לכל תכלה ראיתי קץ

תתסחלכל תכלה ראיתי קץ

בס"ד

לכל תכלה ראיתי קץ¹ רחבה מצותיך מאד², ופי' המפרשים לכל תכלה לכל דבר שיש לה כליון ראיתי שיש סיום וקץ להדבר אבל רחבה מצותך מאד שלמצות אין להם סיום וקץ שהוא בלי גבול. וצ"ל איך פסק שאין להם סיום וקץ שהוא מפני שלא השיג הסיום והקץ אפשר שגם הוא דוקא לא השיג אבל יכול להיות שאחר יכול להשיג שיש להם סיום וקץ, ואיך פסק שאין להם סיום וקץ. ועוד צ"ל מה שאמר רחבה מצותך מאד שמצות הם מד' מאד שהם בלי גבול³ הלא מצות הם ענין הגבלה כמו מצות סוכה הם ז' טפחים ומשהו⁴ או ד' מינים שבלולב וכמו"כ כל המצות הם ענין הגבלה ואיך יכול להיות שהם בלי גבול ובאמת גבול ובלי גבול הם מרוחקים זה מזה שלא בערך⁵ כי אנו רואים עד"מ שני קצוות מזרח ומערב שמזרח הוא גבול ומערב הוא גבול ושטח הגבול שמפסיק ביניהם מצד זה אינם יכולים להיות ביחד, והנה מה שזה גבול וזה גבול אינם יכולים להתייחד מכש"כ מצות שהם גבול בודאי אינם יכולים להיות במד' בלי גבול, אך להבין זה צ"ל תחילה ענין ירידת הנשמה בגוף שלכאורה היא ירידה גדולה ועצומה ובשביל מה הי' הירידה בשביל העלי' תתסטשיהי' אח"כ שהו"ע ירידה צורך עלי'⁶ שכדאי הירידה בשביל העלי', והעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו⁷ וחיוהי⁸, ואף ששרש הנשמה הוא ממדריגה גבוה אלקי נשמה⁹ שנתת בי טהורה¹¹ היא שהו"ע טהורה עילאה¹⁰ מ"מ ה"ז גרמוהי אבל העלי' הוא בחיוהי, ולא בחיוהי לחוד אלא באיהו שמתייחד עם חיוהי. והנה נת' שענין איהו וחיוהי למעלה הו"ע ידיעת עצמותו יודע את התורה¹². וצ"ל פי' של בידיעת עצמותו יודע את התורה¹³ כי מאחר שהוא בידיעת עצמותו שאינו שייך לגבי זולתו שהוא דוקא לגבי עצמותו לכאורה למה נאצל הבחי' זו כי לגבי' ית' ה"ז ידוע תחילה קודם שנאצל כי אנת הוא שלימותא דכולהו¹⁴, וכלום חסר, ולגבי הזולת אינו שייך אפי' לאחר שנאצל וצ"ל מהו ההתחדשות במה שנאצל בחי' הזו.

אך הענין הוא בכדי שיוכל להיות מא"ס שהוא פשוט בתכלית הפשיטות יהי' אפי' בחי' לאו בחכמה ידיעה¹⁵ וכש"כ חכ' ידיעה שהוא חכמת התורה צ"ל להיות¹⁶ תחילה ענין ידיעת עצמותו, כי מא"ס עצמותו ומהותו אינו יכול להיות חכ' ידיעה שהיא חכמת התורה וכן אפי' לאו בחכ' ידיעה, לכן ע"י שנאצל בחי' ידיעת עצמותו אז יכול להיות חכמת התורה, כי אפי' בחי' אלפים שנה קדמה תורה לעולם¹⁷ ואיך שנפרש פירושו הן שקאי על בחי' אאלפך חכ' אאלפך בינה¹⁸ שהו"ע חו"ב דע"ס דאצי'¹⁹ והן שהו"ע כללות סדר השתל'²⁰ העולמות אינה יכולה להיות אא"כ שנאצל תחילה ידיעת עצמותו אז יכול להיות יודע את התורה. ועוד י"ל זאת ממה שיש בחכ' שני בחי' יש חכים לא בחכ' ידיעה²¹ ויש חכ' ידוע שיכול להיות מורגש גם לזולתו, ואף שמוחין איז דאך אויף גיטראגין ממדות, כי מדות הם דוקא לזולתו כמו רחמן תתעאו חסדן או שמדתו להטיב שהוא דוקא לזולתו שיש על מי להתרחם או למי שיתחסד ולמי להיטיב אבל כשאין זולת לא שייך המדה, ואף שאדה"ר הי' לו מדות ומסתמא הי' משפיעה²³ טוב, אך מחמת שהי' נבראים ג"כ שהו"ע זולת אבל אדם שהוא בפני עצמו אינו שייך אצלו מדות אלא כ"א שיש אצלו אפי' דשאים ועשבים שיכול להטיב עמהם שיצמיחו ומשקה אותן אבל כשאין עמו זולת כלל אינו שייך אצלו מדות, והגם שיש לו המדה והרצון של המדה ומרגיש אותה, אך מ"מ ה"ה כאלו אינה, כי מאי נפקא מיני' אם יש לו המדה אם אינה, כי מאחר שאין פעולה מהמדה ה"ה כלא הי', נמצא שמדות הם דוקא לזולתו אבל חכ' הוא לעצמו²² כמו שאנו רואים באדם שיכול להשכיל כמה השכלות בעומק גדול ולא ישפיע לזולתו כלל וכמו שאי' אלפים שנה קדמה תורה לעולם שאעפ"י שלא הי' העולם שהו"ע זולת מ"מ הי' שייך בחי' חו"ב. ומה שאי' ומתלמידי יותר מכולם²⁴, אין הפי' שניתוסף אצלו דבר חדש, אלא שהי' תחילה ג"כ רק שהי' בהעלם במשכיל ואח"כ נמשך אל השכל אבל התחדשות בא דוקא לעצמו בלא זולתו כמו שמצינו ברשב"י אעפ"י שהי' יחיד במערה²⁶ מ"מ ניתוסף אצלו חכ' עד אין שיעור, כי קודם שהי' במערה הי' הוא השואל ור' פינחס ב"י הי' המשיב וכמה הי' משיב לו י"ב פירוקי', ואח"כ ע"י שהי' רשב"י במערה ניתוסף כ"כ חכ' אצלו עד שהי' הוא המשיב וכמה כ"ד פירוקי'²⁵ בכפל, נמצא שמוחין שייכים דוקא לעצמו.

וכן יובן למעלה הנה מדות אינם שייכים אלא לזולת דוקא כמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה²⁷, אימתי שייך רחמים וחסדים שיש עולם דוקא שהו"ע זולת כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה²⁸, כשיש בחי' עולם אז שייך מדות החסד, אף שהי' מדות החסד קודם אך לא הי' רק בהעלם אבל כשנעשה העולם נבנה מדות החסד כדבעי, נמצא שמדות שייכים דוקא לזולתו אבל מוחין הם לעצמן. ומ"מ י"ל שמוחין ג"כ שייך לזולתו רק שאינו הכרחי להיות לזולתו כמו מדות²⁹ שאם לא הזולת אינם המדות מדות, ומוחין יכול להיות לעצמו, מ"מ יכול להיות גם לזולתו כמו שאנו רואים עד"מ אדם שעוסק בדבר הלכה ומבין בעומק השכלה מדבר הלכה יכול להשפיעה³⁰ גם לזולתו והזולת הוא מרגיש השכל, ומאחר שהמקבל הוא מרגיש מוכרח שגם המשפיע השכל, השכל מורגש אצלו, כי אין המשפיע יכול להשפיע דבר שכל אלא א"כ שיבין תחילה. וזהו"ע חכמה ידיעה.

תתעאאך הנה יש בחי' שהוא לא בחכ' ידיעה שהו"ע ידיעת עצמותו שאינו מורגש אפי' לעצמו, והוא הממוצע בין א"ס שפשוט בתכלית הפשיטות לבין בחי' חכמה ידועה³¹ שהוא חכמת התורה. ולכאורה צ"ל פירושו של חכים לא בחכ' ידיעה, ממ"נ אם הוא חכים איך הוא לא ידוע, ואם לא ידוע איך שייך חכים. וע"ז הוא ענין ידיעת עצמותו שהוא שולל חכמה ידיעה שחכ' ידוע הוא לזולתו אבל ידיעת עצמותו הוא הידיעה שכלול בעצמי' שהוא חכים אבל לא בחכ' ידיעה והוא עד"מ אור שכלול במאור שבעת שהוא כלול במאור אז לא עולה בשם אור כלל³² אלא הוא בטל במאור כמו"כ ענין ידיעת עצמותו הידיעה שהיא כלולה בעצמי'. ובאמת אין המשל דומה לנמשל כי באור יש שינוי כמ"ש המאיר לארץ ולדרים עליה³³, שבעת שמאיר האור אז האדם הוא בשמחה אויפגיטראגין אבל ביום המעונן גם האדם הוא בשפלות און איז ן גיריקט, נמצא שיש שינוי בהאור, שזהו מפני שהאור הוא מוגבל והמאור הוא מוגבל שהאור הוא מעין המאור לכן יש שינוי למטה והרגשה, אבל למעלה כשם שהוא א"ס כך הידיעה הוא ג"כ א"ס וזהו פי' של ידיעת עצמותו שהידיעה שהוא כלול בעצמי'. ולכאורה צ"ל כיון שהיא ידיעת עצמותו יודע את התורה שהו"ע פועל ונפעל איך שייך בעצמותו ענין פועל ונפעל.

אך הנה משל ע"ז א"א לדמות כי איזה משל אנו יכולים להביא ממה שאתנו ה"ה הגבלה ולמעלה הוא בלי גבול ואיך יכול לדמות בלי גבול מגבול אך בכדי לקרב אל השכל הענין הוא כי כמו שאנו רואים באדם שמשכיל איזה השכלה ומבין אותה היטיב בכל הסברות רק שאינו רוצה שידע גם הזולת לכן אינה אומרה מחמת שיש לו טעם כמוס לזה. או אדם שמוצא אוצר ואינו רוצה שידע הזולת הרי אצלו היא ידועה רק להזולת ה"ה לא ידוע אבל לעצמו ה"ה יודע כי במשל דהאוצר הרי יכול לספור ולמדוד האוצר וכמו"כ השכל יכול ג"כ להתבונן היטיב איך עומק השכל והשכלתה ה"ה ידוע ורק להזולת ה"ה לא ידועה, וזהו הטעם שמצינו מחברים שעשו בעצמם השאלה והתשובה³⁴ כדי שלא ידעו מי הוא העושה שו"ת אבל לעצמם ה"ה ידוע. אבל מצינו עוד בחי' אחרת דהיינו כשאדם עוסק בדבר הלכה בעומק ליבון שיש כאן שכל עמוק רק אינו יודע השכל מה הוא עושה חוזר ועוסק בה וגם אינו יודע אותה בפעם השני' וכן כמה פעמים ולא מבין העומק מ"מ נק' חכם רק שהוא לא ידוע אבל מ"מ חכים הוא כי איש פשוט שיעסוק בדבר הלכה הזה לא ידע כלל שיש בה עומק וזה יודע שיש בה שכל עמוק רק אינה יודע מה הוא השכל, ה"ה חכים לא בחכ' ידיעה. או עד"מ אדם שהוא מוחזק לחכם גדול שואלים אותו כמה ענינים ואף שאינו יודע הענין וזר מהענין ולמה שואלים אותו רק מפני שמוחזק לחכם גדול וזה כמה פעמים שאלו אותו ועלתה בידם לכן סובר מסתמא כשיספר לו יבין טוב ממנו ויתן לו עצה ע"ז, וזהו ג"כ בחי' חכים אך לא בחכ' ידיעה, או תתעבכמארז"ל איזה חכם הרואה את הנולד³⁵ פי' נולד לא שכבר הוליד שא"כ כל אדם יכול לראות וידע ולמה דוקא חכם אלא פי' נולד שיולד לאחר זמן וזהו מפני שהוא חכם גדול ע"כ יכול להבין לפי ההנהגה דעכשיו מה שיהי' לאחר כמה שנים, ואפי' לאחר מאה שנה, וזהו דוקא חכם כי אדם שאינו חכם אינו יודע איך יהי' צורת הוולד אחר שיצא מבטן אמו רק חכ' שמבין לפי ההנהגה דעכשיו מה שיהי' לאחר זמן כמו שאנו רואים ששואלים אצל חכם ענין מה שלא שמע וזר מהענין ולמה הולכים לשאול אצלו אך לפי שהוא מוחזק לאדם גדול ויבין מה שיהי' מזה, וזהו לגבי הזולת הוא לא ידוע, וגם מצד עצמו הלא קודם ששמע הענין מה ששואלים אותו איך יכול להכניס עצמו שיענה ע"ז והוא מפני שמרגיש את רוב חכמתו ורוב גדלו איך שהוא חכם בודאי ידע מה להשיב נמצא שזהו חכים רק לא בחכ' ידיעה, וזהו פי' ידיעת עצמותו שהידיעה היא כלולה בעצמי' והיא ממוצע בין א"ס שפשוט בתכלית הפשיטות לבין חכ' התורה שהיא חכ' ידועה, לכן מוכרח שנאצל תחילה ענין ידיעת עצמותו שהידיעה היא כלולה בעצמי'. אך באמת אין המשל דומה לנמשל, רק מפני שיש אצלינו ענין ידוע מוכרח לומר שיש ג"כ הבחי' הזו למעלה, כי כדי להבין ענין אלקות מוכרחים לתאר ולכנה כמו שהיא אצלינו.

וזהו העלי' דנשמה מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי, והוא ע"י שירדה הנשמה בגוף ונה"ב ומקיים תורה ומצות גשמי' אז העלי' הוא לאיהו וחיוהי, ופי' איהו וחיוהי חד אין הפי' שאיהו מתייחד עם חיוהי אלא אחד הוא ממש. ולכאורה איך יכולה הנשמה לעלות לבחי' איהו וחיוהי שהוא בחי' בלי גבול ונת' שהעלי' הוא ע"י תורה ומצות³⁶ הלא מצות הם ענין הגבלה כמו סוכה ז' טפחים ומשהו, וד' מינים שבלולב, ולולב יוצא טפח³⁷ מן ההדס, וסוכה שהיא גבוה³⁸ מעשרים אמה פסולה, ואתרוג דוקא שהוא גדול כך ואם פחות פסול³⁹, נמצא שהו"ע הגבלה ואיך יכול להיות שע"י נתעלה הנשמה לאיהו וחיוהי שהיא בלי גבול שאין ערוך גבול לבלי גבול. אך ע"ז כתי' לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד פי' לכל תכלה לכל דבר שיש כלות פי' כלות כמ"ש כלתה לך נפשי⁴⁰, כלה שארי ולבבי⁴¹, ע"ז ראיתי קץ שיש סיום וקץ להדבר כי אפי' ג"ע שיש להאדם תשוקה וכלות לזה ה"ה סיום וקץ, כי הוא גבוה מעולם עשי' כי עשי' הוא מז' תחתונות והג"ע הו"ע ג"ר⁴² כי כשאדם הוא חסדן או רחמן ושיש לו אהוי"ר או שיעמיק מוחין שלו באלקות נותנין לו השכר ע"ז ג"ר דעשי', שהו"ע ג"ע דעשי' כי המדות הם נמשכים ממוחין כי כשאדם מבין תתעגשטוב הדבר לפניו יש לו המדה וכשיש אצלו המדות והוא עובד בהם לאלקי' אז נותנין לו השכר היינו ההשכלה מהדבר. והנה אנו רואים שג"ר דעשי' אין בערוך לגבי יצי', כי ממל' דיצי' נעשה כתר ועתיק לעשי'⁴³ וכש"כ לגבי ג"ר דיצי' בודאי אין ערוך, וכן ג"ר דיצי' לגבי בריאה וכן בריאה לגבי אצי', ונמצא שלכל דבר שיש להאדם כליון לזה, יש סיום וקץ, שג"ע הו"ע הגבלה והוא עד"מ אב ובן שהבן הוא מוגבל הרי האב הוא ג"כ גבול כי האב יש לו אב שהוא בנו, וזהו לכל תכלה לכל דבר שיש להאדם כלות יש לה סיום וקץ שהשיג שאפי' ג"ע יש מד' גבוה הימנה ה"ה ענין הגבלה, אבל רחבה מצותך מאד ופי' אדמו"ר נ"ע⁴⁴ שמצות הם כלים רחבים למאד העליון שהוא בלי גבול.

ולהבין ענין מה שמצות הם כלים רחבים למאוד העליון הענין הוא כי הנה יש ג' מיני אהבה כמ"ש ואהבת את ד'⁴⁵ בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאודך וארז"ל בכל לבבך בשני יצריך⁴⁶ שגם היצה"ר יבוא לידי אהבה ונת' איך יכול להיות שגם היצה"ר יכול לבוא לידי אהבה⁴⁷, כי העיקר הוא שירצה וכשירצה בודאי יכול, ובכל נפשך בכל כוחות נפשך וכמו שלעצמו הוא טוב כמו"כ יהי' להזולת ושיהי' רחמן וחסדן ושיעמיק חב"ד שלו בתורה ועבודה, ובכל מאודך הוא בלי גבול, כי בכל לבבך הוא רק אהבה שתלוי' בלב כמ"ש במד"ר הלב אוהב⁴⁸ ואפי' בכל נפשך שהוא בכל כוחות הנפש ה"ה כמה שיש בכל כוחות הנפש ולא יותר, אבל בכל מאודך הוא בלי גבול שהוא רעו"ד למעלה מהגבלת הכלי והוא בחי' מ"ש מי לי בשמים⁴⁹ ועמך לא חפצתי בארץ ופי' שמים וארץ הוא ג"ע העליון וג"ע התחתון אינו רוצה בזה כי עמך מקור חיים⁵⁰ שאפי' מקו"ח מקור התענוגים הוא עמך פי' טפל ובטל לך, והנה למי יחפוץ לדבר הבטל או למי שבטל, הלא מסתמא למי שהוא טפל ובטל, וזהו בכל מאודך למעלה מהגבלת הכלי. אך מ"מ לא כתי' רק בכל מאודך פי' מאוד שלך⁵¹ כי יכול להיות שאצלו הוא מאוד בלי גבול ולגבי הזולת אין זה מאד וכמארז"ל על בכל מאודך בכל ממונך⁵² שלפי האמת הוא מס"נ שנותן את כל רכושו לצדקה אך לגבי העושר אין זה מס"נ, וכן יובן בכל העולמות עד רום המעלות שבעולם הנמוך הוא מאוד ולגבי העולם שלמעלה הימנה אין זה מאוד, ומאוד הוא מאוד היותר נעלה. אך תתעדזהו חסד ד' עלינו שאינו מבקש אלא לפי מאוד שלך, כמו שאי' במד"ר כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כוחן וכשהוא נותן נותן לפי כוחו⁵³, כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כוחן כמ"ש שור או כשב או עז כי יולד⁵⁴ ואינו מבקש איל וצבי ויחמול⁵⁶ שאינו מצוי ורגיל⁵⁵, וכשהוא נותן נותן לפי כוחו כמ"ש הן אל ישגיב בכוחו⁵⁷ מי אל כמוהו מורא⁵⁸, וזהו בכל מאודך שהוא מאוד שלך אבל ע"י תורה ומצות יכולים להמשיך מאוד העליון שהוא בלי גבול מפני שמצות הם כלים רחבים למאוד העליון. וצ"ל הלא מצות הם ענין הגבלה כמו שיעור סוכה ז' טפחים ומשהו, וד"מ שבלולב, וסוכה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ולולב צריך שיוצא טפח מההדס, ואתרוג שהוא גדול כביצה אבל אם פחות פסול, ובתפילין דוקא ד' בתים והאומר חמשה הרי זהו זקן ממרא⁵⁹, ואנו רואים שע"י מצות סוכה ממשיכים מקיפים דאימא⁶⁰ וענין מקיף הוא שאינו יכול לימשך בפנימי', נמצא שהמצות הם ענין הגבלה איך אפשר להיות שהם כלים לבלי גבול. ובאם שבאמת יכול להיות גבול כלי לבלי גבול א"כ למה צריכים מה שאי' בע"ח כשעלה ברצונו להיטיב לברואיו צמצום א"ע ונעשה מקום פנוי⁶¹ וסילק את אורו הגדול אל הצד⁶² ושיהי' רשימה⁶³ והוא מקום אחר⁶⁴ שהוא כללות סדר השתל' דד' עולמות אבי"ע, למה הי' צריכים לזה הלא בלאו הכי יכול להיות גבול כלי לבלי גבול, אך מפני שהי' כך מוכרח לומר שגבול אינו יכול להיות כלי לבלי גבול שבאמת רחוקים זה מזה, וצ"ל איך מצות שהם ענין הגבלה הם כלים למאוד העליון שהוא בלי גבול.

אך הענין הוא שתרי"ג מצות⁶⁵ הם תרי"ג ארחין דגלגלתא⁶⁶ ופי' ארחין הו"ע דרך ושביל ששביל הוא כדי שבל ימוט ימין ושמאל אלא כדי שילך בדרך הישר. כך מצות הם שלוחי הוי' שע"י יומשך גילוי אלקות למקום הראוי דוקא, ומצות נתלבשו בדברים גשמי' כדי לברר הניצוצים שנפלו בקליפת נוגה, כי דבר הגשמי' הוא מק"נ שנפלו בשבה"כ בע' שרים⁶⁷ דנוגה שיש בהם ניצוצי דתוהו וע"י הבירור מעלה אותו תתעהועי"ז נמשכים אורות דתהו בכלים דתיקון שהוא מאוד דתיקון, כי כלים דתיקון הם רק לפי אורות דתיקון ולא לפי אורות דתוהו, וע"י שמעלה האורות דתוהו יכולים להמשיך אותם בכלים דתיקון כי עולם התוהו קדמה לעולם התיקון⁶⁸, ופי' קדם אינו בזמן כי זמן ה"ה נברא וגבול, אלא קדם במעלה, כי מה שהי' ריבוי אורות בתוהו ומיעוט אורות בתיקון אין הפי' שהאור אחד הוא רק ההפרש הוא שבתוהו הי' הרבה ובתיקון מיעוט, אלא האור דתוהו הוא באופן היותר נעלה⁶⁹, והראי' הוא מתיקון גופא כי ארז"ל אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו⁷⁰ ופי' מסוף העולם ועד סופו מסוף עלדאת"כ עד סוף עלדאת"ג שהם רחוקים זה מזה שלא בערך ועכשיו נתמעט כ"כ האור עד שאינו רואים בו אלא עד פרסא או מיל⁷¹, נמצא שאין ערוך האור דעכשיו ממה שהי' קודם, שזהו בתיקון גופא, וכש"כ תיקון לגבי תוהו בודאי אין ערוך, וע"י מצות ממשיכים אורות דתוהו בכלים דתיקון שזהו מאד דתיקון.

והנה יש מאוד דתוהו שהוא באופן היותר מעלה⁷², כי בכלל יש עקודים נקודים וברודים⁷³, נקודים הו"ע תוהו וברודים הו"ע תיקון⁷⁴, ועקודים הוא גבוה משניהם שהוא עקוד בכלי אחד⁷⁵ שהוא מאד דתוהו ועל שמות לשון הענין הוא שיש ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן⁷⁶, והנה השבירה הי' בש' ס"ג⁷⁷ ונפלה בש' ב"ן⁷⁸ ומ"ה הוא מברר ב"ן⁸⁰ ונתעלה בש' ס"ג⁷⁹. והנה ש' ס"ג⁸¹ ומ"ה המה מחודשים⁸² שהי' תתעובמכוון, כי מי שאומר שהוא מקרה ה"ה מקליפת עמלק כמ"ש אשר קרך בדרך⁸³, אלא שהי' במכוון, בונה עולם התוהו על מנת לסתור וסותר עולם התוהו על מנת לבנות⁸⁴ עולם התיקון, וזהו רק ש' מ"ה וס"ג⁸⁵ אבל ש' ע"ב⁸⁶ הוא הבחי' מ"ש כל האזרח בישראל תשבו⁸⁷, שאינו מחודש אלא הו"ע תושב ואזרח, והעלי' הוא בש' ע"ב שהוא בלי גבול וזהו מאוד דתוהו. ובלשון החסידות הנה עולם הו"ע העלם⁸⁸, ויש ב' מיני עולם, יש בחי' עולם כמ"ש מל' מל' כ"ע⁸⁹ וזהו בחי' יש מאין דבר יש בפני עצמו, אבל יש בחי' עולמות הא"ס שפי' ג"כ עולם לשון העלם שמעלים בו הא"ס שמאיר שם. אבל ע"י מצות יכול להשיג א"ס עצמותו ומהותו, ועכשיו הוא בהעלם אבל לע"ל יהי' גילוי מאוד העליון שהוא בלי גבול כמ"ש ולא יכנף עוד מוריך⁹⁰ והי' עיניך רואות את מוריך, כי עין בעין יראו⁹¹, כי פי הוי' דיבר⁹² וכמ"ש וחשף הוי' את זרוע קדשו⁹³, פי' וחשף עס וועט אנפלעגט ווערין את זרוע קדשו שקאי על מצות, שכל המצות נק' בש' צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו⁹⁴ כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת. אך באמת גם עכשיו מלובש בהמצוה הגשמי' בחי' מאוד העליון רק שהוא בהעלם, כי הנה יש שני⁹⁵ בחי', יש מצות שהם רצונות פרטיים ויש מצות ע"ד מ"ש נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני⁹⁵, נעשה רצוני קאי על פרטי המצות אבל לפני הוא א"ס בעל הרצון⁹⁶, לכן המצות הגם שהם רצונות פרטיים ומוגבלים מ"מ הרי מלובש בהם בחי' א"ס בעל הרצון שהוא בלי גבול אך עכשיו הוא בהעלם כי בכדי שיקיים אותה איש הישראלי והוא מלובש בחומר גוף ונה"ב מוכרח להיות שגם א"ס בעל הרצון יהי' מלובש בגשם הדבר. אך לע"ל שגם גוף יזדכך ע"ד אדה"ר קודם החטא אז יהי' בגילוי.

ועפי"ז יובן מה שכתי' כי נר מצוה⁹⁶ ותורה אור כי מצות נק' בש' נר כי פי' נר הוא בלע"ז ליכט, שעיקר הוא האור שפי' אור הוא ג"כ ליכט, כי אדם תתעזשמבקש נר אינו אומר שיתנו לו ח לב או שמן או פתילה אלא דוקא אור, וענין אור הוא אש, והנה אנו רואים שאש הוא מחולק משארי נבראים, כמו אש ומים אף ששניהם הם נבראים מחודשים ומוגבלים, מ"מ אנו רואים שיש הפרש גדול ביניהם, כי מים אנו רואים באם שיש ריבוי מים ושותים משם ריבוי עם, יהי' נחסר רק שיכול לנבוע עוד אחרים אבל המים שהי' יהי' נחסר, או למשל עפר באם שיחפרו במקום זה ונזרקים במקום אחר יהי' נחסר כאן וניתוסף כאן, אבל ענין אש אנו רואים שאעפ"י שידליקנו⁹⁷ כמה אלפי אלפים נרות מנר אחד לא יהי' נחסר בהאור כלום ולא יפעול בו שום שינוי מפני שבאש יש בחי' א"ס שהו"ע בלי גבול לכן כתי' והוי' אלקיך אש אוכלה הוא⁹⁸ שנמשל א"ס לאש שיש בה בחי' בל"ג. ובאמת כשתעיין היטב בענין אש אנו רואים שבהעצם האור אין לו תכלה כי מה שניכלה אינו רק השמן והפתילה אבל עצם האור אין לו תכלה, שמה שאנו רואים שנעשה כהה, זהו רק מפני הפתילה אבל עצם האור הו"ע א"ס, כי באם שיתנו שמן ופתילה להנר לא יכלה האור לעולם ויהי' דולק אפי' שית אלפי שני ועוד יותר אלא שאין קיום העולם יותר משית אלפי שני⁹⁹ ולכן כתי' הוי' אלקיך אש אוכלה הוא שנמשל לאש דוקא. ומפני טעם זה נמשלו המצות ג"כ לנר שהו"ע אור, מפני שמצות הם בחי' בל"ג. רק פעם נת' שיש הפרש בין נר לאור, אבל כאן הו"ע אחד. וכמו"כ נשמות ישראל נמשלו ג"כ לנר כמ"ש נר הוי' נשמת אדם¹⁰⁰, כי הנה אנו רואים מה שמביאין נר לבית חשך אין המכוון הנר אלא האור שיהי' מאיר בבית וידח החושך, כמו"כ נתלבש הנשמה בגוף ונה"ב שיהי' מאיר ויזדכך חומריות הגוף שהנשמה היא ג"כ מד' א"ס בל"ג הגם שכתי' ימי שנותינו בהם¹⁰¹ שבעים שנה שהו"ע גבול אך זהו מפני שאינם צריכים יותר שהוא מצד הגוף וכדי שיברר חלקו בעת הזה אבל עצם הנשמה הו"ע א"ס כי היא חלק אלקה ממעל¹⁰² כמ"ש חלק הוי' עמו¹⁰³ כמו שהוי' הו"ע הוה הי' ויהי' כאחד¹⁰⁴ כמו"כ הנשמה הו"ע א"ס כמו קודם התלבשותה בגוף, והוא עד"מ כשסותמים חלון שלא יהי' נכנס אור השמש הלא אין פועל שינוי בעצם השמש כמו"כ לא פעל מה שתתלבש בגוף שהוא גבול שום שינוי בעצם הנשמה.

וזהו מ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותיך מאד, לכל תכלה לכל דבר שיש כלות ואפי' לג"ע יש סיום וקץ שהו"ע גבול, אבל רחבה מצותיך מאד שמצות הם כלים רחבים למאד העליון. אך עכשיו אינו יכול להיות בגילוי הבלי גבול המלובש בהם והוא מפני שמוכרחים המצות להיות מלובש בדברים גשמיים מחמת תתעחשגוף האדם הוא ג"כ גוף חומר עב וגס ובכדי שיקיים המצות צ"ל המצות מלובש בדברים גשמיי' דוקא אבל מ"מ מלובש בהם גם עכשיו א"ס בעל הרצון. וכמו שאנו רואים בנפש במה ניכר כוחות הנפש דוקא במה שמלובש בגוף, ומי מרגיש הכוחות הרי הנפש ולא הגוף, שעיקר הוא הנפש, כמו"כ במצות עיקר הוא הא"ס בעל הרצון המלובש בהם, וכשעושה המצוה נעשה כלי למאוד העליון שהוא בל"ג כי בהמצוה מלובש א"ס בעל הרצון, אך עכשיו הוא בהעלם אבל לע"ל שיזדכך הגוף ונה"ב אזי יהי' בגילוי. וזהו לכל תכלה ראיתי קץ, לכל דבר שיש כלות ראיתי קץ שהו"ע גבול, אבל רחבה מצותיך מאד אין הפי' כמו שפירשו המפרשים שאין להם סיום וקץ, כי א"כ הלל"ל¹⁰⁵ ולמצותך אין קץ, אלא שהם כלים רחבים למאוד העליון שהשיג, שהם כלים לא"ס בעל הרצון, כי נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני שפי' לפני קאי על א"ס בעל הרצון, וזהו לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד.

הנחה מה שרשמתי בעת שהייתי בליבאוויץ על מה ששמעתי מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א שנת תר"מ ביום ש"ק פ' כי תצא חודש אלול