שיחה א

הערות

עמוד 98

1. 1. טז, לב.
2. 2. טז, כג־כז.
3. 3. תרגום. (הובא ב)פרש"י עה"פ.
4. 4. שם, כה.
5. 5. להעיר שבדפוס ראשון ושני דפרש"י, וכת"י רש"י שתח"י – פירוש רש"י זה ליתא. ובדפוס שני וכמה כת"י רש"י שתח"י נעתק במקומו פירוש המדרש (תנחומא פרשתנו ח. במדב"ר פי"ח, יב) "ואע"פ ששמע משה כו' להודיע רשעתם כו'". וכפי הנראה נוסח זה הי' לפני בעל ס' זכרון על פרש"י. אבל בדפוסי רש"י הנפוצים הוא כבפנים.
6. 6. ראה ס' זכרון (בפסוק כד) ובאר יצחק על פרש"י כאן. פי' מהרז"ו לבמדב"ר פרשתנו (פי"ח, ד קרוב לסופו).
7. 7. תנחומא ובמדב"ר שבהערה 5 (ועד"ז בהנסמן לקמן הערה 19). וכ"ה בתיב"ע עה"פ. וראה פנים יפות כאן ע"ד ההלכה.
8. 8. נוסף ע"ז שא"כ הו"ל לרש"י להעתיק בהד"ה (גם) התיבות "וילך אל דתן ואבירם", ועכ"פ הו"ל לרמזן ב"וגו'"*, כדלקמן סעיף ד. ומטעם זה מובן ג"כ שאין לפרש שהוכחת רש"י היא ממש"נ "וילך אל דתן ואבירם" ולא הלך אל קרח, שמזה מוכח שהלך להחזירם בתשובה [ולכן הלך רק לדתן ואבירם, כי משה חשב שרק "האיש אחד – קרח – הוא החוטא" (טז, כב ובפרש"י), אבל דתן ואבירם אינם חוטאים ומורדים כ"א רק נתפתו ע"י קרח. וראה בארוכה לקו"ש חי"ג ע' 53 ואילך] – כי באם זו היתה הוכחת רש"י הו"ל להעתיק בהד"ה גם התיבות "וילך אל דתן ואבירם", כנ"ל. והטעם שהלך רק אל דתן ואבירם ולא (גם) לקרח – ראה לקמן הערה 12.
9. . ודוחק לומר שמעתיק רק התחלת הענין (ע"ד פרש"י תצוה כח, ו. ובכ"מ – ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 259. ועוד).

עמוד 98

1. 9. אף ש"ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד" – "כל הלילה" (טז, יט ובפרש"י) – עכצ"ל ד"כל העדה" לאו דוקא. או שאח"כ בבקר נתפזרו כ"א לאהלו כו'.
2. 10. בחדא"ג מהרש"א לסנהדרין (קי, א) "דמשום דבור סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגו' לא הוה איצטריך לילך אצלם שהי' אפשר ע"י שלוחו .. אבל .. הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי ריצוי אולי ישובו". אבל לכאורה צ"ע, דמכיון שנצטוה משה "דבר אל העדה גו'" – איך אפ"ל ש"הי' אפשר ע"י שלוחו"?
3. 11. ומה שנאמר "אל דתן ואבירם", ולא "אל משכן דתן ואבירם" – כי דרך הכתוב לקצר כו'.
4. 12. והטעם שהוזכרו רק "דתן ואבירם" ולא קרח – יש לומר* כי ההליכה היתה (בעיקר) בשביל דתן ואבירם שהיו חונים בדגל ראובן רחוק (לכה"פ) אלפים אמה (רש"י במדבר ב, ב) מן המשכן, משא"כ קרח שהי' במחנה לוי' שהיתה סמוך להמשכן (רש"י שם). וראה ש"ך עה"ת כאן. ואכ"מ.
5. 13. להעיר גם מאברבנאל כאן: ולא היתה הליכתו שמה .. להשיבם למוטב כפרש"י אלא לתת הגזרה והפסק דין לפניהם .. שבפניהם דבר אל העדה כו'.
6. 14. להעיר מפרש"י ריש פרשתנו "פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא" (וראה ס' זכרון על פרש"י שם: שכל מה שכתב בה הרב ז"ל רובו מתנחומא) – וברא"ם שם "כלומר שהוא (רק) קרוב לפשוטו של מקרא ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו כמנהגו בשאר המקומות". ועפ"ז י"ל דגם כאן העתיק רש"י דרש זה מתנחומא אף שאינו לפי פשוטו ממש. אבל ראה בארוכה שיחת ש"פ קרח תשכ"ה, שכוונת רש"י לדרשות שבתנחומא המיישבות פשוטו של מקרא (כפרש"י בראשית ג, ח. ובכ"מ) באופן "יפה". ע"ש.
7. 15. ראה רש"י לעיל (יתרו יט, יד): שלא הי' משה פונה לעסקיו – אפילו לא לעסקי משה (שבודאי הם רק עניני קדושה כו') – אלא מן ההר אל העם (ולהעיר מרש"י שמות ד, כד. בשלח טז, כב). – אבל יש לחלק, כי כאן המדובר (להחזירם בתשובה) בענין זה עצמו.
8. . בראב"ע (פסוק כד) ואברבנאל כאן, שאהל קרח לאדם שלו ורכושו הי' אצל אהלי דתן ואבירם. אבל בפרש"י לא נזכר חידוש זה.

עמוד 99

1. 16. להעיר מרש"י דברים ב, כו (וכן בפרש"י חוקת כא, כב): אע"פ שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום .. קדמתי את סיחון בדברי שלום – אף שנצטוה לפנ"ז (דברים שם, כד) והתגר בו מלחמה היפך דדברי שלום (אלא ששם "למדתי ממדבר סיני .. ממך למדתי" – רש"י שם). ואכ"מ.
2. 17. ראה לעיל הערה 5.
3. 18. ולהעיר ש"התרה בהם" (שבמדרש) פירושו (לא דברי ריצוי להחזירם בתשובה, כ"א) כמו התראה לפני העונש – ראה פנים יפות כאן.
4. 19. תנחומא פרשתנו ג. במדב"ר פרשתנו פי"ח, ד.
5. 20. כאן.
6. 21. משא"כ בלשון "שישאו לו פנים" שלא נזכר שיעשו תשובה, כ"א רק שישאו פנים למשה. אלא שי"ל בדוחק עכ"פ שמובן שזה יגרום שסו"ס יעשו תשובה.
7. 22. סנהדרין קי, א.

עמוד 100

1. 23. טז, יא ובפרש"י.
2. 24. לשון רש"י סנהדרין שם.
3. 25. טז, יב.
4. 26. וכמו שהקשה המלקט בס' חדא"ג מהרש"א על התורה פרשתנו כאן.
5. 27. וי"ל שבזה שולל רש"י גם הלימוד (סנהדרין שם) ממש"נ (פרשתנו יז, ה) "ולא יהי' כקרח וכעדתו", ד"כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו" – וכפרש"י פרשתנו שם "כדי שלא יהי' כקרח" (וכמ"ש במפרשי רש"י שם) – כי הדין הזה כבר נלמד מן הפסוק "וישלח משה גו'".
6. 28. בכת"י רש"י אחדים שתח"י הובא (גם) כאן (עה"פ וילך אל דתן ואבירם) "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת". אבל ליתא בדפוס ראשון ושני דפרש"י, ולא ברוב כת"י רש"י שתח"י, ובדפוסי רש"י הנפוצים.
7. 29. וההכרח לזה בפשש"מ י"ל – דמשום "אין מחזיקין" למה חכה משה עד עתה ללכת אליהם ולא הלך תיכף לאחרי שסירבו לבא אליו. וגם: לאחרי שכבר נגזר עליהם דינם מה' לא מסתבר שילך (רק) להשלים עמהם (ולא (גם) להחזירם בתשובה על חטאם).

עמוד 101

1. 30. וכתנחומא ובמדב"ר שנסמנו בהערה 7, 19.
2. 31. וברשב"ם כאן לא העתיק "ויקם משה".
3. 32. ראה גם ס' זכרון על פרש"י כאן [אלא שהוא מפרש (לפי גירסתו בפרש"י – ראה לעיל הערה 5) שעל קושיא זו מתרץ רש"י "להודיע רשעתם כו' כלומר אע"פ שקם משה בעצמו כו'"]. אוה"ח עה"פ.
4. 33. חיי שרה כג, יז.
5. 34. ראה גם אוה"ח עה"פ.

עמוד 102

1. 35. ולכן לא העתיק רש"י לשון המדרש "אולי יתביישו כו'" – כי אין לזה שייכות לענין ד"ויקם משה".
2. 36. שלכן לא דיבר להם משה משהו, אלא רק "כסבור שישאו לו פנים" – היינו רק בהופעתו באופן ד"ויקם", כמלך כו'.
3. 37. ויש לומר ב"יינה של תורה" שבפרש"י – שמשה סבר דאף שכבר נגזר דינם ולא ישובו, מ"מ ע"י שיפעול עליהם "שישאו לו פנים" ה"ז יגרום (מדה כנגד מדה) ש"ישא ה' פניו" – "יכבוש כעסו" (נשא ו, כו ובפרש"י).

עמוד 103

1. 38. דלולא זאת – מאי קמ"ל מחז"ל דאוהב ישראל הי' (מנחות סה, סע"א).
2. 39. תשא לב, לב (ובפרש"י).
3. 40. ועד"ז היתה הנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר – בעל הגאולה דג' תמוז (שחל בכו"כ שנים בסמיכות לפ' קרח, או – כבשנה זו (תשמ"ה) – בש"פ קרח עצמה) – לקרב כל יהודי, גם הרחוקים ביותר כו' (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"א ס"ע 122 ואילך).
4. 41. ולכן אפשרית תשובה. ולהעיר ממחז"ל (משיחת ש"פ קרח תש"מ) דבני קורח "מקום נתבצר להם (שם) .. ואמרו שירה" (סנה' קי, סע"א. רש"י פינחס כו, יא).
5. 42. ואתחנן ד, ד. וראה אבות דר"נ פל"ד, י.
6. 43. ראה קונטרס ומעין מאמר ב בסופו (ואילך).