כז
ראשית לתבואה כי תבואה הם בחי' תומ"צ167 וכמ"ש ברבות ויתן לך האלקים169 מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זה משנה170 ורוב דגן הם הלכות171 ותירוש הם אגדות168 שנק' בשם תבואת הארץ, וישראל הם ראשית לתבואה זו לפי שישראל הם בחי' ארץ חפץ שע"י מצמיח התבואה ובלתי הארץ לא הי' שום צמיחה מהתבואה לכך הם ראשית לתבואה זו, שהם תבואת הארץ ופרי העץ שנת"ל במשל172, וכ"ה בנמשל ע' בד"ה כי תבואו כו' ושבתה173 בענין שעורה שיעור ה'174 תבואת הארץ, שז"ע חג הפסח, כמארז"ל בפסח על התבואה175, חדש האביב176, אביב זמן בישול שעורים177, וענין אביב הוא אב י"ב178, שי"ב רומז לי"ב שבטים מרכבתא תתאה דבריאה179 כו', וחדש ניסן הוא אב לי"ב חדשים180 שהוא החדש הראשון181, ונק' החדש הזה182 לפי שבו נגאלו אבותינו ממצרים והי' בו אותות ומופתים יוצאים מדרכי הטבע לגמרי כו', ופרי העץ ז"ע חג השבועות שארז"ל בעצרת על פירות האילן183, ורומז לבחי' כי האדם עץ השדה184, ואתם קרוים אדם185 ע"י קבעומ"ש וקבעומ"צ כו', וגם חטה ך"ב אתוון דאורייתא186 וכמ"ד עה"ד חטה היתה187, וב' בחי' אלו נכללו בלשון הפסוק בשם תבואתה בה' ונקוד חולם שי"ל שהכוונה הוא על ב' בחי' הנ"ל כו', ומ"מ כתי' בה' כי תבואת הארץ כולל גם פרי העץ שלכן בשבועות זמן שתי הלחם188 מטעם הנ"ל דעה"ד ולשארי מפרשים
הערות
- 167. תבואה . . תומ"צ : ראה גם ערה"כ לבעל סה"ד מערכת תבואה.
- 169. ויתן לך האלקים : תולדות כז, כח.
- 170. ומשמני הארץ זה משנה : ראה לקו"ת נשא כז, ד.
- 171. ורוב דגן הם הלכות : ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ס"ע רמד ואילך. אמרי בינה שער הק"ש פנ"ג.
- 168. וכמ"ש ברבות . . הם אגדות : ראה ב"ר פס"ו, ג (בשינויים קלים). יל"ש עה"פ רמז קטו.
- 172. שנת"ל במשל : פ"ד.
- 173. בד"ה כי תבואו כו' ושבתה : סה"מ תר"ל ע' קלג.
- 174. שעורה שיעור ה' : זהר בלק קפח, ב.
- 175. בפסח על התבואה : ר"ה פ"א, מ"ב (טז, א).
- 176. חדש האביב : משפטים כג, טו. תשא לד, יח. פ' ראה טז, א.
- 177. אביב זמן בישול שעורים : ראה מנחות סח, ב. אבן עזרא משפטים כג, טז. לקו"ש משפטים כרך לו ע' 109 ואילך.
- 178. אביב . . אב י"ב : ראה גם בחיי בא יג , ד. אוה"ת בא ע' רסא. משפטים ע' א'קפא. פינחס ע' א'רטו. סה"מ תר"ל ריש ע' קלד. ע' רח. תרל"ג ח"א ע' קמט. תרל"ו ח"ב ע' שס. (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב] בהנחה כאן על יד הערה 182. לקמן מאמר ד"ה ומעתה צ"ל למה הוקבעו המועדים פ"ו (ובהנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שם על יד הערה 33).
- 179. לי"ב שבטים מרכבתא תתאה דבריאה : ראה תו"א ויקהל קטו, ג. לקו"ת צו יז, ב. סה"מ תרל"ח ע' יח. וש"נ. לקמן מאמר ד"ה א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום ספ"ב.
- 180. וחדש ניסן הוא אב לי"ב חדשים : ראה בחיי בא יג, ד.
- 181. ניסן . . שהוא החדש הראשון : בא יב, ב וברש"י שם. מג"א ג, ז.
- 182. ונק' החדש הזה : בא שם.
- 183. בעצרת על פירות האילן : ר"ה פ"א, מ"ב (טז, א).
- 184. כי האדם עץ השדה : פ' שופטים כ, יט.
- 185. ואתם קרוים אדם : יבמות סא, א. ראה גם תו"ח יתרו ח"ב רסב, א ואילך ובהערה 285. סה"מ מלוקט ו' ע' פג. וש"נ.
- 186. חטה ך"ב אתוון דאורייתא : ראה זהר בלק קפח, ב. ת"ז תס"ט (קיד, א. ב).
- 187. עה"ד חטה היתה : ברכות מ, סע"א. ראה גם לקו"ת צו יז, ד. מאמרי אדה"א במדבר ח"ב ע' תיח.
- 188. בשבועות זמן שתי הלחם : אמור כג, טו ואילך. סהמ"צ להרמב"ם מ"ע מו. רמב"ם הל' תמידין ומוספין רפ"ח.
בראשית רבה ס״ו:ג׳ - הטקסט מספריא
וְיִתֶּן לְךָ, יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֶּן לְךָ. יִתֶּן לְךָ בְּרָכוֹת, וְיִתֶּן לְךָ כְּבִישָׁן. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָבִיךָ. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָחִיךָ. רַבִּי אַחָא אָמַר יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים טז, כח): וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי זוֹכֵר לִי אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכַנִי אַבָּא יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא. מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זֶה הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זֶה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דָגִים שְׁמֵנִים יוֹתֵר מִדַּאי. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּדִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ. וְרֹב דָּגָן, אֵלּוּ הַבַּחוּרִים, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים. וְתִירשׁ, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. דָּגָן, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים. תִּירשׁ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ מִקְרָא. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זוֹ מִשְׁנָה. דָּגָן, זוֹ תַּלְמוּד. תִּירשׁ, זֶה אַגָּדָה.
משנה ראש השנה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג. נידונין על המים:
אבן עזרא על שמות כ״ג:ט״ז - הטקסט מספריא
וחג הקציר. בכורי קציר חטים, והנה חג המצות לעולם יהיה בו אביב שהוא בכורי השעורים, והמרחק בין בכורי שעורים לבכורי חטים, כמו שבעה שבועות תספר לך (שם שם):
וחג האסיף בצאת השנה. ותכנס שנה אחרת והחל ממרחשון לזרוע:
ספר המצוות, מצוות עשה מ״ו - הטקסט מספריא
היא שצונו להביא שתי הלחם חמץ למקדש עם הקרבנות שהם יבאו בכלל הלחם בעצרת המוגבל להקריב קרבן כמו שבא בויקרא, ושיאכלו הכהנים שתי הלחם אחר הנפתם עם כבשי השלמים, והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. וכבר התבאר במנחות שזה הקרבן הבא בגלל הלחם חלוק ממוסף היום ושזה זולת זה. וכבר בארנו אנחנו זה באור מספיק בפירוש מסכת מנחות. וכבר נתבארו משפטי מצוה זו כולם במסכת מנחות בפרק ד' וח' וי"א. (אמור, תמידין ומוספין פ"ח):
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ח׳ - הטקסט מספריא
ביום חמשים מספירת העומר הוא חג השבועות והוא עצרת וביום הזה מקריבין מוסף כמו מוסף ראש חדש שני פרים ואיל ושבעה כבשים כולם עולות ושעיר חטאת ואלו הן הקרבנות האמורות בחומש הפקודים והם מוסף היום ועוד מביאין יתר על המוסף ביום הזה מנחה חדשה שתי הלחם ומקריבין עם הלחם פר ושני אילים ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת ושני כבשים זבח שלמים ואלו הן הקרבנות האמורות בחומש ויקרא נמצא הקרב ביום זה יתר על שני התמידין שלשה פרים ושלשה אילים וארבעה עשר כבשים הכל עשרים בהמה עולות ושני שעירי חטאות נאכלים ושני כבשים שלמים נאכלים:
שתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ ומן החדש שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' לא מצאו חדש יביאו מן העליה:
חטים שירדו בעבים יש בהם ספק אם אני קורא בהם ממושבותיכם או אינם ממושבותיכם לפיכך לא יביא ואם הביא כשר וכיצד היו עושין מביאין שלש סאין חטין חדשות ושפין אותן ובועטין בהם כדרך כל המנחות וטוחנין אותן סולת ומנפין מהן שני עשרונות מנופה בשתים עשרה נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות כמו שביארנו:
שתי הלחם שהן מן החדש צריכין לבוא עשרון מכל סאה ומחצה ומנפין אותן בשתים עשרה נפה ולחם הפנים שהוא בא מן הישן די לו באחת עשרה נפה והוא בא עשרון מכל סאה אבל העומר שהוא בא מן השעורים חדשות אינו בא מן המובחר אלא משלש סאין ובשלש עשרה נפה:
וכולם אם רבה במדת הסאין שבאין מהן או מיעט כשר:
ולוקחין שני העשרונות ולשין אותן אחת אחת ואופין אותן אחת אחת:
ולישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ככל המנחות:
ואין עשייתן דוחה יום טוב ואין צריך לומר שבת אלא אופין אותן מערב יום טוב שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגבוה:
היה ערב יום טוב שבת אופין אותן מערב שבת ונאכלות בשלישי לאפייתן שהוא יום טוב והרי מפורש בתורה שהם חמץ וכיצד עושה מביא שאור ממקום אחר ונותנו לתוך העשרון וממלא העשרון סולת ומחמצו באותו השאור:
ומרובעות הן אורך כל חלה שבעה טפחים ורחבה ארבעה טפחים וגובהה ארבע אצבעות:
כיצד הנפת הלחם עם שני כבשי השלמים מביא שני הכבשים ומניפם בעודן חיים שנאמר והניף אותם תנופה ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא ואחר כך שוחטין אותן ומפשיט ולוקח חזה ושוק מכל אחד משניהם ומניחן בצד שתי הלחם ומניח שתי ידיו מלמטן ומניף הכל כאחד במזרח במקום כל התנופות מוליך ומביא מעלה ומוריד ואם הניפן אחד אחד יצא ואח"כ מקטיר אימורי שני הכבשים ושאר הבשר נאכל לכהנים וכן שתי החלות נוטל כהן גדול אחת מהן והשניה מתחלקת לכל המשמרות ושתיהן נאכלות אותו היום וחצי הלילה כבשר קדשי קדשים:
שחט שני כבשים על ארבע חלות אם אמר יקדשו שתים מתוך ארבע מושך שתים מהן ומניפן והשאר פודין אותן בפנים ונאכלין בחוץ כשאר החולין ואם לא התנה לא קדש הלחם:
שחט ארבעה כבשים על שתי חלות מושך שנים מהם וזורק דמן שלא לשמן ומניף השנים הנשארים הכשרים עם שתי הלחם:
שתי החלות מעכבות זו את זו ושני הכבשים מעכבין זה את זה מת אחד משניהם או ברח או נעשה טריפה יקח זוג לשני שחט אחד לשמו יקח לו זוג:
שתי הלחם מעכבים את הכבשים ושני הכבשים אינן מעכבים את הלחם ואם הונפו עם הכבשים מעכבין זה את זה ואם אבד הלחם יאבדו הכבשים ואם אבדו הכבשים יאבדו הלחם ויביאו לחם אחר וכבשים אחרים:
שתי הלחם הבאות בפני עצמן בלא כבשים כיצד עושין בהן יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה גזירה שמא ימצאו כבשים לשנה הבאה ויביאו לחם בלא כבשים הפר ושני האילים ושבעת הכבשים והשעיר הבאים ביום זה בגלל הלחם אינן מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן:
שני פרים של מוסף היום ופר הבא בגלל הלחם אינן מעכבין זה את זה:
איל של מוסף היום ושני אילים הבאין בגלל הלחם אינן מעכבין (זה את זה) :
שבעה כבשים של מוסף היום ושבעה כבשים הבאים בגלל הלחם אינן מעכבין זה את זה ואם נשחטו כולן מעכבין זה את זה:
התמידין אינם מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה ולא מנין העולות כולן מעכב כיצד הרי שלא מצאו אלא ששה כבשים מקריבין ששה אפילו לא מצאו אלא אחד מקריבין אותו בין בראשי חדשים בין בימי המועדות והשבתות ואינן חייבין להקריב השאר למחר או למועד אחר אלא כל קרבן צבור שעבר זמנו בטל קרבנו לא מצאו אלא שני כבשים אם יקריבו אותן למוסף היום אין להן תמידין למחר הרי הדבר שקול אם הקריבום למוסף היום הקריבו ואם רצו להניחם למחר לתמידין יניחו:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.