תתסד
תאבל89, קשה רימה למת90, או כמארז"ל מתים יודעים או לא יודעים91, שמלבד זה מוכרח לומר שבעצם הגוף יש לו חיות המחיהו כמו שמצינו באדה"ר שקודם ויפח באפיו נשמת חיים הי' לו ג"כ ציור ודמות הגוף כמ"ש ויצר הוי' את האדם92 עפר מן האדמה, שהי' לו ציור ודמות הגוף, ומאחר שכן הוא מוכרח לומר שיש לו חיות והוא האיהו שמתייחד עם גרמוהי. ועוד י"ל זאת ממה שאנו רואים אילן בעת גידולו יש לו פירות ועלין וענפים דקים וכשתולשין אותו אז זורק מעליו העלין והפירות וענפים דקים והוא מפני שנחסר אצלו חיות וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא93, אבל הנה האילן עצמו ה"ה נשאר כציורו וכדמותו מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו. או אילן סתם שנתייבש שנפסק לו החיות כוח הצומח שבארץ ומ"מ ה"ה בציורו וכדמותו כמו קודם מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו, אך אח"כ כשנרקב אז נפרד ההרכבה מד"י ארמ"ע94 אזי אין לו חיות אבל קודם לכן מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו וחיותו הוא האיהו. ועוד נוכל להבין זאת ממה שאנו רואים עצים כששורפין אותם נתעלו הג' יסודות אר"מ ע"י העשן ויסוד העפר95 נשאר למטה שהוא אפר, כי עפר ואפר דבר א' הוא96 כי אפר כשר לענין שחיטה כמו עפר97 וגם אנו רואים שהוא מצמיח כמו עפר מפני שעפר ואפר דבר א' הוא, מ"מ מוכרח לומר שהם שני דברים כי מצינו באברהם שאמר ואנכי עפר ואפר98, משמע שהם שני דברים שאל"כ לל"ל כפל לשון מובן מזה שהם שני דברים, וההפרש הוא ביניהם שבעפר יש בו ההרכבה מד' יסודות אבל באפר אין בו אלא יסוד העפר, מ"מ מוכרח לומר שיש בו הד' יסודות רק שהם בהעלם כי יסוד א' אינו יכול להיות מציאות דבר ומאחר שהוא מציאות מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו והוא ע"י שאיהו מתייחד עם גרמוהי.
וענין איהו וחיוהי איך שנפרש הן שחיוהי הו"ע מוחין אמרו רז"ל איהו וחכ' ובינתו ודעתו א'99, ה"ה א' ממש, והגם שאנו קורין בש' חכמה ובינה ודעת מ"מ א' הוא, והוא ע"ד שאנו רואים בנפש האדם הלא כל הכחות יש בהנפש מ"מ אינם יכולים להתחלק בהנפש ולומר שזהו כח זה וזה כח זה מ"מ מוכרח לומר שיש
הערות
- 89. ונפשו עליו תאבל : איוב יד, כב.
- 90. קשה רימה למת : ברכות יח, ב. שבת יג, ב.
- 91. כמארז"ל מתים יודעים או לא יודעים : ועד"ז הובא לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (בחלק הנחותיו) בהנחה כאן על יד הערה 83 (ושם: ”הפלוגתא שבגמ' אם"). ראה גם ברכות יח, א — יט, רע"א. תוד"ה אבותי סוטה לד, ב.
- 92. ויצר הוי' את האדם : בראשית ב, ז [ושם: וייצר ה"א].
- 93. וההוא נביעו. . לגופא : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 94. מד"י ארמ"ע : ראה שה"א סו, א ובהערה 17. סה"מ תרכ"ט ע' קעט. וש"נ. תרל"ח ע' תצא.
- 95. עצים כששורפין. . הג' יסודות. . העפר : ראה גם אגה"ק סט"ו. סה"מ תרל"ח ע' רצו. וש"נ.
- 96. עפר ואפר דבר א' הוא : ראה גם ש"א מז, ב.
- 97. אפר כשר. . כמו עפר : ראה חולין פח, ב. תוד"ה מצינו שם. שו"ע יו"ד הל' שחיטה סכ"ח, סכ"ג. תו"א וישלח כו, רע"ד.
- 98. ואנכי עפר ואפר : וירא יח, כז.
- 99. אמרו רז"ל איהו וחכ' ובינתו ודעתו א' : ראה גם רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב, ה"י. שער היחוד והאמונה פ"ח. תניא פ"ב. לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (בחלק ההנחותיו) בהנחה כאן על יד הערה 89. (בחלק המאמרים) בההמשך כאן על יד הערה 232.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ב׳:י׳ - הטקסט מספריא
הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו ולפיכך אומר חי פרעה וחי נפשך ואין אומר חי ה' אלא חי ה' שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו.
תניא, שער היחוד והאמונה ח׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ וְדַעְתּוֹ הַכֹּל אֶחָד מַמָּשׁ, אַחְדּוּת פְּשׁוּטָה וְלֹא מוּרְכֶּבֶת כְּלָל – כֵּן הָעִנְיָן מַמָּשׁ בְּכָל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּבְכָל שְׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַכִּינּוּיִים שֶׁכִּינּוּ לוֹ הַנְּבִיאִים וַחֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כְּגוֹן ״חַנּוּן״ וְ״רַחוּם״ וְ״חָסִיד״ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, וְכֵן מַה שֶּׁנִּקְרָא ״חָכָם״, דִּכְתִיב: ״וְגַם הוּא חָכָם וְגוֹ׳״, וְכֵן רְצוֹנוֹ ״כִּי רוֹצֶה ה׳ אֶת יְרֵאָיו״ וְ״חָפֵץ חֶסֶד הוּא״ וְ״רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָתָם שֶׁל רְשָׁעִים וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּמִיתָתָם וּבְרִשְׁעָתָם״ וּ״טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע״, אֵין רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּמִדַּת חַסְדּוֹ וְרַחֲמָנוּתוֹ וּשְׁאָר מִדּוֹתָיו מוֹסִיפִים בּוֹ רִיבּוּי וְהַרְכָּבָה חַס וְשָׁלוֹם בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ, אֶלָּא עַצְמוּתוֹ וּמַהוּתוֹ וּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ, וּמִדַּת חַסְדּוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְרַחֲמָנוּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ הַכְּלוּלָה מֵחַסְדּוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְכֵן שְׁאָר מִדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת – הַכֹּל אַחְדּוּת פְּשׁוּטָה מַמָּשׁ, שֶׁהִיא הִיא עַצְמוּתוֹ וּמַהוּתוֹ.
וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁדָּבָר זֶה אֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְאָמְרוֹ, וְלֹא בָּאֹזֶן לְשָׁמְעוֹ, וְלֹא בְּלֵב הָאָדָם לְהַכִּירוֹ עַל בּוּרְיוֹ. כִּי הָאָדָם מְצַיֵּיר בְּשִׂכְלוֹ כָּל הַמּוּשְׂכָּלוֹת שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׂכִּיל וּלְהָבִין – הַכֹּל כְּמוֹת שֶׁהֵם בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לְצַיֵּיר בְּשִׂכְלוֹ מַהוּת הָרָצוֹן, אוֹ מַהוּת חָכְמָה, אוֹ בִּינָה, אוֹ דַּעַת, אוֹ מַהוּת מִדַּת חֶסֶד וְרַחֲמִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, הוּא מְצַיֵּיר כּוּלָּן כְּמוֹת שֶׁהֵן בּוֹ. אֲבָל בֶּאֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הוּא רָם וְנִשָּׂא וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמוּבְדָּל רִיבּוֹא רְבָבוֹת עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית מַדְרֵגוֹת הַבְדָּלוֹת, לְמַעְלָה מַּעְלָה מֵעֵרֶךְ וְסוּג וּמִין כָּל הַתִּשְׁבָּחוֹת וְהַמַּעֲלוֹת שֶׁיּוּכְלוּ הַנִּבְרָאִים לְהַשִּׂיג וּלְצַיֵּיר בְּשִׂכְלָם.
כִּי הַמַּעֲלָה וּמַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל הַנִּבְרָאִים הִיא הַחָכְמָה, שֶׁלָּכֵן נִקְרֵאת ״רֵאשִׁית״, כִּי בֶּאֱמֶת הִיא רֵאשִׁית וּמְקוֹר כָּל הַחַיּוּת בַּנִּבְרָאִים, כִּי מֵהַחָכְמָה נִמְשָׁכוֹת בִּינָה וָדַעַת, וּמֵהֶן נִמְשָׁכוֹת כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּמוֹ אַהֲבָה וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהַקָּטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, הוּא בְּכַעַס תָּמִיד וְאַכְזָרִי, וְגַם אַהֲבָתוֹ, הִיא לִדְבָרִים קְטַנִּים שֶׁאֵין רָאוּי לְאַָהֳבָם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לֶאֱהוֹב דְּבָרִים הָרְאוּיִים לְאָהֳבָם, שֶׁהָאַהֲבָה כְּפִי הַדַּעַת.
וּמֵהַמִּדּוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ נִמְשָׁכוֹת בָּהּ תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהַנֶּפֶשׁ מְחַשֶּׁבֶת בְּדָבָר שֶׁאוֹהֶבֶת, אוֹ אֵיךְ לִפְעוֹל הַחֶסֶד וְרַחֲמִים, וְכֵן בִּשְׁאָר מִדּוֹת. וּבְכָל מַחֲשָׁבָה שֶׁבָּעוֹלָם – מְלוּבֶּשֶׁת בָּהּ אֵיזוֹ מִדָּה הַמְּבִיאָה לַחֲשׁוֹב מַחֲשָׁבָה זוֹ, וּמִדָּה זוֹ – הִיא חַיּוּתָהּ שֶׁל מַחֲשָׁבָה זוֹ. וּמֵאוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה נִמְשָׁכוֹת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, וְהֵן חַיּוּתָן מַמָּשׁ. וְהַדִּבּוּר מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד, כְּגוֹן הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּצַוֶּה לַעֲבָדָיו לִיתֵּן.
וְגַם כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה דָבָר, הֲרֵי כֹּחַ הַנֶּפֶשׁ וְחַיּוּתָהּ הַמִּתְלַבֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּה זוֹ, הוּא כְּאַיִן מַמָּשׁ לְגַבֵּי כֹּחַ הַנֶּפֶשׁ וְחַיּוּתָהּ הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּדִבּוּר הָאָדָם, וּכְעֵרֶךְ וּמְשַׁל הַגּוּף לַנְּשָׁמָה, וְכֵן עֵרֶךְ אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר לְאוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה, וְכֵן עֵרֶךְ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה לְמַהוּת הַמִּדָּה הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהּ וּמְחַיָּה אוֹתָהּ, וְכֵן עֵרֶךְ מַהוּת וְחַיּוּת הַמִּדָּה לְגַבֵּי הַחָכְמָה וּבִינָה וָדַעַת, שֶׁכְּלָלוּתָן הוּא הַשֵּׂכֶל שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשְׁכָה מִדָּה זוֹ.
וְכָל זֶה בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְנֶפֶשׁ כָּל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שֶׁבְּכוּלָּם הַחָכְמָה הִיא רֵאשִׁית וּמְקוֹר הַחַיּוּת:
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כה וירא שיחה ב חולין פח, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"א חולין פח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב חולין פח, ב
- תורת שמואל תרל"ח להבין ענין הנוסח כו' באש הצתה כו' מאותו ספר חולין פח, ב
- תורת שמואל תר"ם יפה שעה א' הא' מאותו ספר חולין פח, ב
- תורת שמואל תר"ם אשריכם זרעי על כל מים מאותו ספר חולין פח, ב
- תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה' מאותו ספר חולין פח, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי ובכ"ז יובן שרש ענין השס"ה ל"ת חולין פח, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו בחודש השלישי חולין פח, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית דיני שמירת גוף ונפש ובל תשחית טו חולין פח , ב
- שיעורי הלכה למעשה מלאכות שבת חולין פח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים חולין פח, ב