שיחה ג

115שיחה ג

א. מתנות כהונה – "חלקך ונחלתך"

בסוף הפרשה, כאשר מפרטת התורה את מתנות הכהונה הניתנות לכהנים¹. נאמר לאחר מכן² "ויאמר ה' אל אהרן בארצכם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל".

לאחר מכן, מתחיל ענין חדש³ "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה...", ובפסוקים בקשר ללויים אין מופיע הביטוי "אני חלקך ונחלתך", ונאמר רק "בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה"⁴.

הסיבה, לכאורה, לכך שרש"י אינו מסביר את ההבדל בין פסוקים אלו היא, משום שהדבר מובן מאליו, לפי פשוטו של מקרא⁵:

מן הפסוקים בפרשתנו ברור, שמתנות הכהונה שייכות בעצם "לה'" והקדוש־ברוך־הוא נותנן לכהנים, כנאמר בתחלת הפרשה⁶ "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל ..

ג לך נתתים...". ומפורש בפסוקים, שלא רק קדשי הקדשים⁷ שמקבלים הכהנים, אלא אף קדשים קלים⁸, ואף "כל חלב יצהר... ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים, בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה"⁹, וכך גם לגבי המתנות האחרות שמקבלים הכהנים¹⁰, כפי שמפרטת התורה שוב בסיומה (סיכומה¹¹) של הפרשה: "כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך..."¹², וכנאמר בגמרא¹³: "מתנות כהנים, דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו"¹⁴.

ואילו לגבי המעשרות שמקבלים 115הלויים אומרת התורה¹⁵, שהם "חלף עבודתם¹⁶ אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד", ולא באופן אשר "משולחן גבוה קא זכו"¹⁷.

ואת דברי הפסוק¹⁸ "כי מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה", יש להבין כפירוש רש"י – "הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר" – שהתורה מכנה את המעשרות "אשר ירימו לה' תרומה" לא מצד המעשר עצמו, אלא מפני החלק של "תרומת מעשר" אשר נמצא עדיין בתוך המעשר, ואשר אותו יש לתת לכהן.

לפי זה מובן גם שמשמעות הפסוק¹⁵ "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם..." איננה שעצם הנתינה באה "משולחן גבוה" מפני שהיא ממה שנתנו ישראל לקדוש־ברוך־הוא, אלא "נתתי .. לנחלה" ללויים – נתינה זו היא ללויים מלכתחלה באופן של "נחלה", כנאמר בפסוקים שלאחר מכן¹⁹ "נתתי ללוים לנחלה", "כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם".

לפיכך אנו רואים, שלגבי הכהנים נאמר "אני חלקך ונחלתך". הם מקבלים את חלקו ונחלתו של הקדוש־ברוך־הוא, ואילו אצל הלויים לא נאמר "אני חלקך ונחלתך" – אין הם מקבלים את "חלק ה'"²⁰, אלא כחלק שישראל מפרישים "חלף עבודתם", כדלעיל. וכנאמר בהמשך בתורה²¹ "ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באהל מועד".

ב. "בתוך בני ישראל"

אך יש להבין את המשך הפסוק ואת סיומו לגבי הכהנים "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל". ולעומת זאת, לגבי הלויים מודגש בפסוק פעמיים ההיפך מכך: "בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה".

בעל "אור החיים"²² מסביר שבפסוק "אני חלקך ונחלתך..." הכוונה היא שזהו הדבר ה"מיוחד לי"; "אני נחלתך" הוא "בתוך בני ישראל" – "שאין לך דבר בעם ישראל שאין להקדוש־ברוך־הוא חלק עמהם ונוטלו 116הכהן בתבואות הארץ בפירות האילן בלחם בבשר ביין בשמן ושאר הכ"ד מתנות".

אך נדרש הסבר נוסף: מדוע צריך להדגיש כאן שמתנות הכהונה הן "בתוך בני ישראל"? אדרבה המשמעות העיקרית של מתנות הכהונה שבפרשתנו היא, שדברים אלה הקדוש־ברוך־הוא נותן²³ לכהנים. וזהו הרי ההסבר לסמיכות הפרשיות בין ענין מתנות כהונה לבין ענין מחלוקת קרח, כדי להשמיענו שהקדוש־ברוך־הוא נתן "כ"ד מתנות כהונה בברית מלח לעולם"²⁴ – ומדוע צריך להוסיף כאן "בתוך בני ישראל"?

ג. "שבט לוי" – כהנים ולויים

כן יש להבין: בפרשת עקב, שבה מדובר על שבט לוי כולו – "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי..."²⁵ – נאמר²⁶ "על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו, "ה' הוא נחלתו", שגם אצל הלויים "ה' הוא נחלתו", וכפי שמבאר רש"י "נוטל פרס מזומן מבית המלך". וכך נאמר גם בפרשת שופטים²⁷ "ה' הוא נחלתו" לגבי "כהנים הלוים כל שבט לוי"²⁸.

לפי פירוש רש"י יש לומר, שפסוקים אלו, הן בפרשת עקב והן בפרשת שופטים, אמורים לגבי הכהנים: על הפסוק "על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו" מפרש רש"י "לפי שהובדלו לעבודת מזבח ואינן פנויין לחרוש ולזרוע", והרי הענין של "הובדלו לעבודת מזבח" קשור לכהנים. וכן בפרשת שופטים, כוונת הפסוק "לא יהיה לכהנים הלוים" היא לפי פירוש רש"י "הכהנים שיצאו משבט לוי".

וכפי שהוא מפרש מספר פסוקים לפני כן²⁹, שמכך מובן, שבביטוי "הכהנים הלוים" המופיע בכל המקומות האחרים, הכוונה היא גם כן ל"הכהנים שיצאו משבט לוי", ורש"י אינו צריך לפרש זאת שוב.

והמשך הלשון "כל שבט לוי" מפרש רש"י: "בין תמימין בין בעלי מומין", כלומר, שאין הכוונה כאן לכל שבט לוי, אלא "בין תמימין בין בעלי מומין" מתוך הכהנים.

וכפי שמבאר תרגום יונתן בפרשת שופטים³⁰, שפסוקים אלו אמורים לגבי הכהנים.

אך מכך שהתורה משתמשת בשני המקומות באותו ביטוי "שבט לוי" – 117"בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי", "כל שבט לוי", ובשתי הפרשיות מופיעים ענינים הקשורים ללויים: בפרשת עקב – "לשאת את ארון ברית ה'", מפרש רש"י "הלוים", ובפרשת שופטים "אשי ה' ונחלתו יאכלון" – אלו קדשי הגבול תרומות ומעשרות – מובן, שאמנם הכוונה העיקרית היא לכהנים, אך גם הלויים כלולים בכך.

ונדרש הסבר: מהו ההסבר להבדל המודגש בפסוקים שבפרשתנו, שלגבי הכהנים נאמר "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל", ואילו לגבי הלויים אין נאמר כך?

ד. הרמב"ם: כל שבט לוי

ענין נוסף הטעון ביאור: הרמב"ם, בדרך ההלכה, מפרש שהפסוקים בפרשתנו ובפרשת שופטים אמורים לגבי שבט לוי כולו. ואלה דבריו³¹: כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען... שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי .. בארצם לא תנחל... ולאחר מכן הוא אומר³² "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל... מפני שהובדל... והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר אני חלקך ונחלתך".

אמנם מובן, שאין להקשות על הרמב"ם לפי פשט הפסוקים. אך בכל זאת יש לעיין וללבן, מהו ההבדל בין דעת רש"י, המפרש את פשט הפסוקים, לבין דעת הרמב"ם, לפי דרך ההלכה?

ה. שני אופנים בהבנת ההבדל בין הכהנים ללויים

כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר, שאת ההבדל בין הכהנים לבין הלויים ניתן להבין בשני אופנים:

א) הן הלויים והן הכהנים נעלים ונבדלים מכלל ישראל באותה צורה בכללות. אלא שבאותו אופן של הפרשה והבדלה, הכהנים מובדלים לה' יותר מאשר הלויים.

ב) הכהנים והלויים מובדלים לה' באופן שונה לחלוטין אלה מאלה.

ההסבר לכך הוא:

הבדלתם של הכהנים נאמרת בתחלת פרשת תצוה³³ "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך..." כהמשך למלאכת המשכן. לעומת זאת, הבדלת הלויים לעבודת המשכן מופיעה בתורה בפעם הראשונה בפרשת במדבר³⁴, לאחר הקמת המשכן, ואף בציווי נאמר³⁵: "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני 118יוצא מכך, שלפי משמעותם הפשוטה של הפסוקים יש הבדל מהותי בעצם השרות בין הכהנים לבין הלויים:

הכהנים, שמשמעות המילה כהונה היא שרות³⁷, נבחרו מלכתחלה כמשרתים לקדוש־ברוך־הוא במשכן, "לכהנו לי"³⁸, "לקדשו לכהנו לי"³⁹.

ואילו הלויים אינם במהותם משרתי ה' באופן ישיר, אלא "ושרתו אותו". "מסייעין"⁴⁰ לכהנים – "זו היא השרות"⁴⁰. יותר מכך: כל עבודותיהם במשכן גם אלו שאינן נראות בגלוי כסיוע לכהנים, מכונות "משמרת בני ישראל"⁴¹, ורש"י מפרש על כך "שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלוים באין תחתיהם בשליחותם לפיכך לוקחים מהם המעשרות בשכרן" – הלויים הם כשליחים שכירים של בני ישראל⁴².

כלומר, לפי פירוש רש"י בפשוטו של מקרא יוצא, שאת הכהנים הבדיל הקדוש־ברוך־הוא באופן שהוא ייעד אותם להיות משרתיו שלו. ואילו את הלויים הבדיל הקדוש־ברוך־הוא לכך שבני ישראל ישכרו אותם – "שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי"⁴³.

לעומת זאת, הרמב"ם בהלכות כלי המקדש⁴⁴ אומר "זרע לוי כולו הובדל לעבודת המקדש שנאמר²⁵ בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי". לאחר מכן, בפרק אחר, אומר הרמב"ם⁴⁵ "הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות, שנאמר⁴⁶ ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים". כלומר, שיטת הרמב"ם היא לפי האופן הראשון שהוזכר לעיל אותה הבדלה אצל הכהנים ואצל הלויים. וההבדל הוא רק אם לצורך עבודת המקדש, או לצורך עבודת הקרבנות.

ו. ההבדל בין דעת רש"י לבין דעת הרמב"ם

לפי זה, ההבדל בין דעת רש"י, בפשוטו של מקרא, לבין דעת הרמב"ם בספרו היד החזקה, בדרך ההלכה, הוא בשני ענינים:

א) לדעת רש"י יש בתורה הבדלה והקרבה לה' באופן מיוחד של הכהנים מתוך בני ישראל, בלי קשר להבדלתם בתוך שבט לוי כולו. ואילו לדעת הרמב"ם, יש תחלה הבדלה של שבט 119לוי כולו, כולל הכהנים, ולאחר מכן יש בהבדלה זו עצמה שלב נוסף "הכהנים הובדלו מכלל הלוים"⁴⁷.

ב) לדעת רש"י יש שני סוגים שונים של שירות: אצל הכהן השירות הוא ענין מהותי בו, זהו שמו – "כהן" לשון שירות. שירות לה'. ואילו אצל הלוי השירות איננו (ישרות) לה', אלא שירות וטפל לכהנים – וילוו אליך, וענין השירות אינו ענין הכרוך בעצם מהותו, אלא הוא שכיר לכך.

לעומת זאת, לדעת הרמב"ם נכללים שניהם באותו סוג כללי של שירות⁴⁸. וההבדל ביניהם הוא רק בכך ש"זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש"

ז. קביעת הכהונה והלויה לאחר מחלוקת קרח

מכך מובן בפרשתנו, שלאחר מחלוקת קרח, שבה היה ערעור על הכהונה⁵⁰, ולאחריה היה צורך להציב מחדש את סדר הכהונה והלויה, יש גם בכך הבדל בין שיטת רש"י לבין שיטת הרמב"ם:

לדעת רש"י בפשוטו של מקרא, נקבעו הדברים באותו אופן כפי שהיו לפני כן: הכהנים הוזהרו "אתה ובניך... תשאו את עון כהונתכם" ("שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם"), ולגבי הלויים נאמר – "וגם⁵¹ את אחיך מטה לוי .. הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך"⁵², וכך מפורטים בהמשך הפרשה ההבדלים בין עבודות הכהנים לבין עבודות הלויים, "אל כלי הקודש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם", אלא "ונלוו (הלויים) עליך"⁵³.

ולעומת זאת, לדעת הרמב"ם לומדים מפסוקים אלו ש"כשם⁵⁴ שהלויים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הכהנים⁵⁵ 120כך הכהנים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הלויים, שנאמר⁵⁶ גם הם גם אתם". כי אמנם, הכהנים הובדלו מלכתחלה ביחד עם שבט לוי כולו, אך כיון שהבדילו אותם בהבדלה מיוחדת גם מתוך כלל הלויים, אסור להם לבצע את עבודת הלויים.

וזאת רק לפי דעת הרמב"ם, שלגבי שניהם חל אותו סוג של שירות. ואילו לדעת רש"י, בפשוטו של מקרא, יש לומר שאין אנו מוצאים שהכהנים מוזהרים שלא לעבוד את עבודת הלויים⁵⁷, כי אין זה אותו שירות, המושג "שירות" אצל הלויים שונה במהותו לחלוטין, בדומה לנאמר בגמרא⁵⁸ "דלאו מינה⁵⁹ לא מחריב בה"⁶⁰.

ח. המתנות – בהתאם לשירות

לפי זה מובן שכל אחד נוקט בשיטתו גם בהמשך פרשת מתנות הכהונה, כאשר אומרת התורה לגבי הכהונה שהיא "ברית מלח עולם":

לדעת רש"י, בפשוטו של מקרא, נאמר ענין זה, "אני חלקך ונחלתך", רק לכהנים, שמשום שמהותם היא שירות לה', לפיכך גם לגבי המתנות, הם מקבלים אותן באופן של "אני חלקך..." – "משולחן גבוה קא זכו".

ואילו הלויים, שאינם "משרתי ה'" ממש, אלא "וילוו עליך וישרתוך" והם שליחים של בני ישראל, לכן גם מתנותיהם אינן באופן של "אני חלקך ונחלתך", אלא מסוג של מעשר "חלף עבודתם"⁶¹.

לעומת זאת, לדעת הרמב"ם, 121שהכהנים והלויים מובדלים ביחד לעבודה – "זרע לוי כולו מובדל" מלכתחלה, ורק לאחר מכן "הכהנים הובדלו מכלל הלוים" –

גם הלויים נכללים בשירות לה', ולכן גם הם נכללים ב"אני חלקך ונחלתך".

ט. הסבר הפסוקים שבחומש דברים

לפי זה מובן גם לגבי הפרשיות במשנה תורה, בפרשת עקב ובפרשת שופטים, שההבדל בין רש"י לבין הרמב"ם, הוא בהתאם לפירושיהם לפני כן:

לדעת הרמב"ם, נכללים גם הלויים בפרשה של "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי" שבפרשת עקב, וב"לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי" שבפרשת שופטים⁶², כי ההבדלה לה' כוללת את שבט לוי כולו.

לעומת זאת, לפי פירוש רש"י, בפשוטו של מקרא, הרי כיון שבמקומות הקודמים, בפרשת במדבר ובפרשתנו, מובן בפשוטו של מקרא שיש הבדל בין סוג השירות של הכהנים ושל הלויים, אין לומר, שבפסוקים האמורים "בעת ההיא..." ו"לא יהיה לכהנים..." המופיעים בחומש דברים משנה תורה – אשר כשמו כן הוא, שתוכנו ענינים ששנה משה לישראל – תחדש התורה חידוש מהותי לגבי הכהנים והלויים, ולכן מסביר רש"י שמדובר כאן באופן כללי, והמילים "ה' הוא נחלתו" אמורות בעיקר לגבי הכהנים.

ועוד יש לומר, שלפי רש"י שני הפסוקים המופיעים בפרשת עקב עוסקים בשני ענינים שונים:

"בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה" – התורה מצרפת יחדיו את הלויים נושאי ארון ברית ה' ואת הכהנים – "לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו" משום שאין מדובר כאן על עצם השירות של הכהנים. ומסיבה זו יובן יותר⁶³ פירוש רש"י על הפסוק הראשון, שהמשמעות של "לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו" היא "נשיאת כפים"⁶⁴, ואין הכוונה לשירות ולעבודה במקדש שזהו עיקר תפקיד".

122ובפסוק השני "על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו כאשר דבר ה'" מפרש רש"י, שזהו ענין בפני עצמו: "לפי שהובדלו לעבודת מזבח". שזהו עיקר השירות של הכהונה – ולכן נאמר כאן: "ה' הוא נחלתו"⁶⁵ – "נוטל פרס מזומן מבית המלך".

י. נחלת הכהנים והלויים

לפי כל האמור לעיל יש להסביר על פי פירוש רש"י את ההבדל בפסוקים שבפרשתנו בין הכהנים ללויים, שלגבי הכהנים נאמר "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל", ואילו לגבי הלויים נאמר, לכאורה, להיפך "בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" – וזהו ההבדל בין נחלת הכהנים לבין נחלת הלויים:

נחלתם של הכהנים היא "בתוך בני ישראל" – באותו אופן שיש לבני ישראל נחלה, וביחד אתם: כשם שהקדוש־ברוך־הוא נתן לישראל נחלה – ארץ ישראל, כך הוא נתן חלק ונחלה לכהנים את "כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה'"⁶⁶.

ואילו הלויים לא קבלו מהקדוש־ברוך־הוא נחלה באופן ישיר, כפי שקבלו בני ישראל את ארץ ישראל לנחלה, אלא הקדוש־ברוך־הוא ציוה שישראל יתנו לבני לוי שכר "חלף עבודתם". ואת זאת מדגישה התורה, ש"ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" – נחלתם אינה ביחד ובאותו אופן שקבלו ישראל נחלה⁶⁷.

יא. ההתקשרות האמיתית – התבטלות

מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י:

הרמב"ם אומר⁶⁸: "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש... אשר נדבה רוחו... לעמוד לפני ה'... הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו".

מכך מובן גם לשיטת רש"י, לגבי מהותם של הכהן והלוי, שאצל כל אחד 123ואחד מישראל יש בעבודה הרוחנית הן דרגה של כהן והן דרגה של לוי. וכיון שלעתיד לבוא הלויים יהיו כהנים, ויהיו נעלים מכהנים⁶⁹, מובן, שגם בזמן הזה יש מעלה מיוחדת בלוי על פני הכהן.

ויש לבאר לפי האמור לעיל: לוי הוא מלשון ילווה התקשרות והתחברות⁷⁰ – דביקות בה'⁷¹. מצד שני, אומרים "וילוו עליך וישרתוך", שהם משרתים לכהנים ומסייעים להם. וכן הם שלוחים של בני ישראל, לשרת במקומם.

ולכאורה, כיצד מתיישבים שני הענינים יחדיו, והרי כיון שמהותם היא התקשרות והתחברות לה', הם היו צריכים להיות ככהנים, משרתי ה', לקדשו לי, נתקדש קדש קדשים?

אלא, ההסבר לכך הוא, שהיא הנותנת: עבודת ה' האמיתית היא כאשר אין נחשבים למציאות עצמאית כלל וכלל.

בני ישראל, אשר יש להם נחלה שניתנה להם מאת הקדוש־ברוך־הוא, וכן הכהנים, שעליהם נאמר "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל", הם כולם משרתי ה', ומשמעות הדברים היא שיש להם מציאות עצמית מסויימת.

לעומת זאת, הלויים⁷² אינם חשים עצמם כלל וכלל כמציאות בפני עצמם, ואפילו לא כמציאות של קדושה, הם אינם אפילו מציאות של משרתי ה', אלא רק מסייעים לכהנים, כדי שהללו יוכלו לבצע את שירותם, וכן משמשים כשלוחים הנשכרים על ידי בני ישראל – ודוקא בעבודה זו של התבטלות מוחלטת⁷³, נוצרת ההתקשרות וההתחברות האמיתית של ישראל עם הקדוש־ברוך־הוא – "ילוה אישי אלי"⁷⁴.