תתצג
ולהבין זה איך נעשה ע"י תשובה חזק יותר מקודם, הנה כתי' כי חלק הוי' עמו כי92 יעקב חבל נחלתו91, כי הנשמה נמשלה לחבל שכמו חבל שראשה העליון קשור למעלה וראשה התחתון למטה וכשמתנענע הקצה התחתון מתנענע גם הקצה העליון, כך הנשמה שרשה למעלה, ומה שמתלבשת בגוף אינו אלא הארה ממנה, וע"י מה הקישור השורש עם ההארה הוא ע"י חבל דתומ"צ כי כמו חבל הוא מריבוי נימין נעשה חבל כך ע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת93 עי"ז נעשה החבל, וכשפוגם באיזה מצוה פוגם בהחבל, וע"י ריבוי פגמים נפגם כל החבל, וע"י ענין כריתות נכרת החבל משרשו. אך עכ"ז מועיל תשובה, כי מה שארז"ל באחר שובו בנים שובבים חוץ מאחר94, זהו רק תשובה תתאה לא הי' מועיל לו אבל תשובה עילאה הי' מועיל, והראי' מר' מאיר שאמר דומה רבי שמתוך תשובה מת95 נמצא שתשובה מועלת לו. ובאמת גם תשובה תתאה מועיל אך אין מספיקין בידו לעשות תשובה96, אין נותנין לו עזר מלמעלה אבל מ"מ תשובה מועיל, ואדרבא ע"י תשובה נעשה חזק יותר כמו למשל שאנו רואים בחבל שאם נכרת במקום אחד וע"י קשר שסתם קשר הוא בת ד' פקיעות97 נעשה במקום הזה חזק יותר, שאם יהי' נפסק החבל לא יהי' נפסק במקום הקשר, כמו"כ ע"י תשובה נעשה חזק יותר מבתחילה כמו למשל בחולה הנ"ל שע"י אכילה ושתי' שלאחר הרפואות נעשה חזק מכמו שהי' קודם שהי' חולה.
אך כדי שיבוא לתשובה צריך מקודם לעורר רחמים רבים על נפשו, שבאמת על ירידת הנשמה בגוף הרחמנות גדולה עד אין שיעור, שקודם בואה בגוף כתי' עלה חי הוי' אשר עמדתי לפניו98 ופי' עמדתי הוא עמידה בביטול באהבה ויראה כמו על מלאכים שכתי' אצלם ויעמידם לעד לעולם99 וכמ"ש שרפים עומדים100 ממעל לו שבמלאכים אינו שייך עמידה גשמי' אלא הוא עמידה בבחי' ביטול, והנה מה מלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם הוא באהבה ויראה וכש"כ נשמה שהיא מפנימי' הכלים101 בודאי עמידתה היא באהבה ויראה, ואח"כ ירדה בגוף ונה"ב שהגוף מעלים ומסתיר על הנפש והירידה הי' בשביל העלי'102 שיהי' אח"כ, והנה אפי' כשאינה
הערות
- 92. כי : תיבה זו לכאורה מיותרת.
- 91. כי חלק. . יעקב חבל נחלתו : האזינו לב, ט. ראה גם תניא פמ"ה. אגה"ת פ"ו. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תרז. וש"נ. לקו"ת תצא לה, ב. ולהעיר מר"ח שער היראה פי"ד.
- 93. רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת : מכות כג, סע"ב.
- 94. שובו בנים שובבים חוץ מאחר : ירמי' ג, יד. כב. חגיגה טו, א.
- 95. מר' מאיר. . שמתוך תשובה מת : ראה ירושלמי חגיגה פ"ב, ה"א. רו"ר פ"ו, ד (יג). קה"ר פ"ז, ח. יל"ש קהלת ז, ח (סוף רמז תתקעד). עמק המלך שער עולם התהו ש"ו, פמ"ט.
- 96. אין מספיקין בידו לעשות תשובה : יומא פה, ב (במשנה).
- 97. הקשר. . ד' פקיעות : ראה (לעיל בחלק המאמרים) בההמשך כאן ובהערה 410.
- 98. חי הוי' אשר עמדתי לפניו : מלכים-ב ה, טז. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ואעשך לגוי גדול ובהערה 60.
- 99. ויעמידם לעד לעולם : תהלים קמח, ו. ראה גם לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"א. וש"נ.
- 100. שרפים עומדים : ישעי' ו, ב. ראה סוטה לט, א (צויין אליו ב) לקו"ת נשא כ, ג. כב, ג.
- 101. מלאכים שהם מחיצוני'. . מפנימי' הכלים : נסמן לעיל הנחה ד"ה אני לדודי הערה 45.
- 102. והירידה הי' בשביל העלי' : ראה הנסמן באוה"ת עקב ע' תפא.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ה - הטקסט מספריא
עוֹד יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן, עַל יְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים, לְעוֹרֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תְּחִלָּה רַחֲמִים רַבִּים לִפְנֵי ה׳ עַל נִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ, אֲשֶׁר יָרַד מִמְּקוֹרוֹ – חַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב, וְנִתְלַבֵּשׁ בְּ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, הָרָחוֹק מֵאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּתַכְלִית הַהֶרְחֵק – כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא תַּכְלִית הַקְּלִיפּוֹת הַגַּסּוֹת כוּ׳.
וּבִפְרָט, כְּשֶׁיִּזְכּוֹר עַל כָּל מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים הֵמָּה, וּ״מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים״ – ״בִּרְהִיטֵי מוֹחָא״, כִּי ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״. וְכִמְשַׁל הַמּוֹשֵׁךְ בְּחֶבֶל וְכוּ׳, וְהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְיָשׁוֹב אֶל ה׳ וִירַחֲמֵהוּ״, לְעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עַל שֵׁם ה׳ הַשּׁוֹכֵן אִתָּנוּ, כְּדִכְתִיב: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ״. כִּי רָחֵל הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת. וְיַעֲקֹב בְּמִדָּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים שֶׁבַּאֲצִילוּת, הוּא הַמְּעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עָלֶיהָ. וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ – לְמַעְלָה, לִמְקוֹר הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים, הַנִּקְרָא ״אַב הָרַחֲמִים״ וּמְקוֹרָם. וַיֵּבְךְּ – לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם רַחֲמִים רַבִּים עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל מְקוֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַעֲלוֹתָן מִגָּלוּתָן, וּלְיַיחֲדָן בַּיִּחוּד הָעֶלְיוֹן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, בִּבְחִינַת נְשִׁיקִין, שֶׁהִיא – אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ״, דְּהַיְינוּ, הִתְקַשְּׁרוּת דִּבּוּר הָאָדָם בִּ״דְבַר ה׳ זוֹ הֲלָכָה״, וְכֵן מַחֲשָׁבָה בְּמַחֲשָׁבָה, וּמַעֲשֶׂה בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת, וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד. דְּ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״, וְהוּא בְּחִינַת חִיבּוּק מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״. וְעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּדִבּוּר וּמַחֲשֶׁבֶת הָעִיּוּן – הֵן בְּחִינַת נְשִׁיקִין מַמָּשׁ.
וְהִנֵּה, עַל יְדֵי זֶה, יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת ״אַהֲבָה רַבָּה״ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ, כְּדִכְתִיב: ״לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
תניא, אגרת התשובה ו׳ - הטקסט מספריא
אָמְנָם, זֶהוּ בִּזְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה, כְּשֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְאָז, לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים חַיּוּת לְגוּפָם, רַק – עַל־יְדֵי נֶפֶשׁ הָאֱלֹקִית לְבַדָּהּ, מִבְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הַשֶּׁפַע שֶׁמַּשְׁפִּיעַ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא עַל־יְדֵי שֵׁם הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
אַךְ לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ מִמַּדְרֵגָתָם, וְגָרְמוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּבְפִשְׁעֵיכֶם שׁוּלְּחָה אִמְּכֶם״, דְּהַיְינוּ, שֶׁיָּרְדָה הַשְׁפָּעַת בְּחִינַת הֵ״א תַּתָּאָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְנִשְׁתַּלְשְׁלָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה לְמַטָּה מַטָּה, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה הַשְׁפָּעָתָהּ בְּי׳ סְפִירוֹת דְּנוֹגַהּ, הַמַּשְׁפִּיעוֹת שֶׁפַע וְחַיּוּת עַל־יְדֵי הַמַּזָּלוֹת וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהַשָּׂרִים שֶׁעֲלֵיהֶם, לְכָל הַחַי הַגַּשְׁמִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, וְגַם לְכָל הַצּוֹמֵחַ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב מִלְּמַטָּה שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל וְכוּ׳״.
וַאֲזַי, יָכוֹל גַּם הַחוֹטֵא וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל חַיּוּת לְגוּפָם וְנַפְשָׁם הַבַּהֲמִיוֹת כְּמוֹ שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ״.
וְאַדְּרַבָּה, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, עַל פִּי הַמְבוֹאָר מִזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי, שֶׁכָּל שֶׁפַע וְחַיּוּת הַנִּשְׁפָּעוֹת לָאָדָם הַתַּחְתּוֹן בְּשָׁעָה וְרֶגַע שֶׁעוֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ בְּמַעֲשֶׂה אוֹ בְּדִיבּוּר אוֹ בְּהִרְהוּרֵי עֲבֵירָה וְכוּ׳, הַכֹּל נִשְׁפָּע לוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הַמְבוֹאָרִים שָׁם בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.
וְהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה, אִם לְקַבֵּל הַשְׁפָּעָתוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, אוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַקְּדוּשָּׁה שֶׁמֵּהֶם נִשְׁפָּעוֹת כָּל מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וּקְדוֹשׁוֹת וְכוּ׳.
כִּי ״זֶה לְעוּמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים״ וְכוּ׳. וְהֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְקַבְּלִים וְיוֹנְקִים חַיּוּתָם מֵהִתְלַבְּשׁוּת וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַשֶּׁפַע דְּי׳ סְפִירוֹת דְּנוֹגַהּ, הַכְּלוּלָה מִבְּחִינַת טוֹב וָרָע, הִיא בְּחִינַת ״עֵץ הַדַּעַת״ וְכוּ׳, כַּנּוֹדָע לְיוֹדְעֵי חֵן.
וְהִנֵּה, ״יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ״ כְּתִיב: עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ הַחֶבֶל שֶׁרֹאשׁוֹ אֶחָד לְמַעְלָה וְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי לְמַטָּה, אִם יִמְשׁוֹךְ אָדָם בְּרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי – יְנַעֲנֵעַ וְיִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו גַּם רֹאשׁוֹ הָרִאשׁוֹן כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהִמָּשֵׁךְ.
וְכָכָה מַמָּשׁ בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת הָאָדָם וּמְקוֹרָהּ מִבְּחִינַת הֵ״א תַּתָּאָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, הוּא מַמְשִׁיךְ וּמוֹרִיד הַשְׁפָּעָתָהּ עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּמַחְשְׁבוֹתָיו עַד תּוֹךְ הֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כִּבְיָכוֹל, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֵּל מַחְשְׁבוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו. וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא הוּא הַמַּמְשִׁיךְ לָהֶם הַהַשְׁפָּעָה, לָכֵן הוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, וְדַי לַמֵבִין.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְכוּ׳״ – ״בְּיָדֵינוּ״ דַּוְקָא, כְּלוֹמַר, בִּזְמַן הַגָּלוּת אַחַר הַחוּרְבָּן. וְזוֹהִי בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל, לְהַשְׁפִּיעַ לְהֵיכְלוֹת הַסִּטְרָא אָחֳרָא אֲשֶׁר שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ יִתְבָּרֵךְ.
וּכְשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה – אֲזַי מְסַלֵּק מֵהֶם הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהִמְשִׁיךְ בְּמַעֲשָׂיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו, כִּי בִּתְשׁוּבָתוֹ מַחֲזִיר הַשְׁפָּעַת הַשְּׁכִינָה לִמְקוֹמָהּ.
וְזֶהוּ תָּשׁוּב הֵ״א תַּתָּאָה – מִבְּחִינַת גָּלוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְשָׁב ה׳ אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ״, כְּלוֹמַר עִם שְׁבוּתְךָ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״וְהֵשִׁיב לֹא נֶאֱמַר וְכוּ׳״:
סוטה ל״ט א - הטקסט מספריא
וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו — הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל צְדָדִין שֶׁבְּפָנָיו — הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה.
אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִילּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְפִתְחוֹ עָמְדוּ כׇּל הָעָם״, וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד״. רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, מֵהָכָא: ״וְאׇזְנֵי כׇל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה״.
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו — לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה׳״.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶן: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי בֵּית הַכְּנֶסֶת קַפֶּנְדַּרְיָא, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַּי בְּלֹא בְּרָכָה.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדוּשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״.
כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ מַאי אָמַר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן. וְכִי מַהְדַּר אַפֵּיהּ מִצִּיבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וּדְרַשׁ: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ
and instead he sprinkled it backward, or if he intended to sprinkle the water backward and instead he sprinkled it forward, even if the water lands on vessels that require purification, his sprinkling is invalid. However, if one intended to sprinkle the water forward and instead he sprinkled it forward to the sides, his sprinkling is valid. It is derived from here that one’s sides are considered as though they were in front of him.
§ Rava bar Rav Huna says: Once a Torah scroll has been opened, it is prohibited to converse, even about a matter of halakha. As it is stated: “And Ezra opened the book in the sight of all the people, for he was above all the people, and when he opened it, all the people stood up” (Nehemiah 8:5), and standing is referring to nothing other than silence, as it is stated: “And shall I wait, because they do not speak, because they stand still, and answer no more?” (Job 32:16). Rabbi Zeira said that Rav Ḥisda said: The prohibition against conversing is derived from here: “And the ears of all the people were attentive to the book of the law” (Nehemiah 8:3). They were not listening to any other voice.
And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Any priest who did not first wash his hands may not lift his hands to recite the Priestly Benediction; as it is stated: “Lift up [se’u] your hands in sanctity and bless the Lord” (Psalms 134:2), which teaches that before reciting the benediction one must sanctify his hands by washing them.
§ Rabbi Elazar ben Shammua was once asked by his disciples: To what do you attribute your longevity? He said to them: In all my days, I never made a shortcut [kappendarya] through a synagogue. Nor did I ever stride over the heads of the sacred people, i.e., I never stepped over people sitting in the study hall in order to reach my place, so as not to appear scornful of them. And I never lifted my hands for the Priestly Benediction without first reciting a blessing.
The Gemara asks: What blessing do the priests recite before the benediction? Rabbi Zeira says that Rav Ḥisda says: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people, Israel, with love.
The Gemara continues: When the priest begins walking to the platform to recite the benediction, what does he say? The Gemara answers: May it be Your will, Lord our God, that this blessing with which You have commanded us to bless Your people, Israel, shall not contain any stumbling block or iniquity. And when the benediction has been completed, when he turns his face away from the congregation, what does he say? Rav Ḥisda instructed Rav Ukva and taught him that this is what he would say: Master of the Universe, we have performed that which You decreed upon us. Do unto us
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.