184

שבמשך "שש שנים" מורה הקדוש־ברוך־הוא ליהודי "תזרע שדך" ו"תזמור כרמך", שהיהודי ידאג בעצמו לפרנסתו,

(אמנם, הצמיחה של "תזרע" ושל "תזמור" מגיעה מצד "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה"⁴⁴, אך כיון שברכת הקדוש־ברוך־הוא "מלובשת" ומתבטאת דוקא "בכל אשר תעשה", ובמיוחד כאשר מפני ההעלם וההסתר יש מקום לטעות ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"⁴⁵ – שלא כבשנה השביעית, שבה "וצויתי את ברכתי..."⁴⁶ הוא " בגלוי ולא בלבושי הטבע, שהרי לפי הטבע, כאשר "לא נזרע ולא נאסוף...", מתעוררת השאלה, ואף התורה נותנת מקום לשאלה זו, "וכי תאמרו מה נאכל"⁴⁷) –

יוצא מכך, שב"שש שנים" אלו, בדומה ל"שש שנים יעבוד", הסיר הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, את אדנותו על היהודי, והשאירו ברשות עצמו, שעליו לטרוח בעצמו לפרנסתו⁴⁸ – למרות שהאדון חייב לזון את עבדו – כי האדנות אינה בגלוי.

ט. בין ישראל לעמים

אמנם, במשך "שש שנים" מתלבש ומסתתר הענין של "וברכך ה' אלקיך" בתוך "כל אשר תעשה", בלבושי הטבע, אך בכל זאת, כיון שנאמר על ישראל "כי חלק הוי' עמו"⁴⁹, שהם חלק מהוי', היה הווה ויהיה כאחד⁵⁰, שמעל לטבע – לכן לבושי הטבע אינם מסתירים אצלם כל כך, אפילו במשך

שש שנים", שבהן אומרת התורה שיש צורך ב"תזרע" וב"תזמור". כלומר, גם בטבע חשים ישראל ב"למעלה מהטבע".

זהו ההבדל בין ההשפעה הניתנת מלמעלה ליהודים, לבין ההשפעה לאומות העולם, להבדיל: הגויים מקבלים את השפעתם מהכוכבים ומהמזלות, ומשבעים השרים, "אשר חלק ה'... לכל העמים"⁵¹ – אצלם הטבע אכן מעלים ומסתיר. וזוהי הסיבה לכך שבני נח אינם מוזהרים על

שיתוף"⁵², למרות שהכוכבים והמזלות