50
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כשהוא תנין, דלא כתיב ויבלע תנין אהרן"17
אך בפשוטו של מקרא אין רש"י יכול לבאר כך. כי [בנוסף לכך, שהנס הראשון ש"חזר ונעשה מטה" אינו קשור לעצם הבליעה – "ויבלע מטה אהרן" – ולכן אין כאן בעצם "נס בתוך נס", הרי] בפשוטו של מקרא צריך לומר, שהפיכתו של התנין שוב למטה לא היה נס. ובהקדים:
לפני כן, בפרשת שמות18, כאשר הראה הקדוש־ברוך־הוא למשה את האות של המטה אשר יראה משה לישראל, נאמר בתורה, שלאחר "וישליכהו ארצה ויהי לנחש", אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה "שלח ידך ואחז בזנבו, וישלח ידו ויחזק בו (ורק אז) ויהי למטה בכפו". מכך רואים, שכדי שהנחש ישוב להיות מטה נדרשה פעולה מיוחדת.
ומתעוררת השאלה: כיצד ייתכן שבפסוקנו אין מוזכר כלל על כך ש"חזר ונעשה מטה", ואין אנו מוצאים שנעשתה פעולה מיוחדת על ידי אהרן כדי להפוך את התנין שוב למטה19. דבר זה אינו מוזכר גם בציווי ה' המופיע לפני כן14 "כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת, ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין"20!
והכרחי לומר, שלפי פשוטו של מקרא לא נעשתה הפיכת התנין שוב למטה על ידי פעולה מיוחדת, אלא היא נעשתה מאליה, כדלהלן.
ד. כשהסתיים הצורך בנס – הוא התבטל מאליו
במופתים האחרים שהיו במצרים יש שני סוגי נסים:
(א) נס ששינה את הטבע ממציאות טבעית אחת לאחרת, כבמקרה של "ידו (של משה) מצורעת כשלג"21, שלאחר הנס הפכה הצרעת של היד לטבעית, כך שהיה צורך בנס אחר כדי לבטלה, ולגרום לכך שהיד "שבה כבשרו"22.
(ב) הנס שלא שינה את המציאות מאחת לאחרת, אלא זהו שינוי בטבע המציאות, אשר מתחדש בכל רגע
הערות
- 17. ולכאורה כן משמע מהלשון בשמו"ר פ"ט שם: נס בתוך נס מלמד שחזר המטה מטה כברייתו ובלע אותן. ובמדרש לקח טוב: נס בתוך נס שנהפך לתנין ועוד חזר למטה והמטה בלע המטות שאם בלע התנין כו'. ושם משמע שכולל בזה גם הנס הא' שהמטה נהפך לתנין.
- 18. ד, ג־ד.
- 19. ופשיטא שדוחק גדול לומר שסומך על הנאמר לפנ"ז אצל משה, ובפרט שהיו ב' ציוויים חלוקים מה', ולשתי מטרות שונות – האות דמטה לפני בנ"י שיאמינו למשה, והמופת בהמטה אהרן לפני פרעה ועבדיו (ראה פרש"י שמות ד, כא). וראה לקמן הערה 28.
- 14.
- 20. להעיר מהרי"ף לע"י שבת שם. וראה ע"ד החסידות תו"ח שמות נח, סע"א ואילך.
- 21. שמות ד, ו.
- 22. שם, ז. וכדמוכח גם ממרז"ל (פרש"י עה"ת שם, משבת שם) מכאן שמדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורעניות. ולהעיר מצפע"נ עה"ת שמות שם.
רש"י על שמות ד׳:כ״א - הטקסט מספריא
בלכתך לשוב מצרימה וגו'. דַּע שֶׁעַל מְנָת כֵּן תֵּלֵךְ שֶׁתְּהֵא גִּבּוֹר בִּשְׁלִיחוּתִי לַעֲשׂוֹת כָּל מוֹפְתַי לִפְנֵי פַרְעֹה וְלֹא תִירָא מִמֶּנּוּ:
אשר שמתי בידך. לֹא עַל שָׁלוֹשׁ אוֹתוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא לִפְנֵי פַרְעֹה צִוָּה לַעֲשׂוֹתָם אֶלָּא לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּאֲמִינוּ לוֹ, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁעֲשָׂאָם לְפָנָיו, אֶלָּא מוֹפְתִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לָשׂוּם בְּיָדְךָ בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה וְגוֹ'" (שמות ז'); וְאַל תִתְמַהּ עַל אֲשֶׁר כְּתִיב "אֲשֶׁר שַׂמְתִּי", שֶׁכֵּן מַשְׁמָעוֹ, כְּשֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ כְּבָר שַׂמְתִּים בְּיָדְךָ:
בלכתך לשוב מצרימה וגו׳ WHEN THOU GOEST TO RETURN TO EGYPT, [SEE THAT THOU DO etc.] — Understand that you should go thither with this purpose in mind: that you should be vigorous in carrying out my mission — to do all my wonders before Pharaoh and that you should not be afraid of him.
אשר שמתי בידך [THE WONDERS] WHICH I HAVE PUT IN THY HAND — Not in reference to the three signs mentioned above was God speaking, for he had not commanded him to do these before Pharaoh, but before Israel in order that they might believe in him, nor do we find that he did them before him. But God meant: those wonders which I shall in future place in thy hand in Egypt — such as (Exodus 7:9) “When Pharaoh shall speak unto you, [saying, show a wonder (מופת) for yourselves]”. Do not be puzzled because it is written אשר שמתי (a past tense), for the following is what it means: when you will be speaking with him I shall already have put them into thy hand.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.