משה ידבר והאלקים יעננו בקול

רנז, אתורת אדמו"ר שדרש בק"ק האמלע בחג השבועות

בשנת תקפ"ג לפ"ק

משה ידבר¹ והאלקים יעננו בקול², וארז"ל בקולו של משה³. ויש להבין בפסוק זה [מה זה] שא' משה ידבר ולא ביאר כלל מה הן הדברים שמשה ידבר והאלקים יעננו בקול, אם הכוונה על יו"ד הדברות בכלל שמשה הי' מדבר דבר ה' לישראל והאלקים יעננו כו', הלא בפ' ואתחנן אמר בפירוש ותקרבון ותעמדון⁴ תחת ההר וההר בוער באש כו' וידבר ה' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים ותמונה כו' זולתי קול⁵ ויגד לכם את בריתו⁶ כו' עשרת הדברים כו', א"כ מזה משמע ששמעו בנ"י דבר ה' דיו"ד הדברות מפי הגבורה מתוך האש כל היו"ד הדברות כי הרי אמר קול דברים אתם שומעים רנז, בכו' ויגד [כו'] יו"ד הדברים כו' ולא ע"י משה, ובכאן אמר משה ידבר כו', ואם מפני שאמר שם (בפ' ואתחנן) פב"פ דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש⁷ אנכי עומד בין הוי' וביניכם כו' להגיד לכם דבר ה' כי יראתם מפני האש⁸ כו' דמשמע מזה דפב"פ דיבר ה' בעצמו עמהם מתוך האש כמ"ש למעלה וידבר ה' אליכם כו', וגם משה הי' מדבר דבר ה' לישראל כמ"ש אנכי עומד כו' להגיד לכם [את] דבר ה' כו', הרי אמר אח"כ את הדברים האלה (שהן כל יו"ד הדברות האמורים למעלה) דיבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף⁹ כו', הרי משמע דכל יו"ד הדברות שמעו מפי ה' בעצמו ואח"כ אמר ויהי [כ]שמעכם את הקול מתוך החשך כו' ותקרב[ון] אלי¹⁰ כו' ותאמרו הן הראנו ה' את כבודו¹¹ ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלקי' את האדם וחי ועתה למה נמות¹² כי תאכלנו האש כו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו כו' כי מי כל בשר¹³ כו' קרב אתה ושמע כו' ואתה תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלקינו אליך ושמענו ועשינו¹⁴ וישמע ה' את קול דבריכם¹⁵ כו' ויאמר הטיבו את¹⁶ אשר דברו כו' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם¹⁷ ואתה פה עמוד עמדי¹⁸ כו', דהנה משמע מכ"ז ששמעו כל יו"ד הדברות מפי ה' בעצמו רק שבקשו על להבא אם יוסיפו עוד לשמוע שארי מצות ה' מפי עצמו מתוך האש שיריאים שלא ימותו ע"כ א[מרו] קרב אתה כו', ובכאן משמע במה שאמר משה ידבר דקאי ביו"ד הדברות דוקא. אך הנה רז"ל עשו הכרעה בזה דב' דברות הראשונים אנכי ולא יהי' [לך] מפי הגבורה עצמו שמענו¹⁹ ומפני שלא יכלו לקבל עוד מפני היראה הגדולה מן האש ע"כ הי' משה ידבר דבר ה' בשאר הדברות לישראל, וז"ש אנכי עומד [כו'] בעת ההיא להגיד לכם דבר ה' כי יראתם מפני האש כו', ומ"ש את כל²⁰ הדברים האלה דיבר ה' כו' דמשמע [כל] יו"ד הדברות לפי שגם בשאר הדברות דמשה הי' מדבר, אבל האלקי' יעננו בקול הרי שמעו קול ה' כשענה בקול וז"ש כאן משה ידבר והאלקי' יעננו בקול, דקאי בשאר הדברות לבד ב' דברות הראשונו' ששמעו מפי ה' בעצמו ויתורצו כל המקראות הנ"ל וד"ל. ואמנם עדיין יש להבין במ"ש [oldpage_שעו] משה ידבר כו' שאם הוא על שאר הדברות כו' ה[רי] לא נז' בענין זה שמשה ידבר והאלקי' יעננו בקול כו', כי זה שאמר משה ידבר הי' קודם שירד ה' על ה"ס והוא מ"ש ויהי קול השופר²¹ הולך וחזק מאד ואח"כ אמר וירד ה'²² כו'. וגם בפ' ואתחנן א' אנכי עומד להגיד לכם ולא נזכר שה' ענהו בקול. ואם רנז, געל ב' הדברות הראשונו' הרי מפי הגבורה בעצמו שמעו וא"כ על איזה דבר הוא שאומר משה ידבר והאלקי' [י]ענהו כו'. ועוד דלשון ידבר והאלקי' יעננו הוא לשון עתיד וגם לשון הוה הוא דמשמע שמשה ידבר תמיד והאלקי' יעננו תמיד כו' והול"ל משה דבר וה' ענהו כו'. וצ"ל משום דמ"ת הי' [גם] לדורות הבאים והתורה נצחית היא²³ בכל דור וזמן ע"כ אמר משה ידבר הוא לשון עתיד ולשון הוה תמיד כו' וד"ל.

[ב] ולהבין זה הנה יש להבין עוד במה שמצינו בדרז"ל דמ"ת בחג השבועות יומא דקא גרים כמו שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא²⁴ דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. ולהבין מאי דקאמר האי יומא דוקא דקא גרים הלא מעלת מ"ת הוא מצד עצמו דוקא ומה [לי] לתלות ביום הזה דוקא. ועוד דה[ל]א מ"ת הי' לכל ישראל שעמדו בהר סיני וגם לבניהם אחריהם שבכל דור כו' א"כ הכל שוין בזה, וא"כ מהו שאמר אי לאו האי יומא כמה יוסף כו'²⁵ דמשמע שעיקר מ"ת הוא לת"ח כרב יוסף וכה"ג כו' וד"ל (ועוד שעיקר היום דחג זה נק' חג השבועות וכמ"ש ועשית חג שבועות²⁶ כו' דז' שבועות תספר לך²⁷ כו'²⁸ מטעם ספי' דז' שבועות וכמ"ש וספרתם לכם²⁹ כו' עד שמקריבין שתי הלחם³⁰ כו' ונק' עצרת³¹ כו' וכמ"ש וביום הבכורים³² כו' ולא ע"ש מ"ת דוקא, וא"כ למה אמר דיומא דקא גרים לענין מ"ת לבד כו'). אך להבין כ"ז יש להקדים תחלה בשרש ועיקר ענין מ"ת שניתנה לנו ביום זה מה חידוש הי' בזה, הלא כבר קיים אאע"ה כל התורה³³ כולה עד שלא ניתנה בה"ס שהרי אמר עקב אשר שמע³⁴ [אברהם] בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי כו' וכתי' בי' כי ידעתיו³⁵ את³⁶ אשר יצוה את בניו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט כו' ובודאי למד כל התורה ליצחק בנו ויצחק למד ליעקב בנו ויעקב לבניו³⁷. וא"כ מה חידוש הי' בנתינת התו' לישראל ע"י משה אשר ע"כ אמר [ל]משה וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם³⁸ מפני שלא קיבלו התורה. ואם מפני שהאבות לא קיימו התו"מ בגשמיות בטלית ותפילין שלנו שאיך קיימו מצות ציצית ותפילין בד' פרשיות שהוא⁴⁰ פ' קדש והי' כו'⁴¹ וכן תרומות ומעשרות⁴² לכהן ולוי כו' וכה"ג, אלא קיימו הכל בבחי' הרוחני'³⁹ דהיינו כמו שהמצות הן למעלה בבחי' האצי' שהן כל היחו"ע שנעשי' למעלה באצי' ע"י המצות שלנו וז"ש מצותי רנז, דחוקתי דוקא (כמשי"ת), ולישראל ניתנו התו"מ בגשמיות, זה עצמו יש להבין למה מטעם שלא קיימו בגשמיות א' ושמי הוי' לא נודעתי כו', אדרבה לכאו' המצות העליונות למעלה הרבה ממצות שלנו. ועוד דפשט הענין משמע שקיים אברהם כל התומ"צ ממש וכמ"ש אשר יצוה כו' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט [ממש] כו'.

אך הנה יש להקדים תחלה בשרש ענין המצות העליונות שבבחי' האצי' שא' בזהר דרמ"ח פקודין הן רמ"ח אברים דמלכא⁴³ כידוע, ויש להבין מהו לשון אברים דה[ל]א אין לו גוף⁴⁴ ולא כו', אך יובן בהקדים תחלה שרש ענין ע"ס דאצי' שנאצלו בכלים כמ"ש אפיק י' תיקונין⁴⁵ וקרית לון י' ספירן כו' כמו חכ' מוחא חסד דרועא ימינא כו' כידוע, דהנה ידוע דבחי' ע"ס דאצי' נאצלו מן המאציל ע"י בחי' אותיות ושמות לבד והן ד' שמות⁴⁶ דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, דשם ע"ב במילוי יודי"ן הוא שרש לאור החכ' דאצי' ושם ס"ג שרש לבינה דאצי' כו' וכללות האצי' נק' בזהר רזא דשמא קדישא⁴⁷ לבד שרשו⁴⁸ הן בחי' אותיות לבד (וכמשל הארת אור מעצמו' הנפש להיות מאיר אור השכל מן ההעלם לגילוי בכלי המוח דחכ' וכן אור הנפש להיות כח ההשגה והתפיסא בכלי מוח דבינה כו' דהארה זו אינה רק בחי' הגילוי מן ההעלם שבעצמות הנפש כידוע, וכל גילוי נק' בחי' אותיות לבד כידוע (וכן לפי המשל דס"י כשלהבת הקשורה בגחלת⁴⁹ הרי הי' האור היוצא מן הגחלת כלול בהעלם תחילה בגוף הגחלת כו'), וכמו האותיות שבטלים ונכללי' בהעלם המח' והשכל כו' כך נכללים אורות דע"ס במקורם ונק' ע"ס בלי מ"ה⁵⁰ כידוע. וזהו אפיק י' תקונין כו' שיצאו מן ההעלם לגילוי ע"י אותיות ושמות דעצמות המאציל בלבד, אבל מצד עצמות המאציל הרי הוא אור פשוט בתכלית שלמעלה מבחי' ספי' ומדה כלל, וכמ"ש אנת [הוא] חד⁵¹ ולא בחושבן די"ס אלא אחדות פשוט בתכלית. וגם מה שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא⁵² מבין ולא כו' וכמ"ש בזהר דעבד מאנא רברבא⁵³ וקרא בי' גרמא חכים כו' שזהו ע"י אותיות דשם ע"ב כו', וזהו ולא בחכ' ידיעא דאינו עולה שם בשם מציאות חכ' כלל להיות נק' חכים רק כשבא מן ההעלם לגילוי אור ע"י שם ע"ב וכן מבין כו', וכך כל הספי' ומדות כמ"ש ולאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין כו' עד ולאו מכא"מ כלל⁵⁴. ולכך מה רנח, אשיוכל להיות⁵⁵ ע"ס בלי מ"ה גם בהיותם בגילוי אור משום דנכללים הם ומיוחדי' בעצמות המאציל בתכלית היחוד הפשוט וכמ"ש דאיהו וחיוהי שהן האורות דע"ס חד⁵⁶ ממש וכידוע וד"ל.

וכ"ז מצד האורות כמו שהן באי' מן ההעלם דעצמות המאציל, אבל כאשר האורות מתלבשי' בכלים המגבילי' האור ונק' תקונין כמו חכ' מוחא חסד דרועא כמו משל של התלבשות השכל בכלי המוח כו' אז נק' ע"ס במציאות דבר מ"ה, והיינו מה שיוכל להיות מזה מקור להתהוות החכ' וחסד למטה בבי"ע כמו עד"מ מגילוי השכל אשר [מוגבל] במוח יומשך בכלי אותיות הדבור לזולתו שיקבל גם הוא השכל, משא"כ קודם שמוגבל אור השכל בגילוי בכלי המוח לא יוכל לבא לידי השפעה ו[להיות] מקור למקבלים כלל וכה"ג בשאר הספי' והמדות דאצי' וד"ל. אך הנה א' דכמו דאיהו וחיוהי שהן האורות חד כך איהו וגרמוהי חד⁵⁷ שהן הכלים דאורות אע"פ שמגבילים את האור כנ"ל, וראי' לזה ממה שגם בחי' ה[כלים ד]אורות המדות דאצי' הן בחי' ז' שמות שאינן נמחקין⁵⁸ כמו שם אל בחי' כלי דאור החסד⁵⁹ דאצי' כמ"ש כי חסד אל⁶⁰ כו'⁶¹, ושם אלקים בחי' [oldpage_שעז] כלי לאור הגבורה⁶², ושם הוי' כלי לאור הת"ת⁶³, וכן הוי' צבאות בנו"ה⁶⁴ ושם שדי ביסוד⁶⁵ כו'. ואע"פ שהן שמות ואותיות שלמטה מן האורות דאצי' מאחר שהן מגבילים האור אחר בואו מן ההעלם לגילוי מן עצמו' המאציל (כמו כלי המוח שמגביל אור החכ' והחסד בלב וכה"ג), עכ"ז הרי הן שמות שאינן נמחקין לפי שהן בבחי' א"ס ממש כמו האורות ממש דזהו שאמר איהו וגרמוהי חד [ו]כמ"ש לך ה' הגדולה והגבו'⁶⁶ שהן הז' מדות דאצי' שמלובשים בכלי' דוקא עד לך ה' הממלכה שהוא בחי' מל' דאצי' כידוע וד"ל.

אך הנה שרש הענין הוא דכמו דאורות דע"ס כלולים בעצמות כנ"ל, כך בחי' הכלים שלהן שהן ז' שמות הנ"ל כלולים בעצמות ממש, אך מה שנעשה [מ]בחי' הכלים המגבילים דוקא בחי' מקור להתהוות החכ' [והחס'] וכה"ג בבי"ע כנ"ל זהו [ג"כ] בא ע"י צמצום הראשון שצמצם עצמותו באותיות ושמות כ"א⁶⁷ להאציל הע"ס להיות נק' ע"ס בגילוי הי' עיקר הכוונה שיומשך ויוגבל גילוי האור בכלי דוקא כמו בשמות דאל ואלקים כנ"ל כדי שיהי' מזה מקור לעולמות דוקא, וא"ל לא הי' מאציל לע"ס כלל מאחר שבאמת מצד עצמו לא[ו] מכא"מ כלל וכלל⁶⁸. א"כ הרי רנח, בכאשר האציל אור החכ' ע"י שם ע"ב כנ"ל אינו אלא כדי שיהי' ממנו מקור ושרש לשרש עד שיהי' נמצא מציאות החכ' מאין ליש ממש בבי"ע [ב]נשמות ומלאכים עד שיכול להיות התהוות החכ' למטה באדם שנק' שכל אנושי הגשמי, וכן כשהאציל אור החסד הי' בשביל שיהי' ממנו מקור ושרש לשרש לבחי' חסד בבי"ע כו', וכה"ג בכל הספי', וזהו שא' לאחזאה לאנהגא בהון עלמין⁶⁹ כו' לבד, אבל מצד עצמו לאו מכא"מ כלל [כנ"ל] וד"ל. [ו]א"כ הרי לפ"ז יובן דגם האורות לא נאצלו רק כדי שיהי' מהם שרש ומקור לעולמות והוא דוקא כשמוגבלים בכלים ושמות שלהם כמו שם הוי' בניקוד פתח הוא כלי החכ'⁷⁰ דאצי' שיבא ויומשך מזה מקור לחכ' דנשמות דבריאה וכמו השפע'⁷¹ דחכ' דשלמה כו', וכמו שאו' בשמו"ע אתה חונן לאדם דעת כו', וכה"ג בשם הוי' בניקוד צירי להיות מקור לשפע החסד⁷² וכידוע בכוונת דח"י ברכות דשם הוי' בש"ע. וכן [מ]בחי' אותיות דמח' העליונה יומשך שרש למח' לנשמות ומלאכים אע"פ שאין ערך כלל בין בע"ג⁷³ לבלתי בע"ג כלל וכמ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם⁷⁴ והכל ע"י בחי' הכלים בשמות דאצי' כנ"ל. וזהו שא' דכמו שאיהו וחיוהי חד כך איהו וגרמוהי חד ממש, דהנה כמו שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כו' וכנ"ל משום שכלולים ומיוחדים בעצמות המאציל, ומה שנאצלו אינו רק שיהי' מקור [למקור] להתהוות העולמות כמו שיהי' מקור לחכ' ומדות⁷⁵ לחסד⁷⁶ וגבורה בנבראים כו' אבל הוא עצמו מובדל מערך חכ' ומדות שבאים בהשתלשלות דאבי"ע כנ"ל כו'. כך [בחי' הכלים דאורות דאצי' שנק' גרמוהי, וכמו ז' שמות הנ"ל שאינם נמחקין ג"כ מיוחדים וכלולים בעצמו' המאציל, הגם שמהם דוקא נעשה עיקר ומקור להתהוות בע"ג לפי שהן המה המגבילים האור כנ"ל, אבל גם זה הכח המגביל שלהם נמשך מכחו של עצמו' א"ס ב"ה שהוא כל יכול ויש בו גם] כח הצמצום להגביל האורות, והוא ע"י צמצום הראשון בשמות וכלים [דע"ב ס"ג] שהאציל [ה]אורות כו'. ונמצא דבחי' שמות וכלים העליונים שלפני [ה]אורות דאצי' היינו ג"כ בחי' כלים ושמות שמגבילים האורות והכל א' רק כדי שיהי' מקור ושרש להיות מציאות החכ' והחסד למטה בעולמות שלזה הי' הכוונה ברצונו להאציל כו' כנ"ל, מאחר דמצד עצמו לאו מכא"מ כלל ולא האציל אורות בכלים רק לאחזאה לאנהגא בהון עלמין. וזהו שנק' תיקונין כשהאור בכלי דוקא כמו שא' אתקריאו בתקונא דא חסד דרועא כו' (ואדרבה שרש התהוות הכלים⁷⁷ המגבילים האורות למעלה משרש התהוות האורות, והיינו מבחי' אור המקיפים דקו"ח כו' [מ]בחי' רנח, גמטי ולא מטי⁷⁸ כמ"ש בע"ח, וע"כ שם ע"ב דמקור דחכ' הוא וכמו⁷⁹ שנעשה כלי החכ' להגביל האור והוא כמו שם הוי' בניקוד פתח כו' וד"ל, וכה"ג בכל הספי'), ולכן נק' ז' שמות שאינן נמחקין כי המה בבחי' עצמות אלקות דע"ס⁸⁰ ממש וכמ"ש כי הוי' הוא האלקי'⁸¹ דהוי' הוא בחי' גילוי האורות דע"ס⁸² ובחי' אלקים הוא הצמצום דכלים המגבילים האורות כו' שהן ז' שמות דז' מדות דאצי' שם אל בחסד כו' כולא חד⁸³ [ש]שניהם כא' ממש כו' כנ"ל וד"ל [נמצאים מכחו של עצמו' המאציל].

[ג] וזהו [מה] שא' לך ה' הגדולה כו' גם בז' שמות דמדות דאצי' משום דאיהו וגרמוהי שהן הכלים המגבילים האורות חד ממש מטעם הנ"ל, וז"ש כי עמך מקו"ח⁸⁴ באורך נראה אור, פי' מקור חיים היינו בחי' ע"ס דאצי' אורות בכלים כנ"ל שנק' מקור כל החיים שנמשך למטה בעולמות דבי"ע, וגם הם נאצלו ע"י בחי' אותיות ושמות שנק' כלים כנ"ל ע"כ אמר כי עמך מקור חיים שגם בחי' המקור כל החיים של כל העולמות עמך טפל ובטל ונכלל[י'] בעצמות ממש כו'. אך עכ"ז אמר באורך נראה אור, פי' באורך ממש העצמי נראה אור למטה כמו למעלה ממש בעצמותו, שזהו פי' הפשוט דנראה אור לשון עתיד שנראה אור עצמות[ו] שלמעלה ממקור [ה]חיים כו' והוא ע"י המצות שנק' רמ"ח אברים דמלכא שהן בחי' כלים עליונים הרבה יותר נעלה מבחי' האו"כ דאצי' הנ"ל עד שמחמתם דוקא נראה באורך ממש, והוא לעוה"ב דכתי' ואמר ביום ההוא⁸⁵ הנה אלקינו זה לנוכח כו', וכן א' יחיינו מיומים⁸⁶ כו' יקימנו ונחי' לפניו ממש, וכמאמר המשנה כ"י יש להם חלק לעוה"ב⁸⁷ לפי שנק' צדיקים עולים⁸⁸ במעלת המצות בפו"מ דוקא דשכר מצוה מצוה⁸⁹ עצמה כו' והוא במעלה ומדריגה ומעלה⁹⁰ יתירה גם על המצות שקיימו האבות [ברוחני'] כמשי"ת.

אך תחלה יש להבין פי' שני במ"ש באורך נראה אור שנראה זה אינו רק בחי' הארה דהארה לבד, וקאי על בחי' ההשתל' דאו"כ דאצי' מעצמו' המאציל ע"י בחי' אותיות ושמות דע"ב ס"ג כו' לבד כנ"ל, שע"ז אמר ברישא כי עמך מקו"ח כנ"ל, וע"כ מפרש בסיפא באורך נראה אור דהיינו מה שנראה ומושג לנו מציאות העולמות ונבראים במציאות חכ' וחסד וכה"ג בבחי' גבול ה"ז בא מהשפעת אורך באותיות ושמות הנ"ל שהמשיך מלמעלה באורות דאצי' מן ההעלם לגילוי [להיות] נק' [חכים רנח, דו]מבין וחסדן בכלים המגבילים כו' [ב]ז' שמות הנ"ל, ע"כ יכול להיות התהוות מציאות החכ' וחסד בעולמות בבחי' גבול שנמצא שזה האור האלקי הנמצא בעולמות בע"ג אינו רק מבחי' אור הנולד מתוך האור שנק' רק בחי' הארה דהארה כידוע, והוא מפני שנתצמצם עצם [oldpage_שעח] האור בשמות וכלים דאצי' וע"י בחי' הכלים יוצא ובוקע האור (וגם זה ע"י הבדלת המסך שבין אצי' לבריאה⁹¹ [ו]כידוע שלמ"ד כלים דנה"י דז"א⁹² הוא שנעשי' מקור לנר"נ בבי"ע אחר הבדלת המסך כו' וד"ל). וע"ד דוגמא כמו אור החסד שבאצי' שמוגבל בכלי מאיר למטה בנשמת אברהם שהי' בבחי' חסד דבריאה⁹³ בפנימיות ו[ב]מיכאל שר של חסד⁹⁴ דבריאה בחיצוני' כו', ומשם נמשך למטה עוד עד חסד דעשי' בפו"מ להיות זן את העולם בחסד גשמי' כו' [ה"ז] ירידת ההשתל' דכלי חסד דאצי' ברבוי רבבות מדרגות עד למטה בחסד דעשי'. וז"ש נוצר חסד לאלפים⁹⁵ או ועושה חסד [לאלפי'⁹⁶, פי' שחסדו העליון נמשך לאלפי' ורבבות מדרי' עד שנתהווה חסד גשמי בעוה"ז הגשמי כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה⁹⁷ שנצרך אור החסד] לבוא לבחי' בנין העולמות שז"ש עולם חסד יבנה, בחסד זה ודאי צריך להיות ע"י ריבוי ב' אלפים⁹⁸ מדרגות והכל מטעם הנ"ל דמצד עצמות המאציל לאו מכא"מ כלל ולא האציל רק כדי שיהי' שרש לחסד וחכ' למטה כנ"ל. וע"כ יש בחי' שמות וכלים לכל מדה וספירה במדריגה מיוחדת בפ"ע וא"כ יש לחסד ג"כ שם מיוחד אליו שיבא ויומשך למטה מעצמות המאציל באבי"ע שהן ודאי ע"י ירידות המדריגות לאלפים ורבבות עד שמתהווה חסד דעשי' בפו"מ, וכמו שם אל, דחסד [אל כל היום משתלשל ממקור החסד דאצי' עד שחסד אל כל היום ממש לזון כל הברואים ונותן לחם לכל בשר⁹⁹ כי לעולם חסדו ממש וכה"ג בכל המדות כשם אלקי' בגבורה כו' ושם הוי' בת"ת כו'] והוא כללות¹⁰⁰ ענין ח"י ברכות דשמו"ע שמבקשי' המשכות עליונ[ות] שע"י ז' שמות עליונים דאצי' שיבאו למטה בגשמיות שיש לכל א' כוונה בשם מיוחד דוקא וכמ"ש מפני מה ישראל צועקין¹⁰¹ ואינן נענים מפני שאינם מכוונים בשם כו' [ו]כמשל המבקש מן הממונה של המלך דבר שלא ניתן בידו כו' (וכמ"ש בסידור¹⁰² עמ"ש בספרי [ע"פ] מי כה'¹⁰³ כו' אליו כו' וד"ל).

אך הנה מבואר למעלה שגם בחי' הכלים דאורות העליונים איהו וגרמוהי חד ממש כמו באורות, דהנה הגם שמדותיו ית' שהן אורות דאצי' באים בצמצום דשמות וכלים שזהו כמשל רנט, אשם האדם שאינו רק כדי שיהי' [נק'] לזולתו ולא צריך שם זה לעצמו, כך ש[מות] דאל ואלקים וכה"ג כנ"ל אינו רק שיהא הוא ית' נק' ונמשך למטה בעולמות על ידם כידוע. ועכ"ז הרי מתייחד עצמות אור א"ס בהם בתכלית היחוד מאחר שאמר דאיהו וגרמוהי חד ממש, ופי' איהו היינו עצמות א"ס וחיוהי וגרמוהי הן האו"כ דאצי' כנ"ל חד ממש כמו עד"מ הידוע באדם התחתון שהוא נעשה בצלם אדם העליון דאצי' שאור וחיות נפשו המתלבש באברי גופו מתאחד הוא עם האברים והכל נחשב כא' ממש. וכך למעלה אע"פ שאין לו כו' גם בחי' אור המתפשט מעצמות א"ס בנאצלים ע"י בחי' שמות וכלים הנ"ל מתאחד בהם בתכלית וכולם מיוחדים בו בתכלית היחוד (וכמ"ש אנת ממלא כל שמהן¹⁰⁴ כו' ואי אנת תסתלק מנייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא כו' וכידוע[) וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' וכידוע] שזהו כל עיקר הכוונה [ה]כלל[י]ת ביחו"ע דפסוק ראשון דק"ש באמרו שמע ישראל דהוי' אלקינו שהן כללות הע"ס דאצי' הוא הוי' אחד ממש שכלולים באחדות פשוט ממש משום דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש כנ"ל וד"ל. וזהו שנק' האו"כ דאצי' בשם בחי' אברים דמלכא כמו עד"מ האבר באדם למטה שאור וחיות הנפש המלובש בו הרי מתאחד בו בתכלית והיו לאחדים ממש כאלו הוא מהות א' [ממש] כו', כך הוא¹⁰⁵ בחי' האורות והשמות דעצמות המאציל שמתלבש בחכ' וחסד דאצי' מתאחדים בהם בתכלית ע"י התלבשות זו בתכלית היחוד וד"ל.

[ד] ומעתה י"ל מהו שהמצות נק' רמ"ח אברים דמלכא כנ"ל אחר שכבר נאצלו האו"כ שנמשלו לבחי' האברים כנ"ל שזהו הי' כבר קודם שניתנו התומ"צ במ"ת כו', ואמנם הנה תחלה יש להבין בהפרש שבין מצות הרוחני' שקיימו האבות כנ"ל ובין מצות שלנו שנית[נו] לנו בדברים גשמיי' דוקא כנ"ל. דהנה תחלה יש להבין בענין המצות שקיימו האבות ברוחני' שהן למעלה הרבה מבחי' או"כ דאצי' עד שהן מוסיפי' אור עצמות המאציל באו"כ. ויובן זה בעובדות דאבות כמו אברהם איש החסד¹⁰⁶ הרי ידוע דהאבות הן המרכבה¹⁰⁷ העליונה ממש שהי' אברהם מרכבה לאור [ה]חסד דאצי' ממש וע"כ בעובדא שלו הי' מייחד יחו"ע להוסיף אור בכלי החסד דאצי' ובכל קו הימין דחח"נ¹⁰⁸ כו', והיינו לפי שהי' עבודתו בנפשו האלקי' במס"נ אמיתי' באהבה ותשוקה ודביקות אמיתי' כל היום ולא הי' נפרד רנט, במיחו"ע כלל אפי' רגע ממש, והי' הולך ועולה בכל יום [ויום] בעילוי אחר עילוי בתוס' אור האהבה ממדריגה למדריגה כמ"ש לו התהלך לפני¹⁰⁹ כו', וכל הילוך הוא העלי' שעולה [והולך] מדרגא לדרגא וכמ"ש בזהר עמ"ש הלוך ונסוע¹¹⁰ מדרגא לדרגא הנגבה בדרום דוקא שהוא האהבה¹¹¹ והדביקות כידוע, עד שמחמת עומק נקודת ההתקשרות נשמתו באמיתי' ועצמו' א"ס ב"ה העלה והביא וקישר כל העולמות גם עוה"ז החומרי מבחי' הפירוד לגמרי¹¹² דהיינו בכל רכושו אשר עבד הכל הי' במס"נ להעלות[ם] למעלה ביחוד העליון האלקי עד שלא הי' גם הגשמיו' נבדל כלל משרשו העליון בבחי' הרוחני' דבחי' אצי'. וז"ש ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב¹¹³ ועבודה רבה¹¹⁴ כו' דהכל העלה למעלה, וכמו ענין הנפש אשר עשו בחרן¹¹⁵ כמ"ש בזהר, וע"כ הי' ממילא ממשיך תוס' גילוי אור א"ס באצי' [מלמעלה למטה], עד גם בעוה"ז השפל משום דכל העליות גורם המשכות¹¹⁶ כידוע, וכמ"ש בו ויקרא אברהם בשם ה' אל עולם¹¹⁷ שקרא והמשיך בשם הוי' בתוס' אור באבי"ע עד שהמשיך גילוי אור אלקי גם למטה להיות נק' אל עולם ממש בלי שום פירוד כלל מיחודו ית', והעיקר הי' ע"י ב' דברים שהן בבחי' החסד, א' האהבה האמיתי' בדביקות נפלאה כנ"ל, והב' בחסד וטוב גשמי' שהי' עושה למטה עם כל הבריות מצד בחי' שפלות וביטול כל עצמותו עד שהי' בעיניו כמותר ושיריים בעולם¹¹⁸, וכמ"ש על עצמו ואנכי עפר ואפר¹¹⁹ ממש, ובאתעדל"ת כזאת בעובדות שלו הי' מעורר למעלה אתעדל"ע¹²⁰ בעצמות אור א"ס שימשיך ממקור החסדי' העליונים ג"כ בבחי' חסד העליון¹²¹ כמאמר במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו¹²² להיות מצמצם א"ע להוסיף אור מן ההעלם שבעצמות לגילוי בכל הע"ס דאו"כ דאצי' ובפרט בבחי' אור החסד והחכ' דקו הימין כו'. ואע"פ שכבר נאצלו הע"ס באו"כ [ע"י] בחי' השמות ואותיות הנ"ל, אבל זהו ע"י צמצום [מאמר] קו המדה שהוא הנק' [oldpage_שעט] קו"ח בכלל, ואמנם ע"י עבודתו של אברהם איש החסד באהבה ודביקות וקבלת מ"ש¹²³ שלו במס"נ הי' מוסיף אור הרבה בכפלי כפליים מבחי' עצמות דא"ס שלמעלה הרבה מצמצום דקו המד[ה] בשמות ואותיות דע"ב ס"ג כו' וד"ל.

[ה] וזהו שא' דאברהם קיים כל המצות אפי' ע"ת¹²⁴ כו' כמ"ש וישמור משמרתי מצותי חקותי¹²⁵ כו', ולכאורה יפלא רנט, גאיך קיים מצות תרומות ומעשרות לכהן¹²⁶ (וגם שנתן מעשר מכל למלכי צדק¹²⁷ שהי' כהן לאל עליון זה הי' [שלא] כד"ת של תורה בדיני תרומות ומעשרות כו'), וכן שאר מצות שא"א שיתקיימו בלי סיב[ה] ידועה השייך להם כמצות תפילין בד' פרשיות קדש והי' [כו'] ומצות סוכה לפי שבסוכות ישבו וכן מצות פסח ומצה וכה"ג. אך הענין הוא כידוע שיש תורה ומצות למעלה בבחי' הרוחני' (וכמו שלומדי' בג"ע¹²⁸ כל דיני התו"מ בסודות ברוחני' שלהם כידוע), וזהו שנק' מצותי דוקא דהיינו שקיים אברהם כל התומ"צ שלמעלה והוא מה שנמשך תוס' אורות בכלים באמצעות עובדות שלו כנ"ל בקו הימין חח"ן כו' שבזה כלולים כל המצות עליונות הרוחני' [שנק' מצותי] ממש. וביאור זה הנה ידוע מה שא' הקב"ה מניח תפילין¹²⁹ ומתעטף בציצית¹³⁰ ומבקר חולים¹³¹ ומתעסק בתורה¹³² וגמ"ח¹³³ (וכמ"ש הדבק במדותיו¹³⁴ כו'), וזהו שאמר וישמור משמרתי מצותי שהן המצות עליונות שה' עושה בעצמו כמו שהוא למעלה בבחי' האצי' באדה"ע שעל הכסא שהוא בחי' ז"א שנק' הקב"ה¹³⁵ כידוע, וכמש"א ג' שעות יושב הקב"ה ועוסק בתורה¹³⁶ וכן א' מנין שהקב"ה מתפלל¹³⁷ כו' ומתעטף בטלית כו' שנא' עוטה אור כשלמה¹³⁸ כו' וכתי' לבושי'¹³⁹ כו' ומניח תפילין כמו כחתן יכהן [פאר¹⁴⁰ שהן התפילין שנק'] פאר, וא' תפילין דמארי עלמא¹⁴¹ מאי כתיב בהו ומי כעמך כישראל¹⁴² [גוי אחד] כו' וכה"ג בכל המצות העליונות שהקב"ה עושה בעצמו נק' מצותי ממש וכן אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו¹⁴³ כו', וע"ז א' ג"כ אלה המצות אשר יעשה [אותם] האדם העליון וחי בהם¹⁴⁴ מחיי החיים¹⁴⁵ דהיינו עצמות אוא"ס שמאיר מבחי' אור א"ס¹⁴⁶ בשם הוי' דז"א כו', וכמו ע"י תפילין דמארי עלמא שהן בבחי' בליטה ע"ג הראש נמשך מקיפים דד' מוחין דז"א כמ"ש בתפילין שבראש האדם למטה כי שם הוי' נקרא עליך¹⁴⁷ כו' בבחי' מקיף וכה"ג בטלית העליון. וכן במצות חסד דאדם העליון שח"ס דלי"ת¹⁴⁸ מל' שנק' דל¹⁴⁹ כו', זהו מוסיף אור מעצמות המאציל באורות וכלים דחסד דרועא ימינא¹⁵⁰ כו'. ובכללות הכולל כל המצות שהוא מצות ת"ת למטה כך הוא למעלה כשהקב"ה יושב ועוסק בתורה שנק' תורת האדם למעלה שנמשך עי"ז מחכ' רנט, דשבא"ס עצמו בתורה זו כו', שהוא למעלה הרבה מעצם החכ' ומוחין דאדם העליון כמו שא' בזהר דאסתכל באורייתא וברא עלמין¹⁵¹ וכן האציל באורייתא דתורה הקדומה כו' שנק' משל הקדמוני¹⁵² כו'. וכן במצות שבת העליון כמ"ש כי בו שבת¹⁵³ בג' מדרגות דנר"נ דאדם דאצי' ה"ז כמו מצות שבת שלמטה באדם התחתון כו' בכל פרטי דיני שבת באיסור [ל"ט] מלאכות¹⁵⁴ כו' כמו אל יצא איש ממקומו¹⁵⁵ כו' וכן במצות סוכה במקיפי' דאימא וכן בכל המצות וגם בתפלה וכמו שא' מאי מצלי יה"ר מלפני¹⁵⁶ כו' וד"ל. ולפ"ז הרי יובן עכ"פ דבחי' תוס' אורות העליונים שנמשך ע"י מצות העליונות שה' עושה בעצמו ודאי הוא למעלה הרבה מאור המצומצם שבע"ס דאצי' באורות וכלים, ומה שא' דרמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא היינו [ע"י] רמ"ח פקודין שלמטה שמוסיפים אור ברמ"ח אברים דמלכא למעלה מעצמות המאציל (וכמ"ש ועשיתם כאלו עשאוני¹⁵⁷ וכמשי"ת). ואע"ג דא' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בתכלית היחוד מ"מ אין זה רק ע"י אור המצמצם שבשמות וכלים הנ"ל כמו בחי' חכים דחכ' דאצי' ע"י שם ע"ב כו', הרי אין לזה ערך כלל לגבי [אור] החכ' שבתורה העליונה דאצי' שנק' תורת האדם למעלה שעל זה יושב ועוסק בתורה כו', וכה"ג ברמ"ח מ"ע [העליונות שמחבר ומקשר לעצמו' אא"ס ממש באדם דאצי' כנ"ל, וזה הי' הכל ע"י העובדות דאבות שעבדו למטה ב]אתעדל"ת והעלאת מ"ן שלהם כל בחי' מצות העליונו' שנק' מצותי וז"ש וישמור מצותי וחוקותי כו' וד"ל.

[ו] אך הנה עדיין יש להבין איך יתכן שיקיים ה' את המצות מאחר שאין עוד זולתו ואין אלקים מבלעדו ואיך יתכן שיפול עליו חיוב ועול קיום המצות שהוא לקיים רצון העליון ממנו כו', וגם איך יתכן שיקיים מצות גמ"ח וכמו ביקור חולים שבין איש לרעהו אחר שהוא יחיד לבדו כו'. אמנם הענין הוא דבאמת מ"ש מצותי היינו כפשוטו מה שצוויתי שישמרו לעשות רצוני במצות הללו שזהו בחי' פנימיות רצונו הפשוט שלמעלה מכל רצון ותענוג שנמשך לבנין העולמות וע"כ אמר על [כל] המצות רחבה מצותך מאד¹⁵⁸ שרצה"ע שבמצות למעלה הרי הוא רס, אבבחי' א"ס ממש, ולזאת יתכן לומר שאותו אור הרצה"ע שבמצות שלמטה ממש שנגלה באצי' למעלה נעשה בבחי' או"מ ולבוש לכל הע"ס דאדם דאצי' שנאצל במדה דוקא¹⁵⁹ בלבד, וכמו מצות תפילין בראש שנק' פאר כו' ויש בזה רצה"ע וחכמה שבעצמות א"ס וכאשר נגלה זה האור בבחי' תפילין דמארי עלמא כשמניח תפילין בראשו [כבי'] זהו אור הרצון והחכ' שבא"ס ממש שנעשה בבחי' מקיפים על המוחין דחו"ב שבראש דז"א (וכה"ג גם בא"א וע"י וא"ק שנק' אדם הגדול, הרי שרש המצות למעלה מהם והוא בפנימיות ועצמיות א"ס ממש וכמ"ש ואהי' אצלו אמון¹⁶⁰ כו' אצלו ממש כו'). אך עכ"ז לא יתכן [ל'] קיום רצה"ע במצות תפילין שלו כי ודאי הרי איהו וחיוהי וגרמוהי חד כנ"ל רק כמו¹⁶¹ שמקיים בעצמו כל המצות שציוה ה' לישראל לעשותם, ואמנם אין זה כמו מצות בבחי' חיוב ועול כי הרי אינו בבחי' פירוד כלל וכלל רק כמו שמקיים המלך בעצמו כל מה שמצוה לעשות לעמו כו'.

ואמנם במצות הללו שמקיים בעצמו בכולן יש טעם [ושרש] ומקור למצות שיצוה לישראל דוקא לפי שישראל עלו במח'¹⁶² דוקא, וכמאמר ג' קשרים¹⁶³ הן ישראל מתקשראן באוריי' ואורייתא בקוב"ה כו' (וע"כ לא ניתנה התו"מ לכל אומה רק לישראל לבדם), וכמו מצות תפילין שאמר מאי כתיב בהו ומי כעמך ישראל¹⁶⁴ גוי א[חד] בארץ וכה"ג לפי ששרש נש"י עלו במח' וחכ' [ש]בראש דהיינו בחכ' העצמי' שבעצמות א"ס ממש וכמו שישראל מייחדים [oldpage_שפ] שם הוי' [באחדות הפשוטה] בפ' שמע ואומרים ה' אלקינו ה' אחד ממש, כך נגד פ' שמע שבתפילין דישראל יש בתפילין דמארי עלמא פסוק זה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שזהו למהוי אחד באחד¹⁶⁵ לפי שעלו במח' דאח"פ ממש, וע"כ נק' תפילין למעלה לשון התחברות¹⁶⁶ כמו נפתולי אלקי'¹⁶⁶ כו' שע"י התפילין שבראש למעלה מתחבר [מעצמו'] חכ' שבא"ס עצמו שיהי' שורה בחכ' שבראש למעלה לפי שישראל נק' ראשית¹⁶⁷ כו'. וזהו שבתפילין העליונים נאמר ומי כעמך ישראל כו' והוא מ"ש ישראל אשר בך אתפאר¹⁶⁸, פי' אתפאר בפאר דתפילין שבראש (והיינו במצות תפילין דישראל בגשמיות דוקא ולא בעובדא דמקלות דיעקב הגם שהיו ג"כ בענין התפילין¹⁶⁹ שלנו מטעם ש[י]תבאר בסמוך). וכמו"כ כל המצות רס, בהעליונים שה' [עושה] בעצמו הכל עד"ז במה שמתחבר עם ישראל למטה (ועם האבות הי' כזה ממש, אבל הכל למעלה ברוחני' לבד כמשי"ת), וכמו במצות ציצית שהן ל"ב חוטין דל"ב נ"ח¹⁷⁰ דמקיף דח"ע שיהי' מזה זכרון על כל המצות כו', ולמעלה היינו המשכות ל"ב נ"ח ממקיף דלבוש דטלית העליון שנא' לבושי' כתלג כו' שמאיר מלמעלה למטה לבחי' הנ"ל¹⁷¹ (וכמ"ש ופרשת כנפיך¹⁷² כו' כמ"ש בר"מ). וכמ"כ מה שאמר שה' מבקר חולים דזהו לכאו' פלא גדול איך שייך למעלה ביקור חולים (ומשמעות פשוטו שה' מבקר חולים שלמטה כמו שביקר לאברהם¹⁷³ וגם רופא חולים בעצמו, וכמו גם בכל חולה שנא' יסעדנו על ערש דוי¹⁷⁴, וארז"ל שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה¹⁷⁵ להחיות אור נשמתו בגופו כו'). אך הענין יובן שיש ביקור חולים בבחי' הרוחני' כמו שידוע שיש ענין רופא חולים ברוחניות כמו הסולח כו' הרופא¹⁷⁶ לכל תחלואיכי דקאי ברפואת הנה"א כאשר נק' חול[ה] ברוחני' ע"י הפג[מי]ם של העון והחטא שיקולקל א' מאברים הפנימי' או החיצוני', כמו שפגמתי באות¹⁷⁷ יו"ד זהו חולי הראש והפגם בה' או בוי"ו הוא כמו חולי הלב כו' עד שנק' חולה בכל הנפש שיגיע לשערי מות ברוחניות כמ"ש כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו¹⁷⁸ כו' (וכמו שיוכלו להכיר בדופק הגשמי בחול[י] הגוף כך¹⁷⁹ הפגם בנפשו ונשמתו¹⁸⁰ ברוחניות שזהו א' דאדם [ביו"ד] דפיק[ין] שלנגד ע"ס כו' אם בכתר הוא¹⁸¹ בדפק דקמ"[ץ] כו' וכמ"ש במ"א בענין הנגעים¹⁸² כו'), וצריכה הנשמה לרפואה אלקי' כמ"ש רפאני ה' וארפא¹⁸³ וכן הרופא לכל כו' ורפואה [זו] בסם חיים דתורה כמא' חש בראשו יעסוק בתו'¹⁸⁴ כו' כמ"ש רפאות תהי¹⁸⁵ כו' עד ולכל בשרו מרפא¹⁸⁶. וכן התשובה מביאה רפואה לנפש¹⁸⁷ כו' כמו רפואת הגוף ממש, והיינו ע"י סליחת העון כמ"ש הסולח כו' הרופא כו' שזהו ע"י תשובה דוקא, וזהו סדר כל¹⁸⁸ הברכות בשמו"ע השיבנו וסלח לנו ורפאנו כו' דהא בהא תליא כידוע.

וכך יובן ענין ביקור חולים ברוחניות בנשמות שנק' חולים ברוחני' שיבקר ה' אותם לפקח בפיקוח [כל] נפש ורוח ונשמה וכמו ה' יסעדנו כו' שזהו [פי'] הפשוט דה' מבקר חולים ברוחני' וגשמיות וע"כ הדבק במדותיו כו'. ויש עוד ביקור חולים ברוחניות גם למעלה מעלה והוא החולי שבנפש שאינו מחמת רס, גפגם וקלקול אדרבה מחמת רוב האהבה והתשוקה האלקי' שנק' חולת אהבה¹⁸⁹ כידוע שבאה בנשמה מחמת העדר [הגילוי] וריחוק שלה מאלקות, כאשר תכסוף הנפש ביותר לעלות ולידבק [באלקות כמו נכספה וגם כלתה נפשי¹⁹⁰ כו' וכן צמאה לך נפשי¹⁹¹ וכה"ג ואמנם לא תוכל לעלות ולידבק] כראוי מקוצר ההשגה או מצד הריחוק העצום כמו בטרדת הפרנסה בדוחק ולחץ וכה"ג שאז נק' חולת אהבה, שמחמת זה תחלה הנפש בחולי הרוחני' ממש כמו שיש חולת אהבה בגוף כשיחשוק לדבק זה בתאוה גשמיי' ולא יוכל להשיגו כו' (וכמו מעשה בא' שהעלה בלבו¹⁹² כו'), ואז נק' חולי ממש בבחי' חולת אהבה וצריכה לרפואות לרפאה¹⁹³ מחולי זה ואין רפואה לחולי כזו שנק' חולת אהבה רק להשיב את הנפש בדבר תענוג וטעם וריח טוב שמשיב את הנפש כו'. וכן יובן גם למעלה ביותר כמו בנשמה פרטית כך הוא גם בכללות נש"י בשרשם שהוא בחי' מל' דאצי' שמתרחקת מן בעלה בגלותא בבי"ע¹⁹⁴ שז"ש ובפשעכם שולחה אמכם¹⁹⁵ כו' וכמו שא' דאתתא אתרחקת מן בעלה¹⁹⁶ וכמאמר דגלו לאדום שכינה עמהם¹⁹⁷ כו', שמחמת העדר הקירוב למעלה להתייחד בבעלה שהוא שם הוי'¹⁹⁸ דז"א שנק' יחוד קוב"ה ושכינתי' אז א[ו]מר[ת] סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים¹⁹⁹ כי חולת אהבה אני בגלותא דוקא, וכמו הנשמה פרטי' שתחלה חולת אהבה מחמת הריחוק שלא תוכל לעלות ולידבק במקור חוצבה באלקים חיים כו'. וענין הרפואה לחולי זה שהוא חולת אהבה הוא מ"ש סמכוני באשישות ובתפוחים כו' שהוא בחי' טעם ותענוג הרוחני האלקי שבאורות העליונים דאצי' שיש ביכולתם להשיב ולרפאות את החולי דחולת אהבה זאת בכללות נש"י כמו שהן בשרשם בבחי' הרוחני²⁰⁰, והוא הנק' אשישא דעייל חמרא²⁰¹ דאורייתא שהן סודות וטעמי תורה שנק' יינה של תו'²⁰² שמגלה בחי' הסוד ה' שבתומ"צ כמו נכנס יין יצא סוד²⁰³ כו' (וכמו שרואים בנשמה פרטית כמו²⁰⁴ שהיא מרת נפש בסיבת ריחוקה מאלקות ביותר עד שתחלה חולת אהבה תשיב נפשה ורוחה כו' ע"י יינה של תורה בעסקו בפנימי' סודות התורה שנק' אשישות כמ"ש סמכוני באשישות כו'), וכן רפדוני בתפוחים כו' שהוא הריח המתוק²⁰⁵ וחזק שבתפוח שמכוון רעותא²⁰⁶ כו'. וכן הוא התענוג שברצון רס, דהפנימי [שמלובש במצוה דוקא ש]למעלה נק' רעדכ"ר²⁰⁷ כו' עד שתתרפא לגמרי מבחי' חולת אהבה זאת, וזהו הנק' ביקור חולים [בכלל למע' שא' הקב"ה מבקר חולים והוא במה שיסמוך לכנ"י למע' בחי' מל' באשישות ותפוחי' כנ"ל וכמ"ש בזהר משום דבגלותא מתרחקת ביותר ותגדל בה חולת האה' כו' וד"ל]. ועד"ז ה' מבקר כו'²⁰⁸ לכל נש"י בפרטן כנ"ל, ועד"ז גומל דלים ועושה צדקה²⁰⁹ כמ"ש כי צדיק ה' צדקות אהב²¹⁰ כו' והוא ח"ס דלי"ת לבחי' המל' שנק' דל דלית לה מגרמה כלום²¹¹ וכמ"ש [בזהר ע"פ] אשרי משכיל אל דל²¹² כו', וכן ענין הצדקה העליונה הוא צדק ה"א²¹³ [להחיות רוח שפלי'²¹⁴ ] שהוא ג"כ להשפיע לבחי' המל' שהוא בחי' ה' תתאה וזהו צדקה צדק ה"א כידוע. וכן גם התפלה עליונה שה' מתפלל מאי מצלי יהי רצון מלפני שיגולו רחמי על בני כו' דוקא וכמ"ש במ"א וד"ל.

(וכך יובן עד"ז ממש בכל המצות העליונות שבבחי' האצי' כמו מצות הקרבנות למעלה שיש מזבח העליון דאצי' בה"ר²¹⁵ דאצי' מקריב (נשמות]²¹⁶ ע"ג המזבח כו', וכן הוא מקריב מלאכים עליונים שנק' בשם פרים וכבשים כמו בחי' פני שור כו' ועולה לריח ניחוח להוי' ממש כו' (ונשמות²¹⁷ הוי'²¹⁸ כמו הקטורת שהוא הריח דבשמים במזבח הפנימי שזהו [ענין] העלא[ה] וקישורא דנשמת[א], וכמו אכלתי יערי עם דבשי²¹⁹ שהן מלאכים²²⁰ שנק' בשם²²¹ יער כמו אז ירננו עצי היער²²² ודבשי הן הנשמות²²³ וכמו אריתי מורי עם בשמי²²⁴ כו', כי הרי גם בחי' האצי' [oldpage_שפא] נק' עולם האצי' שכלול מד' מדרגות דצח"מ²²⁵ כמו דצח"מ דבריאה ויצי' ועשי' עד דצח"מ שבעוה"ז כו' וא"כ יש שם ג"כ כל עניני המצות כמו שנעשים למטה בדצ"ח שאדם התחתון מקיים כו' וד"ל. וכמו שיש מצות סוכה וטלית ותפילין [למטה] בסכך גשמי וצמר גשמי וקלף גשמי כך יש ברוחניות דסומ"ק²²⁶ בגוף דלבושי'²²⁷ ויצי' [ו]בריאה עד גם בבחי' האצי' באדם העליון דאצי', [ו]יש שם בחי' סכך דסוכה וצמר דטלית כמו לבושי' כו' וגם בחי' הדומם כמו לי הכסף ולי הזהב²²⁸ כו', אף²²⁹ כל המצות שנעשים בצומח ודומם וחי למטה כתרומות ומעשרות לכהן וקרבנות לכל פרטי דיני[הם] (וגם הלכות טומאה וטהרה כמו [דיני] נגעים רסא, אואהלות ואו"ה במאכלים כו' רק שאין שם בחי' רע כלל והוא בחי' נוגה דאצי' כו'), וכל פרטי דינים המצות דמ"ע ול"ת כמו בעולם דבריאה ויצי' כו' עד עולם שלנו. וכמו שלומדי' בג"ע כל פרטי הדיני' כמו אם קדמ[ה] שער לבן²³⁰ [כו'] קוב"ה אומר טהור כו' עד שהי' אדה"ר מקיים כל המצות בג"ע קודם חטא עה"ד דכתי' לעבדה ולשמרה²³¹ כו' וכמו"כ הי' עובדא דאבות שקיימו כל המצות ברוחניות כמשי"ת וד"ל.

והנה עד"ז הן שאר כל המצות העליונות למעלה שנק' מצות[י] דוקא שכולם נעשו למעלה באצי' כדי שעי"ז נמשך [תו]ס' אורות בכלים מעצמות אור המאציל בבחי' מקיף העליון ביותר עד שכמו שא' באדם התחתון אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כך הוא באדם העליון שעל הכסא כו' שחי בהם בחיים האדם העליון מבחי' חיי החיים שהוא מהו"ע א"ס ב"ה בתוס' אור גדול (ועד"ז נק' חוקות[י] למעלה שהן מצות הנק' חוקים שלמעלה מן הטעם כמו מצות פרה אדומה למעלה הוא בחי' פרה סוררת מל' דנוגה²³² שנק' [פרה] פר ה'²³³ וכל מעשה פרה שחיטתה ושריפתה והזאה כו' ומים חיים בכלי כו' לטהר טמאים הכל בבחי' נוגה דאצי' כו', וכן כלאים ושעטנז כו', וכה"ג מ"ש תורתי תורה ש"מ שבאצי' כמא' ג' שעות יושב ועוסק בתורה כמ"ש כן דברי אשר יצא מפי²³⁴ כו' מפי דוקא [כמא'] יושב ושונה וקורא כנגדו²³⁵ כו' ויושב ודן ע"פ התורה דאצי' כמ"ש מלך במשפט²³⁶ כו' וגם בריאת העולמות אמר בזהר דאסתכל באורייתא וברא עלמא כו' והוא ע"י קול דתורה שנק' גשם למעלה כמ"ש קול ה' על המים²³⁷ דתורה והוא כמ"ש כאשר ירד הגשם²³⁸ כן דברי כו' ומקיים מצות עסק התורה כמו שמקיים מצות טלית ותפילין כו'). וז"ש באברהם וישמור משמרתי מצותי כו', דהנה כל אלה המצות שנעשו למעלה באצי' כנ"ל קיים אברהם ג"כ, דהיינו שע"י העובדות שלו למטה במס"נ עשה כל המצות העליונות ברוחני' כמו שה' עושה בעצמו מאחר שהי' בחי' מרכבה ממש לאדם דאצי', כמו במצות החסד וצדקה שהי' עושה למטה הי' ממשיך בחי' תוס' אור בחסד העליון להיות ח"ס דלי"ת לבחי' המל' שנק' דל דלית לה מגרמה כלום וכן צדקה צדק ה"א כמו מצות חסד וצדקה שה' עושה כנ"ל. וכן במצות ביקור חולים הנ"ל כמו לרפאות לבחי' חולת אהבה דכנס"י בגלותא כמ"ש סמכוני באשישות כו' הי' נעשה ג"כ ע"י אברהם שהי' ממשיך במל' דאצי' שמסתתר[ת] בנוגה דעשי' בע' שרים²³⁹ ואז נק' חולת אהבה כנ"ל, וע"י תוס' אורות העליונות מעצמות המאציל באצי' ע"י אהבה ודביקות ויחו"ע דאברהם כמ"ש ויקרא אברם בשם הוי' אל עולם שקרא והמשיך תוס' אור בשם הוי' רסא, בדאצי' ומאצי' לבי"ע כנ"ל עי"ז נמשך רפואה דאשישות ותפוחים לבחי' המל' לסמכה באשישות דפנימי' בינה כו'. וכה"ג בשאר העובדות דאברהם כמו בחפירת בארות²⁴⁰ הכל הי' גורם עי"ז לעשות לבחי' המצות העליונות למעלה שנק' בשם מצותי דוקא להיות חי בהם מבחי' חיי החיים כנ"ל וד"ל.

[ז] והנה לפי כל הנ"ל אע"פ שאברהם קיים כל התומ"צ למעלה עד שלא ניתנה לישראל וכן יצחק ויעקב שזהו כללות ענין ס' בראשית שנק' ספר הישר²⁴¹ שכתב משה בסיפורי מעשה האבות וקורותיהם עד יוסף והשבטי' שכל ספר הזה הוא מקור הכולל לכל המצות שבספרים האחרים וכמ"ש במ"א (בפ' לך לך²⁴² ), וע"כ אמר גבי עובדא של אליעזר יפה שיחתן של עבדי אבות²⁴³ יותר מתורתן של בנים (לפי שזהו כל המצות העליונות שביחו"ע בג' הקוין דאצי' עד יסוד ומל' שהוא יוסף וכל השבטים), עכ"ז הרי אמר למ[ש]ה וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם לפי שלא קיימו המצות בגשמיות ממש כמצות שלנו רק ברוחניות למעלה שנק' מצותי ממש כנ"ל. והטעם הוא לפי שזה שירד ה' על הר סיני ונתן התומ"צ לישראל למטה בזה העולם הגשמי לבא במעשה גשמי' זהו חידוש גדול ונפלא ביותר, וזהו כלל גדול דכל שהירידה וההמשכה באה בהתלבשות למטה מטה בהגשמה יותר בהכרח שבא האור הזה ממקום ומדרגה העליונה ביותר שכל הגבוה יותר²⁴⁴ יותר יוכל להשפיל א"ע (וכמ"ש במ"א בענין משלי שלמה²⁴⁵ כו', וע"כ נק' התורה משל הקדמוני כו'). משא"כ המצות העליונו' הרוחני' דאבות כנ"ל שהוא רק להוסיף המשכת האור מעצמות המאציל בכלים דע"ס דאיהו וחיוהי חד כו' שהן מיוחדים בעצמות בתכלית, א"כ אין זה חידוש ורבותא כ"כ להמשיך תוס' אור ואין זה בא ממקום ומדריגה גבוה כ"כ, הגם שנק' מצותי שיעשה אותם האדם דלעילא וחי בהם כמו הקב"ה מניח תפילין כו' כנ"ל הרי נק' רמ"ח אברים דמלכא ומתאחדים הכלים ג"כ בעצמות דא"ס כמ"ש דאיהו וגרמוהי חד כו' ואין זה חידוש מה שיומשך תוס' אור כמו מקיף דתפילין וציצית למעלה כו'. אבל ירידת האור בהתלבשות גשמיות בהאי עלמא עולם הפירוד ממש ונתלבש בדברים גשמיי' [בטו"ת שלנו וכה"ג] ובגופים חומרי' ששרש[ן] בק"נ דעשי' שאין לה ערך ודמיון כלל למעלת נשמת אברהם בגופו שהי' בחי' מרכבה ממש לחסד דאצי' בתמידות כנ"ל, א"כ זהו פלא וחידוש גדול מאד מה שיוכל עצמות אוא"ס ב"ה ממש להתצמצם ולירד מטה מטה כ"כ להיות שם הוי' עצמו ממש מלובש במעשה המצות בדבר גשמי שעושים ישראל למטה שזה ודאי [בא] מעצמות [אא"ס] שלפני הקו"ח כו', שלמעלה רסא, גממקור הע"ס דאצי' ע"כ לא יוכל לבוא רק למטה בעשי' גשמי' דוקא מה שא"א שיתלבש למעלה ברוחני' דאצי' מטעם הנ"ל דכל הגבוה מאד נעלה לא יתלבש כ"א למטה ביותר (וכמו אור שכל עמוק שלא [oldpage_שפב] יוכל לבוא בהרגשה²⁴⁶ כלל כ"א במשלים כמשלי שלמה וכה"ג). וכמו ע"ד דוגמא במעשה [ה]מצות דצדקה וג"ח גשמיי' בכסף דומם גשמי שנותן לעני להחיותו בגשמיות בזה דוקא מתלבש מבחי' החסד דעצמות א"ס ב"ה ממש בחיצוני' הכלים דמל' דעשי' שורש לכסף הדומם כו', אשר לא יוכל לבא בהתלבשות גם באור חסד דאצי' גם לא בחסד דאברהם למעלה שהי' הממשיך תוס' אור בכלי החסד שנק' דרועא ימינא שנק' מצות צדקה למעלה שלא הי' רק בבחי' האצי' ולא מעצמו' א"ס ממש וז"ש ושמי הוי' ממש לא נודעתי להם במצות שלהם וד"ל. וכמו שא' יהי חסדך ה' עלינו²⁴⁷ כו' ע"י חסד וצדקה שלנו כאשר יחלנו לך בהעלאות מ"ן דעי"ז דוקא נמשך חסדך ממש. וכך הוא בשאר המצות כמצות תפילין שלנו בקלף גשמי דוקא מאיר ומתלבש מח"ע דעצמות א"ס ממש בפ' קדש כו' להיות בחי' מקיף על המוחין שבאותו ניצוץ קטן [מישראל] המניח תפילין בראש שנא' בו כי שם הוי' נק' עליך ממש כו', ונא' בזה ישראל אשר בך אתפאר בפאר דתפילין העליונים דמארי עלמא דכתיב בהן ומי כעמך ישראל גוי אחד כו' שע"י התפילין שלנו דוקא מניח תפילין בראשו, וכמו שאו' עוטר ישראל בתפארה²⁴⁸ כו'. וכן בטלית שלנו דוקא עוטה אור כשלמה למעלה כו' וכן כל המצות הרי אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו דוקא, ואע"פ שגם באברהם אמר ששמר משמרתי מצותי חוקותי ותורותי, זהו רק בחי' מצות הרוחני' דאו"פ²⁴⁹ באצי' לבד ולא למעלה מזה כלל אע"פ שנמשך תוס' אורות בכלים הכל הוא מבחי' הקו"ח ע"פ מאמר קו המדה לבד (כמ"ש בפ' לך לך²⁵⁰ ). משא"כ במצות שלנו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו ג"כ, אבל הן מצות שבעצמות א"ס שלמעלה מצמצום דקו"ח כמ"ש רחבה מצותך מאד ממש, וכמו מצות ציצית דלבושי' כתלג חיור כו' שמקיף דלבוש זה הוא מעצמות א"ס ממש וכן בחי' התפילין דמארי עלמא וכה"ג, לפי שנעשו ממצות שלנו מבירורי' דרפ"ח כו' שמזה יהי' העוה"ב דוקא שהוא בחי' גילוי אור העצמות דא"ס ממש, וכמאמר כל ישראל יש להם כו' שנא' ועמך כולם צדיקי'²⁵¹ במצות כו', א"כ הרי ראי' ברורה מזה עכ"פ ששרש המצות הגשמיות שלנו בעצמות הא"ס ממש שאין למצות הרוחני' דאבות מגיע לשם כלל, וז"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם. וזהו עיקר ענין קבלת התו' שאמר וירד הוי' על ה"ס שהי' ירידה גדולה ועצומה וירידה זו לצורך עלי' הוא שאין למעלה רסא, דממנו שהוא העוה"ב כמ"ש אשר אהי' אנא זמין לאתגלאה²⁵² בעוה"ב שהוא שכר המצות הגשמיות דוקא שנק' עדן דעין לא ראתה²⁵³ כו' כידוע וד"ל.

[ח] וזהו שאמר רב יוסף דהאי יומא דקא גרים שהי' עת וזמן דבחי' הירידה הגדולה שירד ה' למטה להתלבש בתו"מ שלנו שהי' דבר חידוש גדול ונפלא ביותר שיוכלו נשמות בגופי' לקבל אור עצמות א"ס ב"ה כמו שהוא ממש בהיותו מתלבש בתו"מ שבאו בדברים גשמיי' כו' (ואמנם יש בזה הפרש בין התורה למצות שמ"ת הי' עיקר לת"ח²⁵⁴ דוקא שמקבלים מח"ע, וא"כ אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא כו', אבל המצות הכל שוין בהם כמו בעוה"ב דכל ישראל יש להם כו' להיותו למעלה מן החכ' וטעם לרצון כו'). אך הנה זה גופא י"ל איך אפשר שיהי' דילוג כזה בשעת מ"ת (וכנ"ל דהיינו כמו לעוה"ב ) שהרי א' ביום חתונתו זה מ"ת²⁵⁶ וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק דלע"ל²⁵⁵. אמנם יש להקדים ענין א' הידוע והוא במ"ש כי אל דעות ה'²⁵⁷ ולו ולא קרי וכתיב²⁵⁸ נתכנו עלילות שיש ב' דעות דעת עליון ודעת תחתון, בחי' דעת עליון הוא מלמעלה למטה שנק' יחו"ע בכלל שזהו מיש לאין שהארת אור בהשתלשלות בא²⁵⁹ וכאין חשוב לגבי עצמות המאור ולכך נק' מיש לאין שזהו מיש האמיתי לאין ובחי' אין זה היינו דכלא וכאין חשיב (וא"כ למעלה הוא בחי' יש ולמטה הוא בחי' אין ובעוה"ב אמר להנחיל אוהבי יש²⁶⁰ היינו בחי' יש האמיתי שהוא ענין גילוי אור העצמות ממש וכמ"ש הנה אלקינו זה²⁶¹ כו'). ודיעה הב' כמו שהוא מלמטה למעלה (כמו בחי' יחו"ת) שזהו אור השפע האלקי' שבורא מאין ליש שהארת אור האלקי נק' אין בבחי' אין והעלם והתהוות הבריאה נק' יש גמור כו'²⁶² שהולך ונמצא²⁶³ למטה מטה יותר נעשה בבחי' יש מוגבל יותר, ונמצא נהפוך הוא מד"ע הנ"ל דלמטה הוא בחי' יש ולמעלה הוא בחי' אין (ודרך כלל ג' מדרגות הן שהן ד'²⁶⁴ מיש האמיתי לאין בחי' ד"ע הנ"ל, ואח"כ מאין ליש ע"י צמצום דשם אלקים שהוא בחי' יחו"ת²⁶⁵ כידוע). וכ"ז מצד ההשתלשלו' עכ"פ דכמו שקמי' כלא חשיב זהו מיש לאין, וכמו שנמשך בעולמות נק' מאין ליש שהן ב' דעות הפכים ממש כנ"ל, אבל בעצמות א"ס ממש כמו שהוא למעלה גם מבחי' מקור למקור להשתל' ב' דעות הללו שוין לפניו ממש. והיינו שאמר כי אל דעות שם אל סובל ב' דעות דד"ע וד"ת כא' משום דלגבי העצמות ממש שוין מלמעלה למטה עם מלמטה למעלה מאחר שנבדל לגמרי מבחי' אור ושפע עד שנמצא בשוה למטה כמו למעלה ממש (וכמו שהי' הוא ושמו בלבד²⁶⁶ קודם הצמצום רסב, אהראשון כמ"ש בע"ח שהי' ממלא כל החלל²⁶⁷ כו'), וכמו שיהי' בעוה"ב שנא' בו להנחיל אוהבי יש [דהיינו יש] האמיתי כמו שהוא במהו"ע יהי' גם למטה כו' כנ"ל, וא"כ כמו דקמי' כלא חשיב ממש כך גם באור הנמשך בעולמות מאין ליש ג"כ כלא ממש חשיבי ואינו נק' בבחי' יש כלל (ולכך אמר אתה הוא²⁶⁸ כו') וזהו ביום ההוא יהי'²⁶⁹ ה' אחד ושמו אחד יחו"ע ויחו"ת שניהם שוים ממש למהוי אחד באחד מטעם הנ"ל. וז"ש ולא נתכנו ולו קרי וכתיב דלא באל"ף היינו מצד העדר תפיסת מקום לגמרי כמו שהוא לגמרי²⁷⁰ בבחי' ד"ע דקמי' כלא כו', ולו בוי"ו היינו כמו שנמשך מאין ליש שנק' יש והם בביטול היש לאין או בפירוד כו', ואמנם שניהם שוים ממש כמ"ש אם צדקת²⁷¹ כו' דגם בבחי' יחו"ת כל"ח כמו מלמעלה למטה א"כ לא ולו שוין, וכמאמר איהו תפיס בכולהו עלמין²⁷² ולית מח' דתפיס בי'²⁷³ כלל א"כ זהו דבר והיפוכו דגם בשעה שנתפס בכ"ע למחת"ב²⁷⁴ כו', וכן אמר הוא מקומו של עולם²⁷⁵ ואין העולם מקומו שניהם כא' ממש משום שסובל ב' הדיעות יחד מטעם הנ"ל לפי שנמצא למטה כמו למעלה ממש כו' וכמ"ש המגביהי לשבת כמו דקמי' כלא ממש ואז דוקא ישפיל לראות²⁷⁶ כנ"ל²⁷⁷ וד"ל.

[ט] וזהו ענין ולא ולו דשניהם אמת, והיינו ענין ד' אותיות דשם הוי' י"ה בשס"ה ל"ת שזהו ולא באלף ו"ה ברמ"ח מ"ע שהוא ולו בוי"ו היינו יחו"ע ויחו"ת בכלל כמ"ש שמי עם י"ה²⁷⁸ כו' ולגבי עצמותו שניהם שוים ממש מטעם הנ"ל וד"ל (וכמ"ש במ"א עמ"ש כי הוא עשנו²⁷⁹ ולו אנחנו ולא אנחנו קרי וכתיב²⁸⁰ דשניהם שוין ממש באמת²⁸¹ מטעם הנ"ל), והיינו ג"כ ענין התו"מ בל"ת ומ"ע שמקיימי' כנס"י דשניהם ניתנו²⁸² יחד לפי שסובל ב' הדיעות כא', והוא בעוה"ב שיתגלו ב' הדעות כאחד ממש משום [oldpage_שפג] שיתגלה אור העצמות דוקא שז"ש להנחיל אוהבי יש האמיתי (כמשי"ת). ואמנם הנה זה גופא מה שיסבול ב' הדעות דיחו"ע ויחו"ת כא' כנ"ל הוא ע"י תו' וקיום²⁸³ המצות דוקא לפי שע"י התומ"צ נק' כנס"י בשם אדם אדמה לעליון²⁸⁴ ממש והוא מ"ש אדם אתם קרוים אדם²⁸⁵ בצלם אלקי' ממש רסב, בכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו²⁸⁶ כו', ואין נק' אדם בצלם האלקי' ודמותו ממש רק ע"י התו"מ שהוא עיקר פנימי' אדם וכמ"ש וזאת תורת האדם²⁸⁷, וכן אלה המצות אשר יעשה [אותם] האדם דוקא דמה שנק' אדם ברמ"ח אברים כו' זהו רק בחי' אדם חיצוני, אבל ע"י התו"מ נמשך מפנימי' אדם שזהו אדמה לעליון ממש שהוא עצמות א"ס כמו²⁸⁸ שיתגלה בעוה"ב. והוא מטעם שע"י קיום התו"מ למטה הקב"ה מקיים כל המצות למעלה כמו שהן בעצמות א"ס ממש כנ"ל, ולזה ע"י קיום התו"מ למטה נק' אדם בצלמו ודמותו ממש ([ו]כמ"ש במ"א ע"פ הראיני את מראיך²⁸⁹ כו' דמראה ודמות הזה הוא בחי' מקיפים דמעשה המצות כו').

אך הנה מש"א בצלמנו כדמותנו דוקא ב' מדרגות צלם ודמות כו', הענין הוא שיהי' גם אצלינו למטה גילוי עצמות א"ס ממש שהוא ענין ב' הדיעות הנ"ל יהיו שוין אצלינו למטה ממש כמו שהן בהשוואה אחת למעלה ממש, דהיינו²⁹⁰ מ"ש לעתיד ומלאה הארץ דעה²⁹¹ את הוי' זהו רק בחי' ד"ע שהוא מיש האמיתי לאין שיתגלה ג"כ²⁹² בבחי' ד"ת שהוא מאין ליש, וע"כ כולם ידעו אותי בשוה מקטנם כו' ולא ילמדו²⁹³ כו' דענין הלימוד הוא בגילוי שם הוי' לבד כמ"ש וכל בנייך לימודי הוי'²⁹⁴ כו' בחי' סוכ"ע²⁹⁵ יחו"ע כמו"כ²⁹⁶ יחו"ת למהוי אחד באחד ממש, ובימוהמ"ש נאמר ונגלה כבוד הוי'²⁹⁷ וראו כל בשר כו' וכמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה²⁹⁸ כו'. אבל בעוה"ב הוא למעלה גם מזה והוא שיתגלה אור העצמיות ממש דיחו"ע ויחו"ת שוין ממש וכמ"ש ולא יהי' לך השמש²⁹⁹ כו' ה' עצמו יהי' לך לאור עולם וכמ"ש יקימנו ונחי' לפניו³⁰⁰ ממש וכמו שבמהו"ע הוא יחיד לבד[ו] ממש כך יהי' למטה ממש אין עוד מלבדו³⁰¹, ע"כ ב' הדעות שוין ממש. וז"ש להנחיל אוהבי יש האמיתי (שזהו מיש ליש האמיתי לאור³⁰² בכנ"י בבחי' יש כמו שהוא במהו"ע ולא מיש לאין, וזהו ענין ת' עלמין דכסופין³⁰³ כו' מעצמות השעשועים ממש שעונג הנעלם בעצמותו ממש יבא במורגש³⁰⁴ בנשמות הצדיקים כמ"ש במ"א וזהו שנק' ארץ חפץ³⁰⁵ כו', וז"ש רסב, גאיהו אמת ואיהי אמונה³⁰⁶ שיוכלו לקבל האור העצמי' כמו שהוא באמיתתו ממש כמ"ש ורעה אמונה³⁰⁷ כמ"ש במ"א. וזהו רק ע"י המצות מעשיות בפו"מ דוקא עכשיו שנמשך עי"ז מעצמות א"ס ממש בעוה"ב להיות נמצא למטה כמו למעלה ממש כנ"ל, וע"ז הוא שאמר נעשה אדם בצלמינו כו' אדם אדמה לעליון ממש והוא המשכ' האורו' דעצמו' ממש להיותו בכלים למטה כמו למעלה. וזהו שנק' דמות כידוע בענין מראה ודמות כבוד ה'³⁰⁸ שהתואר בעצם נק' צלם והציור בכלים נק' דמות והן מעשה המצות בכלל שכמו שהן בעצמו' ממש הן בבחי' א"ס ממש נק' צלם וכשבאים בכלים ברמ"ח אברים נק' דמות, ע"ד דוגמא כאשר עושי' מצות צדקה ביד נק' דמות ואור רצה"ע שבמצות צדקה למעלה כמו שהוא בעצמות ממש שהוא חסד וצדקה דא"ס עצמו ממש, וכן במצות טו"ת נק' דמות וציור לטו"ת שלמעלה להיות עי"ז למטה כמו למעלה ממש דהיינו שאין העולמות תופסים מקום כלל וכלל לגבי העצמיות ממש, וע"כ הוא למטה כמו שהוא למעלה כך יהי' עי"ז³⁰⁹ המצות. וכמו במצות ת"ת שמדבר דבר ה' ממש כמו שהוא באמיתית א"ס עצמו שאין כל ההשתל' דאבי"ע תופסים מקום כלל לפניו, כך יהי' בדבר ה' זה שאדם לומד שלא יהי' כל ההשתל' תופסים מקום כלל ויהי' לימוד זה בדוגמא לדבר ה' כמו שהוא בתורה הקדומה שבעצמות ממש שאין תופס מקום לנגדו ונמצא למטה כמו למעלה ממש [מטעם] שב' דיעות שוין ממש כנ"ל, אז בלימוד כזה או במעשה המצות ע[ד]"ז נק' אדם אדמה לעליון ממש. והוא עיקר ענין העוה"ב שהוא שכר המצות דעכשיו ושכר מצוה מצוה³¹⁰ עצמה דוקא רק שעכשיו אור העצמו' ממש הוא בהעלם בתו"מ שלנו וד"ל, ומעין העוה"ב הי' גילוי כזה במ"ת בי' הדברות (כמשי"ת).

והנה ידוע שהתו"מ שלמטה נק' התורה מזון לנשמות והמצות נק' לבושי'³¹¹ שהוא בחי' מקיפי' כו' וע"י אמצעות שניהם יהי' ג"כ לע"ל בהגלות נגלות אור העצמות דא"ס ממש בתו"מ שלנו כנ"ל למטה כמו למעלה ממש יהי' נמשך ע"י התו' מבחי' או"פ שבעצמות ממש והוא בחי' התענוג הנעלם שבעצמות שיבא במורגש בגילוי סודות התורה למזון לנשמות כו', וע"י המצות שיתגלו לע"ל יהי' המשכת בחי' המקיפים שבעצמות א"ס ממש להיות בבחי' לבוש מבהיק לנשמות כמ"ש והלך לפניך צדקיך³¹² כו' וכתיב אז יבקע כשחר אורך³¹³ כו' והשביע בצחצחות נפשך³¹⁴ באור תורה הקדומה ועצמותיך יחליץ במקיפי' דמצות כמו רסב, דשידוע דאו"פ מזכך חצי הכלי מבפנים³¹⁵ ואו"מ מזכך חצי הכלי מבחוץ, וכך יהי' לע"ל שיזדככו הנשמות מבפנים ובחוץ מאו"פ ומקיף דתו"מ העליונים ממש וד"ל. ודוגמא לזה הוא מ"ש כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא³¹⁶ כו', פי' הוי' אלקיך הוא היינו תו"מ דמצות הן בחי' כלים כמ"ש נר מצוה ותו"א³¹⁷. וידוע דהתו' ניתנה באש כמ"ש מימינו אש³¹⁸ כו' אש שחורה ע"ג אש לבנה³¹⁹ וכמו עד"מ אש הניתן בכלי לצרפו ולזככו מבפנים וגם אש מבחוץ החופף עליה לצרפה מבחוץ, כך אור דתורה מזכך הגוף לצרפו וללבנו מחומריות וגסות ונשרף וכלה כל אש הזר שבו והמצות³²⁰ שנק' נר מזכך ומצרף מבחוץ שהן לבוש מקיף מבחוץ עד שיהי' גם הגוף כלי טהור להכיל אור האלקי כמו הנשמה ולא תסת[י]ר כלל (וכמ"ש ועצמותיך יחליץ כו'), וזהו לפי שה' אלקיך שבתו"מ אש אוכלה הוא לברר ולשרוף לכל אש זר דק"נ כו' (וע"כ אמרו דת"ח אין אור של גיהנם שהוא אש זר דק"נ שולט בהם³²¹ כלל מפני אור ואש דתו"מ שבירר לגופם בחייהם כו'). וכך הי' במ"ת שעל כל דבור³²² כו' שזהו בחי' אש דתורה כמ"ש קול ה' חוצב להבות³²³ כו' שיזכך לנשמתם מבפנים ומבחוץ עד שפסקה מהן זוהמא של נחה"ק³²⁴ לגמרי כידוע וד"ל.

[יו"ד] והנה אחר הקדמה זו יובן כללות ענין מ"ת בטעם שרש ענין הירידה הגדולה שהי' בנתינת התורה למטה כמ"ש וירד ה' על ה"ס כו' דהיינו שנתגלה מבחי' אור העצמו' דא"ס ממש דקמי' ממש שוין ב' הדיעות כנ"ל, ויכול אור א"ס לבא בהתגלות למטה כמו שהוא למעלה בעצמות[ו] ממש, וזה הי' כל עיקר בחי' ירידה זו במ"ת שזהו שניתנה התו"מ למטה גם בעולם הפירוד הזה כמו שהוא למעלה [ממש] בלי שינוי כלל מטעם הנ"ל. וזהו הנק' מתנה שניתנה התורה לישראל כמו שנותן המשפיע לידי המקבל שאין שינוי כלל בעצם הדבר הניתן רק שירד לרשות המקבל, ואע"פ שהופרדה יד³²⁵ הנותן אין זה פירוד בעצם הדבר שהוא התו"מ שישראל עושי' למטה כמו שהוא ממש התו"מ שבעצמות ממש, וראי' לזה ממה שאו' אשר קדשנו במצותיו ממש כנ"ל, ובלי גבול ומדה כלל כמו שהוא למעלה <שפד> ממש כמ"ש רחבה מצותך מאד, ועל התורה הקדומה אמר ארוכה מארץ מדה³²⁶ כו' אע"פ שנתלבשה למטה בגבולים ושיעורים (וכמ"ש במ"א בענין יהונתן ודוד³²⁷ כו'). וראי' עוד שאין שינוי כלל בתו' שניתנה במתנה ממה שאנו מוצאים דגם שמשה קיבל תורה מסיני³²⁸ ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים כו' עד דורות התנאים ואמוראים כו' עד שגם רסג, אתלמיד ותיק שעתיד לחדש³²⁹ הכל ניתן למשה כענין משה שפיר קאמרת³³⁰ כי³³¹ הרי דבר ה' שבהלכה זו שחידש התלמיד הוא שקיבל משה מפי ה' ממש בלי שינוי כלל בכל ריבוי השתלשלו' כזה והוא מטעם הנ"ל. וזהו עיקר ענין מ"ת שניתנה לישראל דוקא ולא לאומות העולם שיהא בהם כח זה דשרש התו"מ ע"י עסק שלהם בתו"מ כל הימים ולכך אומרים בשבועות זמן מתן תורתינו (ומה שמברכים בכל יום נותן התורה³³² שבכל יום מתחדש מ"ת, והעיקר הוא בשבועות מפני שאז הי' הירידה הגדולה הנ"ל שמטעם זה נית[נה] התורה למטה כמו למעלה ממש כנ"ל³³³. וזהו שא' רב יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים שביום זה דוקא הי' ירידת ה' על הר סיני כנ"ל שניתנה התורה במתנה לכאו"א מישראל שיוכל להמשיך גילוי עצמות א"ס בתו"מ שלו למטה כמו שהוא למעלה ממש כנ"ל³³⁴ מטעם הנ"ל, כמה יוסף איכא בשוקא (משום דבמ"ת עצמה יש הבדל בין ת"ח לשאר אנשים הפשוטים מטעם הנ"ל במש"א דמשה קיבל תורה מסיני כו' עד שגם תלמיד כו' הכל נית[נה] למשה שבקבלה זו אין שינוי כלל בין תלמיד האחרון שחידש דבר הלכה שהוא דבר ה' שקיבל משה ממש, ע"כ אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא כו' משום דבהאי יומא נתקבל התורה לכל ת"ח שבדורות הבאים שבזה מובדלים משאר אנשים אע"פ שאו' זמן מתן תורתינו לכל ישראל זהו שמקבלים ע"י ת"ח ומטעם הנ"ל וד"ל).

[יא] וזהו משה ידבר והאלקים יעננו בקול, פי' משה ידבר וימשיך בתמידות אור עצמות א"ס ממש [שבתו"מ] גם למטה בעולם הפירוד כמו שהוא למעלה ממש כמ"ש למעלה בענין ב' דעות הנ"ל, שגם מלמטה למעלה אין העולמות תופסים מקום כלל לגבי גילוי אור פנימי' העצמו' שבתו"מ העליוני' כמו שהוא מלמעלה למטה ממש. וזהו ע"י בחי' מדריגת משה דוקא שלא הי' יכול להיות גם ע"י האבות כי גם שאברהם קיים כל התו"מ כמו שהוא למעלה בבחי' הרוחניות דאצי', אבל לא הוריד והמשיך אותם למטה גם בעולם הנפרד שיתלבשו בדברים גשמיי' וע"כ א' ושמי הוי' לא נודעתי להם, לפי שמעלת ומדריגת נשמת משה הי' מלמעלה יותר ממדרגת נשמת אברהם וכמ"ש בו כי טוב הוא בטי"ת רבתי³³⁵ שהוא מבחי' עה"ח ממש שז"ש בו מן המים משיתיהו מבחי' מ"ע³³⁶ שלפני ההשתל' דאבי"ע (והוא הים הקדמוני שנק' מים שמעל השמים³³⁷ העליונים מבחי'³³⁸ מקיף הכללי דאבי"ע). וזהו הכלל בכל מקום דכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל להשפיל ולהוריד א"ע, וע"כ הי' רסג, ביכול להוריד גילוי אור עצמות א"ס במקום נמוך יותר דהיינו בחכ' שבתו"מ הנגלות לנו להיות שרשו מבחי' מ"ע³³⁹ דח"ע הקדומה שבעצמות א"ס ממש כמ"ש מה שמו מה שם בנו³⁴⁰ אותיות משה³⁴¹ כו'. וע"כ נק' שושבינא דמלכא³⁴² להיות בחי' [ממוצע] להביא ולהמשיך תמיד מח"ע דעצמות א"ס שבתורה הקדומה למטה ממש בכנס"י כמו שהוא למעלה שהוא להלביש בלבושי' גשמיי' במעשה גשמי', לפי שהח"ע דתורה מאין תמצא מבחי' אין האמיתי דבחי' העצמות ממש וכמ"ש ואהי' אצלו אמון אצלו ממש. וע"כ ע"י נשמת משה שהי' שרשו מבחי' אין ומ"ה העצמי נמשך מאין ומ"ה דח"ע העצמי' גם למטה בעולם הנפרד כמו שהוא למעלה ממש בלי שינוי כלל כנ"ל, וזאת המעלה המיוחדת הוא למשה דוקא. והוא מ"ש משה ידבר משה דוקא, וידבר זה לשון הוה בתמידות שתמיד ידבר לפי שבחי' משה יש בכל דור ודור³⁴³ שמתפשט בכ"א³⁴⁴ להיות בו בחי' מ"ה דמשה, כי הי' משה עניו בתכלית מכל האדם³⁴⁵ והוא בחי' השפלות והעדר הרגשת עצמו מכל וכל בתכלית הביטול במציאות. ויש בחי' זו בכאו"א מישראל בביטול הרצון לגמרי לנגד רצון ה' בקיום התו"מ שזהו קבלת התו"מ שנקבע לדורות כידוע, והוא מ"ש בזהר דאתפשטותא דמשה בכל דרא³⁴⁶ כו' שהוא הענוה ושפלות בתכלית כו' וע"י בחי' זו נמשך תמיד גילוי אוא"ס בחכ' שבתו"מ³⁴⁷ להיות נמצא גם למטה מטה כמו למעלה ממש גם בכאו"א בעסקו בתו"מ. וז"ש משה ידבר שתמיד בחי' משה ידבר וימשיך וינהיג התפשטות גילוי אוא"ס בעצמו בתו"מ (וגם לע"ל משה ידבר כו' וכמארז"ל יבא טוב ויקבל טוב יבא טוב זה משה³⁴⁸ כו' וד"ל).

[יב] והאלקים יעננו בקול, וארז"ל בקולו של משה דוקא, דהנה ארז"ל כל היושב ושונה וקורא הקב"ה יושב ושונה וקורא³⁴⁹ כנגדו שנא' ה' צלך³⁵⁰ כו', ובאמת משמע פשוטו שכל מי שקורא יהי' מי שיהי' גם פחות הערך בקטנות המדרגה כע"ה וקטן שקורא דבר ה' כמו בתורה³⁵¹ ושונה ה' יושב ושונה כנגדו ממש לפי מה שהוא באותו מדריגה בשרש נשמתו משם ימשיך הקריאה אליו שיהי' ה' יושב וקורא כנגדו, ואיך יתכן שיומשך גילוי אלקות בירידת המדריגה כ"כ למטה מטה שגם בהיות הקורא ושונה פחות הערך מאד (ומכוער במעשיו רק שלא עבר עמ"ש בתו' כמו בע"ק שמותר בד"ת³⁵² ) וקרא כנגדו. אך הענין הוא דהכל מטעם א' כנ"ל דכבר ניתן כח ירידה זאת במתנה לישראל במ"ת שיאיר אור ה' בד"ת שניתנה למטה כמו רסג, גשהיא למעלה ממש, והוא ע"י משה דוקא כמ"ש משה ידבר כו' וכמו שא' דהאי יומא דקא גרים כו' ודוקא ע"י משה דאתפשטותי' בכל דרא להביא ולהמשיך גילוי אוא"ס בתו"מ שלמטה לכל עוסק בהם שלא יהי' העולם תופס מקום כלל למטה כמו למעלה ממש. והטעם שע"י משה דוקא מבואר למעלה לפי ששרשו בפנימי' דשם מ"ה דח"ע כו', וע"כ גם בירידתו למטה מטה אין הצמצום והסתר דשם אלקים מסתיר לפניו כלל ולכך ע"י בחי' משה יכול להמשיך שיהי' ה' קורא ושונה כנגד כל איש ואיש הקורא ושונה [גם] לפי מדרגתו התחתונה ביותר. וכידוע בזהר דמשה נק' איש האלקי'³⁵³ בעלה דמטרוניתא³⁵⁴, פי'³⁵⁵ האלקים הוא בחי' הצמצום כידוע בפי' שמש ומגן הוי' אלקים³⁵⁶ והוא כח הפועל האלקי' ב[נפעלים ו]נבראים אחר הצמצום והסתר על שם הוי' כו', ויש בשם אלקי' ק"ך צירופי'³⁵⁷ בכללו' דג' עולמות בי"ע כו' עד שגם במדרגות התחתונות דסוף עולם העשי' יש ג"כ צירופי' דשם אלקי' ממ"ח צרופי' האחרונים³⁵⁸ שמזה נעשה שרש להתהוות בחי' נוגה דמרכבה דעשי' כפני שור שבעשי' שנמשך בריבוי השתל' להיות שורש לנפשות הבהמות³⁵⁹ ומשם שרש נה"ב דאדם³⁶⁰. וע"כ גם מי שקורא ושונה בהבל פיו הגשמיי' ש[מ]גופ[ו] שנלקח מנוגה דעשי' קול זה יעורר בשרשו בצרופי' דאלקי' דעשי' [oldpage_שפה] שרש ומקור אותו המרכבה דפני ארי' ושור ומשם יעננו האלקים זה בקול להיות יושב וקורא כנגד[ו] לפי מה שהוא ממש. וזהו והאלקים דוקא יעננו לפי שזהו נמשך ע"י משה שנק' איש האלקי' בעלה דמטרוניתא שהוא בחי' יחו"ת דשם האלקי' נק' איש האלקי' להמשיך גילוי אלקות לכל מי שיש לו שרש בשם אלקי' שהאלקי' יעננו בקול זה שקורא ושונה כמו שהי' במ"ת שמשה ידבר והאלקים יעננו בקול וכנ"ל, וגם לפחות הערך כקטנים וע"ה בקריאתם בתו' הרי לכולם יש שרש לנשמתם בבחי' אלקי' ולפי בחי' מדריגתו יעננו אלקי' לקרות כנגדו כשקורא ושונה (ולזה הכל מברכי' נותן התורה וד"ל). וזהו שארז"ל בקולו של משה דוקא לפי שהוא הגורם הירידה הזאת [ש]ל אוא"ס למטה בתו"מ שיהי' כמו למעלה מטעם הנ"ל, ע"כ כאשר האלקי' יעננו לקורא בתו' [לקרות] ולשנות כנגדו אינו עונה רק אחר קולו של משה דוקא להיותו מבחי' שם הוי' דפנימי' ח"ע הקדומה כנ"ל שלמעלה משם אלקים זה, וע"כ נק' איש האלקי' כנ"ל ע"כ האלקי' יעננו בקולו של משה דוקא לפי שמשה ידבר דוקא שהוא נק' שוש[בינא] דמלכא להוריד³⁶¹ החתן לגבי הכלה להיות למטה כמו שהוא למעלה בעצמות ממש כו'. ולזה הטעם גם³⁶² מי שיש בו קצת הארה ממדריגת משה איש האלקי' שהוא הענוה והשפלות העצמי' בתכלית כנ"ל וקורא בתו' בכל דור ובכל זמן רסג, דנק' זה קולו של משה דאתפשטותא דמשה בכל דרא בקול תורה דוקא שז"ש משה ידבר בתמידות כנ"ל שמדבר וממשיך גילוי אוא"ס למטה שיהי' יושב ושונה כנגד כל הקורא ושונה כנגדו ממש לפי מה שהוא גם למטה מטה ביותר וד"ל.

[יג] ובכל הנ"ל יתורצו כל הקושיות הנ"ל במ"ש משה ידבר ויעננו לשון הוה, שהרי ע"י בחי' משה שהוא בחי' מ"ה שהוא בחי' הביטול והשפלות כנ"ל תמיד ידבר דבר העתיד³⁶³ יעננו האלקי' בקולו של משה דוקא בכל דור ובכל זמן (וגם לעתיד בקבלת פנימי' התורה³⁶⁴, וגם הקושי' הראשונה יתורץ משה ידבר על מה הוא אומר זה הרי ב' דברות דאנכי כו' מפי הגבו' עצמו שמעו ועל שאר הדברות לא נז' שהאלקי' יעננו בקול. ואמנם האמת הוא דמשה ידבר זה קאי על כל המשכות גילוי אלקות שבתורה לעתיד בכל דורות הבאים שכח המשכה זאת מלמעלה למטה בעולם הפירוד שיהי' ה' יושב וקורא ושונה כנגדו כל מי שיקרא וישנה למטה כנ"ל יהי' מי שיהי' (אפי' בע"ק וקטן וע"ה) הרי נעשה ונמשך כח זה ע"י משה דוקא לפי שהי' הוא המדבר והאלקים יעננו בקול במ"ת וד"ל. וזהו משה ידבר לעתיד להמשיך ולהוריד גילוי אוא"ס והאלקי' יעננו בקולו של משה למטה הרי יש כאן ב' דברים, הא' כח ההמשכה מלמעלמ"ט שז"ש משה ידבר לפי שנק' שוש[בינא] דמלכא מטעם הנ"ל. והב' מה שהאלקים יעננו בקול למטה דוקא ש[י]הי' למטה אותו גילוי אור העליון כמו שהוא למעלה כנ"ל. וזהו כמשל ב' בנ"א שמדברים זע"ז איך לגמור איזה דבר מה שיתקיים לעולם כמו שיתקיים החיתון דחתן וכלה שזה מביא ומוריד את החתן למטה וזה מביא לכלה שתתייחד עם החתן ויהי' ביניהם חיבור ויחוד וקשר לעולם כו' (והיינו יחוד מ"ה וב"ן דמשה הוא בבחי' שם מ"ה³⁶⁵ כמ"ש מה שמו כו', והאלקי' הוא בחי' שם ב"ן³⁶⁶ ) שיעננו בקולו של משה דוקא בתמידות. וזהו שא' רב יוסף דאי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף כו' משום דהאי יומא דחג השבועות הוא שמשה ידבר על העתיד כנ"ל, והאי יומא דקא גרים בכל חג השבועות אחר שנשלמו ימי הספי' דוקא שאז הוכשרו בנ"י למתנה זאת שיותן להם התורה במתנה ע"י משה, והוא יום החמישים שנק' שער החמישים דבינה אחר שנשלם מ"ט³⁶⁷ שע"ב דמ"ט ימי הספי'³⁶⁸ שאז זכו לשער החמישים דבינה שנק' כתר תורה³⁶⁹ כידוע, והוא שאנו אומרים זמן מתן תורתינו שתלוי בזמן זה דוקא וד"ל.