תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע תורת שמואל תר"ם ח"ב הנחות

אני לדודי הב'

תתפואני לדודי הב'

בס"ד שנת תר"מ

אני לדודי¹ ודודי לי הרועה בשושנים², הנה אני לדודי ודודי לי הוא ר"ת אלול וס"ת המה ד"י³ שהם רומזים על הארבעים יום שהי' משה בהר שהם מר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ שע"ז כתי' ואנכי עמדתי בהר ארבעים יום כימים הראשונים וארז"ל מה הראשוני' ברצון⁴ כך אחרונים ברצון נמצא שימי אלול הם ימי רצון, ולפ"ז יתיישב כפשוטו, וע"כ כתי' אח"כ הרועה בשושנים שהוא בחי' יגמדה"ר כמ"ש בזהר מה שושנה זו אית לה תליסר עלין⁵ דסחרין לה אוף הכי כנס"י אית להון תליסר מכילין דרחמים דסחרין להון⁶, נמצא מובן מכאן הכתוב כפשוטו מאחר שהם ימי רצון לכן מאיר אז יגמדה"ר. אך צ"ל מה שבפסוק דודי לי ואני לו⁷ כתי' ג"כ הרועה בשושנים שע"פ הזה פי' כל המפרשים⁸ שקאי על יצ"מ ומ"ת שאז הי' גילוים מלמעלמ"ט לכאו' מה שייך שם יגמדה"ר. אך הנה מצינו עוד פסוק שכתי' אני לדודי ועלי תשוקתו⁹ שלכאו' אינו מובן שלשון הפסוק נושא עליו שתשוקת הקב"ה לישראל הוא יותר מתשוקת ישראל להקב"ה שבתשוקת ישראל נא' אני לדודי ובתשוקת הקב"ה לישראל כתי' לשון תשוקה שפי' תשוקה הוא חמדה שבלב, ולכאו' אפי' אם אנו אומרים ששוה כמו אני לדודי ודודי לי ג"כ אינו מובן ובפרט תשוקה שהו"ע חמדה גדולה שבלב זהו בודאי אינו מובן. וכענין זה הקשו כל המפרשים על ענין עבודה כמ"ש ועבדת את¹⁰ כו' ולעבדו בכל לבבכם¹¹ כו', לכאורה מה שייך ענין עבודה למעלה הלא עבודה אינו שייך אלא באדון ועבד שמה שחסר אצל האדון העבד ע"י עבודתו משלים אותו אבל למעלה שאנת הוא שלימותא¹² וכלום חסר מה צריך לעבודה. אך הנה באמת אי' נתאוה הקב"ה להיות לו ית'¹⁴ דירה בתחתונים¹³, והגם שאינו ידוע לנו מפני מה נתאוה¹⁵, ואין הפי' שאין לזה טעם כי באמת יש טעם אך לנו אינו מושג, אבל עכ"פ זאת ידוע לנו שנתאוה, וכן אי' במד"ר שוקיו עמודי תתפזשש זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו¹⁶, עמודי שש בששה ימים, שגם שם הגם שאינו ידוע לנו מפני מה נשתוקק אבל זאת ידוע לנו עכ"פ שנשתוקק.

ובכדי לקרב אל השכל קצת, הענין הוא דהנה אי' בתד"א שני דברים קדמו לעולם¹⁷ תורה וישראל ועדיין אינו ידוע איזה מהן קדם אומר אני ישראל קדם, והביא אדמו"ר נ"ע ראי' ע"ז¹⁸ ממה שכתי' בתורה דבר אל בנ"י¹⁹ צו את בנ"י²⁰ משמע שישראל קדם, וזה כתי' אפי' בתורה הקדומה דמשמע שאפי' בתוה"ק ג"כ קדמו, ופי' קדם אינו בזמן אלא במעלה²¹ שהוא שכל המכוון בבריאת העולמות ותורה ומצוות הי' בשביל האדם, אך מה שניתנו תומ"צ הוא מחמת שהמכוון הי' שהאדם יהי' עובד כדי שיהי' מקושר לאלקות ע"כ ניתנו התומ"צ שמזה יהי' הוכחה להתקשרותו כמו עד"מ בשני ב"א אימתי מוכח שהם מקושרים כשאחד מצוה והב' מקיים אז מוכח שהם מקושרים וזהו מ"ש אתה בחרתנו²² מכל העמים כו' וקדשתנו במצותיך שהבחירה הי' בנו דוקא אך וקדשתנו במצותיך, או כמ"ש בך בחר הוי' להיות לו לעם סגולה²³. ונמצא שאין הפי' שיש רצונות למעלה וכדי „ז עס ז ל אויס גיפירט ווערין הרצונות לכן נברא האדם, זה אינו, כי באמת מאי איכפת לי' אם שוחט מן העורף און מן הצואר כי כל המצות נק' בש' צדקה כמ"ש כל מצותיך צדק²⁴, אלא עיקר המכוון הי' בשביל האדם והתומ"צ לא ניתנו כ"א שע"י המצות יהי' עובד להשי"ת, והגם שכתי' אנכי עשיתי ארץ²⁵ ואדם עלי' בראתי ונת'²⁶ שמה שעשיתי ארץ ואדם עלי' הוא בשביל בראתי, שבראתי בגימט' תרי"ג²⁷ שעיקר הבריאה הוא בשביל תומ"צ הי'. אך באמת אין מקרא יוצא מידי פשוטו²⁸ שפי' בראתי הוא ב„ש„פין.

ולהבין שרש ענין התומ"צ הענין הוא כי הנה אי' בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט²⁹ להיטיב לברואיו צמצם א"ע, ופעם כתי' סילק את אורו הגדול אל הצד³⁰ תתפחונשאר חלל ומק"פ, ופי' מקו"פ אינו פנוי לגמרי כי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומה לגמרי³² ואדרבא שם הוא מעמד ומצב לכללות השתל' אבי"ע, אלא שנשאר רשימה³¹. והגם שנא' שברשימה לא נגע בה הצמצום³³ שרשימה הוא קודם הצמצום אך מ"מ ה"ה העלם ובכדי שיהי' פרטי גילוים בעולמות נמשך קו וחוט והקו"ח מסתיים באצי'³⁴ ומאצי' לבי"ע יש פרסא³⁵ המפסקת וזהו"ע תומ"צ שע"י תומ"צ ממשיכים תוס' אורות באצי'³⁶ ועי"ז הקו בוקע הפרסא³⁷ ונמשך הארת הקו"ח עד עולם העשי'.

ולכאורה אינו מובן מהו"ע תוס' אורות באצי' הלא אצי' הוא אלקות³⁸ לא כמו ברי' שהוא בריאה יש מאין אלא הוא אלקות ממש, ועל ע"ס דאצי' אי' בעה"ק שהוא אינון ואינון הוא³⁹ שהוא מתייחד עם הע"ס ומה שייך שם תוס' אורות. אך הענין הוא שמה שאצי' הוא⁴⁰ אלקות הוא רק לגבי בריאה שאפי' לגבי ע"ס דברי' נק' אצי' אלקות, כי הע"ס דברי' הוא לאחר הפרסא, אך מ"מ מה שאצי' הוא אלקות רק אלקות שהו"ע געטליכקייט⁴¹ אבל מה שאנו קורין בש' גא"ט⁴² הוא בורא יחיד ומיוחד אבל ע"ס דאצי' הוא עשר ולא תשע⁴³ כו' ולכן אי' בתני' שאיהו מתייחד עם גרמוהי⁴⁴ לברוא בו וע"י בריאה יש מאין מוכרח לומר שמגרמוהי לחוד לא הי' יכול להיות התהוות העולמות דאל"כ למה הי' היחוד דאיהו, אלא העיקר התהוות הוא מאיהו ומה שמתייחד עם גרמוהי הוא בכדי שיהי' מציאות היש מוגבל שזהו לכאו' היפך המכוון, אף שבסוף נשלם הכוונה שנעשה ביטול היש לאין מ"מ בעת מציאות ישותו הוא היפך המכוון נמצא שמגרמוהי לא יכול להיות התהוות אלא דוקא מאיהו רק גרמוהי פעלו ההגבלה והגבלה לגבי המהווה הוא באין ערוך כי ההתהוות הוא תתפטדבר מלא דבר⁴⁵, הרי שאצי' אינו רק אלקות ולא אלקה ולזה הי' הצמצום שע"י הצמצום נתהוה אצי' אלקות שהו"ע געטליכקייט, אבל ע"י תומ"צ ממשיכים מאורות שלפני אצי' באצי' וה"ז תוס' אורות שתוס' של הקב"ה מרובה על העיקר⁴⁶. ואף שלמעלה מאצי' יש בחי' רצון שהוא אותיו' צינור⁴⁷ שהוא כמו צמצום מ"מ ה"ה למעלה מאצי', והגם שבע"ס דאצי' מאיר הקו בדרך התלבשות אבל מ"מ ה"ה רק בדרך קו וכמו שהוא באצי' אבל ע"י תומ"צ ממשיכים אורות בלתי מצומצמים באצי' כי בכלל ההפרש הוא בין אצי' ללפני אצי' שלפני אצי' מאירים אורות בלתי מצומצמים ובאצי' מאיר אורות מצומצמים.

אך צ"ל איך הוא בכח המצות שהם מוגבלים שע"י יומשך אורות בלתי מצומצמים. אך הענין הוא דהנה לא לבד שמצות שרשם הוא בבעל הרצון כמ"ש נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני⁴⁸, שלפני קאי על א"ס בעל הרצון, שלא לבד זה הם כלים לבעל הרצון, דהנה מצות נתלבשו בדברים גשמי' כמו ציצית בצמר גשמי' תפילין בקלף גשמי' סוכה בסכך גשמי' ואתרוג בצומח גשמי' הנה האתרוג בעת שהוא צומח אם יאכל אותו אחד מישראל בלא ברכה הוא מוריד אותו שנשאר תחת ממשלת ק"נ, ואם יאכל אותו אדם שאינו מצווה לברך אינו מעלה אותו רק לצומח⁵⁰ למדבר⁴⁹ שזהו עלי' מועטת, ועיקר העלי' הוא כשישראל מברך עלי' אז מעלה אותו העליה גמורה, אך אינו בערך שאם יעשה אותה בעצם למצוה ה"ה נעשה כלי לבעל הרצון כי המצוה הוא רצון פרטי ובזה נכלל רצון הכללי וגם עצמות א"ס בעלה"ר פי' מי שנושא עליו הכלל, שפי' בעל הוא מלשון מרא וריבון כמו שאנו רואים באדם שיש לו רצונות פרטיות ורצון הכלל⁵¹ והאדם הנושא הרצונות, רק שעכשיו הוא בהעלם, ובאמת כמו שבעולם אלמלא ניתנה רשות לעין לראות⁵² כח המהוה הי' רואה שהמתהוה הוא בטל כאין ואפס כמו"כ במצות אלמלא ניתנה רשות לעין לראות הרוחניות מהדבר מצוה הי' רואים שמלובש בה א"ס בעל הרצון אך הגשם הוא מעלים ומסתיר ע"ז, אבל לע"ל כתי' וחשף הוי' זרועו קדשו⁵³ פי' וחשף „נטפלעגט ווערין הדבר שהי' תחילה בהעלם, ופי' זרוע קדשו כי כל המצות נק' בש' צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו⁵⁴ כי נשמור לעשות את המצוה הזאת, תתצכי עכשיו אחד שנותן צדקה הרי היד הוא גשמי' והעמל הוא גשמי' והמעות הם גשמי', וע"כ מעלים ומסתיר שלא יראה בה השראת בעל הרצון אבל לע"ל יהי' וחשף שמתגלה, וכן בתו' כתי' ונגלה כבוד הוי' וראו⁵⁵ כל בשר כי פי הוי' דיבר היינו כשישראל ילמד תורה יראה פה הוי' המדבר כנגדו כמארז"ל כל העוסק בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו⁵⁶, או י"ל שיראה האנכי ולא יהי' לך שמפי הגבורה שמענו⁵⁷, וגם עכשיו פועלים הדבר הזה ע"י תומ"צ שמזככים הגשם וממילא נראה ונגלה עצמות א"ס, וכן כתי' גם את העולם נתן בלבם⁵⁸ של בנ"א שע"י תומ"צ פועלים הזדככות גם בעולם, כי באמת אלקות שורה גם עכשיו בעולם כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא⁵⁹ אך עכשיו הוא בהעלם שעולם מעלים ומסתיר אבל לע"ל כתי' עין בעין יראו⁶⁰ שבעין הגשמי' יראו אלקות בעולם כמ"ש ולא יכנף עוד מוריך והי' עיניך רואות את מוריך⁶¹, וגם עכשיו ע"י תומ"צ פועלים זה שיראה עצמות א"ס בגילוי, וזהו"ע עבודה ועבדת את ה' אלקיך שפי' עבודה הוא כמו עורות עבודים⁶² היינו אויסארבעטין שגם קודם הי' זאת אך הי' בהעלם ואחר העיבוד הוא יוצא מהעלם אל הגילוי שזהו"ע עבודה.

אך להבין ביותר איך הוא אפשר להיות שהגשם כמו שהוא יהי' כלי לעצמות א"ס בעל הרצון, הענין הוא דהנה ארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה⁶³, שלכאורה אינו מובן איך אפשר להיות שהגוף הגשמי' יהי' ניזון מזיו השכינה, הענין הוא דהנה א"ר עכשיו הרי הגוף ניזון מצומח וחי אך זהו כשנוטלין מהם חיותם היינו הבע"ח צריך שחיטה⁶⁴ ובלא שחיטה אסור, וצומח צריך תלישה, כי ידוע שבד"כ יש בכל דבר גוף ונפש הגוף הוא גשם הדבר והנפש הוא החיות מהדבר וידוע שהנפש שרשו ממכ"ע והגוף שהוא הגשם שרשו מסוכ"ע⁶⁵, והגם שארז"ל אין לך עשב⁶⁶ למטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, אך זהו הצמיחה מקטנות לגדלות אבל עצם התהוות הגשם הוא מסוכ"ע, נמצא שהאדם ניזון מסוכ"ע. ואף שגם גוף האדם הוא תתצאמסוכ"ע, אך מוכרח לומר שהסוכ"ע המחי' צומח וחי הוא גבוה יותר⁶⁷. וכן לע"ל יוזן מסוכ"ע. אך עכשיו ה"ה מלובש בגוף הגשמי' ולכן מוכרח ליזון מסוכ"ע המלובש בצומח וחי הגשמי' אבל לע"ל שיזדכך גוף האדם שיהי' כמו אדה"ר קודם החטא⁶⁸ שכתי' עליו עקבו של אדה"ר הי' מכה בגלגל חמה⁶⁹ והוא מחמת שהי' יציר כפיו של הקב"ה ע"כ מחמת רוב בהירות הי' מכה⁷⁰ בגלגל חמה ולע"ל שיהי' כל אדם יציר כפו של הקב"ה שיהי' תחית המתים ולא יהי' חלק אב ואם⁷¹, ע"כ יכול להיות⁷² גם הגוף מרוחני' דסוכ"ע. וכמו"כ יובן במצות שבאמת שורה במצות הגשמי' עצמות אוא"ס והוא ע"י אמצעות הסוכ"ע המהווה הגשם, אך עכשיו הוא בהעלם אבל לע"ל יתגלה, וגם עכשיו ע"י תומ"צ מזככים הגשם ואז מאיר עצמות א"ס בגילוי, ועי"ז יש בכח התומ"צ להמשיך אורות בלתי מצומצמים באצי'. וזהו דודי לי ואני לו, שע"י שהי' דודי לי שהי' גילוים מלמעלמ"ט כמארז"ל עד שנגלה עליהם⁷³ מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, פי' מלך הו"ע המלאכים⁷⁵ נועדו יחדיו⁷⁶ שקאי על יחוד זו"נ, מלך מלכי הו"ע חו"ב, ממה"מ הוא מד' כתר⁷⁴ שנתגלה העטרה מכל העולם, וע"י שהי' גילוים גבוהים עי"ז הי' ואני לו מלמטלמ"ע נפשי יצא בדברו⁷⁷, ועל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן⁷⁸, ובנ' יום באו לקבלת התו'⁷⁹. וכמו"כ עכשיו צריך להיות ואני לו והיינו כשעושה המצוה צריך לשעבד בה כל העשר כוחות כמו בהנחת תפילין לשעבד המוח והלב⁸⁰ ובשופר כמ"ש ברמב"ם⁸¹ שהיד צריך לידע שאוחז השופר והפה צריך לידע שהוא תוקע והראש צריך שיהי' משועבד לבעל המצוה, ואם עושין מצוה באופן כזו אז מזדככין המצוה, ועי"ז נגלה השראת א"ס בעל הרצון המלובש באותה מצוה בגילוי.

תתצבאך זהו כשאכשיר דרא⁸² היינו כשעושין מצות וכדבעי למהוי, אבל אם פגם הן במ"ע וכש"כ במל"ת ואפי' קיים מ"ע ושומר א"ע ממל"ת אך פגם בהרהורי עבירה שבאמת הרהורי עבירה קשים מעבירה⁸³ עצמה. ולכאורה צ"ל איך הם קשים מהעבירה עצמה, הענין הוא כי מח' הוא לבוש דק ורוחני' ע"כ הפגם מגיע שם יותר, כמו למשל בגד של פשתן אם נופל בו כתם מועיל בו כביסה אבל בבגד של משי אינו מועיל לו כביסה כי בכביסה מקלקל לו, או י"ל כי מח' אף שהוא לבוש אך מ"מ הוא לבוש להרצון שהרצון מלביש כל העשר כוחות ולכן הפגם מגיע שם יותר, כי אם פגם במ"ע פוגם באבר א' ובמל"ת פוגם בגיד אחד כי רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברים דמלכא⁸⁴ ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידין⁸⁵ אבל אם פגם במחשבה הפגם מגיע בכל הכוחות. ועוד י"ל פי' קשה שקשה ליפרד ממנה כי כשעושה עבירה בפועל ממש אז נפסק התאווה אבל בהרהורי עבירה כל זמן שלא ימלא את צמאונו עוד הוא מהרהר אחריה. ואם פגם באחת מאלה נעשה בחי' חולה וכמו שאנו רואים בחולה שאכילה ושתי' אינו מועיל לו אלא צריך לרפואות כך מי שפגם אינו מועיל לו תורה שנק' בש' לחם ומים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים⁸⁶, לכו לחמי בלחמי⁸⁷, אלא צריך לרפואות שהו"ע תשובה כמארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם⁸⁸, וענין תשובה הוא חרטה על שעבר וקבלה על להבא שהו"ע עקירת הרצון כמו למשל חולה שיש לו צלקת או חבורה שצריך תחילה למושחו בסמני רפואות עד שיעקר הבשר החי וע"י רפואות שאח"כ נעשה בשר ברי כך הו"ע תשובה כי ידוע שתשובה הו"ע סור מרע ועש"ט⁸⁹ ונת' שסור מרע הוא יסוד כמו למשל בבנין שאם עושין יסוד תחילה אז חזק הבנין אבל אם לא יעשה היסוד אז קרוב לינפל⁹⁰. כמו"כ קודם צריך לעשות יסוד סומ"ר ואח"כ הועש"ט הוא באופן אחר. אך בסדר המצות נת' שסומ"ר קאי על מל"ת וע"ט הוא מ"ע, אך לפי הדרוש הזה שאם פגם, סומ"ר קאי בכלל על תשובה אז אח"כ המע"ט באופן היותר נעלה כמו עד"מ שאנו רואים ברוב חולים פנימי' שע"י רפואות אז אח"כ ע"י אכילה ושתי' נעשה חזק יותר כך ע"י תשובה נעשה אח"כ חזק יותר בועש"ט.

תתצגולהבין זה איך נעשה ע"י תשובה חזק יותר מקודם, הנה כתי' כי חלק הוי' עמו כי⁹² יעקב חבל נחלתו⁹¹, כי הנשמה נמשלה לחבל שכמו חבל שראשה העליון קשור למעלה וראשה התחתון למטה וכשמתנענע הקצה התחתון מתנענע גם הקצה העליון, כך הנשמה שרשה למעלה, ומה שמתלבשת בגוף אינו אלא הארה ממנה, וע"י מה הקישור השורש עם ההארה הוא ע"י חבל דתומ"צ כי כמו חבל הוא מריבוי נימין נעשה חבל כך ע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת⁹³ עי"ז נעשה החבל, וכשפוגם באיזה מצוה פוגם בהחבל, וע"י ריבוי פגמים נפגם כל החבל, וע"י ענין כריתות נכרת החבל משרשו. אך עכ"ז מועיל תשובה, כי מה שארז"ל באחר שובו בנים שובבים חוץ מאחר⁹⁴, זהו רק תשובה תתאה לא הי' מועיל לו אבל תשובה עילאה הי' מועיל, והראי' מר' מאיר שאמר דומה רבי שמתוך תשובה מת⁹⁵ נמצא שתשובה מועלת לו. ובאמת גם תשובה תתאה מועיל אך אין מספיקין בידו לעשות תשובה⁹⁶, אין נותנין לו עזר מלמעלה אבל מ"מ תשובה מועיל, ואדרבא ע"י תשובה נעשה חזק יותר כמו למשל שאנו רואים בחבל שאם נכרת במקום אחד וע"י קשר שסתם קשר הוא בת ד' פקיעות⁹⁷ נעשה במקום הזה חזק יותר, שאם יהי' נפסק החבל לא יהי' נפסק במקום הקשר, כמו"כ ע"י תשובה נעשה חזק יותר מבתחילה כמו למשל בחולה הנ"ל שע"י אכילה ושתי' שלאחר הרפואות נעשה חזק מכמו שהי' קודם שהי' חולה.

אך כדי שיבוא לתשובה צריך מקודם לעורר רחמים רבים על נפשו, שבאמת על ירידת הנשמה בגוף הרחמנות גדולה עד אין שיעור, שקודם בואה בגוף כתי' עלה חי הוי' אשר עמדתי לפניו⁹⁸ ופי' עמדתי הוא עמידה בביטול באהבה ויראה כמו על מלאכים שכתי' אצלם ויעמידם לעד לעולם⁹⁹ וכמ"ש שרפים עומדים¹⁰⁰ ממעל לו שבמלאכים אינו שייך עמידה גשמי' אלא הוא עמידה בבחי' ביטול, והנה מה מלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם הוא באהבה ויראה וכש"כ נשמה שהיא מפנימי' הכלים¹⁰¹ בודאי עמידתה היא באהבה ויראה, ואח"כ ירדה בגוף ונה"ב שהגוף מעלים ומסתיר על הנפש והירידה הי' בשביל העלי'¹⁰² שיהי' אח"כ, והנה אפי' כשאינה תתצדמורידה אם אינו מעלה אותה כתי' ע"ז צללו¹⁰³ במים אדירים והעלה בידו חרס¹⁰⁴, ובפרט ע"י ריבוי פגמים שמכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרי'¹⁰⁵, ולפעמים ע"י ריבוי עוונות נכרת לגמרי משרשו כי עוונותיכם מבדילים¹⁰⁶ שע"ז כתי' ומעיין טהור יצא מבית הוי'¹⁰⁷ והורדתם למקום הטינופת אשת הזימה. וכשמתבונן בכל זה נעשה מזה צעקה פנימי' מעומקא דלבא וזהו"ע שופר פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי'¹⁰⁸ ושברים תרועה באמצע, פשוטה לפניה שזהו כמו חולה שמרגיש שהוא חולה אז צועק בצעקה פנימי', וכן יובן בענין אם מתבונן בנפשו אז צועק בצעקה פנימי' על מה שרואה שעולם כמנהגו נוהג¹⁰⁹ שזהו שייך לקליפת עמלק אשר קרך¹¹⁰, ואח"כ הוא שברים תרועה גינוחי גניח ילילי יליל¹¹¹ כמו חולה שמרגיש פרטי מכאביו אז הוא מגנח ואח"כ מתבונן בכלל חליותו צועק עוד צעקה פנימי' וזהו"ע שופר אף שיש ריבוי טעמים ע"ז אך זהו העיקר הטעם. ועי"ז בא לתשובה שהו"ע החזרת פנים בפנים, דהנה כתי' כי פנו אלי עורף¹¹² ולא פנים, הגם שפנו אלי שעושה מצות אך זהו מ"מ בבחי' עורף באחוריים וחיצוני', היינו שנותנים צדקה ווייל עס פאסט אזוי, או מה יאמרו הבריות¹¹³ באם שלא אתן צדקה, שזהו יחוד אחור באחור עד"מ בשני בני אדם הגם שעומדים בקרוב זל"ז אך אם הוא אחור באחור אין לך ריחוק גדול מזה, ואח"כ כשחוזרין להיות פנים בפנים אז הם מקורבים. וכשעושה המצוה ע"ד כי פנו אלי עורף עי"ז נעשה גם למעלה ענין מ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני¹¹⁴ ביום ההוא, אבל ע"י אני לדודי החזרת פנים מלמטלמ"ע עי"ז נעשה ודודי לי החזרת פנים מלמעלמ"ט כמ"ש שובה אלי ואשובה אליכם¹¹⁵, סלח לנו¹¹⁶ כו'. ע"כ ניחא מ"ש כאן הרועה בשושנים שהו"ע התעוררות ר"ר לבוא לתשובה.

אך מה שכתי' בפסוק דודי לי ואני לו כתי' התם ג"כ הרועה בשושנים, מה ענין שושנים שם. אך הנה ארז"ל אל תיקרא שושנים אלא ששונים¹¹⁷ ששונים בהלכות, ולכאו' אינו מובן מהו ענין אל תקרא הלא באמת כתי' שושנים, אך הענין תתצההוא כי בעת שאמר משה רבינו ע"ה אנא אל נא רפא נא לה¹¹⁸ השיבו לו ואביה ירק בפניה¹¹⁹ קו"ח לשכינה ד'¹²⁰ ימים, ולכאו' מה ענין קו"ח לענין הנ"ל, ואמר ה"ה¹²¹ המגיד ממעזריטש ז"ל ע"ז מחמת שמשה הזכיר ש' אל¹²² שהוא מדה ראשונה מיגמדה"ר¹²³ ע"כ השיבו לו קו"ח שהוא מדה ראשונה מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן¹²⁴, נמצא מובן שע"י קו"ח יכול להמשיך בחי' אל שבאמת הם ענין א', וע"כ בפסוק אני לדודי שקאי על תשובה ניחא מה שכתי' התם הרועה בשושנים שהוא יגמה"ר אך בפסוק דודי לי שהו"ע תורה אז ארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים שבאמת שרש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שרשם הוא ביגמה"ר. אך כדי לבוא להתעוררות רחמים רבים שעי"ז יבוא לתשובה החזרת פנים בפנים שעי"ז יהי' ודודי לי לזה צריך גם עזר מלמעלה וזהו"ע הד' יודי"ן שרומזים על המ' יום שע"ז כתי' כימים הראשונים ברצון, ומאחר שהם ימי רצון בימים אלו יש כח מלמעלה לבוא להתעוררות רחמים שעי"ז יבוא לתשובה אני לדודי ועי"ז יהי' ודודי לי.

הערות

עמוד תתפו

1. אני לדודי : הנחה ממאמר הו' מהמשך יונתי (פט"ז-פי"ח) שנדפס לעיל בחלק המאמרים [ושם הפתיחה: והנה אני לדודי ודודי לי]. הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מדרוש זה נדפסה לעיל (בחלק הנחותיו).
2. אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים : שה"ש ו, ג.
3. אני לדודי. . ר"ת אלול וס"ת המה ד"י : ראה לעיל בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב כאן. וש"נ.
4. ואנכי עמדתי בהר. . מה הראשונים ברצון : עקב י, י (בשינוי הסדר). ראה רש"י עקב ט, יח. י, י. לקו"ש בין המצרים כרך יג ע' 266 בהערה.
5. מה שושנה. . תליסר עלין : ראה (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי כאן הערה 338.
6. מה שושנה. . דסחרין להון : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערה 345.
7. דודי לי ואני לו : שה"ש ב, טז.
8. המפרשים : ראה רש"י שם.
9. אני לדודי ועלי תשוקתו : שה"ש ז, יא.
10. ועבדת את : וכ"ה לקמן בפנים בין הערות 61-62. כנשצ"ל: ועבדתם את — משפטים כג, כה. ראה הערה 348 (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן.
11. ולעבדו בכל לבבכם : עקב יא, יג.
12. שאנת הוא שלימותא : ת"ז בהקדמה יז, ב.
14. ית' : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן ובהערה 351.
13. נתאוה הקב"ה. . דירה בתחתונים : ראה תניא רפל"ו. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1693.
15. מפני מה נתאוה : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1776.

עמוד תתפז

16. שוקיו עמודי שש. . לבראותו : שה"ש ה, טו. במד"ר רפ"י.
17. בתד"א שני דברים קדמו לעולם : רבא קרוב לספי"ד בשינויים. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי כאן ובהערה 355.
18. והביא אדמו"ר נ"ע ראי' ע"ז : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) שם בשוה"ג 5.
19. דבר אל בנ"י : בשלח יד, ב. טו. תרומה כה, ב. תשא לא, יג. ויקרא א, ב. ועוד.
20. צו את בנ"י : ויקרא כד, ב. ועוד.
21. קדם. . אלא במעלה : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 899.
22. אתה בחרתנו : בתפלת העמידה ליו"ט.
23. בך בחר הוי' להיות לו לעם סגולה : ואתחנן ז, ו [ושם: ה"א].
24. מאי איכפת לי'. . כל מצותיך צדק : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה נעשה אדם ובהערות 38-39.
25. אנכי עשיתי ארץ : ישעי' מה, יב.
26. ונת' : לעיל הנחה ד"ה יפה שעה אחת פיסקא והענין הוא.
27. שבראת"י בגימט' תרי"ג : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1688 מהרמ"ז והה"מ.
28. אין מקרא יוצא מדי פשוטו : שבת סג, א.
29. בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט : ראה שם דרוש עגוי"ש ש"א, ענף ב.
30. סילק את אורו הגדול אל הצד : ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 216.

עמוד תתפח

32. דבר שבקדושה. . לגמרי : ראה אלשיך ר"פ לך . לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה אז ישיר ובהערה 45.
31. ונשאר חלל ומק"פ. . רשימה : ראה שם הערה 217.
33. שברשימה לא נגע בה הצמצום : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"ו.
34. והקו"ח מסתיים באצי' : ראה ע"ח שער סדר אצי' ש"ג בתחלתו. תו"ח ויצא קעו, ג הערה 45.
35. ומאצי' לבי"ע יש פרסא : ראה ע"ח שער דרושי נקודות ש"ח, פ"ב. לקוטי הש"ס להאריז"ל חולין ס, ב ד"ה לכי ומעטי (כ, ב). הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתפא.
36. תומ"צ. . אורות באצי' : ראה פע"ח בהקדמה. ע"ח שער מ"ן ומ"ד של"ט, דרוש יא כלל טז. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תסז. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קנו, ב הערה 312.
37. הקו בוקע הפרסא : ראה אגה"ק ס"כ (תניא קלא, ב). (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי כאן הערה 372.
38. אצי' הוא אלקות : ראה עבודת הקדש חלק היחוד פ"ב. רפ"ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 1599.
39. בעה"ק שהוא אינון ואינון הוא : ראה שם חלק היחוד פ"ד. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ו הערה נ.
40. הוא : תיבה זו הוכפלה בהכת"י.
41. אצי'. . געטליכקייט : ראה לעיל הנחה ד"ה אני לדודי ובהערה 35.
42. גא"ט : ראה גם בענין כתיבת תיבה זו בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב כאן ובהערה 50 (נדפס לעיל בחלק הנחותיו).
43. עשר ולא תשע : ס"י פ"א, מ"ג (מהדורת מנטובא שכ"ב).
44. בתניא שאיהו מתייחד עם גרמוהי : אגה"ק ס"כ (קל, ב). ראה סה"מ תרל"ח ע' ד.
א. הובא באוה"ת לך כרך ד ע' תרעה וע' תרפא. ושם מציין לפרדס שער המציאות פ"א.

עמוד תתפט

45. דבר מלא דבר : אולי צ"ל: דבר לא מדבר — ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי ובהערה 479.
46. שתוס' של הקב"ה. . העיקר : ראה ב"ר פס"א, ד. לקו"ש וישלח כרך ה ע' 422 הערה 3. ע' 423 הערה 10. סה"מ תרל"ח ע' מט. וש"נ.
47. רצון שהוא אותיו' צנור : ראה זהר הרקיע לזהר בראשית נא, א (כה, ב בדפי הספר). מאמרי אדה"א בראשית ע' לו. וש"נ.
48. נחת רוח. . ונעשה רצוני : ספרי שלח טו, ז. י. ראה לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1. וש"נ.
50. לצומח : אוצ"ל: מצומח.
49. יאכל. . שאינו מצווה לברך. . למדבר : ראה (לעיל הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב — בחלק הנחותיו) הנחה ד"ה יונתי ובהערה 178.
51. הכלל : אוצ"ל: הכללי.
52. אלמלא ניתנה רשות לעין לראות : ברכות ו, א.
53. וחשף הוי' זרועו קדשו : נסמן לעיל הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ הערה 93.
54. כל המצות. . וצדקה תהי' לנו : ואתחנן ו, כה. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) המשך יונתי הערה 27.

עמוד תתצ

55. ונגלה כבוד הוי' וראו : ישעי' מ, ה [בדילוג].
56. כל העוסק. . כנגדו : ראה לקמן הנחה ד"ה כנשר יעיר קנו על יד הערה 79 שמציין: אי' בגמ' — ראה תדא"ר רפי"ח. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפז. וש"נ. תו"ח וארא ח"א נח, ג. וש"נ.
57. האנכי. . שמפי הגבורה שמענו : מכות כד, א. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה עשה צדקה ומשפט הערה 138.
58. גם את העולם נתן בלבם : קהלת ג, יא.
59. את השמים. . מלא : ירמי' כג, כד.
60. עין בעין יראו : ישעי' נב, ח.
61. ולא יכנף. . את מוריך : שם ל, כ.
62. עבודה. . עורות עבודים : ראה שבת מט, ב. תו"ח יתרו ח"ב רסח, ב. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' שפ. וש"נ.
63. עוה"ב. . מזיו השכינה : ראה ברכות יז, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קלה ואילך. המשך וככה תרל"ז פצ"א. פצ"ב.
64. הבע"ח צריך שחיטה : פ' ראה יב, כא. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קמו. רמב"ם הל' שחיטה רפ"א.
65. והגוף. . מסוכ"ע : ראה לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סוכה שחמתה מרובה מצלתה ובהערה 25.
66. אין לך עשב : ראה ב"ר פ"י, ו. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו הערה 549.

עמוד תתצא

67. שהסוכ"ע המחי'. . גבוה יותר : ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקעה. וש"נ. תו"ח וארא ח"א נה, ב ואילך. וש"נ. סה"מ מלוקט א' ע' קצא.
68. לע"ל. . כמו אדה"ר קודם החטא : ראה גם שע"ת ח, א ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קכו.
69. עקבו. . חמה : ראה ויק"ר פ"כ, ב. זהר רע"מ קדושים פג, ריש ע"ב. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרפו. וש"נ. תו"ח בראשית לב, א הערה 15. סה"מ מלוקט א' ע' קעח. וש"נ.
70. מכה : אוצ"ל: מכהה.
71. ולע"ל. . ולא יהי' חלק אב ואם : ראה גם מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' קלה. וש"נ. ח"ב שם. מאמר ד"ה דור לדור מכ"ק אדה"א (קה"ת תשנ"ב) ע' 16.
72. להיות : אוצ"ל: לחיות.
73. עד שנגלה עליהם : נוסח ההגדה.
75. המלאכים : אוצ"ל: המלכים.
76. המלכים נועדו יחדיו : תהלים מח, ה. זהר ויגש רו, א.
74. מלך. . ממה"מ. . כתר : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 106.
77. נפשי יצא בדברו : שה"ש ה, ו [ושם: יצאה].
78. ועל כל. . פרחה נשמתן : ראה לעיל ח"א (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה צאינה וראינה ובהערה 35.
79. ובנ' יום באו לקבלת התו' : ראה לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 1217.
80. תפילין לשעבוד המוח והלב : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סכ"ה, סי"א. סידור שם [נדפס גם בהוספות לשו"ע שם ע' קנו].
81. ובשופר כמ"ש ברמב"ם : בפרקי הצלחה — ראה בהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב כאן ובהערות 74-75 (נדפס לעיל בחלק הנחותיו).

עמוד תתצב

82. כשאכשיר דרא : ע"פ יבמות לט, ב. חולין צג, ב.
83. הרהורי עבירה קשים מעבירה : ראה יומא כט, א. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח הערה 381.
84. רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברים דמלכא : ראה ת"ז ת"ל (עד, סע"א). תניא רפכ"ג. סידור שער החנוכה רפ, א. שע"ת עב, ג הערה 17.
85. ושס"ה ל"ת הם שס"ה גידין : ראה תרגום יוב"ע בראשית א, כז. זהר וישלח קע, ב.
86. הוי כל צמא לכו למים : ישעי' נה, א.
87. לכו לחמי בלחמי : משלי ט, ה [ושם: לחמו].
88. גדולה תשובה. . לעולם : יומא פו, סע"א.
89. סור מרע ועש"ט : תהלים לד, טו. ראה גם לקמן הנחה ד"ה שובה ישראל הב' על יד הערה 68. לקו"ת אמור לג, ב. שלח לו, ד. המשך מים רבים תרל"ו פקצ"א. סה"מ תרל"ח ס"ע שו ואילך. ע' תצט.
90. לינפל : כ"ה בהכת"י.

עמוד תתצג

92. כי : תיבה זו לכאורה מיותרת.
91. כי חלק. . יעקב חבל נחלתו : האזינו לב, ט. ראה גם תניא פמ"ה. אגה"ת פ"ו. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תרז. וש"נ. לקו"ת תצא לה, ב. ולהעיר מר"ח שער היראה פי"ד.
93. רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת : מכות כג, סע"ב.
94. שובו בנים שובבים חוץ מאחר : ירמי' ג, יד. כב. חגיגה טו, א.
95. מר' מאיר. . שמתוך תשובה מת : ראה ירושלמי חגיגה פ"ב, ה"א. רו"ר פ"ו, ד (יג). קה"ר פ"ז, ח. יל"ש קהלת ז, ח (סוף רמז תתקעד). עמק המלך שער עולם התהו ש"ו, פמ"ט.
96. אין מספיקין בידו לעשות תשובה : יומא פה, ב (במשנה).
97. הקשר. . ד' פקיעות : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן ובהערה 410.
98. חי הוי' אשר עמדתי לפניו : מלכים-ב ה, טז. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 60.
99. ויעמידם לעד לעולם : תהלים קמח, ו. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"א. וש"נ.
100. שרפים עומדים : ישעי' ו, ב. ראה סוטה לט, א (צויין אליו ב) לקו"ת נשא כ, ג. כב, ג.
101. מלאכים שהם מחיצוני'. . מפנימי' הכלים : נסמן לעיל הנחה ד"ה אני לדודי הערה 45.
102. והירידה הי' בשביל העלי' : ראה הנסמן באוה"ת עקב ע' תפא.

עמוד תתצד

103. צללו : כשצ"ל: צלל.
104. צלל במים אדירים והעלה בידו חרס : ראה בב"ק צא, סע"א. רמב"ם הל' קדוש החדש פי"א, ה"ב.
105. שמכף רגל. . ומכה טרי' : ישעי' א, ו.
106. עוונותיכם מבדילים : ישעי' נט, ב.
107. ומעיין טהור יצא מבית הוי' : יואל ד, יח [ושם: ומעין מבית ה' יצא].
108. פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' : ראה ר"ה לד, א. שו"ע אדה"ז חאו"ח הל' ר"ה רסתק"צ.
109. שעולם כמנהגו נוהג : ע"ז נד, ב. ראה גם לקמן הנחה ד"ה ושאבתם מים על יד הערה 44.
110. אשר קרך : תצא כה, יח. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ובהערה 560.
111. גינוחי גניח ילילי יליל : ר"ה לג, ב. לד, א.
112. כי פנו אלי עורף : ירמי' ב, כז. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן על יד הערה 513. סה"מ תרל"ג ח"ב ס"ע שצו ואילך. וש"נ. מאמרי אדה"א נ"ך ס"ע רי ואילך. וש"נ.
113. מה יאמרו הבריות : במדב"ר פי"ט, יג. יומא פו, א.
114. ואנכי הסתר אסתיר פני : וילך לא, יח.
115. שובה אלי ואשובה אליכם : מלאכי ג, ז [ושם: שובו].
116. סלח לנו : נוסח תפלת שמו"ע.
117. אל תיקרא שושנים אלא ששונים : נסמן לעיל הנחה ד"ה אני לדודי הא' הערה 77.

עמוד תתצה

118. אנא אל נא רפא נא לה : בהעלותך יב, יג [בהוספת תיבת אנא — וכ"ה גם לעיל בהנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בהנחה כאן].
119. השיבו לו ואביה ירק בפניה : שם שם, יד [בדילוג]. רש"י וספרי שם. ב"ק כה, א.
120. ד' : כנשצ"ל: י"ד.
121. ה"ה : הרב הגאון הרב החסיד
122. המגיד ממעזריטש ז"ל. . ש' אל : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן הערות 427. 429.
123. ש' אל. . מיגמדה"ר : ראה לקו"ש אלול כרך ד ע' 1348 ואילך. ובאג"ק שלו ח"ב ע' שסט ואילך.
124. מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן : תו"כ ר"פ ויקרא.