תתסו
אינה פעולה כמו"כ באם שיש לו אותיו' המח' ואין לו ברק המבריק אין פעולה מזה כי זה וזה גורם. כן יובן בנמשל שענין איהו וגרמוהי הוא כמו משל דדיבור שדיבור הוא דבר לזולתו כמו"כ ענין גרמוהי כדי שלהיות דבר יש בפ"ע לפעולת הזולת שהאיהו שמתייחד עם גרמוהי הוא כח הגבול שבא"ס כי כשם שכחו בבל"ג כך כחו בגבול111 שאל"כ הרי אנת הוא112 מחסר שלימותו ואי' אנת הוא שלימותא דכולהו, אבל חיוהי הו"ע שהוא לעצמו, והוא וחכ' ורצונו א'113 ה"ז עצמי', והגם שאין המשל דומה לנמשל, אך הנה לגבי' אז אין המשל דומה להנמשל אבל לגבי הזולת ה"ה עצמי', והגם שאי' בתני' שגם חכ' אינה עצמי' הנפש114 אלא הו"ע לבוש אך י"ל שבאמת הוא לבוש אך יש הפרש בלבוש שיש ב' מיני לבושין כמו שאי' וכמה לבושין תקינת להון115 וכמה גופין תקינת להון116, וההפרש הוא שלבוש יכול לפשוט וללבוש שפושט זה הלבוש ולובש לבוש זה אבל גוף117 הגם שהוא ג"כ לבוש מ"מ אין ביכולתו מגוף118 הזה וללבוש בגוף אחר, וגם מהגוף שהוא שם אינו יכול לפשוט, רק זאת יש ביכולתו להזדכך119 אותו אבל לא לפשוט כי בע"כ אתה חי120. ועוד י"ל שהוא לבוש ע"ד מארז"ל כהדין קמצא121 דלבושי' מיני' ובי' ה"ה מיני' ובי' שהוא עצמי' כמו"כ ענין חיוהי הו"ע עצמי'. וענין חיוהי למעלה הו"ע ידיעת122 עצמותו יודע את התורה, כי הוא וחכ' ובינתו ודעתו אחד, וזהו כמ"ש לא ידע אנוש ערכה123 אלקי' הבין דרכה124 שאצל אלקי' כתי' הבין ע"פ טו"ד שזהו"ע גרמוהי אבל התם כתי' ידע שהוא למעלה מטו"ד והוא ע"ד ידיעת השלילה125 וי"ל שהוא ע"ד ואדם ידע את חוה126 שיכול להיות להוליד בדומה לו שהוא עצמי'. וזהו"ע איהו וחיוהי.
ומעתה יובן ענין ירידת הנשמה בגוף אעפ"י שהיא ירידה גדולה ועצומה וכל הדרכים בחזקת סכנה מ"מ כדאי הוא מפני שהיא ירידה צורך עלי'
הערות
- 111. כשם שכחו בבל"ג כך כחו בגבול : ראה עבודת הקודש ח"א רפ"ח. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 224.
- 112. אנת הוא : אוצ"ל: אתה.
- 113. והוא וחכ' ורצונו א' : ראה אגה"ק סכ"ו (קמד, א). לקו"ת שה"ש יג, ב. לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים על יד הערה 56.
- 114. שאי' בתני' שגם חכ' אינה עצמי' הנפש : ראה גם (לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בחלק הנחותיו) בהנחה כאן ובהערה 104.
- 115. וכמה לבושין. . להון : ראה ת"ז בהקדמה יז, א. הדרת מלך ע' קיא.
- 116. וכמה גופין. . להון : ראה ת"ז שם.
- 117. וההפרש הוא שלבוש. . אבל גוף : ראה אוה"ת על ענינים ע' קיג ואילך (ובהנסמן בריש המאמר שם). ע' קמג ואילך.
- 118. ביכולתו מגוף : אוצ"ל: ביכולתו לפשוט א"ע מגוף.
- 119. להזדכך : אוצ"ל: לזכך.
- 120. בע"כ אתה חי : ראה אבות ספ"ד.
- 121. כהדין קמצא : ראה ב"ר פכ"א, ה. (לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בחלק הנחותיו) בהנחה כאן הערה 107.
- 122. ידיעת : אוצ"ל: בידיעת.
- 123. לא ידע אנוש ערכה : איוב כח, יג.
- 124. אלקי' הבין דרכה : איוב שם, כג.
- 125. ידיעת השלילה : ראה גם (לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בחלק הנחותיו) בהנחה כאן הערה 90.
- 126. ואדם ידע את חוה : בראשית ד, א [ושם: והאדם].
משנה אבות ד׳ - הטקסט מספריא
בן זומא אומר איזהו חכם. הלומד מכל אדם. שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טז, לב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר. השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד. המכבד את הבריות. שנאמר (שמואל א' ב, ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם. ואל תהי מפליג. לכל דבר. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואין לך דבר שאין לו מקום:
רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח. שתקות אנוש רמה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד. בחלול השם:
רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות. מספיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם. ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר. ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה. נוטל חייו מן העולם:
רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה. גופו מכובד על הבריות. וכל המחלל את התורה. גופו מחולל על הבריות:
רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין. פורק ממנו איבה. וגזל. ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה. שוטה רשע. וגס רוח:
הוא היה אומר אל תהי דן יחידי. שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר קבלו דעתי. שהן רשאין ולא אתה:
רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר. סופו לבטלה מעוני:
רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה. יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה. יש לו שכר הרבה ליתן לך:
רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים:
רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חבירך כמורא רבך. ומורא רבך כמורא שמים:
רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם. כתר תורה. וכתר כהונה. וכתר מלכות. וכתר שם טוב. עולה על גביהן:
רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך. שחביריך יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען:
רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים. ואף לא מיסורי הצדיקים. רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות. ואל תהי ראש לשועלים.
רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:
הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:
רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. ואל תשאל לו בשעת נדרו. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:
שמואל הקטן אומר (משלי כד, יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו:
אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר מחוק. רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר. הלומד מן הקטנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו:
רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד. מוציאין את האדם מן העולם:
הוא היה אומר הילודים למות. והמתים להחיות והחיים לידון. לידע להודיע. ולהודע. שהוא אל. הוא היוצר הוא הבורא. הוא המבין. הוא הדיין. הוא עד. הוא בעל דין. והוא עתיד לדון ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. ולא משוא פנים. ולא מקח שוחד שהכל שלו. ודע שהכל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. שעל כרחך אתה נוצר. ועל כרחך אתה נולד. ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
בראשית רבה כ״א:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּרַשׁ רַבִּי פַּפּוּס הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיְּךָ פַּפּוּס, אָמַר לוֹ מָה אַתָּה מְקַיֵּם הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּקוֹם לְפָנָיו שְׁנֵי דְרָכִים, דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, וּבֵרַר לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ד): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. רַבָּנָן אָמְרֵי כְּגַבְרִיאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ה): וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, כְּהָדֵין קַמְצָא דִּלְבוּשֵׁיהּ מִינֵיהּ וּבֵיהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כְּיוֹנָה, מַה זֶּה בּוֹרֵחַ מִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ג): וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה', אַף זֶה בּוֹרֵחַ מִלְּקַיֵּים צִוּוּי הַמָּקוֹם. מַה זֶּה לֹא לָן בִּכְבוֹדוֹ, אַף זֶה לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אָמַר כְּאֵלִיָּהוּ, מַה זֶּה לֹא טָעַם טַעַם מָוֶת, אַף זֶה לֹא הָיָה רָאוּי לִטְעֹם טַעַם מָוֶת, הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין, דְּאָמַר כָּל זְמַן שֶׁהָיָה אָדָם הָיָה כְּאֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁנִּטְלָה מִמֶּנּוּ צַלְעָתוֹ, לָדַעַת טוֹב וָרָע.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.