ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לד חמשה עשר באב שיחה א

43

לימוד התורה בלילה (שאז לומד אדם רוב חכמתו וזוכה לכתר תורה), מגיע עונש כזה?!

ג. ויובן זה בהקדם ביאור בדיוק לשון הרמב"ם (הנ"ל) שע"י לימוד התורה בלילות זוכים לכתרה של תורה:

בהל' ת"ת שלו²⁰ מביא הרמב"ם שני תנאים²¹ איך להגיע ל"כתר תורה"²²: א) "מי²³ שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת כך²⁴ היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחי' ובתורה אתה עמל". ב) "אע"פ¹⁵ שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו כו'".

ויש לדייק, שבתחילה נקט הרמב"ם "להיות מוכתר בכתר תורה", ואילו גבי עסק התורה בלילה כ' "מי שרוצה לזכות²⁵ בכתר התורה".

ויש לומר הביאור בזה:

בתוכן "כתר תורה" יש שני ענינים: א) הכתר שבתורה עצמה, היינו החלק הנעלה והמיוחד שבתורה (כמו שמצינו²⁶ שדוקא הלכות התורה נקראות בשם "כתרה של תורה"). ב) זה שהתורה היא כתר של האדם הלומדה.

והנה, אף שבכללות כוונת הרמב"ם בפרק זה היא לאופן הב'²⁷, זה שהתורה מכתירה את האדם הלומדה (כמשנ"ת במ"א²⁸), יש לומר, שבמתק לשונו מרמז הרמב"ם גם על הענין הא' (הנ"ל) דכתר תורה, היינו, דרגא נעלית בתורה גופא.

וזהו החילוק בין שתי ההלכות הנ"ל:

בהלכה הא' "מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה" הכוונה לגדר "כתר תורה" באופן הב' דלעיל, שהתורה נעשית כל מציאותו (וזהו הפירוש שהאדם "מוכתר בכתר תורה"). וכמו שממשיך הרמב"ם "ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת" — שאז דברי תורה שלו הם כמו רכוש שקנה (עד ש"תורה דילי'

הערות

20. פ"ג.
21. פשוט, שבכללות, כל התנאים המבוארים בפרק זה נצרכים כדי להגיע לכתרה של תורה (שהרי ע"ז קאי כל הפרק, כתחילת הפרק "בג' כתרים כו'"). אבל שאר הענינים מוכרחים לא רק לכתר תורה אלא כדי שדברי תורה יהיו מצויים וקיימים אצל האדם (כמו "לא בגסי הרוח היא מצוי'" (שם ה"ח וט'), צריך להסיר "התאוות ותענוגי הזמן מלבו" (שם ה"ט), "אין ד"ת מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן" (שם הי"ב)), משא"כ התנאים להגיע ל"כתר תורה" מפורשים (רק) בב' ההלכות הנ"ל (וכן בה"ז, כבהערה הבאה).
22. גם בהלכה ז שם הזכיר הרמב"ם "כתרה של תורה", אבל שם אינו תנאי בתור סיבה לזכות לכתר תורה, אלא לשלול, "שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא וכו' אם תעלה מחשבה זו על לבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם".
23. ה"ו.
24. אבות פ"ו, ד.
15. הל' ת"ת פ"ג הי"ג.
25. וכן הועתק בטושו"ע (ודאדה"ז הל' ת"ת) שם. — באדה"ז שם (בכל הדפוסים שתח"י) "לזכות זכות בכתר תורה". ואולי הוא טה"ד. או אולי כוונתו בזה להדגיש דיוק התיבה "בכתר התורה" (דשינוי לשון הטור ושו"ע "בכתר(ה) של תורה" אינו מדגישו כ"כ) — ראה לקמן בסוף הסעיף. ועצ"ע.
26. מגילה כח, ב. ועיין אגה"ק סכ"ט. וראה לקו"ש חכ"ח ע' 108 והערה 45 שם.
27. ובהל' איסורי ביאה (פכ"א הל"ב) נקט הרמב"ם לשון "כתר התורה" (בעיקר) בנוגע ליוקר התורה, וכיו"ב.
28. לקו"ש חכ"ז ע' 243 ואילך.

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך כח ‹ קרח ‹ שיחה ב ‹ 109 לקו"ש חל"ד ע' 43

שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1

יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק רביעי ‹ ח לקו"ש חל"ד ע' 43

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.