כה
נצמח מהארץ כ"א עשבים או אילני סרק כו' וכדומה וע"י הגרעין דוקא מצמיח הארץ אילן מוציא פירות הבלתי יערי כו', א"כ מוכרח לומר שיש בכח בהעלם בגרעין כל מהות האילן וכו', וכמו"כ הוא מעשה המצות שנק' בשם זריעה וכמ"ש אור זרוע לצדיק היינו ששרש המצות הם מבחי' אור בחי' תר"ך עמודי אור143 וירדו ונתלבשו בדברים גשמים כמו תפילין על קלף גשמי וציצית מצמר גשמי וכדומה בשאר המצות כו' שאינם בערך כלל מכמו שהיו בשרשן בחי' תר"ך עמודי אור אלא שהוא למשל כמו הזריעה שאע"פ שאינו בערך אל האילן הנצמח ממנו, אעפ"כ ע"י הגרעין נצמח האילן וכמו"כ מעשה המצות שאע"פ שהם מלובשי' בדברים גשמי' אעפ"כ ע"י המצות נצמח אח"כ בחי' תר"ך עמודי אור כו', אך מ"מ זהו דוקא כשאיש הישראלי עושה המצות כמו כשאיש ישראל מניח תפילין144 על ראשו אז נתהוה ע"י המצוה בחי' גילוי אלקותו ית', והיינו לפי שהוא כמו למשל הזריעה שאף שע"י הגרעין נצמח הפרי אעפ"כ צריך לזרוע הגרעין בארץ דוקא, ובלא ארץ לא יצמח מן הגרעין כלום, וגם צריך שיהי' הארץ מקום הראוי לזריעה, אבל במקום שאינו ראוי לזריעה אעפ"י שיזרעו את הגרעין בארץ לא יצמח כלום, וכמו למשל עפר המדבר שאינו ראוי לזריעה145, וכך המצות שנק' בשם זריעה צריך לזרוע בארץ דוקא, ונש"י נקראו בשם ארץ חפץ וכמ"ש (מלאכי ג' י"ב) ואשרו כו' כי תהיו אתם ארץ חפץ, חפץ הוא בחי' המצות, וכמ"ש ה' חפץ למען צדקו146, וכל חפצים לא ישוו בה147 שקאי על המצות שנקראו בשם חפץ לפי שהם בחי' פנימי' רצונו148 ית', וחפץ זה מלובש בארץ דוקא שהם נש"י כשישראל דוקא מקיים את המצות אזי יהי' מזה צמיחה, משא"כ כשהתפילין מונחים על השולחן, וכן כשיניחם149 מי שאינו מצווה ועומד מה"ס150 לא יצמח מזה שום גילוי כלל (ואפי' בישראל זהו דוקא כשמניח התפילין על ראשו והציצית בבגדו של ד' כנפות, משא"כ כשמניח התפילין על פס ידו או על בטנו151 לא יצמח מזה ג"כ כלום והיינו לפי שהוא כמשל הזריעה שיש מקום שמיוחד לצמיחת גפנים, ויש מקום שמיוחד לצמיחת זתים152 כו',
הערות
- 143. ששרש המצות . . תר"ך עמודי אור : ראה פרדס שער מהות והנהגה ש"ח, פ"ג. לקו"ת ושער הפסוקים להאריז"ל חבקוק. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תסא. וש"נ. תו"ח בראשית מה, ג הערה 32. תקוני זהר חדש צו, ד. לקו"ת להאריז"ל משלי יא.
- 144. כשאיש הישראלי . . תפילין : ראה תו"א שם. סה"מ תר"ם ח"א ע' שא. וש"נ.
- 145. עפר המדבר . . לזריעה : ראה חולין פח, ב. לקו"ת מסעי צא, ב.
- 146. ה' חפץ למען צדקו : ישעי' מב, כא. כתוב זה הובא במדרש שבהערה 70.
- 147. וכל חפצים לא ישוו בה : משלי ח, יא. ראה מוע"ק ט, ב.
- 148. חפץ . . פנימי' רצונו : ראה שו"ת הצ"צ אבהע"ז ח"ב סרס"ג (ח, ג). לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ. תו"ח בא ח"א קכה, ד ובהערה 597. סה"מ ליקוט ח"ב ע' רעו.
- 149. כשהתפילין מונחים על השולחן וכן כשיניחם : ראה גם מאמר ד"ה הבאים ישרש תשמ"ג נעתק בחלקו במ"מ לתו"א שם.
- 150. וכן כשיניחם . . מה"ס [ מהר סיני] : ראה תו"א שם: וגם כשעכו"ם מניח אותם. ועד"ז בבוך בש"ו 1063 כאן קפג, ב. ראה גם סה"מ תר"ם ח"א ע' שב. וש"נ.
- 151. כשמניח התפילין . . על בטנו : עד"ז בבוך בש"ו. אוה"ת שמות ע' פז. סה"מ תרס"ג כאן ע' קיז. עזר"ת כאן ע' קכח. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב] בהנחה כאן על יד הערה 151.
- 152. מקום שמיוחד . . גפנים . . זתים : ראה שבת פה, א.
שבת פ״ה א - הטקסט מספריא
וְקִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּחַמְשָׁא בְּשִׁיתָּא לָא יָנְקִי מֵהֲדָדֵי.
וּמְנָלַן דְּהָא דְּקִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּחַמְשָׁא בְּשִׁיתָּא מִילְּתָא הִיא? דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: ״לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ [אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים]״ — גְּבוּל שֶׁגָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים לֹא תַסִּיג. מַאי ״גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״, אַטּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא יוֹשְׁבֵי רָקִיעַ נִינְהוּ?! אֶלָּא שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בְּיִשּׁוּבָהּ שֶׁל אֶרֶץ, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מְלֹא קָנֶה זֶה לְזַיִת, מְלֹא קָנֶה זֶה לִגְפָנִים, מְלֹא קָנֶה זֶה לִתְאֵנִים. וְ״חֹרִי״ — שֶׁמְּרִיחִים אֶת הָאָרֶץ. וְ״חִוִּי״, אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁהָיוּ טוֹעֲמִין אֶת הָאָרֶץ כְּחִוְיָא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: ״חֹרִי״ — שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין מִנִּכְסֵיהֶן.
אָמַר רַב אַסִּי: עֲרוּגָה — תּוֹכָהּ שִׁשָּׁה חוּץ מִגְּבוּלֶיהָ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עֲרוּגָה תּוֹכָהּ שִׁשָּׁה. גְּבוּלֶיהָ בְּכַמָּה? כְּדִתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רוֹחַב — כִּמְלֹא רוֹחַב פַּרְסָה. אָמַר רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה — דִּכְתִיב: ״וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק״ — מָה רֶגֶל טֶפַח, אַף גְּבוּל נָמֵי טֶפַח.
אָמַר רַב: עֲרוּגָה — בְּחוּרְבָּה שָׁנִינוּ. וְהָאִיכָּא מָקוֹם קְרָנוֹת! אָמְרִי בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בִּמְמַלֵּא אֶת הַקְּרָנוֹת. וְלִיזְרַע מֵאַבָּרַאי וְלָא לִימַלֵּי מִגַּוַּאי!
And the Sages have an accepted tradition that five seeds in a six-handbreadth space do not draw sustenance from one another.
The Gemara asks: And from where do we derive that when the Sages have an accepted tradition it is a substantial matter, meaning that the tradition is reliable? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “You shall not cross your neighbor’s border, which they of the old times have set in your inheritance that you shall inherit” (Deuteronomy 19:14)? It means that you shall not cross the border that the early generations set, establishing the parameters necessary for each plant. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: The early generations set? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which was written: “These are the sons of Seir the Horite who inhabit the land, Lotan and Shoval and Zibeon and Ana” (Genesis 36:20)? And is everyone else inhabitants of the heavens, that it was necessary for the verse to emphasize that these inhabit the land? Rather, it means that they were experts in the settlement of the land, as they would say: This tract of land that is the full length of a rod is fit for olive trees; this full length of a rod is fit for grapes, this full length of a rod is fit for figs. And the members of this tribe were called Horites [ḥori] since they smelled [heriḥu] the earth to determine what is fit to be grown there. The allusion is based on a transposition of the letters ḥet and reish. And in explanation of why the early inhabitants of Seir were called Hivites [ḥivi] (see Genesis 36:2), Rav Pappa said: Because they would taste the earth like a snake [ḥivya] and determine what should be grown there according to the taste. Rav Aḥa bar Ya’akov said that they were called Horites [ḥori] because they became free [benei ḥorin] of their possessions when the children of Esau drove them from their lands. Their primary name was actually Hivites.
With regard to the halakha itself, Rav Asi said: The garden bed in the mishna whose area is six by six handbreadths is one whose internal area is six by six handbreadths excluding the area of its boundaries, which must be added to the total area. That was also taught in a baraita: The internal area of a garden bed is six by six handbreadths. The Gemara asks: How much is the size of its boundaries? The Gemara answers, as we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says: The width of the border is like the width of a foot. And Rabbi Zeira said, and some say it was Rabbi Ḥanina bar Pappa who said: What is the reason for the statement of Rabbi Yehuda? As it is written: “And you water it with your foot like a garden of herbs” (Deuteronomy 11:10), meaning that just as one’s foot is a handbreadth wide, so too, the boundary between garden beds where one walks to water plants is also a handbreadth wide.
Rav said: When we learned in the mishna that one may plant five kinds of seeds within a garden bed without violating the prohibition of diverse kinds, we learned this with regard to a garden bed in a desolate area not surrounded by other plants. However, if the garden bed is among other garden beds, it is prohibited to plant that many species there because seeds from the different beds will intermingle. The Gemara asks: If the mishna is dealing with a solitary garden bed, isn’t there space in the corners, where more species of seeds could be planted without encountering the prohibition of diverse seeds? The school of Rav taught in the name of Rav: Rav’s statement is referring to a case where one fills the corners of the flowerbed with the five species of seeds, leaving no room in the corners for other varieties. The Gemara asks: And let him plant on the outside and not fill up the inside, to increase the different seed types instead of filling up the corners.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד שבת פה, סע"א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז שבת פה, סע"א
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ז שבת פה, א
- תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה' מאותו ספר שבת פה, א
- לקוטי שיחות כרך כה וירא שיחה ב חולין פח, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"א חולין פח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב חולין פח, ב
- תורת שמואל תרל"ח להבין ענין הנוסח כו' באש הצתה כו' מאותו ספר חולין פח, ב
- תורת שמואל תר"ם יפה שעה א' הא' מאותו ספר חולין פח, ב
- תורת שמואל תר"ם אשריכם זרעי על כל מים מאותו ספר חולין פח, ב
- תורת שמואל תר"ם יפה שעה א' הא' מאותו ספר חולין פח, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת פקודי ובכ"ז יובן שרש ענין השס"ה ל"ת חולין פח, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו בחודש השלישי חולין פח, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית דיני שמירת גוף ונפש ובל תשחית טו חולין פח , ב
- שיעורי הלכה למעשה מלאכות שבת חולין פח, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים חולין פח, ב