מו, א
הנפש שא"כ לא הי' אפשר להיות בהן התכללו' כלל ולא חיבור מעליון לתחתון, אלא התפשטות זאת הוא רק מבחי' ט"ס דכל מדה כמו חכמה שבחסד ואהבה עד מל' שבה וכן במדת הגבורה. וכך הוא גם בחו"ב כו' שזהו בחי' הרכבה שבכל מדה ולא עצם פשיטות ע"כ יוכלו ב' הפכים להתחבר וכנ"ל (כמ"ש במ"א בענין לעולם יהא אדם רך כקנה113 כו'). וז"ש דנעוץ תחב"ס וסוב"ת באורות מצד עצמן, וע"כ יכול האור להתיישב בכלי ולהתקיים ויוכל לסבול היפוכו שיש מקום להיפוכו כי כלול הוא ממנו, משא"כ בהתחלקו' שבבחי'114 מצד עצם מהותן טרם שיתפשטו באברים כנ"ל. אך מזה עצמו אנו רואים שעיקר הסיבה להתכללות האורות והכחות כ"כ שהוא [בהיותם] מלובשים באברים דוקא ולא קודם לכן שזה בא מצד כלי האברים דוקא, דהיינו שמצד מהות ועצם מזיגה והרכבה דאברים שכלולים זה מזה מראש לסוף אע"פ שכל א' פועל פעולתו מיוחדת כטבעו ומזגו כנ"ל, מחמת זה דוקא כאשר האברים מלבישים לכחות הרוחני' שבהם, יבא בהם בחי' ההתכללות זה בזה במזיגה והרכבה דבר והיפוכו ראש ורגל יחד כו' באופן שהעליון מקבל מהתחתון ודבר מהיפוכו עד שאין לא' שלימות בלא זה, דהתכללות כזו לא הי' גם בכחות הכלולים ממש בעצם הנפש כנ"ל, וצ"ל שיש בטבע מהות האברים שורש עליון שיוכל לעשות בחי' התכללות כזאת. והענין הוא כמ"ש בע"ח בשרש התהוות הכלים למעלה משורש האורות114 והוא בבחי' מקיפים עליונים כו' (שזהו הוראת ציור הכלי שסובב ומקיף לדבר שבתוכו ויש בו מדה בהקפה זו כפי ערך דבר המונח בו כו' כדוגמא שהמקיף סובב לפנימי115 מלמעלה למטה כמ"ש במ"א), והוא הטעם שכלול דבר והיפוכו לפי שידוע דהמשכות המקיפי' הוא בבחי' מטי ולא116 מטי117 כענין ורוח אלקים מרחפת נוגע ואינו נוגע118 כו' כמשל הברקת כח המשכיל לבא לידי גילוי שכל שבלתי מושג בעלי' והסתלקות [ו]חוזר ומאיר מעט וחוזר ומסתלק כו' שזהו מצד הפלאת הערך דמקיף כו' כידוע, ומזה יבא גם בבחי' הכלים ההתכללות מדבר והיפוכו כמו המקיפי' שכלול בו דבר והיפוכו כו' (ולא כמו התכללות הכחות בעצמות הנפש שכל א' יש במציאות בפ"ע עכ"פ, אלא כמו עיגול השמים שאין בהם חלקים כלל אלא עצם אחד פשוט בשוה ומתגלגל כא' עד שהתחתון עליון ועליון תחתון ממש כו'. וע"כ גם בבחי' כלים שהן האברים נעשה בהן ההתכללות כזאת אע"פ שיש לכל אחד מציאות בפ"ע שהרי הן כאלו הוא עצם אחד פשוט ממש כי עליון מקבל
הערות
- 113. לעולם יהא אדם רך כקנה : תענית כ, סע"א. ראה מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תשמז. וש"נ. תו"ח בראשית ט, א ובהנסמן שם בהערה 17.
- 114. שבבחי' : אב: שבכחות.
- 114. בע"ח. . התהוות הכלים למעלה משורש האורות : ראה מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' יז. סידור ערב שבת קסו, א. הנסמן במאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קכג־ נ"ך ע' קלד־ תו"ח נח סז, ג הערה 9. ש"א סח, א. ב. עח, ב ובהנסמן במ"מ להנ"ל. לקמן מח, א. פ' בשלח רמד, ד. יתרו רנח, ב. תצוה שלג, א. ויקהל תלב, א.
- 115. שהמקיף סובב לפנימי : ראה גם סידור שער הלולב רסה, ב.
- 116. דהמשכות המקיפי'. . מטי ולא מטי : ראה גם לעיל מא, א. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' רפ. קונטרסים ע' תמב. לקו"ת מסעי צה, ג.
- 117. מטי ולא מטי : נסמן לעיל מא, א.
- 118. ורוח אלקים מרחפת נוגע ואינו נוגע : בראשית א, ב. ראה ב"ר פ"ב, ד. רש"י האזינו לב, יא.
בראשית רבה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. עַל פְּנֵי תְהוֹם, זֶה גָּלוּת מַמְלֶכֶת הָרְשָׁעָה, שֶׁאֵין לָהֶם חֵקֶר כְּמוֹ הַתְּהוֹם, מַה הַתְּהוֹם הַזֶּה אֵין לוֹ חֵקֶר, אַף הָרְשָׁעִים כֵּן. וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', בְּאֵיזוֹ זְכוּת מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה, הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, בִּזְכוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יט): שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָת אָמַר, בְּרִית כְּרוּתָה לַמַּיִם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת שָׁרָב רוּחָה שַׁיְיפָה, וּכְבָר הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא, וְעָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ, פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְלֹא הֵשִׁיבוֹ, בַּשְׁלִישִׁית הֵשִׁיבוֹ בִּבְהִילוּת, אָמַר לוֹ בֶּן זוֹמָא מֵאַיִן הָרַגְלַיִם, אָמַר לוֹ מְעַיֵּן הָיִיתִי, אָמַר לוֹ מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מֵאַיִן הָרַגְלַיִם. אָמַר לוֹ מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְלֹא הָיָה בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים אֶלָּא כִּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְנַשֶּׁבֶת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא מְרַחֶפֶת, כָּעוֹף הַזֶּה שֶׁהוּא מְרַפְרֵף בִּכְנָפָיו וּכְנָפָיו נוֹגְעוֹת וְאֵינָן נוֹגְעוֹת. נֶהְפַּךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לְתַלְמִידָיו, הָלַךְ לוֹ בֶּן זוֹמָא, וְלֹא שָׁהוּ יָמִים מֻעָטִים וּבֶן זוֹמָא בָּעוֹלָם.
רש"י על דברים ל״ב:י״א - הטקסט מספריא
כנשר יעיר קנו. נִהֲגָם בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה, כַּנֶּשֶׁר הַזֶּה רַחְמָנִי עַל בָּנָיו, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְקִנּוֹ פִּתְאֹם עַד שֶׁהוּא מְקַשְׁקֵשׁ וּמְטָרֵף עַל בָּנָיו בִּכְנָפָיו בֵּין אִילָן לְאִילָן, בֵּין שׂוֹכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי שֶׁיֵּעוֹרוּ בָּנָיו וִיהֵא בָהֶם כֹּחַ לְקַבְּלוֹ (ספרי):
יעיר קנו. יְעוֹרֵר בָּנָיו:
על גוזליו ירחף. אֵינוֹ מַכְבִּיד עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם אֶלָּא מְחוֹפֵף — נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ (תלמוד ירושלמי חגיגה ב') — אַף הַקָּבָּ"הּ, "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ" (איוב ל"ז) כְּשֶׁבָּא לִתֵּן תּוֹרָה לֹא נִגְלָה עֲלֵיהֶם מֵרוּחַ אַחַת אֶלָּא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (דברים ל"ג), "אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא" (חבקוק ג') — זוֹ רוּחַ רְבִיעִית (ספרי):
יפרש כנפיו יקחהו. כְּשֶׁבָּא לִטְּלָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵינוֹ נוֹטְלָן בְּרַגְלָיו כִּשְׁאָר עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁשְּׁאָר עוֹפוֹת יְרֵאִים מִן הַנֶּשֶׁר שֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ לָעוּף וּפוֹרֵחַ עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן בְּרַגְלָיו, מִפְּנֵי הַנֶּשֶׁר, אֲבָל הַנֶּשֶׁר אֵינוֹ יָרֵא אֶלָּא מִן הַחֵץ, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא יִכָּנֵס בְּבָנַי, אַף הַקָּבָּ"ה (שמות י"ט) "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" — כְּשֶׁנָּסְעוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וְהִשִּׂיגוּם עַל הַיָּם הָיוּ זוֹרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת, מִיָּד "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וְגוֹ' וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וְגוֹ'" (שמות י"ד):
כנשר יעיר קנו AS AN EAGLE STIRRETH UP ITS NEST — He guided them with mercy and pity like the eagle which is full of pity towards his young and does not enter its nest suddenly — before it beats and flaps with its wings above its young passing between tree and tree, between branch and branch, in order that its young may awake and have enough strength to receive it (Sifrei Devarim 314:1).
יעיר קנו means, AWAKENS ITS YOUNG (i.e. קן, “nest” is a term for young birds).
על גוזליו ירחף IT HOVERETH OVER ITS YOUNG — it does not press heavily upon them, but hovers above them — touching them and yet not touching them. So too, the Holy One, blessed be He, (Job. 37:23) “The Almighty, we did not find Him to be too powerful in strength”: when He came to give the Torah to Israel, He did not reveal Himself from one side, (thus concentrating His power at one point), but from four sides, as it is said, (Deuteronomy 33:2) “The Lord came from Sinai, and shone forth from Seir unto them; He appeared from Mount Paran"; also (Habakkuk 3:3) “God came from Teman” — this is the fourth side (Sifrei Devarim 314:1).
יפרש כנפיו יקחהו [AS AN EAGLE …] SPREADETH ABROAD ITS WINGS, TAKETH IT — When it comes to remove them (the young) from one place to another, it does not take them with its claws, as other birds do: because other birds are afraid of the eagle that soars so high and flies above them, therefore they carry them (the young) by their (the mother’s) claws for fear of the eagle. But the eagle is afraid only of an arrow, therefore it carries them (the young) on its wings, saying, “It is better that the arrow pierce me than that it should pierce my young”. So, too, the Holy One, blessed be He, says, (Exodus 19:4) “I bare you as on eagles wings” (Mekhilta): when the Egyptians marched after them and overtook them at the Red Sea, they threw arrows and stone missiles at them, whereupon at once “The angel of God moved … and came between the camp of Egypt [and the camp of Israel]” that it might receive the arrows etc. (Exodus 14:19—20 And Rashi thereon).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.