49
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
על הפסוק "ויבלע מטה אהרן את מטותם", נאמר בגמרא8 שזהו "נס בתוך נס". כך נאמר גם במדרש, שארע כאן "נס גדול"9. ואין מובן: מדוע אין רש"י מציין גם בפשוטו של מקרא שהיה זה "נס בתוך נס" וכדומה?
אמנם, בפשוטו של מקרא אין חשוב כל כך, לכאורה, להדגיש את גודל הנס, ודי בכך שרש"י מתאר את אופן התרחשותו – "מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן", החשוב להבנת הפסוקים,
אך אנו רואים בפרשתנו עצמה, שלגבי מכת הברד מפרט רש"י10 כאשר היה "נס בתוך נס"11. הסיבה לכך מובנת בפשטות: כאשר שלח הקדוש־ברוך־הוא את משה ואהרן אל פרעה אמר להם12 "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים". ולכן מובן, שבלימוד לפי פשוטו של מקרא יש להדגיש ולהסביר את ריבוי האותות והמופתים בארץ מצרים, וכפי שאומר רש"י גם לגבי מכת שחין13 "הרי נסים הרבה".
לפי זה תמוה: מדוע אין רש"י מדגיש גם כאן שהיה זה "נס בתוך נס"?
ואדרבה: מטרתן העיקרית של המכות היתה להעניש, להכות את פרעה ואת המצרים, ולכן אין כל כך חשיבות, לכאורה, להדגיש שהתרחשו בהן נסים רבים, ובכל זאת מוצא רש"י לנכון להדגיש לגבי השחין והברד את ריבוי הנסים שהתרחשו במכות אלו, ועל־אחת־כמה־וכמה היה עליו לעשות זאת בענין המופת של הפיכת המטה לנחש, אשר בא כל כולו מלכתחילה כאות וכמופת, ולא כעונש וכהכאת מצרים – זהו מענה ל"תנו לכם מופת"14, וכאן בודאי היה רש"י צריך לבטא את עוצמת הנס והמופת שבדבר.
ג. "חזר ונעשה מטה" – ללא פעולה מיוחדת
בפשטות ניתן היה לבאר, שהפירוש "נס בתוך נס" אינו מתאים כאן בפירוש רש"י לפי פשוטו של מקרא:
אחד הפירושים15 על המשמעות של "נס בתוך נס" הוא: הנס הראשון הוא הפיכת התנין שוב למטה, והנס השני הוא שהמטה בלע את מטותם.
וכך ניתן לבאר16 את פירוש רש"י בגמרא8 על "נס בתוך נס" – "לאחר שחזר ונעשה מטה בלען, ולא
הערות
- 8. שבת צז, א.
- 9. כ"ה הלשון בתנחומא כאן ג: נס גדול נעשה במטה. ובשמו"ר (פ"ט, ז) הובא תחלה מאמר ר"א "נס בתוך נס" ואח"כ דברי ר"י ב"ר חנינא "נס גדול נעשה במטה". וראה לקמן שוה"ג להערה 32.
- 10. ט, כד.
- 11. והוא מתנחומא פרשתנו יד. שמו"ר פי"ב, ד. וש"נ.
- 12. פרשתנו ז, ג.
- 13. ט, ח.
- 14. ז, ט.
- 15. פי' הב' בנחלת יעקב כאן.
- 16. אבל ראה לקמן ס"ה.
שמות רבה י״ב:ד׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּט משֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם, הַמַּכּוֹת הָאֵלּוּ, שְׁלשָׁה עַל יְדֵי אַהֲרֹן, וּשְׁלשָׁה עַל יְדֵי משֶׁה, וּשְׁלשָׁה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַת עַל יְדֵי כֻלָּן. דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ, עַל יְדֵי אַהֲרֹן. בָּרָד, אַרְבֶּה, חשֶׁךְ, עַל יְדֵי משֶׁה. לְפִי שֶׁהֵן בָּאֲוִיר, שֶׁכָּךְ שָׁלַט משֶׁה בָּאָרֶץ וּבַשָּׁמַיִם. עָרֹב, דֶּבֶר, מַכַּת בְּכוֹרוֹת, עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּשְׁחִין עַל יְדֵי כֻלָּן. וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הוּא וּבֵית דִּינוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, א): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה, הוּא וְסַנְקְלִיטוֹן שֶׁלּוֹ. וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, הוּא וְסַנְקְלִיטוֹן שֶׁלּוֹ. וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה, נִדּוֹנוּ כְּמִשְׁפַּט הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם, הָיָה יוֹשֵׁב נִכְוֶה בַּבָּרָד, עוֹמֵד נִכְוֶה בָּאֵשׁ. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד, נֵס בְּתוֹךְ נֵס. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אָמַר כְּפַרְנוּתָא דְּרוֹמָנָא דְּחַרְצִינְתֵיהּ מִתְחַמַיָא מִלְגָו. וְחַד אָמַר כַּהֲדֵין עֲשָׁשִׁיתָא דְּמַיָא וּמִשְׁחָא מִתְעָרְבִין כַּחֲדָא וְנוּרָא דָּלֵיק מִן גַּוֵּיהוֹן. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁנֵי לִגְיוֹנוֹת קָשִׁין שֶׁהָיוּ נִלְחָמִין זֶה עִם זֶה, לְיָמִים הִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְעָשָׂה הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּת הַמֶּלֶךְ בְּיַחַד. כָּךְ אֵשׁ וּבָרָד צְהֻבִּין זֶה לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהִכּוּ בְּמִצְרַיִם, הֱוֵי: וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַחַת, מַהוּ מִתְלַקַּחַת, מֵת לָקַחַת, לְאַחַר שֶׁמַּכֵּהוּ הַבָּרָד לוֹקְחוֹ הָאֵשׁ וְשׂוֹרְפוֹ. וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, יָרַד הַבָּרָד וְהָיָה עָשׂוּי אַנְבַּטָּאוֹת אַנְבַּטָּאוֹת וּמְסַבֵּב אֶת מִקְנֵיהֶם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לָצֵאת, וְהָיָה הַמִּצְרִי מֵבִיא אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וְשׁוֹחֲטָהּ, וְהָעוֹף יוֹרֵד עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאוֹכְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, מח): וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד בְּעִירָם וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים, מַהוּ וּמִקְנֵיהֶם לָרְשָׁפִים, אֵלּוּ הָעוֹפוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב ה, ז): וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף. וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָֹּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָֹּׂדֶה שִׁבֵּר, [במדרש תהלים] (תהלים עח, מז): יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם וְשִׁקְמוֹתָם בַּחֲנָמַל, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי שָׁלוֹם אָמַר מַהוּ בַּחֲנָמַל, בָּא נָח מָל. וְרַבִּי פִּנְחָס אָמַר יוֹרֵד כְּפִילְקִין וְקוֹצֵץ אֶת הָאִילָנוֹת. רַק בְּאֶרֶץ גּשֶׁן, לָמָּה נִצֹּלֶת, לְפִי שֶׁפַּטְרוֹנָהּ עוֹמֵד עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.