרל"ח ע' לד הערה 79.
- 97. הקרבנות . . העלאה מלמטלמ"ע : ראה גם תניא פל"ד. אגה"ת ספי"ב. אגה"ק סוס"כ. סכ"ח. סה"מ תר"ם ח"א ע' יד. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה כתר יתנו לך על יד הערה 77.
- 98. וגמ"ח המשכה מלמעלמ"ט : ראה תו"ח בראשית כו, ג.
- 99. שחיטת קדה"ק צ"ל בצפון : זבחים פ"ה, מ"א-ה. ראה סה"מ תרכ"ז ע' רמט ואילך. וש"נ. וראה גם ש"א ט, ב ואילך ובהערה 39. סה"מ תרל"א ח"א ע' קי. וש"נ.
- 100. ושחט אותו . . לפני ה' : ויקרא א, יא.
- 101. הר ציון ירכתי צפון : תהלים מח, ג. ראה מדרש תהלים שם. ילקוט שמעוני שם (רמז תשנה). פסיקתא רבתי פ' תקעו שופר פמ"ב [ובנ"א פמ"א], ב.
עמוד תצט
- 102. וכי בצפון . . בצפון : ראה ילקוט ועד"ז במד"ת שם: וכי בצפון הי' והלא בדרום הי' אלא בצפון הי' עומד ומקריב חטאתו ונשחט בצפון. ובפסיקתא שם: וכי ציון בצפון [ארץ ישראל] היא נתונה והלא אינה אלא בדרום [ארץ ישראל], ומהו ירכתי צפון, אלא שהיו קרבנותי' קריבים על ירך המזבח צפונה.
- 103. העולה . . שחיטתן בצפון : ראה זבחים פ"ה, מ"ד.
- 104. צפון הוא מקום הגבורה : ראה זהר בראשית כט, ב ובאור החמה שם. פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ח מערכת צפון. מאו"א מערכת צפון אות כו וביאיר נתיב שם. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תמא.
- 105. בגבו' שהם תגבורת החיות : ראה תו"א נח ט, ג. לעיל הנחה ד"ה וברך את לחמך ובהערה 89.
- 106. וכמ"ש מוריד הגשם מכלכל חיים : בברכת אתה גבור בתפלת העמידה.
- 107. גבו' גשמים : תענית ב, א. ראה גם לקו"ת ואתחנן יג, ג. סה"מ תר"ם ח"א ע' פא. וש"נ.
- 108. כאשר הרוה . . והצמיחה : ישעי' נה, י [בדילוג].
- 109. משיוצא החתן לקראת כלה : ברכות נט, ב.
- 110. והוא כחתן . . כגבור : תהלים יט, ו.
- 111. דם . . גבו' : ראה מאו"א מערכת דם אות טז. תו"א נח ט, ג. תו"ח פקודי ח"ב תמו, ד ובהערה 38.
- 112. ימי שנותינו . . שמונים שנה : תהלים צ, י.
- 113. בהם הוא בהמה : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' רכב וע' תלג. תר"ם ח"א ע' קפד.
- 114. באש של מעלה : תו"כ ויקרא א, ז. יומא כא, ב.
- 115. תפלה במקום תמידין תקנו : ראה ברכות כו, ב. לקו"ת פינחס עז, ג.
- 116. ע' בכתב : הכוונה להמאמר כפי שנדפס לעיל בחלק המאמרים ושם פ"ג סוף פיסקא ראשונה.
- 117. שמאלו תחת לראשי : שה"ש ב, ו.
- 118. אין עומדים . . כובד ראש : ראה ברכות ל, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תקו ואילך. תו"ח בשלח ח"א קעז, א. סה"מ תרכ"ט ע' קסו. וש"נ.
עמוד תק
- 119. הכנה : אוצ"ל: הכנעה — וכ"ה לקמן בפיסקא זו.
- 120. שאומרים בשמו"ע סלח לנו : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 121. ביאוה"ז אמור קמא, ד. סה"מ תרכ"ז (כאן ע' רנ) ע' תלג. תרכ"ט ע' רסב. תרל"ב ח"א ע' צג. תרע"ח ע' צד. תש"ז ע' 203.
- 121. למס"נ באחד : ראה זהר רע"מ משפטים קיט, א. צו לג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תו. וש"נ. שמות ח"א ע' רעח ואילך. הנחות תקע"ז ע' שא.
- 122. התפלה היא סולם : ראה זח"א בהשמטות רסו, ב. ח"ג תוספת שו, ב. ת"ז תמ"ה פג, א. סה"מ תרל"ח ע' מה. וש"נ. תש"ח ע' 80.
- 123. סולם מוצב ארצה : ויצא כח, יב.
- 124. הגו סיגים מכסף : משלי כה, ד.
- 125. כמצרף לכסף . . מהללו : שם כז. כא [ושם: ואיש — ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תפ. סידור שחרית ל, ד. סה"מ תרכ"ט־ תרע"ח ותש"ז שם].
- 126. דרך איש ישר בעיניו : משלי כא, ב.
- 127. פסוד"ז . . לזמר עריצים : ע"פ ישעי' כה, ה. ראה זהר וילך רפד, א. לקו"ת פקודי ח, א. בחוקותי מז, ד. נצבים נא, ד. סה"מ תר"ם ח"א ע' רצט. וש"נ.
- 128. וברכת בטול : אוצ"ל: וברכת יוצר בטול.
- 129. ושרש הנה"ב ג"כ משמרי אופנים : ראה לקו"ת ויקרא ב, ב. האזינו עד, ג.
- 130. ואהבת : אוצ"ל: אהבת עולם.
- 131. פסוק ראשון יחו"ע וב"ש יחו"ת : זהר בראשית יח, ב. ראה תו"א ויקהל קטו, ב.
- 132. וכל המשפיל א"ע : ערובין יג, ב (כגי' הע"י). וכ"ה גם בסה"מ תרכ"ז כאן ע' רנא. שע"ת כג, א הערה 12. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 130.
- 133. רב יוסף ברי' דריב"ל : ראה פסחים נ, א.
עמוד תקא
- 134. מאן דאיהו רב . . רב : ראה זהר שלח קסח, סע"א. תוספתא ח"ש קכב, ב (בשינוי הסדר).
- 135. תרומת הדשן : ראה סידור שחרית ל, ג ואילך. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 132.
- 136. והרים את הדשן . . המזבח : צו ו, ג.
- 137. והוציא את הדשן . . טהור : צו ו, ד.
- 138. עפר ואפר : ראה תו"א שבהערה הבאה. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תשכה. וראה שם ע' תתכג.
- 139. ויאבק איש עמו : וישלח לב, כב. ראה תו"א וישלח כו, ד.
- 140. מלמד שהעלו אבק : ראה חולין צא, א.
- 141. אבק דאשתאר מנורא : זהר וישלח קע, א.
- 142. מרירות ועצבות : ראה גם תניא פל"א.
- 143. דמרחוק ה' נראה לו : ע"פ ירמי' לא, ב.
- 144. דגם חושך . . כאורה : תהלים קלט, יב [בדילוג].
- 145. כי אשב בחשך : מיכה ז, ח.
- 146. שנבלע במקומו : ראה רש"י ויקרא א, טז ד"ה אל מקום הדשן. פסחים כו, א ד"ה תרומת הדשן. מנחות עד, א ד"ה אלא אבית הדשן דלמטה. תוד"ה נבלעין במקומן יומא כא, א.
- 147. ג' טפחי' דרחם דנוק' : ראה גם אוה"ת בשלח ע' תנה. ראה גם בענין ג"ט תמיד פ"א, מ"ד.
- 147. כמיואש . . ואז קונה הסט"א : ראה שו"ע חו"מ סשנ"ג, ס"ב ואילך.
- 148. שחכמים הרחיקו מאד את העצבות : ראה אגה"ק סי"א. לקו"ת תזריע כג, א.
- 149. הקרבנות הי' ע"י כהן : ויקרא פ"א, ה ואילך.
- 150. כהן איש החסד : ראה זהר נשא קמה, ב. צו כז, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעג. וש"נ.
- 151. לאכללא שמאלא בימינא : ראה זהר ר"פ קרח.
- 152. אלה תולדות יצחק : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 156.
- 153. אלה תולדות . . ב"פ אברהם : ראה תו"א תולדות יז, סע"א ואילך.
- 154. אתעדל"ת הוא ע"י אתעדל"ע : ראה תו"א תצוה פב, סע"א ואילך. לקו"ת ויקרא ב, ב. וש"נ.
עמוד תקב
- 155. האתעדל"ת . . אתעדל"ע : ראה זהר לך פח, א. מאמר ד"ה לרוקע נדפס במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קצד [ובמקביליו ובהנסמן במ"מ לשם]. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קצח. וש"נ. תו"ח שמות ח"א מא, א ובהערה 189.
- 156. קרח שרצה להפריד : ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' שמג ואילך ובהנסמן בריש המאמר שם.
- 157. היא ופ' : אוצ"ל: היא ואהבת ופ'.
- 159. שם ע"ב : ראה זהר תרומה קלב, ב. ועוד. פרדס שער פרטי השמות שכ"א, פ"ה. מכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע להרב בראנדט שנדפס ברשימות חוברת מא (לפ' אחו"ק).
- 158. ופ' שניה . . שם ע"ב : ראה פע"ח שער הק"ש ש"ח, פי"ח. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תשח ובהנסמן במ"מ לשם [נדפס גם במאמרי אדה"ז תקס"ו מהדורת תשס"ד ח"א ע' א].
- 160. ע"ב . . גימ' חסד : ראה זהר רע"מ תצא רעו, ב. הקדמת ת"ז ח, סע"ב. י, ריש ע"ב. תכ"ב סז, א. פרדס שעה"כ שכ"ג, פ"ח מערכת חסד. לקו"ת להאריז"ל שמות (ג, ד) עה"פ וירא ה' כי סר לראות.
- 161. שמאל וצריכים : אוצ"ל: שמאל דוחה וצריכים.
- 162. קו ימין . . יניקת החיצונים : ראה לקו"ת חוקת נו, ג. ביאוה"ז — להצ"צ — ויחי כרך ב ע' תשמא ואילך. סה"מ תר"ן ע' שצ. לעיל הנחה ד"ה וברך את לחמך על יד הערה 93.
- 163. ליצחק כי אתה אבינו : שבת פט, ב. ישעי' סג, טז. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קפז. וש"נ. תו"ח וירא קג, ג ובהנסמן במ"מ לשם.
- 164. דרוח הטומאה . . הארץ : זכרי' יג, ב.
- 165. ובלע המות לנצח : ישעי' כה, ח.
בראשית רבה נ״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן (משלי לא, כה), עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן, אֵימָתַי הִיא שׂוֹחֶקֶת, מַתַּן שְׂכָרָהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, זָכָה לְזִקְנָה, וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. (משלי ג, טז): אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא, בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא בָּא לְהַשְּׂמְאִיל לְאָדָם עשֶׁר וְכָבוֹד, מִמִי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, זָכָה לְזִקְנָה, וְאַבְרָהָם זָקֵן.
שמות רבה ה׳:י״ד - הטקסט מספריא
וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, הֵיכָן הָלְכוּ הַזְּקֵנִים שֶׁלֹא חָשַׁב אוֹתָם עִמָּהֶם, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, יח): וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָלְכוּ עִמָּהֶן הַזְּקֵנִים וְהָיוּ מְגַּנְבִין אֶת עַצְמָן וְנִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְהָלְכוּ לָהֶן, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפַלְטֵרִין שֶׁל פַּרְעֹה לֹא נִמְצָא אֶחָד, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, וְהֵיכָן הַזְּקֵנִים, אֶלָּא שֶׁהָלְכוּ לָהֶן, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עֲשִׂיתֶם, חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם, אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה וְאַהֲרֹן עִם הַזְּקֵנִים לְהַר סִינַי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, הֶחֱזִירָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, יד): וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָּזֶה. וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגוּ לִי בַּמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם פְּרוּזְבּוּטִי שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה, וּבָאוּ כָּל הַמְלָכִים כֻּלָּן לְכַבְּדוֹ, וְהֵבִיאוּ דּוֹרָאוֹת שֶׁל עֲטָרוֹת, וְהָיוּ מַעֲטִירִין אוֹתוֹ, שֶׁהוּא יוֹם קוֹזְמוֹקְרַטוֹר, וְהֵבִיאוּ אֱלֹהֵיהֶן עִמָּהֶן, מִשֶּׁעִטְּרוּ אוֹתוֹ, הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן עוֹמְדִין עַל פֶּתַח פַּלְטֵרִין שֶׁל פַּרְעֹה, נִכְנְסוּ עֲבָדָיו וְאָמְרוּ שְׁנֵי זְקֵנִים עוֹמְדִין עַל הַפֶּתַח, אָמַר לָהֶן, יַעֲלוּ. כֵּיוָן שֶׁעָלוּ הָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהֶן שֶׁמָּא יְעַטְּרוּ אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא יִתְּנוּ לוֹ כְּתָבִים, וְאַף לֹא שָׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לָהֶם מִי אַתֶּם, אָמְרוּ לוֹ שְׁלוּחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנוּ. מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים, אָמְרוּ לוֹ: כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וגו', אוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס, וְאָמַר: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לְשַׁלַּח לִי עֲטָרָה, אֶלָּא בִּדְבָרִים אַתֶּם בָּאִים אֵלַי, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. אָמַר לָהֶם, הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֲחַפֵּשׂ בַּסֵּפֶר שֶׁלִּי, מִיָּד נִכְנַס לְבֵית אַרְמוֹן שֶׁלּוֹ וְהָיָה מַבִּיט בְּכָל אֻמָּה וְאֻמָּה וֵאלֹהֶיהָ, הִתְחִיל קוֹרֵא אֱלֹהֵי מוֹאָב וֵאלֹהֵי עַמּוֹן וֵאלֹהֵי צִידוֹן, אָמַר לָהֶם חִפַּשְׂתִּי שְׁמוֹ בְּבֵית גְּנָזַי וְלֹא מָצָאתִי אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְכֹהֵן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שׁוֹטֶה, יָצָא הַכֹּהֵן חוּץ לַמְדִינָה הָלַךְ הָעֶבֶד לְבַקֵּשׁ אֶת רַבּוֹ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, הִתְחִיל צוֹוֵחַ לִבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹמְדִים שָׁם לֹא רְאִיתֶם בְּכָאן רַבִּי, אָמְרוּ לוֹ רַבָּךְ לָאו כֹּהֵן הוּא, אָמַר לָהֶן הֵן, אָמְרוּ לוֹ שׁוֹטֶה מִי רָאָה כֹּהֵן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. כָּךְ אָמְרוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן לְפַרְעֹה, שׁוֹטֶה, דַּרְכָּן שֶׁל מֵתִים לְתָבְעָן בֵּין הַחַיִּים, שֶׁמָּא הַחַיִּים אֵצֶל הַמֵּתִים. אֱלֹהֵינוּ חַי הוּא, אֵלּוּ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מֵתִים הֵם, אֲבָל אֱלֹהֵינוּ הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. אָמַר לָהֶם בָּחוּר הוּא אוֹ זָקֵן הוּא, כַּמָּה שְׁנוֹתָיו, כַּמָּה עֲיָרוֹת כָּבַשׁ, כַּמָּה מְדִינוֹת לָכַד, כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לוֹ מִיּוֹם שֶׁעָלָה לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ לוֹ, אֱלֹהֵינוּ כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם, הוּא הָיָה עַד שֶׁלֹא נִבְרָא הָעוֹלָם וְהוּא יִהְיֶה בְּסוֹף כָּל הָעוֹלָם, וְהוּא יְצָרְךָ וְנָתַן בְּךָ רוּחַ חַיִּים. אָמַר לָהֶם וּמַה מַּעֲשָׂיו, אָמְרוּ לוֹ (ישעיה נא, יג): נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, קוֹלוֹ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, קַשְׁתּוֹ אֵשׁ, חִצָּיו שַׁלְהֶבֶת, רוֹמְחוֹ לַפִּיד, מָגִנּוֹ עֲנָנִים, חַרְבּוֹ בָּרָק, יוֹצֵר הָרִים וּגְבָעוֹת, מְכַסֶּה הָרִים בַּעֲשָׂבִים, מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, מַפְרִיחַ דְּשָׁאִים, וְעוֹנֶה חַיּוֹת, צָר אֶת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, (דניאל ב, כא): מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין. אָמַר לָהֶם, מִתְּחִלָּה שֶׁקֶר אַתֶּם אוֹמְרִים, כִּי אֲנִי הוּא אֲדוֹן הָעוֹלָם וַאֲנִי בָּרָאתִי עַצְמִי וְאֶת נִילוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִבֵּץ כָּל חַכְמֵי מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם, שְׁמַעְתֶּם שְׁמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, אָמְרוּ לוֹ שָׁמַעְנוּ שֶׁבֶּן חֲכָמִים הוּא וּבֶן מַלְכֵי קֶדֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַצְמְכֶם קְרָאתֶם חֲכָמִים וְלִי בֶּן חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יט, יא): חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם. רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶן (ישעיה יט, יא): אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה, (ישעיה כט, יד): וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. הֱשִׁיבָם אֱלוֹהַּ שֶׁלָּכֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע מִי ה' אָמַרְתָּ, בְּמִי אַתָּה לוֹקֶה, מ' אַרְבָּעִים, י' עֲשָׂרָה, הֵם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ח, טו): וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, וְעַל הַיָּם מַהוּ אוֹמֵר (שמות יד, לא): וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה, כַּמָּה לָקוּ בְּאֶצְבַּע עֶשֶׂר מַכּוֹת, חֲשֹׁב חֲמִשָּׁה אֶצְבָּעוֹת שֶׁבַּיָּד הַגְּדוֹלָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עֶשֶׂר מַכּוֹת, הֲרֵי חֲמִשִּׁים. דָּבָר אַחֵר, מִי ה', סַרֵס אוֹתוֹ, מִי יָם, הַיָּם הוֹדִיעֲךָ ה', אַתָּה אָמַרְתָּ: מִי ה', עָתִיד אַתָּה לוֹמַר (שמות ט, כז): ה' הַצַּדִּיק. אַתָּה אָמַרְתָּ: לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', עָתִיד אַתָּה לוֹמַר (שמות י, טז): חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם. אַתָּה אָמַרְתָּ: וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ, אִלּוּ הָיָה שָׁם אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל הַזָּקֵן הָיִיתִי נוֹתֵן הַסַּל וְהַמַּגְרֵפָה עַל כְּתֵפוֹ.
משנה אבות ה׳ - הטקסט מספריא
בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:
עשרה דורות מאדם עד נח. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין. עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם. להודיע כמה ארך אפים לפניו. שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם:
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם. להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ועשרה על הים. עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים. עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקדש. ולא הסריח בשר הקדש מעולם. ולא נראה זבוב בבית המטבחים. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים. ולא כבו גשמים אש של עצי המערכה. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. ולא נמצא פסול בעומר. ובשתי הלחם. ובלחם הפנים. עומדים צפופים. ומשתחוים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים:
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת והמן והמטה. והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים אף המזיקין. וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:
שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. ואומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם:
שבעה מיני פורעניות באין לעולם. על שבעה גופי עבירה. מקצתן מעשרין. ומקצתן אינן מעשרין. רעב של בצורת באה. מקצתן רעבים. ומקצתן שבעים. גמרו שלא לעשר. רעב של מהומה ושל בצורת באה. ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה. דבר בא לעולם. על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין. ועל פירות שביעית. חרב בא לעולם. על ענוי הדין ועל עוות הדין. ועל המורים בתורה שלא כהלכה:
חיה רעה באה לעולם. על שבועת שוא. ועל חלול השם. גלות בא לעולם. על עובדי עבודה זרה. ועל גלוי עריות. ועל שפיכת דמים. ועל השמטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה. ברביעית. ובשביעית. ובמוצאי שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית. מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית. מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. מפני גזל מתנות עניים:
ארבע מדות באדם. האומר שלי שלי ושלך שלך. זו מדה בינונית. ויש אומרים זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי. עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך. חסיד. שלי שלי ושלך שלי. רשע.
ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:
ארבע מדות בתלמידים. מהר לשמוע ומהר לאבד. יצא שכרו בהפסדו. קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד. חכם. קשה לשמוע ומהר לאבד. זה חלק רע:
ארבע מדות בנותני צדקה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן. עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים. חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים. רשע:
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש. הולך ואינו עושה. שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך. שכר מעשה בידו. הולך ועושה חסיד. לא הולך ולא עושה. רשע:
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים ספוג. ומשפך. משמרת. ונפה. ספוג. שהוא סופג את הכל. משפך. שמכניס בזו ומוציא בזו. משמרת. שמוציאה את היין וקולטת את השמרים. ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת:
כל אהבה שהיא תלויה בדבר. בטל דבר. בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר. אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר. זו אהבת דוד ויהונתן:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
כל המזכה את הרבים. אין חטא בא על ידו. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. שנאמר (דברים לג, כא) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א' טו, ל) על חטאות ירבעם (בן נבט) אשר חטא ואשר החטיא את ישראל:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו. מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבאין שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע. יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר (תהלים נה, כד) ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. ורץ כצבי. וגבור כארי. לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם. ובשת פנים לגן עדן. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
בן בג בג אומר הפוך בה. והפוך בה. דכולה בה. ובה תחזי. וסיב ובלה בה. ומינה לא תזוע. שאין לך מדה טובה הימנה:
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא:
בראשית רבה י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהִבָּרְאָם בְּה"א בְּרָאָם. (ישעיה סו, ב): וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'.
בראשית רבה ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּנָאִין הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם שֶׁיְהֵא נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר לֹא עִם הַיָּם בִּלְבָד הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, יב): אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, מִידֵי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ו): וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר וגו', צִוִּיתִי אֶת הָאוּר שֶׁלֹא תַּזִּיק לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לְקוֹל יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, א): נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וגו', צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה.
שמות רבה כ״א:ו׳ - הטקסט מספריא
וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אוֹמֵר לִי שֶׁאֶקְרַע אֶת הַיָּם וְאֶעֱשֶׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, וְהָכְתִיב (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וַהֲרֵי נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁאֵין אַתָּה קוֹרְעוֹ לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אָמַר לוֹ משֶׁה לֹא כָךְ אָמַרְתָּ שֶׁאֵין הַיָּם נַעֲשֵׂית יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קָרָאתָ מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, מַה כְּתִיב (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, אֲנִי הוּא שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ, כָּךְ הִתְנֵיתִי מִתְּחִלָּה שֶׁאֲנִי קוֹרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ מִתְּחִלָּה. מִיָּד שָׁמַע משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ לִקְרֹעַ הַיָּם, וְכֵיוָן שֶׁהָלַךְ לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, לֹא קִבֵּל עָלָיו לְהִקָּרֵעַ, אָמַר לוֹ הַיָּם, מִפָּנֶיךָ אֲנִי נִקְרַע, אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, שֶׁאֲנִי נִבְרֵאתִי בַּשְּׁלִישִׁי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בַּשִּׁשִּׁי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה כָּךְ הָלַךְ וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הַיָּם רוֹצֶה לְהִקָּרֵעַ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן יְמִינוֹ עַל יְמִינוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה וגו'. מִיָּד רָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרַח, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, מַה רָאָה, אֶלָּא שֶׁרָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן יַד יְמִינוֹ עַל משֶׁה וְלֹא יָכֹל לְעַכֵּב אֶלָּא בָּרַח מִיָּד. אָמַר לוֹ משֶׁה מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ, אָמַר לוֹ הַיָּם מִפְּנֵי אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד כֵּיוָן שֶׁהֵרִים משֶׁה יָדוֹ עַל הַיָּם, נִבְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, אֵינוֹ אוֹמֵר וַיִּבָּקַע הַיָּם, אֶלָּא וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּכָל הַמַּעְיָינוֹת וּבַבּוֹרוֹת וּבְכָל מָקוֹם, נִבְקְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ כָּל הַמַּיִם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (שמות יד, כח): וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וְכָל הַנִּסִּים הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ, וּכְתִיב (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ:
בראשית רבה ל״ט:י״ד - הטקסט מספריא
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.
תניא, ליקוטי אמרים כ׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל, כִּי מִצְוַת וְאַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֵם שְׁנֵי דִבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, הֵם כְּלָלוּת כָּל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ; כִּי דִּבּוּר ״אָנֹכִי״ – כּוֹלֵל כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ – כּוֹלֵל כָּל שַׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְלָכֵן שָׁמַעְנוּ ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ לְבַד מִפִּי הַגְּבוּרָה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּלָלוּת הַתּוֹרָה כוּלָּהּ.
וּלְבָאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר תְּחִלָּה בִּקְצָרָה עִנְיָן וּמַהוּת אַחְדּוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנִּקְרָא ״יָחִיד וּמְיוּחָד״, ״וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא״, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם מַמָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא כוּ׳״, פֵּירוּשׁ – ״הוּא״ מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי, כְּדִכְתִיב: ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״. כִּי, עוֹלָם הַזֶּה וְכֵן כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים – אֵינָם פּוֹעֲלִים שׁוּם שִׁינּוּי בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּהִבָּרְאָם מֵאַיִן לְיֵשׁ.
שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָיָה הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד קוֹדֶם הִבָּרְאָם, כֵּן הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד אַחַר שֶׁבְּרָאָם, מִשּׁוּם דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ.
כִּי הִתְהַוּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְחַיּוּתָם וְקִיּוּמָם הַמְקַיְּימָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּשֶׁהָיָה, אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר ה׳ וְרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וּלְמָשָׁל, כְּמוֹ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר אֶחָד; שֶׁדִּבּוּר זֶה לְבַדּוֹ כְּלָא מַמָּשׁ, אֲפִילוּ לְגַבֵּי כְּלָלוּת נַפְשׁוֹ הַמְדַבֶּרֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ הָאֶמְצָעִי שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ, שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית; וְכָל שֶׁכֵּן לְגַבֵּי בְּחִינַת לְבוּשׁ הַפְּנִימִי שֶׁלָּהּ שֶׁהוּא הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשְׁכוּ הַדִּבּוּרִים וְהִיא חַיּוּתָם; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְגַבֵּי מַהוּת וְעַצְמוּת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל: חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳, שֶׁמֵּהֶן נִמְשְׁכוּ אוֹתִיּוֹת מַחֲשָׁבָה זוֹ הַמְלוּבָּשׁוֹת בְּדִבּוּר זֶה כְּשֶׁמְּדַבֵּר, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת כְּמוֹ הַדִּבּוּר, רַק שֶׁהֵן רוּחָנִיּוֹת וְדַקּוֹת יוֹתֵר.
אֲבָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ׳, הֵן שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר הַמַּחֲשָׁבָה, וְאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין קוֹדֶם שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה.
לְמָשָׁל, כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת אֵיזוֹ אַהֲבָה וְחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, קוֹדֶם שֶׁעוֹלָה מֵהַלֵּב אֶל הַמּוֹחַ לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ – אֵין בָּהּ בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִין, רַק חֵפֶץ פָּשׁוּט וַחֲשִׁיקָה בַּלֵּב אֶל הַדָּבָר הַהוּא הַנֶּחְמָד אֶצְלוֹ.
וְכָל שֶׁכֵּן קוֹדֶם שֶׁנָפְלָה הַתַּאֲוָה וְהַחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ לְאוֹתוֹ דָבָר, רַק הָיְתָה בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, שֶׁהָיָה נוֹדָע אֶצְלוֹ אוֹתוֹ דָבָר שֶׁהוּא נֶחְמָד וְנָעִים וְטוֹב וְיָפֶה לְהַשִּׂיגוֹ וְלִידָּבֵק בּוֹ, כְּגוֹן: לִלְמוֹד אֵיזוֹ חָכְמָה, אוֹ לֶאֱכוֹל אֵיזֶה מַאֲכָל עָרֵב, רַק לְאַחַר שֶׁכְּבָר נָפְלָה הַחֶמְדָה וְהַתַּאֲוָה בְּלִבּוֹ בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה וְעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ – לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ אֵיךְ לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעַל לְהַשִּׂיג הַמַּאֲכָל, אוֹ לְמִידַת הַחָכְמָה בְּפוֹעַל, הֲרֵי בְּכָאן נוֹלְדוּ בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת בְּמוֹחוֹ, שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת כִּלְשׁוֹן עַם וָעָם הַמְדַבְּרִים וְהַמְהַרְהֲרִים בָּהֶם כָּל עִנְיְינֵי הָעוֹלָם:
משנה אהלות א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם. שלשים בפיסת הרגל. ששה בכל אצבע. עשרה בקורסל. שנים בשוק. חמשה בארכובה. אחד בירך. שלשה בקטלית. אחד עשרה צלעות. שלשים בפיסת היד. ששה בכל אצבע. שנים בקנה ושנים במרפק. אחד בזרוע. וארבעה בכתף. מאה ואחד מזה. ומאה ואחד מזה. ושמנה עשר חוליות בשדרה. תשעה בראש. שמנה בצואר. ששה במפתח של לב. וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל. אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי. אבל אם אין עליהן בשר כראוי. מטמאין במגע ובמשא. ואין מטמאין באהל:
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
תניא, ליקוטי אמרים ל״ד - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת שֶׁ״הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה״, שֶׁכָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם, לֹא הִפְסִיקוּ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת מִלְּקַשֵּׁר דַּעְתָּם וְנִשְׁמָתָם לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים – בַּבִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וְאַחֲרֵיהֶם כָּל הַנְּבִיאִים, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגַת נִשְׁמָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ, וּמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִיא הָעוֹלָה עַל כּוּלָּנָה, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו: ״שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה״, וּמֵעֵין זֶה זָכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, רַק שֶׁלֹּא יָכְלוּ לִסְבּוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁעַל כָּל דִּיבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, שֶׁהוּא עִנְיַן בִּיטּוּל בִּמְצִיאוּת הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
לָכֵן, מִיָּד אָמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן וּבוֹ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים – לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ, שֶׁהוּא גִּילּוּי יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – אֵין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ הַמְלוּבָּשִׁים בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ. וְלָכֵן, אַחַר שֶׁיַּעֲמִיק הָאָדָם מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעִנְיַן בִּיטּוּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל כְּפִי יְכָלְתּוֹ, זֹאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ: ״כִּי מִהְיוֹת קָטָן שִׂכְלִי וְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי מֵהָכִיל, לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה וּמִשְׁכָּן לְיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ, מֵאַחַר דְּלֵית מַחֲשָׁבָה דִילִי תְּפִיסָא וּמַשֶּׂגֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּלָל וּכְלָל שׁוּם הַשָּׂגָה בָּעוֹלָם, וְלֹא שֶׁמֶץ מֶנְהוּ מֵהַשָּׂגַת הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים, אֵי לָזֹאת, אֶעֱשֶׂה לוֹ מִשְׁכָּן וּמָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ, הוּא הָעֵסֶק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה כְּפִי הַפְּנַאי שֶׁלִּי, בִּקְבִיעוּת עִתִּים בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּדָת הַנִּיתְּנָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ׳אֲפִילוּ פֶּרֶק אֶחָד שַׁחֲרִית כוּ׳׳״.
וּבָזֶה יִשְׂמַח לִבּוֹ וְיָגִיל, וְיִתֵּן הוֹדָאָה עַל חֶלְקוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, עַל שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אוּשְׁפְּזִיכָן לַגְּבוּרָה פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, כְּפִי הָעֵת וְהַפְּנַאי שֶׁלּוֹ, כְּמִסַּת יָדוֹ אֲשֶׁר הִרְחִיב ה׳ לוֹ:
וְאִם יַרְחִיב ה׳ לוֹ עוֹד, אֲזַי ״טְהוֹר יָדַיִם יוֹסִיף אוֹמֶץ״, וּ״מַחֲשָׁבָה טוֹבָה כוּ׳״, וְגַם שְׁאָר הַיּוֹם כּוּלּוֹ, שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, יִהְיֶה מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה שֶׁיִּתֵּן מִיגִיעוֹ, שֶׁהִיא מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – ״מַה הוּא רַחוּם וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״.
וְאַף שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא חוֹמֶשׁ, הֲרֵי הַחוֹמֶשׁ מַעֲלֶה עִמּוֹ כָּל הָאַרְבַּע יָדוֹת לַה׳, לִהְיוֹת מָכוֹן לְשִׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, כַּנּוֹדָע מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁמִּצְוַת צְדָקָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְקָרְבָּנוֹת הָיָה כָּל הַחַי עוֹלֶה לַה׳ עַל יְדֵי בְּהֵמָה אַחַת, וְכָל הַצּוֹמֵחַ עַל יְדֵי עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן כוּ׳. וּמִלְּבַד זֶה, הֲרֵי בִּשְׁעַת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה, עוֹלֶה לַה׳ כָּל מַה שֶּׁאָכַל וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה מֵאַרְבַּע הַיָּדוֹת לִבְרִיאוּת גּוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן.
וְהִנֵּה, בְּכָל פְּרָטֵי מִינֵי שִׂמְחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל – אֵין מֵהֶן מְנִיעָה לִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״, וְ״לֵב נִשְׁבָּר״, וְרוּחַ נְמוּכָה – בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה מַמָּשׁ, מֵאַחַר כִּי הֱיוֹתוֹ נִבְזֶה בְעֵינָיו וְכוּ׳ – הוּא מִצַּד הַגּוּף וְנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, וֶהֱיוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה – הוּא מִצַּד נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל [בְּפֶרֶק ל״א].
וּכְהַאי גַּוְנָא אִיתָא בַּזֹּהַר: ״בְּכִיָּה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא, וְחֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא״:
תניא, אגרת התשובה י״ב - הטקסט מספריא
וְטַעַם הַשִּׂמְחָה בְּיִסּוּרֵי הַגּוּף, לְפִי שֶׁהִיא טוֹבָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת, לְמָרְקָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַצִּילָהּ מֵהַמֵּירוּק בְּגֵּיהִנֹּם (בִּפְרָט בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁאֵין בִּיכוֹלֶת לְהִתְעַנּוֹת כְּפִי מִסְפַּר כָּל הַצּוֹמוֹת שֶׁבְּתִיקּוּנֵי תְּשׁוּבָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַצְּרִיכוֹת לְמֵירוּק הַנֶּפֶשׁ לְהַצִּילָהּ מִמֵּירוּק בְּגֵּיהִנֹּם).
וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּהַקְדָּמָה לְפֵירוּשׁ אִיּוֹב, שֶׁאֲפִילוּ יִסּוּרִים שֶׁל אִיּוֹב ע׳ שָׁנָה – אֵין לָהֶן עֵרֶךְ כְּלָל לְיִסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ שָׁעָה אַחַת בְּגֵּיהִנֹּם, כִּי אֵשׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וְכוּ׳. אֶלָּא לְפִי שֶׁעוֹלָם הַזֶּה ״חֶסֶד יִבָּנֶה״, וּבְיִסּוּרִין קַלִּין בָּעוֹלָם הַזֶּה נִיצּוֹל מִדִּינִים קָשִׁים שֶׁל עוֹלָם־הַבָּא.
כִּמְשַׁל הִילּוּךְ וְהַעְתָּקַת הַצֵּל בָּאָרֶץ טֶפַח לְפִי הִילּוּךְ גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ בָּרָקִיעַ אֲלָפִים מִילִין וְכוּ׳. וְיֶתֶר עַל כֵּן לְאֵין קֵץ הוּא בַּנִּמְשָׁל, בִּבְחִינַת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵרוּם הַמַּעֲלוֹת עַד עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי. וְכַנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, מֵעִנְיַן עֲלִיּוֹת עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, בְּהַקְרָבַת עוֹף אֶחָד בֶּן יוֹנָה אוֹ תוֹר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אוֹ קוֹמֶץ מִנְחָה. וְכֵן הוּא בְּכָל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִיזַ״ל.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים״ – ״אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה מִלְמַעְלָה וְכוּ׳״ (וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּעִנְיַן ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״ וְכוּ׳, בְּחִינַת ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״, וְכוּ׳).
וְכָכָה מַמָּשׁ הוּא בְּעִנְיַן שָׂכָר וְעוֹנֶשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״שְׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה וְכוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל, וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יִמְצָא טוֹב:
משנה זבחים ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
איזהו מקומן של זבחים. קדשי קדשים. שחיטתן בצפון. פר ושעיר של יום הכפורים. שחיטתן בצפון. וקבול דמן בכלי שרת בצפון. ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. אם לא נתן לא עכב:
משנה זבחים ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
העולה קדשי קדשים. שחיטתה בצפון. וקבול דמה בכלי שרת בצפון. ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע. וטעונה הפשט ונתוח. וכליל לאישים:
רש"י על ויקרא א׳:ט״ז - הטקסט מספריא
מראתו. מְקוֹם הָרְעִי, זֶה הַזֶּפֶק (ספרא):
בנצתה. עִם בְּנֵי מֵעֶיהָ, וְנוֹצָה לְשׁוֹן דָּבָר הַמָּאוּס, כְּמוֹ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ (איכה ד'), וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּאוּכְלֵיהּ; וְזֶהוּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן שֶׁאָמַר נוֹטֵל אֶת הַקֻּרְקְבָן עִמָּהּ; וְרַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ אָמְרוּ קוֹדֵר סְבִיב הַזֶּפֶק בְּסַכִּין כְּעֵין אֲרֻבָּה וְנוֹטְלוֹ עִם הַנּוֹצָה שֶׁעַל הָעוֹר (ספרא); בְּעוֹלַת בְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת אֶלָּא בְּאֵבוּס בְּעָלֶיהָ, נֶאֱמַר וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר, וּבָעוֹף שֶׁנָּזוֹן מִן הַגָּזֵל, נֶאֱמַר וְהִשְלִיךְ אֶת הַמֵּעַיִם, שֶׁאָכַל מִן הַגָּזֵל (ויקרא רבה ג'):
אצל המזבח קדמה. בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ (ספרא):
אל מקום הדשן. מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין שָׁם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן בְּכָל בֹּקֶר וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה, וְכֻלָּם נִבְלָעִים שָׁם בִּמְקוֹמָן:
מראתו [AND HE SHALL REMOVE] ITS CROP — The word is connected in meaning with the word רעי in Rabbinical Hebrew (or the Biblical ראי; cf. Nahum 3:6); it thus denotes the place of the רעי, the digested food, i. e. the crop (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 7 9).
בנצתה means together with its entrails (not with its feathers which meaning the word נוצה usually has). The word נוצה is really an expression for anything that is loathsome. Similar is (Lamentations 4:15) “[depart, depart, touch not:] for they are become loathsome (נצו) and are fled away”.) That is also what Onkelos means when he translates באוכליה, “with the digested food” found in the entrails (excrement). This, too, is the interpretation of the verse given by Abba José ben Chanan who states: he removes the stomach (being the organ which contains digested food) together with it (the crop). But our Rabbis, of blessed memory, taking נוצה; in its usual sense of “feathers”, say: with a knife he cuts out around the crop an opening like a flap and removes it together with the feathers on the skin (of that spot) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 7 9; Zevachim 65a). — In the case of the burnt offering of the cattle which eats only from the crib of its owner it is stated, (v. 13) “But he shall lave the inwards and the legs with water: and [the priest] shall offer it”; in the case of a fowl, however, which feeds itself from what it picks up of other people’s property (lit., “of robbery”) it states, “he shall cast the entrails away”, because it (the bird) eats that which is stolen (Leviticus Rabbah 3 4).
אצל המזבח קדמה BESIDE THE ALTAR ON THE EAST — i. e. at the east of the כבש (the inclined ascent leading to the top of the altar which was on the south of the altar) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 9 3).
אל מקום הדשן BY THE PLACE OF THE ASHES — i. e. that place where they deposited the ashes removed from the altar (תרומת הדשן) each morning (cf. Rashi on Leviticus 6:3, 4) and the ashes removed from the inner altar and the candelabrum (Meilah 12a;Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 9 3). All these miraculously sunk there in their place (i. e. on the very spot where they were deposited) (Yoma 21a).
משנה תמיד א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
מי שזכה לתרום את המזבח. הוא יתרום את המזבח. והם אומרים לו. הזהר שמא תגע בכלי. עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור. והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח. במערבו של כבש. אין אדם נכנס עמו. ולא נר בידו. אלא מהלך לאור המערכה. לא היו רואין אותו. ולא שומעין את קולו. עד ששומעין קול העץ. שעשה בן קטין מוכני לכיור. והן אומרים הגיע עת. קידש ידיו ורגליו מן הכיור. נטל מחתת הכסף. ועלה לראש המזבח. ופנה את הגחלים הילך והילך. חתה מן המאוכלות הפנימיות וירד. הגיע לרצפה. הפך פניו לצפון. הלך למזרחו של כבש כעשר אמות. צבר את הגחלים על גבי הרצפה. רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה:
שולחן ערוך, חושן משפט שנ״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהַגְּנֵבָה, אֵינוֹ קוֹנֶה, וְצָרִיךְ לְהַחֲזִירָהּ. וְאִם יֵשׁ עִם הַיֵּאוּשׁ שִׁנּוּי הַשֵּׁם שֶׁחוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקּוֹנֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אֶלָּא דָּמֶיהָ.

