98
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
משום שלפי הפשט אין מתעוררת מלכתחלה השאלה מדוע הלך משה אל דתן ואבירם, שהרי בני ישראל שהו אז "מסביב למשכן קרח דתן ואבירם"9, כפי שמוכח מהוראת הקדוש־ברוך־הוא "העלו מסביב...", וכדי למסור לעדה את ציווי ה', צריך היה משה ללכת10 אל משכנן11 של קרח12 ושל דתן ואבירם13.
וכן: לפי דרך הפשט אי אפשר, לכאורה, לקבל את דברי המדרש שלעיל14 – "אף־על־פי ששמע משה מפי הגבורה, לא אמר להם העלו עד שהלך והתרה בהם". שהרי כיון שהקדוש־ברוך־הוא ציוה למשה "דבר אל העדה..." – כיצד ייתכן שמשה רבינו ידחה את קיום ציווי ה', ויעשה לפני כן פעולה כלשהי אחרת, ואפילו היא חיובית15,
הערות
- 9. אף ש"ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד" – "כל הלילה" (טז, יט ובפרש"י) – עכצ"ל ד"כל העדה" לאו דוקא. או שאח"כ בבקר נתפזרו כ"א לאהלו כו'.
- 10. בחדא"ג מהרש"א לסנהדרין (קי, א) "דמשום דבור סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגו' לא הוה איצטריך לילך אצלם שהי' אפשר ע"י שלוחו .. אבל .. הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי ריצוי אולי ישובו". אבל לכאורה צ"ע, דמכיון שנצטוה משה "דבר אל העדה גו'" – איך אפ"ל ש"הי' אפשר ע"י שלוחו"?
- 11. ומה שנאמר "אל דתן ואבירם", ולא "אל משכן דתן ואבירם" – כי דרך הכתוב לקצר כו'.
- 12. והטעם שהוזכרו רק "דתן ואבירם" ולא קרח – יש לומר* כי ההליכה היתה (בעיקר) בשביל דתן ואבירם שהיו חונים בדגל ראובן רחוק (לכה"פ) אלפים אמה (רש"י במדבר ב, ב) מן המשכן, משא"כ קרח שהי' במחנה לוי' שהיתה סמוך להמשכן (רש"י שם). וראה ש"ך עה"ת כאן. ואכ"מ.
- 13. להעיר גם מאברבנאל כאן: ולא היתה הליכתו שמה .. להשיבם למוטב כפרש"י אלא לתת הגזרה והפסק דין לפניהם .. שבפניהם דבר אל העדה כו'.
- 14. להעיר מפרש"י ריש פרשתנו "פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא" (וראה ס' זכרון על פרש"י שם: שכל מה שכתב בה הרב ז"ל רובו מתנחומא) – וברא"ם שם "כלומר שהוא (רק) קרוב לפשוטו של מקרא ולא נצטרך לפרשו לפי פשוטו כמנהגו בשאר המקומות". ועפ"ז י"ל דגם כאן העתיק רש"י דרש זה מתנחומא אף שאינו לפי פשוטו ממש. אבל ראה בארוכה שיחת ש"פ קרח תשכ"ה, שכוונת רש"י לדרשות שבתנחומא המיישבות פשוטו של מקרא (כפרש"י בראשית ג, ח. ובכ"מ) באופן "יפה". ע"ש.
- 15. ראה רש"י לעיל (יתרו יט, יד): שלא הי' משה פונה לעסקיו – אפילו לא לעסקי משה (שבודאי הם רק עניני קדושה כו') – אלא מן ההר אל העם (ולהעיר מרש"י שמות ד, כד. בשלח טז, כב). – אבל יש לחלק, כי כאן המדובר (להחזירם בתשובה) בענין זה עצמו.
- . בראב"ע (פסוק כד) ואברבנאל כאן, שאהל קרח לאדם שלו ורכושו הי' אצל אהלי דתן ואבירם. אבל בפרש"י לא נזכר חידוש זה.
רש"י על במדבר ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
באתת. כָּל דֶּגֶל יִהְיֶה לוֹ אוֹת מַפָּה צְבוּעָה תְלוּיָה בוֹ, צִבְעוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְצִבְעוֹ שֶׁל זֶה, צֶבַע כָּל אֶחָד כְּגוֹן אַבְנוֹ הַקְּבוּעָה בַחֹשֶׁן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַכִּיר כָּל אֶחָד אֶת דִּגְלוֹ; דָּ"אַ: בְּאוֹתוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם, בְּאוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם כְּשֶׁנְּשָׂאוּהוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ') "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, יְהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן יִשָּׂאוּהוּ מִן הַמִּזְרָח, וּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד מִן הַדָּרוֹם וְכוּ'", כִּדְאִיתָא בְתַנְחוּמָא בְּפַרָשָׁה זוֹ:
מנגד. מֵרָחוֹק מִיל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה" (יהושע ג'), שֶׁיּוּכְלוּ לָבֹא בְּשַׁבָּת; מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו וְהַלְוִיִּם חוֹנִים בְּסָמוּךְ לוֹ:
באתת [EVERY MAN OF THE CHILDREN OF ISRAEL SHALL ENCAMP BY HIS OWN STANDARD] WITH THE SIGNS [OF THEIR FATHERS’ HOUSES] — Each banner shall have a different sign — a piece of coloured cloth hanging on it, the colour of the one not being the same as the colour of another, but the colour of each tribe shall be like that of his stone that is fixed in the breastplate (of. Exodus 28:21), and by this means everybody will be able to recognise his banner . Another explanation of באתת לבית אבתם is: by the signs (i.e., following the signs) which their father Jacob gave them severally when they carried him out from Egypt, as it is said, (Genesis 50:12) “And his sons did unto him exactly as he had commanded them”. For he had commanded that Judah, Issachar and Zebulun should carry him, having their position at the east side of the bier, Reuben, Simeon and Gad at the south side, etc., — as it is related in Tanchuma on this section (Midrash Tanchuma, Bamidbar 12; cf. Rashi on Genesis 50:12).
מנגד AT SOME DISTANCE [AROUND THE APPOINTED TENT THEY SHALL ENCAMP] — at a distance of a mile (2000 cubits), for it is said, (Joshua 3:4) “Yet there shall be between you (the Israelites) and it (the Ark), about two thousand cubits”; the reason for this distance, which was that of a Sabbath day’s journey, was that they might be able to come unto the vicinity of the Tabernacle for instruction on Sabbath, for Moses, Aaron and his sons and the Levites were encamped quite close to it (Bemidbar Rabbah 2:9; cf. Exodus 33:7 and Rashi thereon).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

