בחודש השלישי

רנא, אבעזר"ה

בחודש השלישי¹ לצאת בנ"י מאמ"צ ביום הזה באו מדבר סיני² כו', וד[רשו] רז"ל שהוא בר"ח³ סיון, כי מאחר שלא פי' באיזה יום באו למדו ממ"ש בחדש הזה⁴ וכתיב הכא ביום הזה כו'. וי"ל למה חודש הזה דר"ח סיון נשתנה משאר חדשים שלא פי' אותו להדיא אלא סתם וכתיב ביום הזה סתם, אע"פ שפי' בחדש השלישי לא פי' שמו. אך יש להקדים תחלה שרש ענין קבלת התורה לישראל דוקא בזה הזמן, והלא כבר היו צדיקי' גדולים שהיו ראוים ליתן להם כל התורה והמצות כמו אברהם אע"ה שהי' ראשון המאמינים⁵ בהוי' אחד והי' בחי' מרכבה⁶ ממש, שהרי נק' אברהם אוהבי⁷ רחימא דמלכא⁸ כו', וכתי' בי' הלוך ונסוע⁹ כו' ואיתא בזהר שהי' הולך ועולה מדרגא לדרגא בעילוי אחר עילוי ברוב עומק עוז התקשרות ודביקות האמיתי בה' אחד¹⁰ במס"נ, ורוח אייתי רוח¹¹ כו' והי' שורה עליו אור אהבה רבה העליונה כמים הפנים אל פנים¹² כו'. ואע"פ שקיים אברהם כל התומ"צ¹³ כמ"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי¹⁴ וישמור משמרתי כו' וכתיב כי ידעתיו את אשר יצוה¹⁵ את בניו [כו'] לעשות צדקה ומשפט כו', [הרי] עכ"ז לא קיים רק ברוחניות ולישראל ניתנה התו"מ בגשמיות וכמ"ש במ"א בפי' ושמי הוי' לא נודעתי להם¹⁶ כו'. אך הנה ידוע שהתורה נק' עוז ותושי'¹⁷ עוז וכח לנשמה האלקי' כמ"ש ה' עוז לעמו יתן¹⁸ ואין רנא, בעוז אלא תורה¹⁹ וכמ"ש חגרה בעוז מתני'²⁰ כו', ותושי' שמתשת כח הגוף החומרי והא בהא תליא שכבר²¹ היא עוז לנשמה ממילא מתשת כח הגוף וכמ"ש בזהר תוקפא דנפשא חולשא דגופא²².

ולהבין זה יש להבין²³ תחלה שרש ענין אהבה דאברהם אוהבי [הנ"ל, שה]אבות סימן לבנים²⁴ ויש מעין אהבה זו בכל א' וא' מישראל מצד [ה]ירושה מאבותינו²⁵ שנטוע ומושרש כמו טבע בנפשינו, עד שכל א' יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי²⁶. והנה המסעות דאברהם הי' תחלה בארץ כנען שהוא א"י דכתי' (בפ' לך לך) ויעבור אברם בארץ²⁷ עד מקום שכם כו', ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת²⁸ [כו'] ויעתק משם ההרה²⁹ כו' עד ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה³⁰ ואח"כ אמר וירד אברם מצרימה³¹ לגור שם עד ויעל אברם ממצרים³² הוא ואשתו וכל אשר לו³³ הנגבה וילך למסעיו³⁴ כו' עד [אל] מקום המזבח כו' ויקרא שם בשם ה'³⁵. והענין הוא דאבות סימן לבנים והי' מסעות שלו בא"י הלוך ונסוע הנגבה שזה הי' כח ועוז לבניו לקיים התומ"צ בארץ³⁶ ע"י כל היחודים העליונים באהבה³⁷ ודביקות במס"נ עד מקום המזבח שעשה ויקרא שם [בשם ה'] כו', ואח"ז ירד למצרים לבער³⁸ הרע דקליפת מצרים וכמ"ש ויעל אברם ממצרים כו' שעלה משם בקדושה יתירה ע"י בירור והכנעת הרע בתכלית לאהפכא חשוכא לנהורא³⁹ כו', וזה הי' כח ועוז לבניו להיות בכוחם לסור מרע בתכלית, והוא מה שנתנה להם התורה [ומצות] שנק' עוז ותושי' עוז לנשמה ותושי' להתיש הסט"א כו' וד"ל.

וביאור הדברים⁴⁰ יובן בענין מהות התפעלו' אהבה האלקי' בכל אדם שעיקר מהות התפעלות הזאת אינו רק ענין ובחי' הזזה והעתקה שנעתק וניזוז ממקומו הראשון, כמו [oldpage_שסז] ההולך ונוסע ממקום למקום אחר שכ[ל] שהולך ונסע ונתקרב למקום שהלך לשם הרי לפ"ע זה נתרחק יותר ממקום הראשון⁴¹ שיצא משם. כך כל שנתקרב האדם יותר בקרבת אלקי' ע"י בחי' התפעלות עומק הלב באהבה ותשוקה [אלקי'] לידבק בה' אחד רנא, גלבדו, כך לפ"ע זה נתרחק ונעתק ממקום התקשרותו בחומרי הגוף כו', כמשל עוף הפורח באויר למקום [מחוז] חפצו, או אדם השט במים שמפני גודל חפצו ורצונו לבא למקום זה שרוצה לקרב⁴² אליו בכל כחו עי"ז נתרחק [ב]כל השטה יותר ממקומו הראשון כו'. וכך בכל עת התפעלות אהבה ורצון מעומק הלב ביותר מדי יום ביום עי"ז נתרחק ונעתק וניזוז יותר מכל רצון זר הגופני עד שכאשר יוגבר עוז אהבה רבה בכלות הנפש לה' ממש אז י[ת]רחק ויופשט לגמרי בריחוק גדול יותר מכל רצון זר עד שהוא מואס ברע בתכלית ולבו חלל בקרבו⁴³ כו'. ונמצא מובן שכל שהנשמה נתחזקה בכחה ביותר בקשר אמיץ וחזק מאד באלקות נעשה חולשת כח ביותר לנפש הטבעי' החומרית, כמ"ש בזה"ק תוקפא דנפשא חולשא דגופא ובהיפוך תוקפא דגופא חולשא דנפשא⁴⁴ דאת זה לעו"ז⁴⁵ כו' וכמ"ש ולאום מלאום יאמץ⁴⁶ כו' כשזה קם זה נופל⁴⁷ כידוע, בהיות הנשמה והגוף המה ב' הפכים מנגדים ממש כמ"ש כי רוח האדם⁴⁸ הוא העולה למעלה ורוח הבהמה יורדת למטה בגופני', וידוע שהנפש האלקי' [היא] מוגבלת ומצומצמת במאסר חומר הגוף עד שגם אם נפש האלקי' [נ]תפעל[ה] באהוי"ר שכליי' בחו"ב שבה עומד לנגדה חומר הגס הגופני הנק' רוח הבהמה ממש שלא תוכל לעלות ולילך⁴⁹ למעלה כמו שלא יוכל אדם לצאת ממאסר ותפיסת המלך⁵⁰, אך כאשר תתגבר הנה"א להתפעל באה"ר [ב]תוקף גדול מאד אזי יחלש כח החומר[י] ויפול ותצא ממאסר⁵¹ הגופני נקי מכל סיג עד שיהי' לו רק לב אחד לאביו שבשמים⁵² כו' כמו כלה שארי⁵³ כו'. ונמצא יש כאן ב' ענינים, א' שיצא ממאסר⁵⁴ גסות הגופני, והב' שעלתה ונתדבקה באלקים חיים, אמנם קירוב ודיבוק זה באלקות הוא העושה הריחוק שנתרחקה והופשטה מגסות הגופני.

ומזה יובן בקצת דוגמא עכ"פ לאמיתית אור האהבה האלקי' שהי' באברהם אוהבי הנ"ל כמ"ש הלוך ונסוע מדרגא לדרגא כו' שהאבות הן המרכבה⁵⁵ ממש כידוע, דהיינו שהי' נפשו דבוקה וקשורה [למעלה] באלקי' חיים ממש בבחי' קירוב גמור והי' הולך ועולה במעלות [ו]מדרגות התקשרו' ודביקות אמיתי זו מדי יום [ו]יום בעומק אחר עומק ועילוי אחר עילוי יותר. [ו]זהו הלוך ונסוע כמשל הנסיעה שנעתק ממקום למקום כו' שנתדבקו ונתקרבו יותר באור האלקי בכלות הנפש יותר נתרחק בהפשטת הגופני לגמרי מכל וכל כו', וזהו שהי' מסעות רנא, דשלו תחלה בא"י להיות הולך וקרב אלי'⁵⁶ עד רום המעלות שהוא הנגבה תוקפא דדרום שהוא תוקף האה"ר העליונה. ואח"כ א' ויעל אברם ממצרים שהי' ביכולתו לעלות מכל טומאת מצרים הוא ואשתו וכל אשר לו לבער ולברר הרע בתכלית, לפי שזה הי' לפ"ע עוצם מעלתו⁵⁷ ודביקותו במסעות שלו בא"י עד ששב והולך למסע[י]ו [בא"י] אל מקום המזבח ויקרא שם בשם הוי' בתוס' עילוי יותר מבתחילה מטעם יתרון אור מן החשך⁵⁸ כאשר נהפך חשך לאור כידוע וד"ל. ואבות סימן לבנים להיות גם בהם עוז וכח התפעלות וקרבת אלקי' בכאו"א בכל דור ודור וזמן הולך ונוסע כו', עד שלפ"ע יוכל כל א' לצאת ממצרים בכל יום שהוא לצאת מחומר הגופני המחשיך על אור הנשמה ולהיות סור מרע לאכפייא או למאוס ברע לאהפכא כו' כמ"ש באברהם ויעל אברם ממצרים כו' כנ"ל. רק שא"א להיות זה בישראל כמו שהי' באברהם ממש כ"א ע"י התורה שנק' עוז ותושי' עוז לנשמה האלקי' שיהי' בה תוקף התגברות האה"ר במס"נ, וממילא תושי' להתיש כח הגוף לצאת ממצרים מן המיצר וצמצום דחשך [ד]קליפת נוגה משום דהא בהא תליא לפ"ע כו' וד"ל.

והנה בסדר התפלה צ"ל תחילה בחי' לב נשבר ונדכה קודם התפלה בתשובה אמיתי' על ח"נ במרירות ושפלות והכנעה יתירה כמאמר שאין מתפללים אלא מתוך כובד ראש⁵⁹ כו', ולפ"ע זה דוקא יוכל להיות התפעלות אלקי' באהוי"ר בהתבוננו' גדולת ה' בפסוד"ז עד ק"ש ושמו"ע, וכמ"ש מי זאת עולה מן המדבר⁶⁰ מק"נ ואח"כ מתרפקת על דודה⁶¹ בפסוד"ז כו' וכידוע בסדר ד' תיקונין מטה שולחן כסא ומנורה⁶² כו', וכמ"ש סו"מ ואח"כ ועשה טוב⁶³ וכמו שהי' ביצ"מ שיצאו מן הרע דנו"ן שערי טומאה⁶⁴ תחילה מאפילה לאור גדול דמ"ת כו', ובאברהם הי' מסעות שלו בא"י תחילה בבחי' קירוב ודביקות כו' ואח"כ נסע וירד למצרים לבער הרע כו'. ואע"פ שהאבות סימן לבנים כו' וא"כ הי' ראוי שיהי' בבנים ג"כ כמו באבות, הענין הוא דאברהם הי' בחי' מרכבה ממש לאה"ר העליונה [ד]חסד דאצי' כמ"ש אברהם אוהבי והי' בו תחילה גילוי אור האלקי דאצי' מלמעלה למטה בבחי' ירידה והמשכה דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו', וע"כ הי' תחלה מסעות שלו בא"י ששם מקור⁶⁵ גילוי שכינה מלמעלה למטה כמ"ש אל מקום המזבח כו'. ולפ"ע תוקף גילוי אור⁶⁶ ירידת אור דיחו"ע⁶⁷ דאצי' בבי"ע ע"י מסעות בא"י כן הי' בחי' הבירורי' שלו [ב]מצרים לבער הרע, לפי שגופו הי' רנב, אמופשט מגשמיות כמו בנשמתו שזהו ענין בחי' המרכבה, וידוע שהאבות היו מעין העוה"ב⁶⁹ שהגשמיות אינו מסתיר לרוחני' כלל ולכך הי' ברכתם בגשמי' כמו ברוחני' בשוה (וראי'⁶⁸ ממה שרדף אחר המלכים⁷⁰ כו'). אבל כאשר נמשך מהשרש אל הענפי' שהן בנ"י, הרי צ"ל בהיפך שמתחילה יעלה מן הרע כענין כובד ראש הנ"ל וכיצ"מ שקודם מ"ת, ולפי שגם אם תתפעל הנשמה אלקי' באהוי"ר אמיתי' לא יועיל להפוך חומר גסות וחומריות⁷¹ הגופני להיות שהארה אלקי' שבנשמה מצומצמת מאד, והוא [ב]מאסר גמור בחומר הגופני עד שגם בהתפעלות הנשמה יחשיך עלי' גסות וחומרי' הגוף ומונע לנשמה לעלות בדביקות כו', רק שצ"ל יצ"מ תחלה שהוא לצאת מן הרע ע"י תשובה בלב נשבר כו', וכל שנתרחק יותר מן הרע החומרי יותר יתקרב לה' בהתפעלו' הנשמה באהוי"ר בפסוד"ז עד ק"ש כנ"ל, וזהו הנסיעה שנתרחק ממקומו הראשון כנ"ל וכמ"ש אחרי ה' תלכו⁷². אבל באברהם הי' להיפך כמ"ש התהלך לפני⁷³ דוקא כנ"ל⁷⁴, והוא כל מה⁷⁵ שבא לקירוב יותר בתחילה יותר נתרחק מן הרע עד שהי' בכחו לברר ולהוציא כל חלקי הטוב שנפל בק"נ כמ"ש [oldpage_שסח] ויעל אברם כו'. וכך הוא ג"כ בענין עוז ותושי' דתורה שתחילה עוז לנשמה להיות הארת אור האלקי יורד ונמשך בה לחזק כחה ביותר בהתפעלות אהוי"ר כו', לפי שהתורה נקרא מזון לנשמה⁷⁶ ממש כמ"ש כי אמרתך חייתני⁷⁷ וכמ"ש כי הוא חייך⁷⁸ כו', ואח"כ תושי' ממילא להתיש כח הסט"א כו', לפי שהתורה מלמעלה למטה ירדה כו' (אבל כאשר ניתנה התורה לישראל שהוא הבירור דעה"ד טו"ר מלמטה למעלה צ"ל תחלה סו"מ דשס"ה ל"ת ואח"כ ועשה טוב דרמ"ח מ"ע⁷⁹, אבל בירידת התורה נא' אנכי תחלה⁸⁰ שכולל לרמ"ח מ"ע ואח"כ ולא יהי' לך שכולל לשס"ה ל"ת)⁸⁰ ומ"ש במ"א בענין שמי עם י"ה⁸² שס"ה⁸² ל"ת והרי י"ה קודם לו"ה דרמ"ח מ"ע זהו מצד בחי' העלא' דרפ"ח כו'⁸¹.

אך הנה עדיין יש להבין למה צריך לקבלת התורה שתהי' עוז לנשמה ותושי' לגוף כו', אחר שכבר הוטבע מאברהם בדרך ירושה דאבות סימן לבנים כו' שיש ביכולת כאו"א להיות סו"מ רנב, בועשה טוב בפ"מ⁸³ עכ"פ יהי' איך שיהי'. אמנם הנה י"ל תחלה ענין הידוע במהות ההתבוננו' שמחמתה תתפעל הנשמה וגם הנה"ט⁸⁴ בלב בשר החומרי כו'. וידוע שיש בזה ב' מדרגות, א' בבחי' ממכ"ע⁸⁵ שהוא בחי' שם אלקי'⁸⁶ כו', והוא כאשר מתבונן האדם איך שהוא ית' מחי' ומהווה את כל העולמות מאין ליש ממש בכל רגע ורגע כמ"ש ואתה מחי' את כולם⁸⁷ וכתיב מלכותך מכ"ע⁸⁸, שבחי' השפעה האלקי' הזאת נמשך ע"י בחי' המל' שהוא בחי' הדיבור⁸⁹ העליון כמ"ש דבר מלך שלטון⁹⁰ כמלך שגוזר וכן יקום, כן בדבר [ה'] שמים נעשו⁹¹ וברוח פיו כו' כמו ויאמר [ה'] יהי אור⁹² ויהי אור וכן כל מע"ב, וכן⁹³ בוי"ו ימי בראשית כך מחדש בכל יום מע"ב ע"י בחי' אותיות הדבור דוקא, וע"כ נתחלקו לרבוא רבבות עולמות עד אין שיעור כמ"ש היש מספר לגדודיו⁹⁴ כו' מצד רבוא רבבות צירופי אותיות כמ"ש בס"י וקבען בפה⁹⁵ כו' ה' אבנים בונות ק"כ בתים⁹⁶ שהם ק"כ צירופי' ומכאן ואילך צא וחשוב כו' כידוע. ועד"מ באדם שיש צירופי אותיות רבים עד אין שיעור בדבור וכללותן אינו רק חכ' ושכל א' הכוללם יחד, כך כתי' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכ' עשית⁹⁷ חכמה א' ונק' ח"ת חכ' שבדבור והוא מאמר דבראשית בחוכמתא⁹⁸, כידוע דהמאמר דבראשי' נמי מאמר הוא⁹⁹ רק שהוא מאמר כללי¹⁰⁰ שהוא כולל כל המאמרות בכלל שכולל כל הפרטים המסתעפים ממנו כו', ושרש של הראשון דחכ' זו שבדבור הוא בחכ' שבראש שנק' ח"ע כידוע, וע"ז אמר והחכ' מאין תמצא¹⁰¹ גם על ח"ע כמ"ש במ"א.

וזהו התחלת והקדמת פסוד"ז הכוללת כל השבחים במאמרו ברוך שאמר והי' העולם, פי' שאמר מאמר א' לבד¹⁰² שזהו מאמר דבראשית כמ"ש והלא במאמר א' יכול להבראות¹⁰³ אלא שנתחלקו ליו"ד מאמרות [ול]צרופי' רבים עד אין שיעור כו' שזהו בחי' החכ' שכוללת לכל הכחות הנמצאים מפרטי צירופי אותיות של הדבור וכמ"ש כולם בחכ' עשית (ועוד יתפרש שאמר והי' העולם ממילא כמו הוא צוה ונבראו¹⁰⁴ דהיינו בבחי' הרצה"ע שלמעלה גם מהחכ', כי פי' שאמר שרצה¹⁰⁵ כמו כי אמרתי עולם [חסד יבנה¹⁰⁶ ] כו', וכתרגום בראשית בקדמין¹⁰⁷ כו' רנב, גשקדם לח"ע¹⁰⁸ ואח"כ ברוך אומר ועושה בחו"ב¹⁰⁹ ביו"ד מאמרות כידוע). והנה אנו אומרים תתברך ה' [אלקינו] על כל [שבח] מעשה ידיך¹¹⁰ כו' הרי כל הנבראים כולם נק' רק בשם עשי' לבד [וכ]פועל מעשה ידי אדם כמ"ש כולם בחכ' עשית כו' וכתיב אתה עשית את השמים¹¹¹ כו' וכתיב אף ידי יסדה ארץ¹¹² וימיני טפחה שמים כו' וכה"ג, ועד"מ כח המעשה שבאדם שהוא כח היותר חיצוני שבנפש הרבה יותר חיצוני מכח הדבור וכח המח' שהרי אינו אלא כמו כח התנועה שבידים, וכך כל מע"ב נק' מעשה אע"פ שהן אלפים רבבות עולמות הרוחני' בג"ע העליון והתחתון וכמלאכים דבי"ע עכ"ז הן כולם רק בבחי' עשי' שבאלקו' שהיא המדרגה היותר תחתונה, וז"ש על כל שבח מעשה ידיך לבד כו' וד"ל.

ובאמת י"ל הלא בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם בי' מאמרות שהוא בחי' הדבור שלמעלה הרבה מבחי' המעשה. אך הנה ידוע שהתהוות העולמות מאין ליש יש בזה ג' מדרגות שנזכרים בג' לשונות בי"ע, שהרי אמר בראשית ברא אלקי'¹¹³ ויברא ה'¹¹⁴ כו' וגם בלשון יצירה וייצר ה'¹¹⁵ וגם בלשון עשי' כו' וכמ"ש ביום עשות ה'¹¹⁶ כו'. וגם בנשמות שהן בבחי' פנימיות העולמות בכלל נאמר כל הנקרא בשמי¹¹⁷ ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהן ג' מדריגות דבי"ע וכנ"ל, וכמו שאנו אומרים בראת יצרת נפחת¹¹⁸ כו'. וגם בחיצוני' העולמות כמלאכים וחיות כו' יש ג' מדרגות אלו דבי"ע גם בכל עולם בפרט בג' עולמות בי"ע כידוע. והענין הוא לפי שגם העשי' כלול [מ]מח' ודבור¹¹⁹ ונק' מח' ודבור שבעשי', וכן הדבור כלול מעשי' ונק' עשי' שבדבור וכן מח' שבדבור, וגם המח' כלול מדבור ומעשה שבמח' כו' וכמ"ש במ"א. ולזאת הכל אמת דברא ויצר ועשה כו', רק שבדרך כלל נחלק לג' עולמות בי"ע שהן עולמות שנבראו מבחי' אותיות המח' שבאלקו' נק' עולם הבריאה ונק' עלמין סתימין דלא אתגליין, ועולם היצי' הוא עלמין דאתגליין¹²⁰ מבחי' אותיות הדבור ועולם העשי' נמשך מבחי' כח המעשה לבד כמו אתה עשית¹²¹ כו', אבל גם בעולם העשי' יש מבחי' הדבור די"מ והמח' שבהם ונק' דבור ומח' שבעשי', וכך הוא בכל עולם בפרט. וכמו"כ הוא בנשמות דכתי' בראתי[ו] כו', והנה בד"כ הנשמות הן בבחי' בריאה כמו בורא קדושים כו' והמלאכים הם בבחי' יצי' כמו יוצר משרתים¹²² [כו'] גם בכל עולם בפרט. כי רנב, דהנשמות נמשכים מבחי' שם הוי'¹²³ כמ"ש נר הוי' נשמת אדם¹²⁴ והמלאכים נמשכי' מבחי' אלקי'¹²⁵ ונק' בני האלקי'¹²⁶ כידוע, וע"כ הנשמות הן חלק אלקות ממש¹²⁷ ונק' קדושים כמו לקדושים אשר בארץ¹²⁸ כו' כמו קדוש ה'¹²⁹ כו' (וע"כ עתידים המלאכים לומר לפני נשמות הצדיקים קדוש¹³⁰ כו'), לפי שהבריאה היא יש מאין האלקי ממש כמשל המח' הנמשכת מחכמה שמאין ממש, משא"כ המלאכים שמבחי' דבור שהוא יש מיש כו'. ובחי' המעשה הוא בעולם עשי' במדרגות התחתונ[ות] דכלים דמל' דעשי'. ועכ"ז בראתיו יצרתיו שהנשמה כלולה מהכל ממח' ודבור שהרי נק' רוח ממללא¹³¹, ואף עשיתיו בבחי' [oldpage_שסט] עשי' בכלי הגוף בציור אדם גשמי כאדה"ר שהי' יציר כפיו כו', כתיב בי' וייצר ויברא כו', ואף זה הפסיק הענין¹³² לפי שהוא מדרגה התחתונה ביותר כמו כח המעשה באדם שרחוק ערכה לגבי המח' והדיבור כנ"ל (ובמ"א מבואר דאף זה לרבותא יתירה¹³³ קאמר משום דבמעשה יש שרש עליון יותר גם מן המח' והחכ' משום דנעוץ תחלתן בסופן כו').

וזה שאנו אומרים תתברך על כל שבח מעשה ידיך שהן המלאכים, שהן בבחי' מלאכים דעשי' עד התהוות הגלגלים ודצח"מ דעוה"ז השפל גם שם תתברך לפי שאומרים שירה כו', ואח"כ עליי' המלאכים דיצי' ובריאה (כידוע בג' מדרגות דג' פעמים הבו שהן ג' עולמות דבי"ע¹³⁴ ), ועליהם אין אומרים תתברך על כל שבח מעשה ידיך אלא אומרים ישתבח שמך לעד מלכינו כו', והיינו לפי שמקבלים מבחי' שמך דוקא וכמו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו שהן נשמות שנק' חסידים ומלאכים¹³⁵ שנק' עבדים כידוע, והן ב' מדרגות דבריאה ויצי' בכללות שהנשמות שנק' קדושים והמלאכים נק' משרתים כמו יוצר משרתים ובורא קדושים כנ"ל וד"ל. והנה ידוע בענין משל השם שבאדם¹³⁶ הגם שאינו מעצמות האדם כלל רק שנק' בשמו למי שק[ו]ראו, ומ"מ יש בבחי' שם זה מבחי' של עצמותה מאחר שנפנה כל עצמו ע"י קריאת שם זה (כמו ויקרא האדם שמות¹³⁷ כו' שהשם מורה על העצם דוקא כמ"ש במ"א). משא"כ מעשה ידי אדם אין במעשה פעולתו רק הארה כח חיצוניות מחיצוניות שבנפשו שאין לו חיבור כלל עם עצמותו כשידיו מסולקות מפעולתו ומעשיהו באיזה בנין או כלי וכידוע, לבד מה שכח הפועל בנפעל כבר נבדל מן העצמות והשם הוא כלול בעצמותו רנג, אממש כידוע. וכן יובן למעלה בענין מה שאומר ישתבח שמך כו' שהן ע"י המלאכים ונשמות דבריאה ויצי' ששרשם באותיות ושמות דהוי' ואלקים במח' ודבור כו' כנ"ל, ואחוזים וקשורים באותיות שמו יתברך וכמ"ש לכו חזו מפעלות אלקים¹³⁸ אשר שם שמות בארץ א"ת ש’מות אלא ש מות¹³⁹ כו' וע"כ ודאי המה קרובים יותר לאור האלקי בבחי' עצמותו יותר הרבה ממלאכים ועולמות התחתונים שנק' מעשה ידיך לבד (ואע"פ שבנשמות אמר ג"כ אף עשיתיו זהו לרבותא מפני שכולל האדם לכל העולמות, וגם מלאכים התחתונים דעשי' מקבלים על ידו מצד בחי' המעשה שבו בתומ"צ כו').

והנה כ"ז הוא רק בבחי' ממכ"ע דשם אלקים שנק' שמך, הגם שכלול מג' מדרגו' דבי"ע מח' ודבור ומעשה כנ"ל הכל הוא רק מבחי' זיו ואור הארה בעלמא מבחי' מל' דאצי' כמ"ש מלכותך מכ"ע כו' כידוע. אבל בחי' סוכ"ע הוא בשם הוי' שלמעלה מעלה מכל ההשתל' דג' עולמות דבי"ע כידוע, וכמ"ש כי עמך מקור חיים¹⁴⁰ כו' שע"י צמצום דשם אלקי' מסתיר על שם הוי' הוא שנעשה מקור כל העולמות, וזהו כי שמש ומגן הוי' אלקי'¹⁴¹ כידוע. וזהו שאמר אני הוי' לא שניתי¹⁴² פי' בלתי שינויים בהוי' דבחי' סוכ"ע בין קודם ההשתל' דבעולמות דבי"ע¹⁴³ לאחר השתלשלו', וכמו שאומר אתה הוא¹⁴⁴ כו' מאחר שאין כל ההשתל' העולמות רק בבחי' הארה דהארה לגבי עצמות האור דשם הוי' דע"ס דאצי' כו' וד"ל. וזהו שאמר אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, פי' כמו שאני הוי' לא שניתי כך אתם בני יעקב ששרשם משם הוי' ממש כמ"ש כי חלק הוי' עמו¹⁴⁶ ממש כו' ג"כ לא כליתם¹⁴⁵, מפני שאין קץ וכליון שייך רק בבחי' הגבול והתכלית שנמשך בבחי' השתלשלו' העולמות מאין ליש בע"ג בג' מדרגות הנ"ל [ש]הוא נמשך מבחי' המעשה והדבור העליון כו', אבל שרש הראשון דנש"י הוא בשם הוי' דעצמות א"ס שבאצי' כמו כי אתה אבינו¹⁴⁷ ע"כ כמו שהוא ית' לא יתכן בו קץ וסוף כמו שאמר אין קצבה לשנותיך¹⁴⁸ ואין קץ כו' כך בנ"י אין להם כליון כי הם נצחי' בבחי' נצחיות דא"ס ממש וכמ"ש לא מאסתים כו' לכלותם¹⁴⁹ כו' וד"ל. אך זהו מצד השרש של הנשמות דוקא מטעם הנ"ל שהן בבחי' פנימי' דשם הוי' דאצי' כו', אבל מצד ירידת הנשמה בגוף החומרי יתפרש להיפך ואתם בנ"י לא כליתם כו' כמו מתמי' עליהם מדוע לא כליתם¹⁵⁰ מפני מה אין לכם מס"נ בכלות הנפש ממש, מאחר רנג, בששרשם בשם הוי' ואני הוי' לא שניתי להיות למעלה מכל ההשתל' דממלא כו' באין שינוי כלל וד"ל. וא"כ הרי שוין לפניו היותר עליון שבהשתלשלו' בג"ע העליון עם היותר תחתון שמתחת לארץ וחשך¹⁵¹ דק"נ כמ"ש אם אסק¹⁵² כו' בשמים ממעל ועל הארץ¹⁵³ כו' וכמשל העיגול¹⁵⁴ שאין בו מעלה ומטה כידוע, וע"כ אמר כחשיכה כאורה¹⁵⁵ ממש בשוה, וא"כ למה יהי' מניעה למס"נ מצד חומר הגוף המחשיך על הנשמה מאחר ששרש הנשמה אלקי' משם הוי' שלא שניתי כלל גם חושך לא יחשיך¹⁵⁶ כלל כו', ולא יוכל הגסות דגוף למנוע כלל לפי שגם הוא יכול להיות שיבא¹⁵⁷ לכלל מס"נ כמו הנשמה מטעם זה, וכמו שאין שינוי כלל בעצם שם הוי' כך צריך שלא יהי' שינוי בנר הוי' נשמת אדם, וז"ש כמתמי' ואתם בנ"י לא כליתם במס"נ בגוף בפו"מ כמו נכספה וגם כלתה נפשי¹⁵⁸ שהוא לשם הוי' דוקא כמ"ש אליך ה' נפשי אשא¹⁵⁹ כו' וד"ל.

והנה לזה אמר ה' עוז לעמו יתן כו' שהוא עוז דתורה דוקא שנק' עוז ותושי' כנ"ל שמחזקת ומוספת כח לנשמה האלקי' לבלי יסתיר לה חומר הגופני מפני שמתשת כח הגוף, ובאים כאחד עוז לנשמה ותושי' לגוף דהא בהא תליא שתוקף הנשמה הוא העושה חולשא דגוף כו' כידוע. ולהיפך תוקפא דגופא הוא חולשא דנשמתא וכמ"ש כשל בעוני כחי¹⁶⁰ שבעוונות נפגם צלם האלקי' ונחלש כח הנשמה שהוא צל דצלם, שהוא הכח ומקור שלה שהוא בבחי' מקיף שמשם נמשך הרהורי תשובה ויראה ואהבה כו', וכמ"ש עוונותי עברו ראשי¹⁶¹ כו'. ואף לא בעון וחטא גמור אלא עוונות שאדם דש בעקביים¹⁶² ואינו מרגיש כמ"ש עון עקבי יסובני¹⁶³ בבחי' מקיף להחליש בחי' כח הנשמה, וז"ש כשל בעווני כחי וכמ"ש בזהר דתוקפא דגופא חולשא דנפשא, והוא התוקף דגוף [ב]גסות וחומריות עוה"ז שמחליש [oldpage_שע] ומחשיך אור וכח דנשמה עד שאין בכח הנשמה להתעורר בתשובה אמיתית או באהוי"ר האמיתי' במס"נ לצאת מהתקשרות רצונות הזרות שבעוה"ז, ולכך אמר ואתם בנ"י לא כליתם במס"נ מחמת חלישות כח הנשמה מצד תוקפא דגופא כנ"ל (ולפי' הא' לא כליתם בכליון והפסד דגוף החומרי לפי שאני הוי' לא שניתי שהוא נותן תוקפא דנשמתא בגוף¹⁶⁴ ). ואמנם לזאת ניתנה התורה כדי לחזק הכח של הנשמה כי כל אות מאותיות התורה הוא שרש ומקור חיי הנשמות כמ"ש כי אמרתך חייתני, ואף לחיות כל העולמות כמ"ש ואשים דברי בפיך¹⁶⁵ רנג, גלנטוע שמים כו' (לפי שג' קשרים הן¹⁶⁶ ישראל מתקשראן באורייתא כו'), וממילא מתשת כח הסט"א דאת זה לעו"ז כשזה קם זה נופל כו' דתוקפא דנפשא חולשא דגופא כו' וד"ל. וזהו הוי' עוז לעמו יתן שהוא עוז דתורה ה' יברך את עמו בשלום דמבחי' עוז דתורה נמשך בחי' השלום בכנס"י שהוא בחי' יחו"ע דמשפיע במקבל כמ"ש אדברה נא שלום בך¹⁶⁷ וכתי' או יחזיק במעוזי¹⁶⁸ יעשה שלום לי כו' שלום בפמשמ"ע ושלום בפמשמ"ט, וכמו ורב שלום בניך¹⁶⁹ ביחו"ע דאצי' שמשם נמשך¹⁷⁰ שרש חיי הנשמות שהוא עוז לנשמה ובחי' יחו"ת דפמשמ"ט להפריד ולהתיש כח הסט"א שהוא להחליש כח נה"ב כו', והכל ע"י התורה שנק' עוז ותושי' כנ"ל. וכך הי' במ"ת שנמשך עוז לנשמה והוחלש כח הסט"א שפסקה מהן¹⁷¹ כו' וכמ"ש וירד הוי' על ה"ס¹⁷² שירדה שנאה לאוה"ע¹⁷³ והי' חירות ממות¹⁷⁴ כעין עוה"ב משום דעוז דתורה לעמו יתן כו' וד"ל.

אך הנה לכאורה י"ל כיצד תהי' התורה עוז ותושי' עוז לנשמה לעשות שלום בפמשמ"ע ביחו"ע דאצי' שתקשר ותדבק באלק[ו]' במס"נ ממש כנ"ל ה[ל]א התו"מ מלובשים בעניני' גשמיי' דדצ"ח כו', כמו מצות ציצית מצמר ותפילין בקלף גשמי ומצות תרומות ומעשרות בתבואות. וכך בכל המצות שמתלבשי' בדברים גשמיי' ואיך תהי' התורה עוז וכח לנשמה ע"י לימוד ההלכות שאינו אלא באו"ה בטומאה וטהרה בדברים גשמיים¹⁷⁵ שהוא רק לברר לעה"ד טו"ר לבד כידוע, ואיך יכול להיות שמתשת כח הסט"א בהבדלת הרע מן הטוב במה שאומר זה כשר וזה פסול בדבור בפה לבד, וגם אם מקיים במעשה בסו"מ ועשה טוב אין זה עוז וכח לנשמה והתשת כח הרע בעצם. אך הנה יש להקדים¹⁷⁶ תחלה כללות ענין קבלת התורה, דהנה בהתחלת הדברות אמר וידבר אלקי' את כל הדברים האלה לאמר¹⁷⁷, וי"ל תיבת לאמר מהו דא"א לפרש כמו כל לאמר שבכל פ' שהוא לומר לזולתו לישראל כמו ויאמר ה' אל משה לאמר¹⁷⁸ לכנס"י כו', שהרי כאן שמעו כל ישראל בעצמם כידוע דדבור דאנכי מפי הגבורה שמענו¹⁷⁹ עצמו ולא ע"י זולתו¹⁸⁰ ולא ע"י משה כמ"ש פב"פ דיבר ה' עמכם¹⁸¹ כו', אלא פי' לאמור היינו ענין ציווי לכל ישראל רנג, דבעצמם¹⁸² שכל הדברים האלה יאמרו תמיד לדורות בכל עת קביעת העתים לתורה יאמרו בדבור בפה אותן הדברים עצמן כהווייתן שכבר נאמרו, כמו והיו הדברים האלה¹⁸³ כו' ודברת בם¹⁸⁴ שהוא מצות ת"ת רק להיות דבריהם¹⁸⁵ בפיהם תמיד כמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך¹⁸⁶ דוקא. וגם מה שנאמרו כבר למשה בסיני בע"פ יאמרו בדבור כמו הלכות שבמשנה וגמרא שנק' תושבע"פ שהוא ג"כ דבר ה' ממש, כי גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש¹⁸⁷ הכל ניתן למשה בסיני. ומה שמזכירין שמות התנאים ואמוראים במשנה וגמ' כמו ב"ש וב"ה או ר' פלוני אומר, היינו דבר ה' ממש שניתן למשה בסיני¹⁸⁸ שיצא בפי ר"פ את אשר כבר נאמר למשה בסיני (כידוע בענין מ"ש משה שפיר קאמרת¹⁸⁹ כלומר כאלו מפי משה נאמר דבר זה כו'), וזהו ודברי אשר שמתי בפיך¹⁹⁰ דברי ממש. וכללותן הן יו"ד הדברות שזהו עיקר ענין קבלת התורה בפ' זו דיו"ד הדברות, דהיינו שנתקבלו בכנס"י לדורות שיאמרו אותם תמיד והוא במ"ש וידבר את כל הדברים האלה לאמר שיהיו נאמרים תמיד וכמו תען לשוני אמרתיך¹⁹¹ ממש כו'. וזהו שרש ענין קבלת התורה לעתיד והוא כאשר נאמר ביו"ד הדברות שהוא מ"ש הדברים האלה לאמר שיאמרו בנ"י כל האמור למשה כנ"ל, כי כל¹⁹² יו"ד הדברות כללות כל התורה¹⁹³ הוא ודבריו חיים וקיימים לעד¹⁹⁴ כו', הרי בתיבת לאמר זה הוקבע עי"ז¹⁹⁵ ציווי זה בכל פרטי דברי התורה שיקבלו בכנס"י שתאמר בפיהם בדבור והוא שיהי' דבר ה' ממש בפיהם בשעה שלומדי' ההלכות כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן מארז"ל ע"פ והודעתם לבניך כו' וסמוך ל[י]' יום אשר עמדת¹⁹⁶ לפני ה' כו' מה להלן באימה ויראה¹⁹⁷ ורתת וזיעה אף כאן באימה ויראה כו', וזהו פלא גדול לכאורה איך יכול להיות עכשיו בזמן הסתר אלקות אימה ויראה ופחד אלקי שהי' בזמן מ"ת שהיו רואים את הקולות¹⁹⁸ ועמדו על הר סיני¹⁹⁹ פב"פ כו' עד שעל כל דבור ודבור פרחה נשמתן²⁰⁰ כו', והיו מופשטים מגשמיות חומר גופם לגמרי כו', ואיך יוכל אדם ללמוד עכשיו דבר ה' זו הלכה²⁰¹ באימה ויראה שהי' בזמן מ"ת עד שא' מה להלן כו'. אך הענין הוא משום דגם עכשיו בכל עת רנד, אוזמן לימוד האדם דבר ה' זו הלכה גם ביחיד הרי דבר ה' הוא שמדבר בפיו וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך בזמן מ"ת שנק' קבלת התורה כנ"ל בפי' לאמר, ודבריו חיים וקיימים בלי שינוי כלל וכלל (שאין גשמיות²⁰² וחומריות מחשיך לגבי אור האלקי דדבר ה' כמו במ"ת שא' בהגלותך מלכינו כו' גם בריות בראשית חרדו ממך²⁰³ כו'). וא"כ בדבר [ה'] זה יוכל לבא לבחי' האימה ויראה שהי' במ"ת ממש שהרי הוא כאלו שומע עכשיו אותו דבר ה' ששמעו במ"ת כמ"ש אני הוי' לא שניתי והוא דבר הוי' שאין בו שינוי, ואם השינוי הוא מצד המקבלים אין זה שינוי כלל בעצם דבר ה' שמדבר בפיו (וראי' לזה ממה שבעל קרי ג"כ מותר בדברי תורה שאין ד"ת מקבלים טומאה²⁰⁴ ו[מ]מה שת"ח אין הגיהנם שולטת בהם²⁰⁵ כו') (והעיקר הוא משום דגם נשמות דעכשיו היו בזמן מ"ת²⁰⁶ וכמ"ש ואשר איננו פה²⁰⁷ כו', ומצד שרש כל הנשמו' באותיות התורה דג' קשרים הן²⁰⁸ כו' וכידוע). וזהו מה להלן באימה כי דבר ה' שבפי היחיד עכשיו הוא אותו דבר ה' שבמ"ת (אמנם אין זה בא בגילוי כמו במ"ת רק במי שתורתו אומנתו²⁰⁹ כרבא דא'²¹⁰ דיתיב באימתא²¹¹ ופתח בשמעתתא²¹² וכר"י דאימתא דמרי' עליו²¹³ כו'). ועכ"ז יובן יותר ענין עוז ותושי' דתורה מטעם הנ"ל דאור [oldpage_שעא] דבר הוי' אין בו שינוי כלל מכמו שהי' במ"ת ע"כ יש ביכולת האור דתורה ליתן כח ועוז לנשמה העוסקת בתורה בדבור גם עכשיו להאירה באור ה' בחיזוק גדול ולהתיש כח הגוף כמו במ"ת ממש. וז"ש ה' עוז לעמו יתן לשון להבא שתמיד יתן עוז הגם שכבר ניתנה התורה, אך מצד דברי אשר שמעת²¹⁴ בקבלת התורה תמיד יתן כח ועוז לנשמות העוסקים בתורה כנ"ל (וע"כ מברכים נותן התורה לשון הוה²¹⁵ כידוע) וד"ל.

והנה ע"ד הנ"ל באור דתורה שנק' עוז ותושי' להתיש ממילא לכח הסט"א כו', כך יש ג"כ במצות ק"ש בפסוק א'²¹⁶ שמע ישראל²¹⁷ כו' שהוא מס"נ דנשמה האלקי' בהוי' אחד ממש שהוא בבחי' יחו"ע דע"ס דאצי' במאציל עצמו כידוע ומבואר למעלה רנד, בדבחי' שם הוי' דאצי' אין בו שינוי כלל כמ"ש אני הוי' לא שניתי כו', ע"כ האהבה הזאת בפסוק ואהבת את הוי'²¹⁸ כו' הרי הוא בבחי' ביטול במציאות ממש בשם הוי' דאצי' שהוא בחי' אחדות הפשוטה דבחי' סוכ"ע דקמי' כחשיכה כו', ואז ממילא נעשה כח ועוז לנשמה האלקי' ולהתיש כח הסט"א שבגוף כנ"ל בעוז ותושי' דתורה. וזהו מ"ש בכל לבבך בשני יצריך²¹⁹ שגם יצה"ר יבטל ממציאותו ויתהפך לגמרי לקדושה האלקי' מפני שמתשת כח הגוף לגמרי כמו שהי' בזמן מ"ת [ממש], אע"פ שפ' זאת משה אמרה לישראל כמ"ש שמע ישראל כו', אבל היא כללות כל התו' כולה שזהו עיקר ענין קבלת התורה כנ"ל. וזהו פי' ואהבת לשון ממילא²²⁰ שממילא תאהב את הוי' בב' יצריך כו' מפני שיחו"ע דהוי' באהבה זו הוא עוז לנשמה ולהתיש כח היצה"ר כא' עד שלבו חלל בקרבו ממש כו' מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו שאנשי יריחו היו כורכים את שמע²²¹ דהיינו שלא היו מפסיקים בבשכמל"ו כו', כי א"א להיות אהבה כזו בשני יצריך כ"א בהתבוננו' דיחו"ע דשמע ישראל²²² הוי' אלקינו כו' מטעם הנ"ל, אבל בבחי' יחו"ת דבשכמל"ו²²³ שהוא בחי' הכח הפועל האלקי בנבראי' שנק' בחי' ממכ"ע כו', שמחי' את הכל כו' הרי יש מזה שרש ליניקה ג"כ לע"ש²²⁴ דנוגה דעשי' מבחי' מ"ח צירופי' אחרונים דשם אלקים²²⁵ כידוע בענין דמלך אלקי' על גוים²²⁶ כו', [ו]א"כ א"א להיות ביטול הרע דסט"א לגמרי מכל וכל רק לאכפיי' לבד להיות סו"מ בפו"מ ע"י קבלת עומ"ש דבשכמל"ו כו' ולא לאהפכא חשוכא לנהורא כנ"ל בענין בכל לבבך הנ"ל, משא"כ בבחי' יחו"ע דשם הוי' דכתי' [בי'] אני הוי' לא שניתי ומטעם הנ"ל אין מקום ושרש שם כלל ליניקת החיצוני' כידוע, וע"כ היו אנשי יריחו מדלגין לבשכמל"ו. אך עכ"ז אין הלכה כמותם שהרי אומרים אותו בחשאי²²⁷, כי הרי מתייחד יחו"ע ביחו"ת למהוי אחד באחד ממש ואין הצמצום ומסך מפסיק כלל לגבי אור העצמות דאור א"ס²²⁸ ב"ה (וראי' מלע"ל כמו בעוה"ב שיאמרו בשכמל"ו בקול רם²²⁹, וגם עכשיו אומרים אותו ביו"כ בקול רם²³⁰ מפני שנק' שבת שבתון²³¹ מעין רנד, געוה"ב²³² כידוע), וכידוע דועד בחילופי אתוון דאחד²³³ ממש, וע"כ אין הלכה כאנשי יריחו (ואדרבה מה שמתיש כח הסט"א הוא מהתפעלו' יחו"ת דבשכמל"ו שהוא בחי' הבירור דשם ב"ן דעה"ד טו"ר כו', וכמ"ש ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים²³⁴ כו' דנעוץ תחב"ס²³⁵ דוקא וא"כ עוז לנשמה בשמע ישראל ולהתיש כח הגוף בבשכמל"ו דוקא, וכמו בענין עוז ותושי' דתורה הוא ההפרש בין תושב"כ שנק' עוז לנשמה ולהתיש כח הגוף בתושבע"פ דוקא מל' קרינן לה²³⁶ כידוע).

ובכ"ז יובן מ"ש וידבר אלקים כו' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ²³⁷, פי' אנכי מי שאנכי²³⁸ בחי' סדכ"ס²³⁹ דלית מח' תפיסא בי' כלל²⁴⁰, והיינו בחי' גילוי אור²⁴¹ עצמות אור א"ס ב"ה ממש שע"ז אמר אני הוי' לא שניתי כלל הוא אשר מתגלה באור דתומ"צ להיות הוי' אלקיך ממש, והוא שיתפשט אור דשם הוי' בנשמת אדם ע"י דבר הוי' דתורה דוקא כנ"ל בפי' לאמור שיאיר בכאו"א להיות אלקיך ממש, ואנכי זה הוא אשר הוצאתיך מאמ"צ כו'. כי הנה האבות סימן לבנים וכבר ע"י אברהם הי' כח זה בכנס"י לצאת ממצרים והוא במ"ש ויעל אברהם²⁴² ממצרים כו', ואמנם הי' זה מכח עצמו שהי' מרכבה מלמטה למעלה בהעלאת מ"ן דיחו"ע באה"ר במס"נ שעשה במסעות²⁴³ שלו בא"י. והנה ביעקב אמר אנכי ארד עמך מצרימה²⁴⁴ ואנכי אעלך גם עלה, וי"ל מה גם זה שהוא ריבוי²⁴⁵ גדול כו', אך יעקב ירד בע' נפש²⁴⁶ אנוס ע"פ הדבור²⁴⁷ כו', והוא בשביל עלי' גדולה שיעלו כנס"י משם ע"י בחי' אנכי דוקא, והוא מ"ש אנכי ארד עמך ואנכי אעלך כו', והוא אנכי דמ"ת שאמר אנכי אשר הוצאתיך כו', ויש בזה רבותא יתירה מאד להיות למעלה הרבה מעלי' דאברהם ממצרים כמ"ש ויעל אברם כו' שלא הי' רק לפ"ע מדריגתו בבחי' חסד עליון דאצי' כו', אבל מ"ש אנכי אעלך אנכי ממש בבחי' סדכ"ס דלית מח' תפיסא בי' כלל כו' וכמ"ש ושמי הוי' ממש לא נודעתי להם רק במ"ת לבד כו' וד"ל. ומ"ש רבותא עוד יותר מזה גם עלה קאי על כניסת בנ"י לא"י שנק' ארץ טובה ורחבה²⁴⁸ שלמעלה גם ממדרגת דמ"ת, וגם גם עלה עלי' גדולה יותר ממ"ת וכמ"ש ואעלה אתכם מעני מצרים²⁴⁹ כו' אל ארץ טובה ורחבה²⁵⁰ שהוא גילוי עצמות אוא"ס ב"ה במעשה רנד, דהמצות בא"י דוקא שנעוץ תחלתן בסופן דוקא שהוא תכלית השלימות דמ"ת שהוא רק בחי' קבלת התו"מ בהתחלה בלבד וד"ל.

וביאור ענין זה הנה יובן עד"מ שאנו רואים בענין מולד הלבנה²⁵¹, דהנה הלבנה קודם חידושה היא מתמעטת מאד ואין בה אור כלל רק כאשר היא כמו נקודה אחת זהו הנק' מולד הלבנה שמקבלת מאור השמש דסיהרא לית לה מגרמה כלום²⁵² כידוע, [ו]קודם שתקבל מהשמש הוא בבחי' ביטול במציאות ואינה רק כנקודה א' ואח"כ מעט מעט מתחלת היא לקבל אור השמש עד שתתמלא אור בכולה כידוע. אך זה האור שמקבלת אינה בחצי העליון שבה שעומדת לנגד השמש כי מצד קירובה לשמש מתבטלת מפני אור השמש ואינה מאירה שם כלל כי שרגא בטיהרא²⁵³ כו', רק בחצי התחתון שבה הוא שתאיר על הארץ ממה שקיבלה מאור השמש וכנ"ל וכל שתתרחק יותר מן השמש יותר תתמלא אורה בחצי התחתון שלה וכנ"ל, ויש דיעה להיפוך שבחצי העליון שבה מקבלת מן השמש בריחוקה ביותר ובחצי התחתון שבה אינה מאירה (כמ"ש בסידור²⁵⁴ ). וכך יובן בכללות נש"י שמונים ללבנה ע"כ בקידוש הלבנה שמקבלים פני [oldpage_שעב] אביהם שבשמים ממש כו' להיותם רק בחי' כלי קיבול לקבל אור הוי' ולית להם מגרמייהו כלום, והוא אור ה' המאיר בנשמתם מאור דתו"מ שנק' תורת ה' כאור השמש שמאיר בלבנה כמ"ש וזרחה לכם יראי שמי²⁵⁵ שמש צדקה כו' (וכמו שהלבנה בחצי העליון שבה תתבטל לגבי השמש, כך הוא בנש"י בחי' ביטולה במציאות ממש לגמרי בקירובם פב"פ במ"ת כו', וכנ"ל בפי' לאמור שיאמר בפיהם מפי ה' ששמתי דברי בפיך כו' גם עכשיו בכל לומד תורה יאיר דבר ה' בפיו ויש בכל א' בחי' ביטול במציאות מטעם זה וכמו מה להלן באימה ויראה כו' (ואין אור דתומ"צ מאיר רק בחצי התחתון שהן בחי' נהי"מ בחי' השפע דאור תומ"צ כשבא לידי קיום במעשה דוקא כו'. וזהו וזרחה לכם יראי שמי בתומ"צ [שמש] צדקה, שמש הוא אורות²⁵⁷ שמאיר בנש"י כשמש בלבנה, וצדקה הן המצות כידוע וכמ"ש וצדקה תהי' לנו²⁵⁸ כו', כמו הצדקה שהוא להחיות רוח שפלים²⁵⁹ כך המצות כאשר הן נעשים בפו"מ מחי' רוח שפלים דנש"י כמ"ש וחי בהם²⁶⁰ ממש כו'. וכמו האור שאינו אלא להאיר החשך רנה, אדוקא שזהו השפע מגבוה לנמוך כו' וע"כ אמר דתורה ושפע [ו]צדקה דמצות אחד הוא, כמו הטעם שנק' התורה טוב מפני מ"ש האור כי טוב²⁶¹ וטבע הטוב להטיב²⁶² להחיות רוח שפלים שהן המצות שנק' צדקה כמ"ש צדיק ה' צדקות אהב²⁶³ כו' וכמו והאר עינינו בתורתיך²⁶⁴ כו' וזהו שמש וצדקה ענין אחד הוא וד"ל.

והנה יש בזה ג' מדרגות א' כאשר הלבנה עומדת בקירוב גדול לשמש שאז אין בה אפי' נקודה א' ואינה מאירה כלל (כענין הכלה הופכת פניה²⁶⁵ כו') ואינו נק' מולד הלבנה כלל. והב' כאשר הלבנה מתחלת לקבל מן השמש הנק' מולד הלבנה כנקודה קטנה. והג' בהתמלאותה אורה²⁶⁶ מעט מעט עד חצי חדש שנתמלא[ה] בכל חצי האחרון שבה כנ"ל. וכך הוא בכנס"י שבמצרים היו בתכלית הקטנות ולא יוכלו לקבל אור ה' בגילוי גמור בנפשם פב"פ (והוא מפני שנגלה עליהם²⁶⁷ כו' כמו קירוב השמש ללבנה שנתבטלו ממציאותם ורק מרחוק ה' נראה להם²⁶⁸ בבחי' מקיף וכמו לכתך אחרי²⁶⁹ כו' והוא בחי' האמונה שנק' אירוסין²⁷⁰ ולא נישואין כידוע). והב' בשעת עמדן במ"ת שהי' תחלה קולות וברקים וקול השופר²⁷¹ הולך וחזק מאד כנ"ל²⁷² עד שנפלה עליהם אימה ופחד גדול בבחי' ביטול במציאות לגמרי כמו מה להלן באימה כו' וכמ"ש וירא העם וינועו²⁷³ ויעמדו מרחוק. אך אח"כ התחיל להאיר בנש"י מאור הוי' עצמו באמרו אנכי כו' שהוא אור דתורה שהוא כאור השמש כנ"ל, אבל עדיין לא הי' האור מתפשט בכל המקומות שלהם²⁷⁴ רק כנקודה א' וכמ"ש ויצא כברק חיצו²⁷⁵ כו' ע"כ על כל דבור פ"נ מצד שלא יכלו הכלים שלהם לקבל האור כו', עד שנסעו מ"ב מסעות שבמדבר נכנס בהם האור מעט מעט עד שבא"י נתמלא האור בכל קומת בנין כלבנה בחצי החדש כו'. וזהו אנכי אשר הוצאתיך מאמ"צ בקירוב גדול כנ"ל וקרבם להר סיני להיות בבחי' פב"פ בבחי' ביטול במציאות והתחיל להאיר בהם אור דתורה כנ"ל, ואח"כ הכניסם לא"י שהוא כמו בחי' מילוי הלבנה ע"י הקיום התו"מ בא"י דוקא, וזהו ואעלה²⁷⁶ אתכם מעני מצרים כו' אל ארץ טובה ורחבה שקבלו עצמות אור א"ס שמתו"מ שם באים²⁷⁷ בבחי' התרחבות ומילוי ולכך נק' ארץ טובה ורחבה כו' כמ"ש כי רחבה מצותך מאד²⁷⁸ וד"ל. וגם עכשיו מקודם שיתחיל אדם ללמוד התורה יפול עליו אימה ופחד ויראה בבחי' ביטול במציאות כמו במ"ת ממש²⁷⁹ כמ"ש מה להלן באימה כנ"ל מאחר רנה, בשדבריו חיים וקיימים בכנס"י שנק' קבלת התורה כנ"ל בפי' לאמר כו', ואחר שיתחיל ללמוד הוא²⁸⁰ מקבל אור השם²⁸¹ שבדבר ה' בנפשו כנקודה [א'] עד שמתפשט בכולה ע"י הקיום התומ"צ בפו"מ דוקא וד"ל. (וזהו מי זאת עולה מן המדבר יפה כלבנה בזמן מ"ת שהתחיל להאיר בהם שם הוי' דתורה שנק' שמש עד שנק' יפה כנ"ל, אבל שלימות דכנ"י הי' בבנין בהמ"ק דשלמה שהי' גילוי שכינה בהיכל ק"ק בתמידות שע"ז אמר ברה כחמה²⁸² עצמה כו' וד"ל).

והנה התורה ניתנה בששה בסיון²⁸³ כידוע, והטעם הוא כי הנה קודם מ"ת מיד שיצאו ממצרים נצטוו לספור ז' שבועות²⁸⁴ בשביל שיוכלו לקבל התורה פב"פ כמו האשה הסופרת ז'²⁸⁶ נקיים²⁸⁵ כדי שתטהר לבעלה ותהי' ראוי ליחוד כו' והוא ענין בחי' הבירור דז' מדות דק"נ שנאחזים במדות דקדושה להפריד הרע מן הטוב לגמרי וכידוע בענין ספה"ע. והנה בשבוע הז' ביום הג' דוקא (שהוא ת"ת שבמל') שהוא ר"ח סיון התחיל להאיר בכנס"י בבחי' נקודה א' לבד כנ"ל להיות כי בר"ח הוא זמן מולד הלבנה מגילוי אור השמש לבד²⁸⁷ כנקודה קטנה, וכך כנס"י מתחילים לקבל מאור הוי' ביום ר"ח סיון דוקא אחרי בחי' הביטול שהי' בהם תחלה, והוא שהתחיל להתנוצץ בהם אור האהבה האלקי' שנק' אור שהאהבה הוא בחי' המשכת [ה]חסד וטוב כמ"ש באור כי טוב וכתיב כי טוב חסדך²⁸⁸ כו' וכתיב חסד אל כל היום²⁸⁹ והאור נק' יום כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום²⁹⁰ כו' כידוע וד"ל. והנה מפני שנתעוררה גילוי אור האהבה והחסד לכנס"י ממילא נמשך שנאה לאוה"ע כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה'²⁹¹ וממילא ואת עשו שנאתי²⁹², וז"ש ע"פ²⁹³ ביום הזה באו מדבר סיני שירדה שנאה לאוה"ע²⁹⁴ משום דאת זלעו"ז עשה האלקי' כו' וכשזה קם זה נופל, דהיינו בבחי' עלי' דכנס"י בקירוב עוז וחיבה יתירה ממילא באותה שעה ממש יורד ונמשך שנאה לאוה"ע כנ"ל. ודוגמא לדבר [זה מ]מה שמבואר למעלה בענין עוז ותושי' דתורה שהתורה נק'²⁹⁵ עוז לנשמה ותושי' להתיש כח הגוף משום דתוקפא דנפשא חולשא דגופא כו' וכנ"ל באריכות. וכמו שהוא בדרך פרט בכל ניצוץ אלקי גם²⁹⁶ הוא ממש בכללות נש"י, כאשר האיר אור דתורה שנק' עוז לכללות נש"י בר"ח סיון הרי ממילא ירדה שנאה לאוה"ע להתיש כחם ולהשפילם, משום דהתורה נק' עוז ותושי' עוז לנשמה ותושי' לאוה"ע ברגע א' ממש מטעם הנ"ל וד"ל.

רנה, גוז"ש בחדש השלישי לצאת בנ"י מאמ"צ שהוא ר"ח סיון ביום הזה אע"פ שלא פי' באיזה יום אלא שחכמים דרשו שהוא בר"ח סיון, לפי שעדיין לא האיר בכנס"י כלל מאור ה' עד יום הזה שבאו מדבר סיני. וזהו ביום הזה שהוא יום שמאיר בו מבחי' חסד ואהבה העליונה ע"כ נק' יום הזה כנ"ל, ובזה היום ירדה שנאה לאוה"ע, וזהו מדבר סיני כנ"ל. אך זה הי' רק כנקודה א' עדיין²⁹⁷ כמו מולד [oldpage_שעג] הלבנה עדיין עד יום ששה בסיון שהי' קבלת התורה פב"פ שהאיר ה' להם בגילוי והתפשטות אור ממש (אך לפ"ז הי' צריך שיהי' זמן מ"ת בז' בסיון כמבואר בפע"ח²⁹⁸ בזמן קידוש הלבנה שהוא בז' ימים למולד מטעם שיתמלא האור בז' מדות שלה, מצד שכאשר עבר עלי' ז' ימים²⁹⁹ אז כבר נמשך בה ז' מדות באור ושפע השמש וראוי' לקידוש [אז דוקא] כנ"ל. הענין הוא כידוע דז' שבועות הספירה [ש]הן מ"ט שערי³⁰¹ בינה³⁰⁰ והוא בחי' בירור ז' המדות שנמשך למל' שהוא שם ב"ן³⁰², וע"כ הן [ז'] שבועות דוקא כמו בקידוש הלבנה שזמנה אחר ז' ימים בחדש דוקא מטעם שאז נשלם בה ז' מדות דז"א שנק' שמשא³⁰³ כנ"ל, וכך בענין הספירה בז' שבועות הנ"ל שהן ז' ימים דז"א נשלם כל המשכות דז"א במל' ממ"ט שע"ב כו' לברר למדות דק"נ. אך בהגיע יום הג' בשבוע הז' שהוא בחי' ת"ת שבמל', וידוע דבחי' ת"ת כלול מחו"ג ומנו"ה ומל', וממילא ע"כ בבחי' ת"ת שבמל' נשלם כל בנין המל' בג' קוין שבה כי יש בת"ת מכללות ג' הקוין מפני שעולה עד הכתר³⁰⁴ רק שהוא בכלל עדיין (ובמ"ת בא כח³⁰⁵ הגילוי דרך פרט), וא"כ בהגיע יום הג' בשבוע הז' שהוא ר"ח סיון בחי' ת"ת שבמל' ה"ז כאלו נשלם ובא³⁰⁶ כל הז' ספירות דשבוע זאת וכללות כל הז' שבועות נכלל[ו] בה וכלולי' מכללות דמ"ט שע"ב כו'. ולכך ביום הזה מאיר בה בחי' נקודה אחת עכ"פ שהוא כמו בחג השבועות כאשר מאיר מאור הכתר³⁰⁷ ממש, רק שביום זה יש בהעלם ובכח כל מה שעתיד להיות בגילוי גמור במ"ת כמו במולד הלבנה דגם שהוא רק³⁰⁸ כנקודה אחת הרי הנקודה הזאת נתפשט ונתמלא. ואע"פ שהי' צריך להיות ביום הז' לסיון כלבנה שמתקדשת בז' בחדש, אבל מצד שנשלם ביום זה כל ז' השבועות דספה"ע שהוא העיקר לקידוש וליחוד ע"כ לא צריך להיות הכנה רק עד יום ה' לסיון שהכנה זאת אינה רק ה' ימים שהן ה"ח דז"א במל' כו' בשביל קבלת אור הכתר בשבועות (והוא ענין ג'³⁰⁹ ימי הגבלה שאחר ר"ח סיון, וזה שירד שנאה לאוה"ע ביום זה כמו במ"ת רנה, דממש לפי שכמו שאין שליטה לחיצוני' בבחי' אור הכתר כך [גם] ביום זה שנשלם כל הז' שבועות דספירה מטעם הנ"ל, משא"כ בימי הספי' בחו"ג כנ"ל יש יניקה לאוה"ע כי אברהם יצא ממנו ישמעאל³¹⁰ כו' וד"ל). וזהו ביום הזה באו מדבר סיני שהוא בר"ח סיון שהוא מולד הלבנה כנקודה א' וידוע שבנקודה אין התחלקות כלל רק כוללת [כל] מה שיתפשט מנקודה זו כנ"ל, כך כל מה שנתפשט אור האלקי בכנס"י אח"כ במ"ת הכל כלול בנקודה זאת, והוא ענין ביטול המציאות עד שלא נשאר רק כנקודה כמ"ש בזהר ע"פ שחורה אני³¹¹ כו' אזעירת גרמה ואתעבידת נקודה חדא כו', וכידוע בבחי' ראשית עליות המל' בבחי' אצי' שנעשה בבחי' נקודה תחת יסוד³¹² ז"א כו' ואח"כ נעשה בחי' הנקודה בפרצוף שלם בבחי' האצי' בעשר ספי' אורות וכלים לעמוד פב"פ והוא מ"ת כידוע וד"ל.

אך הנה עדיין יש להבין למה נק' בשם מדבר סיני שזהו המורה על בחי' עלי' זאת דכנס"י שהוא בחי' המל' לקבל אור הוי' דתומ"צ בבחי' נקודה עכ"פ כנ"ל, דהנה מבואר למעלה בעיקר ענין קבלת התורה שהוא מ"ש וידבר אלקים כנ"ל³¹³ לאמר לדורות מה שכבר נאמר בסיני כנ"ל, וכענין ודברי אשר שמתי בפיך כו' וכנ"ל, וזהו פי' מדבר כמו [ו]מדברך נאוה³¹⁴. דהנה כמו שהמדבר הוא בגשמיות שאין שם זריעה וצמיחה³¹⁵ רק חלק הדומם שבעפר כי אין בארץ המדבר³¹⁶ כח הצומח וגידול מצד עצמו, כך הוא במדבר הרוחני שהוא בחי' ארץ הרוחני³¹⁷ העליונה שנק' דבור כי שרש תיבה זאת דמדבר הוא דבור או דבר והמ"ם שבראש התיבה הוא מאותיות האמנתי"ו שהוא להקטין הענין כידוע. וענין הקטנה זאת להיות ידוע שיש בדבור ב' מדרגות, א' הדבור שיש בו רצון ובחירה ושכל שמדבר [ב]רצונו ושכלו ומדותיו בלב ובמח' שבמוח שאותיות הדבור מקבלים מן הרצון ושכל ומדות (וזהו כזריעה בארץ שצומח בתוס' וריבוי כן ירבה בדבור ויתוסף כו'). והב' הוא הדיבור שאין בו מעצמו כלום שאינו בא ע"י בחירה ורצון כלל ולא ע"פ שכלו ומדותיו, רק כמו העונה אחר הקורא כתינוק קטן שאומר מה שקורין לפניו שאין בדבור זה בחירה ורצון ודעת כלל, רק שמדבר מה שידברו וכעונה אחר הקורא וכמאמר המשנה עונין מה שהן אומרים³¹⁸ כו'. וזהו שנק' מדבר שמ"ם זה בא להקטין הענין. דהיינו שדבור כזה שאינו בא מצד הבחירה ורצון הוא רנו, אמתדבר ממילא אחר הדבור שכבר נאמר מפי הקורא כו', וכך הוא בענין מצות ת"ת שהוא בדבור בפה³¹⁹ דוקא כנ"ל³²⁰, שאין זה דבור שע"פ בחירה ורצון ושכל עצמו כלל רק כעונה אחר הקורא כו' כמ"ש תען לשוני אמרתיך כו' פי' תען כעונה אחר הקורא שאין לכנס"י בחי' דבור כלל בפ"ע בדברו בד"ת הדבור הזה הוא רק דבר ה' כמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך כנ"ל בפי' לאמור, ולפי שדבור זה דד"ת מקבל רק מדבור העליון כו'³²¹ מדבר שמתדבר ומתנהג רק ע"פ דבור העליון שכבר נאמר בסיני וכמ"ש תען לשוני אמרתיך כו' (וזה יותר עליון ממ"ש אד' שפתי תפתח כו' שגם שאין מלה בלשוני³²² רק ע"י שנפתח לו כח הדבור אבל מ"מ נק' דבור עצמו אח"כ, משא"כ דבור בד"ת כל מה שידבר אינו דבור עצמו כלל רק דבר ה' ממש וה"ז כדבר ה' בפי הנביא, וכמו שליח המלך שמדבר דבריו בשם המלך שהוא כאלו המלך עצמו מדבר ואין פיו רק כלי לבד לדבור המלך וכן דבר ה' בפי הנביא כו', וזהו מתניתין מלכתא³²³ כמלך עצמו שגוזר כו', וזהו יתרון מעלה ד"ת על התפלה). וזהו ומדברך נאוה להיות שע"י קבלת התו' כנ"ל בפי' לאמר הוקבע בכנס"י לדורות בחי' כח הביטול במציאות הזה שהוא ביטול מן העצמות לגמרי רק להיות כלי לדבר ה' (וכמו ואהרן אחיך יהי' לך לפה³²⁴ [oldpage_שעד] כמ"ש במ"א), וכמו תען לשוני אמרתיך כו' לקבל מדבר ה' שבאותיות התורה שזהו גילוי אור דתורה שנק' שמשא כנ"ל, ע"כ א' [ו]מדברך נאוה שגם בחי' המדבר³²⁵ שלך שהוא בחי' הדבור העליון³²⁶ בד"ת בביטול אמיתי נאוה כמו היופי³²⁷ הנמשך בדבור שע"פ בחירה ורצון וחכמה לפי שמקבל מכל יופי העליון שברצון העליון וח"ע שהוא יו"ד הדברות שדיבר פב"פ דחכמת אדם תאיר פניו³²⁸ ועל כל דבור כו' [מאחר ש]דבריו חיים וקיימים לעד וד"ל. וזהו ביום הזה באו מדבר סיני בר"ח סיון שנעשי' בחי' כלי קיבול לקבל בבחי' נקודה עכ"פ שהוא בחי' הביטול במציאות האמיתי שכולל כל כלי הדבור בד"ת להיות תען לשוני אמרתיך כו' וזהו ביום הזה דוקא באו מדבר סיני כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן שרש ענין מצות ת"ת שהוא בדבור דוקא להיות שאין דבור זה רק כעונה אחר הקורא כמ"ש תען כו', וידוע שהדבור שע"פ השכל ורצון שרשו רק בחכ' שברצון שנק' ח"ס שהוא בחי' כתר שבחכ' דהיינו התפשטו' הרצון שבא בבחירה בשכל כך ידבר או כך כו' (והוא דבור דמע"ב שבחכ' ורצון המתפשט כו'), אבל הדבור שאינו תלוי ברצונו כלל רק רנו, בלפי הקורא כנ"ל, שרשו מגיע בפנימי' ומקור הרצון שלמעלה מהתפשטותו במדות שברצון ושכל כו' שנק' רעדכ"ר³²⁹ בחי' גלגלתא דא"א כו' וכמו שאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה³³⁰ כו'. וכך הי' במ"ת עצמו ששמעו דבור דאנכי שהוא בחי' הרצון הפשוט ועצמי טרם שבא להתחלקות קוין דחו"ב, וזהו עיקר קבלת התורה כנ"ל. וכך הוא ממש בדיבור בד"ת לדורות שהוא רק בחי' הביטול בתכלית לבעל הרצון שמלובש בדבר ה' שבמדבר כו' ולכך נק' מדבר (שלמעלה גם מבחי' מדבר דאדם כו'), וזהו שרש מצות ת"ת גם עכשיו בד"ת שהוא דברי אשר שמתי בפיך כו'. וע"כ מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה³³¹ שדבור דתפלה הוא בכוונה ורעו"ד שמצד [עצמו] שנק' העלאת מ"ן ולפ"ע ההעלאה כן ערך ההמשכה בא' יהי רצון מלפניך כו', אבל דבר ה' שבתו' [הרי] מעצמו בא והדבור דאדם אינו רק כלי שאינו לפ"ע ההעלאה [כלל], וע"כ ממילא נכלל בזה כל ההעלאת מ"ן דתפלה ונק' חיי עולם³³² כמו ביו"ד הדברות ממש שדבריו חיים וקיימים כו'. ולא שזהו דוקא בצדיקי' גדולים כרבא³³³ ורב יהודה דכולי תנויי בנזיקין³³⁴ כו', אלא כל מי שיש בו בחי' הביטול הנ"ל³³⁵ קודם הלימוד שהוא כמו במ"ת מה להלן באימה כמו שאמר כל³³⁷ תלמיד³³⁶ כו' מלובש בד"ת שלו דבר ה' שביו"ד הדברות, [ו]אפי' מי שאין לו יראה ואימה כלל כתשב"ר שאין יודעים מה שאומרים רק שמדברים דבר ה' שבמקרא הרי העולם מתקיים ע"י רק [כ]שהוא הבל שאין בו חטא³³⁸ שמלובש בהבל קול ד"ת שלהם מבחי' דבר ה' [ש]ביו"ד הדברות ממש [ש]דבריו חיים וקיימים כנ"ל וד"ל.

והנה עם כל הנ"ל יובן איך שבר"ח סיון שבאו למדבר סיני כמ"ש ביום הזה באו מדבר סיני [ש]הוא הי' עיקר הכנה למ"ת להיות שהאיר אז בכנס"י בבחי' נקודה עכ"פ ומנקודה זאת נתפשטה מעט מעט עד יום הששי בחדש סיון שהוא זמן מ"ת, והיינו גם עכשיו בבחי' הביטול במציאות באימה ויראה בשעה שי[ו]שב אדם ללמוד ד"ת שהוא בחי' הנקודה הנ"ל שיוכל להתפשט אח"כ בשעה שעוסק בתורה לקבל בנפשו דבר ה' ממש שבי' הדברות כנ"ל, וע"כ מברכים נותן התורה לשון הוה כו' כידוע וד"ל. אך הנה כ"ז לא יתכן רק במצות ת"ת שבדבור דוקא כמ"ש ודברת בם כו', אבל מצות עיון והגיון שבתורה³³⁹ כמו והגית בו יומם ולילה³⁴⁰ כו' וכן ובתורתו יהגה³⁴¹ יומם ולילה³⁴² איך שייך בזה ענין הנ"ל בבחי' קבלת התורה שנגלה אור ה' רנו, גדתורה כו'. והענין הוא דבאמת יש יתרון מעלה במצות עיון והגיון יותר ממצות הדבור דדברי תורה, שהרי במ"ת שכאשר שמעו דבר ה' אנכי כו' לא הי' בהם בחי' דבור כלל וכלל כי הרי היו בתכלית הביטול במציאות עד שעל כל דבור פרחה נשמתן כו' רק ששמעו בשמיעה בלבד, והיינו כמו השומע דבר המלך שהוגה בעיון המחשבה להטות אזנו היטב לכל אשר יגזור אומר כו' שיש בזה ענין ביטול במציאות הרבה יותר מדבור שעונה אחר הקורא כו', כתלמיד שש[ו]מע מרבו שאין יכול לדבר ולהשיב לשואלו דבר ולא לדבר דברי הרב ששומע כי איידי דטריד למבלע³⁴³ כו'. וכך הוא מצות הגיון התורה שמקשר כל פנימי' כח מחשבתו וחכמתו באותיות התורה כמ"ש והגית בו כו' ובתורתו יהגה כו' שזהו בחי' ביטול עמוק בהעלם כח הרצון ו[ה]מח' שא"א לבוא כלל בדבור בפה כמו במ"ת ממש שלא הי' בהם הדבור רק שמיעה כמ"ש נעשה ונשמע³⁴⁴ בביטול עצמי' לקבל דבר ה' ברצון העצמי כשומע דבר מלך כו' שזהו ביטול עצמיות הרצון ושכל לקבל רצון המלך כו'. ובזה יש יתרון מעלה למצות עיון והגיון דתורה על מצות הדבור בד"ת שהדבור בד"ת נמשך ממש³⁴⁵ לאמור לדורות וכמו תען לשוני כו', אבל העיון והגיון הוא מגיע בעצם הרצון והחכ' שביו"ד הדברות שלמעלה [מ]התגלות בדבור רק ששמעו מבחי' הדבור, וה"ז [כ]דברים האלה עצמו שלמעלה מבחי' לאמור בדבור למה שכבר אמור כו' (והוא מדריג' משה שהי' כבד פה תושבע"פ וכבד לשון תושב"כ³⁴⁵ ועכ"ז אמר משה ידבר³⁴⁶ כו', וכן תורה צוה לנו משה³⁴⁷ בע"פ כו' וכן בכל פרשה ויאמר³⁴⁸ ה' אל משה לאמור לבנ"י כו' וכמ"ש במ"א בענין מי שם פה לאדם³⁴⁹ כו') (וז"ש כ"א בתורת ה' חפצו³⁵⁰ כו' כי עביד אינש³⁵¹ אדעתי' דנפשי' קעביד להאיר שם הוי' דתורה בנפשו שזה בדבור דוקא כנ"ל, ואח"כ ובתורתו יהגה כו' במצות עיון שנק' תורתו ממש מטעם הנ"ל והיינו עוסק בתורה לשמה לשם התורה³⁵² עצמה להאיר [מ]מקורה כו').

ובכ"ז יובן מה שמצינו בענין מחר חדש דיהונתן ודוד שא' ויסתר דוד בשדה³⁵³ ויהי החדש כו'³⁵⁴ וישב המלך על הלחם לאכול ויש בזה קרי וכתיב הקרי אל הלחם והכתיב על³⁵⁵ רנו, דהלחם כו' עד ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד³⁵⁶ כו', דהנה מבואר למעלה דמר"ח סיון הוא הכנה למ"ת מטעם שבר"ח הוא בחי' מולד הלבנה כו' וכנ"ל. והנה ידוע בענין דוד³⁵⁷ ויהונתן³⁵⁸ למעלה שזהו בחי' יסוד ומל' דדוד הוא בחי' המל' (וכמ"ש בקידוש הלבנה דוד מלך ישראל³⁵⁹ חי וקיים כו' כידוע). וזהו מחר חדש ונפקדת³⁶⁰ שהוא מולד [oldpage_שעה] הלבנה ופקידה זאת כמו וה' פקד³⁶¹ כו' שיאיר אור השמש בה וגם פקידה לשון חסרון כי הרי נעשה בבחי' ביטול המציאות קודם שתקבל כו' כנ"ל, ויהונתן הוא אור השפע דשם הוי' כו' דיו"ד ה' ו' ג' אותיות משם הוי' ונתן הוא הנתינה ושפע דז"א במל', וזהו ענין בנין המל' למעלה. כי הנה ידוע במ"ש וישב ה' מלך לעולם³⁶² וכן ה' מלך גיאות לבש³⁶³ שבחי' המל' להחיות כל העולמות מאין ליש הוא בחי' צמצום וירידה גדולה להיות מלך על עם נפרד, שאין ערך כלל לבע"ג³⁶⁴ לבלתי בע"ג, וכדי שיהי' מלכותו מכ"ע הוצרך להיות ע"י בחי'³⁶⁵ צמצום ולבוש, וזהו ה' מלך על עולמות גיאות לבש נתלבש בלבוש וצמצום כו'. והוא כמו ענין אור הלבנה בארץ דכתי' המאור הקטן לממשלת הלילה³⁶⁶ שהוא ירידת המל' בבי"ע שנק' מלך לעולם דאין מלך בלא עם³⁶⁷ ונק' מלכא תתאה³⁶⁸ מלך זוטא³⁶⁹, וכמ"ש³⁷⁰ וישב ה' מלך לעולם היינו בחי' סוכ"ע שנק' שמשא בחי' המאור הגדול לממשלת היום³⁷¹ דאצי' שמשם נמשך כח ועוז לבחי' המל' להיות מלך על עם כו' ונק' מלכא עילאה³⁷² וזהו ה' מלך גיאות לבש מגיאות הוי' דסוכ"ע המתנשא כו' (והיינו בחי' התנשאות שמצד עצמו שנק' מלך יחיד³⁷³ כו'). וזהו לבש הוי' עוז ואין עוז אלא תורה כמ"ש בתורה בי מלכים ימלוכו³⁷⁴ כו', דכתר מל' נמשך מכתר תורה דוקא, והיינו כמו שהשמש מאיר בלבנה במילואה כך אור הוי' דסוכ"ע מאיר במל' שנק' ממכ"ע כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי'³⁷⁵ כידוע. והיינו שלבש הוי' עוז דתורה כאשר הוי' מלך ואז תכון תבל בל תמוט שבחכ' שבתורה תכון תבל כו' והיינו ג"כ וישב הוי' דסובב למלך לעולם בבחי' האר[ת] הוי' באלקים להיות מלך לעולם כו', והוי' עוז לעמו יתן עוז דתורה מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו ויהי החדש וישב המלך על הלחם לאכול פי' המלך הוא בחי' מלך עילאה דבחי' שם הוי' שנא' וישב ה' מלך רנז, אלעולם והוא כמו [ב]זמן מולד הלבנה שהשמש יאיר בלבנה שהוא בחי' דוד בחי' המל' כנ"ל בפי' מחר חדש ונפקדת כו', ואמנם מפני שאין ישיבה למלך לעולם בלתי עוז דתורה כנ"ל בפי' ה' מלך כו' לבש הוי' עוז כו', וזהו וישב המלך על הלחם שהוא לחמה דתורה כידוע בענין שולחן המלך³⁷⁶ כו', והיינו בהתחלת שפע דשם הוי' כדי להיות קבלת המל' במילואה התחיל להשפיע באור דתורה שנק' עוז כנ"ל והוא מ"ש על הלחם לאכול דלחם זה הוא מזונא דחכ[מתא]³⁷⁶ כמ"ש לכו לחמו בלחמי³⁷⁷ תושב"כ ושבע"פ והן בחי' שתי הלחם דשבועות (שע"כ יש בזה קרי וכתי' הקרי אל הלחם בבחי' התגלות אור דתורה שנק' לחם והוא התחלת גילוי אור השמש בלבנה כנקודה א' עכ"פ (והוא מצות ת"ת בדבור דוקא שבא בגילוי [כ]ענין לאמר שנק' קבלת התו' כו') והכתיב על הלחם בבחי' הסתימות וההעלם עדיין על הלחם דתו' כי עדיין לא נגלה אור דתו' שנק' לחם רק כנקודה א' שהיא רק הכנה בהעלם וכח לעיקר ההתגלות שבמ"ת כו', וכנ"ל בענין ביום הזה באו מדב"ס שהוא בחי' הביטול במציאות שיוכל לקבל אור דתו' הנ"ל³⁷⁸ כו' וד"ל (והוא מצות העיון והגיון דתו' שהוא ביטול העצמות בהעלם וסתימות, וזהו על הלחם למעלה מגילוי מקור³⁷⁹ דתו' הבא[ה] בבחי' לחם ומזון, משא"כ בשבועו' שמקריבין שתי הלחם ממש, ואמנם ישיבה זאת שיושב [המלך] על הלחם הוא הכנה למ"ת כנ"ל וד"ל.