ויאמר גו' לא איש דברים וגו' מי שם פה

מג, אב"ה פ' שמות

תורה שאמר אדמו"ר שליט"א בק"ק באברוסק

שנת תקפ"ב לפ"ק ר"ח טבת

[oldpage_נט] ויאמר משה אל ה' כו' לא איש דברים¹ אנכי² גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך כו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי ויאמר ה' אל משה³ מי שם פה לאדם כו' עד אנכי אהי' עם פיך⁴ כו', הנה יש להקדים בשרש נשמת משה שהי' מבחי' מ"ע דח"ע כמ"ש כי מן המים משיתיהו⁵ כידוע, והוא מ"ש ונחנו מה⁶ בחי' מ"ה העליון דוקא, ולזה אמר לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום כו' (וכפרש"י מתמול שלשום מאז דברך הרי ג' ימים, וג' פעמים גם ג' ריבויים הרי ו' ימים, והוא עמד ביום הז' כשאמר לו ה' שילך ואמר לו לא איש דברים כו' שלח נא כו' שכל הז' ימים הי' מפתה למשה עד שחרה כו' וקיבל עליו עכ"ל⁷), ואינו מובן לפ"ז מ"ש לא איש דברים גם מתמול כו' הרי לא הי' איש דברים גם קודם שדיבר עמדו הרבה, והנה איתא בס' התמונה⁸ שיש שבעה שמיטות ושמיטה הראשונה היתה של מדת החסד והי' בה ו' אלפי שנה ואלף הז' קודם שבא שמיטה שני' שהוא העולם שאנו בו שהוא שמיטה דוא"ש ואלף הז' הכל בבחי' מדת הדין והפחד מימות אדם הראשון עד אלף הז' (וכמו בעולם שאנו בו יש ג' מדרגות [בכלל] ג"ע התחתון וגעה"ע ועוה"ב, כך הי' ג' מדרגות הללו בשמיטה שקדמה שהיא למעלה הרבה משמיטה זו שלנו עד שבחי' געה"ת דשם הוא למעלה מעוה"ב של שמיטה זו כו', וא"כ בשמיטה שאחר זו ירד עוד למטה כו', ובמ"א מבואר להיפך בז' השמיטות⁹ שיהי' עלי'¹⁰ אחר עלי' במעלת ומדריגת דעונג העליון עד שבעוה"ב שלנו יהי' רק געה"ע בשמיטה שאחריה). ולזאת אנו מוצאים שיש בזה העולם שאנו בו שינוים ותמורות הרבה בבחי' עליות וירידות שונות ולא עמד אפי' זמן א' בבחי' החסד והטוב מימי אדה"ר עד אלף הז', מג, בשהרי מיד שחטא אדה"ר בעה"ד גורש מג"ע ונתקללה האדמה בעבורו כמ"ש קוץ ודרדר¹¹ כו' ואח"ז בימי אנוש הוחל לקרוא בשם ה'¹² כו' עד חנוך שהי' עליות העולמות על ידו כמ"ש ויתהלך חנוך את האלקים¹³ כו' (כמשי"ת בסמוך), וכן הי' ירידה עוד בדור המבול שרבה רעת האדם¹⁴ והי' עלי' ע"י נח ובניו כו' וחזר להיות ירידה ע"י דור הפלגה כו' עד אברהם שהי' עליות כל העולמות ע"י וחזר וירד בימי ישמעאל ועשו עד יעקב ובניו ירדו ג"כ מצרים וגלה שכינה עמו¹⁵ עד מ"ת שהי' עלי' גדולה ע"י משה וחזרו לירד בחטא העגל ובחטא מרגלים עד לוחות האחרונות¹⁶ שהי' עלי' קצת כו', וכן בימי יהושע והשופטים הי' עליות וירידות עד דוד ושלמה. ואח"כ הי' חורבן בהמ"ק ראשון וחורבן ב"ש כו' עד גלות האחרון הזה שהן שיעבוד ד' מלכיות¹⁷ בכללות כידוע. וכל זה לפי ששמיטה זאת שאנחנו בה היא מבחי' הדין והפחד בחי' הגבורות, הגם שכלול גם מחסדי' אבל חוזר מיד להיות בבחי' הדין לפי שכח הדין גובר ביותר ונמשך בחי' פסולת הגבו' הנק' גבורות קשות ביותר, ע"כ רוב שמיטה זו הכל בבחי' ירידות וצמצומים (כמו שא' כי כלינו באפך שתה עוונותינו לנגדיך כו' כי כל ימינו¹⁸ פנו בעברתך כו' וכמ"ש במ"א). והכל כדי לתקן ולברר עה"ד טו"ר שאין מיתוק הדין אלא בשרשו¹⁹ בבחי' הגבו' כמו יסורים ממרקים²⁰ כו', והוא ענין כל הצרות רבות ורעות בכל משך שמיטה זו כו', אבל שמיטה הראשונה הי' הכל בבחי' החסד וטוב העליון ולא הי' שם בחי' דינין וצמצומים וירידות כלל וכלל, וע"כ מעלתה גבוה מאד נעלה משמיטה זו גם מהיותר עליון בכללות ומכל פרטי ההשתלשלו' דאבי"ע דשמיטה זאת גם מן המקיפי' ופנימי' כו', דגם מקיפי' דע"ס דאבי"ע יש בהן עליות וירידות כמו מחול לשבת וג' מועדים כו' וג' תפלות בכל יום כו', וגם משתנה מעת לעת כמו והימים ימי בכורי²¹ כו' מבחי' גבורות דאימא דאית יומין לטב ואית יומין לביש²² כמ"ש למה אירא בימי רע כו' וכן אשרי מג, גמשכיל אל דל²⁴ ביום רעה ימלטהו ביומין דדינין שלטין כו' דאפי' עוונות שאדם דש בעקביו²³ נתבעים ממנו כו', וכן בר"ה שהעולם נידון במדת הדין כו' (ואע"פ שבשמיטה של חסד הי' ג"כ ר"ה וג' מועדים אך הכל בבחי' החסד).

והנה המקובלים האחרוני' למדו מדברי ס' התמונה הנ"ל שיהי' עוד ה' שמיטות²⁵ אחר שמיטה שלנו נגד ז' מדות, ולא משמע כן כלל בכהאריז"ל²⁶, דודאי לא יהי' שום שמיטה אחרי שמיטה זו כי העוה"ב הבא באלף הז' הוא נצחי וכמ"ש וע"י יתיב מלכותי' מלכות עלם דלא תשתנה²⁷, וכמובן בכמה כתובים שנק' חיי עולם²⁸ ונק' מנוחה לחיי העולמים²⁹ שאין עוד עליות וירידות³⁰ כלל כמ"ש במ"א וכמו ביום הג' יקימנו³¹ ונחי' לפניו כו' וד"ל. אך בזה מודה גם האריז"ל גם הוא שקדם לשמיטה זו שמיטה אחת שהוא מבחי' החסד כמ"ש בס' התמונה, אך שהוא מלביש הענין באופן אחר שלא כמ"ש בס' התמונה שקוראה בשם שמיטה הא' כו' שא"כ הי' צריך שיהי' עוד ה' שמיטות כנ"ל, אלא הוא בחי' עולם התהו שקדם לעולם התיקון, והיינו בחי' ז' מדות³² דאורות דתהו שנק' שנים קדמוניות³³ או ימי קדם³⁴ כידוע, וכמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שהוא שם ב"ן³⁶ דעולם התהו והן ז' מלכים דז"מ בבחי' הכתרים כו' לפני מלוך מלך לבנ"י, ולא נתקיימו כמ"ש וימלוך וימת³⁵ כו', עד שנעשה עולם התיקון כמו אדה"ר למטה בצלם אדם העליון [שהוא] שם מ"ה³⁷ דהוי'³⁸ שזהו עיקר בחי' התיקון שהוא התכללות אורות וכלים בפרצוף אדם (כמשי"ת בסמוך והכל עולה לענין אחד). רק שיש בזה שינוי הלשון מהיפך להיפך שלפ"ד ס' התמונה שמיטה [ה]א' הי' של חסדים לגמרי כנ"ל, ולפ"ד האריז"ל מג, דשהוא בחי' התהו כולו בחי' הדין וצמצום דגבורו' עליונים דשם ב"ן נק' ארץ אדום וכמ"ש וימלוך וימת זה תחת זה כו'. ושמיטה זו שלנו לפ"ד ס' התמונה הוא בחי' הדין ולפ"ד האריז"ל זהו בבחי' התיקון דשם מ"ה³⁹ שכלול מחו"ג יחד (וראי' לזה שהי' הכל בבחי' עליות וירידות זא"ז כנ"ל, וגם במבול א' ויאמר ה' לא אוסיף לקלל³⁹ עוד כל ימי הארץ⁴⁰ כו', וכן בכל ירידה הי' עלי' אח"כ מיד כמו שאנו מוצאים בכל הסיפורים מאדם הראשון עד גם בדור הזה יש הרבה ניסים וישועות כו').

והנה שתי⁴¹ נשמות גבוהות מאד שהן בחי' שמיטה הראשונה בבחי' חסדים (לפ"ד ס' התמונה, ולפ"ד האריז"ל הוא מבחי' התהו) (ולא יתכן לפ"ד האריז"ל לומר בנשמת משה שהי' מבחי' התהו שהרי הי' בחי' שם מ"ה דתיקון כמ"ש מה שמו⁴² כו' ובבחי' התהו הוא בבחי' ב"ן או ס"ג⁴³ כידוע, ואפשר מ"ש [oldpage_ס] מה שמו כו' הוא בבחי' מ"ה החדש שהוא מלך הח' הדר⁴³ כו' שלמעלה מבחי' התהו כו', והוא מבחי' משיח כמ"ש במ"א⁴⁵ ביום השמיני שלח⁴⁴ כו' ומשה ומשיח הכל א' דגואל ראשון הוא גואל אחרון⁴⁶ כמ"ש ז"ל יבא טוב⁴⁷ זה משה שנק' טוב בטי"ת רבתי⁴⁸ שהוא בחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד כו', והוא שרש נשמת חנוך רק שחנוך עלה למעלה כי לקח אותו אלקים⁵⁰ ובמשיח⁴⁹ יבא זה האור למטה וע"כ נא' בו ישכיל עבדי⁵¹ שהוא עבדו זקן ביתו⁵² כו' בחי' חנוך נער מט"ט⁵³ כמ"ש חנוך לנער⁵⁴ כו' וכן משה עבדי בכל ביתי נאמן הוא⁵⁵ רק שירד למטה לתקן ע"י תומ"צ כמשי"ת), וירדו למטה בשמיטה שלנו כדי לתקן לעולם שלנו, והן נשמת חנוך [ו]נשמת משה שנא' בו כי מן המים משיתיהו בבחי' מ"ע דשמיטה הראשונה.

מד, אוהענין הוא לפי שעד חנוך הי' התגברות כח יניקת החיצוני' ביותר כמו בדורו של אנוש שהוחל לקרוא בשם ה' והי' רובם טועים אחר אמונות זרות לעבוד לכו"מ⁵⁶ כו', מצד ריבוי המשכות דגבורות קשות שהוא פסולת הגבו' העליונה שנפלו למטה בשמיטה זו שהוא מבחי' הדין (ולפ"ד ס' התמונה וגם לפ"ד האריז"ל רבו כחות הדינין על החסדים כמו שמצינו ברוב ד"ה⁵⁷ ובפרט אחר חורבן ב"ש כו'), כמו שא' הנפילים היו בארץ אשר יבואו בני האלקים כו' המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם⁵⁸ דבחי' גבורות העליונים ע"כ נק' בני האלקים כו' עד שרבו רעות האדם והי' המבול כו', וע"כ ירד נשמת חנוך בשמיטה שקדמה שגבוה מאד נעלה מעולם שלנו כדי לתקן ולהעלות כל הניצוצות דקדושה שנפלו בדור אנוש והבאים אחריו, ועכ"ז דורו של נח נאבדו במבול. ואמנם גם זה שהי' הצלה לעולם ע"י נח ובניו שמאלה נפצה⁵⁹ כו', ג"כ הי' ע"י חנוך ובנו⁶⁰ משותלח כו', שאם לא עבודת חנוך בזה העולם הי' העולם השפל הזה הי'⁶¹ חשוך מאד בהתגברו' כחות החיצוני' עד שלא הי' אפשר להציל גם לנח ובניו כו' וד"ל. ואחר חנוך ונח הי' אברהם שהי' מתקן ומעלה לכל הניצוצות דקדושה שנפלו עד דורו, ונק' אב המון גוים⁶² וכמ"ש והנפש אשר עשו⁶³ כו' וכמאמר אחד הי' אברהם⁶⁴ כו', ועדיין לא הי' תיקון גמור לזה העולם מרוב התגברות כחות הטומאה כמו במצרים וארץ כנען כו', עד שבא משה שירד ממ"ע דשמיטה הא' למטה כדי לתקן תיקון גמור דשם מ"ה דהוי' שנגלה לעולם ע"י שהוציא לבנ"י מנש"ט דמצרים וקרבם להר סיני לקבלת תו"מ פב"פ בגילוי עצמות א"ס ב"ה ממש, עד שכמעט נתקן כל העולם מזוהמא⁶⁵ של נחש הקדמוני ומכל רע שנמשך בעולם כעין דלע"ל ממש כידוע, ולא הי' עילוי גדול כזה ע"י כל נשמה גבוה שבשמיטה זו רק ע"י נשמת משה דוקא שהי' משמיטה הא' דוקא כו' להיותו גבוה הרבה במדריגה משמיטה זו כנ"ל וד"ל.

וזהו הטעם שנק' משה כי מן המים משיתיהו (פי' מבחי' מ"ע שנק'⁶⁶ ים הקדמוני⁶⁷ כו') שהוא שמיטה הא' שקדמה שהיתה של בחי' חסד עליון, וממ"ע הללו ירד למטה בעולם שלנו שלא לצורך תיקון עצמו שהרי כבר הי' מתוקן וטוב כמ"ש ותרא אותו כי טוב⁶⁸ הוא בטי"ת רבתי כו' ברב טוב העליון דעה"ח ממש כו', רק מפני שכבר הוא מתוקן יש ביכולתו לירד מד, בלמטה ולתקן ולהעלות לכנ"י לדורות הבאים ולכל העולם שיבורר עה"ד טו"ר ע"י תומ"צ שניתן ע"י לישראל כו' (כענין קשוט עצמך⁶⁹ ואח"כ יכול לקשט אחרים כו'), אבל כל נשמה זולתו הגם שהיא היותר עליון בשמיטה זו לא הי' בכחה כלל לתקן לעולם שלנו וד"ל. וזהו מן המים משיתיהו, לשון משיתיהו הוא בע"כ ושלא לרצונו כמו שמושכים לאדם בע"כ שירד ויבא למטה כך אמר משיתיהו לנשמת משה מבחי' מ"ע בע"כ כו', וראי' לזה שגם בהיותו בזה העולם לא רצה לילך בשליחות לתקן לבנ"י וא' שלח נא ביד תשלח⁷⁰ וד"ל.

ובזה ⁷¹ יובן מ"ש במשה והאיש משה עניו מאד⁷² מכל האדם כו' מפני שהי' מבחי' מ"ע דחסד שבשמיטה הא' ששם הוא בחי' הביטול והתכללות במאציל בתכלית עד שאינו נראה במציאות כלל וכלל וע"כ הי' גם בזה העולם עניו מכל האדם כו' אע"פ שהי' גבוה מהכל, ועוד מפני שראה לפניו נשמות עליוני' צדיקים מופלגים וגדולים הרבה ממנו בשמיטה הא' לא הי' נחשב בעצמו לכלום גם בעולם שלנו, וז"ש ונחנו מ"ה מ"ה האמיתי דבחי' מ"ה העצמי דבשמיטה הא'⁷³ (שהוא מ"ע שמעל השמים שאין ערך כלל לביטול דשמים אל בחי' ביטול דמ"ע שכלולי' בחכ' העצמי' דא"ס ממש כו'⁷⁴ (אך מה שהי' עניו מכל האדם כו' אפי' מאברהם שאמר ואנכי עפר ואפר⁷⁵ לפי שבחי' חסד דאברהם הי' רק מבחי' אחרונה דמ"ע הנ"ל, וע"כ הי' יכול להשקות גם לצאן יתרו כמ"ש וגם דלה דלה לנו⁷⁶ כו' וד"ל). וזהו הטעם שמיאן בשליחות ה' להעלות לישראל ממצרים ואמר מי אנכי⁷⁷ כו', וא' גם בפעם הג' לא איש דברים אנכי גם מתמול כו' (וכפרש"י שהן ו' ימים שהן וי"ו ימי קדם דשמיטה הא' ובז'⁷⁸ שא' שלח נא כו' שכוונתו הי' על משיח⁷⁹ חרה בו מפני שצריך להיות תחלה תיקון לעה"ד טו"ר ע"י תומ"צ ואח"כ יבא משיח, דמשיח אתא לאתבא צ"ג שהן כנס"י בתו"מ בתשובה כו' כנ"ל⁸⁰ וזה א"א כ"א ע"י משה דוקא וד"ל). ובכ"ז יובן מ"ש לא איש דברים אנכי גם מתמול כו' (כמ"ש כי אלף שנה דהיינו בעולם שלנו, כיום אתמול כי יעבור⁸¹ בשמיטה הא' וזהו גם מתמול כו') גם מאז דברך אל עבדך שהוא כשהי' נשמתו בשמיטה הא' כמו נכון כסאך מאז⁸² כו' (וכן מ"ש משה מעון אתה היית לנו כו' בטרם הרים יולדו⁸³ ותחולל ארץ שהיא שמיטה שלנו) כי כבד פה וכבד לשון אנכי, והשיבו מי שם פה לאדם כו'.

מד, ג[ב] והנה תחלה יש להבין ביאור ענין בחי' התהו ובחי' התיקון, דהנה ידוע שעיקר ההפרש בין התהו והתיקון⁸⁴ שבבחי' התהו הוא בבחי' התכללות כל המדריגות כא' בלי שום התחלקות כלל, כמשל הכחות נפש האדם מצד עצמה שהיא רוחני' שכל הכחות כלולים יחד רצון ושכל ומדות ומו"ד כא' בלי התחלקות כאו"א בפ"ע כלל, לפי שכל רוחני' בלתי מתחלק לחלקים מיוחדים, אע"פ שהנפש מלובשת בגוף ויש לכל כח כלי מיוחד כמו השכל במוח ומדות בלב כו', מ"מ מצד עצם הנפש אין התחלקות ביניהם כלל (כמו בעבודת ה' אנו רואים בהתפעלות עצמי' הנפש מתפעלים כל הכחות עליון [ותחתון] יחד כמו התפעלות הרצון והתפעלות השכל ומדות ומחשבה כו' הכל כא' ולא בסדר והדרגה מעליון לתחתון כלל (וכמו⁸⁵ העיגול שיסובב כא' בכל חלקיו מראשו לסופו (והוא כמו טבע נפש הבהמית שכל כחות שלה [oldpage_סא] כא', ובעבודת ה' הוא מה שמתפעל הנפש עצמה שכלול בה הכל כא' רצון ושכל עד סוף מעשה כא'). אבל בבחי' התיקון הוא להיפך ממש, והוא מה שיש סדר והדרגה בכל כחות הנפש שבאים בהתלבשות באבר[י] הגוף בכל אבר כח מיוחד בפ"ע וכמו כח השכל במוח והמדות בלב כו' (וכמשי"ת), והוא הנק' בחי' התחלקות שבא בציור פרצוף אדם במוח חב"ד ובלב חג"ת כו' (וכמו בעבודת ה' בא בסדר מעליון לתחתון תחילה מתפעל ברצון שלמעלה מן הטעם ואח"כ בא להתפעלות השכל וטעם לרצון ומשם להתפעלות המדות אוי"ר בלב כו')⁸⁶ עד סוף מעשה בבחי' הרגל⁸⁷ ), ונמצא שעיקר כללות ההפרש הוא שבחי' התהו הוא בבחי' ההתכללות ובחי' התיקון הוא בבחי' ההתחלקות בציור פרצוף אדם כו' וד"ל.

והנה יש לכאורה סתירה גדולה לזה והוא מה שאנו מוצאים בס' הקבלה ובזהר היפך זה ממש והוא בענין עיגולים ויושר⁸⁸ שהעיגולים דבחי' התהו הן בבחי' ההתחלקות דוקא והוא כמו העיגולים זה תחת זה כאשר יהי' האופן⁸⁹ בתוך האופן כו' שאין א' נוגע לחבירו כו', אלא כל עילה סובב ומקיף לעילתו כעיגול הכתר סובב ומקיף לעיגול החכ' שבתוכו ולעולם לא נוגע עיגול החכ' לעיגול הכתר כו' וכידוע בענין ז' מלכים דתהו דכתיב וימלוך וימת⁹⁰ כו' שאין מל' נוגע[ת] לחברתה⁹¹ להיות[ן] בחי' ענפין מתפרדין⁹² זת"ז⁹³ דוקא שזהו בחי' ההתחלקות דוקא היפך ההתכללו', ובבחי' התיקון דפרצוף אדם הוא דוקא בבחי' ההתכללות דראש ורגל כו' עד שלא ימצא מי הראש ומי הסוף משום דנעוץ תחב"ס וסוב"ת⁹⁴ כו' כי הסוף משפיע לראש שיש בתחתון יתרון מעלה מה שאין בעליון עד שיקבל ממנו הראש כו', משא"כ בבחי' התהו שהן בבחי' ההתחלקות זת"ז דוקא כנ"ל מד, דעד שלא יתכן לומר נעוץ תחב"ס כו' אדרבה כאו"א בפ"ע הוא ואין לו שייכות וחיבור עם חבירו כלל עד שאין לעליון ותחתון חיבור כלל וכלל כו' ולא ימצא בו כלל שהעליון יקבל מהתחתון כו' כמו שנמצא בבחי' התיקון דפרצוף אדם מאחר ששם הוא זת"ז דוקא כנ"ל, וא"כ הרי יש כאן סתירה גדולה להיפך מכל הנ"ל דבחי' התהו הוא בבחי' ההתכללות (כעיגול הסובב יחד שנעשה מתחתון עליון כו' כנ"ל) ובתיקון הוא בחי' ההתחלקות בסדר והדרגה כנ"ל, ומלשון המקובלים משמע להיפך ממש כנ"ל וד"ל.

והנה ⁹⁵ תחילה יש להבין ביאור לענין השני דיעות הנ"ל, היינו דעת המקובלים דבחי' התהו הוא בבחי' ההתחלקות זת"ז ובתיקון הוא בבחי' ההתכללות כנ"ל, וגם יובן דגם זה אמת דבחי' התהו הוא בבחי' ההתכללות דוקא ובתיקון הוא בבחי' ההתחלקות כו', דהנה באמת כל אחד ואחד מב' המדרגות דתהו ותיקון יש בו דבר והיפוכו ממש שהן א'⁹⁶ ההתחלקות וההתכללות ושניהם אמת, והענין הוא עד"מ בנפש האדם עצמה כמו שהיא טרם שיתפשטו ממנה כחות שלה הרי כולם כלולים כא' ממש מכח הרצון ותענוג עד כח המעשה שהוא בחי' ראש ורגל בעצם הנפש (כנ"ל בענין התפעלות עצמיות הנפש ממש), וזהו כעיגול הסובב בבת אחת ונעשה עליון תחתון ותחתון עליון, כמו שאדם חושק בכל נפשו לבנות בנין כל רצונו הוא במעשה דוקא א"כ הכל כא' ממש, והתכללות זאת הוא יותר מהתכללות דתיקון שהוא בא מצד שהעליון מקבל מתחתון שיש לכל א' מציאה בפ"ע עכ"פ, אבל כאשר עיקר ההתפעלות הוא למעשה הבנין נכלל בזה הרצון והתענוג ושכל כו'. ואמנם כאשר בא בחי' התפשטות כחות הנפש מעצם הנפש הרי יש לכל א' מקום בפ"ע ולחלק יצא ואין לו חיבור כלל וכלל עם חבירו וכ"ש שלא יחובר עליון בתחתון וב' הפכים יחד, להיות שהתפשטות זאת באה בכל א' בבחי' הכתר שבה שהוא בחי' העצמיות דמדה זו כמו התפשטות כח הרצון שהוא עצם כח הרצון הנק' כתר שבכתר, אז א"א שיבא הרצון לכלל טעם ושכל לרצון, אלא מובדל הוא מן הטעם ושכל לעולם, אע"פ שיגיע ויבא לכלל טעם לרצון, א"א שיגיע וישיג הטעם לעצם הרצון כעיגול שבתוך העיגול כנ"ל. וכן התפעלות השכל בעצם דחו"ב מובדל הוא לעולם מן המדות ואע"פ שיתפעל במדות לא ישיגו לעצם השכל כו', וכן מו"ד עד כח המעשה שהוא אחרון יותר והוא הנק' זת"ז דוקא כנ"ל, וא"א שיהי' התחתון שהוא כח המעשה או הדבור העליון ולא העליון⁹⁷ שהוא הרצון תחתון כו' וכ"ש שא"א שיחוברו ב' הפכים כחו"ג שברצון או חכ' ומדות כמו אש ומים ממש לפי שכל בחי' מה, אהתהו היינו בבחי' הכתרים של כל מדה שהוא העצמיות שלה, ואיך אפשר עצם הרחמנות והחסד עם עצם האכזריות במדות וכן בחו"ג העצמיי' שברצון וחכ' כו' וכ"ז נק' בחי' התחלקות ושניהם אמת.

[ג] ומעתה יש להבין גם בבחי' התיקון שיש בו ג"כ דבר והיפוכו שהוא בחי' ההתחלקות וההתכללות כנ"ל ושניהם אמת, דהנה אנו רואים בציור חלקי האברים כולם שבאדם מראש לרגל פנימיות וחיצוניות שיש לכל אבר כח מיוחד לפי אופן מזגו וטבעו ופעולתו שאין זה באבר זולתו כלל לא מיני' ולא מקצתי', כמו כח הראי' בעין מיוחד הוא לכלי העין לפעול פעולתו בראי' ואין בו התכללות מאבר זולתו כמו חוש השמיעה שבאוזן כלל, וכן בכלי האזן מיוחד השמיעה ואין בו מחוש הראי' כלל וכלל, וכן ביד ורגל אין ביד מפעולת הילוך הרגל ואין ברגל מפעולת המלאכה והמעשה שביד כי כל אחד מובדל ומיוחד בפ"ע דוקא ואין להם חיבור והתכללות כלל (וכמו"כ במדות אהוי"ר אין באהבה מבחי' יראה כלל ואין ביראה מן האהבה כלל אע"פ ששניהם משכנם בלב, וכן החסד והדין ב' הפכים אין מרחמין בדין⁹⁷ ואין דין בחסד וכן בחו"ג שבשכל ורצון⁹⁸ כו' ועכ"ז מתכללים יחד כמשי"ת בהתכללות שבאברים), וכן בכח המעשה עצמה שבידים יש פרטי חלוקים כמו במלאכ[ת] הכתיבה שהוא באצבעות היד, אבל כלי קבלה הוא בפס כף היד שנק' חפניו שיש ביד ג' פרקין חב"ד באצבעות כמו הרמז שבאצבע כו', וכן יש ג' פרקין ברגל⁹⁹ לכח מעשה ההילוך ירך ושוק ורגל כו', כי כל אלה חלקים מפורדים ומיוחדים כל א' בפ"ע, וכ"ש באברים הפנימים כמו כליות וקיבה וריאה ולב כו' כל א' פעולתו מיוחדת בפ"ע דוקא עד המוחין שבראש ומדות שבלב וכל פרטיהן לכאו"א יש כלי מיוחד, וכמו"כ בכל פרטי רמ"ח אברים המה מפורדים ומחולקים זה מזה שאין בזה מה שבזה כלל ואינם שייכים זע"ז כלל, וכ"ז בא מצד חילוקי אור השפע והחיות רוחני מן הנפש שנק' כחות [oldpage_סב] רוחני' כשבאים ומתפשטים בכלי האברים הן הנה בבחי' פירוד והתחלקות זה מזה, כמו כח הראי' הרוחני' המתפשט מן הנפש בא בחלק ומדריגה מיוחדת בכלי העין בלתי משתתפת ומתחברת כלל עם כח השני שהוא כח השמיעה הרוחני' הנשפע בכלי האוזן אלא כאו"א דבר בפ"ע, [וכך בבחי'¹⁰⁰ המעשה שביד ורגל בא מן הנפש בחילוק ופירוד זמ"ז כל א' בפ"ע כח פעולת היד בפ"ע] וכח פעולת הרגל דבר בפ"ע בלתי משתתפי' יחד כלל, וכך גם בפרטי חלוקי כחות שיש בכל אבר כו'. ובכלל הרי כל רמ"ח כחות של רמ"ח אברים הבאים בהשתלשלו' מרוחני' לחיות גשמי באברי הגוף הרי הן באים מפורדים זה מזה וזה תחת זה ממש בלי חיבור¹⁰¹ כלל (כמו כח הראי' נמשכת בפ"ע וכח היד בפ"ע והן זה תחת זה ואין להם שייכות זע"ז כלל, וכן הוא הסתעפו' כל פרטי מה, בהכחות בכל סדר ציור קומת אדם הכל בא בפירוד כל א' בפ"ע והן באים בבחי' זת"ז דוקא), דהיינו בסדר הסתעפות מעילה לעילה שלמטה הימנו כענפי האילן כו' או כשלשלת כו' שהרי מן המוח שבראש נמשך ומסתעף כח המעשה כתיבה ביד לכתוב שכל שבמוח או לעשות חסד ביד כפי שכל המחייב במוח רק שהחסד שבמעשה היד יש לו כח מיוחד בפ"ע דוקא כנ"ל, וכן במוח אין מפעולת היד כלל כנ"ל, ועכ"ז הולך ומשתלשל מעליון לתחתון עד צפורן הרגל שאע"פ שכל אחד מיוחד ונבדל בפ"ע, וזהו פלא דלכאורה זהו דבר והיפוכו.

אלא צ"ל דהסתעפות זאת אינה באה מצד עצמן שהרי מובדלים הן בעצם בלי חיבור כלל וכלל וכנ"ל בבחי' התהו במדרגה הב' בבחי' התפשטות הכחות מן עצם הנפש שהן זה תחת זה בלתי חיבור כלל לעולם כו', וא"כ גם בהיותן באי' בגוף למה משונה טבעם להשפיע זה לזה בין מן הרצון לשכל שבמוח ובין מן המוח ללב ויד כו'. אך הענין הוא דאין זה רק מצד התלבשות כחות הנפש בכלי האברים ששוכן כל כח וכח כאו"א במקום המיוחד לו המזוג לפי טבעו דוקא, אע"פ שזהו העושה פירוד והתחלקות כל פעולת אבר מזולתו כנ"ל, אבל מ"מ אנו רואים שמזה דוקא יבא בחי' ההתכללו' מכל הכחות יחד עד שיעשה¹⁰² כח הרגל בראש וכח הראש ברגל מבלי שימצא ראש וסוף כלל, והענין הוא לפי שגם שכחות הנפש מצד עצמן יצאו מפורדים זה תחת זה כנ"ל, אבל האברים מצד עצמן יש בהן בחי' התכללות שכלולים זה מזה דייקא ויש להם שייכות וחיבור זה עם זה דוקא, שהרי ידוע שירפא כאב הראש ע"י הקזת דם ביד, וכה"ג בכל רפואות שירפא אבר אחד ויתקן כל הגוף, כי הילוך הדמים סובב באברים עי"ז יש חיבור וקישור כל האברים זע"ז, ולבד זה הנה יש חיבור וקשר לכל קומת אדם מראש לרגל יחד והוא מה שמרגיש במחשבה שבמוח כאב צפורן הרגל כו' והוא כמו שמרגיש א"ע הכל כאחד בלי חילוק מדרגות¹⁰² כלל כו', ואע"פ שהמח' היותר רוחני' וצפורן הרגל גשמיות ביותר הרי יש להם חיבור והתכללות זה עם זה (ע"י גידים ועורקים המחברים כו'), וממה שמרגיש בכח המח' שבמוח כל האברים יחד, הגם שהוא בבחי' מקיף שסובל הכל כא' לפי שהחכ' שבמוח כח כללי שכוללם יחד להיותו כח ראשון כידוע, מ"מ מצד בחי' ההתחלקות של כל כחות הנפש בכל האברים כח¹⁰³ בפ"ע עד שגם מוח החכ' כח מיוחד בפ"ע לא הי' ראוי שירגיש במוח כל האברים מאחר שאין לחכמה שייכות לכל מה שלמטה הימנה כו', אלא צ"ל עכ"פ שיש בחי' התכללות ממש במוח שבראש מכל מזגי כחות האברים דהיינו שיש במוח גם בחי' [כח] ההילוך שברגל, ויש מציאות כח המח' שבראש באבר הרגל, ועד"ז יש התכללות בעין ואזן זה עם זה הגם שהן כחות נבדלים זה מזה וכן ביד ורגל יש מכח העין והאזן אע"פ שאין זה בגילוי כלל, מה, גוראי' מן הרפואה וההרגשה כנ"ל וד"ל. ונמצא מובן מזה שבחי' התכללות זאת אינו רק מצד האברים עצמן הוא שעושה בחי' התכללות בכחות המתפשטות מן הנפש להיות כלולים זה מזה כנ"ל היפך ירידתן מן הנפש שבאו בבחי' פירוד והתחלקות כנ"ל (וראי' לזה שהרי טרם שבאו בכלים ואברים הרי מתפשטים מעצם הנפש בפירוד גדול זה מזה עד שא"א להתחבר לעולם ומיד שבאו הכחות באברים יכולים להתחבר גם ב' הפכים דחו"ג במוח ולב ועליון ותחתון כו', וזהו מצד כלי המוח וכלי הלב דוקא שיכיל ב' הפכים דחו"ג וכלי המוח יכיל חו"ג דשכל ורצון כו', משא"כ בלא כלים הרי הן זה תחת זה בלתי חיבור לעולם כנ"ל, וכמו"כ בראש וסוף דרצון ומעשה הרי כח המעשה העיגול האחרון שבסוף והרצון הוא עיגול העליון יותר כנ"ל, ובהיותן בכלים הרי הילוך הרגל בא עם הרצון שבמוח כא' ממש מבלי שימצא ראש וסוף, דהיינו שיש ראש בסוף וסוף בראש כו' שזה מקבל מזה משום דנעוץ תחב"ס וסוב"ת כו' וזהו מצד בחי' הכלים דוקא, ונמצא יש בבחי' התיקון בבחי' אדם בחי' התחלקו' ובחי' התכללות דבר והיפוכו ממש ושניהם אמת דההתחלקות מצד האורות וההתכללות מצד הכלים דוקא וד"ל).

[ד] אך הנה זה גופא י"ל מאין יבא בחי' ההתכללות מצד בחי' הכלים דוקא שהן האברים, שהרי הפי' הפשוט דנעוץ תחב"ס כו' הוא בבחי' האורות מצד עצמן דוקא. ועוד י"ל דלכאורה עיקר בחי' התיקון הוא שיתיישב האור בכלי דוקא והוא כשיהי' האור במיעוט וריבוי הכלי כו', וזה א"א כ"א כאשר יש מזיגת והתכללות באורות מצד עצמן דוקא כשיהי' מורכב דבר מהיפוכו כאש ומים שא"א שיתחברו, אבל בחי' הרכבה שלהם יכול להתחבר והוא מה שמורכב אש ממים ומים מאש כמ"ש בס"י טרף אש ומים¹⁰⁴ ובללן זה בזה והוא מה שהוציא אש ממים ומים מאש¹⁰⁵ כו'. וכך בחו"ג אף שעצם מהותן א"א להתחבר, אבל בבחי' התפשטו' הרכבה שלהם יחוברו, כמו חסד שבגבורה עם גבו' שבחסד כידוע במשל מרקחת דדבש וצנון¹⁰⁶ כו', ואין מציאת הרכבה בכל מדה רק בבחי' התפשטות שלה שהוא ט"ס דכל מדה מחכ' שבה ולמטה, אבל בבחי' כתר שבה שהוא העצמיות א"א להרכיבה בהיפוכה כאש ומים כו'. וזהו עיקר ההפרש בין התהו והתיקון וכנ"ל דבחי' התהו הוא בבחי' הכתרים כו' שאין בהם התכללות כלל אלא זה תחת זה, אבל בבחי' התפשטות שלהם כמו המשכת הכחות באברים שם יוכל להיות התכללות דבר והיפוכו כמו חו"ג שבמוח ולב כו' כנ"ל וגם יוכל להיות עליון לתחתון ותחתון לעליון לפי שמזיגה והרכבה דעליון יש בו מבחי' התחתון עד שמקבל הימנו כמו מה, דשיש כח ההילוך דרגל בראש, ועכ"ז א"א לילך בראש כ"א ברגל [oldpage_סג] הרי הרגל מוליך לראש, וכן יש כח הראש ברגל לכל אשר יחפוץ ילך. וזהו ענין נעוץ תחב"ס וסוב"ת מבלי שימצא ראש וסוף שזה מקבל מזה וע"י אמצעות חיבור כולם יחד נק' אדם דוקא, הגם שעליון למעלה והולך ממנו כסדר והדרגה זה תחת זה עד למטה מ"מ קשורים כולם כא' כו' ואין לא' שלימות כלל בלא זולתו, וזהו עיקר בחי' ההתכללות דתיקון (והוא למעלה מבחי' התכללות הכחות בעצמות הנפש כנ"ל שאין זה רק שכלולים כא' בלי ניכר כאו"א במציאות בפ"ע, אבל ההתכללות זו שבכחות הנפש באברים כאו"א מקבל מזולתו וכן כולם הם מציאה אחת ממש שנק' אדם, וראי' שגם לדבר אחד פרטי כמו להילוך ברגל ישתתפו כל הכחות יחד מן הרצון ומח' ומדות ואברים החיצונים כולם כאחד, וכן לכל דבר פעולת אבר פנימי וחיצוני יש בזה התכללות מהכל כי זה עוזר לזה כמשל ב' בנ"א שמשתתפים יחד להגביה משא א' כו', וזהו שא' במרכבה דנושאות הכסא דכלילן דא בדא¹⁰⁷ כו', שאל"כ לא היו מתחברים יחד כ"כ כו'.

וכך הוא באדם בעבודת ה' בכל פרט כמו באהבה יש בזה כללות הכל, הרצון ושכל עד גם המעשה שיסתעף מזה כו' וע"כ גם ב' הפכים כאוי"ר מתכללים יחד לפי שמורכב האהבה מן היראה והיראה מן האהבה כהרכבה דאש ומים פני ארי' ופני שור¹⁰⁸ כו'. וכך בכללות קומה דכנס"י מבחי' ראשי אלפי כו' עד נשמות דעקביים בין כולם יחד נק' אדם¹⁰⁹ א', וע"כ צריך אדם לשתף נפשי'¹¹⁰ בהדי צבורא קודם התפלה כו', כי אין שלימות לראש בלי סוף שזה מקבל מזה כו', והוא עיקר ענין מצות ואהבת לרעך כמוך שזהו כל התומ"צ ואידך פירושא הוא¹¹¹, לפי שכל התומ"צ ברמ"ח אברים דמלכא הוא רק בבחי' ההתכללות בציור אדם דוקא וד"ל (וזהו ג"כ הטעם שבצדקה תכונני וכתיב אני בצדק¹¹² אחזה פניך בבחי' פני' דמוחין, לפי שהראש מקבל מן הסוף כנ"ל וכמשי"ת בסמוך וד"ל).

ונמצא מובן שב' אופנים דהתכללות והתחלקות, דבחי' התהו ההתכללות הוא בעצם הנפש וכל א' אינו נשלם ע"י זולתו רק שכלולים כאחד וההתחלקות [הוא] ההתפשטות עצם מהותן שהוא בחי' הכתר דכל מדה שנק' זה תחת זה כנ"ל והוא ריבוי האור ומיעוט הכלי כו'. אבל בבחי' התיקון נהפוך הוא שההתחלקות תחלה ואח"כ ההתכללו' כנ"ל, אך ההתחלקות הגם שבא בסדר מעליון לתחתון זה תחת זה כאו"א בפ"ע כנ"ל, אבל אין התפשטות זו מבחי' עצם מהות [כל] כח כמו שהוא בעצם מו, אהנפש שא"כ לא הי' אפשר להיות בהן התכללו' כלל ולא חיבור מעליון לתחתון, אלא התפשטות זאת הוא רק מבחי' ט"ס דכל מדה כמו חכמה שבחסד ואהבה עד מל' שבה וכן במדת הגבורה. וכך הוא גם בחו"ב כו' שזהו בחי' הרכבה שבכל מדה ולא עצם פשיטות ע"כ יוכלו ב' הפכים להתחבר וכנ"ל (כמ"ש במ"א בענין לעולם יהא אדם רך כקנה¹¹³ כו'). וז"ש דנעוץ תחב"ס וסוב"ת באורות מצד עצמן, וע"כ יכול האור להתיישב בכלי ולהתקיים ויוכל לסבול היפוכו שיש מקום להיפוכו כי כלול הוא ממנו, משא"כ בהתחלקו' שבבחי'¹¹⁴ מצד עצם מהותן טרם שיתפשטו באברים כנ"ל. אך מזה עצמו אנו רואים שעיקר הסיבה להתכללות האורות והכחות כ"כ שהוא [בהיותם] מלובשים באברים דוקא ולא קודם לכן שזה בא מצד כלי האברים דוקא, דהיינו שמצד מהות ועצם מזיגה והרכבה דאברים שכלולים זה מזה מראש לסוף אע"פ שכל א' פועל פעולתו מיוחדת כטבעו ומזגו כנ"ל, מחמת זה דוקא כאשר האברים מלבישים לכחות הרוחני' שבהם, יבא בהם בחי' ההתכללות זה בזה במזיגה והרכבה דבר והיפוכו ראש ורגל יחד כו' באופן שהעליון מקבל מהתחתון ודבר מהיפוכו עד שאין לא' שלימות בלא זה, דהתכללות כזו לא הי' גם בכחות הכלולים ממש בעצם הנפש כנ"ל, וצ"ל שיש בטבע מהות האברים שורש עליון שיוכל לעשות בחי' התכללות כזאת. והענין הוא כמ"ש בע"ח בשרש התהוות הכלים למעלה משורש האורות¹¹⁴ והוא בבחי' מקיפים עליונים כו' (שזהו הוראת ציור הכלי שסובב ומקיף לדבר שבתוכו ויש בו מדה בהקפה זו כפי ערך דבר המונח בו כו' כדוגמא שהמקיף סובב לפנימי¹¹⁵ מלמעלה למטה כמ"ש במ"א), והוא הטעם שכלול דבר והיפוכו לפי שידוע דהמשכות המקיפי' הוא בבחי' מטי ולא¹¹⁶ מטי¹¹⁷ כענין ורוח אלקים מרחפת נוגע ואינו נוגע¹¹⁸ כו' כמשל הברקת כח המשכיל לבא לידי גילוי שכל שבלתי מושג בעלי' והסתלקות [ו]חוזר ומאיר מעט וחוזר ומסתלק כו' שזהו מצד הפלאת הערך דמקיף כו' כידוע, ומזה יבא גם בבחי' הכלים ההתכללות מדבר והיפוכו כמו המקיפי' שכלול בו דבר והיפוכו כו' (ולא כמו התכללות הכחות בעצמות הנפש שכל א' יש במציאות בפ"ע עכ"פ, אלא כמו עיגול השמים שאין בהם חלקים כלל אלא עצם אחד פשוט בשוה ומתגלגל כא' עד שהתחתון עליון ועליון תחתון ממש כו'. וע"כ גם בבחי' כלים שהן האברים נעשה בהן ההתכללות כזאת אע"פ שיש לכל אחד מציאות בפ"ע שהרי הן כאלו הוא עצם אחד פשוט ממש כי עליון מקבל מו, במתחתון ותחתון מעליון מבלי שימצא ראש וסוף כנ"ל. וזהו פי' אדם אדמה לעליון¹¹⁹ ממש שהוא למעלה מיחוד והתכללות ע"ס דתהו כמו שהן כלולים בעצמות כו' אלא הוא כעליון ממש שהוא בחי' מקיף הכללי דעצמות דלאו מכל אינון [מדות] כלל אפי' בבחי' ההתכללות וכמ"ש אנת חד¹²⁰ ולא בחושבן י"ס גם לא י"ס הגנוזי' כו' אלא אח"פ בתכלית, וזהו ג"כ בבחי' אדם דאצי' שהוא עיקר בחי' התיקון מטעם בחי' ההתכללו' שבכלים דמזה נעשה ההתכללו' באורות כשבאים בכלים דוקא כנ"ל וד"ל.

ונמצא מובן מכל הנ"ל למעלה שיש ה' מדרגות מלמעלה למטה. א' עצמות א"ס ב"ה ממש שנק' עליון עילאה על עילאין סובב הכללי כו' שאינו בבחי' חלקים דע"ס כלל אפי' בהעלם אלא אחדות פשוט בתכלית כנ"ל. והב' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל שהוא בבחי' ההתכללות כהתכללות כחות הנפש בעצם הנפש כנ"ל. והג' ע"ס דעיגולים דתהו שיוצא כל עגול בפ"ע דוקא עיגול בתוך עיגול כו' כנ"ל שהוא בחי' התפשטות עצם הספי' בחי' כתר של כל ספי' כו', כמו שהן בבחי' התחלקות גמור. והד' בחי' התפשטות אורות דתיקון כמו התפשטות כחות הנפש באברים כו' כנ"ל שבאים בבחי' התחלקות זה תחת זה [oldpage_סד] בסדר ציור האדם. והה' בחי' ההתכללות שבאורות דתיקון ע"י בחי' הכלים דוקא זהו עיקר בחי' אדם אדמה לעליון ממש שהוא בחי' עצמות א"ס שזהו שם מ"ה מלגאו¹²¹ כו' (ונמצא דהתחלקות דתהו א"א לבא להתכללות, והתחלקות דתיקון בא דוקא לבחי' התכללות אמיתי מטעם הנ"ל וד"ל.

וזהו שאנו מוצאים כל ענין הנ"ל בבחי' התיקון שהוא בחי' ההתכללות שמצד הכלים כנ"ל גם בתו"מ, לפי שהן בבחי' התיקון בציור אדם וכמ"ש וזאת תורת האדם¹²² וכמ"ש בזהר דרמ"ח מ"ע¹²³ הן רמ"ח אברים דמלכא כו' (שהן ט"ס דז"א וע"י ה"ח¹²⁴ המגדילים נעשה בג' כלים פנימי ואמצעי [ו]חיצון כו'). ואע"פ שמצד בחי' האורות שהוא שם הוי' שבכל מצוה ומצוה כל א' מיוחד במדריגה בפ"ע דוקא כמו מצות ת"ת בחכמה שבראש וכן מצות תפילין בד' מוחין מקיפי' כו', ויש הרבה מצות שהן בבחי' יד ורגל כמו מצות החסד בחסד דרועא ימינא¹²⁵ כו' ומצות צדקה ברגל¹²⁶ כמו בצדקה תכונני ונק' מעשה הצדקה¹²⁷, מ"מ כולם כלולים זע"ז מבלי שימצא בהם ראש וסוף כלל משום דנעוץ תחב"ס וסוב"ת כמו באברי האדם מו, גממש שיש ברגל מה שאין בראש עד שהראש מקבל מן הרגל ע"י ההילוך כנ"ל. כך מצות ת"ת ותפילין ושבת וכה"ג מקבלים ממצות הצדקה שבבחי' הרגל שנק' מעשה הצדקה, וראי' ממ"ש אני בצדק אחזה פניך שהן בחי' יחו"ע שבמוחין דחו"ב, וכן אמר צדקה תרומם גוי¹²⁸ שירומם לבחי' המוחין שבראש כמ"ש ויהי נועם ה' עלינו¹²⁹ שהוא פנימי' ע"י שבפנימי' ח"ע כו' ע"י שמעשה ידינו כוננהו כו' (כמ"ש במ"א בענין עטרת תפארת שיבה¹³⁰ בחי' עטרת דכתר דח"ס דזקן כו' בדרך צדקה דוקא תמצא, וזהו וילבש צדקה כו' וכובע ישועה בראשו¹³¹ כו', וישראל אין נגאלין אלא בזכות הצדקה¹³² כידוע). וראי' גמורה לזה ממה שמצינו שנדחה גם המצוה העליונה ביותר מפני המצוה הנמוכה ביותר כמצות צדקה שהוא בבחי' מעשה דבחי' נה"י כו' כמו שאמר בזהר בעובדא דר"י ור' יצחק¹³³ שהבין הינוקא בריחא דלבושייהו שלא קראו ק"ש מפני שעסקו במצות הכנסת כלה כו'. הרי נדחה מצות ק"ש שהיא בבחי' היחו"ע דבחי' המוחי' שבראש מפני מצות הצדקה דהכנסת כלה, וכן העוסקים במת מצוה¹³⁴ פטורים מן הק"ש כו', וכן יכול להיות כמה מצות נמוכות שהן בבחי' רגל שיודחה מפניהם מצות העליונה שהן בבחי' ראש (כמו פיקוח נפש שדוחה שבת אפי' נפש רשע כמאמר חלל עליו שבת א'¹³⁵ כו'), וכמו מצות מילה שדוחה שבת, וכן מצות הקרבנות דוחה שבת, וכמו מילה דוחה צרעת¹³⁶ הרי עשה דוחה ל"ת, וכן מצות עשה דתכלת בציצית דוחה ל"ת דשעטנז¹³⁷ כו' וכה"ג רבים שמצוה אחת נדחה מפני אחרת שגדולה הימנה כו'. וכ"ז מפני שאין במצות שהן בציור אדם בבחי' רמ"ח אברים ענין ראש וסוף כלל מטעם הנ"ל בבחי' התיקון דבחי' אדם כו' שהוא בבחי' הכלים דוקא מצד שרשן למעלה משורש האורות כנ"ל, וז"ש כי נר מצוה עי"ז ותורה אור¹³⁸ כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

[ה] ומזה יובן [ג"כ] בכללות נשמות ישראל שהן בציור קומת אדם מוחין חב"ד ראשי אלפי כו' עד בחי' נה"י כידוע, שיכול להיות שאותן שאין בהם רק בחי' המעשה דצדקה לבד תהי' שקול הרבה יותר מבחי' הראש ומוחין שבישראל שהן תורה ותפלה ומע"ט דצ"ג כו' אף שהם אנשים פשוטים וקלים בשארי המצות וכידוע בכמה מקומות¹³⁹ בתלמוד ובזהר (או גם איזה התפעלות אלקי' פשוטה באמונה חזקה שבנפש השפילה ביותר שנשמתו מעשי' דעשי' יכול לעלות מו, דלמעלה יותר מהתפעלו' אה"ר בתענוגי' שבצ"ג כו' מטעם הנ"ל דנעוץ תחב"ס ויש ברגל מה שאין בראש עד שהראש מקבל מן הרגל כו'). וז"ש והאיש משה עניו מאד¹⁴⁰ מכל האדם כו', לפי שראה בנשמות שבעקביים דוקא שיש בהם יתרון מעלה מנשמתו שהוא בבחי' ראש וכמ"ש ת"ר אלף רגלי¹⁴¹ העם אשר אנכי בקרבו כו', שהגם שהי' הראש הכולל כל ס' ריבוא דיעות עד בחי' העקב שנק' רגלי, אדרבה היא הנותנת מפני שהי' בחי' המקור וראשית לכל פרטי הנשמות המסתעפים בבחי' ציור אדם דתיקון שלזה הי' מרגיש ומכיר לכולם יחד כהרגשת המוח לכל האברים עד צפורן הרגל, וכמ"ש וירא ראשית לו¹⁴² שהי' משה בבחי' הראי'¹⁴³ דח"ע שבראש כו' שיכול להשיג ולראות בסקירה אחת כל האורות וכלים הפרטיים הנמצאי' בבחי' התיקון באדם¹⁴⁴ התחתון שצופה ומביט בעצמו כללות גופו בב"א כו' (דאיהו שם מ"ה מלגאו דאיהו אורח כל האצי' כו'), ולכך כאשר הסתכל משה בכל פרטי הנשמות שבכל דור עד דור האחרון (שהוא עקבות דמשיחא בכללות ציור הקומה דכנס"י כידוע) ראה א"ע בתכלית השפלות ביותר מהכל, כי הוא דוקא ידע והכיר מה שיש בסוף מה שאין בראש משום דנעוץ תחב"ס דוקא שהראש דוקא מקבל מן הסוף, דלפ"ז ודאי יש בנשמות דעקביים בבחי' התיקון דאדם יתרון אור רב ומעלה ומדריגה יתירה שאין בנשמת משה כלל, ע"כ הי' שפל ועניו באמת בנפשו מכל האדם אשר ע"פ האדמה עד שכל היותר תחתון יותר עליון ממנו וכענין ונפשי כעפר לכל¹⁴⁵ כו', וע"כ לא הי' שפלות זאת רק במשה דוקא מטעם שהי' בחי' הראש דוקא ומטעם הנ"ל כמ"ש ת"ר אלף אשר אנכי בקרבו כו' וד"ל.

[ו] ¹⁴⁶ אך עדיין יש להבין דהלא מבואר למעלה דשרש משה הי' ממ"ע שהוא בחי' העיגולים דתהו משמיטה הראשונה שקדם לבחי' התיקון כו' ששם הוא בחי' ההתחלקות דע"ס זה תחת זה כאו"א בפ"ע היפך ההתכללות, וכעיגול בתוך עיגול כו', והאיך הי' עניו מכל האדם כו' אחר שהוא עליון על הכל לא נעוץ תחב"ס כלל שיהי' עניו מצד בחי' המעלה שבתחתון יותר מעליון שאין זה רק בבחי' אמצעות הכלים דתיקון דוקא כנ"ל. וגם איך אמר אשר אנכי בקרבו כו'. אך הענין הוא כמבואר למעלה שגם בבחי' התהו יש ב' מדרגות א' בבחי' ההתכללות דע"ס בעצמות ממש שנק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות¹⁴⁷ כלל כמו כחות הנפש הכלולים בעצם הנפש שאינם מז, אניכרים במציאות כלל, והב' בחי' התפשטות דבחי' כתר של כל ספי' שהוא בבחי' ההתחלקות דוקא כנ"ל, ושרש נשמת משה הי' מבחי' ההתכללות דע"ס בעצמות שע"כ א' ונחנו מ"ה ממש בעצם שאינו במציאות כלל וכלל היפך ההתחלקות דע"ס דעיגולים זה תחת זה כו', וזהו פי' [משה] מה שמו¹⁴⁸ כו', וגם הרי נמשך משם לבחי' עולם התיקון דאדם כמ"ש העם אשר אנכי בקרבו כמ"ש מן המים¹⁴⁹ [oldpage_סה] משיתיהו בע"כ, דמצד בחי' הכלים דתיקון יש בהם בחי' התכללות דתחב"ס וסוב"ת כנ"ל שלמעלה מהתכללות דע"ס דעצמות ג"כ כנ"ל בפי' אדם אדמה לעליון ממש שהוא בעצמות א"ס ב"ה ממש דלאו מאינון מדות כלל שנק' יחיד ממש שהוא עצם אור פשוט בתכלית הפשיטות כו' שלמעלה מאחד¹⁵⁰ שאינו רק יחוד והתכללות דע"ס בעצמות וד"ל.

ובזה יובן מ"ש והאיש משה עניו מאד מכל האדם כו' דקדק לומר מכל האדם אשר ע"פ האדמה דוקא ולא מן המלאכים¹⁵¹ כו', לפי שהי' עניו מב' סיבות אחד מצד שורש מקורו העצמי בבחי' מ"ע דהיינו בחי' התכללות דע"ס בעצמות כנ"ל (וזהו והמים אשר מעל השמים¹⁵² ונק' ים הקדמוני כו' שלמעלה מעיגולים דתהו כנ"ל) שהוא בחי' מ"ה בעצם כנ"ל, והב' הי' עניו מכל האדם דוקא שהוא כאשר ירד ונמשך לבחי' עולם התיקון דאדם ששם מצד בחי' ההתכללות דכלים דאדם דומה לעליון ממש מלמעלה גם משרש ההתכללו'¹⁵³ דע"ס בעצמות כנ"ל, ע"כ הי' שם עניו ושפל בעצמו יותר. וזהו מכל האדם אשר ע"פ האדמה דוקא, כשראה בסוף מה שאין בראש עד מבלי ימצא ראש וסוף רק ע"י אמצעות כולם כשמקבלים זה מזה הרי הוא עצם אור יחיד פשוט שבזה דומה לעליון ממש ה"ז למעלה גם מבחי' מה שלו שהי' קודם שלא הי' רק כאלו אינו במציאות, אבל לא בבחי' אין האמיתי דעצמות ממש, וע"כ הי' עניו מכל האדם דבחי' התיקון דוקא מצד בחי' הכלים שבהם שהוא באמת שפל הרבה במדרגה מהם מטעם זה (אבל לא ממלאכים שהן בבחי' עיגולים דתהו כאופנים וחיות הקדש כידוע, שהוא נעלה מהם להיותו בבחי' מ"ה דבחי' התכללות מז, בדע"ס בעצמות כנ"ל וד"ל). וזהו שא' ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים בחי' מ"ע כו' זהו רוחו של משה ומשיח¹⁵⁴, פי' רוחו של משה¹⁵⁵ הוא בחי' מ"ע הנ"ל, ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים עליונים זהו רוחו של משיח שלמעלה ממשה להיותו בא אחר תשלום בחי' התיקון דאדם כמ"ש ישכיל עבדי כו' וגבה מאד למעלה מאדם¹⁵⁶ והוא מ"ה שאדם אדמה לעליון ממש כנ"ל וכידוע בפי' אד"ם אדם דוד משיח¹⁵⁷ כו', וזהו שא' שלח נא ביד תשלח, שכוונתו הי' על משיח¹⁵⁸ כידוע מטעם הנ"ל וד"ל.

[ז] ובכ"ז יובן מ"ש משה אל ה' לא איש דברים אנכי כו', כי כבד פה וכבד לשון אנכי, דהנה ידוע בשורש ענין פה ולשון שזהו עיקר בחי' מדבר דאדם דבחי' התיקון¹⁵⁹ דוקא כידוע דנפש השכלית דוקא הוא הנק' נפש המדברת¹⁶⁰, להיותו ששרש כח החכמה דאדם שם מ"ה הוא בבחי' הפה ולשון שהוא המביא אור החכמה לגילוי דוקא וכמו פיה פתחה בחכמה¹⁶¹ כו' וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא¹⁶² כו'. וענין הדבור ידוע שהוא רק הצירופי' של האותיות יחד באופנים שונים שהוא ע"י חכ' כמ"ש מצרף לחכ'¹⁶³, דאבא יסד ברתא¹⁶⁴ כידוע, והרי יש בדבור בה' מוצאות הפה דבר והיפוכו ממש שהוא ההתחלקות וההתכללות, שהרי עיקר האותיות באים בבחי' ההתחלקות דוקא כל אות בפ"ע מכל מוצא כמו אחה"ע מהגרון גיכ"ק מהחיך כו' והן ה"ג המחלקים¹⁶⁵ כידוע, והיפוכו הוא ענין הצירוף של האותיות מכל מוצא יחד בתיבה א' כמו תיבת ברוך הב' מבומ"ף משפתים והרי"ש מן זסשר"ץ¹⁶⁶ משינים נקבצים יחד וכה"ג, והיינו התכללות מה' מוצאות הפה ע"פ בחי' חכ' המצרף ממילא כו' והן בחי' ה"ח שבדבור כלול מחו"ג¹⁶⁷ כידוע וממוצ[ע] הוא בחי' רוח ממללא כו' וזהו כדמיון התכללות כחות האברים אשר יצאו¹⁶⁸ מפורדים זת"ז דוקא כנ"ל, וע"כ זהו עיקר בחי' אדם דתיקון בפנימיות הנפש כמו שהוא בחיצוני' ברמ"ח אברים מצד הכלים דוקא כנ"ל, כך הוא מצד כלי הפה בדבור בה' מוצאות הפה המתחלק ומתכלל דוקא שהוא עיקר בחי' מדבר כנ"ל, וע"כ¹⁶⁹ יש בזה שלימות יותר מעצם האורות דנפש אחר שבפה הכל מתכללים (כמו רצון ושכל ומדות מז, גומחשבה שהכל מתגלה בדבור שנק' פתח כמו פיה פתחה בחכמה כו') מבלי שימצא ראש וסוף עד שהראש דחכ' ורצון ותענוג מקבל מדיבור, כמו שאנו רואים שבדיבור ניתוסף עצם כח השכל והרצון ותענוג מה שלא הי' בתחלה כלל (כמ"ש במ"א בענין בינה יתירה ניתנה באשה¹⁷⁰ כו'), וזהו עיקר אדם אדמה לעליון שהוא למעלה בבחי' עצמות המאציל ממש כו' שבפה העליון בדבור שם נעוץ תחלת הכל כו' וכנ"ל ברגל¹⁷¹ שאין בראש כו' וד"ל.

ואמנם הנה הדיבור מצד עצמו הרי הוא בבחי' יש ודבר במציאות מורגש במבטא שהוא גילוי השכל ומדות הכל במורגש ונק' סוף הכל כידוע, וראי' לזה שאם השכל עמוק מן ההשגה כמו שהוא בבחי' אין שהוא משכיל כו' א"א לבוא בגילוי הדבור כלל וכלל והוא בחי' פנימיות כח מ"ה דחכ' שנק' פלא כו'. וכן גם הרצון ומדות כמו שהן כלולים בעצמות הנפש ממש א"א שיבואו בגילוי בדבור כלל, כמו אין מלה בלשוני כו' בש"ע¹⁷² כאשר מתבטל ממציאותו לגמרי שנכללו כחות הנפש בעצמו ונשאר בבחי' דומם עד שאינו יכול לדבר כלל כו' (וכידוע במעשה דבעש"ט¹⁷³ ז"ל שהתפלל כמה תפלות בע"ש שיוכל לענות לשואלו¹⁷⁴ דבר מעוצם ביטולו והתכללותו למעלה מעלה). וכמו העומד לפני המלך ממש שלא יכול לדבר דבר כו', וכתלמיד לפני רבו דאיידי דטריד למיבלע¹⁷⁵ לא פליט כו', וכידוע שבחי' הדבור הוא כאשר יצא מהיכל המלך שיספר כל מה שראה בהיכל המלך, וזהו ענין שירות ותשבחות דדוד המלך שהוא בבחי' דיבור כו'. וכך הוא למעלה ביו"ד מא' כמ"ש בס"י וקבען בפה¹⁷⁶ שהוא ח"ת שבדבור שמחי' את הכל מאין ליש להיותו בחי' היש דחכ' שבראש (וכן טעם¹⁷⁷ הדיבור בד"ת כמו פיה פתחה בחכ' פתח בחכ' כמו פתח ר"פ¹⁷⁸ כו' דכל פתח בחכ' שיוכל לבוא לגילוי אבל לא רזא דרזין¹⁷⁹ סוד סתום השכל הנעלם מכל רעיון¹⁸⁰ שא"א לבא בדבור כלל (והוא ענין סייג לחכ' שתיקה¹⁸¹ דמלה בסלע ומשתוקא בתרין¹⁸² כידוע שזהו בחי' כתר שבכתר למעלה גם מח"ס שבא לגילוי מן ההעלם כו'). ולמעלה הוא בחי' סדכ"ס דלית מח' תפיסא בי'¹⁸³ שא"א לבא בפה העליון כו' וד"ל.

מז, דוזהו שא' משה שהי' שורש נשמתו בבחי' ההתכללות דא"ס דעצמות ממש כנ"ל שזהו ונחנו מ"ה בעצם כנ"ל, לא איש דברים אנכי להיות שלא הי' יכול לבא בגילוי בבחי' גילוי בפה הדבור כלל, להיותו בבחי' ההעלם דהעלם שא"א להביא העלם המח' וחכ' בדיבור, ולכן נק' כבד פה וכבד לשון בתושבע"פ ושבכ'¹⁸⁴ ג"כ, כי בחי' פה ולשון דתושב"כ ושבע"פ הוא אשר בא לידי גילוי אותיות עכ"פ ובחי' משה הי' ממ"ע שהוא בחי' פנימיות ח"ע הכלולה בעצמות ממש שא"א לבוא בגילוי הדבור [oldpage_סו] כלל כו' וד"ל. ועכ"ז אדרבה מזה עצמו הי' שפל ועניו מכל האדם כו' דכאשר ירד מבחי' ההעלם שבעצמות לבחי' התיקון דהיינו חכמה שבדבור הנ"ל, ראה יתרון מעלה רבה בבחי' התיקון דאדם בבחי' הדיבור דוקא שיש בזה בחי' השלימות העליון שלמעלה גם מהתכללות דע"ס בעצמות והוא בעצמות ממש כנ"ל (והוא בבחי' דבור שזהו עיקר בחי' מדבר כנ"ל שלזה הטעם האדם הוא בעל בחירה¹⁸⁵ דוקא ומושל בכל דצ"ח בבחי' יש גמור להיות[ו] דומה לעליון ממש שהוא בחי' יש האמיתי כמ"ש במ"א בענין חנוך ומשיח¹⁸⁵. וזהו בחי' משיח דכתי' בי' ורוח אלקים מרחפת נוגע ואינו נוגע שהוא מטי ולא מטי שמזה שרש התהוות הכלים דוקא כנ"ל). ע"כ אמר כבד פה בבחי' ענוה גדולה שלא הי' יכול להגיע לשלימות זה דפה העליון דאדם דתיקון מטעם זה אמר שלח נא כו' שהוא משיח שהוא בבחי' כלים דאדם דוקא כנ"ל וד"ל.

[ח]¹⁸⁶ ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם כו' השיב למשה על טענתו כמ"ש¹⁸⁷ כי כבד פה כו', לפי ששרש נשמתו אינו מבחי' הכלים דאדם דבחי' התיקון כנ"ל וע"כ הי' עניו מכל האדם דוקא כנ"ל, הלא מי אשר שם פה לאדם כו', פי' לאדם בקמץ תחת הלמ"ד שמורה על אדם הידוע¹⁸⁸ והוא בחי' אדם העליון דאצי' שעל הכסא כו' שהוא בחי' אדם דיושר דבחי' התיקון כו', הלא אנכי ה' בחי' מהו"ע א"ס ב"ה ממש, שעלה ברצונו הפשוט שבעצמות ממש שיהי' כח העליון הזה בבחי' כלים דאדם שכללותו הוא בחי' הפה המדבר כנ"ל, א"כ יוכל להיות הרצון הזה הקדום שיהי' בפיך ג"כ בחי' כח העליון הזה, וז"ש אנכי אהי' עם פיך כו' הגם שנתמשך¹⁸⁹ מבחי' מ"ע דהעלם בעצמות שלזה הוא כבד פה כנ"ל.

מח, אוביאור הענין הנה מבואר למעלה ששורש התהוות הכלים¹⁹⁰ קדם לשרש התהוות האורות (וכמו ציור אברים בבטן שקדם להתהוות הצורה, שבנין הכלים קודם לבנין האור כו'), והענין הוא שציור אדם באברים עלה תחלה ברצון הקדום שהוא כלול בעצמות א"ס ממש. ויובן זה ע"פ הידוע שז"א נק' אנפי זוטרי¹⁹¹ כמשל הרביא לגבי האדם הגדול, כמו שכל אריכות הבנין או כדור הארץ מצטייר בלוח קצר מאד וכשונה לתלמידו דרך קצרה¹⁹² כו', אבל יש בקיצור מכל מה שבאריכות היותר מופלג. וזהו אדמה לעליון לאדם הגדול שזהו בחי' א"ק בכללות, וידוע שזהו כל בחי' האריכות דמדות וחכ' ורצון ותענוג שבא מאור העצמות בבחי' רצון הפשוט שנק' רצון המוחלט בעצמו טרם שבא להיות בבחי' התפשטות שאין בזה בחי' הגבלה כלל, כי זהו בחי' ע"ס הגנוזות ממש בעצמות שמאירים כמו שהן ואמנם נתצמצמו מאד לבוא בבחי' קיצור גדול מאד והן ע"ס דאצי' בכלל שכלולים בז"א כו', ושם דוקא שרש התהוות הכלים ואברים דז"א תחלה לאורות שלה (כמו באדה"ר שעשה ציור גופו קודם ואח"כ ויפח באפיו¹⁹³ נשמת חיים וכמ"ש נעשה אדם בצלמינו¹⁹⁴ כו' וכנ"ל דבנין הכלים קדם כו' שזהו עיקר הנק' צלמינו כו', והוא שורש למה שיש כח עליון ביותר בבחי' הכלים בהתכללותם זע"ז מצד שקרובים יותר לעצמות הא"ס ברצונו הפשוט ממש, והוא מ"ש מי שם פה לאדם הגדול שהוא בחי' א"ק בכלל שנק' אדם דבריאה בכלל וע"י וא"א נק' אדם דיצי' וז"א נק' אדם דעשי' כידוע בפי' כל הנקרא בשמי¹⁹⁵ ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו). אך זהו כאשר בא האור מן העצמות להיות בבחי' אדם שיהי' דומה לעליון ממש שזהו דוקא ע"י בחי' התכללות דכלים, שבאמצעות התכללות¹⁹⁶ יחד דוקא דומה לעצמות, שאין זה יכול להיות באורות שיוצאים מפורדים בבחי' עיגולים דתהו או גם בע"ס הגנוזות ברצון הפשוט הרי בחי' שרש הכלים קדם כנ"ל. אבל בבחי' מהו"ע א"ס ב"ה ממש קודם שבא לכלל העלם וגילוי דע"ס רק כמו שהוא בעצמותו ממש יכול להיות בהיפוך ג"כ, והוא שיהי' בחי' הכח העליון שבהתכללות אמיתי' באורות דע"ס גם אחר שיוצאים מחולקים או גם בהתכללותם בעצמות כל מה שיש בכח הכלים דתיקון להיות כמו פה דאדם דתיקון, ושלא יהי' כח זה בכלים דאדם כלל ויהי' להיפך הסדר דעכשיו בתהו ותיקון כמו כי לא אדם הוא להנחם¹⁹⁷ כו' מבחי' דין לחסד ומחסד לדין משום דכל שינוי רצון והתחלפות האורות בא מצד בחי' הכלים דאדם, אבל מח, בבעצמיות ממש אין שם התחלפות ושינוי להיותם בבחי' א"ס ממש והוא בבחי' האורות דוקא. ועכ"ז הרי הם כלולים זה עם זה בתכלית לפי שהוא ית' שלימותא דכולא¹⁹⁸ ואין דבר משלים אותו לכך יכול להיות מאותו¹⁹⁹ דבר והיפוכו כו', וכמשל התכללות כחות הנפש במהו"ע הנפש שיוכל להתכלל חסד בדין ודין בחסד מצד עצמות הנפש שמושלל לגמרי מכל כחות שלה גם מרצון ותענוג ע"כ ממילא לא²⁰⁰ יוכל להתכלל חו"ג כו'. וכך הוא בע"ס הכלולים בעצמות המאציל שכלולים זה עם זה בתכלית להיותם נק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות²⁰¹ כלל ע"כ יוכללו ב' הפכים כאחד. וראי' מבחי' הקו"ח שאחר הצמצום להיותו בבחי' עצמות הא"ס שקודם הצמצום²⁰², ע"כ יש בכחו לאכללא שמאלא בימינא כו' ולהחליף האורות בכלים שאינו שלהם כמו אור החסד בכלי הגבורה כו', וגם הקו"ח הזה הרי הוא מקור כל מדידה²⁰³ דאו"כ בבחי' הגבול דוקא וה"ז דבר והיפוכו (כמקום ארון אינו מן המדה²⁰⁴ כו'). ע"כ יוכל להפוך גם מסדר ההשתלשלו' דתהו ותיקון שנק' עגולים ויושר להיות בחי' התכללות דכלים דיושר בבחי' העגולים דתהו דוקא, אע"פ שהם זה תחת זה בהתחלקות. מאחר שבעצמות הא"ס יוכל להיות דבר והיפוכו בע"ס הגנוזות והתחלקות והתכללות כמו כי לא אדם הוא להנחם שזהו מצד בחי' ההתחלקות דוקא שלא ישונה מדין לחסד לעולם, ובאמת הרי כלולים דין וחסד זה בזה מצד בחי' ההתכללות שבעצמות דלאו מכא"מ כלל²⁰⁵ כמשל התכללות כחות הנפש בעצמיות הנפש כו' ומטעם הנ"ל, א"כ הרי גם בהתחלקות דעיגולים דתהו והתכללות דיושר דתיקון יוכל להתהפך ממש להיות בחי' התכללות בעיגולים דתהו וההתחלקות ביושר דתיקון, להיותו למעלה מעלה מבחי' ההמשכה דע"ס לגמרי שיכול להיות דבר והיפוכו כא' (כמו המשפילי לראות בשמים כו' משום דמגביהי לשבת²⁰⁶, הגם שהוא דבר והיפוכו דענין מגביהי לשבת הוא במהו"ע ממש דגם מח' א' שצופה ומביט כל ההשתלשלו' דקו"ח כו' עד סוף העשי' בסקירה א'²⁰⁷ גם הוא כלא חשיבא ממש [oldpage_סז] לגבי מהו"ע כו', ועכ"ז יכול להיות משפילי לראות בשמים כו' בהשגחה פרטית על כל דרכי בנ"א ולהיות מלך אלקים גם על גוים²⁰⁸ בהשגחה פרטית משום דאינו נתפס כלל במח' אחת הנ"ל לפי שמגביהי לשבת כו', וכך יובן בבחי' התהו שיוכל להיות בבחי' התיקון כו'). וזהו מי שם פה לאדם כו', פי' מי שם כח ההתכללות הזאת בבחי' התיקון וכח ההתחלקות בעיגולים דתהו שזהו כסדר ההשתל' שעלה ברצון הקדום דמח' הקדומה כו', מח, גהלא אנכי ה' שהי' ברצונו הפשוט שיהי' תחלה בחי' ההתחלקות דעיגולים ואח"כ ההתכללות דיושר וא"כ מה שהוא שם כח עליון זה בבחי' כלים דיושר דתיקון הוא מעצמות א"ס ב"ה הנק' אנכי. וז"ש מי שם פה לאדם דתיקון כו' ג"כ הרי מאנכי זה יוכל להיות להיפך שיהי' הרצון הפשוט שיהי' בנשמת משה שהוא מבחי' העיגולים מבחי' ההתכללות דוקא מבחי' האדם דתיקון, וז"ש ואנכי אהי' עם פיך שיהי' גם בנשמתך מבחי' פה דאדם דתיקון שיהי' בו כל הכח העליון שבפה דאדם העליון לפי שיכול לעשות שינוי בסדר ההשתל' דתהו ותיקון לעשות מבחי' תהו בחי' תיקון ובחי' התיקון יהי' בחי' התהו כו' מטעם הנ"ל שיכול להיות דבר והיפוכו מצד בחי' העצמות ממש דלאו מכל אינון מדות כלל וד"ל.

[ט]²⁰⁹ והנה ראי' ומופת לכל זה שיוכל להיות להיפך מתהו תיקון ומתיקון לתהו [הוא] ממה שאמר יעקב והי' הוי' לי לאלקים²¹⁰ הרי שם הוי' שהוא בחי' מקיף (שהוא סוכ"ע בכלל) נעשה אליו בבחי' או"פ בכלי שהוא שם אלקים, וכן כל התו"מ הרי הוא להמשיך שם הוי' שיהי' בבחי' אלקים כמ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים²¹¹ כו', וכמו שאנו או' בכל הברכות ברוך אתה הוי' אלקינו מלך שיתברך שם הוי' מבחי' ההעלם לבא לגילוי בבחי' אלקים שיקרא אלקינו ממש כו' (ובנעילה דיוכ"פ או' ז' פעמים כי הוי' הוא האלקי'²¹² בהיפוך שיעלה שם הוי'²¹³ מלמטה למעלה להיות בבחי' אלקי' שבעליון, וזהו כמו שבחי' התיקון יהי' בבחי' המקיפי' דעיגולים דתהו כידוע)²¹⁴. וזהו היפך דסדר ההשתל' דמקיף ופנימי שמבחי' או"פ שבעליון נעשה מקיף לתחתון, ומ"ש והי' הוי' לי לאלקים הרי מקיף נעשה פנימי כו' ומפנימי נעשה מקיף כו'. וזהו שרמז באמרו²¹⁵ בנו של רישב"ל לאביו עולם הפוך ראיתי²¹⁶ עליונים למטה שהן בחי' עיגולים דמקיפים נעשה בחי' או"פ בהגבלה ותחתונים שהן בבחי' פנימי' נעשו למעלה בבחי' מקיף, ואמר לו עולם ברור ראית לפי שכל בחי' שלימות התיקון שנק' עולם ברור היינו כשבחי' מקיפים העליונים נעשו בבחי' או"פ למטה כו'. וראי' מזה עצמו שמשה הי' מבחי' מקיפי' עליונים דח"ע מח, דוירד למטה בבחי' התיקון להיות עיקר ומקור לתו"מ שהן בבחי' התיקון דאדם, וכמ"ש וזאת תורת האדם כו' וכתיב תורה צוה²¹⁷ לנו משה דוקא וכמו ויקם עדות ביעקב כו'²¹⁸ ותורה שם בישראל כו', ואע"פ שהי' כבד פה וכבד לשון מטעם הנ"ל שהי' בבחי' מ"ה ממש כו', הרי במ"ת כתיב משה ידבר והאלקים²¹⁹ כו' משום שא"ל אנכי אהי' עם פיך כו' כנ"ל), ולפי²²⁰ שעיקר השראת המקיפים הוא בבחי' הכלים דתו"מ דוקא וכמ"ש במ"א עמ"ש אחת שאלתי²²¹ כו' שבתי בבית ה' ואז ממילא יומשכו כל המקיפים לחזות בנועם ה' כו', לפי ששרש הכלים הוא בבחי' המקיפים דוקא, וזהו ענין תפלה למשה²²² איש האלקי' כו' מעון אתה היית לנו בבחי' המקיף היותר עליון כו', בטרם הרים יולדו שהן מדות דתיקון ובטרם בנין הנוק' שנק' ארץ²²³ כו' מעולם עד עולם אתה אל כו', ומעון אותיות נועם²²⁴ והוא מה שמסיים ויהי נועם²²⁵ ה' עלינו כו' לפי שמעשה ידינו בכלים מכלים שונים דתו"מ כוננהו מטעם הנ"ל וד"ל). והוא²²⁶ ענין טעמי תו"מ שיתגלו לע"ל ע"י משיח שהוא בבחי' פנימי' ע"י²²⁷ כו' ע"י מעשה המצות דעכשיו שהן רק בחי' כלים, הרי אנו רואים שמבחי' מקיפים עליונים נעשו בבחי' גילוי האור בכלים לע"ל בימי משיח שזהו היפך סדר ההשתל' דמקיף ופנימי וד"ל).

[י]²²⁸ והנה ראי' ומופת ברור [ב]יותר לכל זה הוא מענין כוונת ברכות המצות שהן בחי' מקיפים דוקא, והמצות עצמן הן רק בבחי' כלי להשראת או"פ²²⁹ כידוע בס' הקבלה. וזהו שמברכים עובר לעשייתן²³⁰ דוקא לפי שע"י הכוונה שבברכות המצות נמשך בחי' אור המקיף דוקא שעי"ז יוכל להיות היחו"ע שבמצוה עצמה, והגם שברכות המצות מד"ס²³¹ והמצות עצמן דאוריי' וכמ"ש במ"א ע"פ ישקני מנשיקות פיהו שהן ברכות המצות שמברכים בפה הגם שהן מד"ס, הרי טובים דודיך²³² שהן ד"ס יותר מיינה של תורה²³³ דפנימי' טעמי המצות שנק' יין כי גימט' סוד²³⁴, לפי שזה עצמו שיתגלה טעמי וסודות התורה הוא ע"י המשכת המקיפים דברכות המצות כו'. וזהו ג"כ ענין מאה ברכות שמברכים בכל יום שהן מקיפי' העליונים דע"ס דכתר²³⁵ מט, אכו' וזה פלא גדול לכאורה, אך צ"ל משום דבחי' הכלים דמעשה המצות שרשם בבחי' מקיפים דוקא כנ"ל, ע"כ צריך לברך תחלה להמשיך בחי' המקיף שמזה ממילא יומשך או"פ בכלי בגוף מעשה המצות כו'. ונמצא מובן עכ"פ דמצד בחי' הכלים דוקא נמשך בחי' המקיפים (וראי' לזה מתש"י ותש"ר, דתש"י לכ"ע צריך ברכה לפי שהכלי של תש"י הוא לבחי' המל' שמקבל מהלב דז"א צריך להמשיך בחי' מקיף מטעם הנ"ל, אבל תש"ר שהוא עצמו בבחי' מקיף דמוחין דז"א וכמ"ש כי שם הוי' נקרא עליך אלו תש"ר²³⁷ כו', וכידוע בבחי' ד' בתים שהן בבחי' בליטה ע"ג הראש²³⁸ כו', א"צ להמשיך בחי' מקיף, להיות שצריך להמשיך מקיף עליון ביותר שיהי' מקיף על המקיף דתש"ר ע"כ נסתפקו אם צריך לברך על תש"ר²³⁶ כו' וד"ל). וא"כ הרי מה שיש בכח הכלים בבחי' התכללו' דנתב"ס כו' זהו בא מצד בחי' המקיפים שכלול בהן דבר והיפוכו יחד כו', ואע"פ שיוצאים מפורדים בהתחלקות כו' הרי בחי' התהו נעשה בבחי' התיקון דכלים, ולא עוד אלא ששרש הכלים נעלה מאד גם מבחי' המקיפים עד שלפ"ע הכלי דוקא יומשך בחי' המקיף, ומאחר שהמקיפי' אינם באים ונמשכים רק מצד הכלים הרי המקיפים אלו בחי' מקבלים מהכלים אע"פ שבמקיפי' אין בחי' כלי כלל כו' וד"ל. ועיקר הראי' ממה שאנו מוצאים בחי' הכלי דתיקון במקיפי' עצמן והוא בענין ברכות המצות במה שהן בפה ודיבור דוקא והרי כלי הפה הוא בחי' כלי כשאר כלים דאדם ולא עוד אלא שהוא עיקר בחי' התיקון דנפש השכלי' הוא נפש המדברת דוקא (שהוא בא בבחי' יש היפך בחי' האין כנ"ל), [oldpage_סח] ואיך יומשך בחי' המקיפי' דברכות בהבל שיוצא מן הפה דוקא שאינו רק כלי מט, בלאו"פ (ויפלא ג"כ איך המקיף נמשך על או"כ דמצות עצמה מצד הכלי דוקא כנ"ל), שהרי ידוע שאין הכלים רק לבחי' או"פ דוקא בכל המצות ולא למקיף כו' ואיך יהי' בהיפך שהפה עצמו נעשה כלי למקיף (וכן יפלא על [הבל] הדיבור דד"ת נעשה אור מקיף²³⁹ לנשמה כמ"ש במ"א בענין ואשים דברי בפיך²³⁹ ובצל ידי כסיתיך כו'). אלא מוכרח לומר שמצד עצמו' אוא"ס ב"ה שלמעלה מעלה מבחי' מקיף ופנימי בכלל ובפרט יוכל לעשות בחי' מקיף בחי' פנימי שיומשך ע"י כלי דוקא בכלי הפה כו', וכן מבחי' כלי דתיקון שהוא הפה יהי' בבחי' התהו שיומשך בו בחי' מקיף דוקא כו'. וזהו שא' למשה [ו]אנכי אהי' עם פיך להיות גם פי[ו] דמשה שהוא מבחי' מקיף ג"כ בבחי' תיקון ליתן תו"מ ולתקן לישראל כו', משום דמי שם פה לאדם כו' דתיקון הלא אנכי כו' כי כל יכול לעשות מתהו תיקון ומתיקון תהו, וראי' מקשר וחיבור דמקיפים בכלים וכלי' במקיפים כו', וזהו שע"י משה נעשה עיקר בחי' התיקון דתו"מ כו' וד"ל (וכמו מברכות המצות נמשך גילוי העלם דטעמי מצות כו' וכנ"ל). וכן ראי' מחילוף האור בכלי שאינו שלו כו' שיכול לעשות ג"כ היפך האור לכלי והכלי לאור, כידוע שהאור הוא בחי' אין והכלי הוא בחי' יש²⁴⁰ המגביל כו' ויכול להיות היש בבחי' אין והאין בבחי' יש כו', כמו המשפיל עצמו הוי' מגביהו²⁴¹, כמשה שהי' עניו כו' מ"ה בעצם נעשה בחי' יש דכלים דתומ"צ כו' כמ"ש משה ידבר כו' שמבחי' אין ומה נעשה יש, ומבחי' יש נעשה בחי' אין האמיתי כמו משיח שגבה מאד ונק' אדם אדמה לעליון ממש וז"ש מ"ה שמו מה שם בנו²⁴² וד"ל (וזהו עליונים למטה ותחתונים למעלה וד"ל).