את חג המצות תשמור
תפזאת חג המצות תשמור
שבת חוהמ"פ
את חג המצות תשמור1 שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים2 וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה באספך3 כו'. ונת"ל4 הקושי' מה הרגלים להתבואות. והענין דהנה כתי' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה5 כתי' בה' והניקוד בחולם כאילו כתי' בו' והוא תבואת ה' ותבואת ו' והם פסח ועצרת, פסח אז זמן בישול שעורים6 שיעור ה'7, ובעצרת על פירות האילן8 וכתי' כי האדם עץ השדה9, וזהו תבואת ו', וצ"ל למה ישראל נק' תבואה. ובת"י אי'10 קדש ישראל לה' כתרומה ראשית תבואתה כראשית קציר שלפני העומר, וצ"ל למה נק' בשם תבואה. והענין דהנה כתי' וזרעתי' לי בארץ11 דירידת הנשמה בגוף נק' בשם זריעה, וכן גלות בבל נק' זריעה12 זרוע בבל13, וצ"ל הזריעה דהנשמה. והענין דהנה כשזורע גרעין צריך לרקוב תחילה14 וכמו"כ הנשמה קודם התלבשותה בגוף כתי' חי ה' אשר עמדתי לפניו15 שעמדה בביטול דנת"ל16 דמלאכים עומדים בביטול ומכ"ש נשמות17 שהם מפנימיות הכלים18, וירדה למטה בגוף ונה"ב שמעלים ומסתיר וזהו הרקבון, מכ"ש גלות בבל שנק' זריעה שהיא רקבון בטול עצמותו, והעיקר הזריעה בשביל הצמיחה, כלום אדם זורע סאה19 להוציא ממנו תפחכמה כורים, וכמו"כ זריעה דהנשמה היא בשביל הצמיחה, והוא מ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם20 מעדאת"כ לעלדאת"ג21 ופי' הפשוט מעוה"ז לעוה"ב22 פי' שבחי' עלדאת"כ יאיר בעוה"ב, ושרש ב' עולמות אלו הם ב' שמות הוי'23 וזהו שנת"ל24 בנהר יעברו ברגל25 ע"י רגל השלישי יגיע לבחי' עד יעבור עמך הוי'26 היינו שימשיך בחי' הוי' דלעילא שרש עלמדא"כ בעוה"ב, והארה מבחי' זו מאיר ברגלים.
וסדר הרגלים תחילה תחילה27 צ"ל פסח, שבעת ימים תאכל מצות כו', דהנה אמרז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא28 עד שיטעום טעם דגן, והתנוק כשקורא אבא אי"ז מצד השגה שמשיג מפני מה הוא אביו מפני שהולידו, ומ"מ הוא קורא בתוקף ובחוזק ובגעגועים, והוא ע"י טעימת טעם דגן, וכמו"כ יובן דכדי שיהי' הכרה והרגשה בבחי' כי אתה אבינו29 הוא ע"י לחם מצה, דתנוק שצריך לקרות או"א הגשמים די באכילת לחם חמץ אבל להיות ההכרה באבינו שבשמים זהו דוקא ע"י לחם מצה שהוא לחם דשפלות וכתי' מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח30, דחמץ הוא הגבהה והתנשאות ובעבודה הוא גאוה וגסות ואין אני והוא יכולין לדור32, אבל מצה הוא לחם שפלות31 לכן הוא כלי להשראת אלקות. וז"ש אח"כ כאשר צויתיך למועד חדש האביב, אבי"ב ר"ת א"ב י"ב33, א"ב ה"ז בחי' כי אתה אבינו וי"ב הוא י"ב שבטים34, ואביב כולל שניהם להורות על התחברות י"ב שבטים עם אלקות, ופי' תי' אביב ל' מחובר כמו קישות שהתליע באיבו35 בעודו מחובר, וחודש האביב הוא כמ"ש החודש הזה לכם ר"ח ראשון הוא לכם לחדשי השנה36, ראשון בחי' אני ראשון37, ושיהי' בחי' ראשון לכם הוא בחודש האביב שאז זמן תפטההתחברות, ואז זמן כי השעורה אביב38 פי' שיעור ה'39 בהבראם בה' בראם40 ושיעור ה' כחו"ח לפום שיעורה דלי'41 לפום מה דמשער בליבי', דלפ"ע ההתבוננות במקור התהוות העולמות מבחי' ה' לפ"ע זה ההתקשרות באלקות, כי בו יצאת ממצרים, מצרי' הוא ערות הארץ42 וישראל שהיו שם היו משוקע במ"ט שע"ט43, וע"י המצה יצאו ממצרים, וזהו תחילת העבודה כמ"ש זה השער לה'44 דא תרעא לעלאה45, בזאת יבא אהרן46 אל הקדש, וכמ"ש בזהר ובא לקרן בקדמיתא47, דהקרן בפ"ע הוא אינו מציאות כלל48 והו"ע קבעומ"ש, וכמו טלית ותפילין, דתפילין גבוהים מטלית דציצית הם תשמישי מצוה49 ותפילין תשמישי קדושה50, ומ"מ מקדימים טלית לתפילין51 מפני שהוא פריסא דמלכא52, וכן תש"י ותש"ר דתש"ר קדושתו חמור53 ומ"מ מקדימים התש"י54 מפני שצ"ל כסדר המדרגות, וכמו"כ כאן צ"ל תחילה בחי' שעורה.
ואח"כ בשבועות אז זמן קציר חטים55 וכמ"ש וחג הקציר בכורי מעשיך כו' וצ"ל והלא ביו"ט אסור לקצור56, וגם מהו קציר חטים דוקא. והענין דהנה כתי' עניך בשדה אשר יקצרון57 ואי' במדרש דעניך הם סנהדרין שנק' עיני העדה58, ומשל העינים הוא שכל הגוף נמשך אחר העינים כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם59 תצואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם עינא וליבא תרין סרסורא דעבירה60, והעיקר העינים61 דעיקר החמדה במה שהלב רואה, וכמו"כ כל העדה נמשכים אחרי הסנהדרין מה שהם עושים, ועוד י"ל שלכן נק' עינים מפני שעבודתם לאסתכלא ביקרא דמלכא62, וכמ"ש העיני אדם לא תשבענה63, וכתי' עיניך יונים64 שהעיקרם האסתכלות65 כמו"כ הסנהדרין עבודתם לאסתכלא כו', וזהו לבבתיני אחותי כלה66 לבבתיני באחד מעיניך באחד כתי' באחת קרי, באחד בחי' יחו"ע67 דכולי' קמי' כל"ח69 ביטל מבמציאות70 ביטל דמשה ואנחנו מ"ה70, באחת הוא השגחה71 דיחו"ת68 ביטל היש לאין, בשדה אשר יקצרון הוא התשלום שכר כמו זרעו לכם צדקה וקצרו לפי חסד72 דקצרו כו' הוא תשלום שכר, כמו"כ כאן מ"ש בשדה אשר יקצרון הוא תשלום שכר, והוא בחי' ציון וכמארז"ל ע"פ כריח השדה73 זה ציון74, וירא והנה באר בשדה75 זה ציון76, ציון שדה תחרש77, וכתי' ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך78 ואמרז"ל כל הברכות והישועות79 והנחמות הם מציון כי שם צוה את הברכה80, מי יתן מציון ישועות ישראל81, תורה ג"כ מציון כמ"ש כי מציון תצא תורה82, והתשלום שכר הוא לפ"ע הזריעה, וכמו שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וארז"ל כשם שבא לראות83 כך בא לראות, ולראות בשתי עיניו של מקום דכתי' תצאעיני ה' אל צדיקים85 וכתי' עין86 ה' אל יראיו כאן בזמן שישראל84 עושין רש"מ וכאן בזמן שאין ישראל ערש"מ, דבזמן שישראל ערש"מ אז עיני ה' הוא חבור יחו"ע ולזה מבחי'87 שלמעלה גם מיחו"ע, והו"ע יחוד הוי' ואלקים יחוד סובב וממלא88, אך בזמן שאין ערש"מ אז בעין אחת בהשגחה דשם אלקים לבד, והתשלום שכר הוא תורה שהיא מציון כי מציון תצא תורה, וזהו קציר חטים דחטה הוא ך"ב אתוון דאורייתא89, דאף דשעורה הם ג"כ אותיו' שיעור ה' ה"ה ה' זעירא90 והם אותיו' שנבראו לצרף בהם שמים וארץ, אבל תורה רובה באתוון בינונים ויש אתוון רברבין והם אתוון אוחרנין91, ומ"מ יש מעלה בשעורה שתחילת העבודה צ"ל בזה זה השער לה' כו'.
ושרש ההפרש בין התשלום שכר דפסח ושבועות הוא, דבפסח השגת הנפש בממכ"ע ושבועות השגת הנפש בסוכ"ע דתורה הוא סוכ"ע, בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה דזמן הבאת בכורים בשבועות91 והוא משדה אילן, דיש שדה לבן ושדה אילן92, שדה לבן הוא שיעור ה' ויש בזה מעלה כנ"ל, ושדה אילן הוא בחי' כי אדם עץ השדה אדם אדמה לעליון93, אשר תזרע בשדה שהוא ג"כ לפ"ע הזריעה, דמצות נק' ג"כ זריעה94 וכמ"ש זרעו לכם צדקה, וצדקה כולל כללות כל המצות95, וזריעה צריך מים וז"ש אשריכם זרעי96 על כל מים והוא תורה97 וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים98, וזשארז"ל כל העוסק בתורה וגמ"ח99 זוכה לנחלת שני שבטים דכתי' אשריכם זורעי על כל מים100 משלחי הרגל שור וחמור101 שור יוסף וחמור ישכר102, דמים הוא תורה, והזריעה היא בארץ העליונה והצמיחה בעדן עין לא ראתה103, תצבוהארה מבחי' זו מאיר בגעה"ע ואפי' בגה"ת ג"כ שהוא בתחילת עשי' ובעצם הוא ביצי'104, והיינו הארות אצי' שלמעלה מבריאה שבבריאה105, וזהו"ע זיו תורתן ועבודתן שכ' בסש"ב106, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל ועכשיו מאיר הארה מבחי' זו, דמצות הם הזריעה וכמארז"ל זרע הקב"ה התומ"צ107 כו', ובכ"י מאיר ג"כ מבחי' זו דכ"י מברכים נותן התורה108, דבכ"י נמשך גילוי עליון יותר.
וחג האסיף בצאת השנה כו' זהו חג הסוכות דלמעלה מפסח ושבועות והוא מדרי' התשובה, דהנה כתי' כי אבי ואמי עזבוני והוי' יאספני109, או"א הם תושב"כ ותושבע"פ וכמ"ש שמע בני מוסר אביך110 הוא תושב"כ ואל תטוש תורת אמך תושבע"פ, ואף אם פגם בתורה מ"מ הוי' יאספני דארז"ל שאלו לחכמ'111 נפש החוטאת מה עונשה א' חטאים תרדוף רעה112 שאל113 לתורה א' יביא קרבן114 ויתכפר, אך הקרבן מכפר רק על שוגג115 ולא על מזיד116, שאלו להקב"ה א' יעשה תשובה ויתכפר לו זש"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך117, וזהו וה' יאספני, וזהו"ע וחג האסיף בצאת השנה דתחלה צ"ל ר"ה ויוהכ"פ דכתי' בהתאסף ראשי עם118 יחד שבטי ישראל שאז מתאספי' כל הניצוצות ולכן נק' סוכות חג האסיף, וכמ"ש ואספת דגנך ותרושך ויצהרך, והו"ע כהנים לוים וישראלים119, דגנך אלו ישראלים כמ"ש מה טובו ומה יפיו דגן בחורים120, וארז"ל ע"פ ורוב דגן121 אלו בחורי ישראל, ותרשך הם לוים שאומרים שירה על היין122, ויצהרך אלו כהנים שהם משוחים בשמן123, וג' אלו ממשיכי' מבחי' עליונה יותר וכמו בג' אומר נברך124 דיחיד תצגא"י לומר נברך, וז"ש ואגודתו על ארץ יסדה125 עי"ז בונה בשמים מעליותיו126 מעל לרקיע, וכמו"כ יובן בסוכות שנק' חג האסיף, דד"מ שבלולב127 ג' מינים אוגדים כאחת129 והאתרוג בשער131 צ"ל מחובר130 עם הג' מינים, והם עצמן מורין על התכללות128 דלולב צ"ל כפות כפת תמרים132 והדסים תלתא בחד קינא133 וערבה גדילים באחוה134, ואתרוג גדל על כל מים135, ואוגדים אותם כו' וזהו וחג האסיף וכמו וכבוד ה' יאספך136, וכמו והיתה נפש אדוני צרורה137 בצרור החיים את ה' אלקיך ואין צרור פחות משלשה138. ולפ"ז יתורץ מ"ש לעיל מה שייך הרגלים לתבואה, אך הם מורים על הגילוי, דבפסח אז זמן אשר שעורה אביב שיעור ה', ושבועות זמן קציר חטים מ"ת139 והבאת בכורים משדה אילן, וסוכות חג האסיף כמו וכבוד ה' יאספך.
שייך לענין בכורי מעשיך140
לחם מן השמים ולחם מן הארץ, לחם מן השמים141 הוא מצה143 ואח"כ לחם מן השמים142 מן ממצה נעשה מצוה144.
הערות
עמוד תפז
- 1. את חג המצות תשמור : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה ומעתה צ"ל למה הוקבעו המועדים על זמן התבואה שנדפס לעיל בחלק המאמרים. וש"נ. כמו"כ ישנו עוד הנחה מדרוש זה ונדפסה לקמן בחלק ההנחות. הנחה זו נזכרה לעיל בהנחה ד"ה זאת תהי' תורת המצורע על יד הערה 27.
- 2. את חג . . שבעת ימים . . ממצרים : משפטים כג, טו.
- 3. וחג הקציר . . וחג האסיף . . באספך : שם כג, טז.
- 4. ונת"ל : הנחה ד"ה שלש רגלים תחוג לי בתחילתה.
- 5. קדש ישראל לה' ראשית תבואתה : ירמי' ב, ג. ראה גם לעיל הנחה ד"ה קדש ישראל לה' ובהערה 2.
- 6. פסח אז זמן בישול שעורים : ראה מנחות סח, ב. אבן עזרא משפטים כג, טז. לקו"ש משפטים כרך לו ע' 109 ואילך.
- 7. שעורים שיעור ה' : נסמן לקמן בהערה 39.
- 8. ובעצרת על פירות האילן : ר"ה פ"א, מ"ב (טז, א).
- 9. כי האדם עץ השדה : פ' שופטים כ, יט.
- 10. ובת"י אי' : ראה גם אוה"ת ירמי' כרך א ס"ע שכב ואילך — נדפס גם באוה"ת פינחס ע' א'רכא ואילך.
- 11. וזרעתי' לי בארץ : הושע ב, כה. ראה תו"א בשלח סא, א. הנסמן בסה"מ תרל"ג ח"א כאן ע' קמח.
- 12. גלות בבל נק' זריעה : ראה בהערה הבאה.
- 13. זרוע בבל : אולי צ"ל: וזהו זרובבל זרוע בבל — ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 13.
- 14. כשזורע גרעין צריך לרקוב תחילה : ראה אגה"ק ס"ח (קיג, א). מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקצח. וש"נ. תו"ח שמות ח"א ב, ב. וש"נ. סה"מ תר"ם ח"א ע' רב. וש"נ.
- 15. חי ה' אשר עמדתי לפניו : לשון הכתוב מלכים-ב ה, טז. בסה"מ תש"ד ע' 153 צויין: ראה מ"א יז, א (זח"ג סח, ב. זח"א רלג, ב).
- 16. דנת"ל : הנחה ד"ה שלש רגלים תחוג לי על יד הערה 14 ואילך.
- 17. ומכ"ש נשמות : ראה שם על יד הערה 47 ואילך.
- 18. נשמות שהם מפנימיות הכלים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה אז ישיר משה רפ"ב. וש"נ.
- 19. כלום אדם זורע סאה : ראה פסחים פז, ב. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 8.
עמוד תפח
- 20. ברוך ה' . . ועד העולם : תהלים קו, מח־ דברי הימים-א טז, לו. ראה זהר ויצא קנח, ב. תו"ח שמות ח"א יח, ג. וש"נ.
- 21. מעדאת"כ . . לעלדאת"ג : ראה זהר בראשית יח, א. ויצא (ס"ת) קנב, א. קנח, ריש ע"ב. וארא כט, ב. ת"ז בהקדמה א, סע"א ואילך. תניא פכ"ו.
- 22. מעוה"ז לעוה"ב : ראה תרגום ורש"י לתהלים שם. מצו"ד לדברי הימים-א שם.
- 23. ב' שמות הוי' : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה מגילה נקראת ובהערה 232.
- 24. שנת"ל : הנחה ד"ה שלש רגלים תחוג לי על יד הערה 77 ואילך.
- 25. בנהר יעברו ברגל : תהלים סו, ו.
- 26. עד יעבור עמך הוי' : בשלח טו, טז. ראה גם תו"א לך יג, ד. בשלח סה, א. לקו"ת בשלח ב, ג. ש"א כ, ב ובהערה 31. סה"מ תר"ם ח"א ע' רמו. וש"נ.
- 27. תחילה תחילה : כ"ה בגוכתי"ק.
- 28. אין התינוק יודע לקרות אבא : ראה ברכות מ, סע"א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמה. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב. וש"נ.
- 29. כי אתה אבינו : ישעי' סג, טז.
- 30. מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח : ישעי' נז, טו [ושם: ואת — אבל כ"ה בכ"מ ומהם: סה"מ תרכ"ז ע' קמג וע' רא. תרל"ח ס"ע נד. תר"ם ח"ב ע' תתכב. לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 34].
- 32. ואין אני והוא יכולין לדור : סוטה ה, א. ערכין טו, ב.
- 31. דחמץ הוא הגבהה . . מצה . . שפלות : ראה גם לקו"ת צו יג, ג. שה"ש יד, ד. סה"מ תר"ם ח"א ע' ריב.
- 33. אביב ר"ת אב י"ב : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה קדש ישראל לה' פ"ה ובהערה 178.
- 34. וי"ב הוא י"ב שבטים : ראה גם לעיל שם.
- 35. קישות שהתליע באיבו : ראה חולין נח סע"א. סז סע"א ואילך.
- 36. החדש הזה . . לחדשי השנה : בא יב, ב.
- 37. אני ראשון : ישעי' מד, ו.
עמוד תפט
- 38. כי השעורה אביב : וארא ט, לא.
- 39. השעורה . . שיעור ה' : זהר בלק קפח, ב.
- 40. בהבראם בה' בראם : בראשית ב, ד. ראה מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. פרש"י עה"פ.
- 41. כחו"ח לפום שיעורה דלי' : ראה תניא בהקדמה (ד, א) ע"פ זהר וירא קג, ריש ע"ב. וראה גם זהר ח"ש קכט, ב.
- 42. מצרי' הוא ערות הארץ : מקץ מב, ט. יב. ראה קה"ר פ"א, ד בסופה. ע"ח שער ציור עולמות שמ"ג, פ"א.
- 43. וישראל . . משוקע במ"ט שע"ט : ראה ז"ח יתרו לא, א. סה"מ תר"ם ח"א ע' קמב. וש"נ.
- 44. זה השער לה' : תהלים קיח, כ. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 39.
- 45. דא תרעא לעלאה : ראה זהר בהקדמה ח, רע"א. יא, ב.
- 46. בזאת יבא אהרן : אחרי טז, ג. ראה זהר אחרי נו, ב.
- 47. ובא לקרן בקדמיתא : ראה זבחים נג, רע"א (במשנה). זהר במדבר קכ, א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרט ואילך. ביאוה"ז במדבר קמד, ב ואילך. מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' נב ואילך. תקס"ז ע' קסה ואילך. ביאוה"ז להצ"צ במדבר כרך א' ע' תסד ואילך.
- 48. דהקרן . . אינו מציאות כלל : ראה גם בהדרושים שבהערה שלפנ"ז. אוה"ת ישעי' כרך א' ע' קלו. סה"מ תרכ"ט ע' לח וע' רפט.
- 49. דציצית הם תשמישי מצוה : ראה שו"ע אדה"ז הל' ציצית סכ"א, ס"א. הל' תפילין שבהערה הבאה.
- 50. ותפילין תשמישי קדושה : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סמ"ב, ס"ו. אבל כ"ה בכ"מ — ראה סה"מ תר"ם ח"א ע' שא. וש"נ.
- 51. מקדימין טלית לתפילין : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין רסכ"ה. ובאו"א ראה אמ"ב שער הציצית צא, ב. צה, ד.
- 52. טלית . . פריסא דמלכא : ראה זהר סבא משפטים צז, ב. הנסמן במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב לע' תרמא. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ע' א'רפ לע' א'מד.
- 53. דתש"ר קדושתו חמור : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין סכ"ה , סי"ד.
- 54. מקדימים התש"י : ראה שו"ע אדה"ז הל' תפילין שם, סי"ב.
- 55. בשבועות אז זמן קציר חטים : תשא לד, כב.
- 56. ביו"ט אסור לקצור : חגיגה יח, א.
- 57. עניך בשדה אשר יקצרון : רות ב, ט.
- 58. במדרש . . סנהדרין שנק' עיני העדה : שלח טו, כד. ראה רו"ר פ"ד, יב פסוק ט. וש"נ. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 52 : בזהר ס"פ ויקהל דרי"ח ע"א.
- 59. ולא תתורו אחרי לבבכם : שלח טו, לט.
עמוד תצ
- 60. עינא וליבא תרין סרסורא דעבירה : לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 70 בשם הזהר. ראה במד"ר פ"י, ב. ירושלמי ברכות פ"א, ה"ה. תו"א שמות נד, סע"ג ואילך. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' כ.
- 61. והעיקר העינים : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 55.
- 62. לאסתכלא ביקרא דמלכא : ראה זהר מקץ קצט, א. בראשית לח, א-ב. פקודי רמז, ב. תרומה קלד, א.
- 63. העיני אדם לא תשבענה : משלי כז, כ [ושם: ועיני האדם]. ראה לקו"ת שה"ש לד, ג. לה, ד. סהמ"צ להצ"צ ע' קפח. פלח הרמון שה"ש ע' 124 ואילך.
- 64. עיניך יונים : שה"ש א, טו. ד, א.
- 65. יונים שהעיקרם האסתכלות : ראה מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' קלז. לקו"ת שה"ש יד, ב. תו"ח ח"ש קלב, סע"א ואילך ובהנסמן לשם. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תקפז.
- 66. לבבתיני אחותי כלה : שה"ש ד, ט.
- 67. באחד בחי' יחו"ע : ראה לקו"ת שה"ש כט, ג. לא, ג.
- 69. דכולי' קמי' כל"ח : ראה זהר בהקדמה יא, ב. ראשית חכמה שער היראה ש"א, פ"ז [ז, רע"א]. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שמא. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תרנג.
- 70. ביטל מבמציאות : כ"ה בגוכתי"ק.
- 70. ביטל דמשה ואנחנו מ"ה : ראה גם לעיל הנחה ד"ה הוא אהרן ומשה ובהערה 98.
- 71. באחת הוא השגחה דיחו"ת : ראה לעיל הערה 67.
- 68. יחו"ע . . דיחו"ת : זהר בהקדמה יב, א.
- 72. זרעו . . וקצרו לפי חסד : הושע י, יב [ושם: קצרו — ראה (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 71].
- 73. כריח השדה : תולדות כז, כז [ושם: שדה].
- 74. השדה זה ציון : ראה תנחומא — באבער — תולדות י. ב"ר פס"ה, כג.
- 75. וירא והנה באר בשדה : ויצא כט, ב.
- 76. באר . . זה ציון : ראה ב"ר פ"ע, ח.
- 77. ציון שדה תחרש : ירמי' כו, יח.
- 78. ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך : תהלים כ, ג.
- 79. כל הברכות והישועות : ראה ויק"ר פכ"ד, ד.
- 80. כי שם צוה את הברכה : תהלים קלג, ג [בדילוג השם].
- 81. מי יתן מציון ישועות ישראל : תהלים נג, ז. במדרש: ישועת — שם יד, ז.
- 82. כי מציון תצא תורה : ישעי' ב, ג. מיכה ד, ב.
- 83. שלש פעמים . . כשם שבא לראות : ראה לעיל הנחה ד"ה ראה קראתי בשם ובהערות 60-61.
עמוד תצא
- 85. עיני ה' אל צדיקים : תהלים לד, יז.
- 86. עין ה' אל יריאיו : תהלים לג, יח.
- 84. עיני . . עין . . בזמן שישראל : שהש"ר פ"ח, יב. ראה גם לקו"ת פ' ראה כג, ד. כד, א. ג. אוה"ת (יהל אור) תהלים ע' קכב. סה"מ תר"ל ע' קלה ואילך. ע' רי ואילך [אוה"ת פינחס ע' א'ריז ואילך].
- 87. ולזה מבחי' : אוצ"ל: ולזה מאיר מבחי'.
- 88. הוי' ואלקים . . סובב וממלא : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ועבדתם את ה"א פ"ב. וש"נ.
- 89. דחטה הוא ך"ב אתוון דאורייתא : ראה זהר בלק קפח, ב. ת"ז תס"ט (קיד, א. ב).
- 90. ה' זעירא : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 78.
- 91. אתוון אוחרנין : ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה *78 ואילך. (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 101.
- 91. דזמן הבאת בכורים בשבועות : ראה בכורים פ"א, מ"ג. סה"מ מלוקט ה' ע' קסט הערה 10.
- 92. שדה לבן ושדה אילן : שביעית פ"ב, מ"א. מוע"ק פ"א, מ"ד.
- 93. אדם אדמה לעליון : ישעי' יד, יד. ראה עבוה"ק ח"א חלק היחוד פי"ז. של"ה תולדות אדם ג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קכב. וש"נ. בראשית ע' קסב. וש"נ.
- 94. דמצות נק' ג"כ זריעה : ראה גם תו"א שמות נג, ג. סה"מ תרל"ח ע' תי ואילך. תר"ם ח"א ע' רסב. וש"נ.
- 95. וצדקה כולל כללות כל המצות : ראה גם לעיל הנחה ד"ה ועבדתם את ה' אלקיכם ובהערה 34.
- 96. אשריכם זרעי : נסמן לקמן הערה 100.
- 97. מים והוא תורה : נסמן בסמוך הערה 99.
- 98. הוי כל צמא לכו למים : ישעי' נה, א.
- 99. כל העוסק בתורה וגמ"ח : ראה ב"ק יז, א.
- 100. אשריכם זורעי על כל מים : ישעי' לב, כ.
- 101. הרגל שור וחמור : בישעי' שם: רגל השור והחמור.
- 102. ישכר : ראה גם סה"מ תרל"ח ע' תמ. וש"נ. תר"ם ח"א ע' כט.
- 103. בעדן עין לא ראתה : ראה ברכות לד, ב. ישעי' סד, ג.
עמוד תצב
- 104. בגה"ת . . בתחילת עשי' . . ביצי' : ראה גם תו"א מקץ לב, ד. סה"מ תר"ם ח"א ע' טז. וש"נ.
- 105. הארות אצי' . . שבבריאה : ראה לקו"ת במדבר ב, ב.
- 106. זיו תורתן . . בסש"ב : פל"ט.
- 107. זרע הקב"ה התומ"צ : ראה במדב"ר פי"ז, ה. סה"מ תר"ם ח"א ע' רסב. וש"נ.
- 108. דכ"י מברכים נותן התורה : בברכת התורה. ראה גם סה"מ תר"ל כאן ע' קלו. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ס"ע תתכא ואילך.
- 109. כי אבי ואמי . . יאספני : תהלים כז, י.
- 110. שמע בני מוסר אביך : משלי א, ח. ראה גם אגה"ק סכ"ט (קנא, א). מאמרי אדה"ז תקע"א ע' פא. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תנ. וש"נ.
- 111. שאלו לחכמ' : ראה ירושלמי מכות פ"ב, ה"ו. ילקוט שמעוני יחזקאל יח, ד (רמז שנח). תהלים כה, ח (רמז תשב). (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וברך את לחמך ובהערה 47.
- 112. חטאים תרדוף רעה : משלי יג, כא. ולהעיר ש (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 124 מובא שכ"ק אדמו"ר מהר"ש אמר שמענת החכמה היתה: ”תמות".
- 113. שאל : אוצ"ל: שאלו.
- 114. קרבן : כ"ה בירושלמי שם. אבל בילקוט שם: אשם. ובזית רענן לילקוט תהלים שם: דרוב אשמות בא על מזיד — ראה בסמוך הערה 116.
- 115. הקרבן . . על שוגג : ראה רמב"ם הל' שגגות רפ"א ואילך. אגה"ק סוסכ"ח.
- 116. הקרבן . . ולא על מזיד : ראה סה"מ תרל"ג ח"א כאן ע' קמט בשולי היריעה. תר"ם ח"ב ע' תר. וש"נ.
- 117. טוב וישר ה' . . בדרך : תהלים כה, ח.
- 118. בהתאסף ראשי עם : ברכה לג, ה.
- 119. ואספת דגנך . . וישראלים : עקב יא, יד. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 108.
- 120. מה טובו . . דגן בחורים : זכרי' ט, יז.
- 121. ורוב דגן : תולדות כז, כח. ב"ר פס"ו, ג.
- 122. שאומרים שירה על היין : ברכות לה, א.
- 123. כהנים שהם משוחים בשמן : ראה תשא ל, ל. פקודי מ, יג. טו. רמב"ן צו ח, יא. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"א ה"ז.
- 124. בג' אומר נברך : ברכות פ"ז, מ"ג (מט, ב). ראה סידור שער בהמ"ז קב, א ואילך. אוה"ת עקב ע' תקלח ואילך. סה"מ תרכ"ו ריש ע' ריט. לקמן הנחה ד"ה והי' אמונת עתך על יד הערה 38.
עמוד תצג
- 125. בג' . . ואגודתו על ארץ יסדה : עמוס ט, ו. רש"י שבת קט, ב ד"ה ג' קלחים. וראה גם סוכה יג, א. לקו"ת תצא מ, ד.
- 126. בונה בשמים מעליותיו : ע"פ התחלת הכתוב ואגודתו על ארץ. ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן ובהערה 136.
- 127. דד"מ שבלולב : סוכה לא, א. מנחות כז, א.
- 129. ג' מינים אוגדים כאחת : ראה שו"ע אדה"ז הל' לולב סתרנ"א, ס"א. ס"ב. וש"נ.
- 131. בשער : לקמן (בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 140: בשעת הברכה.
- 130. והאתרוג . . מחובר : ראה סידור אדה"ז דיני הלולב (קודם הלל). ראה גם סה"מ תרל"ח ע' קלד.
- 128. דד"מ שבלולב . . התכללות : ראה סידור שער הלולב רסא, ג — רסב, ג. רסד, ד — רסה, א. (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 117.
- 132. דלולב צ"ל כפות כפת תמרים : אמור כג, מ. ראה סוכה לב, א. סה"מ מלוקט א' ע' רנג.
- 133. והדסים תלתא בחד קינא : ראה סוכה לב, ב.
- 134. וערבה גדילים באחוה : ראה שבת כ, א וברש"י שם. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שיב בהערה.
- 135. ואתרוג גדל על כל מים : סוכה לה, א.
- 136. וכבוד ה' יאספך : וכ"ה בסמוך. ישעי' נח, ח [ושם: כבוד — ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן על יד הערה 123. סה"מ תר"ם ח"א ע' קמט. תו"ח משפטים ח"ב שב, ב. וש"נ].
- 137. והיתה נפש אדוני צרורה : שמו"א כה, כט.
- 138. ואין צרור פחות משלשה : ראה פרדס שעה"כ פי"ח, מערכת צרור החיים. מגיד משרים תצא (סדר סעודת שבת קלה, א).
- 139. ושבועות זמן . . מ"ת : ראה נוסח התפלה וקידוש לשבועות. שו"ע אדה"ז חאו"ח סתצ"ד, ס"א. לקו"ש שבועות כרך ח ע' 21.
- 140. שייך . . מעשיך : נרשם בצד הימיני של הגליון באותיות קטנות.
- 141. לחם מן . . מן השמים : ראה זהר ויצא קנז, סע"א.
- 143. מצה : ראה אור החמה לזהר שם.
- 142. השמים : אוצ"ל: הארץ.
- 144. ממצה נעשה מצוה : זהר ויצא שם לפנ"ז. הובא בלקו"ת ויקרא ז, א. צו יד, א. סה"מ תרכ"ט ס"ע קמ. תרל"ב ח"א ע' כג. ס"ע ל.
אבן עזרא על שמות כ״ג:ט״ז - הטקסט מספריא
וחג הקציר. בכורי קציר חטים, והנה חג המצות לעולם יהיה בו אביב שהוא בכורי השעורים, והמרחק בין בכורי שעורים לבכורי חטים, כמו שבעה שבועות תספר לך (שם שם):
וחג האסיף בצאת השנה. ותכנס שנה אחרת והחל ממרחשון לזרוע:
משנה ראש השנה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג. נידונין על המים:
תניא, ליקוטי אמרים כ״ו - הטקסט מספריא
בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר״, פֵּירוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה, הִנֵּה אַדְּרַבָּה, מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמַע, שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק, שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְינוּ – הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִיתִּי לְעִתִּים מְזוּמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, וַאֲזַי יְקוּיַּם בּוֹ רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא: ״תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ׳, הָשִׁיבָה לִי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה וְגוֹ׳״.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִיקּוּן הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּיקּוּן חֲצוֹת קוֹדֶם הַלִּימּוּד – כְּדֵי לִלְמוֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב; שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן, כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״וְרָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר כוּ׳״, עַיֵּין שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין.
וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֶּר הַכָּתוּב: ״תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְגוֹ׳״, וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּירוּשׁ הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה:
וְהִנֵּה, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, וַאֲפִילוּ בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה כוּ׳״, וּפֵירְשׁוּ בַּגְּמָרָא: ״לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה״, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית, כִּי ״גַּם זוֹ – לְטוֹבָה״, רַק שֶׁאֵינָהּ נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָשָׂר, כִּי, הִיא מֵ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ שֶׁלְּמַעְלָה מֵ״עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא״, שֶׁהוּא – ו״ה מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ־הוּא, וְ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״ – הוּא י״ה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ״הּ וְגוֹ׳״.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי ״הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים – עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״, כִּי, הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה׳ יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: ״כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים וְגוֹ׳״, וְקִרְבַת ה׳ – הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּ״עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא״, כִּי ״שָׁם חֶבְיוֹן עוּזּוֹ״ וְ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן״, וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְ״צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת חַמָּה מִנַרְתֵּקָה, שֶׁהִיא מְכוּסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד – תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ, דְּהַיְינוּ, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא, וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִילּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין:
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִיפָּטֵר מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבוֹד ה׳ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, אֶלָּא אֲפִילוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּילֵּי דִשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבּוּלַת הַיֵּצֶר – כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע, שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִיתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה׳ אוֹ יִרְאָתוֹ, בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו.
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ: כִּי אֵין הַזְּמַן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִיתִּית, אֲפִילוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדוּלַּת ה׳ אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִיתִּית.
וְכִמְבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בְּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵימָה כִּי ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ ״וְרַב לִסְלוֹחַ״. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִיתִּית בַּה׳ הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:
בראשית רבה י״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּהִבָּרְאָם בְּה"א בְּרָאָם. (ישעיה סו, ב): וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה' וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לֹא בְעָמָל וְלֹא בִיגִיעָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מו): אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּזְכוּת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, א): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, וּכְתִיב: וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם ה'.
בראשית רבה ס״ה:כ״ג - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, הֲרֵי בָּנוּי. הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר כח, ב): רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ. כְּרֵיחַ שָׂדֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (מיכה ג, יב): צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ. אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה', בָּנוּי וּמְשׁוּכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.
בראשית רבה ע׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א), אָמַר רַבִּי אַחָא (משלי יד, ל): חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה טְעִין לִבֵּיהּ יַת רַגְלוֹהִי, הֲדָא אָמְרָה כְּרֵסָא טְעֵנָא רַגְלַיָּא. (בראשית כט, ב): וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא פְּתַר בֵּיהּ שִׁית שִׁיטִין, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ הַבְּאֵר. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ מַיִם לְדִגְלוֹ וּלְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כִּמְלֹא פִי כְבָרָה קְטַנָּה הָיָה בָהּ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ, בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאֵיתָנָהּ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, בָּאִים מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים, דִּתְנַן שְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם, אֶחָד בְּהַר הַבַּיִת, וְאֶחָד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ בָּתֵּי דִינִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּין. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדִּין עַד שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל בּוּרְיוֹ. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר, זוֹ צִיּוֹן. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זוֹ מַלְכוּת רוֹמִי שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מִן הַהֶקְדֵשׁוֹת הַצְּפוּנוֹת בַּלְּשָׁכוֹת. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ, לֶעָתִיד לָבוֹא זְכוּת אָבוֹת עוֹמָדֶת. דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זוֹ סַנְהֶדְרִין. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם. כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִיא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר, זֶה מֻפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין שֶׁהוּא מְסָרֵס אֶת הַהֲלָכָה. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַהֲלָכָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בָּהֲלָכָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ עַל בּוּרְיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, זֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן, אֵלּוּ שְׁלשָׁה קְרוּאִים. כִּי מִן הַבְּאֵר וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַתּוֹרָה. וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, זֶה יֵצֶר הָרָע. וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים, זֶה הַצִּבּוּר. וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַתּוֹרָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן וגו', שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם יוֹצְאִים לָהֶם, יֵצֶר הָרָע חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ.
ויקרא רבה כ״ד:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, אָמַר רַבִּי לֵוִי, כָּל טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל אֵינָן אֶלָּא מִצִּיּוֹן, יְשׁוּעָה מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יד, ז): מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל. עֹז מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי, ב): מַטֵּה עֻזְךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן. בְּרָכָה מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלד, ג): יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן. שׁוֹפָר מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, א): תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, טַל וּבְרָכָה וְחַיִּים מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. תּוֹרָה מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב, ג): כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה. עֶזְרָה וְסִיּוּעַ מִצִּיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כ, ב): יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ, מִקִּדּוּשׁ מַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ, (תהלים כ, ב): וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ מִצִּיּוּן מַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֶךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי פָּרוּשׁ כָּךְ תִּהְיוּ פְּרוּשִׁים, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ כָּךְ תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ.
משנה ביכורים א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים. לא מתמרים שבהרים. ולא מפירות שבעמקים. ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר. אין מביאין בכורים קודם לעצרת. אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת. ולא קבלו מהם. מפני הכתוב שבתורה (שמות כג, טז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה:
משנה שביעית ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
עד אימתי חורשין בשדה הלבן ערב שביעית. עד שתכלה הליחה. כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות. אמר ר' שמעון נתת תורת כל אחד ואחד בידו אלא בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת:
במדבר רבה י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת (במדבר טו, לח), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו', (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, זָרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת לְהַנְחִילָם לְיִשְׂרָאֵל לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא הִנִּיחַ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹא נָתַן בּוֹ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל, יָצָא לַחֲרשׁ (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר. לִזְרֹעַ (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ. לִקְצֹר (דברים כד, יט): כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ. לָשׁ (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה. שָׁחַט (דברים יח, ג): וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְחָיַיִם. קַן צִפּוֹר. שִׁלּוּחַ הַקֵּן. בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת (ויקרא יז, יג): וְשָׁחַט אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. נָטַע (ויקרא יט, כג): וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. קָבַר מֵת (דברים יד, א): לֹא תִתְגֹּדְדוּ. מְגַלֵּחַ שֵׂעָר (ויקרא יט, כז): לֹא תַקִּפוּ. בָּנָה בַיִת (דברים כב, ח): וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה, (דברים ו, ט): וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת. נִתְכַּסָּה בְּטַלִּית: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. וְעָשׂוּ לָהֶם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁלֹא יוֹצִיא מִן נִימִין וְיַעֲשֶׂה מֵהֶן, אֶלָּא מִצְוָה לְהָבִיא לָבָן וּתְכֵלֶת וְיַעֲשֶׂה, אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּא תְּכֵלֶת, וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא לָבָן שֶׁהַתְּכֵלֶת נִגְנַז. (במדבר טו, לח): עַל כַּנְפֵי, וְלֹא בָּאֶמְצַע אֶלָּא עַל הַכָּנָף. (במדבר טו, לח): פְּתִיל, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפָתְלָן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, י): וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. (במדבר טו, לט): וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית, וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. וְכַמָּה חוּטִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, פְּרַט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרַט לְסוּמָא, חָזַר וְאָמַר (במדבר טו, מ): לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, נָתַן רְאִיָה וְנָתַן זְכִירָה, זְכִירָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה, רְאִיָה לְמִי שֶׁרוֹאֶה. וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, אֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ, שֶׁאִם עָשִׂיתָ כֵּן כְּאִלּוּ כִּסֵּא כָּבוֹד אַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת, (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם, וּזְכַרְתֶּם, הַמַּרְאֶה מֵבִיא לִידֵי זִכָּרוֹן, זִכָּרוֹן מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם, לָמָּה, (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוֹקֵל אַרְנוֹנִיּוֹת וְכוֹתֵב אַפָּכִיּוֹת, אָמַר לוֹ אָבִיו בְּנִי הֱוֵי זָהִיר בָּאַפָּכִיוֹת שֶׁחַיֶּיךָ נָתוּן בָּהֶן, כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וגו'.
משנה תורה, הלכות שגגות א׳ - הטקסט מספריא
כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו:
וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח הפסח והמילה מפני שהן מצות עשה וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה ונאמר לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה לפיכך המקבל ע"ז באלוה אע"פ שהוא חייב כרת אם היה מזיד נסקל ואם קיבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה מעשה ונאמר בעשותה אחת:
כל כריתות שבתורה חוץ משלש כריתות שביארנו אם עבר היחיד על אחת מהן בשגגה מביא חטאת קבועה חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש ששניהם אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד כמו שיתבאר:
חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וקרבן עולה ויורד הוא קרבן שאינו קבוע אלא אם היה עשיר מביא חטאת בהמה ואם היה עני מביא עוף או עשירית האיפה כמו שיתבאר נמצאת למד שכל העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה ארבעים ושלש ואלו הן:(א) הבא על אמו (ב) הבא על אם אשתו (ג) הבא על אם אמה (ד) הבא על אם אביה (ה) הבא על בתו (ו) הבא על בת בתו (ז) הבא על בת בנו (ח) הבא על בת אשתו (ט) הבא על בת בתה (י) הבא על בת בנה (יא) הבא על אחותו (יב) הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו (יג) הבא על אחות אביו (יד) הבא על אחות אמו (טו) הבא על אחות אשתו (טז) הבא על אשת אביו (יז) הבא על אשת אחי אביו (יח) הבא על אשת בנו (יט) הבא על אשת אחיו (כ) הבא על אשת איש (כא) הבא על הנדה (כב) השוכב עם זכר (כג) הבא על אביו (כד) הבא על אחי אביו (כה) השוכב עם בהמה (כו) האשה שמביאה עליה את הבהמה נמצאו כל כריתות שבעריות עשרים ושלש:ובשאר העבירות שבע עשרה ואלו הן:(א) העובד עבודה זרה במעשה (ב) הנותן מזרעו למולך (ג) בעל אוב (ד) בעל ידעוני במעשה (ה) המחלל את השבת (ו) העושה מלאכה ביוה"כ (ז) האוכל ושותה ביום הכפורים (ח) האוכל נותר (ט) האוכל חמץ בפסח (י) האוכל חלב (יא) האוכל דם (יב) האוכל פיגול (יג) השוחט קדשים חוץ לעזרה (יד) המעלה קרבן חוץ לעזרה (טו) המפטם את שמן המשחה (טז) המפטם את הקטורת (יז) הסך בשמן המשחה הרי אלו ארבעים ושלש עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ומה הוא הקרבן שמביא השוגג באחת מאלו אם שגג בעבודה זרה מביא עז בת שנתה לחטאת והיא האמורה בפרשת שלח לך בין שהיה החוטא הדיוט או מלך או כהן גדול או משוח מלחמה הכל שוין בשגגת ע"ז אבל אם שגג באחת משאר ארבעים ושתים אם היה הדיוט מביא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים וזו היא חטאת של אחד מעם הארץ האמורה בפרשת ויקרא ואם המלך הוא ששגג באחת מהן מביא שעירת עזים לחטאת ואם כהן משוח הוא מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף כמו שנתפרש שם:
אחד יחיד ששגג באחת מאלו או מרובין שנאמר תורה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה כיצד אנשי מדינה ששגגו ודמו שהיום חול והרי הוא יוה"כ וכולן אכלו ועשו מלאכה כל אחד מהן מביא שתי חטאות כבשות או שעירות וכן אם שגגו כולן והקטירו לעבודה זרה כל אחד ואחד מן העובדים מביא עז בת שנתה לחטאת:
בראשית רבה ס״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
וְיִתֶּן לְךָ, יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֶּן לְךָ. יִתֶּן לְךָ בְּרָכוֹת, וְיִתֶּן לְךָ כְּבִישָׁן. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָבִיךָ. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָחִיךָ. רַבִּי אַחָא אָמַר יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים טז, כח): וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי זוֹכֵר לִי אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכַנִי אַבָּא יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא. מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זֶה הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זֶה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דָגִים שְׁמֵנִים יוֹתֵר מִדַּאי. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּדִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ. וְרֹב דָּגָן, אֵלּוּ הַבַּחוּרִים, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים. וְתִירשׁ, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. דָּגָן, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים. תִּירשׁ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ מִקְרָא. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זוֹ מִשְׁנָה. דָּגָן, זוֹ תַּלְמוּד. תִּירשׁ, זֶה אַגָּדָה.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד אפילו כהן בן כהן מושחין אותו שנאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו':
משנה ברכות ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך. בשלשה והוא אומר ברכו. בעשרה אומר נברך לאלהינו. בעשרה והוא אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר נברך לה' אלהינו. במאה והוא אומר ברכו. באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא אומר ברכו. ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ברבוא והוא אומר ברכו. כענין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'. רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך: