20
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
ויקרא
א. פרשת ויקרא קשורה למהות הפורים
פרשת ויקרא נקראת פעמים רבות בשבת הסמוכה לפורים. מכך מובן1, שבפרשת ויקרא נרמזות משמעויותיו ומעלותיו של פורים.
מהי מהותו ומעלתו של פורים?
אחת ממצוות הפורים, והרי חובות היום מצביעות, כמובן, על תוכנו, היא " – "חייב2 אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"3.
החובה "לבסומי..." נבדלת משאר חובות הפורים (א) בהיותה היחידה שהיא למעלה ממדידה – "עד דלא ידע". (ב) המבדק לגבי "לבסומי" באופן שלמעלה ממדידה הוא דוקא לגבי "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ואילו כאשר "לא ידע" לגבי ענינים אחרים, אין הדבר קובע, ואין הוא מקיים את החובה "לבסומי".
מכך מובן, שהציווי "לבסומי"
ג מצביע על המשמעות הפנימית של פורים, המיוחדת דוקא לו, שבה הוא מיוחד לגמרי4 משאר המועדים.
ב. "חייב אינש לבסומי" – מהות הפורים
ויש להוסיף בכך:
הציווי "לבסומי..." הוא הקיום של
ימי משתה ושמחה", הנאמר במגילת אסתר5. כלומר, "לבסומי..." הוא דין לגבי אופן המשתה6.
ויש לומר, שהמצוה של משתה ושמחה שונה מכל שאר המצוות שתיקנו חכמים בימי הפורים, בכך שהחובה לקיום מצוה זו חלה במשך יום הפורים כולו – בכל רגע ורגע שבו*, שלא כשאר מצוות יום הפורים.
הערות
- 1. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (נעתק בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 131 הערה 1).
- 2. בש"ס שלנו הגירסא מיחייב. אבל במאור הקטן על הרי"ף, שער הכוונות בסופו, של"ה פ' תצוה ובכל דרושי דא"ח שראיתי הל' הוא חייב איניש. וכן הוא ג"כ בא"ח (הובא בב"י סי' תרצה), שו"ע או"ח סתרצ"ה ס"ב, סי' יעבץ ועוד.
- 3. מגילה ז, ב.
- 4. משא"כ שאר המצות שבפורים – אף שגם הן שייכות במיוחד לפורים ומורות על ענינו (כמו במצות המיוחדיות של כל יו"ט) – מכיון שהן במדידה, יש להן איזו השתוות וערך לשאר היו"ט. אבל החיוב דלבסומי עד דלא ידע, מכיון שהוא למעלה ממדידה, הרי הוא פנימי ועצמי יותר שלא בערך כל דבר שבמדידה (אפילו דפורים) ושונה לגמרי משאר מועדים ויו"ט.
- 5. ט, כב.
- 6. ראה רמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו: כיצד חובת סעודה זו (וקאי על "המשתה והשמחה" שבהלכה שלפנ"ז) .. ושותה יין עד שישתכר כו'.
- *. אף שסעודת פורים זמנה ביום אחר הצהרים (רמ"א באו"ח שם).
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ב׳:ט״ו - הטקסט מספריא
כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו. ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח. ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

