וארא אל אברהם

מט, גב"ה שבת פ' וארא

וארא אל אברהם¹ ואל יצחק² ואל יעקב באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם כו', כתיב קרוב ה' לכל קוראיו³ כו', הנה ברייתו של עולם ברישא חשוכא⁴ והדר נהורא, כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר⁵ יום א', להבין למה ברישא חשוכא הלא התהוות הכלים הי' אחר התהוות האורות בעולם העקודים⁶ כו'. אך הענין שכל עיקר המשכת האור הי' רק בשביל הכלי ואם לא הי' בדעת המאציל התהוות הכלים לא הי' ממשיך האור כלל, נמצא שאע"פ שבפועל הגילוי האור קדם אבל במקור ההעלם המהווה הכלי קדמה. ויובן זה ע"פ משל אור שפע שכל הרב לכלי תלמידו המקבל ממנו שכשעלה ברצון הרב להשפיע לו ההשגה מוכרח הי' שיצוייר תחלה בהשגת הרב איכות אופן שכל התלמיד והשגתו את הסברא שיהי' אחר השפעתו לו בגילוי, דהיינו איכות אופן ההגשמה שיגשם בקבלתו את אור שפע שכל הרב כו', וציור זה באיזה אופן יהי' הגשמת התלמיד כו' הוא תלוי ברצון הרב כו' וע"פ אותו האופן שהוא רוצה הגשמת המקבל כן יומשך אח"כ אור שפע ההשגה והסברא בגילוי כדי שיהי' בפועל ממש הגשמת כלי המקבל כו', נמצא שבמקור ושרש ההתהוות האור והכלי, הכלי קדם ובפועל והגילוי האור קדם וד"ל. וע"פ משל זה יובן במדת חסדו של הקב"ה הנק' אור חסד דאצי' כשהי' צריך להתהוות ממדה ואור זה שהוא אור א"ס נשמת אברהם⁷ בעל גבול מאין ליש כידוע, והוא ענין ברייתו ש"ע שהנשמה הוא הכלי והחשך המגביל ומעלים את אור א"ס, יהי' שרש הכלי והחשך במקור ועצם המדת חסד דאצי' תחלה לאור השפע ממדת החסד דאצי' לה[ו]ות מאין ליש וד"ל, וזהו ויהי ערב תחלה במדת חסד דאצי' הנק' יום א' ואח"כ ויהי בוקר להשפיע כו'. וענין והדר נהורא הוא כמ"ש ויקרא אלקי' לאור יום⁸, שאלקים הוא צמצום⁹ הכלי המקבל, קורא תמיד לאור ההוי' המאיר בו שיאיר בו בבחי' פנימית יותר¹⁰ כנז' בזהר ע"פ אלקים אל דמי לך¹¹ כו' קארי תדיר לנהורא עילאה למען יזמרך כבוד¹² ולא ידום כו'. ולהבין זאת איך ביכולת הכלי להמשיך בקריאתו את האור בו בבחי' פנימי' מט, דיותר מאחר שמן התעבות האור נעשה בגשמי הכלי¹³ כמשל כח הראיי' שכלית בכלי העין שמתגשמת לפי כלי העין ואין ערוך ביניהם כלל כו' ואיך ימשיך העין הגשמי להראיי' שכלית כו', אך להיות כי במקור האמיתי הקודם לאור המשפיע המהווה של הכלי נצטיירה שם תחלה להאור, וכל המשכת האור הי' רק בשביל הכלי כנ"ל, לכן ביכולת הכלי לעורר המקור האמיתי שימשיך את האור לתוכה ביתרון האור והשפע וד"ל.

[ב] ובעבודת ה' יובן זאת בהיות כי כמו חשך הלילה שבעוה"ז קדמה לאור היום הבא אח"כ והוראת החשך הוא ההגשמה שכל בנ"א ישינים בהסתלקות חיותם כאילו אינם, וגם השמים והארץ אינם נראים לראות העין וכאילו אינם, ו[כ]שיאיר היום כאלו מתחדשים בחיות חדש שנראה לעין מהות העולם וגם בני האדם חיים בפנימית חיותם כו'. וכן בשנה ונפש בדוגמא זו ממש, דהיינו שברוחניות של גשם העולם יש ג"כ לילה וחושך קודם בהסתלקות הפנימית [oldpage_סט] ויהי' בחי' מדבר שברוחניות בבחי' שינה, דהיינו בבחי' נפש הנק' אדם תתאה המחי' כל העולמות שהוא כח הפועל אלקי בנפעלים כידוע יהי' ערב תחלה בבחי' שינה והסתלקות (ולכן אפי' תרעין דג"ע שהוא יסוד דנוק'¹⁴ שיקבלו הנשמות השגת אלקות אסתימו בליליא¹⁵ ) כמו¹⁶ שיסגור האדם ביתו בלילה מפני השודדים בלילה כו' וד"ל), ואז קארי תדיר ולא שכיך לנהורא עילאה לפנימי' שבמדת מלכותו ית' הנק' הוי', עד שבבקר אור הוי' הפנימי' מאיר באלקים חיים¹⁷ כו' ואז ויריעו וישמחו בתוס' אור פנימי' החיי' גם כל בני אלקים¹⁸ וד"ל. וזהו וארא אל אברהם שאברהם הוא אור החסד ואברהם אוהבי¹⁹, שהוא התקשרות של נפש אלק[י]ת בהוי' כשקם בבוקר מן השינה והי' נשמתו כל הלילה מגושמת מפני שברוחניות מקור חוצב נשמתו יש חושך כו', וכשקם להתפלל בנפשו האלקי' ומתבוננת בהוי' הי' הוה ויהיה²⁰ דהיינו האור האלקי המהווה העולם והכלי המוגבל כידוע וכשמתקשרת בהוי' אז תאיר הנפש בהתקשרות זו בבחי' פנימית האור ההוי' הממשיכה כו', וזהו וארא את שם הוי'²¹ אל אברהם²² וד"ל. והנה נ, אכתיב חי חי הוא יודוך²³ כו' שהם ח"י ברכות²⁴ של אלקים ואדנ"י שהוא הנק' אדם תתאה בתחלת הארת הבקר²⁵, פוקח עורים²⁶ המה אור ההוי' בכלי העין הנק' עיני כל²⁷ מארי דאשגחותא²⁸ כידוע שיופקח אור הוי' להמשיך בבחי' פנימית ואז יופקח ג"כ הכלי העין לראות לפי ערכה, כמו כשניעור האדם מן השינה תחלה יופקח אור הראי' שכלית עד שיהי' ההכרח בפיקוח העין הגשמי כו', וכן עד"ז בכל המשכות האורות בכלים מכלים שונים דבי"ע כידוע, ובדרך כלל המה ח"י ברכות²⁹ ח"י הויות מלמטה למעלה (הוי' באד'³⁰ ) כו', ואח"כ כשכבר מאירי' אורות המצומצמי' בהכלים אז ח"י ברכות מאמיתית ההויות שבשמ"ע³¹ ברוך אתה הוי' מלמעלה למטה וד"ל.

[ג] ואל יצחק, הנה ענין הקריאה של אלקי' להוי' בכל נפש מישראל המתקשרת באה' רבה להוי' הי' הוה ויהי' אהבה זו הוא המשכת אור ההוי' של הנפש אלקית והוא התראות שם הוי' באהבה דאברהם בבקר, וזהו וארא אל אברהם שהוא שילוב הוי' באד'³² כו'. וכן וארא אל יצחק אחר המשכת הוי' דאברהם שהוא התקשרות האהבה רבה כו' יתוסף באור האהבה זו השמחה והתענוג וגודל החדוה בהתבוננו' ענין ההוי', ותוס' זו באור האהבה היא תוס' מרובה על העיקר שהעונג והחדוה הוא למעלה מן השכל וההשגה אלא שמשתלשלי' מאד ומתלבשי' בלבוש ההשגה וההתבוננו' כידוע ענין התגלות ע"י הבינה³³, ובאתעדל"ת של הנפש מעוררת ג"כ בבחי' אצי' המשכת העונג והחדוה הנשפלת בבינה ומשם נמשך אור ההוי' של המדה כו', ונמצא אור הוי' זו הנמשכת מאם הבנים³⁴ כשהיא שמחה בהתגלות ע"י כו' היא תוס' מרובה על שם הוי' דאברהם אוהבי וד"ל. וזהו צחוק עשה לי אלקים³⁵, פי' מאין בא לנפש המשכה נפלאה כמו שהוא הצחוק והחדוה בהתבוננו' שהוא בחי' בינה יין³⁶ המשמח³⁷ כו' הוא ע"י אלקים דלתתא המגביל את אור ההוי' כידוע. ושרש אלקי' זה שהוא הכלי הוא למעלה מן האור במקור ושרש כנ"ל, דהיינו בבינה אם הבנים קדמה הכלי לאור כמשל השפעת השכל מן הרב הוא בחי' ו' וכשהוא מתבונן עדיין בשכלו איכות המקבל כנ"ל הוא בחי' ה' ראשונה כמ"ש במ"א³⁸ בדרך נ, בפרט בכל התהוות דבר מה כו'. וזהו כי הוי' הוא אלקי'³⁹ שהוא התכללות האור הנשפע במקורו האמיתי בחי' בינה דעתיד לאתגלייא כו' וכנז' בזהר ע"פ ועבד הלוי הוא⁴⁰ כו', אבל אלקים שלמטה מן הוי' ביכולתו להמשיך אלקים עילאה מאחר שבשרש ובמקור הוא קדם שם וכנ"ל, וזהו צחוק עשה לי אלקים דלתתא וד"ל. וכן בעבודת ה' עיקר החדוה הניתוסף באהבה דאברהם הוא ע"י התבוננות הצמצום וההסתר של אלקים וחשקו לצאת מן ההגבלה ועי"ז תתגבר האהבה בהוי' ברשפי אש התשוקה ואז יהי' החדוה מן ההתחדשות של היפך הצמצום כו' וד"ל. והנה כתיב אז תתענג על הוי'⁴¹ שהתענוג הוא ענין ראשית נקודת הנפש כשנמשכת ממקור חוצבה המהווה אותה שהוא בחי' יחידה שבה, וידוע שמן המשפיע יושפע המתהווה בבחי' אותיות לבד ולכן ירבו אופני התענוג הנשמה לפי אופני המשכתה אם מחסד דאצי' אם מגבורות כו', אבל בזאת יתרון התענוג שבנפש שהיא בחי' נקודה הראשונה שבה והיא למעלה ממדריגת האור האלקי הנשפע בהתחלקות קוין שבה חב"ד ומדות ומו"ד שאע"פ שהאור אלקי הנשפע עליו ה[ו]א בחי' אלקי', אבל מתצמצם הוא רק לפי אופן כלי הגבלתה כמשל אור הראי' שכבר נתגשם בכלי העין כידוע, אבל כשמתפשטת ויוצאה מכלל קוין ובאת' לעיקר הנקודה היא באה לעצם מקורה האמיתי שהמשיכה ואז היא למעלה ממדריגו' בחי' הוי' שבפרטיות כחותי' וזהו אז תתענג על הוי' שבה וד"ל.

[ד] והנה הנשמות הנהני' מזיו השכינה⁴² מאחר שהמה מתענגי' על הוי' מקבלים המה מן המקור האמיתי שלהם והוא ענין זיו השכינה, דענין שכינה ידוע שהוא בחי' אלקות המתפשט להוות בעלי גבול⁴³, ויש בדרך כלל במדת התפשטו' זו של אלקי' י"ס, והנשמות הנהני' והמתענגי' מקבלים מבחי' הזיו שהוא הארת עונג העליון שבמל' דאצי' הנשפלת באור בינה של מל' דאצי' והוא מקור ג"ע העליון הנק' חיי העוה"ב⁴³ שכל התהוות בעלי גבול א"א⁴⁴ אלא ממדות עליונות, אלא כשנפשטי' מכל כחות הנפש ובאים לבחי' יחידה שבהם אז המה באים לכמו שהיו במעי אמם שהיא בינה שבמל' כו' קודם נ, גשיגדלם אימא כו' וד"ל. אך להיות כי אינם מקבלים עונג העליון כמו שהוא בעצם אלא זיו ממנו לבד המתפשט ומלבש⁴⁵ בירידה גדולה בלבוש השכינה כו' כמו שהנשמות עיקר התענגם הוא ע"י השג[ו]תיהם באלקים כנז' בזהר שלח⁴⁶ כו', לכן נק' העוה"ב יש⁴⁷ להנחיל אוהבי יש⁴⁸ שבחי' בינה נק' יש לגבי חכ' ורצון ותענוג כמו שבינה היא הראשית ואין האמיתי לגבי מלכות כמו"כ ממש הוא בחי' מל' ויש לגבי מקוריי' המעלימי', שמן רדל"א עד בינה המה מקוריי' שבהעלם ומן בינה עד מל' המה מקוריי' הגלוי' ובינה נק' דעתיד לאתגלייא כידוע וכנז' בזהר כמה דאיהו תמינאה⁴⁹ כו' וד"ל. ואפי' העונג הנשפל בבינה הוא יש שמרגיש דבר מה כידוע וד"ל. אבל תשובה ומע"ט המה הגבה למעלה מחיי העוה"ב, כי המצות המה רצונותיו ית' הפשוטי' בתכלית הפשיטות, והעונג שברצון אינו מורגש כלל שהרצון אינו בכלל התפשטות אור וכלי כלל כמו חו"ב, ולכן לא יהי' בערך הרגשת דבר ויש כמו שהאדם שכלו והשגתו יתפס לדבר מה בכלי [oldpage_ע] מוחו אבל רצונו לא ידע מקום וכלי לרצונו ויהי' שוה אצלו רצונו להניע רגלו כמו רצונו להשכיל השכלה כו', מפני שאין לרצון תפיסא אמיתי' בכלי הגוף, ומ"מ באמת הוא נתפס בכל כלי הגוף ונשמעי' כולם בשוה להרצון וד"ל. ולכן יובן למשכיל שהרצון נק' חשך⁵⁰ מפני שהוא מקור האמיתי שבהעלם מכל כלי הגוף מאורותיהם כו', ולכן הנשמות בהשג[ו]תיהם אף שיתענגו לא יוכלו לקבל מכתר שבמ' דאצי' שאין הענג אשר שם ערוך אליהם להיות בבחי' תפיסא בם, כי איהו תפיס בכולהו עלמין⁵¹ ולית מאן דתפיס כו' וכמ"ש ישת חשך סתרו⁵² שהוא בחי' אריך ונק' ג"כ כי אתה הוא האלקי' לבדך⁵³, שכינה⁵⁴ שבמ' דאצי' אע"פ שהוא למעלה מן הוי' שהוא מדות שבמל' כו', אבל לא נק' אלקי' לבדך אלא שאלקי' דבינה הוא בחי' היש והתגלות ההעלם מקורו שהוא מזל ונקה מן העלם הרצון וכמ"ש במ"א שמהות כח ההתבוננות נמשך התהוותו מאין ליש ממזל והארת מ"ס דא"א, ובהעלם הרצון אין ערוך להארת המזל הנמשך כמשל יניקת השערות כמ"ש⁵⁵ וע"ז כתי' אין ערוך לך⁵⁶ למהותך ועצמותך שברצונך הפשוט כו' וד"ל.

וזהו תחת אשר לא עבדת⁵⁷ את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שחיי העוה"ב נק' רוב כל כי בינה שבמל' דאצי' נ, דהוא הכולל כל הנבראים מו' ימי המעשה שבמדת מל' ית' כידוע, ולכן כתי' לא תחסר כל בה⁵⁸, והשמחה וטוב לב הגנוז בלב ואינו נראה כשהוא משים כל מחשבתו ושכלו באותיות התורה שהמה רצונותיו ית' הרי נפשו קשורה במהותו ועצמותו ית', ואע"פ שהענג שבנפשו אינה מרגשת הענג העליון דאצי' העצמי הגנוז ברצון המצוה להיות כי הושפלה המצוה בעניני זה העולם בלבושי נוגה כו', עכ"ז הוא הגבה למעלה מהרגשת עונג הנפש בהתענגה על הוי' בתפלה או⁵⁹ שהרי בקבלתה ממקורה הוא רק זיו העונג לבד שמתגשם בבינה כנ"ל, וגם היא עצמה בהרגשת העונג שבה שהוא תופס מקום ויש כו', ובלימוד התורה אינה בהרגשות התענוג והרי היא כאמיתי' ביטול עצמותה שאינה מרגשת עצמותה כלל כשמתקשרת כל כחותי' באותיות התורה, וגם הרי אותיות התורה המה נובלות חכמה שלמעלה⁶⁰ שהיא מו"ס דא"א חכמה שברצונו הפשוט למה ירצה כך כו' והרי מקושרת היא בעצמותו ית' ולכן המצוה גדול משכר המצוה וע"כ שכר מצוה מצוה⁶¹ וד"ל. וזהו אשר קדשנו והגביהם⁶² מאד נעלה במצותיו⁶³ רצונותיו ישת חשך סתרו כנ"ל וד"ל. וזהו שהשמחה וטוב לב הגנוז במעשה המצות הוא יותר טוב מרוב כל, וזהו עד יעבור עמך הוי'⁶⁴ כשיעברו בנ"י במעשה המצות את הוי' שיעלו ויתקשרו מאד נעלה ברצונו הפשוט למעלה מבחי' הוי', שהוא מקור חיי העולמים לבד, אבל אותיות התורה הנק' הר נחלתך ומכון לשבתך פי' כלים להשראת רצונו הפשוט וכשתביאמו ותטעמו⁶⁵ שיתקשרו היטב כמו הנטיעה המקושרת בארץ והיתה לאחדים שלא תנתק לעולם כו', כמו"כ כאשר יתקשרו בקשר אמיץ נש"י באותיות התורה ויהי' מכון עצמותו ית' אז עם זו קנית⁶⁶ וד"ל.

[ה] וזהו אני חומה⁶⁷ ושדי כמגדלות, הנה אני הוא אין⁶⁸ וידוע שיש ב' מיני אין⁶⁹, א' המקור ליש והוא בחי' אין לו, והב' שאין ערוך שיושפל להיות אין ליש כו', והנה חכמה מאין תמצא⁷⁰ ממזל הח' דאריך הרי האין של החכמה הגנוז ברצון נק' אין של יש ונמשך ממקור האין האמיתי שהוא החכמה שברצון הנעלמה מאד נעלה הארה בעלמא להיות מקור לחכמה הנגלית והוא כמשל מותרי מוחין⁷¹ המגדלים השערות כמ"ש במ"א. אבל מ"ס עצמו הוא האין האמיתי שאין ערוך להיות מקור לאיזה נא, אהתהוות דבר מה אפי' להיות כח ההשכלה להשכיל כל דבר כו'. וזהו אני חומה חכמה שבתושב"כ ושבע"פ הוא בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא⁷², ואפי' אותיות התורה שהן לבנונית הכתב והשחור של אותיות שבהם גנוז ח"ס המה הגבה למעלה מערך שרש כל הנאצלים והוא בחי' מקיף על כל הנשמות ולא יכלו נשמות דאברהם ויצחק להיות להם תפיסא בבחי' אור הוי' וכלים דאלקי' בשמי הוי', פי' שמי של עצמות[י] ממש, אע"פ שהוא גם שם והוי' שהמה אותיות התורה עכ"ז לא נודעתי שמי שהוא הויות וכלים שבמ"ס, שהוא ענין הוא ושמו לבד⁷³, שכמו שהוא לבדו הוא ברצונו הפשוט כן שמו של רצונו לבדו הוא ונשגב שם העצם מכל הארות המזלות בחי' אין של היש, ולכן לא נודעתי אליהם אלא בבחי' מקיף לבד כמשל החומה המקפת מבחוץ כו'. אבל באל שדי נראיתי להם בבחי' או"פ כו', וענין אל שדי הוא כמ"ש ברכות שדים⁷⁴, ושדי כמגדלות, שהחלב שבשדים הוא המובחר שבכל חיות הדם שבגוף שהרי דם נעכר ומן המובחר שבו נהפך לחלב⁷⁵, והוא בזכר אחר שנהפך המאכל לדם ובא ללב מן⁷⁶ המובחר שבו יוצא מן הלב עד גידי המוח ושם נהפך מהות כח הדם לגמרי ונעכר ונעשה מהות חלב, כי מיץ חלב⁷⁶ לבן ואותו המיץ מתפשט בגידי' ומחי' ומחזיק כח השכל ואח"כ מתפשט מגידי המוח לחיות רוחניות דק מאד לכל האברים והוא חיות נעלם מאד מערך מזג האברים, והעונג המורגש באדם אחר שעשה המאכל חיזוק במוחו הוא החיות הדק מאד שבמיץ חלב המחי' את המוח והוא בא מן הפיכת הדם כו' וד"ל. נמצא שהחיות הנעלם במיץ חלב שבגידי המוח הוא האין של היש של הדם המחי' שבלב וכשנהפך ונעכר לגמרי ממהותו בא לכלל אין של חיות המוח וד"ל. ובאשה הוא בריבוי יותר הפיכת הדם למיץ חלב שבמוחה עד שנשפע ונתגשם ממנו חלב ממש בשדיים כדי שיקבל התינוק ההשפעה היותר פנימי' שנמשך מחיות ההעלם שבמוחה. והוא היתרון של יניקה על עיבור, שבעיבור אין לו מוחין מצד שניזון מדמה של אם מה שאוכלת ונהפכת לדם לבד כו' כי הוא כא' מאברי' לבד וד"ל, אבל ביניקה יש לו מוחין מחלב האם הנמשך מן מוחה בהפיכת הדם שלה וד"ל.

[ו] והנה עפ"ז יובן למשכיל ענין ברכות שדיים שהוא ההשפעה היותר פנימית שבאדם להיותה נמשכת מהעלם שבמוח, והנה עיקר ההעלם שבמוח שאין המיץ חלב שבמוח מחייהו כלל הוא החלל שבתוך המוח הגשמי ששם אין גידי המוח מתפשטי' והוא א"צ לחיזוק כי הוא מאד נעלם מהגשמת המוח הגשמי ובחלל ריקן זה הוא השראת חכמה הנעלמת מאד שלמעלה מכח המשכיל, כי כח המשכיל ההשכלות נא, בשורה על המוח הגשמי [oldpage_עא] וגידי המוח ממשיכים אותו שישרה והוא חיזוק שמחזיקי' כח המשכיל כו'. אבל בחלל הריקן זהו⁷⁷ השראת א"ס⁷⁸ שאינו מערך כח המשכיל, שכח המשכיל ממותרי מוחין דילי' הנק' מזל כנ"ל אין בגידי המוח כח לחזק ולהמשיך רק בחי' המותרי מוחין שבחלל שיתן כח ועוז לכח המשכיל היונק ממנו שיתפשט במוח הגשמי כו' וד"ל. אבל המ"ס שבחלל אין ערוך לגידי המוח שם שיהיו גורמין ההמשכה וההתפשטות שם כו' וד"ל. והוא להיותו בחי' אין האמיתי שאין ערוך שיהי' מקור ליש, ולכן אין מהפיכת הדם שהוא היש לאין שבגידי המוח גורם לו המשכה כלל כו' רק לאין של היש ימשיכו ע"י העלאת מ"ן שלהם כשנהפך היש לאין וד"ל. וכמשל המצייר כלי ברצון ותשוקה שיתענג אח"כ כשהכלי כבר נגמרת, ואותו העונג שאחר גמר הכלי הוא אותו העונג עצמו שהכריח רצונו לצייר, ושניהם הוא התפשטות העונג להיות אין ומקור לפעולת הציור, אלא שזה הי' תחלה לפעולת הציור, לא הי' נרגש כ"כ, והעונג הוא אחר הפעולה נרגש הוא אחר העשי' והפעולה הנק' יש ונהפך לאין שהוא העונג ממנו וד"ל. כמו"כ ענג הנרגש אחר הפיכת הדם לחלב שבמוחו נראה לו שהוא בא אל עצמיות שלו הוא רק אין של היש, אבל בחי' יחידה שבו שאינו מחיה את הגוף אינו נרגש כלל להיותו אין האמיתי שאין הארה ממנו לחיות כלי הגוף והוא המקיף האמיתי וד"ל.

ועתה יובן למשכיל למעלה ענין אני חומה ושדי כמגדלות, אני חומה הוא בחי' מ"ס עצמו והוא ענין שמי הוי' בחי' תחתונה שבמאציל שנקרא בשם עצמיות א"ס ב"ה, והוא שרש כל הנאצלים מצד הארת המזלות ממותרי המוחין והוא ענין ישת חשך סתרו הוא המקיף שבהעלם האמיתי, אשר אין ערוך להפיכת דם שהוא מקוריי' הגלויי' הנק' אורות הנאצלים שהמה מקוריי' לחיי העולמים כו' שנהפך היש לאין ע"י העלאת מ"ן עד רום המעלות כו' ומתעורר העונג הוא האין של היש רוחצת⁷⁹ בחלב⁸⁰ והוא ג' שעות האחרונות שמשחק עם לויתן⁸¹ שיסוד ז"א עולה עד יסוד דע"י⁸² ע"י ארץ שנתנה יבולה⁸³ מלמטה בהעלאת מ"ן כו', אבל אין ערוך לך למהותך ועצמותך בחי' אין האמיתי המקור למזלות מזל הח' ומזל הי"ג שהמה ממשיכים אור חכ' דאצי' ואור בינה, וחו"ב נק' עיני העדה⁸⁴ שהם אלדד ומידד⁸⁵ היונקים ממשה והם היונקים משדיים שהשדיים שהחלב עדיין בהם בהעלם אלא שנתגשם להיותו כבר נמשך ממקור המוח הגשמי, ועיקר תכלית הדקות שבחלב שבשדיים הוא חיזוק המשכיל שנמשך ממותרי מ"ס מזלות דא"א. ולכן שמי הוי' פי' אף הארות המזלות שהם כלי ושם לעצמות מו"ס לא נודעתי להם נא, גוהוא אותיות התורה כנ"ל, אבל באל שדי הגילוי בנשמותיהם וד"ל. וכל זאת בשביל שלא הי' להם התורה עדיין שהוא בחי' חכ' שבהעלם ובלימוד התורה מתקשרת הנשמה במהות חכמתו ית' חכים ולא בחכ' ידיעא והוא בחי' חשך שבמ"ס אשר קדשנו במצותיו, ונהנים מזיו עילאה דע"י⁸⁶ המתלבש בבינה שבמל' דאצי' כנ"ל הוא למטה מן מדרגו' הלימוד בזה העולם שמתקשרת בעונג העצמי שאינו נמשך לחו"ב הגלויים כנ"ל. אך אע"פ שמחיי עוה"ב נהני' מזיו גדלה מעלת תורה ומע"ט בעוה"ז, אבל ממדרגו' שהם בשבת לא גדלה, שאז אין נהנין מזיו כמו שאר ימי השבוע, שכמו שבג"ע התחתון מתעלין הנשמות בשבת ע"י העמוד לג"ע העליון כנז' בס' הבהיר⁸⁷, כך בג"ע יתעלו יותר שיופשטו ממדרגו' ג"ע העליון הנמשך מבינה שבמל' דאצי' לבד, אלא כתיב בהו אז תתענג על הוי' שעולין בי"ג נהרי דאפרסמונא דכיא⁸⁸ שהוא הארות העונג העצמי ולא הזיו ממנו לבד, כי מדי שבת בשבתו יבא⁸⁹ לכלל ביטול האמיתי מכל כחות הנפש עד בחי' יחידה שבה לבד, וזהו להשתחוות לפני הוי'⁹⁰ כמו קודם שיגדלו במעי אימא ליזון מדמה כו' וד"ל, אלא כמו שהוא עדיין בלא התחלקות ציור כלל והי' בו טיפת מו"ס וד"ל.