תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע תורת שמואל תר"ם ח"ב הנחות

יפה שעה א' הא'

תתנזיפה שעה א' הא'

הנחה בס"ד פ' ראה תר"מ ליובאוויץ

פ' ראה

יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב². וצ"ל הלא עוה"ב הוא תשלום שכר על עשיות המצות ואיך שייך לומר שעשיות המצוה היא יפה מהתשלום שכר, ובפרט כיון שאמרו מכל חיי עוה"ב הרי כולל גם עולם התחי' כי מהגמ' משמע שעוה"ב הוא ג"ע כמארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב³ ומביא ראי' מהפסוק ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ⁴ וארץ הוא געה"ת, וידוע המחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן⁵ בפי' עוה"ב אם הוא נשמות בלא גופים או התלבשות נשמות בגופים שהוא עוה"ת, אך המחלוקת זהו בעוה"ב סתם אבל כאן שאמר מכל חיי עוה"ב משמע מכל מיני חיות עוה"ב הן נשמות בלא גופים והן נשמות שמתלבשות בגופים שגם גוף הגשמי'⁶ יהי' ניזון מזיו השכינה כי על עוה"ב ארז"ל עולם שאין בו לא אכילה⁷ ולא שתי' אלא צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה, ולכאורה איך אפשר להיות שהגוף הגשמי' יהי' ניזון מזיו השכינה, אך משום ששם מאיר אוא"ס הסוכ"ע שהוא כל יכול לכן אפשר להיות שגם גוף הגשמי' יהי' ניזון ממנו⁸ והוא ע"ד מה שאנו רואים גם עכשיו שהגשמי' הוא מקבל חיות מהרוחניות שלכאורה איך מקבל מהרוחניות דבר הגשמי', אך משום שחיותו הוא מאוא"ס הכל יכול מחי' דבר הגשמי' ג"כ. כמו"כ הגוף הגם שהוא גשמי' מ"מ ניזון מזיו השכינה, וצ"ל איך יפה שעה כו' מכל חיי עוה"ב שיפה עשיות המצוה מהתשלום שכר, הלא ארז"ל אין הקב"ה מקפח שכר⁹ כל ברי' ואיך הוא יפה.

אך להבין זה צ"ל תחילה מה שאי' במד"ר ע"פ ראה¹¹ אנכי נותן לפניכם היום ברכה אי' שם שקאי על מה שסיים בפ' עקב אם שמור תשמרון¹² ואי' שם במד"ר ד"א נרי בידך ונרך בידי¹⁰ אם אתה משמר את נרי הרי אני משמר את נרכם, נרי בידך קאי על מצות שמצות נק' בש' נר כמ"ש נר מצוה ותורה אור¹³ ונרך בידי תתנחקאי על נשמות שהנשמה נק' ג"כ בש' נר כמ"ש נר הוי' נשמת אדם¹⁴ והכי פי' אם אתה משמר את נרי תומ"צ הרי אני משמר את נרכם היינו הנשמה, וצ"ל למה תלו השמירה דנשמה בתומ"צ הלא בל"ה אי' ואתה משמרה בקרבי¹⁵. ולהבין כ"ז צ"ל תחילה ענין ירידת הנשמה בגוף שלכאורה היא ירידה גדולה ועצומה כי קודם שירדה הנשמה בגוף כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניו¹⁶, וענין עמידה למעלה הו"ע ביטול באהוי"ר ע"ד מלאכים שכתי' אצלם ויעמידם לעד לעולם¹⁷ שרפים עומדים ממעל לו¹⁸ שעמידתם הוא באהוי"ר, והנה מה מלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם הוא באהוי"ר וכש"כ נשמות שהם מפנימי' הכלים¹⁹ בודאי עמידתה הוא באהוי"ר, ואיך הי' עמידתה לפניו שהוא מדריגה גדולה, ועכשיו שירדה להתלבש בגוף ונה"ב ה"ה מעלים ומסתיר על אהוי"ר שהי' לה ואין ביכולתה לעורר אהוי"ר ואפי' שתתעורר אהוי"ר אין ערוך לאהוי"ר שהיתה לה מקודם והלואי שתהי' שבה למעליותה כמקדם ויכול להיות שלא תתעורר כלל אהוי"ר, וכל דרכיה בחזקת סכנה. וצ"ל למה ירדה כ"כ ירידה גדולה ומוכרחים לומר שכדאי הירידה בשביל העלי' שיהי' אח"כ שהו"ע ירידה צורך עלי'²⁰ והוא ע"ד כמו שאי' בספרים שיש מיני אבנים יקרים שאינם נמצאים ביבשה כ"א בים²¹ דוקא ואנו רואים שיורדים בים במקום סכנה כדי להוציא האבן והוא יקר מאד כך מוכרח להיות שמה שירדה הנשמה במקום סכנה שהוא ירידה גדולה והוא בשביל העלי' שאח"כ, צ"ל מהו"ע העלי'.

והענין הוא כי הנה ידוע שעיקר קיום העולם הוא בשביל תומ"צ כמ"ש בראשית ברא אלקים ולכאו' מהו בראשית דוקא, ותירצו בשביל ישראל שנק' בראשית ובשביל התורה²² שנק' ראשית נמצא שעיקר קיום העולם הוא בשביל התומ"צ, וכמו שאי' עשרה עשרה הכף בשקל הקדש²³ שעשה"ד מכוון כנגד עש"מ²⁴, תתנטשקיום עש"מ הוא ע"י עשה"ד, וכמ"ש אם לא בריתי²⁵ יומם ולילה חוקת ארץ ושמים לא שמתי ואי' במד"ר תנאי התנה הקב"ה²⁶ עם מעשה בראשית אם יקיימו ישראל תורתי מוטב ואם לאו יחזיר את העולם לתוהו, וכן אי' במד"ר ע"פ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם²⁷ ואלה בזכות מי הם עומדים ובזכות מי הם קיימים בזכות ואלה שמות בנ"י²⁸ ואלה בזכות מי הם עומדים וקיימים בזכות ואלה העדות והחוקים²⁹, נמצא שעיקר קיום העולם הוא בשביל התורה דוקא, וכן מצינו בפירוש מקרא מלא הכתוב מדבר שנא' אנכי עשיתי ארץ³⁰ ואדם עלי' בראתי ולכאורה מהו הסיפור, אך הענין הוא כי כדי שיוכל להיות מאנכי מי שאנכי³¹ ארץ הגשמי' הוא בשביל אדם עלי' משום שאדם הוא מובחר הנבראים³² כמארז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה³³ פי' לצוות שיהי' הצוותא וחיבור³⁴ לזה, והנה ענין זה הוא כמ"ש סוף דבר הכל נשמע את אלקי' ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם³⁵, שעיקר המכוון הוא זה, ומהו זהו בראתי שבראתי גימט' תרי"ג³⁶ שעליהם קיום העולם.

וצ"ל ענין המצות לכאורה מה יהי' באם שיעשה המצות, אך הנה בכלל מצות הם למעלה מטו"ד ואפי' המצות שהם עפ"י טו"ד הם ג"כ למעלה מטו"ד, לא מיבעי חוקים הם למעלה מטו"ד לגמרי אלא אפי' המצות שהם עפ"י טו"ד הטעם הוא רק עשיות המצוה אבל עצם המצוה למעלה מטו"ד, דהיינו מצות סוכה שנא' בסוכת תשבו ז' ימים³⁷ הטעם הוא כי בסוכות הושבתי³⁸ את בנ"י, או עד"מ מצות מצה שמצה זו על שום מה על שום שלא הספיק³⁹, כי בחיפזון יצאת⁴⁰ מארץ מצרים, נמצא שהטעם הוא על עשיות המצות ועל עצם המצוה אין לה טעם ודעת, ואין לומר שהמצות הו"ע זכירה זה אין שייך לומר, ואפי' כשתאמר שהם ענין זכירה צ"ל למה עלה ברצונו שתהי' באופן כזה לכתחילה, וזה א"א לומר שהמצות הם צורך גבוה⁴¹, תתסהלא אצלו ית' אי' אנת הוא שלימותא דכולהו⁴². ובאמת אי' במד"ר מאי איכפת להקב"ה אם שוחט מן העורף או מן הצואר, ופי' מאי איכפת שאינו נוגע ואינו תופס מקום כלל, כי כללות כל המצות הם ענין צדקה כמ"ש כל מצותיך צדק⁴⁴ שהו"ע צדקה, אלא לא ניתנו המצות לישראל אלא לצרף את הבריות⁴³, ועל מה שייך לומר בריות על נה"א א"א לומר בריות כי הוא חלק אלקה ממעל⁴⁵ כמ"ש חלק הוי' עמו⁴⁶, ואפי' על נפש דמל' דמל' דעשי' אי' בתני'⁴⁷ שמלובש בו חכ' דעשי' חכ'⁴⁸ דיצי' חכ' דברי' חכ' דאצי' שבה שורה אוא"ס ובאצי' אין שייך לומר בריאה אלא בריות קאי על גוף ונה"ב⁴⁹, שע"י תומ"צ נתברר נה"ב ויתעלה למעלה, כי נה"ב שרשו מעולם התוהו⁵⁰ שקדמה לתיקון⁵¹ רק שנפלה בשבה"כ וע"י שיקיים תומ"צ מעלה אותו למקורו ושרשו ויורש אורות דתוהו, ובזה יהי' ניחא מה שירדה הנשמה בגוף ונה"ב שהיא ירידה גדולה ועצומה וכל הדרכים בחזקת סכנה⁵² מ"מ כדאי הירידה כי ע"י בירור דנה"ב גדלה ורב כוחה שיתעלה נה"א ג"כ, והגם שכתי' ורוח האדם היא העולה למעלה⁵³ משמע שבל"ה עולה, אך פי' עולה אינו פי' שעולה אלא שיש בכחו לעלות, כי ההפרש הוא בין דבר שיש בכחו לעלות ולדבר שאין בכחו לעלות, כי דבר שאין בכחו לעלות עד"מ אבן שטבעו לנפול למטה וע"י שזורק האדם את האבן עולה למעלה, ואינו עולה רק כמה שיש בכוח מקיף היד לעלות ולא יותר, אבל דבר שיש בכוחו לעלות יכול לעלות עד רום המעלות, כך נה"א יש בכוחו לעלות וע"י בירור דנה"ב עולה עד רום המעלות, וצ"ל אנה עליתה.

צ"ל תחילה מה שאנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת יצרת נפחת ולכאו' איך שייך טהורה קודם בראת⁵⁴ הלא טהורה הוא ש' ומציאות ובראת הוא בריאה יש מאין שהוא דבר מלא דבר⁵⁵ ומאחר שלא דבר הוא איך שייך שם דבר תתסאאך הנה כל הנוסחות הם מאנשי כנה"ג⁵⁶ ולא הם בעצמם התקינו מחדש אלא הם קבלו איש מפי איש וגם משה רבינו⁵⁷ אמר זה הנוסח, ואפי' בני עלי'⁵⁸ שהיו ושעתידין להיות ג"כ אומרים זה הנוסח, וצ"ל איך אומרים טהורה קודם בראת. אך הענין הוא כי הנה ידוע שיש ב' מיני נשמות כמו שאי' וזרעתיה בישראל⁶⁰ זרע אדם וזרע בהמה, זרע אדם קאי על נשמות דאצי' וזרע בהמה⁵⁹ קאי על נשמות דבי"ע. והנה כאשר נשמות דאצי' צריכין להתלבש בגוף ונה"ב צריכין לימשך דוקא דרך בי"ע ולכן אומרים זה הנוסח שהם יורדים דרך בראת כו', וגם נשמות דבי"ע אומרים ג"כ זה הנוסח כי שרשם הוא בטה"ע⁶¹ כמו שאי' בתניא שאפי' נשמה דמל' דמל' דעשי' מלובש בה חכ' דאצי'. והגם שאי' לבושין תקינת לון⁶² דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא משמע שהם אינן אלא לבושין, אך זהו רק פרחין אבל עצם הנשמה שרשה הוא בטהו"ע⁶³. ולפי זה קשה מאחר ששרש הנשמות הוא בטהורה עילאה שהיא מד' גבוה וצ"ל איך היא עליתה. אך הענין הוא כי הנה פי' טהורה שנקי מכל דבר לכלוך ומדבר חציצה⁶⁴ ואינו מעלים ומסתיר, ובאמת יש כמה פירושים בתי' טהורה שעל שמות לשון⁶⁶ הוא טהורה עילאה⁶⁵ ועוד י"ל שקאי על אותיו' הרשימה⁶⁷ שבאותיו' הרשימה לא נגע בה הצמצום כי הצמצום לא הי' רק באורות שהוא פעולת האותיו' ולא בהאותיו' כי אותיו' הם ממד' גבוה כמו שאנו רואים שדבר שכל נמשך דוקא ע"י אותיו' שהם פועלים השכל וזהו ידוע שפועל הוא מד' גבוה מהפעולה⁶⁸ ולפי זה הוא יותר קשה למה ירדה הנשמה בגוף בשביל העלי' ובכ"מ נת' שעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי⁶⁹ וכאן ביארנו שבגרמוהי לא נגע בה הצמצום אלא בהאורות שהו"ע חיוהי נמצא לא די שאינו עלי' אלא ה"ה פחיתות.

תתסבאך הענין הוא שאי' בזהר איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד⁷⁰ ומוכרח לומר שחיוהי וגרמוהי הם שני דברים שאל"כ הי' לו לומר איהו וחיוהי ואיהו וגרמוהי חד, לל"ל תרי זימנא חד אלא הם שני דברים. והענין הוא פי' דגרמוהי יש בו שני פירושים, באגרת הקודש ובע"ח אי' שגרמוהי הו"ע כלים ובזהר ומפרשי הזהר אי' שגרמוהי הו"ע מדות⁷¹, והנה איך שנפרש ענין גרמוהי הן שהו"ע כלים והן שגרמוהי הו"ע מדות הרי האיהו מתייחד עם גרמוהי כדי לברוא בו וע"י בריאה יש מאין כי בריאה הוא מחיק הבורא ולא מחיק הנבראים, מאחר שהוא נברא אינו יכול לברוא אלא הוא מחיק הבורא, ואפי' מגרמוהי ג"כ אין יכול להיות בריאה מאחר שצריך להיחוד דאיהו אלא העיקר בריאה הוא מאיהו⁷² רק בכדי שיהי' התחלקות ליש ודבר בפ"ע צריך להיות שנמשך דרך גרמוהי אבל עיקר הבריאה הוא מאיהו, והוא עד"מ צבת שצבת בצבת עשוי'⁷³ או המכה בקורנס על גבי הסדין ומי המכה הלא האדם רק שהוא ע"י הקורנס כמ"כ כאן עיקר הבריאה הוא מאיהו רק בכדי שיוכל להיות התחלקות ויש דבר בפ"ע הוא ע"י מה שאיהו מתייחד עם גרמוהי. וענין חיוהי יש בו ג"כ ב' פי' האהה"ק⁷⁴ ובע"ח אי' שחיוהי הוא אורות ובזהר ומפרשי הזהר אי' שחיוהי הוא מוחין. וכשם שנת' שחיוהי וגרמוהי הם שני דברים כמו"כ מוכרחים לומר מה שאיהו מתייחד עם חיוהי הוא ג"כ מחולק מהאיהו שמתייחד עם גרמוהי שאל"כ הי' לו למימר איהו וחיוהי וגרמוהי חד לל"ל איהו אצל גרמוהי ג"כ, וזה אין לומר שכתב כן כדי להורות שלא יטעו לומר שגרמוהי הוא מחולק מאיהו, אך זהו אין לומר כי הרי הם שני חילוקי שמות גרמוהי וחיוהי בודאי הם שני דברים, אלא תלוי במי שאיהו מתייחד אם איהו מתייחד עם גרמוהי הוא באופן כזו ואם האיהו מתייחד עם חיוהי ה"ה באופן אחר, אלא מוכרח לומר שהם מחולקים, והגם דא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואיך שייך לומר שיש בו התחלקות שאיהו דחיוהי הוא מחולק מאיהו וגרמוהי, אך היא הנותנת כיון שהוא פשוט בתכלית הפשיטות והוא כל יכול לכן י"ל שאינן שוי'.

ולהבין זה צ"ל תחילה ענין גרמוהי. הנה איהו מתייחד עם גרמוהי לברוא בו וע"י בריאה יש מאין שיהי' יש ודבר בפני עצמו, והגם שכתי' אין דבר חוץ ממנו, אין עוד מלבדו⁷⁵, וכשם שקודם הצמצום הי' ממלא את כל⁷⁶ החלל⁷⁷ כך אחר תתסגהצמצום ה"ה ממלא את כל החלל כמקדם וכמ"ש את השמים והארץ אני מלא⁷⁸ פי' אני א"ס עצומ"ה כאדם האומר על עצמו אני הוא על מי ששאלת עליו, כונתו אני עצמותו, כמו"כ מ"ש אני מלא א"ס עצומ"ה. אך מה שנראה העולם ליש ודבר בפ"ע זהו דוקא לגבינו אבל גבי' ית' אין לך דבר חוץ ממנו. ומה שאי' מה שנראה העולם הוא שקר גמור⁷⁹, זה אין שייך לומר שא"כ מהו"ע בריאת העולמות ובאמת כתי' בראשית ברא אלקים⁸⁰ כי אל דיעות הוי'⁸¹ שהב' דיעות הם אמת, אך מה שנראה העולם ליש ודבר בפ"ע זהו שקר גמור אבל לגבי' ית' אינו דבר בפ"ע רק ההפרש הוא בין העלם וגילוי אבל באמת שניהם אלקות, כי העלם וגילוי הוא אלקות, כשם שגילוי הוא אלקות כך העלם הוא ג"כ אלקות⁸², וזהו פי' איהו וגרמוהי שע"י שאיהו מתייחד עם גרמוהי ע"י זה נעשה יש ודבר בפ"ע והאיהו הוא בהעלם בגרמוהי. ונוכל להבין זאת מנפש האדם הנה זהו ברי לכל אדם שיש בו נשמה המחי' אותו מ"מ א"א לראות מהות הנשמה כי גילוי הנשמה היא גבוה⁸³ מגילוי אליהו ורוח הקודש, ודוקא האריז"ל זכה לזה ע"י שמחה של מצוה⁸⁴. והגם שלא ראינו מהות הנשמה מ"מ אין חל ע"ז אפי' ספק יש⁸⁵ נשמה המחי' את הגוף או לא, אלא ברי לנו שבודאי יש נשמה המחי' את הגוף כי בהפרד הנפש מהגוף נשאר הגוף כאבן דומם, ובעת שהנשמה ישנה בגוף יכול להתעלות עד רום המעלות, ומוכרח לומר שיש הרכבה שמחבר הנשמה והגוף כי הגוף אין לו ערך לגבי הנשמה כערך הדומם לגבי חי ומאין הוא ההרכבה שמחבר הנשמה עם הגוף שזהו מא"ס שהוא כל יכול שאפי' חכ' כעשי' גשמי' נחשבת⁸⁶ כמ"ש כולם בחכ' עשית⁸⁷, והוא האיהו שמתייחד עם גרמוהי.

ועוד י"ל זאת ממה שאנו רואים שמוכרח לומר שבעצם הגוף לבד הנשמה יש בו ג"כ חיות⁸⁷ מלבד הקיסטא דחיותא⁸⁸ שהוא כח ההרגש כמ"ש ונפשו עליו תתסדתאבל⁸⁹, קשה רימה למת⁹⁰, או כמארז"ל מתים יודעים או לא יודעים⁹¹, שמלבד זה מוכרח לומר שבעצם הגוף יש לו חיות המחיהו כמו שמצינו באדה"ר שקודם ויפח באפיו נשמת חיים הי' לו ג"כ ציור ודמות הגוף כמ"ש ויצר הוי' את האדם⁹² עפר מן האדמה, שהי' לו ציור ודמות הגוף, ומאחר שכן הוא מוכרח לומר שיש לו חיות והוא האיהו שמתייחד עם גרמוהי. ועוד י"ל זאת ממה שאנו רואים אילן בעת גידולו יש לו פירות ועלין וענפים דקים וכשתולשין אותו אז זורק מעליו העלין והפירות וענפים דקים והוא מפני שנחסר אצלו חיות וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא⁹³, אבל הנה האילן עצמו ה"ה נשאר כציורו וכדמותו מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו. או אילן סתם שנתייבש שנפסק לו החיות כוח הצומח שבארץ ומ"מ ה"ה בציורו וכדמותו כמו קודם מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו, אך אח"כ כשנרקב אז נפרד ההרכבה מד"י ארמ"ע⁹⁴ אזי אין לו חיות אבל קודם לכן מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו וחיותו הוא האיהו. ועוד נוכל להבין זאת ממה שאנו רואים עצים כששורפין אותם נתעלו הג' יסודות אר"מ ע"י העשן ויסוד העפר⁹⁵ נשאר למטה שהוא אפר, כי עפר ואפר דבר א' הוא⁹⁶ כי אפר כשר לענין שחיטה כמו עפר⁹⁷ וגם אנו רואים שהוא מצמיח כמו עפר מפני שעפר ואפר דבר א' הוא, מ"מ מוכרח לומר שהם שני דברים כי מצינו באברהם שאמר ואנכי עפר ואפר⁹⁸, משמע שהם שני דברים שאל"כ לל"ל כפל לשון מובן מזה שהם שני דברים, וההפרש הוא ביניהם שבעפר יש בו ההרכבה מד' יסודות אבל באפר אין בו אלא יסוד העפר, מ"מ מוכרח לומר שיש בו הד' יסודות רק שהם בהעלם כי יסוד א' אינו יכול להיות מציאות דבר ומאחר שהוא מציאות מוכרח לומר שיש לו חיות המחייהו והוא ע"י שאיהו מתייחד עם גרמוהי.

וענין איהו וחיוהי איך שנפרש הן שחיוהי הו"ע מוחין אמרו רז"ל איהו וחכ' ובינתו ודעתו א'⁹⁹, ה"ה א' ממש, והגם שאנו קורין בש' חכמה ובינה ודעת מ"מ א' הוא, והוא ע"ד שאנו רואים בנפש האדם הלא כל הכחות יש בהנפש מ"מ אינם יכולים להתחלק בהנפש ולומר שזהו כח זה וזה כח זה מ"מ מוכרח לומר שיש תתסהבהנפש כל הכוחות והו"ע ע"ד שנת' שיש עקודים שע"ס עקוד בכלי אחד¹⁰⁰ ה"ה ע"ס ומ"מ הם בכלי א' כך ענין מה שאיהו וחכמתו ובו"ד אחד ה"ה א' ממש. והן שנפרש שחיוהי הו"ע אורות ג"כ אין בו שום שינוי כי לכן נק' בש' אור ע"ש שאין בו שום שינוי וע"ד שזיו השמש אינו פועל שום שינוי בהשמש¹⁰¹ איך שמאיר כך ענין אור, ועש"ז נק' בש' אוא"ס כי בא"ס עצמותו ומהותו א"א לדבר כלל רק באוא"ס¹⁰², וגם במקום שנזכר א"ס הכוונה הוא על אוא"ס כי אין בו שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כי אפי' לאחר שסילק את אורו הגדול אל הצד¹⁰³ ג"כ אין שינוי כי אני הוי' לא שניתי¹⁰⁴ אתה הוא קודם שנברא¹⁰⁵ העולם ואתה הוא לאחר שנברא העולם שאין בו שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, כי חיוהי אינו אפי' מקור לעולמות. ופי' איהו קאי א"ס¹⁰⁶ עצמו"ה וזהו איהו וחיוהי חד שאיהו מתייחד חיוהי¹⁰⁷.

ועוד נוכל להבין ענין איהו וחיוהי ואיהו וגרמוהי ממה שמצינו בנפש האדם שיש בו ב' לבושין מח' ודיבור והנה דיבור הוא דבר לזולתו דהיינו אדם שיש לו דבר שכל ובכדי שימסור השכל לאחר הוא דוקא ע"י דיבור כי כשיחשוב אפי' כל היום הן בעמידה ובישיבה או בהליכה לא ידע הזולת מה שחושב רק שידע שחשב אבל מה שחשב לא ידע כ"א דוקא ע"י דיבור מפני שדוקא דיבור הוא לזולתו, כי עשי' שלא יעשה הדבר יהי' נחסר אפי' לעצמו אבל דיבור לא יהי' נחסר לו כלל שהוא לזולתו. או יש בענין דיבור דהיינו שיאמר לאחר שישמש לו, הוא ג"כ לזולתו, רק ההפרש הוא שהתם הוא גילוי לזולתו לפעולת זולתו וכאן הוא לפעולת עצמו נמצא שדיבור הוא דוקא לזולתו אבל ענין מחשבה הוא גילוי העלם עצמי'¹⁰⁸ לגבי עצמו כי הנה אנו רואים בעת שאדם עוסק בדבר הלכה והבריק לו ברק המבריק¹⁰⁹ אפשר שעל זה האופן יהי' ניחא, ואם יעבור איזה זמן רב ולא יהרהר בזה, או אם יבוא איש ויבלבל אותו, ממילא ישכח הברק שהבריק לו ולכאורה איך שייך שם שכחה הלא שכחה הוא מאחוריים¹¹⁰, אך מאחר שיש שם שכחה מוכרח לומר שגם במוחין יש אחוריים, וכשם שיש לו ברק המבריק רק שלא מלביש אותו באותיו' המח' תתסואינה פעולה כמו"כ באם שיש לו אותיו' המח' ואין לו ברק המבריק אין פעולה מזה כי זה וזה גורם. כן יובן בנמשל שענין איהו וגרמוהי הוא כמו משל דדיבור שדיבור הוא דבר לזולתו כמו"כ ענין גרמוהי כדי שלהיות דבר יש בפ"ע לפעולת הזולת שהאיהו שמתייחד עם גרמוהי הוא כח הגבול שבא"ס כי כשם שכחו בבל"ג כך כחו בגבול¹¹¹ שאל"כ הרי אנת הוא¹¹² מחסר שלימותו ואי' אנת הוא שלימותא דכולהו, אבל חיוהי הו"ע שהוא לעצמו, והוא וחכ' ורצונו א'¹¹³ ה"ז עצמי', והגם שאין המשל דומה לנמשל, אך הנה לגבי' אז אין המשל דומה להנמשל אבל לגבי הזולת ה"ה עצמי', והגם שאי' בתני' שגם חכ' אינה עצמי' הנפש¹¹⁴ אלא הו"ע לבוש אך י"ל שבאמת הוא לבוש אך יש הפרש בלבוש שיש ב' מיני לבושין כמו שאי' וכמה לבושין תקינת להון¹¹⁵ וכמה גופין תקינת להון¹¹⁶, וההפרש הוא שלבוש יכול לפשוט וללבוש שפושט זה הלבוש ולובש לבוש זה אבל גוף¹¹⁷ הגם שהוא ג"כ לבוש מ"מ אין ביכולתו מגוף¹¹⁸ הזה וללבוש בגוף אחר, וגם מהגוף שהוא שם אינו יכול לפשוט, רק זאת יש ביכולתו להזדכך¹¹⁹ אותו אבל לא לפשוט כי בע"כ אתה חי¹²⁰. ועוד י"ל שהוא לבוש ע"ד מארז"ל כהדין קמצא¹²¹ דלבושי' מיני' ובי' ה"ה מיני' ובי' שהוא עצמי' כמו"כ ענין חיוהי הו"ע עצמי'. וענין חיוהי למעלה הו"ע ידיעת¹²² עצמותו יודע את התורה, כי הוא וחכ' ובינתו ודעתו אחד, וזהו כמ"ש לא ידע אנוש ערכה¹²³ אלקי' הבין דרכה¹²⁴ שאצל אלקי' כתי' הבין ע"פ טו"ד שזהו"ע גרמוהי אבל התם כתי' ידע שהוא למעלה מטו"ד והוא ע"ד ידיעת השלילה¹²⁵ וי"ל שהוא ע"ד ואדם ידע את חוה¹²⁶ שיכול להיות להוליד בדומה לו שהוא עצמי'. וזהו"ע איהו וחיוהי.

ומעתה יובן ענין ירידת הנשמה בגוף אעפ"י שהיא ירידה גדולה ועצומה וכל הדרכים בחזקת סכנה מ"מ כדאי הוא מפני שהיא ירידה צורך עלי' תתסזוהעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי, והגם שנת' למעלה שגרמוהי הוא מד' גבוה אשר לא נגע בה הצמצום ושם הוא שורש הנשמה אשר נתת בי טהורה היא שהיא טהורה עילאה ועוד אפי'¹²⁷ שקאי על אותיו' הרשימה ואפשר לומר עוד מד' גבוה אותיו' החקיקה ועוד גבוה על גליף גליפי' בטהירו עילאה¹²⁸ שהו"ע שהקלף נושא וסובל האותיות אך מ"מ ה"ז ענין גרמוהי שהו"ע כלים שהיא בריאה יש מאין, ולכאו' איך שייך שם בריאה יש מאין אך הנה נת' שאפי' בא"ק יש ג"כ ענין בריאה¹²⁹ יש מאין ובע"ח איתא שהו"ע קיפל מלבושי'¹³⁰, והעלי' הוא באיהו וחיוהי שהוא וחכ' ובינתו ודעתו אחד שהו"ע עצמי' שהוא למעלה מטו"ד. ולכן ניחא ירידת הנשמה בגוף אעפ"י שהיא ירידה גדולה ועצומה ואפי' כשתתעורר אהוי"ר אין ערוך להאהוי"ר שהיתה לה מקודם אך מ"מ זהו רק לפי ראות עינים אבל כשהעלי' הוא באיהו וחיוהי ששם הוא למעלה מטו"ד אזי יכולה לבוא לאשתאבה בגופא דמלכא¹³¹. ומעתה יובן מה שאי' במד"ר נרי בידך ונרך בידי אם אתם משמר¹³² את נרי הרי אני משמר אתכם¹³³ ולכאו' הלא בל"ה אי' אתה משמרה בקרבי אך התם כתי' אתה שהו"ע גילוים ששייך לעולמות אבל ע"י קיום תומ"צ הרי אני משמר אתכם פי' אני הוא א"ס עצומ"ה כי נפ"א הוא חלק אלקה ממעל כמ"ש כי חלק הוי' עמו שי"ה הענין¹³⁴ חיוהי ו"ה הו"ע גרמוהי והעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי.

ובזה יובן מ"ש יפה שעה א' בתשומע"ט כו' דהנה ארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צו"צ ש"י עולמות¹³⁵, הנה ש"י הוא מחצה מתר"ך¹³⁶ שתר"ך הו"ע כתר¹³⁷ שבכתר יש ב' חצאין¹³⁸ חצי' העליון הוא מד' התחתונה שבמאציל וחצי' התחתון הוא ראש ומקור לנאצלים וש"י הוא מחצה התחתון ולכן נק' עולמות שהו"ע העלם¹³⁹ אבל יפה שעה א' בעוה"ז בתשומע"ט כי ע"י תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהם תר"ך¹⁴⁰ עמודי אור¹⁴¹ באים לבחי' כתר לב' החצאין שיש בכל חציו ע"ס, והגם תתסחשיפה עשיות המצוה מהתשלום שכר מ"מ אינו מקפח שכר כל ברי' כי ארז"ל עתיד הקב"ה לעשות ראש מחול לצדיקים לע"ל¹⁴² פי' מחול הוא בחי' עיגול שז"ע כלליות הכתר והיינו שכר מצוה מצוה¹⁴³ פי' המצוה בעצמה יהי' השכר ונמצא כי הגם שיפה שעה א' כו' עכ"ז לא יקפח השכר שהרי לע"ל יתגלה עצם המצוה כמו שהיא ברוחני' שהוא רצה"ע.

הערות

עמוד תתנז

2. יפה שעה א'. . עוה"ב : אבות פ"ד, מי"ז [ושם: העוה"ב]. ראה גם המשך וככה תרל"ז רפ"ט.
3. כל ישראל. . לעוה"ב : סנהדרין ר"פ חלק (צ, א).
4. ועמך כולם. . ארץ : ישעי' ס, כא [ושם: יירשו]. ראה לקו"ת ואתחנן ט, א.
5. המחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן : ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ח, ה"ב. פיה"מ ר"פ חלק. (אגרת) מאמר תחיית המתים. רמב"ן בסוף שער הגמול. תשובות וביאורים (קה"ת תשל"ד) סי"א ע' 57 הערה 23.
6. הגשמי' : כנצ"ל: הגשמי. וכן בסמוך.
7. עולם. . לא אכילה : ראה ברכות יז, א.
8. שגם גוף הגשמי יהי' ניזון ממנו : ראה גם תו"ח שמות ח"א מ, ב. המשך אלה תולדות נח תרל"ז פי"ח (לא נדפס לע"ע). המשך וככה תרל"ז פ"ה (ע' ז). סה"מ תרכ"ט ע' כב. וש"נ. תרל"ב ח"א ע' קכא. וש"נ. תשובות וביאורים שם ס"ג ע' 12.
9. אין הקב"ה מקפח שכר : ב"ק לח, ב.
11. ראה אנכי. . ברכה : פ' ראה יא, כו.
12. אם שמור תשמרון : עקב יא, כב.
10. במד"ר ע"פ ראה. . נרי בידך ונרך בידי : ראה דב"ר פ"ד, ד.
13. נר מצוה ותורה אור : משלי ו, כג.

עמוד תתנח

14. נר הוי' נשמת אדם : משלי כ, כז.
15. בל"ה [ בלאו הכי] אי' ואתה משמרה בקרבי : ברכת אלקי נשמה.
16. חי הוי' אשר עמדתי לפניו : מלכים-ב ה, טז. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 60.
17. ויעמידם לעד לעולם : תהלים קמח, ו. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 15.
18. שרפים עומדים ממעל לו : ישעי' ו, ב. ראה סוטה לט, א (צויין אליו ב) לקו"ת נשא כ, ג. כב, ג.
19. מלאכים שהם מחיצוני' הכלים. . מפנימי' הכלים : ראה ע"ח שער העיבורים שכ"ח, פ"א. שער פו"ח ש"מ, דרוש י. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צט. וש"נ. דברים ח"ג ע' תשסח. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א רמ, ד ואילך.
20. ירידה צורך עלי' : ראה הנסמן באוה"ת עקב ע' תפא.
21. שאי' בספרים. . אבנים. . בים : ראה גם המשך מים רבים תרל"ו בתחלתו סע"ב ואילך.
22. בראשית ברא. . ישראל. . התורה : בראשית א, א. ראה רש"י בראשית א, א. תו"ח בראשית מד, א הערה 6. ראה גם תו"ח שם ז, א ואילך.
23. עשרה עשרה הכף בשקל הקדש : נשא ז, פו.
24. שעשה"ד מכוון כנגד עש"מ : ראה זהר יתרו צג, ב. ויקרא יא, ב. לקו"ת חוקת נז, סע"ג ואילך בשם המגיד. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רפ. וש"נ. תו"ח וארא ח"א פא, ג ובהערה 636. סה"מ תרל"ח ע' ע. וש"נ. סה"מ מלוקט ד' ע' פ ואילך.

עמוד תתנט

25. אם לא בריתי : ירמי' לג, כה [ושם: שמים וארץ]. ראה שבת לג, א.
26. ואי' במד"ר תנאי התנה הקב"ה : ראה שבת פח, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' קמ. וש"נ. תו"ח בראשית ב, ד הערה 37. סה"מ מלוקט ד' ע' שכו.
27. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם : בראשית ב, ד. ראה שמו"ר פמ"ח, [ב].
28. ואלה שמות בנ"י : שמות א, א.
29. ואלה העדות והחוקים : ואתחנן ד, מה [ושם: אלה].
30. אנכי עשיתי ארץ : ישעי' מה, יב.
31. מאנכי מי שאנכי : ראה תניא מהדו"ק ספמ"ט. לקו"ת להאריז"ל תולדות כז, יט בשם הזהר. אבן עזרא תולדות שם. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. פרשיות התורה ח"א ע' רט ובהנסמן במ"מ לשם.
32. שאדם הוא מובחר הנבראים : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פט"ו. וש"נ.
33. כל העולם. . לצוות לזה : ראה ברכות ו, ב.
34. לצוות. . הצוותא וחיבור : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח שם ובהערה 357.
35. סוף דבר. . האדם : קהלת יב, יג.
36. שבראתי גימט' תרי"ג : ראה רמ"ז לזהר ויגש רה, ב. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1688.
37. בסוכת תשבו ז' ימים : אמור כג, מב.
38. כי בסוכות הושבתי : אמור כג, מג.
39. שמצה זו. . שלא הספיק : נוסח ההגדה.
40. כי בחיפזון יצאת : פ' ראה טז, ג.
41. שהמצות הם צורך גבוה : ראה גם לעיל הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה (נדפסה בחלק הנחותיו) ובהערה 44.

עמוד תתס

42. אנת הוא שלימותא דכולהו : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב.
44. כל מצותיך צדק : תהלים קיט, קעב. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה נעשה אדם ובהערה 39.
43. מאי איכפת. . לצרף את הבריות : ראה תנחומא שמיני ז-ח. ב"ר רפמ"ד. אוה"ת שמיני ע' נב ואילך. המשך מים רבים תרל"ו ע' קטו. סה"מ תרל"ח ע' מח ואילך. לקו"ש אבות כרך יז ע' 415 הערה 53. שופטים כרך יט ע' 182 הערה 42.
45. חלק אלקה ממעל : איוב לא, ב. ראה תניא רפ"ב. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 395.
46. חלק הוי' עמו : האזינו לב, ט. ראה גם לעיל ח"א הנחה ד"ה כמים הפנים סוף פיסקא א.
47. נפש דמל' דמל' דעשי' אי' בתני' : ראה שם פי"ח. ראה גם לעיל שם ובהערה 11.
48. חכ' : תיבה זו הוכפלה בכתה"י.
49. בריות. . ונה"ב : ראה המשך מים רבים תרל"ו פק"י ע' קטו. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי כאן ובהערה 204.
50. נה"ב שרשו מעולם התהו : ראה תו"ח נח ס, ג ובהנסמן במ"מ לשם. סה"מ תרע"ח ע' רפ.
51. התהו שקדמה לתיקון : ראה תו"א בשלח סה, ד. לקו"ת אמור לז, ד. וש"נ. לעיל הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 68.
52. וכל הדרכים בחזקת סכנה : ירושלמי ברכות פ"ד, ה"ד. קה"ר ג, ב (ב).
53. ורוח האדם היא העולה למעלה : קהלת ג, כא [ושם: מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה — ראה גם לקמן הנחה ד"ה אני לדודי הא' על יד הערה 15. ש"א י, ב הערה 36].
54. נשמה. . טהורה קודם בראת : ברכת אלקי נשמה (מברכות ס, ב). ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 92.
55. דבר מלא דבר : אולי צ"ל: דבר לא מדבר — ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי ובהערה 479.

עמוד תתסא

56. כל הנוסחות הם מאנשי כנה"ג : ראה שו"ע אדה"ז הל' ברכות השחר רסמ"ו. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' קכד. תו"ח וארא ח"א עד, א.
57. קבלו איש מפי איש וגם משה רבינו אמר : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן ובהערה 208.
58. בני עלי' : סוכה מה, ב.
60. וזרעתיה בישראל : ירמי' לא, כו [ושם: וזרעתי את ב"י. בדילוג].
59. ב' מיני נשמות. . זרע אדם. . וזרע בהמה : ראה תו"א ותו"ח ר"פ משפטים. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים ובהערה 29.
61. שרשם הוא בטה"ע : נסמן לקמן הערה 65.
62. לבושין תקינת לון : ת"ז בהקדמה יז, א.
63. בטהו"ע : בכמה מקומות בהנחה כאן כותב: ”טהורה" במקום תיבת ”טהירו".
64. טהורה. . חציצה : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 193.
66. שעל שמות לשון : כ"ה בהכת"י.
65. טהורה. . טהורה עילאה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי כאן ובהערה 211.
67. אותיו' הרשימה : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה אז ישיר בהמשך מצה זו פ"ו. פ"ז. ובהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שם על יד הערה 38 ואילך.
68. שפועל הוא מד' גבוה מהפעולה : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי ובהערה 55. המשך וככה תרל"ז ע' יז ואילך. סה"מ תרל"ח ע' תצד וע' תקז.
69. שעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי : ראה תו"א יתרו עא, א. עב, ב. לקו"ת בלק ע, ב. פ' ראה כז, א ואילך. יוה"כ ע, ג.

עמוד תתסב

70. איהו וחיוהי. . וגרמוהי חד : ראה ת"ז בהקדמה ג, ב. לעיל (בחלק המאמרים) המשך יונתי כאן הערה 216.
71. דגרמוהי. . באגרת הקודש ובע"ח. . כלים ובזהר ומפרשי הזהר. . מדות : ראה גם סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תלה ובהערה שם. (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי ובהערה 100. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים ובהערה 52.
72. מגרמוהי אין יכול להיות בריאה. . מאיהו : ראה סה"מ תרל"ח ע' ד.
73. שצבת בצבת עשוי' : אבות פ"ה, מ"ו.
74. האהה"ק [כנצ"ל: באגה"ק] ובע"ח אי' שחיוהי הוא אורות ובזהר ומפרשי הזהר. . מוחין : ראה הערה 71.
75. אין עוד מלבדו : ואתחנן ד, לה.
76. שקודם הצמצום הי' ממלא את כל החלל : ראה ע"ח דרוש עגו"י ש"א, ענף ב.
77. ממלא את כל החלל : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 215.

עמוד תתסג

78. את השמים והארץ אני מלא : ירמי' כג, כד [ושם: ואת הארץ].
79. שנראה העולם הוא שקר גמור : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1454.
80. בראשית ברא אלקים : בראשית א, א.
81. כי אל דיעות הוי' : שמואל-א ב, ג. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' רסב. וש"נ. תו"ח בראשית יח, ג ובהערה 11. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה והוא כחתן על יד הערה 15.
82. העלם הוא ג"כ אלקות : ראה גם סה"מ תרכ"ט ע' קסג. וש"נ.
83. גילוי הנשמה היא גבוה : ראה שע"ק להרח"ו ח"ג, ש"ה וש"ז. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תצא. וש"נ. ח"ד ריש ע' א'תפט. וש"נ. דרושי חתונה ח"א ע' קפב. הנחות תקע"ז ע' שה. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' שצו. וש"נ.
84. האריז"ל. . שמחה של מצוה : ראה גם המשך מים רבים תרל"ו ע' רג . ח"ב ריש ע' תקיב. סה"מ תרל"ח ע' שצו וע' תלד. וראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' כז. וש"נ.
85. יש : כנראה צ"ל: אם יש.
86. חכ' כעשי' גשמי' נחשבת : ראה תניא פ"ב בהגהה. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה תכון תפלתי קטורת לפניך ובהערה 46.
87. כולם בחכ' עשית : תהלים קד, כד.
87. שבעצם הגוף. . יש בו ג"כ חיות : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך יונתי כאן ובהערה 223.
88. הקיסטא דחיותא : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן ובהערות 224-225.
א. ושם: ”וכמ"ש במ"א בד"ה כל העוסק בתורה בלילה שהאר"י ז"ל זכה לזה ע"י בחי' שמחה של מצוה".

עמוד תתסד

89. ונפשו עליו תאבל : איוב יד, כב.
90. קשה רימה למת : ברכות יח, ב. שבת יג, ב.
91. כמארז"ל מתים יודעים או לא יודעים : ועד"ז הובא לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (בחלק הנחותיו) בהנחה כאן על יד הערה 83 (ושם: ”הפלוגתא שבגמ' אם"). ראה גם ברכות יח, א — יט, רע"א. תוד"ה אבותי סוטה לד, ב.
92. ויצר הוי' את האדם : בראשית ב, ז [ושם: וייצר ה"א].
93. וההוא נביעו. . לגופא : ת"ז בהקדמה יז, א.
94. מד"י ארמ"ע : ראה שה"א סו, א ובהערה 17. סה"מ תרכ"ט ע' קעט. וש"נ. תרל"ח ע' תצא.
95. עצים כששורפין. . הג' יסודות. . העפר : ראה גם אגה"ק סט"ו. סה"מ תרל"ח ע' רצו. וש"נ.
96. עפר ואפר דבר א' הוא : ראה גם ש"א מז, ב.
97. אפר כשר. . כמו עפר : ראה חולין פח, ב. תוד"ה מצינו שם. שו"ע יו"ד הל' שחיטה סכ"ח, סכ"ג. תו"א וישלח כו, רע"ד.
98. ואנכי עפר ואפר : וירא יח, כז.
99. אמרו רז"ל איהו וחכ' ובינתו ודעתו א' : ראה גם רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב, ה"י. שער היחוד והאמונה פ"ח. תניא פ"ב. לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (בחלק ההנחותיו) בהנחה כאן על יד הערה 89. (בחלק המאמרים) בההמשך כאן על יד הערה 232.

עמוד תתסה

100. שע"ס עקוד בכלי אחד : ראה ע"ח שער העקודים ש"ו, פ"א. תו"א נח י, ג ואילך. תו"ח וארא ח"א נב, ד. וש"נ. סה"מ תרנ"ב ע' ק ואילך. תרל"ח ס"ע עה ואילך ובהערה 274.
101. שזיו השמש אינו פועל שום שינוי בהשמש : ראה לקו"ת שה"ש יד, ג. אוה"ת ואתחנן כרך ו ע' ב'רמו.
102. בא"ס. . באוא"ס : ראה גם תו"א וירא יד, ב. לקו"ת נצבים מט, סע"א.
103. שסילק את אורו הגדול אל הצד : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 216.
104. אני הוי' לא שניתי : מלאכי ג, ו.
105. אתה הוא קודם שנברא : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
106. קאי א"ס : אוצ"ל: קאי על א"ס.
107. מתייחד חיוהי : אוצ"ל: מתייחד עם חיוהי.
108. עצמי' : אוצ"ל: עצמי.
109. ברק המבריק : ראה גם בענין ברק המבריק לעיל (בחלק המאמרים) המשך יונתי רפ"ד. וש"נ.
110. שכחה הוא מאחוריים : ראה קו"א דוד זמירות (תניא קסא, א). מאו"א מערכת שכחה סל"ז וביאיר נתיב שם. רמ"ז לזהר בחוקותי קיב, א (ד"ה אר"י א"ל — ע' צז בדפי הספר).

עמוד תתסו

111. כשם שכחו בבל"ג כך כחו בגבול : ראה עבודת הקודש ח"א רפ"ח. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 224.
112. אנת הוא : אוצ"ל: אתה.
113. והוא וחכ' ורצונו א' : ראה אגה"ק סכ"ו (קמד, א). לקו"ת שה"ש יג, ב. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים על יד הערה 56.
114. שאי' בתני' שגם חכ' אינה עצמי' הנפש : ראה גם (לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בחלק הנחותיו) בהנחה כאן ובהערה 104.
115. וכמה לבושין. . להון : ראה ת"ז בהקדמה יז, א. הדרת מלך ע' קיא.
116. וכמה גופין. . להון : ראה ת"ז שם.
117. וההפרש הוא שלבוש. . אבל גוף : ראה אוה"ת על ענינים ע' קיג ואילך (ובהנסמן בריש המאמר שם). ע' קמג ואילך.
118. ביכולתו מגוף : אוצ"ל: ביכולתו לפשוט א"ע מגוף.
119. להזדכך : אוצ"ל: לזכך.
120. בע"כ אתה חי : ראה אבות ספ"ד.
121. כהדין קמצא : ראה ב"ר פכ"א, ה. (לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בחלק הנחותיו) בהנחה כאן הערה 107.
122. ידיעת : אוצ"ל: בידיעת.
123. לא ידע אנוש ערכה : איוב כח, יג.
124. אלקי' הבין דרכה : איוב שם, כג.
125. ידיעת השלילה : ראה גם (לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בחלק הנחותיו) בהנחה כאן הערה 90.
126. ואדם ידע את חוה : בראשית ד, א [ושם: והאדם].

עמוד תתסז

127. אפי' : אוצ"ל: אפשר.
128. גליף גליפי' בטהירו עילאה : ראה זהר בראשית טו, א.
129. בא"ק. . בריאה : ראה ע"ח שער סדר אצי' ש"ג, רפ"א.
130. ובע"ח אי' שהו"ע קיפל מלבושי' : ראה גם (לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בחלק הנחותיו) בהנחה כאן הערה 115.
131. לאשתאבה בגופא דמלכא : זהר ויחי ריז, ב. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 51.
132. אתם משמר : לעיל בפיסקא אך להבין זה הובא: אתה משמר.
133. אתכם : לעיל שם הובא: את נרכם.
134. הענין : אוצ"ל: הוא ענין.
135. עתיד. . לכל צו"צ ש"י עולמות : עוקצי' בסופה. ראה גם אוה"ת בהעלותך ע' תטז.
136. ש"י הוא מחצה מתר"ך : ראה הקדמת הראב"ד לס"י ירושלים תשכ"ב ד, א.
137. שתר"ך הו"ע כתר : ראה ע"ח שער ז"א שי"ז, ספ"א. לעיל ח"א (בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בחלק הנחותיו) הנחה ד"ה וירא העם וינועו הערה 54.
138. שבכתר יש ב' חצאין : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פ"א.
139. עולמות שהו"ע העלם : ראה ספר הבהיר ס"י. תו"ח שמות ח"א יח, ד הערה 783.
140. תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שהם תר"ך : ראה לעיל ח"א (בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בחלק הנחותיו) הנחה ד"ה סמכוני באשישות הערות 80-83.
141. תר"ך עמודי אור : ראה לקו"ת להאריז"ל חבקוק. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסא. וש"נ. תו"ח בראשית מה, ג הערה 32.

עמוד תתסח

142. עתיד. . ראש מחול לצדיקים לע"ל : ראה ירושלמי מוע"ק פ"ג, ה"ז. מגילה פ"ב, ה"ד. ויק"ר פי"א, ט. תענית לא, א. לקו"ת ואתחנן ז, סע"ב. לקו"ש ט"ו באב כרך כד ע' 66 ובהערה 76.
143. שכר מצוה מצוה : אבות פ"ד, מ"ב. ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח הערה 230.