אני לדודי הא'
תתעחאני לדודי הא'
הנחה פ' תצא שנת תר"מ
אני לדודי1 ודודי לי הרועה בשושנים2, וצ"ל מהו הקישור וחיבור הרועה בשושנים לאני לדודי, מהו השייכות זל"ז. אך צ"ל תחילה הג' מיני אהבה כמ"ש ואהבת כו' בכל מאודך3, וצ"ל מאחר שהוא בכל לבבך מהו ההוספה בכל נפשך, פי' בכל לבבך הוא האהבה כי אהבה היא בלב כמו שאי' במד"ר הלב אוהב4, וצ"ל מאחר שהוא בכל לבבך מהו ההוספה בכל נפשך ומאחר שהוא בכל נפשך מהו ההוספה בכל מאודך. אך בכדי להבין כ"ז צ"ל תחילה ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה גדולה ועצומה, ונתבאר שבשביל מה הי' הירידה בשביל העלי' שהיא ירידה צורך עלי'6, והעלי' הוא מאיהו וגרמוהי לאיהו וחיוהי5 כי שורש הנשמות הם מגרמוהי, ואפי' הנשמות שהם מטה"ע7 הוא ג"כ גרמוהי אבל העלי' הוא לחיוהי ובאיהו שמתייחד עם חיוהי, והוא ע"י שירדה הנשמה בגוף ונה"ב ומברר אותה עי"ז עולה תתעטנפה"א ג"כ. ובאמת אפשר לומר שבלא"ה יכול נפה"א לעלות מצ"ע8. ונוכל להבין זאת ממה שאנו רואים נהר שהולך ממקום למקום הרי ההילוך הוא בהדרגה לאט לאט, או עד"מ אמת של מים שהולך ההילוך הוא לאט לאט שאין בו ריבוי מעיינות אלא א' ב' מעינות לכן אינו הולך במהירות כ"כ אלא לאט לאט, ואנו רואים באם שיסתמו באמצע ההילוך או בסוף הרי ונפסק ההילוך ויקבצו ריבוי מים, שאין הריבוי מים מחודשים אלא מצד שנסתם הילוכה ע"כ נקבצו מים הרבה עד שגובר המים ובוקעים את הסתימה ואז הולך המים במהירות וברעש ובתגבורת ובתוקף עוז, ופעם בוקע מן הצדדים וה"ז ג"כ מצד הסתימה. ועוד יש באופן אחר כשאינו בוקע הסתימה אלא נתמלא על כל גדותיו ושוטף על השדות.
וזהו עד"מ כמו"כ בנמשל כי הנה"א הוא חלק אלקה ממעל9 כי חלק הוי' עמו10 ויש בנש"י חלק הוי' אותיו' י"ה ו"ה, וקוש"י11 הוא ביטול למעלה מטו"ד כמ"ש כי עם קשה עורף וסלחת12 וזהו"ע שנשמה נק' נר הוי' נשמת אדם13 שזהו נר שיש בה ש' הוי' בשלם, וזהו נשמת אדם וכמו נר העיקר הוא האור שהוא אש ואנו רואים שטבע של אש להתעלות למעלה14 שהלהב עולה ונכלל במקורו ושרשו, רק יש דבר הנאחז בו וכמו שאנו רואים באם שיתקרבו נר לאבוקה נמשך ונדבק לאור האבוקה כך הנשמה רצונה ותשוקתה ליכלל באלקות כמ"ש ורוח האדם היא העולה למעלה15, ואפי' הנשמה לאחר שירדה בגוף רצונה ג"כ ליכלל למעלה רק בע"כ אתה חי16 שהגוף הוא מעכב, כי כדי שירד17 הנשמה להתלבש בגוף יש לזה כמה הכרחים שמכריחים אותה שתרד כי באופן אחר לא יכול להיות שצריכה להיות בגוף ונה"ב, ובזה יש כמה אופנים שיש גוף שאינו עב וגס ונה"ב ג"כ אינו עב וגס שיהי' מונע ומעכב, היינו שאינו נוגע לו באם שיעשה האדם מצוה כראוי, דהיינו שיתפלל וילמוד כראוי ויעשה צדקה בפועל ממש, ואין הפי' שיעשה בקרירות, כי זהו מצות אנשים מלומדה18 וע"ז בודאי אינו מעכב, כי זהו אינו מצוה כלל, אלא שיעשה המצוה בהתלהבות וכראוי ויתפלל באהוי"ר וע"ז ג"כ אינו מעכב מצד שאינו עב וגס.
תתפואין הכונה שנהפך לאיש אחר, כי אנו קוראים אותו יצה"ר, יש לו השכל והמדות לדברים אחרים ותאות רעות, מ"מ אינו מעכב אם יעשה אדם מצוה כראוי. אך המשל לזה אינו לפי שנת' לעיל מהמשל דסתימה אלא המשל לזה הוא שנתקבץ ריבוי מים מצד הפשרת שלגים, או ממי גשמים שנתפשט על כל גדותיו ועל שדות שסביב לה כך בנה"א ע"י ריבוי עסק בתו' ותפלה לכל אחד כפי ערכו ויותר לפי ערכו וילמוד בשקידה ובהתלהבות וכדינו, דהיינו בעל עסק פרק אחד שחרית19 ופרק אחד ערבית ויושבי אוהלים יקיימו והגית בו יומם ולילה20, והנה"ב אינו מונע ומעכב, ומ"מ אינו נהפך לאיש אחר הוא רק יש בו הכנעה שמכניע אותו. וזהו בכל נפשך כי בכל לבבך הוא רק האהבה שהיא בלב שהלב הוא כלי לבחי' אהבה כמו שאי' במד"ר הלב אוהב אבל כוחות החיצונים דהיינו כוח הזן או כח העיכול וכוח הדוחה או רגלים אינם שייכים לאהבה אבל בכל נפשך הם בכל כוחות הנפש אפי' בכוחות החיצונים עד"מ האדם שהוא טרוד בטרדה גדולה אינו מרגיש כח הדוחה וכח הזן או כשהוא טרוד רץ במהירות כ"כ שבלא הטרדה לא הי' ביכולתו לרוץ מהר כ"כ אלא מחמת הטרדה ומי הוא הרץ הרי המוח ולא הרגלים, שכמו"כ שילמוד ויתפלל באופן שישכח על אכילה ושתי' ועל כוח הדוחה, או שירוץ לדבר מצוה עד שאינו מרגיש א"ע, וזהו בכל נפשך אפי' בכוחות החיצוני', כי בכל לבבך אינו רק לפי הלב שהוא אהבה אבל בכל נפשך הם בכל כוחות הנפש.
אך כ"ז גוף ונה"ב שאינו מונע ומעכב, אבל יש גוף ונה"ב שמונע ומעכב שהוא עב וגס עד שמטמטם הלב והמוח21 כמארז"ל חמרא דפרגמיתא ומי' דאימסית קיפחו לעשרת השבטים איקלע ר"א להתם בעי למקרא החודש הזה לכם23 אמר החרש הי' לבם22, ועל טמטום פי' רש"י שהוא עטום24 וסתום מלקבל דבר חכ', והוא עד"מ כשסותמין הילוך המים נפסק ההילוך ואח"כ כשבוקע הסתימה אז המים הולך ברעש ותגבורת כמו"כ ע"י שהנה"ב מונע ומעכב מלעשות דבר מצוה ונפ"א טבעו לעלות למעלה וכשבוקע נפ"א את נה"ב פי' למה יהי' מונע ומעכב, אז יכול לבוא לבחי' בכל מאדך. ובעבודה בכל מאודך הו"ע אריכות ההתבוננו' מי לי בשמים25 ועמך לא חפצתי בארץ, פי' שמים וארץ הוא געה"ע וגעה"ת לא חפצתי לא יהי' פנימי' הרצון26, ואפי' עוה"ב לא יחפוץ כי אפי' עולמות עליונים ה"ה עולם לשון העלם27, כי עמך מקור חיים28 פי' מקור חיים הוא מקור התענוגים הוא עמך טפל תתפאובטל לך, ולמי יחפוץ בדבר הטפל ובטל או בעיקר, הלא בודאי העיקר, כי כללות השתל' העולמות הוא מש' והארה בעלמא ועז"נ אני הוי' לא שניתי29 אתה קודם שנה"ע30 ואתה הוא לאחר שנה"ע שאין שייך בו שום שינוי בין קודם הבריאה ובין לאחר הבריאה, ולכאו' הלא הי' בריאת העולמות כמ"ש בראשית ברא31 כו' אך זהו רק מש' והארה בעלמא שאינו נוגע בעצמיו', ולאו דוקא עד שלא נברא אלא אפי' עד שלא נאצל32 כי אי' בעבוה"ק בפירוש אתה הוא קודם שנאצל33 ואתה הוא לאחר שנאצל, ואיך שנפרש אצי' הן שהוא הפרשת הארה מא"ס והן שהוא גילוי העלם34 מאלקות ה"ז רק אלקות ולא אלקה, שאלקות הו"ע געטליכקייט ולא אלקה35, ומה שגרמוהי הוא לברוא בריאה יש מאין הוא ע"י שאיהו מתייחד עם גרמוהי36, אבל עיקר הבריאה היא מאיהו, ולכן נק' אלקות ולא אלקה. והראי' הוא מש' אלקים שמתייחד עם המדה, ואם המדה הוא אלקה למה צריכה להיחוד דש' אלקים, אלא שזהו רק אלקות. וכשיתבונן בכ"ז שכללות התהוות עולמות הוא רק מש' והארה בעלמא יבוא לבכל מאודך שהוא בל"ג.
ומעתה יש להבין למי נתייחד האהבה דבכל מאודך אם הוא ע"י נה"ב37 זה א"א לומר והוא כמו שאנו רואים בהמשל דלעיל שהנהר ההולך ממקום למקום הולך לאט לאט וכשיסתמו את ההילוך בנסרים או בעפר ואח"כ כשהוא בוקע את הסתימה והולך ברעש גדול זהו מצד המים עצמם ולא מצד הסתימה כי אדרבה הסתימה ה"ה מונע ומעכב ההילוך לגמרי אלא מצד המים עצמם רק שהסתימה הו"ע גרם כמו"כ בהנמשל לכאו' מהו ההתגברות דנה"א הוא ע"י נה"ב ובאמת אנו רואים שאדרבה הוא מונע ומעכב, אלא העיקר הוא ע"י נפ"א, והנה"ב הוא גרם שבו וע"י יכול לבוא הנפה"א לבכל מאודך, נמצא שנה"א מצ"ע יכול ג"כ לעלות, אך מ"מ הגרם הוא שיבוא לזה הוא הנה"ב, שיכול ע"י הנה"ב לבוא לבחי' הליכה. כמו שמצינו אצל אברהם שהי' מרכבה למדת החסד38 כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה39 שאי' בזהר שהו"ע שירותא דעלמא עילאה, כי למעלה קודם שירדה הנשמה בגוף הי' תתפבבבחי' עמידה כמו במלאכים שכתי' אצלם ויעמידם לעד לעולם40, אפי' העלי' דלעד לעולם מ"מ ה"ז רק עמידה כי מהו"ע עמידה כמו אדם שהוא עומד הרי במקום א' הוא אבל כשהולך הרי במקום שהי' תחילה עכשיו אינו שם כן ענין ויעמידם לעד לעולם שאפי' העלי' דלעד לעולם מ"מ ה"ה בבחי' א'. וכן מ"ש שרפים עומדים41 ממעל לו42, ואפי' המלאכים שאומרים שירה משימ"ב43, ה"ה ענין עמידה שהוא במד' א'. וכמו"כ הנשמה כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניו44 שהי' בבחי' עמידה כמו במלאכים רק ההפרש הוא שמלאכים הם מחיצוני' הכלים45 ונשמות מפנימי' הכלים שההפרש הוא מצד הבריאה ומיצי' לחוד אבל מ"מ ה"ה בבחי' עמידה, וכדי שיהי' ונתתי לך מהלכים46 בין העומדים זהו דוקא כשירדה בגוף ונה"ב ומונע ומעכב וכשגובר נה"א יכול לבוא לבחי' בכל מאודך שהו"ע הליכה.
ומוכרח לומר שגם נה"ב עולה, כי לפי שנת' שהוא גרם שיכול לבוא להבחי' דבכל מאודך וארז"ל אין הקב"ה מקפח שכר47 כל ברי' והוא כמשל זונה ובן המלך48 שהזונה אין ברצונה שיציית לה בן המלך ומ"מ מוכרחת להוליד בו תאוה וחום שזהו אין ברצונה נמצא שהוא עובדא גדולה וצריך ליתן לה השכר, וכמו"כ הנה"ב שע"י בא הנה"א לבכל מאודך צריך ג"כ להתעלות, והוא כמו במשל שנתבאר שסותמים הילוך המים בנסרים או בעפר ואח"כ כשבוקע הסתימה אז הולך המים ברעש גדול ואנו רואים כשגובר המים את הסתימה אז נושאים גם הנסרים שקודם שגובר את הסתימה הי' סותמים ההילוך ועכשיו שגובר פועל הילוך גם בנסרים שהם בלתי הילוך, או אפי' שהסתימה הוא מעפר שאינו צף למעלה מ"מ פועל שיהי' הילוך בעפר למטה, כמו"כ מוכרח לומר בהנמשל שע"י העלי' דנה"א יתעלה הנה"ב ג"כ, כי הרי הגוף הוא עפר כמ"ש אדם יסודו מעפר49 ומוכרח לומר שיש בו חיות המחי' עצם הגוף כמו שמצינו באדה"ר שכתי' אצלו וייצר הוי' את האדם50 עפר מן האדמה קודם ויפח באפיו נשמת חיים שלא הי' בו החיות הזו ומ"מ הי' ציור ודמות הגוף, מוכרח לומר שיש בו חיות המחי' אותו, ול"ד גוף האדם אלא כל החיות שיש להם גוף מוכרח תתפגלומר שיש בהם חיות כיון שהוא מציאות, והראי' שצריך להיות גוף חומר מוכן לקבל צורת הנפש שאל"כ מהו עונש הגלגולים מאחר ששוה מוכרח לומר שבעצם הגוף יש חיות מלבד הנשמה, והגם שארז"ל מאימתי נותנין נשמה באדם משעת יצי' שלא יסריח51, אין הפי' שזהו חיות הגוף, אלא שהנשמה נותן חיות בהבשר ומחמם אותה שלא יסריח אבל עצם הגוף מוכרח לומר שיש לו חיות. ומה שארז"ל תינוק בבטן אמו מלמדין אותו כל התו'52, אך זהו כמו שאי' בלק"ת53 שנותנין לו כחות בכדי שיוכל ללמוד כשיצא לאויר עולם, וזהו רק כוחות נעלמים, אבל כחות הגלוים הוא דוקא כשיצא, כי באם שתאמר שמלמדין את התו' בגילוי, מהו העבודה שילמוד אח"כ, כי אפי' מה שבא מלאך וסוטרו על פיו54 עכ"ז הי' נשאר אצלו כטבע ומהו העבודה ובאמת אנו רואים שהגוף הוא מונע ומעכב. ובלאו כל הראי' האלו מוכרח לומר שיש הפרש אם הוא מחי' דבר החי או דבר שאינו חי וכיון שהגוף הוא מציאות מוכרח55 לומר שיש בו חיות המחיהו, נמצא שנה"ב הוא עפר ורוח הבהמה היא היורדת למטה לארץ55, ובאמת אי' הכל הי' מן העפר56 אפי' גלגל חמה שיש שם ג"כ ענין עפרוריות שעי"ז פועל ההליכה, וע"י העלי' שנתעלה נפה"א עי"ז יתעלה נה"ב ג"כ, והעלי' מנה"א הוא מגרמוהי לחיוהי שאפי' נשמות שהם מטה"ע ה"ה רק גרמוהי אבל העלי' הוא בחיוהי, ולא בחיוהי לחוד אלא באיהו שמתייחד עם חיוהי שבאה לאשתאבה בגופא דמלכא57, וע"י העלי' הזו דנה"א יתעלה נה"ב ג"כ.
וכשם שנתבאר העלי' דנה"א ונה"ב כך יש הפרש בין נשמה למצות כי הנה בד"כ מצות הם מלובשים בדברים גשמי' ושרש המצות הם תרי"ג ארחין דגלגלתא58, פי' גלגלתא הו"ע רצה"ע59 שלמעלה מטו"ד, וארחין הוא אורח ושביל וצינורות להמשיך רצה"ע בדברים גשמי', שופר בקרן הגשמי' ותפילין בקלף הגשמי' וציצית בצמר גשמי' ותרומות ומעשרות, שהו"ע גוף ונפש, שדבר הגשמי' הו"ע גוף ורצה"ע שמלובש בדבר הגשמי' הוא הנשמה, והדבר הגשמי' אין לה ערוך לגבי רצה"ע ע"ד עשי' לגבי רצון שרצון הוא דק ורוחני' כמו"כ הדבר הגשמי' אין ערוך גבי רצה"ע. והנה אנו רואים דאימתי הוא מצוה דוקא שיעשה אותה איש ישראל, כמו שופר ה"ה גשמי' וע"י מה הוא מצוה ע"י שיתקע בו ישראל או תפילין וציצית שסתם תתפדתפילין הם תשמישי קדושה60 וציצית הם תשמישי מצוה61 אלא דוקא שיעשה ישראל אזי הוא מצוה, או עד"מ אתרוג הרי הוא פרי וכשיאכל אותה בלא ברכה לא די שלא מעלה אותה אלא מורידה, או כשיאכל אותה אדם דנוגה ה"ה נוגה ונוגה שאינו מצווה אין זה כלום62 אבל כשישראל מברך עליו מעלה אותה, וזהו מ"ש צו את בנ"י63 פי' שיהי' החיבור בנ"י להמצוה, וכן איש ישראל בלא דבר הגשמי' ג"כ א"א להיות, נמצא שכל המצות הם מלובשים בדברים גשמי' וע"י שיעשה מצוה נתעלה בא"ס בעל הרצון, והעלי' דנשמה הוא בש' ע"ב65 שהוא בחי' והחכ' תחי'66 וע"י שמ"ה מברר ב"ן67 המצוה נתעלה בש'68 ס"ג64. ולכאו' צ"ל מאחר שהעלי' הוא בש' ס"ג הלא השבירה הי' ג"כ בש' ס"ג69 ומכיון השבירה הי' ירידה צורך עלי' שהם מחודשים70 ומי שאומר שהוא מקרה ה"ה קליפת עמלק כמ"ש אשר קרך71 אלא שהי' המכוון ירידה צורך עלי' ומאחר שהשבירה הי' בש' ס"ג והעלי' הוא בש' ס"ג א"כ אין זה עלי'. אך הענין הוא שעלי' הוא בג"ר דש' ס"ג ולכאו' הלא נתבאר שג"ר הו"ע ג"ע72 לפי ערך העולם ה"ה אינו עלי'. ואפשר לתרץ זה בב' תירוצי', הא' שש' ס"ג וש' ע"ב הם ע"ד חכ' ובינה שחכ' ובינה הם תרדל"מ73 כך ע"ב וס"ג הם תרדל"מ, והב' כי מתי הג"ר הו"ע ג"ע הוא המוחין שלפי המדות אבל בעצם המוחין לא הי' השבירה74 ולשם הוא העלי'. ובאמת אינם צריכים להראיות האלו כי אימתי המוחין לפי המדות הוא בתיקון דוקא אבל כיון בש' ס"ג הוא תוהו75 ובתוהו לא יש תתפהענין התכללות כי אפי' במדות אינו התכללות חסד וגבורה אלא הם נקודות זת"ז76 לכן עליה הוא בש' ס"ג.
וזהו מ"ש אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים פי' שושנה הוא כמארז"ל ששונים ששונים בהלכות77 ולכן נק' שושנה כמו בשושנה יש תליסר עלין78 דסחרין לשושנה כך יש י"ג מדות שהתו' נדרשת בהן79 שהוא פי' וביאור על תושב"כ כמו מ"ש יום תרועה הוא לכם80 ואי' במשנה כמה שיעור תקיעה81 ג' תרועות ושיעור תרועה כו', או סוכה שכתי' בסוכת תשבו ז"י82 ותושבע"פ מבאר איך ומה שיהי', או מ"ש ולקחתם לכם83 פרי עץ הדר ומשנה מבאר וכן גמרא אמר פלוני אמר פלוני, וזהו הי"ג מדות כלל ופרט וכהנה, וע"י שושנה שהו"ע הלכות יכולים לבוא לאני לדודי שסופה תיבות הם ד"י שהו"ע ש' ע"ב84, כי מה הוא במילוי אלפין וש' ב"ן באופן אחר וש' ס"ג יוד א'85 אבל ש' ע"ב הוא במלוי ד"י, וס"ג ומ"ה הם מחודשים86 וא"א לומר שהוא מקרה שהוא קליפת עמלק כמ"ש אשר קרך כי בונה עולם התהו87 על מנת לסתור וסותר עולם התהו על מנת לבנות עולם התיקון, אבל ש' ע"ב הוא מד'88 ע"ש כל האזרח בישראל89 ישבו בסוכות, אך עכשיו הוא בהעלם כמו ע"י סוכה ממשיך מקיפים90 אבל לע"ל יהי' בגילוי שזהו אינו מחודש שהוא מ"ש משכיל לאיתן האזרחי91 שהוא מאז ומקדם. וזהו אני לדודי ודודי לי שע"י הרועה בשושנים מתעלה לאני לדודי ודודי לי והוא ע"י שירדה הנשמה בגוף ונה"ב ומקיים תומ"צ יתעלה בש' ע"ב שהוא במילוי ד' יודין.
הערות
עמוד תתעח
- 1. אני לדודי : הנחה ממאמר הה' מהמשך יונתי (פי"ג-פט"ו) שנדפס לעיל בחלק המאמרים [ושם הפתיחה: והנה כל מה שנת"ל בענין עליית נה"א]. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לעיל (בחלק הנחותיו). הכותרת שמופיעה בריש המאמר: ”הנחה. . חודש אלול" נרשמה בהכת"י בע' שלפנ"ז.
- 2. אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים : שה"ש ו, ג.
- 3. ואהבת. . מאודך : ואתחנן ו, ה.
- 4. שאי' במד"ר הלב אוהב : קה"ר פ"א, טז.
- 6. ירידה. . צורך עלי' : ראה הנסמן באוה"ת עקב ע' תפא.
- 5. ונתבאר. . לאיהו וחיוהי : ראה לעיל הנחה ד"ה יפה שעה על יד הערה 69.
- 7. הנשמות שהם מטה"ע : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי ובהערה 211.
עמוד תתעט
- 8. נפה"א לעלות מצ"ע : ראה לקו"ת בלק עג, סע"א. (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערה 304.
- 9. חלק אלקה ממעל : איוב לא, ב. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 395.
- 10. כי חלק הוי' עמו : האזינו לב, ט. ראה גם לעיל ח"א (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה כמים הפנים סוף פיסקא א.
- 11. בנש"י. . י"ה ו"ה וקוש"י : ראה (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי פ"ה.
- 12. כי עם קשה עורף וסלחת : תשא לד, ט [בדילוג]. ראה שמו"ר פמ"ב, ט. לקו"ת בלק סז, ד. עא, ב. תו"ח תצוה ח"ב שעט, ד. וש"נ. סה"מ תרכ"ז ס"ע עד ואילך. וש"נ.
- 13. נר הוי' נשמת אדם : משלי כ, כז.
- 14. שטבע של אש להתעלות למעלה : ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ד, ה"ב. תניא פי"ט. סה"מ תרל"ח ע' תצא. וש"נ.
- 15. ורוח האדם היא העולה למעלה : ראה קהלת ג, כא. לעיל הנחה ד"ה יפה שעה אחת ובהערה 53.
- 16. בע"כ אתה חי : ראה אבות ספ"ד.
- 17. שירד : אוצ"ל: שתרד.
- 18. מצות אנשים מלומדה : ישעי' כט, יג. ראה גם תניא פל"ט (נג, ב). לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אי' כו' נביאים וכתובים הערה 12.
עמוד תתפ
- 19. פרק אחד שחרית : ראה מנחות צט, א. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג, ה"ד.
- 20. והגית בו יומם ולילה : יהושע א, ה.
- 21. שמטמטם הלב והמוח : ראה יומא לט, א. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 343.
- 23. החודש הזה לכם : בא יב, ב.
- 22. חמרא דפרגמיתא. . לבם : ראה שבת קמז, ב.
- 24. פי' רש"י. . עטום [כנצ"ל: אטום]: ראה יומא שם.
- 25. מי לי בשמים : תהלים עג, כה. ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה גל נעול ובהערה 65.
- 26. חפצתי. . פנימי' הרצון : ראה שו"ת הצ"צ אבהע"ז ח"ב סרס"ג (ח, ג). לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכה, ד ובהערה 597. סה"מ ליקוט ח"ב ע' רעו.
- 27. עולם לשון העלם : ראה ספר הבהיר ס"י. תו"ח שמות ח"א יח, ד הערה 783.
- 28. כי עמך מקור חיים : תהלים לו, י. ראה לקו"ת אמור לא, ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 50.
עמוד תתפא
- 29. אני הוי' לא שניתי : מלאכי ג, ו. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי ובהערה 29.
- 30. אתה קודם שנה"ע : ראה תפלת השחר. של"ה תולדות אדם ג, ב. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
- 31. בראשית ברא : בראשית א, א.
- 32. עד שלא נברא. . נאצל : ראה עבודת הקודש חלק היחוד פ"ב.
- 33. בעבוה"ק. . אתה הוא קודם שנאצל : וכ"ה בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (לעיל בחלק הנחותיו) בהנחה כאן ובהערה 34.
- 34. אצי'. . הפרשת הארה. . גילוי העלם : ראה לעיל שם ובהערות 35-36.
- 35. אצי'. . געטליכקייט ולא אלקה : ראה גם סהמ"צ להצ"צ ע' נב וע' קלב ואילך. המשך וככה תרל"ז פע"ח. הגהת כ"ק אדמו"ר מהר"ש באוה"ת בראשית כרך ו ע' תתרמו. סה"מ תרל"ח ע' תכה. וש"נ.
- 36. שאיהו. . גרמוהי : ראה ת"ז בהקדמה (ג, ב). אגה"ק ס"כ.
- 37. ע"י נה"ב : אוצ"ל: בנה"ב.
- 38. אברהם. . החסד : ראה זהר בראשית מז, ב. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול בתחילתו. וש"נ.
- 39. הלוך ונסוע הנגבה : לך יב, ט. ראה זהר לך פ, א. פד, א.
עמוד תתפב
- 40. ויעמידם לעד לעולם : תהלים קמח, ו. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"א. וש"נ.
- 41. שרפים עומדים : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' לז. וש"נ.
- 42. שרפים עומדים ממעל לו : ישעי' ו, ב. ראה גם לקו"ת אמור לב, ב. סה"מ תרל"ח ע' טו. וש"נ. לעיל שם פ"ג.
- 43. המלאכים שאומרים שירה משימ"ב : ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ישקני מנשיקות פיהו ובהערה 24.
- 44. חי הוי' אשר עמדתי לפניו : מלכים-ב ה, טז. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 60.
- 45. שמלאכים הם מחיצוני' הכלים : ראה ע"ח שער העיבורים שכ"ח, פ"א. שער פו"ח ש"מ, דרוש י. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' צט. וש"נ. דברים ח"ג ע' תשסח. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א רמ, ד ואילך.
- 46. ונתתי לך מהלכים : זכרי' ג, ז. ראה תו"א וישב ל, סע"א. ש"א ח, ב ובהערה 42.
- 47. אין הקב"ה מקפח שכר : ב"ק לח, ב.
- 48. כמשל זונה ובן המלך : ראה זהר תרומה קסג, א. תניא פ"ט ופכ"ט ובמ"מ הגהות והע"ק לשם. תו"ח מקץ רטז, ד הערה 67.
- 49. כמ"ש אדם יסודו מעפר : נוסח כי כשמך (תפלת מוסף לימים נוראים — קודם כתר).
- 50. וייצר הוי' את האדם : בראשית ב, ז [ושם: וייצר ה"א].
עמוד תתפג
- 51. מאימתי נותנין נשמה באדם. . יסריח : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערות 317-318.
- 52. תינוק. . כל התו' : ראה נדה ל, ב. מפרשי הע"י שם. תו"ח בא ח"א קכט, א. וש"נ. בשלח קפ, ג. וש"נ.
- 53. שאי' בלק"ת : שלח מד, א.
- 54. שבא מלאך וסוטרו על פיו : נדה שם.
- 55. מציאות מוכרח : אוצ"ל: מציאות חי מוכרח.
- 55. ורוח הבהמה. . לארץ : קהלת ג, כא [ושם: היורדת היא].
- 56. הכל הי' מן העפר : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1811.
- 57. לאשתאבה בגופא דמלכא : זהר ויחי ריז, ב. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סמכוני באשישות ובהערה 51.
- 58. תרי"ג ארחין דגלגלתא : ראה זהר אד"ר נשא קכט, א. קלו, א.
- 59. גלגלתא הו"ע רצה"ע : ראה לקו"ת שלח מח, ב. ר"ה נד, ב. תו"ח בא ח"א צ, א. (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עטרת תפארת שיבה על יד הערה 76. ובחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שם על יד הערה 60.
עמוד תתפד
- 60. שסתם תפילין הם תשמישי קדושה : כ"ה בכ"מ — ראה לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה בן פורת יוסף הא' ובהערה 55. ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סמ"ב, ס"ו.
- 61. וציצית הם תשמישי מצוה : ראה שו"ע אדה"ז הל' ציצית רסכ"א. הל' תפילין שם.
- 62. אתרוג. . אדם דנוגה. . כלום : ראה גם (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה יונתי ובהערה 178.
- 63. צו את בנ"י : ויקרא כד, ב. ועוד. ראה גם סידור שחרית לו, ד. לקו"ת פינחס עו, א.
- 65. בש' ע"ב. . והחכ' : ראה ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"ב. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שנג.
- 66. והחכ' תחי' : קהלת ז, יב [ושם: החכמה — ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 292].
- 67. שמ"ה מברר ב"ן : ראה ע"ח שער טנת"א ש"ה, פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ה. וש"נ. ח"ב ע' תקעג ואילך. ח"ד ע' א'ריג ואילך.
- 68. נתעלה בש' ס"ג : ראה לקו"ת בחוקותי מז, ג. תו"ח וארא ח"א ע, ג. וש"נ.
- 64. בש' ע"ב. . שמ"ה. . ב"ן. . ס"ג : ראה (לעיל בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ ובהערות 79-82.
- 69. השבירה. . בש' ס"ג : ראה ע"ח שער דרושי הנקודות ש"ח, פ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שעט. וש"נ. תו"ח וארא ח"א פה, ג. וש"נ.
- 70. שהם מחודשים : ראה לקמן ובהערה 86.
- 71. שהוא מקרה. . אשר קרך : ראה גם לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם לאחר הערה 99 ואילך ובהנסמן שם. ענין זה מובא גם בסיום המאמר כאן.
- 72. נתבאר שג"ר הו"ע ג"ע : ראה לעיל הנחה ד"ה לכל תכלה ובהערה 42.
- 73. שחכ' ובינה הם תרדל"מ : ראה זהר בשלח נו, א. ויקרא ד, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שסו. וש"נ. תו"ח בראשית כא, ב ובהערה 8.
- 74. בעצם המוחין לא הי' שבירה : ראה ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, פ"ב. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' ט. וש"נ.
- 75. בש' ס"ג הוא תוהו : ראה ע"ח שער דרושי הנקודות ש"ח, פ"א. תו"ח בראשית ט, א ובהערה 2.
עמוד תתפה
- 76. ובתוהו. . זת"ז : ראה ע"ח שער הכללים פ"א. שער התיקון ש"י, פ"ה. מאמרי אדה"א קונטרסים ע' תז. וש"נ. וראה גם סה"מ תרל"ח ע' רסא. וש"נ.
- 77. ששונים ששונים בהלכות : אוצ"ל: [אל תקרי] שושנים [אלא] ששונים בהלכות — ראה זח"ב תוספות עדר, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'קפח. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' רפה. וש"נ. לקמן הנחה ד"ה אני לדודי הב' בסופה.
- 78. בשושנה יש תליסר עלין : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערה 338.
- 79. י"ג מדות שהתו' נדרשת בהן : תו"כ ר"פ ויקרא.
- 80. יום תרועה הוא לכם : פינחס כט, א [ושם: יהי']. הובא בגמ' דהערה הבאה.
- 81. כמה שיעור תקיעה : ר"ה לג, ב.
- 82. בסוכות תשבו ז"י : אמור כג, מב.
- 83. ולקחתם לכם : אמור שם, מ.
- 84. אני לדודי. . ד"י [ ד' יודי"ן] . . ע"ב : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערות 341-340.
- 85. מה. . ב"ן. . ס"ג יוד א' : ראה בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (לעיל בחלק הנחותיו) בהנחה כאן הערות 85-87.
- 86. ס"ג ומ"ה הם מחודשים : ראה לעיל הנחה ד"ה לכל תכלה הערות 82-81.
- 87. בונה עולם התהו : ראה לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם הערה 102.
- 88. מד' : כ"ה בהכת"י.
- 89. כל האזרח בישראל : אמור כג, מב.
- 90. סוכה ממשיך מקיפים : ראה ביאוה"ז אמור פ, ב. לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ואתה תצוה ובהערה 85.
- 91. משכיל לאיתן האזרחי : תהלים פט, א.
שמות רבה מ״ב:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה מַהוּ וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פּוֹלְוָיָה בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר רְאוּיִים הֵן לְהֵעָרֵף. אָמַר רַב יָקִים שְׁלשָׁה חֲצוּפִים הֵם חָצוּף בַּחַיָּה כֶּלֶב בָּעוֹף תַּרְנְגוֹל וּבָאֻמּוֹת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רַדִּיפָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא לִגְנַאי וְאֵינוֹ אֶלָּא לְשִׁבְחָן אוֹ יְהוּדִי אוֹ צָלוּב. אָמַר רַבִּי אָבִין עַד עַכְשָׁו קוֹרִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ הָאֻמָּה שֶׁל קְשֵׁה עֹרֶף. אָמַר רַב נַחְמָן תֵּדַע לְךָ שֶׁהֵם קָשִׁים כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה מַה כְּתִיב בָּהֶם (שמות י״ט:ט״ז): וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְאֶה לָהֶם כָּל נִסַּי וּלְוַאי לֶהֱנֵי וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְיִחַר אַפִּי בָּהֶם וַאֲכַלֵּם וְכִי משֶׁה הָיָה תּוֹפֵשׂ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן הַנִּיחָה לִי שֶׁאַכֶּנּוּ וְהָיָה פַּדְגּוֹג עוֹמֵד בַּחוּץ אָמַר הַפַּדְגּוֹג הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ לִפְנִים בַּקִּיטוֹן לָמָּה הוּא אוֹמֵר הַנִּיחָה לִי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵלֵךְ וַאֲפַיְסֶנוּ עַל בְּנוֹ לְכָךְ הוּא מְצַעֵק הַנִּיחָה לִי כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי אָמַר משֶׁה מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲפַיֵּס עַל יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי מִיָּד הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים הֱוֵי וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו:
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן:טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם והרוח חם ולח והמים קרים ולחים והארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה לפיכך נמצאים למעלה על הארץ והרוח קל מן המים לפיכך הוא מרחף על פני המים והאש קל מן הרוח ומפני שהם יסודות לכל גופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה לפיכך יראה בהם החום יתר ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים לפיכך יראה בהם היובש הרבה ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפיכך יראה בהם הלח יתר ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופים יראה בהן הלח בלבד וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלח כאחד בשוה או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב.
תניא, ליקוטי אמרים י״ט - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, צָרִיךְ לְבָאֵר הֵיטֵב מַה שֶּׁכָּתוּב: ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״.
פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הַקְּרוּיִם ״אָדָם״, נִשְׁמָתָם הִיא, לְמָשָׁל, כְּאוֹר הַנֵּר שֶׁמִּתְנַעְנֵעַ תָּמִיד לְמַעְלָה בְּטִבְעוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאוֹר הָאֵשׁ חָפֵץ בְּטֶבַע, לִיפָּרֵד מֵהַפְּתִילָה וְלִידָּבֵק בְּשָׁרְשׁוֹ לְמַעְלָה בִּיסוֹד הָאֵשׁ הַכְּלָלִי שֶׁתַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים.
וְאַף שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִכְבֶּה וְלֹא יָאִיר כְּלוּם לְמַטָּה, וְגַם לְמַעְלָה – בְּשָׁרְשׁוֹ, יִתְבַּטֵּל אוֹרוֹ בִּמְצִיאוּת בְּשָׁרְשׁוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּכָךְ הוּא חָפֵץ בְּטִבְעוֹ.
כָּךְ נִשְׁמַת הָ״אָדָם״, וְכֵן בְּחִינַת רוּחַ וָנֶפֶשׁ, חֶפְצָהּ וְחֶשְׁקָהּ בְּטִבְעָהּ לִיפָּרֵד וְלָצֵאת מִן הַגּוּף וְלִידָּבֵק בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ – בַּה׳ חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא; הֲגַם שֶׁתִּהְיֶה אַיִן וָאֶפֶס וְתִתְבַּטֵּל שָׁם בִּמְצִיאוּת לְגַמְרֵי, וְלֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנָּה מְאוּמָה מִמַּהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן, אַף־עַל־פִּי־כֵן, זֶה רְצוֹנָהּ וְחֶפְצָהּ בְּטִבְעָהּ.
וְטֶבַע זֶה הוּא שֵׁם הַמּוּשְׁאָל לְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת טַעַם וָדַעַת.
וְגַם כָּאן, הַכַּוָּונָה, שֶׁרָצוֹן וְחֵפֶץ זֶה בַּנֶּפֶשׁ אֵינוֹ בִּבְחִינַת טַעַם וָדַעַת וְשֵׂכֶל מוּשָּׂג וּמוּבָן, אֶלָּא לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת וְשֵׂכֶל הַמּוּשָּׂג וְהַמּוּבָן, וְהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ שֶׁבָּהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְזֶהוּ כְּלָל בְּכָל סִטְרָא דִקְדוּשָּׁה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁנִּמְשָׁךְ מֵחָכְמָה, שֶׁנִּקְרָא ״קוֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן״, הַבָּטֵל בִּמְצִיאוּת בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, וְאֵינוֹ דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְלָכֵן נִקְרָא ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וְהוּא הֵפֶךְ מַמָּשׁ מִבְּחִינַת הַקְּלִיפָּה וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁמִּמֶּנָּה נַפְשׁוֹת אוּמּוֹת הָעוֹלָם דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ, וְאָמְרִין: ״הַב הַב״ וְ״הַלְעִיטֵנִי״, לִהְיוֹת יֵשׁ וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, הֵפֶךְ בְּחִינַת הַחָכְמָה; וְלָכֵן נִקְרָאִים ״מֵתִים״, כִּי ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה״, וּכְתִיב: ״יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה״, וְכֵן הָרְשָׁעִים וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם שֶׁבָּאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן לְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם; כִּי בְּחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית עִם נִיצוֹץ אֱלֹהוּת מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, הֵם בִּבְחִינַת גָּלוּת בְּגוּפָם בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, מִצַּד הַקְּלִיפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, הַמּוֹלֶכֶת וּמוֹשֶׁלֶת בְּגוּפָם בְּסוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
וְלָכֵן נִקְרֵאת אַהֲבָה זוֹ בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, שֶׁרְצוֹנָהּ וְחֶפְצָהּ לִדָּבֵק בַּה׳ חַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא, בְּשֵׁם ״אַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת״, כִּי הִיא מְסוּתֶּרֶת וּמְכוּסָּה בִּלְבוּשׁ שַׂק דִּקְלִיפָּה בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִמֶּנָּה נִכְנָס בָּהֶם רוּחַ שְׁטוּת לַחֲטוֹא, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין אָדָם חוֹטֵא כוּ׳״.
אֶלָּא שֶׁגָּלוּת הַזֶּה לִבְחִינַת חָכְמָה – אֵינוֹ אֶלָּא לַבְּחִינָה הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת מִמֶּנָּה בַּנֶּפֶשׁ כּוּלָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, אֲבָל שֹׁרֶשׁ וְעִיקָּר שֶׁל בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית הוּא בַּמּוֹחִין, וְאֵינָהּ מִתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשׁ שַׂק דִּקְלִיפָּה שֶׁבַּלֵּב בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי בִּבְחִינַת גָּלוּת מַמָּשׁ, רַק שֶׁהִיא בִּבְחִינַת שֵׁינָה בָּרְשָׁעִים, וְאֵינָהּ פּוֹעֶלֶת פְּעוּלָּתָהּ בָּהֶם – כָּל זְמַן שֶׁעֲסוּקִים בְּדַעְתָּם וּבִינָתָם בְּתַאֲוֹת הָעוֹלָם.
אַךְ כְּשֶׁבָּאִים לִידֵי נִסָּיוֹן בִּדְבַר אֱמוּנָה, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת, וְנָגְעָה עַד הַנֶּפֶשׁ – לִבְחִינַת חָכְמָה שֶׁבָּהּ, אֲזַי הִיא נֵיעוֹרָה מִשְּׁנָתָהּ, וּפוֹעֶלֶת פְּעוּלָּתָהּ בְּכֹחַ ה׳ הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן ה׳״, לַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן בֶּאֱמוּנַת ה׳ בְּלִי שׁוּם טַעַם וָדַעַת וְשֵׂכֶל מוּשָּׂג לוֹ, לְהִתְגַבֵּר עַל הַקְּלִיפּוֹת וְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה בְּהֶיתֵּר וּבְאִיסּוּר שֶׁהוּרְגַּל בָּהֶם, וְלִמְאוֹס בָּהֶם, וְלִבְחוֹר לוֹ ה׳ לְחֶלְקוֹ וּלְגוֹרָלוֹ, לִמְסוֹר לוֹ נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת שְׁמוֹ.
וְאַף כִּי הַקְּלִיפּוֹת גָּבְרוּ עָלָיו כָּל יָמָיו וְלֹא יָכוֹל לָהֶם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁ״הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם״, מִכָּל מָקוֹם, כְּשֶׁבָּא לִידֵי נִסָּיוֹן בִּדְבַר אֱמוּנָה בַּה׳ אֶחָד, שֶׁיְּסוּדָתָהּ בְּהַרְרֵי קוֹדֶשׁ, הִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, שֶׁבָּהּ מְלוּבָּשׁ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הֲרֵי כָּל הַקְּלִיפּוֹת בְּטֵלִים וּמְבוּטָּלִים וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ מַמָּשׁ לִפְנֵי ה׳, כְּדִכְתִיב: ״כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ ה׳, כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ, יִתְפָּרְדוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ יֹאבְדוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ״.
וְהִנֵּה, אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בַּחָכְמָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ – גָּדוֹל וְעָצוּם כֹּחוֹ כָּל כָּךְ, לְגָרֵשׁ וְלִדְחוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִיפּוֹת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ יִגְּעוּ אֲפִילוּ בִּלְבוּשָׁיו, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל אֱמוּנַת ה׳ אֶחָד; דְּהַיְינוּ, לַעֲמוֹד בַּנִּסָּיוֹן, לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת רַק אֵיזֶה מַעֲשֶׂה לְבַד נֶגֶד אֱמוּנַת ה׳ אֶחָד, כְּגוֹן, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה, אַף שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בָּהּ כְּלָל בְּלִבּוֹ, וְכֵן שֶׁלֹּא לְדַבֵּר תּוֹעָה חַס וְשָׁלוֹם עַל אַחְדּוּת ה׳, אַף שֶׁאֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, רַק לִבּוֹ שָׁלֵם בֶּאֱמוּנַת ה׳.
וְזֶה – נִקְרָא ״דְּחִילוּ הַנִּכְלָל בִּרְחִימוּ״, שֶׁהִיא אַהֲבָה הַטִּבְעִית שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבִּכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁחֶפְצָהּ וּרְצוֹנָהּ בְּטִבְעָהּ לִידָּבֵק בְּשָׁרְשָׁהּ וּמְקוֹרָהּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁמִּפְּנֵי אַהֲבָה זוֹ וְרָצוֹן זֶה, הִיא יְרֵאָה וּמְפַחֶדֶת בְּטִבְעָהּ מִנְּגוֹעַ בִּקְצֵה טוּמְאַת עֲבוֹדָה־זָרָה חַס־וְשָׁלוֹם, שֶׁהִיא נֶגֶד אֱמוּנַת ה׳ אֶחָד, אֲפִילוּ בִּלְבוּשֶׁיהָ הַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם דִּבּוּר אוֹ מַעֲשֶׂה, בְּלִי אֱמוּנָה בַּלֵּב כְּלָל:
משנה אבות ד׳ - הטקסט מספריא
בן זומא אומר איזהו חכם. הלומד מכל אדם. שנאמר (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר (משלי טז, לב) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר. השמח בחלקו. שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד. המכבד את הבריות. שנאמר (שמואל א' ב, ל) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם. ואל תהי מפליג. לכל דבר. שאין לך אדם שאין לו שעה. ואין לך דבר שאין לו מקום:
רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח. שתקות אנוש רמה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד. בחלול השם:
רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות. מספיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם. ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר. ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה. נוטל חייו מן העולם:
רבי יוסי אומר כל המכבד את התורה. גופו מכובד על הבריות. וכל המחלל את התורה. גופו מחולל על הבריות:
רבי ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין. פורק ממנו איבה. וגזל. ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה. שוטה רשע. וגס רוח:
הוא היה אומר אל תהי דן יחידי. שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר קבלו דעתי. שהן רשאין ולא אתה:
רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר. סופו לבטלה מעוני:
רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה. יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה. יש לו שכר הרבה ליתן לך:
רבי אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד. והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד. תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים:
רבי אלעזר בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חבירך כמורא רבך. ומורא רבך כמורא שמים:
רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם. כתר תורה. וכתר כהונה. וכתר מלכות. וכתר שם טוב. עולה על גביהן:
רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך. שחביריך יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען:
רבי ינאי אומר אין בידינו לא משלות הרשעים. ואף לא מיסורי הצדיקים. רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם. והוי זנב לאריות. ואל תהי ראש לשועלים.
רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין:
הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה:
רבי שמעון בן אלעזר אומר אל תרצה את חבירך בשעת כעסו. ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. ואל תשאל לו בשעת נדרו. ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו:
שמואל הקטן אומר (משלי כד, יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו:
אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה. לדיו כתובה על נייר מחוק. רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר. הלומד מן הקטנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה. לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו:
רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד. מוציאין את האדם מן העולם:
הוא היה אומר הילודים למות. והמתים להחיות והחיים לידון. לידע להודיע. ולהודע. שהוא אל. הוא היוצר הוא הבורא. הוא המבין. הוא הדיין. הוא עד. הוא בעל דין. והוא עתיד לדון ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. ולא משוא פנים. ולא מקח שוחד שהכל שלו. ודע שהכל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך. שעל כרחך אתה נוצר. ועל כרחך אתה נולד. ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת. ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:
תניא, ליקוטי אמרים ט׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מְקוֹם מִשְׁכַּן נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמִּקְּלִיפַּת נוֹגַהּ בְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הוּא בַּלֵּב בְּחָלָל שְׂמָאלִי שֶׁהוּא מָלֵא דָם, וּכְתִיב: ״כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ״.
וְלָכֵן, כָּל הַתַּאֲוֹת וְהִתְפָּאֲרוּת וְכַעַס וְדוֹמֵיהֶן הֵן בַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב הֵן מִתְפַּשְּׁטוֹת בְּכָל הַגּוּף וְגַם עוֹלֶה לַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ, לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהֶן וּלְהִתְחַכֵּם בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁהַדָּם מְקוֹרוֹ בַּלֵּב, וּמֵהַלֵּב מִתְפַּשֵּׁט לְכָל הָאֵבָרִים וְגַם עוֹלֶה לְהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ.
אַךְ מְקוֹם מִשְׁכַּן נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, הוּא בַּמּוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ, וּמִשָּׁם מִתְפַּשֶּׁטֶת לְכָל הָאֵבָרִים, וְגַם בַּלֵּב בֶּחָלָל הַיְמָנִי שֶׁאֵין בּוֹ דָּם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״לֵב חָכָם לִימִינוֹ״.
וְהִיא אַהֲבַת ה׳ כְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת מִתְלַהֶבֶת בְּלֵב מַשְׂכִּילִים הַמְבִינִים וּמִתְבּוֹנְנִים בְּדַעְתָּם אֲשֶׁר בְּמוֹחָם בִּדְבָרִים הַמְּעוֹרְרִים אֶת הָאַהֲבָה. וְכֵן שִׂמְחַת לֵבָב בְּתִפְאֶרֶת ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ, כַּאֲשֶׁר עֵינֵי הֶחָכָם אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ, בְּמוֹחַ חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ, מִסְתַּכְּלִים בִּיקָרָא דְמַלְכָּא וְתִפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין סוֹף וְתַכְלִית, כִּמְבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן שְׁאָר מִדּוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁבַּלֵּב, הֵן מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבַּמּוֹחִין.
אַךְ הִנֵּה כְּתִיב: ״וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ״, כִּי הַגּוּף נִקְרָא ״עִיר קְטַנָּה״, וּכְמוֹ שֶׁשְּׁנֵי מְלָכִים נִלְחָמִים עַל עִיר אַחַת, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לְכָבְשָׁהּ וְלִמְלוֹךְ עָלֶיהָ, דְּהַיְינוּ, לְהַנְהִיג יוֹשְׁבֶיהָ כִּרְצוֹנוֹ וְשֶׁיִּהְיוּ סָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יִגְזוֹר עֲלֵיהֶם, כָּךְ שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת, הָאֱלֹהִית וְהַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִיפָּה, נִלְחָמוֹת זוֹ עִם זוֹ עַל הַגּוּף וְכָל אֵבָרָיו, שֶׁהָאֱלֹהִית – חֶפְצָהּ וּרְצוֹנָהּ שֶׁתְּהֵא הִיא לְבַדָּהּ הַמּוֹשֶׁלֶת עָלָיו וּמַנְהִיגָתוֹ, וְכָל הָאֵבָרִים יִהְיוּ סָרִים לְמִשְׁמַעְתָּהּ וּבְטֵלִים אֶצְלָהּ לְגַמְרֵי, וּמֶרְכָּבָה אֵלֶיהָ, וְיִהְיוּ לְבוּשׁ לְעֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ וְג׳ לְבוּשֶׁיהָ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, שֶׁיִּתְלַבְּשׁוּ כוּלָּם בְּאֵבְרֵי הַגּוּף, וְיִהְיֶה הַגּוּף כּוּלּוֹ מָלֵא מֵהֶם לְבַדָּם, וְלֹא יַעֲבוֹר זָר בְּתוֹכָם חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְינוּ, תְּלַת מוֹחִין שֶׁבָּרֹאשׁ יִהְיוּ מְמוּלָּאִים מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, שֶׁהִיא חָכְמַת ה׳ וּבִינָתוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלָּתוֹ אֲשֶׁר עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין סוֹף, וּלְהוֹלִיד מֵהֶן – עַל יְדֵי הַדַּעַת, הַיִּרְאָה בְּמוֹחוֹ וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ, וְאַהֲבַת ה׳ כְּאֵשׁ בּוֹעֲרָה בְּלִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת, לִהְיוֹת נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה לְדָבְקָה בוֹ בְּאֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּכָל לֵב וְנֶפֶשׁ וּמְאֹד מֵעוּמְקָא דְלִבָּא שֶׁבֶּחָלָל הַיְמָנִי, שֶׁיִּהְיֶה תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מָלֵא וְגָדוּשׁ עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט גַּם לֶחָלָל הַשְּׂמָאלִי לְאַכְפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא יְסוֹד הַמַּיִם הָרָעִים שֶׁבָּהּ, שֶׁהִיא הַתַּאֲוָה שֶׁמִּקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְהַפְּכָהּ מִתַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״בְּכָל לְבָבְךָ״ – ״בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ״.
וְהַיְינוּ, שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת אַהֲבָה רַבָּה וְחִיבָּה יְתֵרָה מִמַּדְרֵגַת אַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, וְהִיא הַנִּקְרֵאת בַּכָּתוּב: ״אַהֲבָה בְּתַּעֲנוּגִים״, לְהִתְעַנֵּג עַל ה׳ מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא; וְהָעֹנֶג – הוּא בְּמוֹחַ חָכְמָה וָשֵׂכֶל, הַמִּתְעַנֵּג בְּהַשְׂכָּלַת ה׳ וִידִיעָתוֹ, כְּפִי הַשָּׂגַת שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ; וְהוּא בְּחִינַת הַמַּיִם וְזֶרַע אוֹר זָרוּעַ שֶׁבִּקְדוּשַּׁת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית, הַמְהַפֶּכֶת לְטוֹב אֶת בְּחִינַת הַמַּיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, שֶׁמֵּהֶם בָּאוּ תַּאֲוֹת תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה מִתְּחִלָּה; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳ פֶּרֶק ג׳ בְּשֵׁם הַזֹּהַר, שֶׁהָרָע נֶהְפָּךְ לִהְיוֹת טוֹב גָּמוּר כְּמוֹ יֵצֶר טוֹב מַמָּשׁ, בְּהָסִיר ״הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים״ מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא מְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וְכֵן שְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבַּלֵּב, שֶׁהֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה, יִהְיוּ לַה׳ לְבַדּוֹ. וְכָל כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁבַּפֶּה, וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמּוֹחַ, יִהְיוּ מְמוּלָּאִים מִן לְבוּשֵׁי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַדִּבּוּר שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית לְבַדָּהּ, שֶׁהֵן מַחֲשֶׁבֶת ה׳ וְתוֹרָתוֹ, לִהְיוֹת שִׂיחָתוֹ כָּל הַיּוֹם, לָא פָסִיק פּוּמֵיהּ מִגִּירְסָא. וְכֹחַ הַמַּעֲשִׂיי שֶׁבְּיָדָיו וּשְׁאָר רַמַ״ח אֵבָרָיו יִהְיֶה בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת לְבַד, שֶׁהוּא לְבוּשׁ הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
אַךְ נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁמֵּהַקְּלִיפָּה, רְצוֹנָהּ לְהֵפֶךְ מַמָּשׁ – לְטוֹבַת הָאָדָם שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וִינַצְּחֶנָּה, כִּמְשַׁל הַזּוֹנָה שֶׁבַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: