ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כח קרח שיחה א

98

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

משום שלפי הפשט אין מתעוררת מלכתחלה השאלה מדוע הלך משה אל דתן ואבירם, שהרי בני ישראל שהו אז "מסביב למשכן קרח דתן ואבירם"⁹, כפי שמוכח מהוראת הקדוש־ברוך־הוא "העלו מסביב...", וכדי למסור לעדה את ציווי ה', צריך היה משה ללכת¹⁰ אל משכנן¹¹ של קרח¹² ושל דתן ואבירם¹³.

וכן: לפי דרך הפשט אי אפשר, לכאורה, לקבל את דברי המדרש שלעיל¹⁴ – "אף־על־פי ששמע משה מפי הגבורה, לא אמר להם העלו עד שהלך והתרה בהם". שהרי כיון שהקדוש־ברוך־הוא ציוה למשה "דבר אל העדה..." – כיצד ייתכן שמשה רבינו ידחה את קיום ציווי ה', ויעשה לפני כן פעולה כלשהי אחרת, ואפילו היא חיובית¹⁵,

הערות

9. אף ש"ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד" – "כל הלילה" (טז, יט ובפרש"י) – עכצ"ל ד"כל העדה" לאו דוקא. או שאח"כ בבקר נתפזרו כ"א לאהלו כו'.
10. בחדא"ג מהרש"א לסנהדרין (קי, א) "דמשום דבור סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגו' לא הוה איצטריך לילך אצלם שהי' אפשר ע"י שלוחו .. אבל .. הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי ריצוי אולי ישובו". אבל לכאורה צ"ע, דמכיון שנצטוה משה "דבר אל העדה גו'" – איך אפ"ל ש"הי' אפשר ע"י שלוחו"?
11. ומה שנאמר "אל דתן ואבירם", ולא "אל משכן דתן ואבירם" – כי דרך הכתוב לקצר כו'.
12. והטעם שהוזכרו רק "דתן ואבירם" ולא קרח – יש לומר* כי ההליכה היתה (בעיקר) בשביל דתן ואבירם שהיו חונים בדגל ראובן רחוק (לכה"פ) אלפים אמה (רש"י במדבר ב, ב) מן המשכן, משא"כ קרח שהי' במחנה לוי' שהיתה סמוך להמשכן (רש"י שם). וראה ש"ך עה"ת כאן. ואכ"מ.
13. להעיר גם מאברבנאל כאן: ולא היתה הליכתו שמה .. להשיבם למוטב כפרש"י אלא לתת הגזרה והפסק דין לפניהם .. שבפניהם דבר אל העדה כו'.
14. להעיר מפרש"י ריש פרשתנו "פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא" (וראה ס' זכרון על פרש"י שם: שכל מה שכתב בה הרב ז"ל רובו מתנחומא) – וברא"ם שם "כלומר שהוא (רק) קרוב לפשוטו של מקרא ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו כמנהגו בשאר המקומות". ועפ"ז י"ל דגם כאן העתיק רש"י דרש זה מתנחומא אף שאינו לפי פשוטו ממש. אבל ראה בארוכה שיחת ש"פ קרח תשכ"ה, שכוונת רש"י לדרשות שבתנחומא המיישבות פשוטו של מקרא (כפרש"י בראשית ג, ח. ובכ"מ) באופן "יפה". ע"ש.
15. ראה רש"י לעיל (יתרו יט, יד): שלא הי' משה פונה לעסקיו – אפילו לא לעסקי משה (שבודאי הם רק עניני קדושה כו') – אלא מן ההר אל העם (ולהעיר מרש"י שמות ד, כד. בשלח טז, כב). – אבל יש לחלק, כי כאן המדובר (להחזירם בתשובה) בענין זה עצמו.
. בראב"ע (פסוק כד) ואברבנאל כאן, שאהל קרח לאדם שלו ורכושו הי' אצל אהלי דתן ואבירם. אבל בפרש"י לא נזכר חידוש זה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.