ויאמר ה' אל משה מה זה בידך

לז, דבעז"ה שדרש אדמו"ר שליט"א בק' באברוייסק תקפ"ב לפ"ק

ר"ח טבת

[oldpage_נב] ויאמר ¹ ה' אל משה² מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה² כו' ויהי לנחש כו'. הנה להבין ענין כללות האותות והמופתים שהי' במצרים וענין האות הראשון דהפיכת המטה לתנין ומתנין למטה כו', הנה יש להקדים כללות ענין הגלות שנק' שינה וכמ"ש אני ישינה³ ולבי ער כו' ואי' בזהר אני ישינה בגלותא⁴ כו'. וזהו מ"ש בשוב ה' את שיבת ציון⁵ היינו כחולמים, שכאשר ישיב ה' את שבות⁶ ציון יכירו על שהי' בגלות בבחי' שינה וזהו היינו כחולמים כו'. והנה עד"מ החולם חלום אנו רואים שיחלום אדם בחלומותיו ענינים הפכים מן הקצה לקצה ובנושא אחד ממש, כמו שיחלום דבר שמחה ורוב טובה ונחמה מאיזה ענין מאורע כמו שנעשה לשר גדול או עשיר ומצליח, וברגע זו עצמה בא ענין החלום בהיפוכו שהוא ענין רע ו[דבר] עצב ביותר שנגע בו עד הנפש למות, וכה"ג בעניני ביתו ובניו וזולתם יבא בחלום ענינים הפכים מחדוה לצער ומצער לחדוה דבר והיפוכו ממש שלא יכילנו השכל⁷ שיוכל להיות ב' הענינים כא' בזמן אחד (לבד ענין החלום עצמו שהוא כוזב ומגזם דבר שלא יוכל להיות כו' כמו פורח באויר וכה"ג, מלבד עניני שטות⁸ הרבה שהי' מתבייש לספרם בדבור, הנה יבוא בחלום דבר והיפוכו כא'). אך הנה הגם שבא החלום בעניני[ם] הכוזבים מאד ובפרט בדבר והיפוכו בנושא אחד שהוא מן הנמנעות, מ"מ אין זה שקר מעיקרו אלא כל ענין בפ"ע יכול להיות אמת גמור [ו]הוא מפני שענין זה כבר הי' לעולמים [א]ו כיוצא בו הי' או בדוגמא דדוגמא עכ"פ הי' הדבר בעולם, וגם ענין השני היפוכו יכול להיות אמת בפ"ע שהוא ג"כ הי' במציאות בעולם או מעין ודוגמא שלו, רק במה שבאו ב' הענינים סמוכים וחבורים יחד בענין סיפור אחד בחלום שהן ב' הפכים דסתרי אהדדי כנ"ל, זה⁹ מכח החולם כל החלומות שהוא כח המדמה¹⁰ בשינה שהוא מחבר ומקשר כמה דברים וענינים הפכים מנגדים יחד בסיפור ענין אחד, אע"פ שהן ב' הפכים בתכלית כו' (וכמו לח, אשמגזם ומכזב גם בכל דבר שלא הי' ולא יהי' בעולם כו'). (ושרש הענין ידוע לפי שכל החלומות באים מעין הרהורי לבו¹¹ ביום אך א"כ הי' כל דברי החלומות אמת ולא ב' הפכים כא' כו' וא' החלומות שוא ידברו¹² כו'. הענין הוא שאותיות הרהורי לבו שכבר הרהר פעם א' עם כל מה שמהרהר בימים רבים מאד מתחברים יחד בחלום בשינוי הסדר לגמרי עד שיוכל לחלום דבר והיפוכו ממש, אבל כל א' בפ"ע יש לו מקום בפ"ע שהוא מעין הרהורי לבו שכבר הי' בעולם רק שבא בדרך דוגמא וכחיבור בענין זר מאד כו' שהרי לא יחלום פילא בקופא דמחטא¹³ דבר שאינו יכול להעלות במחשבה ולא הי' בעולם כו', וזה כל ענין פתרון חלומות להביא כל ענין אל מקומו בסדר נכון כו' כמ"ש במ"א¹⁴ ).

[ב] והנה ע"ד דוגמא זאת יובן בכנס"י שהן בגלות בבחי' שינה כמ"ש אני ישינה כו' בכל עניני עבודת האלקי' בנשמתם וגופם שזהו בבחי' החלום ממש שיש בו דבר והיפוכו כאחד ממש כנ"ל. דהנה אנו רואים דבר הפלא ופלא מה שהאדם יכול להתפעל בהתבוננו' בגדולת ה' כמו ביחו"ע ויחו"ת¹⁵ דק"ש עד שיגיע לאהבה אלקי' באמת בכל לבו ונפשו באחד ואהבת¹⁶ את ה' בכל כו'. ואח"ז מיד אחר התפלה כשהולך בשוק ישים לבו וכל נפשו בעסקי עוה"ז במו"מ וגם אחר תאוות[יו] הרעים נמשך בכל לבו ונפשו במעשים ומחשבות זרות כו' שהרי זה דבר והיפוכו ממש בנושא אחד וכתרתי דסתרי אהדדי לגמרי דאם הי' התפעלות אהבה אלקי' בק"ש ותפלה אמת שאין עוד מלבדו¹⁷ וכולא קמי' כלא¹⁸ ממש כו', האיך יהופך מן הקצה לקצה כל היום לידבק בדבר זר זולתו ית' לעשות מהטפל עיקר ומהעיקר טפל (וכמאמר ישראל שבחו"ל¹⁹ עובדי ע"ז בטהרה הן, לפי שבחו"ל לבוש שק דנוגה מסתיר יותר והוא שורש דרכי טבע האנושי' ואלקי' גימט' הטבע²⁰ לומר כחי ועוצם ידי²¹ כו' ועושה מטפל עיקר לחצוב לו בורות נשברים²² שהם ע"ס²³ דק"נ כו'). וכמו שהוכיח אליהו אם ה' הוא האלקי' לכו אחריו כל היום ועד מתי²⁴ אתם פוסחים על ב' הסעיפים כו', וכן אמר קצר המצע מהשתרע²⁵ מהשתרר שני ריעים כו' דבר והיפוכו ממש לח, בבלב אחד, וא"א שבתפלה הי' ההתפעלות שקר דודאי נשמת אדם חלק אלוה²⁶ הוא כו' וכמ"ש נר ה' נשמת אדם²⁷, והתפעלותם אמת לאמתו²⁸ וכמו באמת ויציב²⁹ שמאמת לאמת האהבה דכל לבבך כו'. אלא צ"ל דזה אינו כתרתי דסתרי³⁰ כלל כי כל א' וא' בפ"ע אמת כענין החלום הנ"ל, [ד]מה שהי' לו מס"נ באחד בק"ש ותפלה ודאי אמת הוא מצד שרש הנשמה שנמשכת כניצוץ העולה מאליה למקורה כו', ומה שנמשך בכל לב ונפש בהבלי עוה"ז אח"כ גם זה אמת, אלא שהוא ענין בפ"ע מצד חומר הגוף, רק שבאים ומתחברים בשעה א' תיכף אחר התפלה נמשך בעניני עוה"ז כאלו הוא ענין אחד ממש והן דבר והיפוכו בתכלית שזהו כמו החלום שמחבר דבר והיפוכו כאחד כנ"ל. וכך הוא בדרך פרט בכל בחי' טוב ורע שבאדם שהן ב' הפכים בתכלית, לפעמים יגב[ו]ר בו הטוב והוא להיות מתעורר בתשובה שלימה ועושה צדקה וכל המצות ולבו נשבר וחלל בקרבו כו', ולפעמים יגבור בו חלק הרע להיפוך לעשות כל רע והולך שובב בדרך לבו בלי שום התעוררות תשובה ולבו מלא מכל רע ומדות³¹ רעות כו' ויכול להיות שיתחברו ב' הפכים אלו בשעה א' כידוע. ועכ"פ בכללות ימי חייו יתחבר כל בחי' טו"ר יחד בתערובות ריבוי טוב וריבוי רע כו' דהיינו כל התפעלות אלקות אמיתי' שבתפלה ומעשה הטוב בתומ"צ וצדקה ותשובה וגם כל הרע שנמשך בגופו במעשה ומו"ד ומדות הכל כא' כו', וא"כ זהו בחי' השינה ממש (וכנ"ל³² דהחלומות השוא ידברו ולא מצד עצם ענין החלום שכל א' אמת בפ"ע גם מה שמגזם וכוזב יש בזה מעין ודוגמא דהרהורי לבו כו', [כ]ך הנשמה מצד שרשה למעלה יהי' בה התפעלות אהוי"ר רק שהוא מעין ודוגמא שהי' לה למעלה כו', וגם מה שיפול ברע מצד הגוף אמת מצד שרשה בק"נ, רק שבאים כאחד, והוא לפי שבשינה עולים אידים³⁴ מחומר גסות המאכלים שבקיבה ועושים דמיונות שוא בבלבולים גדולים לשנות סדר הצרופים דהרהורי לבו בכל ימיו כו', ע"כ יש מהם אמת ויש שקר בכל תערובות טו"ר. וראי' מנביאים שמופשטים מחומר הגוף לגמרי, יהי' החלומות שלהם ברור מכל שקר ודמיון כוזב אדרבה רוח האלקי' שורה בהם ויודעי'³⁵ עתידות כמו ביד הנביאים אדמה³⁶ כו' כמו וארא בחלום³⁷ כו' בחלום אדבר בו³⁸ לח, גכו' (וכמ"ש³³ בזהר דהחלום מסוף מדרגת הנבואה³⁹ כו'). וזהו דוקא בגלות שנק' שינה, אבל בזמן בהמ"ק לא הי' ענין ב' הפכים הנ"ל בכנס"י שהרי הגם שהיו עוסקים בפרנסה ומו"מ אחר מס"נ בק"ש לא הי' מסתיר להם לאור האלקי שבעבודתם בתפלה [oldpage_נג] ותו"מ כלל כי הי' זה העסק אצלם בדרך עובדא כמעשה המצות ממש הגם שהי' לצורכי חיי גופם⁴⁰ כשיהי'⁴¹ בטחונם חזק רק על ה' לבדו שהוא הממשיך ברכה במעשה ידיהם ואליו נושאים נפשם בעסקם כו' כענין השלך על ה' יהבך⁴² כו', ואינם בטוחים בכח ועוצם ידם כלל רק שצריכים לעסוק בדרך ציווי שיהי' במה לשכון אור השפע האלקי' וכמ"ש וברכך ה' בכל אשר תעשה⁴³ כו'. ונמצא לא הי' עסקם גם⁴⁴ בגשמיות בבחי' נפרד מאלקים כלל, וכמ"ש לאהבה את ה' בכל לבבכם ובכל נפשכם⁴⁵ ממש וסמיך לי' ואספת דגנך⁴⁶ כו' ואין זה כתרתי דסתרי כלל, משא"כ בזמן הגלות דמס"נ בתפלה ועסק הפרנסה המה דבר והיפוכו ממש כנ"ל וד"ל.

[ג] וזהו בשוב ה' שבות ציון היינו כחולמים, פי' כאשר יבא משיח ב"ב ויתגלה אור האלקי כמו שהוא באמיתתו בכאו"א כמ"ש כולם ידעו אותי מקטנם⁴⁷ ועד גדולם כו', אז יכירו ויבינו על כל אשר הי' בכאו"א בזמן הגלות בכל דור וזמן ימי חיי האדם כל מעשה הטוב בתפלה ותשובה ותו"מ כו' הכל הי' דרך חלום שמעורב בזה דבר והיפוכו כאחד, כי מיד אחר הטוב דתפלה ותומ"צ רע דמדות רעות והמשכת עניני עוה"ז החומרי ואחר הרע דק"נ במדות ומו"ד כו' טוב דהתפעלות אלקות בתפלה ותומ"צ ותשובה כו' כמו בחלום שיהופך בענינים הפכיים מנגדיים מאד והכל בדרך סיפור ענין א' שלא יכילנו השכל. משא"כ לע"ל יהי' אור ה' מאיר בנשמות כמו שאדם ניעור מן השינה שאין בו דבר והיפוכו בשום אופן כמו וידע כל פעול⁴⁸ כו' וד"ל. והנה הגם שהחלומות בשינה הוא בתחתית המדרגה שבמח' שבמוח, והוא כח הדמיון לבד ע"כ מדמה דבר וכוזב⁴⁹ וגוזמא שלא יוכל להיות וכן ב' הפכים כנ"ל לפי שבשעת השינה מסתלקים כל כחות פנימי' הנפש למעלה בעצמות הנפש בעילוי אחר עילוי כו' עד שלא נשאר גם במחשבה שבמוח רק הכח המדמה לבד ובלב לא נשאר רק קיסטא דחיותא⁵⁰ בדפק שבלב וע"כ בטל כל הרגשה ותנועה רצונית וכ"ש המדות והשכל ורצון שמדות אוי"ר וכה"ג מסתלקי' בשכל והשכל שבמוח מסתלק ועולה בכח המשכיל וכן כח הרצון עולה בעצמות הנפש כו'. הנה עכ"ז יש בחלום יתרון מעלה בשרשו מזה עצמו שהשכל⁵¹ לח, דעולים בפנימי' ועצמי' הנפש שנק' יחידה דוקא כי מאחר שכל פנימי' הכחות דרצון ושכל ומצות ומחו"ד הכל עלו לפנימי' דבחי' יחידה שזהו עילוי מופלג לנר"נ שבמוח ולב וכבד כו' בעת השינה דוקא כו' (כידוע ומבואר במ"א שזהו כמו בחי' עיבור דתלת כלול גו תלת⁵³ חב"ד בחג"ת וחג"ת בנה"י שיש יתרון מעלה⁵² אז מצד עליות המוחי' ומדות בבחי' יחידה שזהו שאמר תינוק בבטן אמו⁵⁴ מלמדים אותו כל התורה וכתי' מי יתנני כירחי קדם⁵⁵ דוקא כו' וד"ל). וא"כ כאשר יחלום חלום בשינה אף שהוא בא מכח המדמה הרי שרשו הוא מאיר בהעלם מבחי' יחידה דעצמות הנפש שלמעלה מהרצון ושכל כו' (וע"כ יבא בחלום כמה עניני רצון ושכל שבאו במו"ד בהרהורי לבו כל הימים יחדיו ישכנו לפי שאין סדר בזה כלל וכלל כנ"ל מטעם שבחי' יחידה הוא בחי' העצמיות דנפש הכולל כל פרטי הסתעפות כמה מיני רצון ושכל ומדות ומו"ד יחד ממש גם שיש בהן דבר והיפוכו כחו"ג שברצון ותענוג וחו"ג שבשכל ומדות כמו צער וחדוה התנשאות ושפלות כו' באים כא' ברגע א' בחלום מצד בחי' יחידה כו'. ודוגמא לדבר כל ימי האדם נחלקו לחלקים פרטיים יש ימים שהוא בבחי' חסד וטוב [ב]עושר והצלחה ויש ימים שהוא בימי רעה עני ומדוכא כו', וכאשר הנפש באה בעולם כוללת היא כל הימים שקצובין לו במספר שיש בהן דבר והיפוכו טו"ר יחד ממש, וכך הוא בחי' התחלקות דטו"ר שברצון ושכל ומדות ומו"ד לגבי עצם הנפש שכוללם יחד בסקירה א' מבלי התחלקות כלל כולם כא' יוסקרו בה כו'). ומטעם זה יובן עכ"פ שאע"פ שהחלומות הן בבחי' דמיון שרשם בעצם הנפש שהוא בחי' יחידה, ע"כ בא בהן דבר והיפוכו יחד (רק הכוזב והשוא שבהן הוא בא מעיכור אידי המאכל שמבלבלים הצירופי' ונעשה ענין זר וכוזב לגמרי, אבל כאו"א בפ"ע הוא אמת כנ"ל, וגם שינוי זה הסדר בא מלמעלה דוקא, והוא מכח החולם שמשנה כל סדר עניני הצירופים כו'). ויובן מזה שהחלומות שרשם בבחי' עיגולים מקיפים כמו העיגול שאין בו מעלה ומטה⁵⁶ והתחלקות קוין לחלקים מיוחדים כלל רק הכל כא' ממש כי הוא סובב כולו כאחד בב"א ולא ניכר בו התחלקות כלל להיותו למעלה עדיין מבחי' התחלקות המשכת קוין כי כולל הוא כו', משא"כ באמצע[י]ת העיגול יומשך בו קוין בהתחלקות פרטיים לימין ושמאל ואמצע כו' ומעלה ומטה הכל כידוע. והנמשל מזה יובן שזהו בחי' מקיפי' דתהו שהן כמו עיגולים למעלה [מ]התחלקות בחי' קוין [ד]בחי' התיקון דציור אדם בנר"ן [ב]רצון ושכל מחשבה ודבור כו'. ויובן זה בציור קומה דכנס"י כשהן בגלות הנק' שינה לט, אהגם שהוא בבחי' הדמיון ובא בהתחברות דבר והיפוכו טו"ר יחד כנ"ל, עכ"ז שרש זה דוקא הוא בבחי' המקיף הכללי דבחי' יחידה שבנפשם [ב]כלל שכולל כל פרטי התחלקות דמוחין ומדות כו' שמתחלקי' בפרט שיוצאים מן הכלל כנ"ל, וע"כ גם שיש בעבודתם בכל דור [ו]זמן מעורב יחד טו"ר (מחמת העלאת חומר הגופני כו') שרשו נעלה מאד והוא ביחידה דכנס"י שהוא למעלה מהתחלקות דנר"ן בציור אדם כו', רק שעתה הם בהתלבשות דמיונות החלומות ולע"ל יתעלו לשרשם שבבחי' מקיפים (וכמ"ש ותחלימני ותחייני⁵⁷ כו' כמו שאחר השינה יתחזק כח השכל והגוף מפני הבירור כו', וזהו שהראו לחוני המעגל שישן ע' שנה⁵⁸ כמו גלות בבל ע' שנה⁵⁹ כו'). וזהו שאו' אז היינו כחולמים שכל עבודת האלקי הי' בבחי' חלום כלול מב' הפכים, אבל החלומות הללו עצמם יתעלו לשרשם בעצמות אלקות (והוא ע"י יוסף פותר חלומות שהוא בחי' צ"ע כמשי"ת). וכך הוא בשרש כנס"י למעלה דכתי' ותקם בעוד לילה⁶⁰ דוקא ותתן טרף רפ"ח⁶¹ כו' עד"מ באדם בעת השינה דוקא יותר יעוכל המאכל ויבורר וע"כ יתחזק יותר בהקיצו כו', וזהו שבחי' ב"ן מברר בירורים דרפ"ח כו' מהיכלות החיצוני' כו' ואע"פ שנק' חלום מ"מ יש בזה יתרון מעלה להיותו בבחי' מקיפי' דעיגולים דתהו שלמעלה מבחי' הקוין דתיקון כנ"ל. וזהו בזמן הגלות שנק' לילה⁶² שהשכינה בגלות בע"ש⁶³ ונק' שינה וכמ"ש אני ישינה ולבי ער כו' בשרשו במקיף הכללי דבחי' יחידה דכנס"י וד"ל.

[ד] והנה כמו"כ יובן בבחי' אדם העליון שעל הכסא⁶⁴ כו' הגם שאין לו גוף⁶⁵ ולא דמות הגוף כו' דברה תורה כלשון בנ"א⁶⁶ כידוע, וכמ"ש עורה למה תישן⁶⁷ כו' וכן ויקץ כישן ה'⁶⁸ כו', שבזמן הגלות הוא בבחי' שינה כענין תרדמה שנפלה על אדה"ר⁶⁹ כו' ונק' בחי' דורמיטא⁷⁰ כו' שהוא בחי' הסתלקות פנימי' המוחין ומדות כו' למעלה מעלה בעצמות המאציל כו' ואין שפע [oldpage_נד] לעולמות דבי"ע רק מבחי' נה"י דנה"י כו', כמו משל השינה באדם התחתון שנשאר רק בחי' כח הדמיון במחשבה וקיסטא דחיותא בלב כו' וכמ"ש אלכה ואשובה אל מקומי⁷¹ כו' ואיתא בזהר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא⁷² כו' שהוא לט, בבחי' מקיפי' העליונים דבחי' עיגולים דתהו שלמעלה מעלה מבחי' התחלקות נר"ן שבאדם העליון כו'. וזהו עורה למה תישן ה' כו', ואע"פ שאמר וכי יש שינה⁷³ לפני המקום כו' היינו למעלה מבחי' ציור אדם דבחי' התיקון בנר"נ כו' (ונק' עינא פקיחא⁷⁴ דלא נאים וכמ"ש לא ינום ולא יישן⁷⁵ כו' כידוע), וכמשל המאכל שבקיבה שמעלה אידים [ל]מוח והוא העושה כמו מכסה דק להגביר השינה ובאים החלומות בענינים זרים ומנגדים כו', כך הוא מבחי' בירורים דק"נ שהן מעורבים טו"ר עולים למעלה כו' ומזה ענין בחי' החלומות למעלה כשהוא בבחי' שינה כו' שהוא בא בבחי' התלבשות בחיצוניות דחיצוניות דמח' עליונה המצמצם לגמרי כו' (וע"כ גם באומות העולם בא רוב שפע ביתר מכפי מדתם וגם שהם עוברי רצונו כו' כמשל הישן שאינו מרגיש בזבוב⁷⁶ כו'). וזהו מ"ש אלביש שמים קדרות⁷⁷ ושק אשים כסותם פי' בחי' שמים⁷⁸ העליונים שהן בחי' העיגולים דתהו ([ו]הוא מח' הכללי' שסוקר הכל כא' שלמעלה מהתחלקות דחכ' ורצון כו') אלביש להורידם למטה⁷⁹ מאד והוא בבחי' קדרות וחשך בצמצומים דבחי' צרופי' האחרונים דמחשבה שהוא ענין ובחי' החלומות כו' שזהו מבחי' חיצוניות דחיצוניות דשם אלקי' המצמצם ומסתיר לגמרי, וזהו ושק אשים כסותם שהן לבוש שק דנוגה שמלובש בע' שרים כו'. וכ"ז בזמן הגלות דוקא שנק' שינה, אבל לע"ל כתיב ולא יכנף⁸⁰ עוד מוריך כו' כמ"ש ביום ההוא יהי'⁸¹ ה' אחד ושמו אחד דשם אלקים שנק' שמו יהי' כה' אחד יחו"ע דאצי' שלא יסתיר כלל וכלל, [ד]עכשיו מחמת רוב הצמצומי' דאלקים באה בחי' החלומות כ"כ למטה מטה כו', אבל לע"ל יוציא חמה מנרתקה⁸² שהוא שם אלקים וכמ"ש ונגלה כבוד הוי'⁸³ דוקא ע"כ יתעלו אז גם בחי' החלומות דאלביש שמים קדרות ושק דעכשיו למעלה מעלה כמו שהן בשרשן בבחי' עיגולים דתהו כנ"ל שלמעלה מבחי' התיקון להוסיף אור גדול בשם הוי' מצד יתרון האור מן החשך⁸⁴ דוקא מטעם הנ"ל דשרש החלומות הוא בעצם הנפש כו' וד"ל. וזהו שלע"ל דוקא נאמר היינו כחולמים שיתעלו החלומות בשרשם ולא כעכשיו שהחלומות הן בבחי' העלם דלבוש שק דחיצוניות ואחוריים דאלקים, אבל לע"ל שיהי' שמו דאלקים אחד יחו"ע ממש כנ"ל לט, גאז דוקא יבינו שורש ענין החלומות שהי' בזמן הגלות וד"ל. והנה ענין בירור החלומות דגלות שנק' שינה הוא ע"י יוסף דוקא, כי הוא מבחי' מלך הח'⁸⁵ מלך הדר⁸⁶ כו' שרש המקור לבחי' התיקון⁸⁷ עד"מ מי שיכול להעמיד כל דבר המבולבל בשינוי החלומות⁸⁸ כל א' על מקומו ולעשות סדר נכון כו', וזהו ענין פותר חלומות שהולך אחר הפה⁸⁹ דוקא כך החלומות עליונים שבגלות⁹⁰ הולכים אחר הפה דיוסף דוקא פותר חלומות אותיות תופר⁹¹ כמ"ש בן פורת יוסף⁹² כו' (כמשי"ת), וזהו שנתעלה יוסף ע"י פתרון החלומות דוקא כי שרשו למעלה במקור בחי' התהו ותיקון כו' וד"ל (וזהו שבחי' יוסף צ"ע הוא בכל גלות שנק' שינה וכ"ש בגלות זה האחרון שהוא בחי' שינה מרובה והוא אריכות הגלות שנתארך ביותר לפ"ע זה⁹³ גברו החלומות ביותר עד"מ שינה באדם שאין ריבוי החלומות בא מתוך שינה מועטת אלא מתוך שינה מרובה כו'). וזהו שבבחי' זו דפתרון חלומות גבוה יוסף גם ממשה (והוא מלך המשיח⁹⁴ ) שהרי יוסף הי' בו נשמת נדב ואביהו⁹⁵ בבחי' רוח ונפש שבו, וע"כ נשמת נדב שהוא בחי' רוח דיוסף לא הי' צריך אהרן⁹⁶ הזאה ג' וז' כלל וז"ש ורוח נדיבה תסמכני⁹⁷ כו' רוח של נדב שאין שם אחיזה לחיצונים כלל (כמו במשיח דאז נא' ורוח הטומאה⁹⁸ כו') וכמ"ש בס' הקבלה והוא מטעם הנ"ל וד"ל.

ומעתה ⁹⁹ י"ל מ"ש אז יאמרו בגוים¹⁰⁰ הגדיל ה' לעשות עם אלה למה יאמרו הגוים דוקא הגדיל כו', והנה תחלה י"ל ענין גלות מצרים בכלל שנק' בשם שינה כמ"ש למעלה, ואמנם זהו דוקא בחי' הבירורים דרפ"ח כו' כנ"ל והוא מ"ש וינצלו את מצרים שעשאוה כמצולה¹⁰¹ כו' (וכמו שהבטיח לאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול¹⁰² כו') שזהו בחי' בירור והעלאת כל רפ"ח ניצוצים שנפלו בשבה"כ בחטא עה"ד כו' מבחי' עולם התהו שלמעלה מבחי' התיקון¹⁰³ ויצאו וירדו למטה מטה בהתחלקות ד' נהרות שיוצאי' מנהר שיוצא מעדן ושם הא' פישון¹⁰⁴ הוא נהר נילוס¹⁰⁵ (שנפלו שם כל ניצוצות דתהו¹⁰⁶ שנפלו בדור הפלגה ועוד נשמות רבות¹⁰⁷ ) וכאשר השאילום כלי כסף¹⁰⁸ וכו' עשאוה כמצולה כו' שביררו והעלו גם אשר כבר לט, דנמשך לשר מצרים לחיות גמור עד שנשארו ריקם מכל כו'. ולהבין ביאור הדברים הנה תחלה יש להקדים משל א' לענין הבירורים הנ"ל [ו]הוא מנשמת האדם בגופו שאנו רואים שלבוש הזה דחומר הגופני הוא גס ועב מאד נמשך אחר תאוות כרוח הבהמה ממש, והנה גדול כחה כ"כ עד שביכולת לבוש גס זה להחשיך גם לאור הנשמה האלקי' ששרש חוצבה ממקור החיים האלקי' והיותה כלולה וצרורה ודבוקה באלקים חיים בלי פירוד כלל וכלל אלא בבחי' הביטול בתכלית קודם בואה להתלבש בלבוש הגופני, כידוע שהנשמה כמו שהיא בשרשה גבוה גם מן המלאכים¹⁰⁹ שנמשכים רק מבחי' ה[ב]ל הדיבור שהן בבחי' יש ודבר בפ"ע רק שבאים ליכלל ביטול היש לאין כו', אבל הנשמ' הן ביחוד [ו]התכללות גמור במחשבה עליונה כו' כמ"ש במ"א, ואיך יוכל להיות שע"י התלבשות הנשמה בגוף תחשך אורה האלקי כ"כ עד שיוסתר ממנה אור האלקי לגמרי ותוכל להיות גם היא בבחי' פירוד מאלקות כאלו לא היתה מעולם קשורה ודבוקה בעצמות אלקות כלל, שהרי נאמר נפש כי תחטא¹¹⁰ כו' הרי נק' נפש החוטאת בפו"מ שהוא הפגם שפוגם באות יו"ד וה"א כו' כידוע בוידוי דק"ש שעל המטה¹¹¹ שפגמתי באות יו"ד, עד שצריכים בירור ותיקון להסיר הלבושים צואים מן החטאים¹¹² ועון בגיהנם וכה"ג בגלגולים כידוע, ואיך יתכן שמצד חומר הגופני תפול כ"כ מאיגרא רמה¹¹³ כו' להיות להיפך גמור מכמו שהיתה במקור חוצבה כו'. אך הענין הוא משום דשרש לבוש גס דחומר הגופני דק"נ ממקור חוצבו הראשון ממש כמו שהי' בבחי' שם ס"ג דתהו¹¹⁴ שקדם לבחי' התיקון קודם השבירה כו' הוא אור תקיף¹¹⁵ וחזק הרבה יותר מאורו' דתיקון, והנשמות שרשם מבחי' אורות דתיקון שם מ"ה¹¹⁶ כידוע, ע"כ יש בכח הגוף להחשיך לאור הנשמה ולהפרידה מיחוד עליון לגמרי, וכמו הרבה נשמות גבוהות שנפלו למטה מטה בהיותם באים בגופים חומרים כו' (וראי' לזה מכח התשובה שהוא לב נשבר דגוף החומרי שעולה למעלה הרבה מצד"ג¹¹⁷ כמשי"ת בסמוך) מטעם זה [oldpage_נה] דשורש בע"ת בס"ג דתהו שלמעלה ממ"ה דתיקון כו'), וכמו"כ יש כח גדול בנשמה בשרשה הראשון בעצמות אור הא"ס ממש שלפני בחי' התהו ותיקון כו' להפוך גם חשך דק"נ דתהו מ, אלאור כו', משא"כ במלאכים כשנפלו למטה בנפילים¹¹⁸ שהיו בארץ כו' (וכמ"ש במ"א בענין ריח בני כריח שדה¹¹⁹ כו')¹²⁰, ועד"ז יובן בענין ירידות ונפילות רפ"ח ניצוצים דתהו הגם שהיו בתכלית הביטול וההתכללות, כשנפלו למטה ע"י חטא עה"ד כנ"ל הוא שנעשו בבחי' פירוד גמור מאלקות בלבוש גופני דאדם שמחשיך לאור הנשמה האלקי' בירידתה והתלבשותה בה להיות בבחי' פירוד גמור, אך ענין ירידתם ונפילתם למטה הי' לצורך עלי' דוקא (כמשי"ת בסמוך) וד"ל.

[ה] וזהו ענין נפילת רפ"ח ניצוצות בד' נהרות דג"ע כנ"ל, דהנה ידוע בענין ונהר יוצא מעדן¹²¹ כו' שהוא בחי' התפשטות השפע דבחי' מים עליונים דחכ' שנמשך מעדן העליון שהוא בחי' התענוג העליון הנעלם שבפנימי' חכ' עילאה שהוא העוה"ב ויתגלה לע"ל ואפס קצהו מאיר בג"ע מעדן זה כמ"ש בעדן זה עין לא ראתה¹²² כו' ונמשך לבחי' בינה שנק' נהר¹²³ שהוא מקור כל ההשג' אלקי' שהנשמות נהנין מזיו¹²⁴ כו' שהוא בחי' העונג המורגש בהשגה כמו בחי' הרגשת התענוג אלקי שהנשמות מתענגי' על ה' בכל שבת כמ"ש אז תתענג על ה'¹²⁵ וכמו בתפלת השבת דעכשיו כידוע, וזהו ונהר יוצא מעדן העליון להשקות את הגן כו' ונק' נהר ע"ש בחי' ההמשכה¹²⁶ וריבוי השפע להשקות כו', ובג"ע הרי הוא עדיין בבחי' היחוד גמור רק בבחי' המשכה אחת ונק' נהר א' כללי רק כשיוצא לחוץ לג"ע הארץ א' [ו]משם יפרד והי' לד' ראשים¹²⁷ כו' שיפרד זה הנהר לד' חלקי', כי בהיותו יוצא מעדן לא הי' עדיין בבחי' ההתחלקות כלל, אלא הי' נהר א' בבחי' היחוד והתכללות בעדן במקורו וכ"ש וק"ו בעדן העליון עצמו שהוא התענוג העליון הנעלם שם מתייחד בחי' נהר זה דבינה בתכלית (וכמו עונג המורגש בהשגה שנכלל ובטל בעצם התענוג הפשוט שבעצמות הנפש ואינו ניכר במציאות עונג כלל בפ"ע כו'), אך משם יפרד בבחי' פירוד והתחלקות לד' ראשים כו' להיותו בא ונמשך למרחקים והוא להתפשט בכל הארץ שלמטה הרבה מג"ע הארץ כו' ונתרחק כבר ממקומו הרבה ע"כ משם יפרד יותר להתחלק לד' חלקים ד' מיני המשכות כלליות עכ"פ, וכל מה שהולך ויורד ונמשך למטה מטה יותר [יותר] בא לבחי' התחלקות פרטיות, וכמו שאנו רואים מ, בבנהר גשמי שיש שיעור ומדה לכל נהר בכח הילוך המשכתו כמה יומשך ק' או ר' פרסאות עד שיכלה כח שפע המשכתו ונהר השני יכלה זולתו כח שפע ירידתו והמשכתו בכמה פרסאו' יותר, ולפ"ע כח המשכתו והילוך ביותר כך ערך התחלקותו לחלקים יותר, והוא להשקות לכל מקום ומקום לתועלת גידול דצח"מ שבו כידוע שהמים מצמיחים הכל וכמו שאו' נהרא נהרא ופשטי'¹²⁸ כו', שכל אקלים גדילי' טבעי' דצח"מ שבו לפי אופן הנהר ההולך שם (כמו שא' ארץ מגדלת חכמים¹²⁹ או טפשים, וכן מגדלת אנשי מדות טו"ר וצו"ד¹³⁰ וכל מיני עונג הכל מן המים שבאותו נהר ששרשו בנהרות דג"ע וכמ"ש במ"א¹³¹ וכמ"ש הוא הסובב ארץ החוילה אשר שם הזהב¹³² ואבן הבדולח¹³³ כו'). והנה בחטא עה"ד ירדו ונפלו רפ"ח ניצוצות מבחי' עולם התהו שלפני התיקון כו' בד' נהרות הללו שיוצאי' חוץ לג"ע הארץ כדי להתברר שם, והענין הוא שבתחלה היו ודאי כל הניצוצות הללו כנהר זה שיוצא מעדן בבחי' הרוחני' דאור התענוג העליון האלקי והי' שם בתכלית היחוד העליון האלקי כמו נשמת אדה"ר בגופו קודם החטא דכתי' ויפח באפיו נשמת חיים¹³⁴ שלא הי' חומר גופו מחשיך כלל לאור נשמתו דפרחא מחיי העולמים¹³⁵ כו' (כמ"ש בע"ח שהי' ראשו בבריאה¹³⁶ ורגליו בעשי' ועקבו מכהה גלגל חמה¹³⁷ כו', וכדוגמא דלע"ל שהגופים יהיו כלי' מזוכך לקבלת חיות אור האלקי ממש כחומר וצורה ממש), אך כשחטא בעה"ד נתערב טו"ר¹³⁸ בכל העולמות ונמשך גם בנהר שיוצא מעדן כאשר בא לכלל פירוד חוץ לג"ע בחי' הגשמה גדולה בד' נהרות הנמשכים בעולם להשפעת דצח"מ מרוחניות לגשמיות בתערובות טו"ר ממש עד"מ הנ"ל בהתלבשות הנשמה בגוף שנחשך אור הנשמה כו', ונעשית גם היא בבחי' נפרד ממש כו', כך הרפ"ח ניצוצות שנפלו בד' נהרות שנתגשמו מחמת חטא עה"ד נחשך אורם לגמרי כו' (והן כמו הנפילים שהיו בארץ אשר יבאו בני האלקים כו' עד המה הגבורים אשר מעולם היו אנשי השם דבחי' התהו ונפלו למטה ביותר כדור המבול ודור הפלגה וכה"ג והי' בהן נשמות גבוהות שנתבררו ועלו משם כחנוך¹³⁹ ומתושלח וכה"ג), ודור הפלגה נפלו בנהר נילוס והוא פישון והוא¹⁴⁰ יוצאי מצרים¹⁴¹ שהיו ה' פעמים¹⁴² ס"ר¹⁴³ (וכמ"ש במ"א עמ"ש ליעקב אל תירא מרדה מצריימה¹⁴⁴ כי לגוי גדול אשימך מ, גשם, שם דוקא כל המחנה הקדושה דרפ"ח כו' שנפלו בנילוס ולא בארץ כנען, וע"י עבודה בחומר ו[ב]לבנים בגלות נתקנו כל הניצוצות הללו שהולידו שם בנים ובנות כו'), וזהו כללות ענין בחי' הבירורים דרפ"ח כו' שנתלבשו בד' נהרות אחר שנתפרדו כו' והן אשר ירדו למטה בד' מלכיות מצרים¹⁴⁵ ובבל [יון ו]אדום שהן ד' גליות ששרש יניקתם בד' נהרות¹⁴⁶ הנ"ל שנעשים בבחי' פירוד גמור אע"פ שבהיותם בנהר שיוצא מעדן היו בתכלית היחוד אך משם יפרדו כו' להיות בבחי' נפרד ממש אחר החטא עה"ד כמו דוגמת התלבשות הנשמה בגוף כנ"ל וד"ל.

והנה כמו שמבואר למעלה בענין ד' נהרות שיצאו בבחי' פירוד מג"ע הארץ להתפשט בכל חלקי העולם בכל א' בשיעור ומדה דוקא נהר זה הולך כך וכך פרסאות ובמקומות בארץ המיוחדות אליו שיסבב וילך שם עד כלותו זה כך וזה כך כו', כך הי' מניצוצות הקדושות שנפלו בד' נהרות מעולם התהו כנ"ל שנתלבשו בהן הי' ג"כ במספר שיעור ומדה לכל נהר ונהר מד' נהרות הללו, כמו לנהר מצרים שהוא פישון (והוא נהר נילוס) ירדו ונתלבשו בו כ"כ מספר נשמות ניצוצות דאורות דתהו כו' (ונתבררו בגלות מצרים בהתלבשותם בגופים שילדו בנים כו' כמ"ש וישב ישראל¹⁴⁷ כו' ויפרו וירבו מאד כמ"ש בזהר בענין ויברך יעקב את פרעה¹⁴⁸ כו' ומבואר במ"א באריכות) ולנהר בכל¹⁴⁹ מספר כך וכך ניצוצות כו' (וכן ליון ואדום עד גלות זה האחרון¹⁵⁰ כמ"ש ויתהלכו מגוי אל גוי¹⁵¹ פי' ויתהלכו הניצוצות דתהו שבאים בגלגולים בגלות ישראל בין אוה"ע ומולידים בנים תחת כל שר ושר כו' מגוי אל גוי כו' לא הניח לעשקם¹⁵² כו' כי יבוררו הכל מהם ולא ידח ממנו נדח¹⁵³ כו' וכמ"ש אשר שלט האדם באדם¹⁵⁴ לרע לו כו' וכמו חיל בלע ויקיאנו¹⁵⁵ כו', וזהו שא' צדקת פרזונו¹⁵⁶ פזרונו¹⁵⁷ צדקה עשה ה' עם ישראל שפזרן בגלות בין אומות העולם כו' וכמ"ש וזרעתי' [לי] בארץ¹⁵⁸, [oldpage_נו] וכלום אדם זורע קב¹⁵⁹ אלא להוציא כמה כורין כו', וזהו שארז"ל כדי להוסיף עליהם גרים¹⁶⁰ כו' שהן ניצוצות דקדושה הנ"ל שיוצאים מכל שר ואומה בנפש הנולד מישראל מ, דכו' (וכמשי"ת בסמוך בפי' אז יאמרו בגוים כו') ובכאו"א לפי שיעור מהלכו והתחלקותו בארץ וד"ל (וכך הוא ממש בעולם העליון הרוחני כמו בג"ע דיצי' וג"ע דבריאה¹⁶¹ שהם ג"כ נהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד לד' נהרות כו' כנ"ל בג"ע הארץ דעשי', ויש לכל נהר שיעור מהלכו בארץ העליונה כו' רק ששם הוא בבחי' הרוחניות יותר ויורד ומשתלשל מעולם לעולם עד ד' נהרות הגשמיים כידוע ומבואר במ"א). אך הנה כל עיקר ענין ירידת והתלבשות הניצוצו' הנ"ל בד' נהרות היו לצורך עלי' דוקא כנ"ל, והיינו שיעלו ויבואו לבחי' ומדרגה עליונה ביותר מכמו שהי' תחלה במקורן קודם ירידתן למטה כו', והיינו ע"י שהם עולים אחר ירידתן מלמטה למעלה מתהום רבה שהוא מ"ש כל הנחלים הולכים אל הים ואל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים¹⁶² כו', דאחר המשכות ד' נהרות למטה בים האחרון חוזרים משם ללכת למקורם בנהר הראשון שיוצא מעדן (כמ"ש והנהר הד' הוא נהר פרת¹⁶³ הוא דמעיקרא¹⁶⁴ ולע"ל יעברו בנהר פרת¹⁶⁵ כו' כמ"ש במ"א) ועולים משם בתוס' עילוי גדול הרבה יותר מכמו שהי' בתחלה בירידתן בנהר זה כו' משום דבחי' או"ח דמ"ת¹⁶⁶ יעלו למעלה יותר וכמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים¹⁶⁷ מירושלים חציים אל הים הקדמוני שהוא מ"ע דמעל השמים שהוא בחי' התהו כו' [(וכמ"ש במ"א ע"פ לרוקע הארץ¹⁶⁸ כו'¹⁶⁹ )].

ויובן זה מענין התלבשות הנשמה בגוף כנ"ל שאע"פ שבירידה זו נחשך אורה ביותר כנ"ל, אבל הוא לצורך עלי' שתתעלה עי"ז דוקא למעלה ממקור חוצבה למעלה שהיתה קשורה ודבוקה שם כנ"ל, והוא [ע"י] ענין התשובה דוקא כידוע, והענין הוא לפי שהתשובה היא לאהפכא חשוכא לנהורא כו' שהוא מואס ברע שזהו¹⁷⁰ מהפך לרע [עצמו] להיות טוב ע"י העלאות והתכללות דבחי' או"ח למעלה ממש, וכראב"ד שיצתה נשמתו בבכי'¹⁷¹ וכה"ג, שעי"ז יעלה לשרשו בבחי' אורות דתהו קודם השבירה שהוא בבחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה¹⁷², ועולה עוד למעלה בעצמות א"ס ממש שכל או"ח חוזר לקדמותו¹⁷³ מא, אממש כו', וזהו שארז"ל בז' דברים שקדמו לעולם¹⁷⁴ וא' מהן התשובה כו', שמטעם זה בע"ת גדולים מצד"ג¹⁷⁵ שאין יכולים לעמוד כלל במקום שבע"ת עומדים כו' וכמ"ש בזהר משום דבע"ת משכי[ן] לי' לקוב"ה בחילא יתיר¹⁷⁶ פי' בכח רב ועצום מאד שאין זה בכח העלא[ת מ"ן] דאוי"ר ותומ"צ דצ"ג, וכמו שנתקנא רבי בבע"ת אמיתי זה דראב"ד ואמר יש קונה עולמו¹⁷⁷ בשעה אחת כו', והיינו לפי שהעלאה דבע"ת הוא בבחי' עצמיות הנפש דבחי' יחידה עד כלותו ממש שלמעלה מהגבלת אורות בכלים כו', וזהו בחילא יתיר מכפי המדה דאו"כ והוא בבחי' אורות מקיפים דתהו שלמעלה מהגבלת אורות וכלים כו', וצ"ג הן מבחי' התיקון שהוא בחי' המשכות אורות בכלים דוקא ע"י תומ"צ שהן בחי' כלים מכלים שונים לבחי' גילוי אור הוי' ממש ונק' תורת הוי'¹⁷⁸ מצות הוי'¹⁷⁹ דרכי הוי'¹⁸⁰ כידוע, אבל שורש העלאות דבע"ת הוא במקיפי'¹⁸¹ דבחי' התהו ששם האור בא בבחי' מול"מ¹⁸² כידוע, והענין הוא כמו ורוח אלקים מרחפת¹⁸³ ע"פ המים נוגע ואינו נוגע כו', לפי שאין גילוי אור המאציל עדיין בא בבחי' התיישבות אור בכלי ממש, אלא בבחי' צמצום והסתלקות בעצמותו עדיין, וזהו ענין מטי ומיד לא מטי שחוזר ומסתלק כענין זה דמרחפת נוגע ואינו נוגע כו' וכמ"ש בע"ח¹⁸⁴ ומבואר במ"א, וזהו ענין ובחי' העלאה והסתלקות דבע"ת כו' שא"א לאור להתיישב בכלי כלל, וכמו אה"ר דבכל מאדך¹⁸⁵ למעלה מהגבלת הכלי כו', וזהו פי' תשובה תשוב ה'¹⁸⁶ למקורה ממש כמו והרוח תשוב אל האלקים¹⁸⁷ כו' בבחי' או"ח שחוזר לקדמותו ממש שהוא עצמות א"ס ב"ה שלמעלה מהגבלת אורות בכלים, שהוא למעלה גם מבחי' קו"ח שנק' קו המדה¹⁸⁸ למדוד או"כ כו', כי באתעדל"ת אתעדל"ע¹⁸⁹ ג"כ באופן זה ממש, וע"כ זהו הטעם דכח¹⁹⁰ אור¹⁹¹ דבע"ת מגיע למעלה מעלה מבחי' או"י דתו"מ דצ"ג כנ"ל וד"ל.

וזהו שא' דתשובה קדמה לעולם אפי' לעולם הנאצל כו' והוא בבחי' מטי ולא מטי הנ"ל, וע"כ א' בר"מ דגם משה זכה לתשובה¹⁹² רק קודם מותו דכתיב בג' ערי מקלט ושמתי לך מא, במקום¹⁹³ לך דוקא כו', והענין הוא דכל בחי' משה הוא להמשיך גילוי אור א"ס בתומ"צ ואוי"ר שזהו בחי' או"י דצ"ג, וגם שמשה הי' גדול מכל הצ"ג כמ"ש פא"פ אדבר בו כו' בכל ביתי נאמן¹⁹⁴ כו', לא המשיך רק בבחי' גילוי אוא"ס בקו"ח כו' להביא התלבשות האורות בכלים באמצעות תומ"צ שהוא עיקר בחי' התיקון דשם מ"ה כו' כמ"ש מה שמו¹⁹⁵ כו' ולא למעלה מזה כלל, רק קודם מותו שנתעלה נשמתו יותר זכה לתשובה שהוא בחי' או"ח לעצמות א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' הקו"ח כו' וד"ל. וזהו עיקר יתרון מעלת משיח על משה שהרי בז' [דברים] שקדמו לעולם הזכיר שמו של משיח כו' שהרי נאמר בו ישכיל עבדי כו' וגבה מאד¹⁹⁶ למעלה מבחי' אדם דתומ"צ דמ"ה דמשה כו', והוא ע"י התשובה דוקא שאם ישראל עושים תשובה נגאלים¹⁹⁷ כו', והיינו מ"ש בר"מ דמלכא משיחא אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא¹⁹⁸ כו' (ודוקא לצ"ג שיהי' בע"ת כמו משה שהי' צ"ג וזכה לתשובה, אבל בע"ת לבד לא יעלו כ"כ למעלה כמ"ש במ"א בענין ראה ריח בני¹⁹⁹ כריח שדה כו' שהי' יעקב צ"ג ונתלבש בב"ע²⁰⁰ להיות בע"ת כו' עי"ז הי' כריח שדה העליונה אשר ברכו ה' בבחי' התיקון דתו"מ, כי יש שורש לשם מ"ה דשם הוי' דתו"מ בעצמות א"ס ב"ה ממש שלמעלה גם מבחי' התהו שהוא הצמצום הראשון שנק' מקו"פ²⁰¹ כו' וכמ"ש יעקב ואנכי איש חלק כו' וכמ"ש כי חלק ה' עמו²⁰² כו', רק שעלי' שלהם הוא ע"י בירור דרפ"ח דתהו דוקא וד"ל).

[ו] ובכ"ז יובן מ"ש בשוב ה' כו' אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה שהן בנ"י בבחי' עלי' וגדלות שיתגדלו עד למעלה מעלה בעצמות א"ס כו', והטעם הוא כפי הנ"ל שניצוצות דתהו ירדו בד' נהרות להתברר בד' גליות במצרים כו' מפני שנפלו כ"כ להיות שרשית²⁰³ לד' מלכיות כו', אך הרי ירידה זו לצורך עלי' היא והוא ע"י התשובה שהיא בבחי' או"ח למעלה ממש (וכמו הד' נהרות שחוזרים ועולים מלמטה למעלה בבחי' או"ח שז"ש יצאו מים חיים כו' למעלה מעלה ממקורם כו'), וא"כ הרי מה שהגדיל ה' לעשות עם אלה מא, גהניצוצות בהתלבשותם בכנס"י בכל דור ודור בהיותם בד' גליות כנ"ל לא הי' רק מן הגוים שהן הע' שרים שמקבלים מד' נהרות כנ"ל, ע"כ מאד יחרה לגוים בהיות [ש]יראו שמהם ועל ידם הי' כל יתרון האור [הרב²⁰⁴ ] הזה שהגדיל הוי' לעשות עם אלה כו' ועשו אותן ריקן מכל טוב דקדושה וכמו וינצלו כו' שעשאום כמצולה כו', וזהו שא' אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל כו' כי מהם דוקא נעשה כל הגדלה [ה]זאת כנ"ל ע"כ הם דוקא יאמרו זה ויתפלאו מאד [oldpage_נז] ולא זולתם וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן שרש ענין כללות האותות והמופתים שהיו במצרים כו', דהנה מבואר למעלה בענין ירידת [ו]התלבשות הניצוצות דתהו בד' נהרות דג"ע בד' גליות כדי להתברר ולהיות מזה יתרון אור גדול ורב מכמו שהי' תחלה כו' והוא ירידת התלבשות הנשמה בגוף שירידה זו לצורך עלי' דוקא כנ"ל. והנה ידוע שזהו עד"מ הפרי בקליפתה כמו האגוז שתחילת צמיחת הפרי מעורב בקליפתו בתכלית ומכוסה ונעלם בחי' הטוב דפרי ברע דקליפת האגוז ולא ניכר הפרי כלל עד שיוגמר גידולו אז יופרד הטוב דפרי מן הקליפה והקליפה הולך וקשה ונפרד בפ"ע והטוב דפרי נעשה נקי מכל פסולת דקליפה שלה בתכלית ויבא בפרי גילוי טוב טעמה בתכלית כאשר נגמר בישולה כל צרכה דוקא (וכמו הולד במעי אמו שמעורב בפסולת הדמים דשליא כו' ויוצא נקי בהולדו כו'), ואז צריך לשבור הקליפה כדי להוציא הפרי שהוא הטוב הגנוז בה ובלעדי השבירה א"א ליטול הפרי מתוכה וזה דוקא אחר גמר הפרי, אבל בתחילת צמיחתה הרי הפרי מעורב בקליפה כו'. וכך יובן הנמשל בהתלבשות בניצוצות הקדושה בד' נהרות בד' מלכיות הנ"ל וכמו התלבשות הנשמה בגוף כו' שמפני ירידת ונפילת האור למטה עד בחי' ק"נ דעשי' שהן ד' מלכיות כו' כדי להתברר כנ"ל הרי הי' תחלה מעורב הטוב ברע בתכלית והיינו מפני סיבת חטא עה"ד טו"ר כו' כנ"ל עד שלא ניכר הטוב ברע כלל כמשל צמיחת הפרי בתערובות עם קליפתו כנ"ל באגוז כדי שיבוררו בטוב, וכמו ירידת הנשמה האלקי' בחומר הגוף שמתערב טוב ברע והיו לאחדים ממש כו' וד"ל. אך ענין ירידה זאת הי' לצורך עלי' דוקא כנ"ל זהו לאחר שנשלם הבירור דניצוצות בק"נ שזהו כמו גמר הפרי בתוך קליפתו כנ"ל שנפרד בחי' הטוב מן הרע לגמרי, רק שם מכוסה ונעלם בקליפתו כמו פרי האגוז כשנגמר בישולו דוקא כנ"ל שאז צריכים לשבור הקליפה כדי שיתגלה הפרי כו', כך הוא ענין שבירת הקליפה לגמרי כדי להוציא בחי' הטוב דניצוצות הנ"ל שמכוסים ונעלמים שם כשנגמר ונשלם הבירור שלהם דוקא ולא קודם תשלום הבירור שעדיין מעורב הטוב ברע כו' וד"ל.

מא, ד[ז] וזהו שרש ענין האותות ומופתים שהיו במצרים שהוא לשבור לבחי' קליפה דשר של מצרים וכמ"ש ובכל אלקי מצרים²⁰⁵ כו' ואי' בזהר דתבר שלשליהון דלעילא²⁰⁶ כו' כדי להוציא לס"ר ניצוצות דקדושה שהן בנ"י יוצאי מצרים (ששרשם בניצוצות שנפלו בנהר נילוס כנ"ל) שהיו מכוסים ונעלמים בהם כו' והיו שולטים בהם בכל עבודה קשה בחומר ובלבנים²⁰⁷ כו', שהוא ענין אשר שלט האדם באדם לרע לו דוקא וכנ"ל בענין אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל הוי' לעשות עם אלה כו' וד"ל. וזהו [שא'] או הנסה [אלקי'²⁰⁸ ] לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות [ובאותות] כו', פי' גוי מקרב גוי פרי מקליפתו שהרי היו²⁰⁹ משוקעים ונבלעים בנ' שע"ט²¹⁰ דקליפת מצרים כו' וכתיב וינצלו את מצרים שעשאום כמצולה כו' שהעלו מהם כל בחי' הטוב דקדושה ונשארו ריקן מכל טוב העליון כו' וד"ל. וזה הי' ענין כללות אותות ומופתים שהוא רק לשבר כח הקליפה שבשר של מצרים שהוא מקבל מנהר נילוס כו', והוא היפך דרכי הטבע לשנות סדר ההשתלשלו' השפע שנמשך ע"י ד' נהרות הנ"ל, והוא ע"י שהי' המופת הראשון שנהפך היאור לדם²¹¹ דוקא שבזה נשבר כח ושרש יניקת פרעה בנהר נילוס למעלה במה שנהפך לדם כו' (אחר שעשה מופת בהפיכת המטה לנחש²¹² ומנחש למטה כו'), ועד"ז כל המסות ומופתים שהי' רק לשבור בחי' הע' שרים דקליפת מצרים כדי להוציא הטוב הגנוז בהם שהם הניצוצות הנ"ל וכמ"ש וינצלו כו' וד"ל (רק שהוצרך להיות תחלה עבודה קשה בחומר ובלבנים שזהו כדי שיוכלו לצאת מן הרע דנש"ט במה שצעקו בתשובה שלימה כו').

והנה האות²¹³ הראשון הי' בהפיכת המטה לתנין, ויש להבין למה לתנין דוקא ולא לדבר אחר ולמטה משה²¹⁴ דוקא, אך הנה האות הזה מורה על כללות ענין ירידת והתלבשות האורות עליונים בכלים מכלים שונים בריבוי הצמצומים וההעלמות העלם אחר העלם וירידה אחר ירידה כו' עד שבאו להתלבש בד' נהרות שיוצאים בבחי' פירוד מאלקות וכמ"ש ומשם יפרד²¹⁵ כו' שהן ע' שרים דנוגה דעשי', שעכ"ז אינו בבחי' פירוד ממש מאלקות ח"ו אלא אדרבה עדיין כמו שהן למטה מטה אחוז וקשור הכל ביחוד עליון דעצמות א"ס ב"ה בלי שום פירוד ליש ודבר בפ"ע כלל וכלל ח"ו כי אין לך דבר חוץ ממנו ית' שהרי נאמר את זה לעו"ז²¹⁶ עשה האלקים עד בחי' הצמצום ו[ה]הסתר היותר אחרון הכל עשה האלקים כו', וע"כ הגם שמאד רבו הצמצומים וההתלבשות עד החיצוני' דחיצוניות דנוגה כו' לא נפרדו מיחודו ית' כלל וכלל כו' וד"ל.

מב, א[ח] וזהו ענין האות המורה על זה שהוא הפיכת המטה לתנין דוקא, דהנה ידוע בפי' מטה לשון הטי'²¹⁷ כמו מטה כלפי חסד²¹⁸ וכמו ענפי האילן כו' וכאשר כורתין אותו מן האילן הרי שרשו העב למעלה וראשו למטה הוא הנק' מטה שביד האדם ומשענת²¹⁹ הילוכו כידוע (משא"כ שבט הוא הענף בעודו מחובר באילן שראשו למעלה, וע"כ נק' שבטי יעקב²²⁰ שפונים ועולים למעלה נופו בתר עיקרא²²¹ כו') וענף קטן מן הגדול נק' שבט כמו כוכבא דשביט²²² והוא נטי' פרטית יותר מן האילן כו'. וכך הוא למעלה בבחי' הטי' של אור ושפע האלקי' הבא ונמשך מלמעלה למטה בירידה והתלבשות אורות בכלים מכלים שונים נק' מטה והוא הנק' מטה האלקי'²²³ בכלל (וזהו²²⁴ בחי' מטה משה (בחי' יסוד אבא²²⁵ ) שכולל כל פרטי ההטיות שנוטה ונמשך השפע בכמה אופנים מדרגות שונות והוא ע"י בחי' הדעת שרש נשמת משה²²⁶ כנ"ל²²⁷ שנק' דעת נוטה²²⁸ לחו"ג בכמה אופנים שונים, כמ"ש ובדעת חדרים ימלאון²²⁹ כו', ויורד ומשתלשל מעילה לעילה בריבוי צמצומים והתלבשו' מאצי' לבי"ע עד שיבא האור והשפע האלקי' למטה מטה ביותר, והוא עד ע"ש דק"נ דעשי' שהן מקבלים מד' נהרות דג"ע דעשי' כנ"ל שהוא צמצום היותר אחרון כידוע וד"ל. וזהו ענין האות הזה שהראה להם משה שנהפך המטה שבידו לתנין, שבחי' מטה העליון דמשה איש האלקי'²³⁰ כנ"ל נהפך להיות בחי' צמצום והסתר שלו היותר אחרון שהוא התנין שהוא שרש שר של מצרים שמקבל מנהר נילוס כו' וכמ"ש התנים הגדול²³¹ הרובץ בתוך יאוריו כו' שקליפת מצרים נק' תנים הגדול כמ"ש בזהר²³² שהוא בבחי' פירוד גדול מאלקו' בחוצפא וגסות לומר לי יאורי²³³ כו', עכ"ז גם אז איננו בבחי' פירוד כלל וכלל מאלקות שהרי חזר ונהפך התנין למטה כמו שהוא בבחי' ביטול בתכלית בראשית המשכת והטיית אור השפע האלקי' בבחי' מטה משה כו', ונמצא אין כל הצמצומי' מסתירים כלל ויכול להיות בחי' ביטול בתכלית לאלקות גם בצמצום והסתר היותר אחרון כמו שהוא למעלה מב, במעלה ממש, וע"כ נהפך תחלה המטה העליון לתנין [oldpage_נח] ומתנין למטה להורות שאין בחי' הצמצום דתנין בבחי' פירוד כלל וכלל ע"כ המטה עצמו הוא התנין והתנין הוא המטה והכל א' ממש וכמ"ש אני ראשון²³⁴ ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים כו' וכתיב ראו כי אני²³⁵ אני הוא משום דקמי' כחשיכה כאורה כו' וכמ"ש בשמים ממעל²³⁷ ועל הארץ מתחת [בשניהם] אין עוד בשוה, וכן א' אם אסק שמים²³⁸ כו' אציעה שאול הנך כו' וכמו שדיבר עם הנחש²³⁹ כו', דגם חושך²³⁶ לא יחשיך כו' וד"ל.

[ט] וזהו ויאמר אליו ה מה זה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו, פי' צוה לו להשליך מטהו שהוא בחי' מקור הראשון להטות ההמשכות והשפעות להטות כלפי חסד ולהיות יורד האור ובא בהתלבשות שונות כנ"ל, וא' לו השליכהו ארצה להיות בבחי' ירידה וצמצום אחרון יותר, והוא עד ארץ העמים שמקבלים מד' נהרות שיוצאים חוץ לג"ע הארץ אחר הפסק דלהט החרב המתהפכת לשמור²⁴⁰ כו', וישליכהו ארצה ויהי לנחש שהוא בחי' קליפה דמצרים שנק' תנין הגדול כו', וינס משה מפניו להיות[ו] תכלית הגסות דקליפה הקשה כו', וחזר וציוה לו שיחזיק בזנבו כו' וזה להורות דגם צמצום האחרון יותר בטל ונכנע כ"כ עד שיוכל לעלות ולהיות בבחי' מטה משה ממש כמ"ש ויחזק כו' ויהי למטה בכפו²⁴¹ (וזהו ענין גלות השכינה בע' שרים דכתי' קולה כנחש ילך²⁴² כו', רישא שכיבת לעפרא²⁴³ וזנבא שליט כו' שמשפיע בבחי' אחוריים לע"ש דנוגה כו', וז"ש ויחזק בו ויהי למטה בכפו כו') לפי²⁴⁴ שהשבירה לא הי' רק במדות²⁴⁵ שמקבלים מחיצוניות הדעת שהוא מלך הא' בלע²⁴⁶ כו' כבלע את הקדש²⁴⁷ כו', אבל בפנימי' חכ' שהוא פנימי' הדעת דמשה לא הי' שבירה כלל וכמ"ש ימותו ולא בחכ'²⁴⁸ כו' וע"כ נהפך מנחש למטה להיותו מטה משה דוקא, וראי' מנחש הנחשת שעשה משה שכל הרואה אותו חי²⁴⁹ מב, גלהיותו למעלה מן המות שנמשך ע"י הנחש כחטא עה"ד טו"ר כו'), (וכך הוא ענין האות השני במה שנעשה ידו מצורעת כשלג²⁵⁰ וישב ידו אל חיקו ויוציאה והנה שבה כבשרו²⁵¹, דידוע בבחי' צרעת שבנגעים שהוא שורש יניקת החיצונים להיות שם הסתלקות אור אבא שהוא החכ' דאדם וכמ"ש בתרגום צרעת סגירו²⁵² דנהורא עילאה²⁵³ כו' כמ"ש במ"א באריכות, וציוה לו להשיב ידו לחיקו ויוציאה והנה שבה כבשרו להורות שגם הטמא טהור יהי' כמ"ש מי יתן טהור מטמא²⁵⁴ לא אחד דלגבי פנימי' ח"ע ששם עצמו' אוא"ס ממש גם הנגע יהפך לענג²⁵⁵ כו' וכנ"ל וד"ל (ולהיות²⁵⁶ קליפה דנגע צרעת באדם קשה יותר מקליפה דנחש ונק' נגעי בנ"א²⁵⁷, ע"כ א' ואם לא יאמינו לך²⁵⁸ לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון כו'²⁵⁹, ואם לא יאמינו²⁶⁰ בשני האותות האלה ולקחת ממימי היאור כו' שהוא אות גמור על ליקוי שרשי יניקות פרעה ומצרים מנהר נילוס שנהפך לדם ביבשת כו' ולא יתנשא לומר לי יאורי כו' וכנ"ל שבזה הי' כללות המופתים וד"ל.

[י] והנה בפ' וארא בשליחות ששלח ה' למשה ואהרן לפרעה אמר כי ידבר אליכם פרעה²⁶¹ תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין כו' עד ויבלע מטה אהרן²⁶² את מטותם, ויש להבין בזה למה לא עשה אהרן גם זה שיהפך התנין למטה כמו שציוה למשה ויהי למטה בכפו, אשר ודאי החרטומים לא היו יכולים לעשות כן, וא"א לומר דלגבי ישראל הוצרך להראות להם האות שנהפך הנחש למטה להיות בלי פירוד כלל גם ברוב הצמצומים כנ"ל ולא לפרעה ומצרים, הנה²⁶³ לפרעה הי' צריך להראות ביותר שלא יהי' בבחי' פירוד מאלקות ולא יאמר לי יאורי כו'. אך באמת גם זה עשה אהרן לפני פרעה שנהפך התנין למטה שהרי א' ויבלע מטה אהרן את מטותם, דהיינו אחר שחזר ונעשה מטה כפרש"י²⁶⁴, וא"כ גם החרטומים עשו כן שנהפך תנינים שלהם למטה כמ"ש ויבלע מטה אהרן את מטותם כו', אלא מב, דשלא נז' היפך התנין למטה במעשה דאהרן רק במעשה דמשה שהי' צריך לזה שיתחזק הדבר הזה ע"י משה עצמו דוקא, כי לכאורה לא הוצרך להראות אות זה למשה עצמו שהוא הי' מאמין לדבר ה' שדיבר אליו רק לחזק לב ישראל ע"י כו' כמ"ש וילך משה ואהרן ויאספו כו' ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם²⁶⁵ כו' (ומטה אהרן זה²⁶⁶ הוא מטה האלקים דמשה²⁶⁷ כו'). והנה גם חרטומי מצרים יכלו לעשות כן להפוך המטה לנחש להיות כי ידעו בשרש [ו]מקור יניקתם באחוריים דשם אלקי', א[י]ך שיורד ונמשך בהשתלשלו' רבות וצמצומים גדולים עד שנהפך המטה לנחש דקליפה כו', ועכ"ז הראה להם משה עוד שאין גם בזה שנעשה תנינים שום פירוד מיחודו ית', והוא מה שבלע מטה אהרן את מטותם. כי הנה בחי' המטה שלהם ג"כ²⁶⁸ כמו שהן למעלה בשרש אחיזתם במקור ושרש שרשם בקדושה העליונה דבחי' אור החסד דשם הוי' דאצי' שמאיר עד צמצום האחרון דשם אלקי' במ"ח צירופי' האחרונים²⁶⁹ כו', גם שם נכללים ובטלים במציאותם ומתייחדים ממש בתוך מטה אהרן דוקא שהוא בחי' מטה האלקי' דמשה שהוא המקור הראשון הכללי לכל הטיות והמשכות דחסדים העליונים שמטה כלפי חסד כו' שעדיין הוא בבחי' יחוד האמיתי בעצמות אוא"ס ב"ה והוא בחי' נהר שיוצא מעדן שהוא גילוי בחי' רב חסד שבתענוג הנעלם כו' וד"ל. והוא הנק' מטה אהרן כאשר נמשך ויורד למטה להטות כלפי חסד שזהו שרש מדריגת אהרן²⁷⁰, כידוע בענין ענני כבוד שהי' בזכות אהרן²⁷¹ כו' וכמ"ש כי ענן ה' יומם²⁷² כו' והוא מ"ש יומם יצוה ה' חסדו²⁷³ כמ"ש בזהר. וזהו ויבלע מטה אהרן את מטותם שבלע אותם וכללם בעצמות[ו] ממש ולא נמצאו במציאות שלהם כלל להורות שנתבטלו במציאות אל מקור הראשון שמטה כלפי חסד בקדושה, שמשם הולך ומשתלשל בבחי' מותרי החסדים גם למטות דמצרים כידוע וד"ל.