115

הלויים אומרת התורה¹⁵, שהם "חלף עבודתם¹⁶ אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד", ולא באופן אשר "משולחן גבוה קא זכו"¹⁷.

ואת דברי הפסוק¹⁸ "כי מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה", יש להבין כפירוש רש"י – "הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר" – שהתורה מכנה את המעשרות "אשר ירימו לה' תרומה" לא מצד המעשר עצמו, אלא מפני החלק של "תרומת מעשר" אשר נמצא עדיין בתוך המעשר, ואשר אותו יש לתת לכהן.

לפי זה מובן גם שמשמעות הפסוק¹⁵ "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם..." איננה שעצם הנתינה באה "משולחן גבוה" מפני שהיא ממה שנתנו ישראל לקדוש־ברוך־הוא, אלא "נתתי .. לנחלה" ללויים – נתינה זו היא ללויים מלכתחלה באופן של "נחלה", כנאמר בפסוקים שלאחר מכן¹⁹ "נתתי ללוים לנחלה", "כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם".

לפיכך אנו רואים, שלגבי הכהנים נאמר "אני חלקך ונחלתך". הם מקבלים את חלקו ונחלתו של הקדוש־ברוך־הוא, ואילו אצל הלויים לא נאמר "אני חלקך ונחלתך" – אין הם מקבלים את "חלק ה'"²⁰, אלא כחלק שישראל מפרישים "חלף עבודתם", כדלעיל. וכנאמר בהמשך בתורה²¹ "ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באהל מועד".

ב. "בתוך בני ישראל"

אך יש להבין את המשך הפסוק ואת סיומו לגבי הכהנים "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל". ולעומת זאת, לגבי הלויים מודגש בפסוק פעמיים ההיפך מכך: "בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה".

בעל "אור החיים"²² מסביר שבפסוק "אני חלקך ונחלתך..." הכוונה היא שזהו הדבר ה"מיוחד לי"; "אני נחלתך" הוא "בתוך בני ישראל" – "שאין לך דבר בעם ישראל שאין להקדוש־ברוך־הוא חלק עמהם ונוטלו