רנז, ג
על ב' הדברות הראשונו' הרי מפי הגבורה בעצמו שמעו וא"כ על איזה דבר הוא שאומר משה ידבר והאלקי' [י]ענהו כו'. ועוד דלשון ידבר והאלקי' יעננו הוא לשון עתיד וגם לשון הוה הוא דמשמע שמשה ידבר תמיד והאלקי' יעננו תמיד כו' והול"ל משה דבר וה' ענהו כו'. וצ"ל משום דמ"ת הי' [גם] לדורות הבאים והתורה נצחית היא23 בכל דור וזמן ע"כ אמר משה ידבר הוא לשון עתיד ולשון הוה תמיד כו' וד"ל.
[ב] ולהבין זה הנה יש להבין עוד במה שמצינו בדרז"ל דמ"ת בחג השבועות יומא דקא גרים כמו שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא24 דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. ולהבין מאי דקאמר האי יומא דוקא דקא גרים הלא מעלת מ"ת הוא מצד עצמו דוקא ומה [לי] לתלות ביום הזה דוקא. ועוד דה[ל]א מ"ת הי' לכל ישראל שעמדו בהר סיני וגם לבניהם אחריהם שבכל דור כו' א"כ הכל שוין בזה, וא"כ מהו שאמר אי לאו האי יומא כמה יוסף כו'25 דמשמע שעיקר מ"ת הוא לת"ח כרב יוסף וכה"ג כו' וד"ל (ועוד שעיקר היום דחג זה נק' חג השבועות וכמ"ש ועשית חג שבועות26 כו' דז' שבועות תספר לך27 כו'28 מטעם ספי' דז' שבועות וכמ"ש וספרתם לכם29 כו' עד שמקריבין שתי הלחם30 כו' ונק' עצרת31 כו' וכמ"ש וביום הבכורים32 כו' ולא ע"ש מ"ת דוקא, וא"כ למה אמר דיומא דקא גרים לענין מ"ת לבד כו'). אך להבין כ"ז יש להקדים תחלה בשרש ועיקר ענין מ"ת שניתנה לנו ביום זה מה חידוש הי' בזה, הלא כבר קיים אאע"ה כל התורה33 כולה עד שלא ניתנה בה"ס שהרי אמר עקב אשר שמע34 [אברהם] בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי כו' וכתי' בי' כי ידעתיו35 את36 אשר יצוה את בניו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט כו' ובודאי למד כל התורה ליצחק בנו ויצחק למד ליעקב בנו ויעקב לבניו37. וא"כ מה חידוש הי' בנתינת התו' לישראל ע"י משה אשר ע"כ אמר [ל]משה וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם38 מפני שלא קיבלו התורה. ואם מפני שהאבות לא קיימו התו"מ בגשמיות בטלית ותפילין שלנו שאיך קיימו מצות ציצית ותפילין בד' פרשיות שהוא40 פ' קדש והי' כו'41 וכן תרומות ומעשרות42 לכהן ולוי כו' וכה"ג, אלא קיימו הכל בבחי' הרוחני'39 דהיינו כמו שהמצות הן למעלה בבחי' האצי' שהן כל היחו"ע שנעשי' למעלה באצי' ע"י המצות שלנו וז"ש מצותי
הערות
- 23. והתורה נצחית היא : ראה תניא פי"ז. לעיל פ' שמות א, א. וש"נ.
- 24. אי לאו האי יומא : פסחים סח, ב.
- 25. כו' : בה: איכא בשוקא.
- 26. ועשית חג שבועות : פ' ראה טז, י.
- 27. דז' [בה: ז'] שבועות תספר לך : שם שם, ט.
- 28. ועשית. . ז' שבועות תספר לך כו' : בה: ז' שבועות תספר לך כו' ועשית חג שבועות כו'.
- 29. וספרתם לכם : אמור כג, טו.
- 30. שמקריבין שתי הלחם : שם שם, טז.
- 31. שבועות. . ונק' עצרת : ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח רסתצ"ד: חג השבועות הנק' עצרת בלשון חכמים. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'שח.
- 32. וביום הבכורים : פינחס כא, כו.
- 33. קיים אאע"ה כל התורה : ראה יומא כח, ב. לקו"ש תולדות (כרך לה) ע' 107 ואילך.
- 34. עקב אשר שמע : תולדות כו, ה.
- 35. כי ידעתיו : וירא יח, יט [בדילוג].
- 36. את : בה: למען. ראה לעיל רנא, א.
- 37. למד. . ליצחק. . ליעקב. . לבניו : ראה תנחומא ויגש יא. שמו"ר פ"א, א. רמב"ם הל' ע"ז וחקותיהם ספ"א.
- 38. וארא. . לא נודעתי להם : וארא ו, ג. ראה לעיל רנא, א. וש"נ.
- 40. שהוא : בה: ליתא.
- 41. כו' : שם: ויצי"מ (!).
- 42. תרומות ומעשרות : ראה לקמן רנט, ג.
- 39. האבות. . התו"מ בגשמיות. . הרוחני' : ראה גם לעיל פ' וארא סג, ג. וש"נ.
תניא, ליקוטי אמרים י״ז - הטקסט מספריא
וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״.
דְּלִכְאוֹרָה, הוּא – ״בִּלְבָבְךָ״ – נֶגֶד הַחוּשׁ שֶׁלָּנוּ [וְהַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית], שֶׁאֵין קָרוֹב מְאֹד הַדָּבָר לְהַפֵּךְ לִבּוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה לְאַהֲבַת ה׳ בֶּאֱמֶת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא: ״אָטוּ יִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא״? וְכָל שֶׁכֵּן אַהֲבָה. וְגַם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה דְּ״צַדִּיקִים – דַּוְקָא – לִבָּם בִּרְשׁוּתָם״.
אֶלָּא, דְּ״לַעֲשׂוֹתוֹ״ – רוֹצֶה לוֹמַר, הָאַהֲבָה הַמְּבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיַּית הַמִּצְוֹת בִּלְבָד, שֶׁהִיא ״רְעוּתָא דְלִבָּא״ שֶׁבְּתַעֲלוּמוֹת לֵב, גַּם כִּי אֵינָהּ בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, וְדָבָר זֶה ״קָרוֹב מְאֹד״ וְנָקֵל לְכָל אָדָם אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ מוֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ, כִּי מוֹחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְיָכוֹל לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, מִמֵּילָא יוֹלִיד, בְּמוֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים – הָאַהֲבָה לַה׳ לְדָבְקָה בוֹ בְּקִיּוּם מִצְוֹתָיו וְתוֹרָתוֹ.
וְ״זֶה כָּל הָאָדָם״, כִּי – ״הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״ כְּתִיב, שֶׁ״הַיּוֹם״ הוּא עוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה דַּוְקָא ״וּלְמָחָר כוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַמּוֹחַ – שַׁלִּיט בְּטִבְעוֹ וְתוֹלַדְתּוֹ עַל חָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב, וְעַל פִּיו, וְעַל כָּל הָאֵבָרִים שֶׁהֵם כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה. אִם לֹא מִי שֶׁהוּא רָשָׁע בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה שֶׁ״הָרְשָׁעִים הֵם בִּרְשׁוּת לִבָּם״, וְאֵין לִבָּם בִּרְשׁוּתָם כְּלָל, וְזֶה עוֹנֶשׁ עַל גּוֹדֶל וְעוֹצֶם עֲוֹנָם. וְלֹא דִבְּרָה תוֹרָה בְּמֵתִים אֵלּוּ, שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִם מֵתִים.
כִּי בֶּאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לָרְשָׁעִים לְהַתְחִיל לַעֲבוֹד ה׳ בְּלִי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר תְּחִלָּה – לְשַׁבֵּר הַקְּלִיפּוֹת שֶׁהֵם מָסָךְ מַבְדִּיל וּמְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, עַל יְדֵי שְׁבִירַת לִבּוֹ וּמְרִירַת נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק: ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְגוֹ׳״, שֶׁעַל יְדֵי לֵב נִשְׁבָּר – נִשְׁבָּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה דְסִטְרָא אָחֳרָא [עַיֵּין שָׁם פָּרָשַׁת פִּינְחָס דַּף ר״מ וּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא דַּף ח׳ וְדַף ה׳ עַמּוּד א׳ וּבְפֵירוּשׁ הָרַב מֹשֶׁה זַכּוּת שָׁם].
וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, לְהַעֲלוֹת הֵ״א תַּתָּאָה, לַהֲקִימָהּ מִנְּפִילָתָהּ שֶׁנָפְלָה אֶל הַחִיצוֹנִים, שֶׁהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״גָּלוּ לֶאֱדוֹם – שְׁכִינָה עִמָּהֶם״, דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אֱדוֹם מוֹרִיד וּמַמְשִׁיךְ לְשָׁם בְּחִינַת וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה אֶת נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ, הַמְלוּבָּשִׁים בּוֹ בַּנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית מֵהַקְּלִיפָּה, שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הַמּוֹלֶכֶת בּוֹ בְּעוֹדוֹ רָשָׁע וּמוֹשֶׁלֶת בָּעִיר קְטַנָּה שֶׁלּוֹ, וְנֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה כְּבוּשִׁים בַּגּוֹלָה אֶצְלָהּ.
וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְנִשְׁבְּרָה רוּחַ הַטּוּמְאָה וְסִטְרָא אָחֳרָא, וְיִתְפָּרְדוּ כוּ׳ – הִיא קָמָה מִנְּפִילָתָהּ וְגַם נִצָּבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:
מדרש תנחומא, ויגש י״א - הטקסט מספריא
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו, לְהַתְקִין לוֹ בֵּית תַּלְמוּד, שֶׁיְּהֵא מוֹרֶה שָׁם הוֹרָאָה, שֶׁיְּהֵא מְלַמֵּד אֶת הַשְּׁבָטִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן. כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ יוֹסֵף מֵאֶצְלוֹ, הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה פֶרֶק פֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁהָיָה מַשְׁנֶה אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וְאָמְרוּ לוֹ עוֹד יוֹסֵף חַי, וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. נִזְכַּר יַעֲקֹב בְּאֵיזֶה פֶרֶק פֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ, וְאָמַר בְּלִבּוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבְּפֶרֶק עֶגְלָה עֲרוּפָה פֵּרַשׁ יוֹסֵף מִמֶּנִּי. וְאָמַר לָהֶן, יִתֵּן לָכֶם סִימָן בְּאֵיזֶה פֶרֶק פֵּרַשׁ מִמֶּנִּי וַאֲנִי מַאֲמִין לָכֶם. וְאַף יוֹסֵף נִזְכַּר בְּאֵיזֶה פֶרֶק פֵּרַשׁ מֵאָבִיו. מֶה עָשָׂה יוֹסֵף, נָתַן לָהֶם עֲגָלוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יַעֲקֹב אֶת הָעֲגָלוֹת, מִיָּד וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּשֵׁם שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתָיו. וְעַד עַכְשָׁו לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה, וַהֲרֵי כְּתִיב בְּאַבְרָהָם, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (בראשית כו, ה).
וּמֵהֵיכָן לָמַד אַבְרָהָם אֶת הַתּוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר, נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִלְיוֹתָיו כִּשְׁנֵי כַדִּים שֶׁל מַיִם וְהָיוּ נוֹבְעִין תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי (תהלים טז, ז). רַבִּי לֵוִי אָמַר, מֵעַצְמוֹ לָמַד אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב (משלי יד, יד). וְהָיָה מְלַמֵּד לְבָנָיו תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה (בראשית יח, יט).
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה לִמַּדְתָּ בָּנֶיךָ תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי מְלַמְּדָם תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ (ישעיה נד, יג).
שמות רבה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי יג, כד): חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם שֶׁאוֹמֵר לוֹ חֲבֵרוֹ פְּלוֹנִי הִכָּה לְבִנְךָ יוֹרֵד עִמּוֹ עַד לְחַיָּיו, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמּוֹנֵעַ בְּנוֹ מִן הַמַּרְדּוּת סוֹף בָּא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׂוֹנְאֵהוּ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיוּ לוֹ גַּעְגּוּעִים עַל אַבְרָהָם אָבִיו וְלֹא רִדָּהוּ וְיָצָא לְתַרְבוּת רָעָה וּשְׂנֵאָהוּ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם. מֶה עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁהָיָה בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הִתְחִיל לְהָבִיא צֶלֶם מִן הַשּׁוּק וְהָיָה מְצַחֵק בּוֹ וְעוֹבְדוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאָה מֵאֲחֵרִים. מִיָּד (בראשית כא, ט): וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק וגו', וְאֵין מְצַחֵק אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לב, ו): וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק, מִיָּד (בראשית כא, י): וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, שֶׁמָּא יִלְמַד בְּנִי אָרְחוֹתָיו, מִיָּד (בראשית כא, יא): וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם וגו' עַל שֶׁיֵּצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, (בראשית כא, יב): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ וגו', מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת. מִיָּד (בראשית כא, יד): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא לְיִשְׁמָעֵאל עַל שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְשִׁלְּחוֹ הוּא וְאִמּוֹ הָגָר רֵיקָם וּטְרָדוֹ מִבֵּיתוֹ עַל כָּךְ. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יג, ב): וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה וגו', הָיָה מְשַׁלֵּחַ אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם בְּלֹא כְסוּת וּבְלֹא מִחְיָה. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה לֹא נִפְנָה עָלָיו. מֶה הָיָה סוֹפוֹ, כְּשֶׁגֵּרְשׁוֹ יָשַׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְהָיָה מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טז, יב): וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם. כַּיּוֹצֵא בּוֹ (בראשית כה, כח): וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, לְפִיכָךְ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה עַל אֲשֶׁר לֹא רִדָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת עָבַר עֵשָׂו הָרָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, בָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, וְהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְכָפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְכָפַר בָּעִקָּר, וּבִזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה. וְעוֹד, שֶׁתָּאַב מִיתַת אָבִיו, וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וגו'. וְגָרַם לְיַעֲקֹב לִבְרֹחַ מֵאֲבוֹתָיו, וְהָלַךְ אַף הוּא אֵצֶל יִשְׁמָעֵאל לִלְמֹד מִמֶּנּוּ תַּרְבּוּת רָעָה וּלְהוֹסִיף עַל נָשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, ט): וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ דָּוִד שֶׁלֹא יִסַּר לְאַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ וְלֹא רִדָּהוּ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת אָבִיו, וְשָׁכַב עִם פִּילַגְשָׁיו, וְגָרַם לוֹ לֵילֵךְ יָחֵף וְהוּא בּוֹכֶה, וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים וְכַמָּה רְבָבוֹת, וְגָרַם לוֹ דְּבָרִים קָשִׁים הַרְבֵּה שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, דִּכְתִיב (תהלים ג, א): מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים ג, ב): ה' מָה רַבּוּ צָרָי וגו'. וְקָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, דְּאִלּוּ בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג כְּתִיב (תהלים ב, א): לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם, וּלְהַלָּן כְּתִיב (תהלים ג, ב): ה' מָה רַבּוּ צָרָי. וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עָשָׂה דָּוִד בַּאֲדֹנִיָּה שֶׁלֹא רִדָּהוּ בְּיִסּוּרִין, וְלֹא גָעַר בּוֹ, וּלְפִיכָךְ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, דִּכְתִיב (מלכים א א, ו): וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו, (מלכים א א, ו): וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם, וַהֲלוֹא אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה וַאֲדֹנִיָּהוּ בֶּן חַגִּית, מַהוּ וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וְלֹא רִדָּהוּ אָבִיו, וּכְתִיב בַּאֲדֹנִיָּהוּ וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו, אַף הוּא יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, לְפִיכָךְ כְּתִיב: וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. (משלי יג, כד): וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל שֶׁאָהַב אֶת יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (מלאכי א, ב): אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', שֶׁהוּא מַרְבֶּה אוֹתָן בְּיִסּוּרִין. אַתָּה מוֹצֵא שָׁלשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם לֹא נְתָנָם לָהֶם אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, הַתּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב (תהלים צד, יב): אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים ח, ה): וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (דברים ח, ז): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ וגו'. הָעוֹלָם הַבָּא, דִּכְתִיב (משלי ו, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וגו'. וְכָל הַמְיַסֵּר אֶת בְּנוֹ, מוֹסִיף הַבֵּן אַהֲבָה עַל אָבִיו וְהוּא מְכַבְּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט, יז): יַסֵּר בִּנְךָ וִינִיחֶךָ וגו', וְאוֹמֵר (משלי יט, יח): יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה. וּמוֹסִיף עָלָיו אַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר, לְפִי שֶׁשִּׁחֲרוֹ מוּסָר לְכָךְ אוֹהֲבוֹ. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאַבְרָהָם יִסֵּר אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וְלִמְּדוֹ תּוֹרָה וְהִדְרִיכוֹ בִּדְרָכָיו, דִּכְתִיב בְּאַבְרָהָם (בראשית כו, ה): עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי, וּכְתִיב (בראשית כה, יט): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לְאָבִיו בְּכָל דָּבָר, בְּנוֹי בְּחָכְמָה בְּעשֶׁר וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁבֶּן שְׁלשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה הָיָה כְּשֶׁעֲקָדוֹ אָבִיו, וּכְתִיב (בראשית כד, א): וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַעֲקָדוֹ וּכְפָתוֹ כְּשֶׂה וְלֹא נִמְנַע, לְפִיכָךְ (בראשית כה, ה): וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, הֱוֵי: וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר. כַּיּוֹצֵא בּוֹ הָיָה יִצְחָק מְשַׁחֵר מוּסָר לְיַעֲקֹב שֶׁלִּמְּדוֹ יִצְחָק תּוֹרָה וְיִסְּרוֹ בְּבֵית תַּלְמוּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית, כז): וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם וגו', וְלָמַד מַה שֶּׁלִּמְּדוֹ אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פֵּרַשׁ מֵאָבִיו וְנִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר לִלְמֹד תּוֹרָה, לְפִיכָךְ זָכָה לִבְרָכָה וְיָרַשׁ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, א): וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. וְאַף יַעֲקֹב אָבִינוּ יִסֵּר אֶת בָּנָיו וְרִדָּה אוֹתָם וְלִמְּדָם דְּרָכָיו, שֶׁלֹא הָיָה בָּהֶם פְּסֹלֶת, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה וגו', הִשְׁוָן כֻּלָּם לְיַעֲקֹב, שֶׁכֻּלָם צַדִּיקִים כַּיּוֹצֵא בּוֹ הָיוּ, הֱוֵי: וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳ - הטקסט מספריא
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודת כוכבים וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו:כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה' עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.