ענין יחוד קוב"ה ושכינתי'
נא, גבס"ד
ענין יחוד קוב"ה ושכינתי'1, פי' שכינה ידוע שהוא כח הפועל3 בנפעל2 כח3 התפשטו' חיות הנפש בתוך כלי הגוף, אך כלי אברי הגוף אף שהם גשמיי' וערך חיות רוחני' נא, דשבהם הוא בתכלית הדקות, עכ"ז אנו רואים שיכאב ההכאה לחיות שבאצבע, שבודאי לא יהי' הכאב לגשם האצבע אלא להחיות רוחני שבו, וקודם התפשטות החיות באצבע לא יתכן לו שירגיש כאב ההכאה אלא מצד התלבשותו בגשם האצבע, ועכ"פ כשנתלבש והי' לאחדים עם גשם האצבע הרי הוא מרגיש הכאב ומתפעל כו'. והנה עד"ז לא יתכן לומר באלקי' חיים3 המחי' את הנברא מאין ליש שיתפעל ח"ו מן גרעון הנברא, וע"ז כתיב כי נשגב שמו4 אפי' בבחי' התפשטו' דהתפשטו' שהוא כח הפועל אלקי המתלבש בנברא להיות כי אין ערוך כלל בין בורא לנברא כידוע, ולא כמו חיות הנפש לאבר הגוף שיש להם ערך אלא שזה דק וזה גס כו' וד"ל.
והנה בישראל עם קרובו5 כתי' בכל צרתם לו צר6 קרי וכתיב, שמצד התפשטו' מדת מלכותו ית' להחיות העולמות הרי אין מדת הקב"ה שהוא כח ההתפשטו' [oldpage_עה] שלו במדת מל' כמו כח התפשטות הנפש המחי' את הגוף, מדת ב"ו הוא הנפש בעל גבול אבל הוא ית' נשגב שמו מכל העולמות כנ"ל, וזהו לא בא', אבל מצד קרבת נשמות בנ"י שהם חלק אלקי' ממש7, אע"פ שהם נבראי', מ"מ מקושרים בעצמיות אלקות יותר כידוע, ולכן לו צר בוי"ו בכל צרתם, והוא לא מצד האמת מאחר שנשמתם בעל גבול אע"פ שהם בבחי' חלק כידוע עכ"ז נשגב שמו עליהם ג"כ וד"ל. רק שזהו בחי' חסד והמשכה מאלקים חיים כשיחמול עליהם שיהא לו צר בכל צרתם, ואף שיהי' לו צער, צער זה הוא חסד גדול שידלג ממהו', להיות צרתם לו צר וד"ל. וכוונת המשכת לו צר כדי שאז יבטלו כל המקטרגי' עליהם, כי ה' אוהב משפט8 יושב ודן9 כו', מצד התפשטו' מלכותו ית', אבל כשהמלך חומל על אוהבו מצד שהוא מקושר בעצמותו יכול הוא לבטל בחטא האוהב מדת המשפט שאינה אלא בבחי' התפשטות חוקיו במדינה, והאוהב מקושר הוא בבחי' פנימית המלך שלמעלה מן התפשטותו וד"ל.
וענין קודב"ה לשון קדוש הוא מובדל10 כמשל חיות הנפש מה שאין מופשט11 כלל בכלי הגוף שבאמת לא תתפעל כלל נב, אבהרגשת כאב האברים והוא בחי' מקי[ף] על הגוף והוא ענין סוכ"ע, שממכ"ע הוא נמשל עכ"פ בדוגמת התלבשות החיות בכלי הגוף, אע"פ שאינו אמת כי נשגב שמו וד"ל, עכ"ז הוא בדוגמא זו כו'. אבל סוכ"ע ענינו הוא עצמיות אור א"ס ב"ה שאינו מתפשט בעולמות כלל לחיות12 ראש ומקור לחיות הנברא. יובן מזה למשכיל בענין קבלת זיו השכינה בג"ע13 שהנפש אלקי' הנברא תקבל ממקו' חוצבה בבחי' פנימי' שבה ופנימי' המשפיע אותה והוא ענין הזיו כידוע, אבל המצות מעשיות בזה העולם כמו ציצית מאד נעלים נהנין14 מזיו שבג"ע, שהרי הציצי' החוטי' הגשמיי' הם מלבושי נוגה, אלא שהנפש מלבישם, וכמו"כ הלבשה זו תלבש הנפש בציצית דלעילא בבחי' אצי' שהרי מצוה נק' אבר דמלכא15. ופי' מלכא הוא הקב"ה שהוא מובדל מכל העולמות כנ"ל, ומצות ציצית הוא אבר ולבוש לעצמו' אוא"ס ב"ה וכמ"ש במ"א16, וא"כ הוא מאד נעלה מזיו השכינה כידוע בענין ציצית כנפי ז"א דאצי' הם ל"ב נתיבות חכמה17 המאירי' במוחי' דנוק' דז"א דאצי' וד"ל, וזהו אשר קדשנו במצותיו18 במצות19 הביא נשמות ישראל20 לבחי' קדש שהוא סוכ"ע וכו'. ולכן יפה שעה אחת21 בתשו' ומע"ט מכל חיי העוה"ב שהוא זיו מל' דאצי' מהתפשטות22 ממנה אבל הציצית המה מוחי' פנימי' לה וד"ל.
הערות
עמוד נא, ג
- 1. ענין יחוד קוב"ה ושכינתי' : מאמר זה הוא הנחת כ"ק אדה"א ממאמר אביו כ"ק אדה"ז. נדפס בשינויים במאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' עד [סיבת השינויים כנראה הוא מפני שהדרושים שב”אתהלך לאזניא" הם ”דרושים דלאזניא כ"י מו"ח והוגהו מר' ליב מאהליווער" — כמ"ש שם ע' רסב]. ראה עוד ע"ד מאמר זה וזמן אמירתו להלן ברשימת הכת"י [ושם ג"כ מפורט סימני האותיות הבאים להלן בהמראי מקומות].
- 3. כח הפועל בנפעל : נסמן לקמן עה, א הערה 187.
- 2. שכינה. . כח הפועל בנפעל : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ס"ע שסג. ענינים ע' תמה.
- 3. כח : אב: כמו.
עמוד נא, ד
- 3. באלקי' חיים : ואתחנן ה, כג.
- 4. כי נשגב שמו : תהלים קמח, יג.
- 5. בישראל עם קרובו : שם קמח, יד.
- 6. בכל צרתם לו צר : ישעי' סג, ט. ראה גם מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תש ובהנסמן במ"מ לשם. שה"א ב, ב ובהערה 17.
- 7. חלק אלקי' ממש : ראה איוב לא, ב. דברי שלום לר' יצחק אדרבי דרוש שלישי (ויניצייא שנ"ז ו, א ושם: שהן חלק מעצמותו ית'). אילת אהבים לר' שלמה אלקבץ שה"ש א, ב (ירושלים תשל"ג ט, ב). פרדס (שער הכוונה) של"ב, רפ"א. אור נערב ח"א, ספ"ג. ראשית חכמה שער האהבה פ"א (ד"ה עוד נתבאר — נג, ב). שער הקדושה פ"ו (ד"ה ובענין אם עטיפת ציצית — קמב, ד). רוממות אל תהלים כט, א. שושנת העמקים שה"ש ז, יא. מדרש שמואל אבות פ"ב, מ"ה (ד"ה אי נמי אמר אל תפרוש מן הצבור). סדר היום כוונת לעולם יהא אדם (ע' 49). כלי יקר בראשית א, לא. ב, ז. יתרו כ, יב. יג. תרומה כו, א. של"ה בית חכמה יח, א. מס' חולין קטו, ב. מס' פסחים מצה עשירה קנח, ב. קסה, ב. מס' שבועות קפח, ב. קצד, ב. הקדמת מהרנ"ש לפע"ח. ובהוספת תיבת ממש תניא רפ"ב. שפע טל בהקדמה. חוקר ומקובל ח"ג, פ"א. מאור עינים פ' יתרו (לו, א ד"ה אך) בשם מורו. פרי הארץ לרמ"מ מוויטעבסק פ' וישב (ז, ב). מאמרי אדה"א ויקרא ח"א ע' שעג. וש"נ.
- 8. כי ה' אוהב משפט : תהלים לז, כח.
- 9. יושב ודן : ע"ז ג, ב.
- 10. לשון קדוש הוא מובדל : ראה תניא פמ"ו (ע' סו). מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' קז: וזה הכלל בכ"מ שנז' תיבת קדוש שהוא לשון הפרשה והבדלה. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תקסד. וש"נ. שע"ת עב, ג ובהערה 14. לקו"ש במדבר (כרך יח) ע' 21 הערה 36. לקמן נד, ב. פ' תצוה שנח, א ובהערה 81.
- 11. מופשט : אב: מתפשט.
עמוד נב, א
- 12. לחיות : אב: להיות.
- 13. קבלת זיו השכינה בג"ע : ראה ברכות יז, א. לעיל נ, ב. לקמן נח, ב.
- 14. נעלים נהנין : בג: נעלים מן נהנין.
- 15. מצוה נק' אבר דמלכא : נסמן לעיל פ' שמות מו, ב הערה 123.
- 16. ומצות. . במ"א : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתעו. לקו"ת פקודי ג, ב ואילך. לקמן נד, ג ובהנסמן לשם.
- 17. ציצית. . ל"ב נתיבות חכמה : ראה גם לקמן נו, ב. וש"נ.
- 18. אשר קדשנו במצותיו : נוסח ברכות המצות. ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' לא וע' קפו. דרך מצותיך ע' קסח.
- 19. במצות : ב: שבמצות.
- 20. נשמות ישראל : א: כנ"י.
- 21. יפה שעה אחת : אבות פ"ד, מי"ז [בדילוג].
- 22. מהתפשטות : בג: והתפשטות.
משנה אבות ב׳:ה׳ - הטקסט מספריא
הוא היה אומר אין בור ירא חטא. ולא עם הארץ חסיד. ולא הביישן למד. ולא הקפדן מלמד. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ובמקום שאין אנשים. השתדל להיות איש:
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
משנה אבות ד׳:י״ז - הטקסט מספריא
הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה: