100
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ולכן מתבטא כאן רש"י בביטוי "כסבור שישאו לו פנים", ולא "אולי יתביישו ויחזרו בהם" וכדומה, כי הדגש אינו מושם כאן כל כך על חזרתם בתשובה מחטאם כלפי הקדוש־ברוך־הוא – "הנועדים על ה'"23 – אלא הכוונה העיקרית היא "לבטל מחלוקת"24 על משה – ולכך מתאים יותר הניסוח "כסבור שישאו לו פנים", בניגוד להתנהגותם לפני כן באופן של דחיית משה ומחלוקת – "וישלח25 משה לקרוא לדתן ולאבירם .. ויאמרו לא נעלה".
אך רש"י בעצמו שולל פירוש זה: על המילים "וישלח25 משה..." מפרש רש"י "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום". מכך שרש"י משנה26 – מהנאמר בגמרא, שהענין ש"אין מחזיקין במחלוקת" נלמד מפסוקנו "ויקם משה וילך...", ומסביר שענין זה נלמד מפסוק קודם "וישלח משה..." ובמיוחד לפי הדיוק בלשון רש"י "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת", ולא ממקום אחר27 – מכך מובן, שלפי שיטתו של רש"י בפירושו על התורה, הרי הליכתו של משה אל דתן ואבירם לא היתה משום "אין מחזיקין במחלוקת".
ובמיוחד – אם נאמר שגם הליכת משה כאן היתה משום "אין מחזיקין במחלוקת", הרי היה יותר מתאים לומר שהוראה זו תילמד מפסוקנו "ויקם משה וילך..."28, משום שדוקא בפסוק זה ישנו חידוש, שמשה "מחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת"24, ומכך יש ללמוד עד כמה חשוב הכלל "אין מחזיקין במחלוקת", דבר שאינו נלמד כל כך מן הפסוק הקודם, ששם נעשתה הפעולה של "מחזר אחריהם להשלימם" רק באמצעות שליח.
הכרחי אפוא לומר, שלפי הפשט, לא הלך משה אל דתן ואבירם משום "אין מחזיקין במחלוקת"29, אלא, כאמור לעיל, כדי להחזירם בתשובה. ואם כך – שבה ומתעוררת הקושיה הנ"ל.
הערות
- 23. טז, יא ובפרש"י.
- 24. לשון רש"י סנהדרין שם.
- 25. טז, יב.
- 26. וכמו שהקשה המלקט בס' חדא"ג מהרש"א על התורה פרשתנו כאן.
- 27. וי"ל שבזה שולל רש"י גם הלימוד (סנהדרין שם) ממש"נ (פרשתנו יז, ה) "ולא יהי' כקרח וכעדתו", ד"כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו" – וכפרש"י פרשתנו שם "כדי שלא יהי' כקרח" (וכמ"ש במפרשי רש"י שם) – כי הדין הזה כבר נלמד מן הפסוק "וישלח משה גו'".
- 28. בכת"י רש"י אחדים שתח"י הובא (גם) כאן (עה"פ וילך אל דתן ואבירם) "מכאן שאין מחזיקין במחלוקת". אבל ליתא בדפוס ראשון ושני דפרש"י, ולא ברוב כת"י רש"י שתח"י, ובדפוסי רש"י הנפוצים.
- 29. וההכרח לזה בפשש"מ י"ל – דמשום "אין מחזיקין" למה חכה משה עד עתה ללכת אליהם ולא הלך תיכף לאחרי שסירבו לבא אליו. וגם: לאחרי שכבר נגזר עליהם דינם מה' לא מסתבר שילך (רק) להשלים עמהם (ולא (גם) להחזירם בתשובה על חטאם).
רש"י על במדבר י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
ולא יהיה כקרח. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְקֹרַח:
כאשר דבר ה' ביד משה לו. כְּמוֹ עָלָיו — עַל אַהֲרֹן דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה שֶׁיִּהְיוּ הוּא וּבָנָיו כֹּהֲנִים, לְפִיכָךְ "לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן" וְגוֹ'; וְכֵן כָּל לִי וְלוֹ וְלָהֶם הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִּבּוּר, פִּתְרוֹנָם כְּמוֹ עַל. וּמִדְרָשׁוֹ — עַל קֹרַח, וּמַהוּ "בְיַד מֹשֶׁה" וְלֹא כָתַב "אֶל מֹשֶׁה"? רֶמֶז לַחוֹלְקִים עַל הַכְּהֻנָּה שֶׁלּוֹקִין בְּצָרַעַת כְּמוֹ שֶׁלָּקָה מֹשֶׁה בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג" (שמות ד'), וְעַל כֵּן לָקָה עֻזִּיָּהוּ בְּצָרַעַת (דברי הימים ב' כ"ו):
ולא יהיה כקרח means in order that he be not as Korah.
כאשר דבר ה' ביד משה לו AS THE LORD HAD SPOKEN BY THE AGENCY OF MOSES לו — The latter word is the same as עליו, “with regard to him”, i.e. “with regard to Aaron”: He had spoken to Moses that he and his sons should be priests; therefore a layman, who is not of the seed of Aaron, shall not approach etc. Similarly in every instance of the words לי or לו or להם which are connected with forms of the verb דבר, their meaning is the same as על, “concerning”. A Midrashic explanation is that לו, “with regard to him”, means: with regard to Korah (not to Aaron). But what, then, is meant by the expression “by the hand of Moses”; why does it not write “unto Moses”? It is used as an intimation to those who rebel against the institution of the priesthood: that they will become stricken with leprosy, just as Moses was stricken with it on his hand, as it is said, (Exodus 4:6) “and he took it (the hand) forth and, behold, it was leprous, white as snow”. And on account of this (that he insisted on offering incense in spite of the priests’ protest) Uzziah was stricken with leprosy (II Chronicles 26:19) (Midrash Tanchuma, Tzav 1 on צו; cf. also Sanhedrin 110a and Rashi on Isaiah 6:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.