שיחה ב

הערות

עמוד 104

1. 1. יח, יט־כ.
2. 2. פיסקא קיט.
3. 3. בספרי מתחיל "נמצאת אומר ג' כתרים כו'". וראה בפרטיות במפרשי הספרי – הפירוש ב"נמצאת אומר" בהמשך למ"ש לפנ"ז שם.
4. 4. הלשון "לבאי העולם", "לכל באי העולם" (ועד"ז הוא במדרש שמואל דלקמן הערה 7) לכאורה אין הכוונה לכל בני אדם, שהרי ג' כתרים אלו נתנו רק לישראל. כפשוט ומפורש ברמב"ם דלקמן בפנים. ועוד. וכדמוכח גם בספרי שם – כ"א הכוונה ע"ד הלשון "כולא עלמא" שבש"ס וכיו"ב. אבל דוחק גדול לפרש כן בהלשון "באי העולם" (משא"כ "כולא עלמא" שבש"ס שמתייחס לכל בעלי הפלוגתא וכו', שבסוגיא) – ואפ"ל כפשוטו דאומות העולם פותחים פה ובאים בטענה דעשיית עוול בכלל (וגם בנוגע לכתר תורה דז' מצות דידהו) וע"ז המענה דמונח לכולם. ומפורש הוא במדרש לקח טוב ר"פ חוקת: כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם. ואכ"מ*. – וראה ר"ה פ"א מ"ב "באי עולם" וברמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ג (מהמשנה) "מבאי העולם". ועד"ז ברמב"ם שם פ"ו ה"ג. סוף הל' שמיטה ויובל. הל' מלכים פ"ח ה"י. וברמב"ם סוף הל' ס"ת, הל' סנהדרין פי"ב ה"ג: כל באי עולם. וראה לקו"ש חי"ג ע' 230. וש"נ. ואכ"מ.
5. 5. משלי ח, טו.
6. 6. יומא עב, ב.
7. 7. ועד"ז הוא בקה"ר פ"ז, א (ב). מדרש שמואל פכ"ג*. ובשניהם מסיים (ע"ד לשון הספרי) "כל מי שזוכה לתורה כאילו זוכה לשלשתן וכל שלא זכה כו'" (קה"ר. ובאריכות יותר במדרש שמואל שם). בנוגע ג' הכתרים, והמעלה דכתר תורה (שכל הזוכה בו כאילו זוכה בכולם) – ראה ג"כ שמו"ר פל"ד, ב. תנחומא ויקהל ח בסופו. במדב"ר פ"ד, יד בסופו* (פי"ד, יוד – ושם אינו מסיים במעלת כתר תורה). יל"ש משלי רמז תתקמא.
8. . וראה (באו"א) לקו"ש חכ"ז ע' 246 ואילך.
9. . אלא שבמדרש שמואל, במדב"ר פ"ד שם

עמוד 104

1. 8. רפ"ג.
2. 9. פינחס כה, יג.
3. 10. תהלים פט, לז.
4. 11. ברכה לג, ד.
5. 12. וראה לקמן הערה 27.
6. 13. הקדמת הרמב"ם לספר היד (סד"ה ובזמן הזה).
7. 14. לרמב"ם הל' ת"ת שם סק"א. (ועד"ז במדרש לקח טוב) מסיים גם "וכתר שם טוב עולה על גביהן". וראה גם קה"ר שם (ג).
8. 15. ועד"ז הוא בלחם משנה ובשו"ע אדה"ז הל' ת"ת רפ"ד שהובא לקמן בפנים. ובמגדל עז לרמב"ם "הכל ביומא פרק בא לו ובמסכת אבות".
9. 16. והוא שם רפמ"א.
10. 17. יחזקאל לז, כה.
11. 18. ראה בנין יהושע לאדר"נ שם שמסביר הטעם שהובאו באדר"נ דוקא פסוקים אלה ע"ד כהונה ומלכות, כי בהם מודגש ששייכים גם בזמן הזה. ע"ש. אבל לכאורה לא זו (עיקר) ההדגשה באדר"נ, כ"א דכתר תורה שייך לכאו"א, משא"כ כתר כהונה וכתר מלכות.

עמוד 105

1. 19. ישעי' נה, א.
2. 20. וראה לקו"ש ח"ו (ע' 299 ושם ע' 301) הביאור בשינוי הפסוקים שברמב"ם ואדר"נ שם.
3. 21. פ"א ה"ז.
4. 22. ש"ב ז, טז.
5. 23. להעיר גם שברבינו יונה לאבות פ"ד מי"ב הובאו הפסוקים בנוגע לכתר כהונה וכתר מלכות כברמב"ם. ואולי הי' לפני הרמב"ם ורבינו יונה מדרש (שלא הגיע לידינו) ששם הובאו פסוקים אלה. או שכן היתה גירסתם באבות דר"נ – ע"ד שהמפרשים מתרצים בכ"מ דברי הרמב"ם שם. – וראה בהנסמן בהערה 20 וראה הערה הבאה.
6. 24. ואף שפסוק זה הובא גם באדר"נ, הרי אין זה מכריח שהרמב"ם יביא הפסוק (ואדרבה, דרכו להביא פסוק שהוא מבואר יותר אע"פ שזהו דלא כרז"ל – כידוע בכללי הרמב"ם (ראה יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ד)), וכבהלכה זו גופא שמביא (בנוגע מלכות ותורה) פסוקים אחרים ולא הפסוקים שבאדר"נ.
7. 25. ובפרט דלא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי (זבחים קא, ב. פרש"י פינחס כה, יג) שהפסוק קאי רק על פינחס ולא בנוגע לשאר בני אהרן הכהנים. וגם לדיעה הב' בזבחים שם מפרש הפסוק "והיתה לו ולזרעו אחריו" – "בברכה הוא דכתוב" שקאי רק על פינחס וזרעו, כפרש"י שם ד"ה ההוא "בשרו שלא תפסק כהונה מזרעו" [וראה תוד"ה ואידך שם (לדיעה דנתכהן כשהרגו לזמרי), מספרי (ס"פ בלק) שעמדו ממנו (מפינחס) שמונים כהנים כו' (וראה בהנסמן שם וגירסת הספרי לפנינו), אלא דשם מפיק לה (מהפסוק שלפנ"ז) "את בריתי שלום"].
8. 26. ובמכילתא בתחלתו: עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל כשרים לכהונה משנבחר אהרן יצאו כל ישראל, ומביא ב' פסוקים: דפרשתנו (ברית מלח עולם), ודפ' פינחס (והיתה לו ולזרעו אחריו).
9. 27. ובספרי שם משמע קצת (אף שאינו מפורש שם), דכתר כהונה שייך להנאמר בפרשתנו – ראה שם בתחלתו: וערער על הכהונה .. למלך ב"ו כו' (והובא בפרש"י (ספרי) פרשתנו בתחלת הענין (יח, ח)). וראה גם בספרי שם על הפסוק (שם, יט־כא) ברית מלח .. ולבני לוי: מגיד הכתוב כו'.

עמוד 106

1. 28. בפשטות יש לומר הטעם כי בהכתוב דפרשתנו לא הוזכר הלשון כהונה (בנוגע "לו ולזרעו") כבפינחס. ועד"ז מובן בנוגע להפסוק בתצוה (כח, מג) "חקת עולם לו ולזרעו אחריו" ולא נאמר לשון כהונה*. אבל עדיין צ"ע שהרי לכאורה עיקר הראי' צ"ל ממקום שבו מפורש יותר הענין דכהונת עולם לאהרן, משא"כ הפסוק ד"והיתה לו ולזרעו אחריו" המדובר בפינחס. וראה גם פקודי (מ, טו – הובא בבנין יהושע לאדר"נ שם) "והיתה להיות להם משחתם לכהונת עולם לדורותם".
2. 29. יומא (שבהערה 6) – ד"ה הכי גרסינן "שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח". ועד"ז הובא באדר"נ נוסחא ב' רפמ"ח "כתר כהונה זו כתרו של אהרן .. שנאמר ברית מלח עולם היא לפני ה'". ולהעיר, שבנוגע למלכות כתב רש"י ביומא שם "וכן המלכות לדוד ולזרעו" (ולגירסא זו – אין מוכרח שכוונתו לפסוק (כנסמן בדפוסי רש"י שלפנינו – לתהלים יח, נא. וכ"ה בש"ב כב, נא), משא"כ להגירסא ברש"י שבע"י "לדוד ולזרעו עד עולם"). ובאבות דר"נ שם נוסחא ב' הובא הפסוק (דה"ב יג, ה) הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן (המלוכה) [ממלכה] לדוד (ולהעיר שגם בפסוק זה מסיים "ברית מלח"). וכתוב זה הובא גם במכילתא בתחלתו ע"ז ד"משנבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר הלא לכם לדעת גו'".
3. 30. וכ"ה בקה"ר ומדרש שמואל שם. מדרש לקח טוב שם.
4. 31. פ"ד בתחלתו.
5. 32. זה שבשו"ע אדה"ז מביא מהפסוק רק "מורשה קהלת יעקב" ומשמיט תחלת הכתוב שברמב"ם, לכאורה – כי כן הי' גירסתו ברמב"ם, וכמו שהוא בכמה דפוסי וכת"י דהרמב"ם (נסמנו ברמב"ם שבהערה 36). – ועפ"ז תבטל מעיקרא השאלה דתחילת הכתוב אינו מוכרח להביאו כאן.
6. . וראה פרש"י שם שהכתוב בכלל לא קאי על עצם הכהונה אלא "גזירה מיד ולדורות" (לגבי המשמש מחוסר בגדים).

עמוד 107

1. 33. בה"ב שם.
2. 34. הוריות יג, א – במשנה (והראי' מפסוק – בגמרא שם).
3. 35. משלי ג, טו.
4. 36. ולהעיר מהגירסא ברמב"ם (ראה רמב"ם ספר המדע – ירושלים תשכ"ד) "חשוב" במקום "קודם".
5. 37. הוריות שם.
6. 38. ספ"ח.
7. 39. ולהעיר שהלכה זו (אמרו חכמים ממזר ת"ח כו') כתבה הרמב"ם בהלכה בפ"ע. אבל (א) לכמה גירסאות אינה הלכה בפ"ע, ובאה בהמשך להלכה א (ראה רמב"ם הנ"ל הערה 36, וש"נ). (ב) בהל' ת"ת לאדה"ז שם בא בהמשך אחד. וראה לקו"ש חל"ג ע' 42 ואילך.

עמוד 108

1. 40. ע"ד הלשון ביל"ש משלי שם. ועוד.
2. *. וראה בהבא לקמן (באו"א קצת) לקו"ש שם.
3. 41. סב, א.
4. 42. ראה רש"י ור"ן שם. וכן הובא ומפורש בהל' ת"ת לאדה"ז שם סי"ד־טו. אבל ברמב"ם שם פ"ג ה"י, כשמדבר על "כבוד התורה", לא הובא הלשון "משתמש בכתרה של תורה", כ"א: הנהנה מדברי תורה. וראה לשון הרמ"א יו"ד סי' רמו סכ"א. לקמן הערה 45.
5. 43. כח, ב.
6. 44. וכ"ה בע"י לפנינו. וכן הובא באגה"ק סכ"ט.
7. 45. כמבואר באגה"ק שם. ולגירסת הב"ח (וכ"ה בכמה גי' – ראה דק"ס מגילה שם) שליתא התיבות "כתרה של תורה" לכאורה הפי' שם (כמו בנדרים) שמשתמש במי ששונה הלכות, היינו שמשתמש בכבוד התורה (של מי ששונה הלכות). וראה רמ"א שם. ובש"ך שם סקכ"ב־כג. באר היטב שם סקי"ד.
8. 46. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סנ"ג סל"ג.
9. 47. בפיה"מ להרמב"ם אבות שם (במשנה "שלשה כתרים הם כו'"): אלו השלש מעלות טובות נתנו לאומה זו כו'", ומשמע דמפרש "כתר" מלשון "מעלות" (ובהוצאת קאפח "מעלות הגדולות כו'").
10. 48. הל' איסורי ביאה ספכ"א.

עמוד 109

1. 49. ועד"ז ברמב"ם הל' מלכים שם "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו כו'".
2. 50. וכן הלשון כתר תורה שם ה"ו; ה"ז; הי"ג*. וי"ל שלכן בה"י שם לא הזכיר הלשון "כתרה של תורה" בנוגע לכבוד התורה (כנ"ל הערה 42), כי המושג "כתר תורה" בפרק זה אינו במובן של כבוד התורה וכיו"ב, כבענין משתמש בכתרה של תורה.
3. 51. הל' כלי המקדש פ"ד ה"כ. הל' מלכים שם.
4. 52. הל' מלכים שם. ועד"ז בהל' כלי המקדש שם.
5. 53. בהבא לקמן (בנוגע למלכות דוד) – ראה בארוכה לקו"ש חכ"ה [המתורגם] ע' 125 ואילך. לקו"ש ח"ל ע' 99 ואילך.
6. . נת' בארוכה בלקו"ש חכ"ז ע' 243 ואילך. וראה גם לקו"ש חל"ד ע' 43.

עמוד 109

1. 54. הל' מלכים שם ה"ח.
2. *. להעיר מהמשך תער"ב פרק קכב.
3. 55. פינחס כז, יז.
4. 56. ש"א ח, יוד ואילך. רמב"ם הל' מלכים פ"ד.
5. 57. מקץ מא, מ.
6. 58. אולי י"ל נפק"מ בנוגע למלך כיון שכרע שוב אינו זוקף (ברכות לד, רע"ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"י) – שבשעת תפלתו אין (ואסורים) פעולות דמלכות.
7. 59. ובנוגע לדוד באותן ששה חדשים דאינו מתכפר כמלך (ראה ירושלמי ר"ה פ"א ה"א. הוריות פ"ג ה"ב) – ראה לקו"ש חכ"ה שם ע' 122 הערה 21, משו"ת אבני נזר יו"ד סשי"ב – די"ל דגם אז הי' לו דין מלך אלא דבשעיר יש דין מיוחד. ע"ש.
8. 60. לא רק לפי מש"כ הרמב"ן עה"ת (ויחי מט, יו"ד) דשאר המלכים אשר לא ממלכי בית דוד הוי "כמו שופטים ושוטרים", אלא גם לדעת הרמב"ם הנ"ל ד"נביא שהעמיד מלך כו' הרי זה מלך וכל מצות המלך עליו", הרי כתב שאי"ז "עיקר המלכות", וראה השגות הראב"ד שם ה"ט.

עמוד 110

1. 61. ועד"ז בנוגע לירושה דכהן גדול המבואר בהל' כלי המקדש.
2. 62. הל' מלכים שם.
3. 63. הל' כלי המקדש שם.
4. 64. להעיר מרמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב: "וכן זה שאמרו עטרותיהם בראשיהן כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצוי' עמהן והיא העטרה שלהן .. כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה". ומזה מובן שאף שכתר – עטרה כפשוטו הוא למעלה ונפרד מהראש, הרי ענינו ותוכנו שמשנה (נעשה חלק מ)מציאותו.
5. 65. להעיר דעדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו (הכתר) – ע"ז מד, סע"א – "יושבת בראשו יפה כו'" (פרש"י שם ד"ה הולמתו).
6. 66. מל"ת שסב.
7. 67. הל' מלכים שם ה"ט.

עמוד 111

1. 68. משא"כ בהפסוק דפרשתנו "ברית מלח עולם גו' לך ולזרעך אתך", שנעשה ע"י מתנות כהונה (כספרי ופרש"י שם יח, ח).
2. 69. ראה לעיל הערה 25.
3. 70. וזכה לזה כהמשך הכתוב "תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר גו'", משא"כ בפרשתנו שבא רק אחר זה שערער קרח על הכהונה. ופשיטא בנוגע לשאר הפסוקים שלפנ"ז (הנ"ל הערה 28), שאינו שייך בכלל לענין ומאורע מיוחד.
4. 71. משא"כ בפקודי (הנ"ל הערה 28) "והיתה להיות להם משחתם לכהונת עולם לדורותם", שאינו מפורש "עולם" בנוגע לזרעם.
5. 72. צפע"נ עה"ת ר"פ פינחס (מקידושין סו, ב). ע"ש.
6. 73. "ור"ל דאף דהעושה הוא שלא כדין דהוא כזר לכל דבריו מ"מ העבודה כשרה" (צפע"נ שם). ואף שברמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ו ה"י הביא (ומקורו מקידושין שם) הכתוב (ברכה לג, יא) ברך ה' חילו גו' – אולי י"ל להצפע"נ דהלימוד הוא משם, אבל כאן (במעשה פינחס) נתחדש זה. וצ"ע.
7. 74. דהפעולה שנתחלל על ידה – אין משנה אותו – ע"ד ביהדות דאע"פ שחטא (איזו חטא שיהי') ישראל הוא (סנה' מד, רע"א).

עמוד 112

1. 75. תהלים פט, לא ואילך.
2. 76. רמב"ם הל' מלכים שם ה"ז.
3. 77. משא"כ בהפסוק "כסאך יהי' נכון עד עולם" שהביא בהל' מלכים שם, שנאמר "עד עולם" רק בנוגע ל"כסאך", ואינו מפורש הלשון "לעולם" בנוגע לזרעו, כי שם (ועד"ז בה"ט שם), נוגע בנצחיות דכסא דוד, אבל כאן בהלכות ת"ת הרי"ז הקדמה לכתר תורה דהוי באופן דמורשה קהלת יעקב (כדלקמן בפנים), ולכן הביא דוקא פסוק הנ"ל.
4. 78. אסתר ו, ח. וראה בפרש"י (שם, ט) דכתר (דוקא) לא הזכיר כו'.
5. 79. חפץ דכתר כהונה י"ל שזוהי קטורת – ולכן דוקא עי"ז הבירור דכהונה כבפרשתנו. ואכ"מ.
6. 80. סעיף ה.

עמוד 113

1. 81. ומ"ש הרמב"ם בנוגע לכתר כהונה וכתר מלכות "זכה בו אהרן .. זכה בו דוד" – ולא "ניתן לאהרן כו' ניתן לדוד" (וכברבינו יונה לאבות שם) – כי בזה מודגש יותר ש"נקנה" להם, שנתעצם ונעשה חלק ממציאותם (וראה לשון הרמב"ם הל' ת"ת שם ה"ז "אין אתה זוכה לכתרה של תורה"; שם הי"ג "מי שרצה לזכות בכתר תורה").
2. 82. לשון זה – "נכתרו ישראל" – אינו לא בספרי ולא ביומא, וליתא בכל הנ"ל הערה 7 (ובכל הנ"ל ג' כתרים הם וכיו"ב). אבל מפורש כן בספר הבהיר אות קנב "בשלשה כתרים נכתרו ישראל" (ושם ממשיך: כתר כהונה וכתר מלכות וכתר תורה על גביהם). ובבמדב"ר פי"ד שם: ג' כתרים שנתן הקב"ה לישראל על זאת.
3. 83. להעיר מג' המדריגות שבתורה, בחי' ירושה ובחי' מכר (יגיעה) ובחי' מתנה – נסמן ונתבאר בארוכה בלקו"ש חי"ג ע' 115 ואילך. וראה לקמן ע' 203 ואילך.

עמוד 114

1. 84. רמב"ם שם ה"ג.
2. 85. ה"ו ואילך. – וראה לקו"ש חכ"ז הנ"ל בשוה"ג להערה 50. (משיחות ש"פ קורח תשכ"ח, ש"פ אמור תש"מ)
3. 86. רמב"ם שם ה"ו. ולהעיר שבהל' ת"ת לאדה"ז פ"ג רס"ג כתב "ולכן מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי", ולא הביא המשך לשון הרמב"ם "ולהיות מוכתר בכתר תורה". ואולי אפ"ל, דכיון שסדר ההלכות בשו"ע אדה"ז הוא באופן שונה מהל' ת"ת להרמב"ם, ואדה"ז כתב הענין דכתר תורה רק ברפ"ד, לכן לא הזכיר לשון זה לפני זה, כאן. ולהעיר משינוי לשון אדה"ז שם פ"ד ס"ח – בנוגע ללימוד התורה בלילה – "לפיכך מי שרצה לזכות זכות בכתר תורה", וברמב"ם שם פ"ג הי"ג (בנוגע הנ"ל) "לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה"*. ואכ"מ. וראה לקו"ש חל"ד ע' 41.
4. . ראה רמב"ם הנ"ל הערה 36 – כמה שינויי נוסחאות בהלשון "בכתר התורה".