20

לדוגמא, במצות קריאת מגילה, הרי – כאשר אדם קרא את המגילה בפורים פעם אחת בלילה ופעם אחת ביום, הוא קיים בכך מצוה זו בשלמותה⁷. אף מצות מתנות לאביונים, אשר מצוה להרבות בה⁸, בכל זאת אין היא קיימת כחובה במשך כל היום. לעומת זאת, לגבי "משתה ושמחה", שציוי זה מופיע בסמוך למילה "ימי", כנאמר "ימי משתה ושמחה" (בשונה מהמצוות " "ומשלוח מנות... ומתנות לאביונים", המופיעות אחר כך) – יש לומר, " שהחובה חלה בכל רגע של "ימי", שעל ידי קיום המצוה פעם אחת ביום היא נמשכת⁹ על כל רגע ורגע במשך היום כולו¹⁰.

וכיון שהציווי על "משתה", "לבסומי", הוא באופן של "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" – הרי שהחובה "לבסומי... עד דלא ידע..." חלה במשך כל היום.

וגם מכך מובן, בנוסף לאמור לעיל בסעיף א', שבמצוה "לבסומי... עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"

מתבטאת מהות הפורים, יותר משאר מצוות היום.

ג. התכלית של "ארור המן" היא "ברוך מרדכי"

כיצד ייתכן שהתורה מצווה על היהודי להשתכר עד כדי כך שלא יבדיל

בין ארור המן לברוך מרדכי"? על כך אומרים המפרשים¹¹, שהכוונה היא

שלא ידע לחשב שארור המן בגימטריא ברוך מרדכי".

אך אין מובן:

א) מדת ההשתכרות "שלא ידע לחשב" אינה קשורה דוקא לגימטריא של "ארור המן " ושל "ברוך מרדכי". כאשר אדם שתוי, אין ביכולתו לחשב שום גימטריא – אפילו פשוטה הרבה יותר מאשר ארור המן וברוך מרדכי¹². ומדוע אומרת הגמרא³ "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"?

ב) הגימטריות המוזכרות בתורה אינן מקריות ח"ו, אלא הגימטריא מצביעה על קשר מהותי ופנימי בין שני הדברים בעלי אותו ערך מספרי¹³. כפי שמובן מן המבואר בספר התניא¹⁴, שנבראים