תצב
והארה מבחי' זו מאיר בגעה"ע ואפי' בגה"ת ג"כ שהוא בתחילת עשי' ובעצם הוא ביצי'104, והיינו הארות אצי' שלמעלה מבריאה שבבריאה105, וזהו"ע זיו תורתן ועבודתן שכ' בסש"ב106, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל ועכשיו מאיר הארה מבחי' זו, דמצות הם הזריעה וכמארז"ל זרע הקב"ה התומ"צ107 כו', ובכ"י מאיר ג"כ מבחי' זו דכ"י מברכים נותן התורה108, דבכ"י נמשך גילוי עליון יותר.
וחג האסיף בצאת השנה כו' זהו חג הסוכות דלמעלה מפסח ושבועות והוא מדרי' התשובה, דהנה כתי' כי אבי ואמי עזבוני והוי' יאספני109, או"א הם תושב"כ ותושבע"פ וכמ"ש שמע בני מוסר אביך110 הוא תושב"כ ואל תטוש תורת אמך תושבע"פ, ואף אם פגם בתורה מ"מ הוי' יאספני דארז"ל שאלו לחכמ'111 נפש החוטאת מה עונשה א' חטאים תרדוף רעה112 שאל113 לתורה א' יביא קרבן114 ויתכפר, אך הקרבן מכפר רק על שוגג115 ולא על מזיד116, שאלו להקב"ה א' יעשה תשובה ויתכפר לו זש"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך117, וזהו וה' יאספני, וזהו"ע וחג האסיף בצאת השנה דתחלה צ"ל ר"ה ויוהכ"פ דכתי' בהתאסף ראשי עם118 יחד שבטי ישראל שאז מתאספי' כל הניצוצות ולכן נק' סוכות חג האסיף, וכמ"ש ואספת דגנך ותרושך ויצהרך, והו"ע כהנים לוים וישראלים119, דגנך אלו ישראלים כמ"ש מה טובו ומה יפיו דגן בחורים120, וארז"ל ע"פ ורוב דגן121 אלו בחורי ישראל, ותרשך הם לוים שאומרים שירה על היין122, ויצהרך אלו כהנים שהם משוחים בשמן123, וג' אלו ממשיכי' מבחי' עליונה יותר וכמו בג' אומר נברך124 דיחיד
הערות
- 104. בגה"ת . . בתחילת עשי' . . ביצי' : ראה גם תו"א מקץ לב, ד. סה"מ תר"ם ח"א ע' טז. וש"נ.
- 105. הארות אצי' . . שבבריאה : ראה לקו"ת במדבר ב, ב.
- 106. זיו תורתן . . בסש"ב : פל"ט.
- 107. זרע הקב"ה התומ"צ : ראה במדב"ר פי"ז, ה. סה"מ תר"ם ח"א ע' רסב. וש"נ.
- 108. דכ"י מברכים נותן התורה : בברכת התורה. ראה גם סה"מ תר"ל כאן ע' קלו. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ס"ע תתכא ואילך.
- 109. כי אבי ואמי . . יאספני : תהלים כז, י.
- 110. שמע בני מוסר אביך : משלי א, ח. ראה גם אגה"ק סכ"ט (קנא, א). מאמרי אדה"ז תקע"א ע' פא. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תנ. וש"נ.
- 111. שאלו לחכמ' : ראה ירושלמי מכות פ"ב, ה"ו. ילקוט שמעוני יחזקאל יח, ד (רמז שנח). תהלים כה, ח (רמז תשב). (לעיל בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וברך את לחמך ובהערה 47.
- 112. חטאים תרדוף רעה : משלי יג, כא. ולהעיר ש (לקמן בחלק ההנחות) בהנחה כאן על יד הערה 124 מובא שכ"ק אדמו"ר מהר"ש אמר שמענת החכמה היתה: ”תמות".
- 113. שאל : אוצ"ל: שאלו.
- 114. קרבן : כ"ה בירושלמי שם. אבל בילקוט שם: אשם. ובזית רענן לילקוט תהלים שם: דרוב אשמות בא על מזיד — ראה בסמוך הערה 116.
- 115. הקרבן . . על שוגג : ראה רמב"ם הל' שגגות רפ"א ואילך. אגה"ק סוסכ"ח.
- 116. הקרבן . . ולא על מזיד : ראה סה"מ תרל"ג ח"א כאן ע' קמט בשולי היריעה. תר"ם ח"ב ע' תר. וש"נ.
- 117. טוב וישר ה' . . בדרך : תהלים כה, ח.
- 118. בהתאסף ראשי עם : ברכה לג, ה.
- 119. ואספת דגנך . . וישראלים : עקב יא, יד. ראה גם (לעיל בחלק המאמרים) בהמאמר כאן ובהערה 108.
- 120. מה טובו . . דגן בחורים : זכרי' ט, יז.
- 121. ורוב דגן : תולדות כז, כח. ב"ר פס"ו, ג.
- 122. שאומרים שירה על היין : ברכות לה, א.
- 123. כהנים שהם משוחים בשמן : ראה תשא ל, ל. פקודי מ, יג. טו. רמב"ן צו ח, יא. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"א ה"ז.
- 124. בג' אומר נברך : ברכות פ"ז, מ"ג (מט, ב). ראה סידור שער בהמ"ז קב, א ואילך. אוה"ת עקב ע' תקלח ואילך. סה"מ תרכ"ו ריש ע' ריט. לקמן הנחה ד"ה והי' אמונת עתך על יד הערה 38.
במדבר רבה י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת (במדבר טו, לח), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וגו', (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, זָרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת לְהַנְחִילָם לְיִשְׂרָאֵל לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא הִנִּיחַ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁלֹא נָתַן בּוֹ מִצְוָה לְיִשְׂרָאֵל, יָצָא לַחֲרשׁ (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר. לִזְרֹעַ (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ. לִקְצֹר (דברים כד, יט): כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ. לָשׁ (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה. שָׁחַט (דברים יח, ג): וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְחָיַיִם. קַן צִפּוֹר. שִׁלּוּחַ הַקֵּן. בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת (ויקרא יז, יג): וְשָׁחַט אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. נָטַע (ויקרא יט, כג): וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ. קָבַר מֵת (דברים יד, א): לֹא תִתְגֹּדְדוּ. מְגַלֵּחַ שֵׂעָר (ויקרא יט, כז): לֹא תַקִּפוּ. בָּנָה בַיִת (דברים כב, ח): וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה, (דברים ו, ט): וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת. נִתְכַּסָּה בְּטַלִּית: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת. וְעָשׂוּ לָהֶם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁלֹא יוֹצִיא מִן נִימִין וְיַעֲשֶׂה מֵהֶן, אֶלָּא מִצְוָה לְהָבִיא לָבָן וּתְכֵלֶת וְיַעֲשֶׂה, אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּא תְּכֵלֶת, וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ אֶלָּא לָבָן שֶׁהַתְּכֵלֶת נִגְנַז. (במדבר טו, לח): עַל כַּנְפֵי, וְלֹא בָּאֶמְצַע אֶלָּא עַל הַכָּנָף. (במדבר טו, לח): פְּתִיל, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפָתְלָן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, י): וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. (במדבר טו, לט): וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, שֶׁתְּהֵא נִרְאֵית, וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. וְכַמָּה חוּטִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלשׁ. (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, פְּרַט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פְּרַט לְסוּמָא, חָזַר וְאָמַר (במדבר טו, מ): לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, נָתַן רְאִיָה וְנָתַן זְכִירָה, זְכִירָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה, רְאִיָה לְמִי שֶׁרוֹאֶה. וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, אֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ, שֶׁאִם עָשִׂיתָ כֵּן כְּאִלּוּ כִּסֵּא כָּבוֹד אַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא דּוֹמֶה לִתְכֵלֶת, (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם, וּזְכַרְתֶּם, הַמַּרְאֶה מֵבִיא לִידֵי זִכָּרוֹן, זִכָּרוֹן מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם, לָמָּה, (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוֹקֵל אַרְנוֹנִיּוֹת וְכוֹתֵב אַפָּכִיּוֹת, אָמַר לוֹ אָבִיו בְּנִי הֱוֵי זָהִיר בָּאַפָּכִיוֹת שֶׁחַיֶּיךָ נָתוּן בָּהֶן, כָּךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וגו'.
משנה תורה, הלכות שגגות א׳ - הטקסט מספריא
כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת הרי זה חייב להקריב קרבן חטאת ומצות עשה שיקריב חטאתו על שגגתו:
וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח הפסח והמילה מפני שהן מצות עשה וחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והמגדף מפני שאין בו מעשה ונאמר לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה לפיכך המקבל ע"ז באלוה אע"פ שהוא חייב כרת אם היה מזיד נסקל ואם קיבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה מעשה ונאמר בעשותה אחת:
כל כריתות שבתורה חוץ משלש כריתות שביארנו אם עבר היחיד על אחת מהן בשגגה מביא חטאת קבועה חוץ מטמא שאכל קדש וטמא שנכנס למקדש ששניהם אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד כמו שיתבאר:
חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד וקרבן עולה ויורד הוא קרבן שאינו קבוע אלא אם היה עשיר מביא חטאת בהמה ואם היה עני מביא עוף או עשירית האיפה כמו שיתבאר נמצאת למד שכל העבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה ארבעים ושלש ואלו הן:(א) הבא על אמו (ב) הבא על אם אשתו (ג) הבא על אם אמה (ד) הבא על אם אביה (ה) הבא על בתו (ו) הבא על בת בתו (ז) הבא על בת בנו (ח) הבא על בת אשתו (ט) הבא על בת בתה (י) הבא על בת בנה (יא) הבא על אחותו (יב) הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו (יג) הבא על אחות אביו (יד) הבא על אחות אמו (טו) הבא על אחות אשתו (טז) הבא על אשת אביו (יז) הבא על אשת אחי אביו (יח) הבא על אשת בנו (יט) הבא על אשת אחיו (כ) הבא על אשת איש (כא) הבא על הנדה (כב) השוכב עם זכר (כג) הבא על אביו (כד) הבא על אחי אביו (כה) השוכב עם בהמה (כו) האשה שמביאה עליה את הבהמה נמצאו כל כריתות שבעריות עשרים ושלש:ובשאר העבירות שבע עשרה ואלו הן:(א) העובד עבודה זרה במעשה (ב) הנותן מזרעו למולך (ג) בעל אוב (ד) בעל ידעוני במעשה (ה) המחלל את השבת (ו) העושה מלאכה ביוה"כ (ז) האוכל ושותה ביום הכפורים (ח) האוכל נותר (ט) האוכל חמץ בפסח (י) האוכל חלב (יא) האוכל דם (יב) האוכל פיגול (יג) השוחט קדשים חוץ לעזרה (יד) המעלה קרבן חוץ לעזרה (טו) המפטם את שמן המשחה (טז) המפטם את הקטורת (יז) הסך בשמן המשחה הרי אלו ארבעים ושלש עבירות שמביאין על שגגתן חטאת קבועה ומה הוא הקרבן שמביא השוגג באחת מאלו אם שגג בעבודה זרה מביא עז בת שנתה לחטאת והיא האמורה בפרשת שלח לך בין שהיה החוטא הדיוט או מלך או כהן גדול או משוח מלחמה הכל שוין בשגגת ע"ז אבל אם שגג באחת משאר ארבעים ושתים אם היה הדיוט מביא שעירת עזים או נקבה מן הכבשים וזו היא חטאת של אחד מעם הארץ האמורה בפרשת ויקרא ואם המלך הוא ששגג באחת מהן מביא שעירת עזים לחטאת ואם כהן משוח הוא מביא פר בן בקר לחטאת והוא נשרף כמו שנתפרש שם:
אחד יחיד ששגג באחת מאלו או מרובין שנאמר תורה אחת תהיה לכם לעושה בשגגה כיצד אנשי מדינה ששגגו ודמו שהיום חול והרי הוא יוה"כ וכולן אכלו ועשו מלאכה כל אחד מהן מביא שתי חטאות כבשות או שעירות וכן אם שגגו כולן והקטירו לעבודה זרה כל אחד ואחד מן העובדים מביא עז בת שנתה לחטאת:
בראשית רבה ס״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
וְיִתֶּן לְךָ, יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֶּן לְךָ. יִתֶּן לְךָ בְּרָכוֹת, וְיִתֶּן לְךָ כְּבִישָׁן. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָבִיךָ. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָחִיךָ. רַבִּי אַחָא אָמַר יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים טז, כח): וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי זוֹכֵר לִי אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכַנִי אַבָּא יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא. מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זֶה הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זֶה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דָגִים שְׁמֵנִים יוֹתֵר מִדַּאי. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּדִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ. וְרֹב דָּגָן, אֵלּוּ הַבַּחוּרִים, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים. וְתִירשׁ, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. דָּגָן, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים. תִּירשׁ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ מִקְרָא. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זוֹ מִשְׁנָה. דָּגָן, זוֹ תַּלְמוּד. תִּירשׁ, זֶה אַגָּדָה.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד אפילו כהן בן כהן מושחין אותו שנאמר והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו':
משנה ברכות ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך. בשלשה והוא אומר ברכו. בעשרה אומר נברך לאלהינו. בעשרה והוא אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר נברך לה' אלהינו. במאה והוא אומר ברכו. באלף אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל. באלף והוא אומר ברכו. ברבוא אומר נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ברבוא והוא אומר ברכו. כענין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה'. רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.