192

ובראשונה את הנציגים שלהם, שיפעלו למען ביטול הגזירה על ידי המלך אחשורוש.

אך המגילה מספרת, שפעולתו הראשונה של מרדכי היתה "וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר": הוא התעורר בתשובה ועורר את כל היהודים לשוב בתשובה³⁰. ורק לאחר מכן הוא שלח את אסתר "לבא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה"³¹.

גם אסתר נהגה באותו אופן: כאשר היתה צריכה להיכנס אל המלך, היא ביקשה בראש ובראשונה ממרדכי³² – "לך כנוס את כל היהודים... וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום", ואף בכך היא לא הסתפקה, אלא הוסיפה ואמרה "גם אני... אצום כן".

ולכאורה: אסתר הרי היתה צריכה למצוא חן בעיני אחשורוש, ובמיוחד כאשר כניסתה אל חצר המלך הפנימית היתה "לא כדת"³² וכרוכה בסכנת נפשות ממש – "אחת דתו להמית"³³, ודרושה היתה נשיאת חן מיוחדת, כי "ואני לא נקראתי... זה שלושים יום"³³ – ומדוע³⁴ היא צמה שלוש יממות ברציפות³⁵, דבר הפוגע באופן טבעי³⁶ בחן?

ו. הגורם לביטול הגזירה – תשובה ותענית

ההסבר לכך הוא פשוט: מרדכי ואסתר ידעו בבירור, שהגזירה על ישראל אינה "ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית", אלא "בגלל מעשיהם הרעים הורע להן"³⁷, וכיון שמובן בפשטות, שאי אפשר לבטל את התוצאה, ה"מסובב" (הגזירה) כל עוד אין מבטלים את ה"סיבה" (המעשים הרעים) – לכן היתה פעולתם הראשונה לעורר את ישראל לתשובה ולגזור תענית,

ולא רק לעורר לתשובה באופן סתמי, אלא לפרט את החטא שעליו יש לשוב, כנאמר במדרש³⁸ על הפסוק "צומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו": "אתם צמים על שאכלתם ושתיתם מסעודתו של אחשורוש".

ולאחר שעל ידי חזרה בתשובה הסירו את הגורם לגזירה, והרי הקדוש־ברוך־הוא חפץ בנקיטת פעולות באופן