שיחה א

הערות

עמוד 189

1. 1. הובא בס' דברי שלום פ' בא.
2. 2. רפ"ב דמגילה.
3. 3. וכמו הדין ד"למפרע" בפשטות, שאפילו אם קרא למפרע רק פסוק אחד [ואפי' באופן שהענין אינו משתנה עי"ז] – לא יצא (שו"ע או"ח סתר"צ ס"ו. ט"ז שם).
4. 4. ראה בארוכה לעיל ע' 37 ואילך ובהערות שם.
5. 5. אסתר ט, כו.
6. 6. ראב"ע שם ג, ז.
7. 7. אסתר שם. ט, כד.
8. 8. בד"ה ליהודים היתה אורה ושמחה תרכ"ו, שמה שאמרו (מגילה טז, ב) שמחה זה יו"ט, הוא לפי שהמועד דפורים לא יתבטל. וראה בארוכה שיחת פורים וש"פ תשא תשכ"ח.

עמוד 190

1. 9. בפתיחת הראב"ע למג"א: "וזאת המגילה חיברה מרדכי .. והעתיקוה הפרסיים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם והם היו עובדי עו"ג והיו כותבין תחת השם הנכבד והנורא שם תועבותם .. והנה כבוד השם שלא יזכירנו מרדכי במגילה". אבל [מזה ששלחה אסתר "כבר כתובה אני על דה"י למלכי מדי ופרס" (מגילה ז, א) מבואר, שהסיפור דאסתר וכו' הי' כתוב בדה"י של מלכיהם לפני כתיבת המגילה. וכ"מ גם בדרך הפשט, שהרי "על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס" כתובים "כל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי" (אסתר י, ב) – גם מה שלא נכתב במגילה, ובמילא א"א לומר שהפרסיים העתיקו זה מהמגילה. ונוסף לזה: גם לפירוש הראב"ע] מכיון שכל הענינים, ובפרט ענינים שבתורה, הם בהשגח"פ, הרי זה עצמו שהיו סיבות כאלו שבשבילן לא היו יכולים לכתוב במגילה את השם (ובפרט סיבה כזו – שהי' אפשר להיות שימירו את השם בשם תועבותם), מורה שהמגילה שייכת להסתר.
2. 10. אף שהיא רק מעשה זוטא (סנה' סה, א).
3. 11. ועד, שהשלילה דהזכרה כו' מראה על תכונתו של עשו (רש"י תולדות כז, כא. מב"ר פס"ה, יט).
4. 12. ראה תו"א יד, ריש ע"ב. שעה"ת לאדמו"ר האמצעי ח"א ח, ב. ד"ה חכמות בחוץ תרונה תרצ"ד פ"ב. ולהעיר מסה"מ אידיש ע' 9־138.
5. 13. נסמן בלקו"ש ח"ד ע' 1080.
6. 14. ישעי' ו, ג.
7. *. תקו"ז תנ"ז.
8. 15. יתרה מזו י"ל שזהו ענין בעבודת האדם לקונו ד"יחשוב בכל עסקיו ועניניו" "שממה"מ הקב"ה חופף עליו וכו'" (שו"ע אדה"ז או"ח רס"א – מהד"ק. ועיין ג"כ שם מהד"ת).
9. 16. ונוסף להתמי' שבעצם הענין, אינו מובן כלל: הרי גם ענין זה – שלא נזכר שמו של הקב"ה בכל המגילה היא הוראה (ובפרט שזה שייך לכללות המגילה, כנ"ל). ולכאורה: מהי ההוראה והלימוד מזה, והרי אדרבה – ההנהגה צ"ל שיהא ש"ש שגור בפיו?!

עמוד 191

1. 17. ב"ב יד, ב. טושו"ע יו"ד סו"ס רפג.
2. 18. מגילה שם.
3. 19. ראה חולין קלט, ב (הובא לקמן בפנים). וראה גם מגילה יג, א: על שם שהיתה מסתרת כו'. וגם לפי דיעה השני' (שבמגילה שם) "על שום אסתהר" שהו"ע של (גילוי ו)מעלה, מ"מ יש בזה גם ענין ההסתר, שהרי אוה"ע קורין אותה כן – בדוגמת ההסתר ד"פורים" שהוא בלשון פרסי. ולהעיר, שלפי ב' הדיעות – ש"היתה מסתרת כו' אין אסתר מגדת את עמה" ו"שהיו אוה"ע כו'" – הוא הסתר בענין היהדות (תוכן ההוראה דלקמן ס"ט).
4. 20. חולין שם.
5. 21. וילך לא, יח.
6. 22. וידוע (תולדות י"י ר"פ בראשית. וראה בארוכה לקו"ש ח"ז ע' 41 ואילך (ס"ד). ח"ט ע'
7. 23. בכל מס' מגילה (ועד שמטעם זה, גם המסכתא נק' מגילה). ונוסף לזה: גם ביחס לשאר המגילות (שה"ש כו') נקראת "מגילה" סתם (רמב"ם הל' ס"ת פ"ז הט"ו).
8. 24. תו"א קיט, רע"א (מפע"ח שער הפורים פ"ה).
9. 25. מגילה ז, ב. וראה בארוכה לקו"ש ח"ז ע' 20 ואילך.
10. 26. בהבא לקמן (בסעיף זה ושלאחריו) ראה בארוכה גם לקו"ש ח"א ע' 213 ואילך.
11. 27. אסתר ב, יט. ועוד. וראה מגילה (יג, סע"א) שאחשורוש שקל עצה ממרדכי.
12. 28. אסתר שם, כא ואילך. ובפרט, אשר בפועל היתה התחלת ביטול הגזירה ע"י שאחשורוש זכר את זה (שם ו, ב ואילך).
13. 29. אסתר ב, יז.
14. 193. פירוש הבעש"ט בזה, שההסתר גופא הוא בהסתר, היינו שאין יודעים כלל שהוא הסתר.

עמוד 192

1. 30. שם ד, ג. תרגום שני שם, א.
2. 31. אסתר שם, ח.
3. 32. שם, טז.
4. 33. שם, יא.
5. 34. ולהעיר משו"ע או"ח (סו"ס תקעא) שאלו שצריכים להלחם אין רשאים להתענות אז כ"א לכשינצלו.
6. 35. בראב"ע כאן: "יתענו שני ימים ושני לילות" (ומ"ש "שלשת ימים" הוא "עד יום השלישי"). וביל"ש כאן (רמז תתרנו) "שהיו מפסיקין מבעוד יום". אבל בש"ס יבמות (קכא, ב) מוכח כבפנים, שהרי המעשה דר"מ שם (ע"א) הוא שעלה לאחר שלשה ימים.
7. 36. ראה ראב"ע ד, טז.
8. 37. רמב"ם הל' תעניות כ"א ה"ב־ג.
9. 38. ילקו"ש אסתר רפ"ה (רמז הנ"ל).

עמוד 193

1. 39. ראה טו, יח.
2. 40. ואף שכנ"ל (הערה 34) עיר שהקיפוה עכו"ם "אינם רשאים להתענות שלא לשבר כחם" – י"ל, דשאני בנדו"ד שהמדובר ביחיד (אסתר) – כיון שכל היהודים שבשושן צמו שלשה ימים, אין ליחיד לפרוש מהם. ועצ"ע.
3. 41. ראה דרמ"צ קז, א ואילך. ד"ה וידעת היום תרנ"ז. ובכ"מ. ויתירה מזו, ש"יש כמה דברים שהאדם צריך להניח על הנהגת ה' לבדו ושלא לעשות שום דבר כ"א לבטוח .. כאשר רואין שההנהגה צ"ל באופן כזה א"ז בכלל אין סומכין על הנס כו'" (ד"ה בסוכות תער"ג – בהמשך תער"ב).
4. 42. ראה לקו"ש ח"ז ע' 184. וש"נ.
5. 43. ואדרבה, המרבה בלבושים הוא מקלקל, בדוגמת אדם העושה לבוש ארוך ביותר מכפי מדת גופו שגורם שיכשל בו כו' (דרמ"צ קז, ב).
6. 44. ירמי' ב, יג.
7. 45. חגי ב, ח.

עמוד 194

1. 46. ובדוגמת טענת המרגלים, שאין בעה"ב יכול (ח"ו) להוציא כליו משם (סוטה לה, א. ערכין טו, א), דאף שהוא ה"בעה"ב", בכ"ז, מכיון שברצונו ית' נפלו (ע"י שבה"כ) בהקליפות, אינו יכול להוציא אותם (ראה דרמ"צ קפה, ב. לקו"ש ח"ד ע' 1044).
2. 47. אסתר ג, ח – וכן ברוחניות, שהם מפוזר ומפורד "בריבוי המחשבות דעוה"ז" (ד"ה בלילה ההוא ש"ת ספ"ד).
3. 48. מגילה יד, א.
4. 49. משא"כ בר"ת וס"ת כו'. ואדרבא "צריך לכוון בהם" (פע"ח ש' הפורים פ"ו. ועיין ג"כ משנת חסידים במקומו).
5. 50. ויק"ר פל"ב, ה. במדב"ר פ"כ, כב. וראה לקו"ד ח"ג (תו, א), שהכוונה היא לה"אידישע גלות־שפראך".
6. 51. ספרי בהעלותך ט, י. רש"י וישלח לג, ד.
7. 52. ראה פתיחת הראב"ע למג"א (נעתק לעיל הערה 9).

עמוד 195

1. 53. ראה או"ח סקנ"ו.
2. 54. ובדוגמת הס"ד "הואיל ורבי עובד ע"ז אף אני כן" (תו"כ ורש"י ס"פ בהר. וראה לקו"ש ח"ז ע' 183 ואילך).
3. 55. ראה תו"א קכ, ד. קכג, ג. וראה גם אגה"ק סוס"ז. דרושים עה"פ אך בגורל יחלק את הארץ (באוה"ת פנחס ועוד).
4. 56. כמ"ש (וילך לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר. וראה לקו"ש ח"ט ע' 195 בסופו.
5. 57. ראה לקו"ת פנחס פ, ב ובזח"ג רנז, ב "דאנכי" הוא בחי' דלא אתפס בשם ולא אתרמיז כו'.
6. 58. ראה גם תו"א (ק, ב. קכא, ב) שהטעם לזה שלא נזכר במגילה שום שם הוא – לפי שהאור המלובש בה הוא למעלה מבחי' השמות. עיי"ש. (משיחת פורים תשכ"ו)
7. 59. ראה מגילה ו, סע"ב.
8. 60. מיכה ז, טו.
9. 61. תהלים קלט, יב. וראה בארוכה לקו"ש ח"ז ע' 41 ואילך בפירוש "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" – תוקפו של הנס דפורים, שההסתר ד"בלילה ההוא" – תכלית ההסתר – נעשה בחי' "נדדה שנת המלך" – תכלית הגילוי. עיי"ש באריכות.