תשכה

זכה לזה ע"י שמחה ש"מ⁷⁷ אבל זה עכ"פ ודאי שיש נפש המחי' את הגוף, דהרי הגוף יחי'⁷⁸ ובצאת הנפש עם הגוף⁷⁹ ה"ה נשאר כאבן דומם תמורת שהי' תחילה בע"ח, ומ"מ מוכרח לומר שאפי' בצאת הנפש מן הגוף יש בו חיות⁷⁹ לבד הקיסטא דחיותא⁸⁰ שהוא בשביל ההרגש וכמ"ש ונפשו עליו תאבל⁸¹ וכמארז"ל קשה רמה למת⁸² כו' וכן הפלוגתא שבגמ' אם יודעים ואם לא יודעים⁸³ זה מצד הקיסטא דחיותא שנשאר מהנפש המחי' את הגוף, לבד זאת מה שקיים תמונת הגוף הוא מצד החיות שמחי' אותו לבד, וכמו גופו של אדה"ר הי' מציאות קודם שנפח באפיו נ"ח א"כ מוכרח לומר שיש לו חיות, וכמו כשחותכין עץ הרי מהות העץ הוא כמו שהי' קודם רק שאין בו כח ההרגש מפני שאין נפש צומחת שפועלת הצמיחה מקטנות לגדלות והוא מתיבש שאין בו רטיבות שהוא מצד הנפש הצומחת אבל מהות העץ הוא כמו שהי' קודם עד שנרקב דאז הוא שב לעפר ונפרדים ממנו הד' יסודות, אבל כ"ז שיש בו הד' יסודות יש בו כח המחבר אותם (ה' שהוא כח אחר מעורב בהם, ולכן אין להעץ שום תמונה מא' מהד' יסודות ע') וכן כששורפי' העץ ויוצאים ממנו הג' יסודות ונשאר יסוד העפר⁸⁴ באפר שהוא ג"כ עפר⁸⁵ שכשר כמו עפר⁸⁶ שהוא מצמיח אבל מ"מ אינו דומה לעפר וזהו שכ' ואנכי עפר ואפר⁸⁷ ואם נא' שהם דבר א' מהו הכפל ל' אלא שעפר הוא שיש בו כל הד' יסודות, ואפר הגם שיש בו ד' יסודות אבל הם מחולקים ואפשר לחלק עוד ועוד עד שלא יהי' שום מציאות כלל, וכ"ז כשנפרדים הד' יסודות אבל כשיש בו הד' יסודות יש בו הכח המרכיב. וכמו"כ יובן בגוף האדם שיש בו חיות המחי' אותו. וזהו מכח האיהו שמתיחד עם גרמוהי לברוא בהם וע"י מציאות היש, היינו עצם ההתהוות מציאות היש הוא מבחי' איהו, וגרמוהי הוא כדי שיהי' התחלקות זה יהי' באופן זה וזה יהי' באופן אחר והוא כמו שעושין כלי בצב⁸⁸ שהעיקר הוא האדם העושה וכמו המכה בפטיש על הסדן, אבל איהו וחיוהי חד, הנה חיוהי אינו שייך למציאות היש איך שיפורש ענין חיוהי הן כפי' הזהר שהם חב"ד