מפני שיבה תקום
תתנאמפני שיבה תקום
ש"פ ויגש תאמ"ר לפ"ק
(בפ"א)
ויגש
מפני שיבה תקום1 והדרת פני זקן2, ואי' בלקו"ת מהאריז"ל3 שזהו כנגד ב' בחי' יגת"ד4 דא"א ויגת"ד דז"א, כנגד יגת"ד דא"א א' מפני שיבה תקום וכנגד יגת"ד דז"א א' והדרת פני זקן, זה קנה חכמה5 דאבא מעטרא לי' עטרה ועייל בי' מוחא דבז"א בעצם לא יש בחי' מוחין, ולהבין זה צלה"ק תחילה מ"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד6, וכתי' כי נער ישראל ואוהבהו7, ואי' בזהר שהו"ע ישראל סבא וישראל זוטא8, והענין דהנה בפ' ויגש כתי' ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה יעקב ובניו9, הרי יעקב בכלל ישראל, ובפ' שמות כתי' ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב10 הרי יעקב בפ"ע ולא בכלל ישראל.
והענין הוא דישראל הוא לי ראש11 שהוא בחי' חכ' ראשית האצי'12, אך עצם החכ' אנת הוא חכים13 ולא בחכ' ידיעה שאינו שייך בו השגה כלל והוא בחי' הוא לבדו הוא שאפי' אם לא הי' בריאות העולמות14 הי' שייך ג"כ בחי' זו, רק כשמאיר בחי' נה"י דאימא אז יכול להיות מקור לעולמות והו"ע כליות יועצות16 איך להשפיע ובחי' זו נק' ישראל סבא15, ובני ישראל היינו מה שיוצא מבחי' זו הם תתנבאותיות המח', וזהו מ"ש בפ' ויגש ואלה שמות בני ישרא"ל, הכוונה על בחי' ישראל סבא לכן א' יעקב ובניו דיעקב הוא אחוריים דאבא וה"ה בכלל בני ישראל, וגם אותיות המח' נק' מצרים שהם ג"כ מגבילים וזהו ירידה הראשונה במצרים, אבל מ"ש בפ' שמות ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה הוא ירידה הב' מישראל זוטא בדיבור, וענין ישראל זוטא הוא בחי' ז"א ונק' קטן כמ"ש מי יקום יעקב כי קטן הוא17 והפי' כפשוטו שהוא קטן, דהנה נת"ל ב' פי'18 הא' שנק' קטן בערך הא"ס דבאמת הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה19 אלא שהוא קטן בערך הא"ס והוא כלי לבחי' א"ס וכמ"ש קטנתי מכל החסדים20 ומכל האמת פי' מפני שקטונתי לכן האיר בו בחי' חסד של אמת, אבל כאן הכוונה כפשוטו שהוא קטן שהוא רק ו"ק ולא יש בו מוחין, או דתלת כלילן גו תלת21, הגם שנק' ישראל לי ראש הרי יש בו מוחין, אך הוא מוחין שבמדות ואינו בערך לגבי מוחין בעצם, וכמו התינוק כשעושין נגד רצונו הוא כועס והיינו מפני שלא יש לו מוחין אבל מי שמתנהג בהשכל אינו כועס כלל, וזהו אב הרחמן22 שהוא רחמים דסדר השתל' ונמשך מבחי' אב הוא בחי' חכ' דוקא משם נמשך רחמים, ולכן כתי' כאן את יעקב שאינו בן לבחי' זו כ"א אחים ורעים.
והנה במ"א מבואר23 דחכ' הוא ראשית השתל'24 דממכ"ע והוא ראשית האצי' שרש האצי', דעיקר האצי' הוא עולם התיקון, וענין התיקון הוא המברר ובחכ' אתברירו25, דענין השבירה הוא שנעשה מציאות היש, וחכ' הוא אין, והנה בחכ' גופא יש ע"ס ומכתר שבחכ' עד ת"ת שבחכ' הוא אבא, ונה"י דאבא הוא ישראל סבא26 והוא מקור השפעות הנשמה ונו"ה דאבא הם כלי השפע, והשפעה זו הוא באצי' גופא וגילוי הנשמה הוא באדם שלמטה, וע"ז כתי' וישמחו בך ישראל מקדשי שמך27, ובחי' זו הוא מזל מקור הנשמה. אך צ"ל דהנה בלקו"ת בד"ה יונתי28 תתנגמבואר שהוא בחי' ישראל עלו במח'29, וענין מח' הוא מדרי' היותר עליונה שבחכ' והוא בחי' אתדבקותא אל הכתר30, ועוד מבואר שם שהוא בחי' מח' הקדומה א"ק31 וכ"ה בכ"ד, אך הנה אי' בזהר [ד"ו ע"א] על רב המנונא סבא אבל אבא דילי כו' רב סגי יקירא ועתיק יומין, ופי' בס' אשל אברהם32 שהוא בחי' ישראל סבא, דסבא ועתיק הם פי' א', הרי נשמת רב המנונא סבא מבחי' ישראל סבא אך מ"ש דישראל סבא הוא בחי' עתיק צ"ל שהו"ע שמתבונה נעשה כתר לז"א, ולפי"ז א"ש שבחי' זו הוא מקיף לנשמה שהוא בחי' גבוה יותר שאין ערוך כלל, וכ"כ בכהאריז"ל33 נח נח34 תרי זימנא הוא מקיף הנשמה ופנימיות הנשמה, ועוי"ל דכמו שכתר האמיתי דז"א שהוא36 [מפנימיות] א"א35 כמו"כ שרש [הנשמה] מא"א, ועוי"ל דהנה אי' בזהר זכה יתיר יהבין לי' נשמתא36 מסטרי' דאבא ואימא והוא בחי' ישראל סבא אך אינו נק' נשמה עד שיעבור בחי' זיווג זו"נ ונק' אחים ורעים דשרשה מאו"א, וע"ז שייך לומר וישמחו בך ישראל מקדשי שמך, דשמך הוא מל' דאצי' שבבי"ע וישראל שאומרים ג"פ קדוש ממשיכים מבחי' קדש חכ' לכן נק' מקדשי שמך, אך בלקו"ת הנ"ל אי' שמ"ש והדרת פני זקן קאי על ז"א, וכ"ה בכהאריז"ל37 בהדיא דבמ"ת נדמה להם כזקן38 שנמשך בחי' יגת"ד דא"א בז"א ונעשה ג"כ בחי' יגת"ד ונק' זקן.
אך הענין הוא הנה אוא"ס שורה בחכ' וכמ"ש בסש"ב39 דחכ' הוא אחד האמת שבו שורה אוא"ס, הגם שגם ז"א נק' ישרא"ל זוטא לי ראש שיש בו ג"כ מוחין, הנה מוחין שבמדות אינו בערך לגבי מוחין בעצם, וע"ז כתי' מאד עמקו מחשבותיך40, הנסתרות לה' אלקינו41, לכן כדי להמשיך עצם החכ' הוא ע"י תורה דהוא וחכ' ורצונו א'42, ואפ"ל ההפרש כמו מוחין דיניקה ומוחין דגדלות43, מוחין דיניקה הוא שהמוחין מגדלי' המדה [הגם שהוא רק מוחין שבמדות מ"מ הוא מוחין דמדות לגבי מוחין אינו בערך כלל] שהמדה בקטנות וממילא גם המוחין בקטנות אבל מוחין דגדלות הוא שמאיר עצם המוחין, וזהו ההפרש בין מה שקיים אברהם כל התורה תתנדכולה45 עד שלא ניתנה בין מ"ת44 שנדמה להם כזקן, דמה שקיים אברהם כו' הו"ע מוחין דיניקה שהמוחין לפ"ע המדות וזהו חנוך לנער ע"פ דרכו46 ע"פ דרך שלו וכמשנת"ל בד"ה רני ושמחי בת47, אבל מ"ת נדמה להם כזקן שהוא בחי' מוחין דגדלות עצם המוחין וכמו הזקן שנתלבנו שערותיו מפני שמאיר בו מבחי' חכ' עילאה, וזהו"ע הלבון48 שבציצית שהם ל"ב נת"ח49, אין כבוד אלא תורה50 כבוד בגימ' ל"ב51 לכן צ"ל לבון52, ואפ"ל שכנגד ב' בחי' אלו זהו מה שמצינו שב"פ א' ליעקב לא יעקב יקרא עוד שמך כ"א ישראל53, תחילה א"ל המלאך ואח"כ א"ל הקב"ה, ומבואר בלקו"ת54 שמה שא"ל המלאך הוא בחי' שם הוי' שבסיני, ומה שא"ל הקב"ה הוא מ"ש ויקרא ה' ה' פסיק טעמא בינייהו55 שיש ב' שמות הוי' ושיש ש' הוי' שלמעלה מסדר השתל', ולפמ"ש אפ"ל שמה שא"ל המלאך כ"א ישראל יהי' שמך הוא בחי' ישראל זוטא והו"ע מוחין שבמדות, או י"ל שהו"ע שם הוי' שבת"ת56 שמפני זה נק' ג"כ ישראל, ומה שא"ל הקב"ה כ"א ישראל יהי' שמך הוא בחי' מוחין דגדלות שמאיר בו מעצם החכ', והנה כ"ז ב' בחי' נער וזקן אבל בחי' שיבה הוא למעלה מבחי' זקן והוא יגת"ד דא"א ומשם נמשך שיהי' זה קנה חכ', והוא סבא וסבא דסבין57, ולפ"ז מתורץ מ"ש בכהאריז"ל הנ"ל כו'.
הערות
עמוד תתנא
- 1. מפני שיבה תקום : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה וביאור הענין למעלה הנה ארז"ל בסוף מס' אבות בן ששים לזקנה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ. בריש המאמר בין וממעל לתיבות לקו"ת להאריז"ל נרשם: (בפ"א) ולא ניכר בהצילום שצויין מקומו איפה שייך — ראה גם לעיל הנחה ד"ה ואהבת את ה' אלקיך הא' ובהערה 74.
- 2. מפני שיבה תקום והדרת פני זקן : קדושים יט, לב.
- 3. בלק"ת מהאריז"ל : ראה פ' קדושים בטעמי המצות בסופו.
- 4. יגת"ד : בטעמי המצות־ ספר הליקוטים־ שער המצות (ריש פ' קדושים)־ לקו"ת שה"ש יא, סע"א־ אוה"ת חנוכה ח"ב (כאן) ע' 576־ (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן: דיקנא (וכן בסמוך).
- 5. זקן זה קנה חכ' : תו"כ קדושים יט, לב. קדושין לב, ב. ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תשמ. תו"ח משפטים ח"ב ש, ב ואילך.
- 6. שמע ישראל. . אחד : ואתחנן ו, ד.
- 7. כי נער ישראל ואוהבהו : הושע יא, א.
- 8. ואי' בזהר שזהו"ע ישראל סבא וישראל זוטא : בא, מג, א. ויקהל רטז, סע"א.
- 9. בפ' ויגש כתי' ואלה שמות. . יעקב ובניו : מו, ח.
- 10. ובפ' שמות כתי' ואלה שמות. . את יעקב : א, א.
- 11. דישראל הוא לי ראש : ראה פע"ח שער הלולב שכ"ט, פ"א. הנסמן במאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צה. שע"ת צד, ד הערה 26. סה"מ תרל"ח ע' קז. וש"נ.
- 12. חכ' ראשית האצי' : ראה רמ"ז לזהר ואתחנן רסה, ב (קצד, א (ד"ה לארקא). שם סע"ב). לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1248.
- 13. אנת הוא חכים : ראה ת"ז בהקדמה יז, ב. (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי הערה 23.
- 14. בריאות העולמות : ראה גם תניא פכ"א כז, א ובליקוטי לוי יצחק שם.
- 16. נה"י. . כליות יועצות : ברכות סא, א. ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן הערה 21.
- 15. נה"י דאימא. . ישראל סבא : ראה תו"א שמות נ, ד. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן: נה"י דאבא. וראה גם להלן על יד הערה 26.
עמוד תתנב
- 17. מי יקום יעקב כי קטן הוא : באוה"ת חנוכה ח"ב ע' 596 מציין: עמוס ז, ה. מכות כד, סע"א.
- 18. נת"ל ב' פי' : בחלק המאמרים מאמר ד"ה רני ושמחי על יד הערה 122 ואילך.
- 19. בריח התיכון. . אל הקצה : ע"ד תרומה כו, כח. ראה זהר בשלח נא, ב. תרומה קעה, ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' יט. סה"מ תרכ"ט ע' קיז. וש"נ. תרנ"ג ע' רנח ואילך.
- 20. קטנתי מכל החסדים : וישלח לב, יא. אגה"ק ס"ב.
- 21. קטן. . ו"ק. . דתלת כלילן גו תלת : ראה מאו"א מערכת קטן סי"ב. מאמר ד"ה רני ושמחי (שבהערה 18) הערה 127.
- 22. אב הרחמן : ברכת (אהבת עולם) ק"ש שחרית. ראה גם תו"א והמאמר שבהערה 15. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו הערה 14.
- 23. והנה במ"א מבואר : ראה לקו"ת שה"ש כו, ד
- 24. דחכ' הוא ראשית השתל' : ראה גם לעיל הערה 12.
- 25. ובחכ' אתברירו : ראה אגה"ק סכ"ח. זהר היכלות פקודי רנד, סע"ב. ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, פ"ו. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רצה. שמות ח"ב ע' שכא. תו"ח תשא ח"ב שפד, ד ואילך.
- 26. ונה"י דאבא הוא ישראל סבא : ראה לעיל על יד הערה 15.
- 27. וישמחו בך ישראל מקדשי שמך : נוסח תפלת העמידה ליו"ט בסידור ר"י עמדין (בסידור אדה"ז כל ישראל). וכ"ה בכ"מ — ראה לקו"ת שה"ש כו, א. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' שסז. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' קכג. וש"נ.
- 28. מזל. . בלקו"ת בד"ה יונתי : שה"ש טז, ד.
עמוד תתנג
- 29. ישראל עלו במח' : ראה ב"ר פ"א, ד. לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ולהבין כו' מזבח הפנימי הערה 140.
- 30. אתדבקותא אל הכתר : לקו"ת שם יט, ב.
- 31. מח' הקדומה א"ק : שם יז, ד. יח, ב.
- 32. ופי' בס' אשל אברהם : ראה גם לעיל בחלק המאמרים בהמאמר כאן הערה 40.
- 33. בכהאריז"ל : זהר הרקיע ר"פ נח קארעץ תקמ"ה לג, ב.
- 34. נח נח : נח ו, ט.
- 36. שהוא : אולי כ"ה בגוכתי"ק.
- 35. שכתר. . א"א : ראה ע"ח שער מוחין דצלם שכ"ג, רפ"ז.
- 36. זכה יתיר יהבין לי' נשמתא : ראה זהר משפטים צד, סע"ב. ע"ח שער מ"ן ומ"ד של"ט, דרוש ד.
- 37. בכהאריז"ל : ראה פע"ח שכ"ג שער חג השבועות.
- 38. דבמ"ת נדמה להם כזקן : ראה מכילתא בשלח טו, ג. יתרו כ, ב.
- 39. וכמ"ש בסש"ב : פל"ה בהגהה.
- 40. מאד עמקו מחשבותיך : תהלים צב, ו.
- 41. הנסתרות להוי' אלקינו : נצבים כט, כח.
- 42. דהוא וחכ' ורצונו א' : ראה אגה"ק סכ"ו (קמד, א). לקו"ת שה"ש יג, ב.
- 43. ההפרש כמו מוחין דיניקה ומוחין דגדלות : ראה סידור שחרית לשבת קעח, ג.
עמוד תתנד
- 45. שקיים אברהם כל התורה כולה : ראה יומא כח, ב. לקו"ש תולדות כרך לה ע' 107 ואילך.
- 44. ההפרש. . שקיים אברהם. . בין מ"ת : ראה תו"א יתרו סח, ג.
- 46. חנוך לנער ע"פ דרכו : משלי כב, ו.
- 47. וכמשנת"ל בד"ה רני ושמחי בת : נדפס לעיל.
- 48. הלבון : אולי צ"ל הלבן. ראה גם בסמוך הערה 52.
- 49. שבציצית שהם ל"ב נת"ח : לעיל בחלק המאמרים בהמאמר כאן על יד הערה 67: ל"ב חוטין הם בחי' ל"ב נתה"ח — ראה זח"ג תוספת שא, א. מאמרי אדה"א בראשית ע' שצד. וש"נ.
- 50. אין כבוד אלא תורה : אבות פ"ו, ג. ראה מאמרי אדה"א בראשית ע' טז.
- 51. כבוד בגימ' ל"ב : זהר רע"מ צו לג, א.
- 52. לבון : אולי צ"ל לבן. ראה גם לעיל הערה 48.
- 53. שב"פ. . לא יעקב יקרא עוד שמך כ"א ישראל : וישלח לב, כט. לה, י [ושם: לא יקרא שמך עוד יעקב כ"א ישראל].
- 54. ומבואר בלקו"ת : שלח מט, ב.
- 55. ויקרא ה' ה' פסיק טעמא בינייהו : תשא לד, ו. זהר אד"ר נשא קלח, רע"א. ראה אוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקסד. סה"מ תרל"ח ע' נה. וש"נ.
- 56. ש' הוי' שבת"ת : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1505.
- 57. סבא וסבא דסבין : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן בסופו.
תניא, ליקוטי אמרים כ״א - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם; שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר, הֲרֵי הֶבֶל הַדִּבּוּר שֶׁבְּפִיו הוּא מוּרְגָּשׁ וְנִרְאֶה דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מוּבְדָּל מִשָּׁרְשׁוֹ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין דִּבּוּרוֹ מוּבְדָּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֵין דָּבָר חוּץ מִמֶּנּוּ, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵּיהּ, וְלָכֵן, אֵין דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ כְּדִבּוּרֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם [כְּמוֹ שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמַחֲשַׁבְתֵּינוּ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וְגוֹ׳״].
וְלֹא נִקְרָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״, רַק עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל; כְּמוֹ שֶׁדִּבּוּר הַתַּחְתּוֹן שֶׁבָּאָדָם הוּא מְגַלֶּה לַשּׁוֹמְעִים מַה שֶּׁהָיָה צָפוּן וְנֶעְלָם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, כָּךְ לְמַעְלָה – בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, יְצִיאַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִּילּוּי לִבְרוֹא עוֹלָמוֹת וּלְהַחֲיוֹתָם, נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״דִּבּוּר״.
וְהֵן הֵן עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהִשִּׂיגוּ הַנְּבִיאִים בְּמַרְאֵה נְבוּאָתָם.
וַהֲרֵי דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ כִּבְיָכוֹל מְיוּחָדוֹת עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד; דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם בְּעוֹדָן בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ, אוֹ בִּתְשׁוּקָה וְחֶמְדָּה שֶׁבְּלִבּוֹ קוֹדֶם שֶׁעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמּוֹחַ לְהַרְהֵר בָּהּ בִּבְחִינַת אוֹתִיּוֹת, שֶׁאָז, הָיוּ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר הַזֶּה, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה זוֹ – בְּכֹחַ בַּלֵּב וּמְיוּחָדוֹת שָׁם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּשָׁרְשָׁן, שֶׁהֵן הַחָכְמָה וְשֵׂכֶל שֶׁבַּמּוֹחַ וְחֶמְדָּה וּתְשׁוּקָה שֶׁבַּלֵּב.
וְכָכָה מַמָּשׁ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מְיוּחָדוֹת דִּבּוּרוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּתַכְלִית הַיִּחוּד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, גַּם אַחַר שֶׁיָּצָא דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאוֹת הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה מְיוּחָד עִמּוֹ קוֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא אֶל הַבְּרוּאִים הַמְקַבְּלִים חַיּוּתָם מִבְּחִינַת דִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, בִּבְחִינַת יְצִיאָתוֹ כְּבָר אֶל הַפּוֹעַל בִּבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעִלָּה לְעָלוּל וִירִידַת הַמַּדְרֵגוֹת בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, עַד שֶׁיּוּכְלוּ הַבְּרוּאִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם וְהִתְהַוּוּתָם מִמֶּנּוּ וְלֹא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְכָל הַצִּמְצוּמִים הֵם בְּחִינַת ״הֶסְתֵּר פָּנִים״, לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִדִּבּוּרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה בִּבְחִינַת גִּילּוּי רַב שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַתַּחְתּוֹנִים לְקַבֵּל, וְלָכֵן גַּם כֵּן נִדְמֶה לָהֶם אוֹר וְחַיּוּת הַדִּבּוּר שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהֶם, כְּאִלּוּ הוּא דָּבָר מוּבְדָּל מִמַּהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ – כְּמוֹ דִּבּוּר שֶׁל אָדָם מִנַּפְשׁוֹ.
אַךְ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵין שׁוּם צִמְצוּם וְהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם מַסְתִּיר וּמַעֲלִים לְפָנָיו, וְ״כַחֲשֵׁכָה כָּאוֹרָה״, כְּדִכְתִיב: ״גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְגוֹ׳״, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַצִּמְצוּמִים וְהַלְּבוּשִׁים דָּבָר נִפְרָד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְלָכֵן קַמֵּיהּ – כּוּלָּא כְּלָא חֲשִׁיב מַמָּשׁ:
בראשית רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
משנה אבות ו׳ - הטקסט מספריא
שנו החכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו. נקרא ריע. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. משמח את המקום. משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה. ומכשרתו להיות צדיק. וחסיד. וישר. ונאמן. ומרחקתו מן החטא. ומקרבתו לידי זכות. ונהנין ממנה עצה. ותושיה. בינה. וגבורה. שנאמר לי עצה ותושיה. אני בינה. לי גבורה. ונותנת לו מלכות. וממשלה. וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו. ומגדלתו. ומרוממתו. על כל המעשים:
אמר רבי יהושע בן לוי. בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב. ומכרזת ואומרת. אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף. שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר. והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות. אל תקרא חרות אלא חירות. שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתורה תדיר. הרי זה מתעלה. שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות:
הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד. או דבור אחד. אפילו אות אחת. צריך לנהוג בו כבוד. שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד. וקראו רבו אלופו ומיודעו. שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו. הלומד מחבירו פרק אחד. או הלכה אחת. או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת. על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה. שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב. ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל. ומים במשורה תשתה. ועל הארץ תישן. וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן. אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך. ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה). ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם. וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות. והכהונה בעשרים וארבע. והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. בתלמוד. בשמיעת האוזן. בעריכת שפתים. בבינת הלב. בשכלות הלב. באימה. ביראה. בענוה. בשמחה. בשמוש חכמים. בדקדוק חברים. ובפלפול התלמידים. בישוב. במקרא. במשנה. במיעוט שינה. במיעוט שיחה. במיעוט תענוג. במיעוט שחוק. במיעוט דרך ארץ. בארך אפים. בלב טוב. באמונת חכמים. ובקבלת היסורין:
המכיר את מקומו. והשמח בחלקו. והעושה סייג לדבריו. ואינו מחזיק טובה לעצמו. אהוב. אוהב את המקום. אוהב את הבריות. אוהב את הצדקות. אוהב את התוכחות. אוהב את המישרים. מתרחק מן הכבוד. ולא מגיס לבו בתלמודו. ואינו שמח בהוראה. נושא בעול עם חבירו. מכריעו לכף זכות. מעמידו על האמת. מעמידו על השלום מתישב לבו בתלמודו. שואל ומשיב. שומע ומוסיף הלומד על מנת ללמד. והלומד על מנת לעשות. המחכים את רבו. והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ואומר רפאות תהי לשרך. ושקוי לעצמותיך. ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה מאושר. ואומר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. ואומר תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך. ואומר אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד ואומר כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:
רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי. הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים. נאה לצדיקים ונאה לעולם. שנאמר עטרת תפארת שיבה. בדרך צדקה תמצא. ואומר עטרת חכמים עשרם. ואומר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. ואומר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. ואומר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו שבעמדות שמנו חכמים לצדיקים. כולם נתקיימו ברבי ובניו:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך. ופגע בי אדם אחד. ונתן לי שלום. והחזרתי לו שלום. אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי. רבי. רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות. אמרתי לו. בני. אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם. איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם. לא כסף. ולא זהב. ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שנאמר בהתהלכך תנחה אותך. בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך. בקבר. והקיצות היא תשיחך. לעולם הבא. וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. ואומר. לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:
חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ואלו הן תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. תורה קנין אחד מנין. דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין. שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי. והארץ הדום רגלי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. ואומר. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מלאה הארץ קנינך. אברהם קנין אחד מנין דכתיב ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ישראל קנין אחד מנין. דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. בית המקדש קנין אחד מנין. שנאמר מקדש אדני כוננו ידיך. ואומר. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו. לא ברא אלא לכבודו. שנאמר. כל הנקרא בשמי ולכבודי. בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואומר. ה' ימלוך לעולם ועד.
אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: